לפני מספר שבועות, אלי שחר (תל יצחק), עמית לרכיבה וטיולי אופנים, שלח לי קובץ מסלול וכתב "זה מסלול שעשיתי השבת 95% דרכים לבנות עם כ 100 מ טיפוס מצטבר. מעוניין?" הסתקרנתי ופתחתי את הקובץ. עניתי: "מוצא חן בעייני וטרם עשיתי אותו כך." בנשימה אחת הצעתי תאריך קרוב.

 

ביום שבת (2/11/2019 – יום השנה ה-101 להצהרת בלפור), ממשנו את הצעה וטיילנו במסלול.

 

היינו קבוצה של שבעה חברים שהגיעו מהקיבוץ ומהעיר: אלי שחר (תל יצחק) המוביל, דורון קדמיאל (פרדס חנה -כרכור), איל גזית (משמר הנגב), פיפ רותם (סאסא),  מיכאל עוזרמן (נתניה), משה כ"ץ (אפק) ואני (מבשרת ציון).

 

יצאנו לדרך בשעה 07:00 וסיימנו בשעה 11:15. מתוך ארבע ורבע שעות דיוושנו מתוכן דיוושנו כשעתיים ושלוש רבעי שעה ועצרנו במשך שעה וחצי להסברים, עצירות מנהלתיות, חציית כבישים, והפסקת אוכל.

 

******

מסלול הטיול,
מעגלי עם כיוון השעון,
יציאה וסיום
מתחם תחנת סונול עירון
כביש 65 מול מחנה 80

המסלול סמוך או זהה לקטעי מסלולי טיולים קודמים באזור שתועדו והם אלה
* מעין שמר דרך ברקאי לגבעת עדה והלאה לפרדס חנה וכרכור, אפריל 2017
* מרחב התפר בצפון מערב שומרון: מענית – מצר/מייסר – אום אל-קוטוף/חריש, נובמבר 2016
* בין יובלי נחל חדרה בנחלת מנשה עד שהיורה הפתיע, הקדים וקטע, נובמבר 2016
* עמק חפר, העיר חדרה ואגן נחל חדרה, מאי 2017

*******

אזור הטיול,
החיבור
בין
הפינה הצפונית של מרזיבת השרון
ובין
השולחות הנמוכות של גבעות עירון
המשתפלות מרכס הר אמיר 

רכס הר אמיר מהווה את גבולו הצפון-מערבי של השומרון, ומגיע לשיא גובהו בהר אלכסנדר  (527 מ מעפה״י). הרכס נבדל בבירור מהאזורים הנמוכים הגובלים בו – עמק יזרעאל, רמת מנשה ומישור החוף, ונראה למרחוק.

******
ההיבט היישובי,
כמעט כל המסלול
בתחום המועצה האזורית מנשה

 

מועצה אזורית מנשה – המועצה האזורית מנשה המועצה נקראת על שם שבט מנשה שהתיישב באזור בעקבות כיבושי יהושע בן נון. היא הוקמה בשנת 1950, שטחה משתרע על 160 אלף דונם מיער מנשה בצפון ועד קיבוץ מגל בדרום, מקו התפר במזרח ועד חדרה במערב. במועצה מתגוררים כ-20 אלף תושבים, ב-24 ישובים בעלי מאפייני התיישבות שונים: קיבוצים: עין שמר (1927), גן שמואל (1920), משמרות (1933), כפר גליקסון (1939), מענית (1942), ברקאי, להבות חביבה ורגבים (1949), מגל ומצר (1953) והמושבים כפר פינס (1933), גן השומרון ועין עירון (1934), שדה יצחק (1950), תלמי אלעזר (1952), מאור (1953) ומיי עמי (1966). כפרים ערביים (מייסר ואום אל קוטוף ואל עריאן) ישובים קהילתיים (מצפה אילן וקציר) נוסף לישובים נמצאים בתחומי המועצה גם כפר הנוער אלוני יצחק, בית החולים שער מנשה, מוזיאון ואנדרטת מג"ב וסמינריון גבעת חביבה.
חקלאות, תעשייה ומסחר – הנתונים הטבעיים של האזור הכתיבו בעבר פיתוח חקלאות אינטנסיבית שהתבססה על גידולי שדה, כותנה פרדסים, מטעים נשירים ועוד. עם השנים והשינויים שחלו בהתיישבות הכפרית , התפתחה תעשייה ענפה, במסגרת הקיבוצים נפתחו עסקים פרטיים רבים ביישובים וחלה תנופה בייזום העסקי, ברחבי המועצה הוקמו מספר מרכזי סחר גדולים , בגן שמואל, בצומת מנשה , בצומת נרבתא ובלהבות חביבה. כמו כן הוחל בתכנון הרחבת אזורי המסחר והתעסוקה הקיימים והן על ידי הקמת אזורי תעשייה ומסחר חדשים. במסגרת זו אושרה להפקדה בשנת 2016 תוכנית להקמת "פארק התעשייה עירון" המשותף למועצה אזורית מנשה ולישובים שכנים: יהודים וערבים. הפארק, המשתרע על שטח של כ-1085 דונם במרכז האזורי מנשה, יספק מקורות פרנסה רבים לתושבים, יגדיל את הכנסות הרשויות השותפות מארנונה ויוסיף לתנופת השגשוג המתרחשת בשנים האחרונות באזור.

