לקראת מוצאי שבת 24 באוקטובר 2020 "הלכתי לחפש את האתונות ומצאתי את המלוכה".
סדרה קצרה זו (8 צילומים) היא של מראה ענני הסתו בשעת בין ערביים היא תוצר לוואי של צילום ההפגנה בכיכר חלילים במבשרת ציון .
******
****
****
****
****
****
****
***
התיעוד להלן כולל כמה סדרות של צילומים בערב סתו תשפ"א בחוף תל אביב.
ביום חמישי, 22 באוקטובר 2020, יצאתי עם חברי הדסי זכריה לשוטט בטיילת תל אביב בשעתיים האחרונות של שעות האור.
אלה מחלק מהמראות שחזו עינינו.
****
****
****
***
***
****
****
****
****
****
***
***
***
****
***
****
***
***
***
****
***
****
***
****
***
***
***
****
***
***
***
***
****
****
****
*****
מעת לעת אני נשאל, אולי בהתרסה, כמה פעמים אפשר לצלם שקיעה?
תשובתי חד משמעית, כמה שיותר!
אני גם נשאל האם לא נמאס לך לצלם ים?
וגם לתשובתי לשאלה זו לא באלף רבתי!
הנמקה לתשובות אלה גלומה בסדרה קצרה זו של 12 צילומים בהם בא לידי ביטוי השילוב המרשים הים בזמן שקיעה על מצוק געש באחד מערבי סתו תשפ"א
****
****
****
****
נגמר היום ומתחיל ערב
מקום התצפית
****
***
***
****
****
****
הוראות סגר בזמן חגי תשרי תשפ"א מאפשרות להסתובב רק בטווח 1,000 מ' מהבית.
לפיכך, כדי לחלץ מעט את עצמותיי, בעת זו, יצאתי לשוטט בשדרת החושן הסמוכה לביתי שבמבשרת ציון
כמו תמיד הצטיידתי במצלמה, אפשר שלא?
בפעם זו התמקדתי בצילום עצי הדולב המזרחי המרהיבים הנטועים בשדרה.
לאחר הצילום ביקשתי להעמיק מעט וללמוד אודות עץ זה.
הדולב לטעמי הוא בעיניי אחד היפים.
נוף העף והצל שהעץ מטיל על סביבתו ניכרים היטב במקומות רבים ברחבי הארץ, הן בשטחים הפתוחים והן במרחב הבנוי.
להלן מעט מידע על העצים ומספר צילומים של עצים אלה שנעשן ימים בודדים, אולי שבועיים או שלושה, לפני שעצים אלה יחלו להשיר את עליהם.
****
דולב מזרחי הוא עץ גבוה ועב-גזע, נשיר-חורף, מהיר-גדילה. בולט מאוד בנופים מסויימים, אך נחשב לנדיר בארץ – מספר פרטיו בטבע מגיע כנראה לכמה מאות בלבד, אולי לאלפים בודדים. מספר אתריו בארץ מגיע ל-75, רבים מהם שרידיים עם עצים בודדים בלבד.
העלים גדולים, שסועים עמוקות ל-5 אונות, האונות מפורצות-משוננות. יודגש כי עלה גדול ומפורץ לאונות נפוץ אצל מינים רבים שאין כל קרבה ביניהם, כמו תאנה, קיקיון מצוי , אדר סורי (בעיקר מיני-אדר צפוניים מפורסמים), ואין לבלבל ביניהם. העלה שעיר, בעיקר בצדו התחתון.
הגזע מתקלף טלאים-טלאים, ומראהו ציורי בכתמים לבנים וירקרקים. גם צורת הגזע מעניינת, רבת-סיקוסים, בעיקר בעצים זקנים שנפגעו מדי פעם בפגעי טבע כמו שטפונות. בעצים הגדלים בתרבות, הגזע ישר ו"משעמם" יותר. העץ, הגדל על פלגי מים, צומח מהר הן לגובה (עד 25 מ') והן לעובי (גזעים בקוטר 2 מ' אינם נדירים).
****
דולב מזרחי פורח באפריל–מאי, בעוד העץ עירום מעלים, מעט לפני לבלוב העלים. הפרחים זעירים, מואבקי-רוח, חסרי צבע, חד-מיניים. פרחי זכר ופרחי נקבה גדלים על אותו עץ, לעתים על אותו ענף.
