הדפסה

עניינו של תיעוד זה הוא מתחם הכנסייה המלכיתית (היוונית -קתולית) הנמצאת בצפון שכונת עגמי ביפו ונקראת כנסיית גברתנו של הבשורה  ובערבית  כניסת סיידה אל בישארה.

מיקום הכנסייה בלב יפו

****

הביקור במקום היה במסגרת מיזם  "נוצרים ביפו" שמטרתו ללמוד אודות הנוכחות של הקהילות הנוצריות ביפו בהווה וגם בעבר לבקר במתחמיהם (מנזרים, כנסיות, בתי ספר, בתי עלמין ועוד).

מיקום הכנסייה ביחס למתחמים הנוצרים האחרים

******

בפעם הראשונה הגעתי למקום  ב-21 במאי 2020 וראיתי את המתחם בבסיור המקדים שתיעודו  "נוצרים ביפו – מראות ראשונים של המיזם".

אז פגשתי את כהן הדת של הקהילה המלכיתית ביפו אבונה בולוס ארמלי ואת איש הקהילה מטרי פחל, סיפרתי להם על המיזם  וביקשתי שיתאפשר ביקור במקום.

מטרי הציע שאצור קשר יום לפני הביקור ונתאם את השעה.

כך היה!

ביום שבת, 4 ביולי בשעת בוקר, שהמתחם היה ריק, הגעתי למקום ואלי הצטרף עמיתי שמעון גת.

מטרי פחל פתח את דלתות המתחם.

בתחילה ישבנו בכנסייה ושוחחנו.

***

לאחר השיחה צלמתי בתוך הכנסייה ומחוץ לה.

התיעוד להלן כולל סקירה קצרה אודות הכנסייה המלכיתית בכלל, בישראל ואודות הקהילה ביפו. כמו מובאות מספר מפות וצילומים.

הקהילה המלכיתית ביפו

 הקהילה  המלכיתית היא השלישית בגודלה (הראשונה היא האורתודכסית  כ-4,000 נפש, השנייה היא הלטינית כ-1000 נפש, הרביעית היא המרונית כ-200 נפש והחמישית הקופטית עשרות בלבד).

 

עד מלחמת העצמאות הקהילה המלכיתית הייתה גדולה יותר ביחס לגודלה כיום. עם הקמת המדינה מרבית אנשיה עזבו לגדה המערבית ולארצות מעבר לים.

 

מאז הקמת המדינה קהילה זו הצטמצמה עוד בגלל שצעיריה שידם לא הייתה משגת ממון לרכישת דירה עברו לרמלה בה יש קהילה שמונה כ-40 משפחות, כ-200 נפש.

 

בעבר לכנסייה המלכיתית היו ביפו בנוסף למתחם הכנסייה, נכסי נדל"ן (דירות, חנויות ומחסנים). לפי הערכת מארחינו מטרי פחל, כיום ברשות הקהילה אולי 10% מסך הנכסים שהיו לה בעבר. עכב היעדר משאבים הקהילה מתקשה לנהל מאבקים משפטיים על מנת להחזיר לרשותה את הנכסים האבודים.

 

***

מבט מרחוב דולפין

מיקום
כנסיית גברתינו של הבשורה
שכונת עג'מי
רחוב דולפין 12

סמוך וממול למנזר המרוני אנטיוניוס הקדוש
הכניסה למתחם מצד רחוב אל ראעוף אלביטאר

****

****

****

הכנסייה נבנתה
בתקופת המנדט
בשנת 1928

לוח לציון מועד בניית הכנסייה

בניית הכנסייה הייתה
בהמשך הזמן של היציאה
מהחומות העיר העתיקה
ובניית שכונת עג'מי

הכנסייה וסביבתה זמן קצר לאחר הקמתה

****

בשלהי המאה ה-19
מיקום הכנסייה מלכיתית
היה בעיר העתיקה
סמוך למנזר הארמני
ליד רציף הנמל

מיקום הכנסייה ביפו ערב מלחמת העצמאות

מבט ממעל

מבנה הכנסייה הקודמת,
במבנה קטן הצמוד וסמוך
שהיום משמש בית מלאכה

****

המבנה אינו ברשות הקהילה
אך היא פועלת להשבתו אליה

****

דלת הכניסה בקיר הדרומי

מבנה הכנסייה זהה
לכל מבניי הכנסיות המלכיתיות
האפסיס נמצא במזרח
ומופרד מהאולם התפילה

****

****

****

****

****

****

****

הקדוש שרבל מכלוף

****

שרבל מכלוף המוכר במסורת הנוצרית כשרבל הקדוש היה נזיר מארוני שחי במאה ה-19 ואשר נחשב לקדוש נוצרי בנצרות הקתולית.