 

ההיבט ההדרולוגי,
אגן הניקוז של נחל חדרה
מרחב קטעי נחל עירון,
נחל נרבתה, נחל חביבה
ונחל חדרה 

נחל חדרה ידוע בעבר בשם  נהר אל מפג'ר הוא נחל אכזב ברובו. תחילתו של נחל חדרה במזרח בעמק דותן והוא זורם מערבה בפיתולים רבים מצפון למבוא דותן, בין חרמש בצפון ונזלה אל-שרקייה בדרום, מדרום לבאקה א-שרקייה ובאקה אל-גרבייה ובין מאור ושדה יצחק אל נקודת החיבור בין נחל יצחק ונחל עירון מדרום לתלמי אליעזר. הנחל זורם משם מערבה מצפון לחדרה ונשפך לים התיכון בתחומי פארק נחל חדרה, כמה עשרות מטרים דרומית לתחנת הכח אורות רבין שבצפון חדרה.

*******

דמות האזור

היום אזור מפותח
ובנוי רווי תשתיות וכבישים לרבות כביש 6

 בעשור הראשון והשני של מדינת ישראל פריפריה ואזור ספר שהוקמו בו מספר יישובים להגן על מרחב הקו הירוק, מרביתם קיבוצים

בתקופת השלטון הבריטי,
טרם הקמת מדינת ישראל,
אזור ריק מיישובים יהודים
למעט גן השומרון ועין שמר בשולי

בשלהי המאה ה-19,
אזור כמעט ריק מיישובים

******

שלוש קטעי המסלול,
המקומות
ומראות הדרך

*****

תוואי המסלול נגזר
מהצורך לחציית מספר כבישים,
במעברי חצייה,
דרך מעבר תחתי
ועל גשר עילי
וגם בעיקר מהימצאות גדרות 
סביב היישובים
ובעיקר סביב המטעים 

******

חלק ראשון של המסלול

יציאה דרומה מתחנת הדלק עירון,
מזרחה בשדות
בפאתי חלקו המערבי
של מושב גן השומרון,
לעבר קיבוץ עין שמר
ומעבר דרכו,
יציאה בשער המזרחי, הלאה בשדות
בכיוון צפון מזרח
לאורך נחל עירון
עד כביש הגישה למשרדי
המוא"ז מנשה
וחציית כביש 574 

 

גן השומרון – מושב שמו ניתן לו בעת שהאזור הוגדר בתקופת היישוב כחלק מהשומרון. המושב הוקם בשנת 1934 על ידי כ-70 מתיישבים עולים מגרמניה שהיו בעלי משקים חקלאיים והקימו את האגודה החקלאית. הם מנו כ-70 משפחות והיוו את רוב האוכלוסייה במושב. עם השנים השתנה הרכב האוכלוסיה וכיום מתגוררים במושב גם תושבים בעלי נכסים פרטיים ותושבים המתגוררים בשכירות. הם מהווים היום את רוב האוכלוסייה, כ-120 משפחות. בסך הכול מתגוררים כיום בגן השומרון כ-880 תושבים.
חלק מהמשקים החקלאיים עדיין פעילים אך רוב התושבים עובדים מחוץ למושב בתחומי עיסוק רבים ומגוונים: אנשי חינוך – מורות ומורים, מטפלות וגננות. עובדי ציבור – בשירות המדינה, במשרדי ממשלה וברשויות מקומיות. בעלי מקצועות חופשיים. בעלי משקים החברים באגודה החקלאית: רובם ממשפחות ותיקות בכפר, קשורים ביניהם באינטרסים עסקיים משותפים כמו המדגרה, כרמי הזיתים, הפרדסים ועוד. חלק מהמשקים מופעלים על ידי משפחות צעירות של בנים ממשיכים, דור ההמשך של המייסדים. בעלי משקים פרטיים אשר אינם חברים באגודה החקלאית: בעלי זכויות בניה על הקרקע הפרטית, זכויות אותן הם ממשים בעיקר עבור בנים חוזרים. תושבים המתגוררים בנכסים פרטיים, תושבים השוכרים בתים במושב: אלו הגיעו במטרה להינות מאיכות חיים, מחיי קהילה נעימים ולזכות בחינוך איכותי במוסדות החינוך של המועצה האזורית מנשה".

עין שמר – יישוב שהוקם שלוש פעמים.