הפרי (בעצם קרקפת-פירות, פרי מקובץ) נראה ככדור קיפודי בקוטר 3 ס"מ, עטור כולו בבליטות מעין קוצים קהים. בהיפתחו הוא מפזר מאות זרעים (אגוזיות חד-זרעיות) מצוידים בציצת שערות להפצה ברוח.
***
****
דולב מזרחי גדל בר בצפון הארץ משני עברי פרשת המים, לגדות נחלים המוליכים מים כל השנה – בעיקר לאורך נחלי בצת, כזיב, עמוד, שניר (חצבני) וחרמון (בניאס). פרטים בודדים מדרימים עד הרי יהודה. המאבקים של חובבי הטבע על שמירת זרימה בנחלי הגליל נסבו במידה רבה על הצלת עצי הדולב, והם נחלו הצלחה ניכרת. אך זאת לא לפני שחלק מעצי הדולב כבר מתו.
המין מקובל ומצליח מאוד בתרבות, בפארקים ובשדרות. שימש פה ושם בארץ בעבר לבניין, אך באורח נדיר למדי.
תפוצתו העולמית של המין משתרעת בארצות מזרח הים התיכון והמזרח התיכון, מאיטליה עד הרי קווקז והימלאיה. בטורקיה וביוון גדלים עצים בני מאות שנים שהגיעו לממדים אדירים. נופו של העץ שם מתפשט יותר לרוחב מאשר לגובה, בניגוד לרגיל בארץ.
****
בסוג 10 מינים, מהם רק שניים בעולם הישן. בחצי הכדור המערבי גדל בין היתר מין בשם דולב מערבי. אין מחסומי-רבייה בינו לבין הדולב המזרחי (פרט למרחק), ואם הם נשתלים בידי אדם סמוכים זה לזה – נוצרים בנקל בני-כלאיים.
השם העברי נזכר בתלמוד הירושלמי, ונשמר עד היום בפי ערביי הארץ. יש המזהים את הערמון הנזכר בתנ"ך עם מין זה.
ברפואה העממית השתמשו בעליו לריפוי כוויות (אולי דווקא משום שהשעירות שעל העלה גורמת גירוי לעור), ובקליפה ובפירות – נגד עקיצת עקרב והכשת נחש.
****
הצמח במקורות
השם העברי "דולב" מופיע כבר בתלמוד הירושלמי, בשמו הארמי דולבא (כתובות פ"ז),וכך הוא נשמר עד היום בפי ערביי הארץ.
חוקרים רבים מזהים את העץ עם הערמון הנזכר בתנ"ך, שממנו פיצל יעקב פצלות לצאן: "ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון" (בראשית ל', ל"ז).
הנביא יחזקאל מתאר אותו כעץ גדול-מידות, בהשוואה לארז הלבנון: "ברושים לא דמו אל סעפותיו וערמנים לא היו כפראתיו" (יחזקאל ל"א, ח').
בעבר היה הדולב עץ מקודש על עמים שונים ,והוא ניטע בקרבת מקומות קדושים בסמוך למים זורמים.
היום הוא צומח בעיקר בגליל המערבי- בנחלי בצת, כזיב, בנחל עמוד ובמקורות הירדן. ביריחו ובירושלים השתמשו בדולב לבנייה וקורות דולב נמצאו ביריחו באתרים מלפני 8000 שנה ו5000 שנה ובאתרים רומיים.
****
****
עניינו של תיעוד זה הוא מידע חדש מעניין ומרתק עליו לא ידעתי מאומה ואליו נחשפתי השבוע.
תיעוד זה אינו עוסק בתיאור טיול באופניים או ברכב הוא גם אינו כולל אוסף צילומים משיטוטיי בארץ.
תיעוד זה שונה מהרגיל והמקובל באתר זה.
תיעוד זה הוא של סיפור של אירוע שהתרחש במלחמת ששת הימים הכרוך בעבותות למעשה מדיני צבאי בשרון בשנותיה הראשונות של המדינה.
אם אתם סקרנים מציע להמתין בסבלנות ולהמשיך לקרוא.
עבור מספר עמיתים לענייני ידיעת הארץ והמחקר אודותיה ועבורי, סיפור האירוע והמעשה המדיני צבאי לעיל, הוא בבחינת "גילוי של אמריקה", תרתי משמע.
אולם, מסתבר שהגילוי שלנו של אמריקה מתרחש בזמן שאמריקה כבר גלויה כבר מספר שנים ואנחנו לא ידענו מאומה.