 

שרבל נולד ב-8 במאי בשנת 1828 בבקא כפרא שבצפון לבנון תחת השם יוסף אנטון מכלוף לבריגיט ואנטון מכלוף, ולו ארבעה אחים. הוא הוטבל לנצרות ב-16 במאי 1828. אביו נפטר כאשר שרבל היה בן שלוש בלבד והוא גדל עם דודו. בילדותו, להבדיל מבני גילו נהג שרבל להתבודד רבות, גילה התעניינות רבה בדת ונהג להתפלל.

 

בגיל עשרים ושלוש הצטרף שרבל למסדר הנזירים על שם מארון הקדוש במנזר הכפר אנאיה בהר הלבנון, ושינה את שמו מיוסף לשרבל, על שם קדוש אנטיוכי בן המאה השנייה. שרבל נדר את נדריו הסופיים בשנת 1853 ומונה לכומר לאחר שש שנים.

 

בדומה למארון הקדוש, גם שרבל התגורר במנזר מאז שנת 1875 עד למותו בשנת 1898. שרבל היה ידוע בצניעותו והסתפקותו במעט, ונהג לבצע כל המוטל עליו ללא מענות. כמו כן, הוא נודע באדיקותו לביצוע הסקרמנטים. שרבל נודע ככומר אהוד בקהילתו, אנשים רבים היו מגיעים אליו לקבלת ברכות ואזכורים בתפילותיו, והוא אף הוזמן לפקח על טקסים דתיים בכפר שכן.

 

בעת המיסה, ב-16 בדצמבר 1898 חלה שרבל ותשעה ימים לאחר מכן, בערב חג המולד נפטר, בהיותו בן 70. הוא נקבר בבית הקברות של מנזר מארון הקדוש באנאיה. מספר חודשים לאחר מכן, העידו אנשים כי ראו הילה מעל קברו. לאחר עדויות אלו הוחלט לפתוח את הקבר, לאחר פתיחתו התגלתה גופתו כשהיא בשלמותה ודם עדיין זורם בגופו. כמו כן, נראו סימני זיעה על גופתו. לאחר מקרה זה, הועברה גופתו לארון קבורה אחר, במתחם שהוכן עבורו. מקום קבורתו הפך למוקד עלייה לרגל לנוצרים (בעיקר המארונים שבהם) אם כי, ישנם גם בני דתות אחרות אשר מגיעים לבקר במקום.

 

בשנת 1925 הציע האפיפיור פיוס השנים-עשר להכריז על שרבל כקדוש של הכנסייה הקתולית. בשנת 1950 יצאה ללבנון משלחת שכללה אנשי דת ורופאים במטרה לבדוק את גופתו של שרבל. בשנה זו, נפתח קברו בפעם השנייה. גופתו, התגלתה בשלמותה ובריאה לחלוטין וזאת כעבור 52 שנה לאחר מותו. שמועות על האירוע יצאו לרחוק, והמונים נהרו אל המנזר בו נקבר כדי לברר את שהתגלה.

 

בשנת 1954 חתם האפיפיור פיוס השנים-עשר על צו המאשר את בירוכו (המעלה אותו למעמד של "מבורך", שהינו שלב אחד לפני מעמד של "קדוש"), וב-5 בדצמבר 1965 נערך הטקס על ידי האפיפיור פאולוס השישי בוותיקן. עשור  לאחר מכן, ב-1976 חתם פאולוס השישי על צו המאשר את הקדשתו של שרבל, והטקס עצמו נערך ב-9 באוקטובר 1977 בוותיקן.
מקור

****

*****

****

מזכרת לסיום הביקור בתוך הכנסייה

מבנה המנזר, קומה עליונה מגורי כהן הדת וקומה ראשונה אולם התכנסות הקהילה

***

החצר האחורית

*****

סוף דבר,

******

שמחתי מאוד על ההזדמנות שניתנה 
 להיכנס למתחם הכנסייה 
ולתעד אותו בצורה מפורטת מאוד

******

למדנו עוד על
הפסיפס הנוצרי ביפו 
ועל טביעת החותם 
של הכנסייה היוונית – הקתולית בעיר

*****

תודה למטרי פחל
שאפשר את הביקור
ואירח אותנו בלבביות