אחד מארבעת הקיבוצים שהקימו את תנועת הקיבוץ הארצי.
(מרחביה, עין שמר, מעברות ומשמר העמק)

בשנת 1913 בחרו כמה מצעירי "השומר" (שנוסד בשנת 1908 ומטרתו שמירה יהודית במושבות שבשומרון, יהודה ובגליל) להקים נקודת שמירה בפתחו המערבי של ואדי ערה, אשר תשמש גם כתחנת ביניים בין יהודה ובין העמק והגליל. הם ביקשו מקום במרחק של יום רכיבה מיהודה ומהעמק כאחד, והתיישבו ב"חירבת כרכור" שהייתה למעשה כמה חושות ערביות על הדרך ההיסטוריות ממישור החוף לעמק יזרעאל. לנוכח התנאים הקשים – קדחת, מחסור במים וריחוק מכל מקום יישוב – המתיישבים עזבו. במקומם הגיעו בשנת 1917 עשרה חברים מקבוצת "אחדות". הללו התגוררו בשני צריפים ואורווה, עיבדו 500 דונם קרקע, והיו להם 20 בהמות עבודה ושמירה. בשנת 1921, לאחר מלחמת-העולם הראשונה וכיבוש הארץ על-ידי האנגלים, נבנתה החצר המבוצרת ששטחה 4 דונם, בידי פלוגת בונים מראש העין, אנשי גדוד העבודה. למרות ההשקעה הגדולה בבנייה, גם אנשי גדוד העבודה לא אצרו כוח להחזיק במקום, והוא נעזב בפעם השנייה. בשנת 1927  הגיעו לנקודה ראשוני החלוצים של "השומר הצעיר" מפולין, שעד אז התגוררו בעין גנים שליד פתח-תקווה, והמתינו לתורם לעלות על הקרקע. שנה זו נחשבת לתאריך ייסודו של הקיבוץ. בשנים הבאות הצטרפו לקבוצת עין גנים קבוצות נוספות של חניכי השומר הצעיר מפולין: "בנימינה", "שומריה" ו"בדרך". חיי הקבוצה היו קשים מנשוא ואף אירע כי 80 מתוך 100 אנשיה חלו בקדחת. בשנת 1934 חוברה החצר  לרשת החשמל, ורק בשנת 1935 נמצאו בה מים רבים שגרמו למהפך בהתפתחות המשק ובניית מגדל המים במקום.
כחברי השומר הצעיר חיפשו המייסדים דרכים לשיתוף פעולה וידידות עם שכניהם הערבים, ואט אט נוצרו קשרים חברתיים עם חקלאי הסביבה. עם זאת, שנות השלושים והארבעים היו מתוחות מבחינה ביטחונית. ב-1938 נרצחו שניים מחברי הקיבוץ בהתקפת כנופיה ערבית. עם תום מלחמת העולם לקחו החברים חלק במבצעי ההעפלה, וכאשר פשטו הבריטים על קיבוץ גבעת חיים, מיהרו ל לקחת חלק בהגנת המקום, אירוע שבו נפל חבר קיבוץ וכמה חברים נפצעו.
בשנות השישים הצטרפו לקיבוץ עשרות חברים חדשים, חלקם חניכי השומר הצעיר ממצרים וממדינות הבלקן, ואחרים חניכי "עליית הנוער" מאירופה שלאחר השואה, ומהארץ. בהדרגה פסק הקיבוץ מקליטה מאורגנת של קבוצות, והוא גדל בעיקר מקליטת בני הדור השני, השלישי והרביעי, שבחרו לבנות בו את ביתם.
משמעות השם – עין – משום שמקימי הקיבוץ התגבשו ב"עין גנים" שליד פתח תקווה משום התקווה למצוא מעיינות מים – תקווה שהתממשה! שמר – משום שאנשי "השומר" הקימו פה נקודת שמירה, משום שמייסדי הקיבוץ היו מבוגרי תנועת השומר הצעיר ומשום שהקיבוץ יושב באזור מלכותו העתיקה של שמר, מלך שומרון שממנו קנה עמרי המלך את שטח העיר שומרון.

חצר הראשונים – החצר הוקפה חומת אבן בגובה 2 מטר עם חרכי ירייה ושער ברזל גדול. כמו כן נבנה בית קומותיים מאבן, שנועד להכיל את אנשי המקום בעת צרה. הבית נבנה לפי סגנון הבנייה הכפרית בדרום צרפת מסוף המאה הי"ט.