כולנו הופתענו !!
בגילוי זה מעורבים מספר אנשים וחלקו ותרומתו של כל אחד לגילוי יוצג להלן.
נצא לדרך ונגולל את הסיפור, בעצם את שני הסיפורים.
לפני מספר ימים פנה אליי ידידי רז גורן (מדריך טיולי אופניים ותיק, מורה דרך מוסמך) וכתב לי דוא"ל וכותרתו "שרידי שדה תעופה מדרום לבצרה" וכך כתב:
" אני קורא עכשיו ספר מצוין על מלחמת ששת הימים בירושלים. נתקלתי בכמה שורות מעניינות שמסבירות למה הפציצו ארבעה מטוסי הנטרים ירדניים ב 6 ביוני 1967 בנתניה וכפר סבא (לא מטוס הטופולב שהפציץ בנתניה וצור משה והתרסק במחנה עמוס – זה סיפור אחר). מסתבר שלירדנים היה מודיעין ישן משנות ה 50 על בסיס שתוכנן עבור האמריקאים מדרום לבצרה. הם חשבו שהוא עדיין פעיל בגלל הגיחות של מטוסים שתרגלו את הנ"מ מביה"ס לנ"מ שהיה בהרצליה".
עוד כתב לי את הפרשה חקר תא"ל/ד"ר דני אשר.
רז גורן צרף לי את עותק מאמרו הקצר של דני אשר שפורסם באוגוסט 2019 בכתב העת "מבט למל"מ וכותרתו "רביעיית האנטרים ירדנית תוקפת בכפר סבא – פאשלה של המודיעין הירדני?
על תוכנו של מאמר נרחיב בהמשך.
רז גורן ביקש ממני "אם תמצא מפות, תמונות או אם אפשר עדיין למצוא שרידים מזה , אשמח לשמוע".
מיד עניתי לו "אודה על האמת, חידשת לי וגם אתגרתי אותי. אנסה ללמוד ולברר את העניין. מבטיח לנסות אבל לא מבטיח לפתור את התעלומה".
בתחילה פניתי לחברי, איש ידיעת הארץ רפי רגב וסיפרתי לו על העניין. הוא לא ידע מאומה. כך גם חברי ליאור פרי, שטען שזו "אנקדוטה חביבה! מעניין אם נשאר משהו מהשדה הזה…"
פניתי גם לעמיתי וידידי, איש ידיעת הארץ הוותיק, אבי נבון מקבוץ להב. גם הוא לא הכיר את העניין.
ביקשתי ביקשתי מאבי שיבדוק אם יוכל לאתר את מקום הבסיס באוסף המפות שלו.
מספר שעות לאחר מכן פניתי לידידי ערן תירוש (איש ידיעת הארץ, מדריך ומורה דרך ותיק וגם יו"ר העמותה למורשת מלחמת העולם בארץ ישראל).
ערן הבטיח ולברר את המיקום שישוחח עם דני אשר (תא"ל במיל, היסטוריון וחוקר צבאי).
כעבור מספר שעות, לאחר ששוחח איתו, ערן חזר אלי.
ערן תירוש אמר שלמד, משיחה עם דני אשר, שהמסלול נמצא באזור שבין צפון רעננה ובין מושב בצרה ובמיוחד בקטע בין הר הזבל ומכון השפכים של רעננה.
הסקרנות שלי הובילה אותי למפה ותצלום אוויר.
הסתבר לי, כפי שמוצג במפות ותצ"א להלן, שמדובר על כביש אספלט שהמשכו ודרך רחבה, בין הר הזבל ומכון השפכים של רעננה.
מפת האזור כפי שחשבתי
****
****
את והכביש והדרך, בין מכון השפכים במזרח הסמוך לערוץ נחל רעננה ובין הר הזבל במערב, אני מכיר רכבתי שם בשני טיולי אופניים האחד, שהוביל אלי שחר (תל יצחק) במרכז השרון, מתל יצחק אל גבעות החול, אבוס החוף והמצוק מעל הים יוני 2016, השני שהוביל אלדן רוט (רעננה) רעננה, סביב העיר ובתוכה, נובמבר 2016.