*****

חלק שני של המסלול

טיפוס מזרחה למול חריש
עד כביש 6
בשלוחת גבעות עירון
היורדת למרזיבת השרון,
בין קיבוץ ברקאי בצפון
וקיבוץ מענית בדרום,
בתחילה בדרך רחבה
ובהמשך בשביל צר מאוד (סינגל),
מעבר מתחת לכביש 6,
דרומה ביער מצר בפאתיה
הדרום מערביים והדרומיים
של חריש וירידה
עד הקצה הצפוני של הכפר מייסר,
מזרחה לאורך נחל נרבתא עד מאגר המים,
טיפוס דרומה
בדרך הצמודה לגדר המזרחית
של קיבוץ מענית
והקפת פאתיו הדרומית והמערבית,
בתוך בחורשה ויציאה
אל כביש הגישה לקיבוץ מצר
והיישוב מייסר (כביש 5923),
מערבה רכיבה מנהלתית
על הכביש והפסקה
במתחם תחנת הדלק
הסמוך לגשר מעל כביש 6,
מערבה וחציית הגשר   

גבעות עירון – אזור גבעות מתונות שגובהן נע בין 60 ל- 190 מ מעפה״י, כאשר גובה הגבעות הולך ויורד לכיוון מערב ודרום. בחלקן של הגבעות מצפון לאפיק נחל נרבתה, מדובר על אזור רציף והעמקים בין הגבעות הם ברובם טרשיים. מדרום לנחל נרבתה משתנה הנוף, והגבעות נמוכות ומבודדות בין עמקים פוריים ומעובדים באינטנסיביות. גם גיאולוגית קיים הבדל מהותי בין האזור שמצפון לנחל נרבתה, הבנוי מסלע מתצורת בענה (גיר ומעט דולומיט) לעומת האזור שמדרום לנחל, הבנוי מסלע מתצורת עין זיתים (קירטון וחרסית). בעמק נחל נרבתה עצמו נמצאת בקעת מצר שהיא בקעה מבודדת. חטיבת נוף זו מאופיינת בהתיישבות דלילה, ולמעשה עד המאה ה- 20 הייתה ריקה מיישוב. ניתן לייחס זאת למחסור במים – היעדר מעיינות (לעומת קמר הר אמיר) והיעדר גישה נוחה למי התהום (לעומת בקעת עירון ומישור החוף). כיום חלקים ניכרים משטח חטיבת הנוף מיוערים או  מכוסים בחורש דליל, ובבקעות יש עיבוד אינטנסיבי.

מענית – הקיבוץ נוסד בשנת 1935 במושבה כרכור, על ידי קיבוץ "אל-על" מפולין וליטא וקיבוץ ג' מצ'כוסלובקיה. בשנת 1942, לקראת העלייה לקרקע, התאחד הקיבוץ עם חברי קיבוץ "אודים" שהגיעו מנחלת-יהודה, וביחד עלו כקיבוץ מענית להתיישבות במקום הנוכחי, ב-6 בספטמבר 1942, כשהילדים הראשונים כבר בני שלוש.
המילה "מענית" פירושו התלם הראשון הנחרש בשדה. השם ניתן בעקבות נאומו של אברהם הרצפלד, בו המשיל את הקיבוץ למענית – תלם ראשון שבעקבותיו יבואו יישובים אחרים. כמו שחזה הרצפלד, יישובים נוספים אכן נבנו בסביבה, כגון היישובים קציר וחריש אשר גם שמותיהם קשורים לנושא גידולי השדה.
בתחום היישוב, בחלקו הדרום-מזרחי, נמצא תל נרבתה (בערבית ח'ירבת בַידוּס), שהתגלו בו שרידים רבים של יישוב קדום, בהם גתות, קולומבריום, בורות מים ומערת קבורה. מקובל לזהות את התל עם העיר נרבתא, הנזכרת בתיאור המרד הגדול בכתבי יוסף בן מתתיהו, אם כי יש המזהים את נרבתא בח'ירבת אל-חמאם שבשומרון, כ-10 קילומטרים מדרום-מזרח למענית.

****

הקרבות הראשונים במענית היו בסוף פברואר 1948 , כאשר נהדפה התקפת כוחות ערביים מקומיים בסיוע הצבא והמשטרה הבריטיים. במרץ 1948 בוצעה פעולת חבלה של הפלמ״ח שבה הוטמן מוקש דמוי אבן קילומטר בק״מ 17 של כביש ואדי ערה. בהנחת מוקש שיועד לק״מ ה- 16 , התגלה הכוח ע״י האויב ונפתחה עליו אש. המקלען הצעיר משה לבנון נפצע ונעזב בידי חבריו בשטח. הוא לחם כל הלילה, נתפס ונרצח בידי אנשי כפר קרע. על הגבעה הצמודה לאנדרטת מג״ב הוקמה על שמו פינת זיכרון. בתחילת מאי 1948 פוצצו אנשי “ההגנה״ גשר בכביש 574 על אפיק נחל נרבתה, ללא נפגעים . קרבות נוספים במענית, נגד הצבא העיראקי וכוחות ערביים מקומיים היו ביולי ובאוגוסט 1948 , כאשר בחלק מההתקפות הצליחו כוחות האויב לחדור לתחום המשק בפרט אזור הפילבוקס אך נהדפו, כמעט ללא נפגעים לכוחותינו ועם עשרות הרוגים לאויב. ההרוג היחיד לכוחותינו באזור זה היה מיכאל אטינגוף, שאנדרטה לזכרו נמצאת בשיפולי גבעה נ״ג 82 מדרום לאפיק נחל נרבתה.

*****

מקור הפרנסה העיקרי של הקיבוץ הוא מפעל גלעם המייצר עמילנים וסוכרים לתעשייה. המשק החקלאי הצטמצם עקב הגבלת מכסות המים ומחירם. במענית רפת חולבות ועגלי פיטום, לול ביצי רבייה, מטעי אבוקדו וגידולי שדה. החל מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים פקד את קיבוץ מענית, בדומה לקיבוצים רבים אחרים באותה תקופה, משבר כלכלי שהותירו במרוצת השנים עם חובות של למעלה ממאה מיליון ₪. בהמשך לכך, החל הקיבוץ בשינוי ארגוני מדורג שלווה בהליכי התייעלות, אשר עיקרם השתת עלות השירותים שקיבלו החברים על כתפיהם. בספטמבר 2002 החליטה אספת החברים של הקיבוץ, ברוב של 98% מהקולות, על שינויים מבניים בניהולם ובהחזקתם של אמצעי הייצור של הקיבוץ ובין היתר הוחלט לשייך 37% מאמצעי הייצור של הקיבוץ לחברים, בהתאם לותק שלהם בקיבוץ. באוגוסט 2004 החליטה אספת החברים של הקיבוץ ברוב של 94% לשייך את דירות המגורים בקיבוץ לחברי הקיבוץ. במהלך 2007-2008 התקבלו 20 בני/בנות קיבוץ חוזרים ובני זוגם כחברים חדשים בעצמאות כלכלית והוקמה שכונת-מגורים חדשה לקבוצה זו.

חָרִישׁ היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל . ראשיתו של היישוב בשנות ה-80 כאשר הוקם קיבוץ חריש על ידי הקיבוץ הארצי, במרחק של כ-6 קילומטרים (בקו אווירי) דרום-מערבית ליישוב קציר, בגובה של 110 מטרים מעל פני הים. בתחילה הוקמה במקום היאחזות נח"ל ובשנת 1982 הוחלט לאזרח את המקום ולהפכו לקיבוץ. בשנת 1993 ננטש הקיבוץ, למעט פלוגה של מג"ב ששכנה בו. על אדמות הקיבוץ הנטוש הוקם יישוב בשם "חריש" ובו כ-300 יחידות דיור. משרד השיכון השקיע רבות בתשתיות היישוב ובתכנונו, אך פיתוחו של היישוב נכשל. מרבית הרחובות ריקים, והאוכלוסייה המעטה השוכנת בו היא חלשה.
ביולי 1992, במסגרת התוכנית לאיחוד רשויות מקומיות, אוחדו היישובים קציר וחריש למועצה מקומית אחת בשם "טל-עירון", שהייתה ה"כוכב" הצפוני ביותר בתוכנית "יישובי הכוכבים". בשנת 1995 הוסב שם המועצה המקומית ל"קציר-חריש".

בשנת 2008 הוחלט להכריז על חריש כמרחב תכנון מיוחד על פי סעיף 32 בחוק התכנון והבנייה והוקמה וועדה מיוחדת שבסמכותה לאפשר תכנון ופיתוח אזורי מהירים. בשנת 2010 החליטה הממשלה להקים ועדת מנכ"לים לקידום היישוב חריש לצורך "פתרונות ארוכי טווח לצמיחתו העתידית של היישוב כפתרון משמעותי וארוך טווח למצוקות הדיור הקשות מהן סובלת האוכלוסייה בעלת צביון דתי". בשנת 2011 עתרו תושבי חריש לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד התוכנית לייעד את העיר לחרדים בלבד ובית המשפט קבע כי על המכרזים להיות פתוחים לציבור הרחב. בעקבות כך, למכרזים שפורסמו בשנת 2012 לבניית כ-4,700 יחידות דיור בשתי שכונות חדשות, ניגשו כקבוצות רכישה עמותות חרדיות, חילוניות ודתיות-לאומיות. כמו כן ניגשו למכרזים קבלנים בהצעות לבנייה רוויה. תוצאות המכרז התפרסמו בינואר 2013, בהם התברר כי רוב העמותות החרדיות שניגשו למכרז נפסלו בשל תיאום מחירים מוקדם שביצעו ביניהן. במכרזים זכו הקבלנים בכ-2,400 יחידות דיור, העמותות החרדיות זכו בכ-500 יחידות דיור, העמותות החילוניות זכו בכ-500 יחידות דיור, והעמותות הדתיות-לאומיות זכו בכ-1,300 יחידות דיור. במכרז נוסף שתוצאותיו התפרסמו בפברואר 2013, זכה קבלן הבונה עבור העמותה החרדית "לעבדך באמת" בבניית 78 יחידות דיור. לאחר שהוחלט כי חריש העיר תהיה פתוחה לכלל הציבור הישראלי, עמלה הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה על תכנון עיר מודרנית ומתקדמת שתספק לתושביה איכות חיים גבוהה ותשמור על ערכי הטבע הסובב ומשתלב בעיר, וכך נבנה הרובע חריש 1/א (6000 יח"ד) שמאוכלס ב 2016 ו 2017. במהלך 2014 ו-2015 אושרו ושווקו ליזמים שתי שכונות נוספות, 1/ב "המגף" (2519 יח"ד) ו 2/א "אור המזרח" (1858 יח"ד) שמהוות תוספת משמעותית לעיר המתהווה. כן אושר מרכז עירוני ראשי 1/ד שכולל 664 יח"ד, 150,000 מ"ר שטחי מסחר ותעסוקה, 8,000 מ"ר שטחי מלונאות ו 77,000 מ"ר מבני ציבור שיכללו מתחם עירוני לשירותי הצלה וחירום. ב-3 בנובמבר 2015, ביקר ראש הממשלה בלוויית שר האוצר, התחבורה, הבינוי והשיכון ושר הפנים והנחו את הוועדה להמשיך ולהרחיב את תכנון העיר מ 4,500 דונם ל-13,000 דונם להתיישבות של 100,000 תושבים (במקום 50,000 במקור).
כבר ביוני 2012, במסגרת קידום הפיכת חריש לעיר, חתם שר הפנים על צו להפרדת הרשויות. היישוב קציר הועבר לתחום שיפוטה של מועצה אזורית מנשה, והמועצה המקומית חריש היא רשות מוניציפלית בפני עצמה. ההפרדה בוצעה בפועל באוגוסט 2012.