מבט מהר הזבל על הכביש שנסלל על המסלול (צילום מנובמבר 2016)
***
****
רכיבה על הדרך לכיוון מערב (צילום מיוני 2016) לעבר הר הזבל
הר הזבל נוצר בעקבות שפיכת האשפה מהעיר רעננה במשך שנים רבות. כדי לחסוך במקום, דפנותיו התלולות יוצבו, כך שנוצר מעין "הר שולחן" קטן. לאורך דופן התל נסללה דרך עפר רחבה עם שיפוע לא תלול, על מנת שהמשאיות והדחפורים יוכלו לטפס אל ראשו ולהמשיך לפנות את האשפה אליו ולערום אותה עליו. מקום כבר לא משמש מזה כמה שנים להשלכת זבל, והפסולת ככל הנראה כוסתה בשכבה עבה של אדמה. למרות זאת, ההר עדיין מהווה כיום אתר לשפיכת פסולת על ידי אנשים בודדים שאינם יודעים כי אינו פעיל עוד ונוצרות מפולות מדפנות ההר. אחרי שנים רבות הפך המקום יעד לטיולים. הדרך ששימשה בעבר את המשאיות והטרקטורים משמשת את אלה המבקשים לעלות לראש הגבעה. בפסגה ישנם כמה עצי זית וצמחייה טיפוסית לאזור. ממנה יש תצפית מרהיבה לכל עבר: צפונה אל עמק חפר ואל נתניה, מזרחה אל השומרון, מערבה אל רצועת החוף של הרצליה ואל הים התיכון, ודרומה אל רעננה ואל ליבו של גוש דן. סביב התל פרושים פרדסים רבים.
שלחתי לערן את המפות והצילומים. ערן ואני הסכמו שהמסלול היה ארוך יותר ממה שציין דני אשר והשתרע מערבה מעבר להר הזבל שלא היה קיים בראשית שנות ה-50'.
למחרת בבוקר ערן שלח לי את המאמר של דני אשר "סיפורו של ש.ת. נתניה דרום" שפורסם בשנת 2014 בכתב העת "עם הרוח" (בטאון התעופה האזרחית).
למאמר, אותו לא הכרתי ושתוכנו יוצג להלן, צורפה מפה ובה סימון המסלול.
את המאמר והמפה שלחתי לרז גורן, שבאותו זמן רכב במקום וניסה לאתר את שרידי המסלול.
במאמרו כתב דני אשר שעם פרוץ מלחמת ששת הימים ובעקבות תקיפת חיל האוויר המצרי בבוקר ה- 5 ביוני הצטרפה גם ירדן למעגל המלחמה. בין היתר, בשעה 11:50 תקפו 6 מטוסי "האנטר" ירדנים וצלפו על סוללת מרגמות ליד מושב פורת שבגוש תל-מונד ותקפו גם מטרות אזרחיות באזור התעשייה בדרום נתניה (בית החרושת "אביק") ובצפון מערב כפר סבא (בית החרושת "אלבר").
על השאלה מה חיפשו הירדנים מדרום לנתניה ולמה בחרו במטרות האזרחיות האלו ניסה לתת את הדעת. הוא למד מספרו של המלך הירדני, "חוסין פותח במלחמה" שמטוסי חיל האוויר הירדני פעלו על פי תכנית של מבצע משותף עם העיראקים והסורים שמטוסיהם בוששו להמריא ואלה יצאו לבד להתקפה. חוסיין ציין, "שלוש פעמים תקפו מטוסי ההאנטר שלנו את הבסיסים בנתניה שבישראל מבלי שנגרמו להם אבדות".
בניסיון להבין אלו מטרות תקפו הירדנים ציינה מערכת הספר שכתב המלך חוסיין כי בסיס אוויר "דרום נתניה" הופיע כאחת המטרות המרכזיות בהוראות המבצעיות של תוכנית "אל חוסיין". ועוד הוסיפה: יש בכך כדי להצביע על איכות המודיעין הירדני: התצפיות הירדניות ארוכות הטווח באזור טול כרם ראו מטוסים מנמיכי טווח מדרום לנתניה – ומכאן ככל הנראה הטעות בדבר קיומו של הבסיס.
לדעת דני אשר, התקפה זו הייתה טעות של המודיעין הירדני שלא השכיל למחוק מרשימת המטרות שלו יעד שאבד עליו הכלח.