גבעות מצר כמעט כולה בנויה מסלע קירטוני. אופי היחידה הוא גבעות נמוכות (חלקן הצפוני מיוער וחלקן הדרומי טרשי) וביניהן עמקים נרחבים, המעובדים אינטנסיבית ע״י קיבוץ מצר. גבולות היחידה בצפון – יער מענית, גבעה 82 , במזרח – הקו הירוק, בדרום – האזור הבנוי של בקה אל-ערביה ובמערב – כביש 574 . החלק הצפוני מתנקז לנחל נרבתה, והחלק הדרומי מתנקז לנחל מאור (יובל של נחל חדרה). רום פני הקרקע הנקודה הגבוהה ביחידה היא ברום של 108 מ׳ מעפה״י מזרחית למצר, ואילו המקום הנמוך ביותר הוא במפגש נחל נרבתה וכביש 574 , ברום של כ- 35 מ׳. המסלע והקרקע במרבית תחום היחידה – תצורת עין זיתים (קירטון וחרסית). בבקעת מצר ובנחל נרבתה – קרקעות סחף אלוביאליות. רוב שטחי יחידת נוף זו משמשים לעיבוד חקלאי – מטעים וגידולי שדה. מבין הצומח הטבעי, נציין ריבוי של שטחים בשלטון זקנן שעיר ושומר פשוט, לצד שיחיות אשחר א״י ובתת כתלה חריפה. אלה מייצגים את הצומח של החגורה התחתונה של השומרון. כמו כן, יש ביחידת נוף זו יערות נטועים, בעיקר מיני אורן. אלה מלווים באלת המסטיק ואשחר ארץ-ישראלי. ביחידה זו כרמי זיתים המעובדים באופן מסורתי, וכן כרמי זיתים נטושים המלווים באלון תבור, בתת-היחידה ביר אל- אסייאר. בתת-יחידת הנוף כביש 6 -שדות מצר, הצומח משוקם בעזרת מינים מקומיים.

מֵיסִר הוא כפר ערבי- הנמצא בגובה 70 מטר מעל פני הים, והוא מוקף בהרים מכל צד. הוא הוקם לפני 300 שנה על ידי מוחמד אבו רקייה שהיגר למקום יחד עם אחותו ממצרים. מוחמד רכש את האדמה מקפין בזמן השלטון העות'מאני, סה"כ 500 דונם. הכפר היה חלק קטן מהחצר המערבית של קפין, הנמצאת בתחום הרש"פ כיום. ובתוכנית חלוקת הארץ, חילק הקו-הירוק את אדמות קפין לשני חלקים. בחלקו המערבי נמצא היישוב מייסר כיום. (וגם הקיבוץ הסמוך מצר). בשנת 1965 צורף הכפר למועצה אזורית מנשה.
הכפר מייסר נקרא על שם הנביא מייסרה שהגיע למקום בזמן הנביא מוחמד וביצע את נס המים, לכן המקום ידוע בכמות מי התהום הגדולה שבו. בכפר נמצא קבר עתיק מתקופת העות'מאניים, הנחשב לקדוש למוסלמים. מייסר הוא יישוב חקלאי מייסודו, שופע במים ואתרי עתיקות. עד היום יש בכפר 50 בארות, חלקן עדיין פעילות. הכפר מקבל את המים שלו ממי התהום שמתחת לכפר. היום הכפר מתפרנס מעבודה חופשית ועצמאית בתחומי המקצועות החופשיים: משפטים, רפואה ומכונאות בראש ובראשונה. אוכלוסייתו שוחרת שלום שחיי בדו קיום עם הקיבוצים והיישובים שמסביבו.
היישוב צמוד לקיבוץ מצר ובין שני היישובים מתקיימת מערכת יחסים טובה וארוכת שנים. ב-1972 ערכו קבוצת אמנים בהם אביטל גבע, מיכה אולמן ומשה גרשוני פרויקט אומנותי בשם פרויקט מצר-מסר בשני היישובים וביניהם. במסגרת זו חפר אולמן בור בכל אחד מן היישובים בעזרת בני נוער תושבי המקום, וביצע ביניהם החלפת אדמות סמלית.

מרחב חריש מהווה חלק מאזור המעבר בין גבעות עירון למישור החוף. הטופוגרפיה באזור מתונה, אך עדיין ניתן להבחין במבנה גבעות וערוצים רדודים. האזור מצולק בעבודות עפר נרחבות שבוצעו בתחילת שנות ה- 90 כחלק מהכשרת הקרקע להרחבת הישוב חריש, ובחלקו הצפוני יש קיר אבן בגובה כמה מטרים המהווה מכשול כמעט בלתי עביר לבעלי חיים ולבני אדם. •גבולות היחידה בצפון– כביש חריש, במזרח – כביש חריש, בדרום – יער מענית, במערב – כביש 6. חלקה הצפוני של היחידה מתנקז לנחל עירון דרך נחל חריש. דרום היחידה מתנקז לנחל נרבתה דרך נחל זאבים. הנקודה הגבוהה ביחידה היא ברום של 143 מ׳ מעפה״י בחלק הצפוני של תשתיות חריש, ואילו המקום הנמוך ביותר הוא במפגש נחל חריש עם כביש 6, ברום 75 מ'.   ביחידה זו קיים ריבוי שיחיות- בעיקר בשלטון קידה שעירה ואלת המסטיק. ראויים לציון יערות טבעיים ביחידה, בשלטון חרוב מצוי ואלון התבור, כדוגמת אלו הנמצאים בתת-יחידת הנוף ‘גבעות חריש צפון. הצומח הטבעי ביחידה זו נפגע מעבודות התשתית בחריש, פגיעה זו ניכרת בריבוי יחידות בשלטון עשבוניים בני-חלוף, וצומח מופ

להרחבה אודות קטע הקו הירוק ואבני הגבול הקיימות עדין באזור ראו בהרחבה  מרחב התפר בצפון מערב שומרון: מענית – מצר/מייסר – אום אל-קוטוף/חריש

מצר הקיבוץ נוסד בשנת 1953 על ידי גרעין (128 איש) עולים מארגנטינה שהשתייכו לתנועת השומר הצעיר (גרעין קיבוץ עליה ג') ובשנת 1964 קיבל השלמה מגרעינים ישראליים. הקיבוץ משתייך לזרם הקיבוץ הארצי. גזבר הקיבוץ הראשון היה דוד בר-מצרא, אשר נמנה עם חברי העולים הראשונים על קרקע הקיבוץ. המייסדים היו בהכשרה בקיבוץ מרחביה בשנים 1952-1950 ולאחר מכן גם בקיבוצים געתון, סער, גת והמעפיל.
ב'וועדת השמות' הזכירו את הפסוק: "מִן הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" ועל שם זה קראו לקיבוץ מצר. מֶצֶר היא מילה נרדפת ל"גבול", כשהכוונה היא שהקיבוץ גבל עם השטח של ירדן, וגבול זה היה במרחק של 500 מטר מחדר האוכל (מרכז הקיבוץ).
כאמור, ב-1972, ערכו חברי קבוצת אמנים, בהם אביטל גבע, מיכה אולמן ומשה גרשוני, פרויקט אומנותי בשם מצר-מסר בשני היישובים וביניהם.
שטח הקיבוץ הוא כ-3,500 דונם. במהלך השנים, נמצאו בשטח הקיבוץ עתיקות, שיוחסו לתקופת האבן הנאוליתית, והועברו למוזיאון ישראל. בין שלל העתיקות באזור החורשה בקיבוץ, במקום הקרוי "פינת גדי" נחשפו גתות יין עתיקות, אשר השתמרו בצורה כמעט מושלמת.
בקיבוץ מפעל "מצרפלס", שהתחיל את דרכו כמפעל כריות בשם "כרמץ" (והיה מחלקה של מפעל פלסטי שבבעלות קיבוץ שער הגולן). בהמשך, עבר המפעל לייצור צינורות השקיה, כמחלקה של מפעל "פלסים" שבבעלות קיבוץ מרחביה. מאוחר יותר, חבר לשותפות עם "פלסים", וכך נוצר שמו החדש של המפעל, כצירוף של השמות מצר ופלסים, שהם מקור השם "מצרפלס", ולא השם "מצרפלסט". מפעל "מצרפלס" מייצר היום צנרת השקיה, טפטפות, מערכות השקיה, וצנרת SP ייחודית למים, גז, חשמל וכימיקלים.
ב-10 בנובמבר 2002, חדר לקיבוץ טרוריסט פלסטיני מארגון הפת"ח, וירה למוות באשה ובמזכיר הקיבוץ. לאחר מכן, פרץ המחבל לבית מגורים וירה למוות באם ובשני ילדיה, בני 4 ו-5. באוקטובר 2003 הרג כוח צה"ל את מבצע הפיגוע וכחודש לאחר מכן, לכד כוח צה"ל את ראש הזרוע הצבאית של הפתח באזור טול כרם ומי שהיה אחראי לשליחתו.