הוא טען שבזמן היותו ילד בן כפר סבא טייל בפרדסי האזור וגילה מדרום למושב בצרה טרקטורים ענקים עם כיתובים באנגלית (אמריקאית) שעסקו בבניית תשתית ענק ובסלילה באתר שנחשב אז לסודי ביותר. עוד הוסיף שנים לאחר מכן כשהיה חניך בקורס טיס של גדנ"ע אוויר שבסיסו היה בשדה התעופה סירקין הם תרגלו נחיתות אונס מעל "השדה האדום" שמצפון לרעננה.
טענת דני אשר היא ששנים רבות ניסה לברר מה הרקע לשדה הזנוח שמעולם לא הושלם. במאמרו ציין שרק לאחרונה מצא בספרו של יואש צידון ביום בליל בערפל (ספרית מעריב, תל אביב , 1995) את הפתרון לסוגיה. וכך כותב צ'אטו: "ב- 1952 הייתה ברית בגדד בתהליך התגבשות.
ברית בגדאד – לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר החלה המלחמה הקרה, היה המזרח התיכון שדה למאמצי שני הצדדים להעביר אל צידם כמה שיותר מדינות ובעלי ברית. האמריקנים הגו רעיון של ברית הגנה הדדית, שתיצור חיץ פיזי בין ברית המועצות ובין מדינות המזרח התיכון, ושדות הנפט באזור. עוד בשנת 1951 החלה ארצות הברית בסיוע צבאי לטורקיה, ובחתימת הסכמי הגנה דו-צדדיים עמה. בשנה זו הצטרפה טורקיה לנאט"ו. ב-2 באפריל 1954 נחתם הסכם הגנה בין טורקיה לפקיסטן, באפריל 1954 נחתם הסכם בין ארצות הברית לעיראק, ובמאי 1954 נחתם הסכם בין ארצות הברית לפקיסטן. בינואר 1955 ביקר ראש ממשלת טורקיה, אדנאן מנדרס, בעיראק, נאם בפרלמנט העיראקי והצהיר על חתימת הסכם הגנה בין המדינות. ב-24 בפברואר 1955 נחתם הסכם בין עיראק לטורקיה, אליו הצטרפו במהלך שנת 1955 אף בריטניה, פקיסטן ואיראן.
לטענת יואש צידון, אותה מצטט דני אשר, הברית שהתהוותה היוותה מקור לדאגה חמורה לבן גוריון. הוא פתח במאמצים לפתות את ארה"ב לבוא בברית נפרדת עם ישראל. במסגרת מאמציו, הציע בן גוריון לבנות בסיס גדול לאמריקנים ליד נתניה, שיקלוט את המפציצים החדישים מסוג 47 – B בעלי ששה מנועי סילון. מכאן היה ל 47 – B טווח סביר לאיים על ברית המועצות"
עוד כתב יואש צידון "בהתחלה נסללה מדרום מזרח לנתניה התשתית למסלול תעופה ענקי במושגינו דאז, אשר אילו הופעל להנחתת מטוסי סילון, הייתה הגישה הסופית אליו מעל שטח ירדן, הרחוקה רק חמישה עד שבעה קילומטרים מהמסלול. הוא נקרא בפינו "המסלול האדום" משום שעל פי פקודה שקיבלו כל טיסי החיל, הוא היה אסור לנחיתה אפילו בתנאי חירום…. ברית בגדד הייתה נפל, ו"המסלול האדום" ננטש.
דני אשר הוסיף וציין השדה אכן ננטש אבל למיטב זכרונו כילד שקרא את גליונותיו האדומים של "העולם הזה", היה זה לאחר שהתגלתה הפעילות בו גם למק"י ולמפ"ם שהתנגדו להפגנה זו של מדיניות פרו אמריקאית, מצד בן גוריון, והקימו קול זעקה. המודיעין הירדני שאיתר את בנית השדה לא עקב כיאות, לא חש בנטישה ולא מחק את השדה מרשימת המטרות שלו. ריבוי הגיחות של מטוסי חיל האוויר שצללו לעבר מתקן האימונים של הנ"מ בשדה התעופה בהרצליה, הטעה אותו ככל הנראה, לחשוב כי השדה חי ופעיל.
בסיכום מציין דני אשר כשהגיעו ההאנטרים הירדנים לתקיפה, ללא מודיעין עדכני, הם התקשו לגלות את המסלולים הנטושים שבצדם כבר נשתלו פרדסים, ואת המטוסים שמעולם לא חנו בו. כמטרות חליפיות הם פגעו במפעל "אביק" מצפון מערב ובמפעל "אלבר" שממזרח לאתר השדה הנטוש.
שמחתי לקרוא את מאמרו של דני אשר, לבקשתו התקשרתי ושוחחתי איתו. בשיחה ובדוא"ל שכתב אחר כך הדגיש את הנקודות הבאות:
* השדה נבנה כחלק מדוקטרינת איזנהאור במלחמה הקרה. האמריקאים שמו לב שמבסיסי התעופה הבריטים בתעלת סואץ אי אפשר לתקוף בעזרת מטוסי ה-47 – B את שדות הנפט הסובייטים בקוקז והתכוונו לקדם שדות תעופה צפונה. השדה שהוקם היה שדה נוסח נאט"ו.
* למסלול הראשי הצפוני היה מסלול משני דרומי שהיה אמור לשמש כמסלול הסעה / מסלול חירום. שהפעלת השדה חייבת הקפה בצלע הבסיס והפאינל דרך שטחי הגדה המערבית / ירדן באותן שנים.
*הוא זכר את הטרקטורים הענקיים האמריקאים שעסקו בסלילתו והספיקו להניח כורכר מהודק בעומק של כ-4 מטרים. מעולם לא ציפו אותו באספלט.
* אח"כ כשהפרויקט התבטל אי אפשר היה לטעת פרדסים במקום. נראה שאחר שנים חצבו את שכבת הכורכר והתאפשרה שתילה.
* בספר אודות רעננה שכתב יצחק שטיגמן (הוצאת יד בן צבי) מתוארת התייחסותם של איכרי רעננה להחרמת אדמותיהם לטובת השדה.
* דני אשר זכר כילד את התנגדות מפ"ם / הקומוניסטים לבניית השדה הסודי. (הנושא עלה בגיליונות "העולם הזה של אותה עת).
* כחניך בקורס טיס בגדנ"ע אוויר ב-1961 בסירקין, השתמשו ב"שדה האדום" לתרגול נחיתות אונס, מבלי לגעת בקרקע.
* זוכר באחת ההתבטאויות שקראו לו גם "שדה רישפון" – עד היום על עמודי המתח הגבוה באזור יש כדורים אדומים להתרעה.
* הירדנים קראו לו בדו"חות המודיעין והתצפיות שלהם – שדה נתניה דרום.
לאחר השיחה עם דני אשר התקשרתי לאבי נבון ושלחתי לו את המאמר המפורט של דני אשר משנת 2014 וצירפתי לו את שתי המפות והתצ"א שהכנתי. ביקשתי שוב ממנו שימצא מפות קנ"מ 50,000 משנותיה הראשונות של המדינה ועלייהן סימון הכביש. למעשה, התפרצתי לדלת פתוחה. אבי כבר מצא את המפות אך טרם שלח אותן.
בשיחה אבי נבון ואני הסכמנו שגילינו את אמריקה שבשרון אבל לא ידענו שאמריקה כבר גולתה במאמריו של דני אשר (2014 -2019) ושנים קודם לכן בספרו של יואש צידון (1995)
אבי נבון שלח לי את המפות וגם את נוסח התשובה שהכין יום קודם וטרם הספיק לשלוח וזו היא:
" שלום עמירם, עוררת בי עניין, וכמו שהבטחת לי: אתגרת אותי. לא, אל תצפה לתשובות ממני, מכמה סיבות: א. זה לא האזור שלי, ואינני מומחה לשרון. ב. מדובר בפעילות "סודית" ב-1952. מדינת ישראל כבר קמה, ואיתה כל החוקים המחמירים, הקיימים אגב עד היום – הצבא – יוק! אסור לציין במפות שום פרט הקשור לנוכחות צבא. עד היום לא תראה במפות מפ"י למשל את מחנה 80, צריפין או תל נוף, או ג'וליס. בצומת יש כבר שלט עם שם הבסיס, באינטרנט יש פרטים מלאים, רק לא המפה. אתה יכול לדווש בשטח ולהיתקל בגדר של בסיס, ולא יכולת לדעת זאת לפי הבדיקה במפות. בעולם מקובל לציין Military Area והשטח מצוין בסגול בהיר (בד"כ). לא מה ולא מי, רק שטח צבאי. ואתה רוצה למצוא מפה עם בסיס סודי שנבנה ונעזב….. נו, באמת…. אבל האתגר היה לקרוא את המאמר של דני אשר, ולחפש סימנים במפות משנות ה-50. עשיתי זאת."
עוד כתב אבי נבון : " שלום עמירם ולכל המכותבים, אכן, פרשיה מרתקת, תעלומה שבעצם נפתרה במאמרו של דני אשר. לבקשת עמירם אני מצרף סריקת מפה 1:50,000. מפה זו היא מ-1970, אבל בכל מפות 'תל-אביב-יפו' (גליון II-7) המוקדמות יותר – הבסיס הוא זהה. באמת, הרווח נשמר ומצויין בו מסלול שהפך לדרך עפר. במפות שצירף עמירם זה כבר כביש. אורך המסלול 1500 מ' לפחות, אבל סביר שנמשך עוד קצת מערבה לפני עירום "הר הזבל".
****
עוד הוסיף אבי נבון תוך כדי עיון במפות סרקתי את מפת ה-100,000 מאוגוסט 1951. כדאי לכם לפתוח, להגדיל מעט ולעבור על שמות הישובים החדשים שנוספו בהדפסת רכב סגולה. אני בטוח שתהנו מחלק מהשמות. כל זה היה כדי למצוא שסמוך לרצועת הקרקע המדוברת מופיע קיבוץ מצפה השרון. קצת חיפוש ומצאתי שבמקום הוקם כפר בשם כפר נחמן ב-1931. ב-1935 נאחזו בנקודה חברי קיבוץ "מצפה השרון". ב-1939 החליטו להתאחד עם קיבות 'לשחרור' שישב ברחובות, ושנתיים אח"כ עלו להתיישבות ב"הרי אפרים" בשם רמת השופט. במקום שהתפנה הוקמה מעברה קטנה, שתושביה פונו לאחר דרישות והפגנות לרעננה, והמקום הפך למוסד לבעלי צרכים מיוחדים, בשמו הראשון 'כפר נחמן'. הרי לכם עוד סיפורון שלפחות לי היווה חידוש בלתי-ידוע.
****
בעקבות המייל של אבי נבון הצטרף לחגיגה גם יואב אבניאון (איש ידיעת הארץ ומורה דרך ותיק) וכך כתב " אבי בוקר אור, לקום בבוקר לצלילי המייל שלך זו חגיגה ! המרחב המתואר הוא ממש כאן מעבר לחלון ביתי ברשפון כמו שאמרת לי אמש – ולא היה לי מושג ירוק… כבר שנים שאני מתכוון לכתוב על "הר הזבל" שאולי הוא הנקודה הגבוהה ביותר בשרון (מצריך בדיקה..) הנושק ל"קצה המסלול" – ועכשיו שנוסף מימד היסטורי – אני כבר מפשיל שרוולים… תודה לכל מי שחקר ותרם לנושא"
לחגיגת גילוי אמריקה הצטרף גם איצייק שטייגמן (הסטוריון חוקר) שכתב : " דני אשר בעזרתכם מגוללים פה סיפור שמחזיר אותי אחורה לתקופה בה שרתתי כראש מדור מחקר היסטורי בענף לתולדות חיל האוויר 1990-1970 חרשתי את ארכיון צה"ל כאשר כתבתי את ספרי מעצמאות לקדש – חיל האוויר בשנים 1956-1949, ולא מצאתי כל זכר למה שכונה בחיל האוויר "השדה האדום" המסלול שהוקם בכפר נחמן, עד כדי כך הדבר היה מסווג.
לימים כשכתבתי את ספרי על רעננה (יצא לאור בשנת 2017) ) נתקלתי במאבק שניהלו חקלאי רעננה לחלוקת אדמות מסלול שדה התעופה.
***
דני אשר היפנה את תשומת ליבי, לספרו של צ'אטו הוא אל"מ (מיל.) יואש צידון, המזכיר ומספר את בניית המסלול וכך נתתי לו ביטוי בספרי. אגב השדה מעולם לא הופעל ולא נחתו עליו מעולם מטוסים. נמצא בכפר נחמן עדיין יש לו עקבות בשטח".
בהמשך דני אשר כתב "בכל פעם שסיפרתי היו הסובבים מופתעים עד שהתחלתי לחשוד כי אני בודה את הסיפור. יצאתי פעמים רבות לשטח כדי לצבוט את עצמי. כל זאת עד שמצאתי תימוכין בספרו של צאטו צידון ומאוחר יותר גם בכתבי ראנד בארה"ב. אני ממשיך לטוס מהרצליה ובוחן כל פעם חידושים בשדה האדום."