 

******

חלק שלישי של המסלול

המשך מערבה בכביש 5923,
לאחר חציית הגשר הלאה בכביש
עד צומת מצר בכביש  574,
רכיבה כמה מאות צפונה בשולי הכביש,
כניסה מערבה בשדות ליד צומת הכלניות
לעבר שולי כביש 581,
דרומה לאורך שולי הכביש
וחצייתו למול הכניסה למושב מאור,
כניסה למושב ומעבר דרכו,
מערבה ועלייה לשביל
הצמוד מצפון לנחל חדרה,
המשך בכיוון צפון מערב
עד מקום המפגש של נחל עירון ונחל חדרה,
המשך בכיוון צפון מזרח
לעבר מושב תלמי אלעזר
ומעבר דרכו מזרחה,
חזרה לכיוון מתחם תחנת דלק "סונול עירון"
ושם סיום  

מושב מאור הנמצא בתחום המועצה אזורית מנשה הוקם באמצע שנת 1953 במסגרת תנועת "מן העיר אל הכפר" בשם "ארבע ארצות" או "ועד ארבע ארצות", על ידי פועלים מנמל חיפה, רובם עולים מרומניה ופולין. במהרה נקבע למושב השם "מאור". המושב סבל מקשיים מרובים ועל אלו נוסף הקושי של מושב המזוהה עם מפא"י להתמודד עם סביבה בה היישובים מסביב היו מזוהים כולם עם מפ"ם. בשל סיבות אלה נעזב היישוב לאחר מספר שנים. יושב מחדש בשנת 1957 על ידי עולים מתימן. שמו הנוכחי של היישוב – סמלי.
מושב מאור הוקם כמושב חקלאי הכולל כ-80 משקים כאשר לכל נחלה כ-21 דונם לשימוש חקלאי, מתוכן כ-10 דונם צמודים לבית המגורים (חלקה א') וכ-200 דונם קרקעות חקלאיות משותפות. בשנות החמישים והשישים התבססה החקלאות בעיקר על ירקות; בשנות השבעים עם כניסת תוצרת חקלאית מ"השטחים" החל מעבר למטעים (בעיקר אבוקדו). בסוף שנות השבעים ובשנות השמונים החל מעבר לתחום חממות הפרחים. אולם בעקבות המשבר בחקלאות החלה נטישה של העיבוד החקלאי ונותרו רק מספר מצומצם של חקלאים במושב.
המושב נמצא ליד כביש 6 וכביש 9. מחלף הגישה לשני הכבישים נמצא בסמוך למושב, ולכן זכה המושב לתנופת פיתוח.
בתחילת שנות התשעים אושרה תוכנית מתאר הוכנה על ידי משרד הבינוי והשיכון, ועל פיה הופשרו כ-200 דונם לטובת הרחבת היישוב, מספר החלקות בתוכנית הוא 325. ה"הרחבה" מבוצעת בשני שלבים. שלב א' (בו שווקו 99 מגרשים של 500 מ"ר לבניה עצמית של יחידה אחת צמודת קרקע) הסתיים וכיום נמצא שלב ב' בו משווקים 266 יח"ד צמודי קרקע בתהליך שיווק ובנייה.
מקור 

פינת אלון  – פינה חביבה לעצירה והתרעננות על גדת נחל חדרההוקמה לזכרו של אריה אלון,חבר קיבוץ גן שמואל שנהרג בשדות הקיבוץ בתאונת עבודה בעת קטיף הכותנה בסתיו 1986 (ייתכן ולקה בליבו ונפטר בעודו יושב ונוהג בקטפת הכותנה, במקום עצים וצל, מים ונדנדה למנוחה ופיקניק. בפינה עצי פרי לכל העונה מקור עמוד ענן)

קנה מצוי הוא צמח רב-שנתי מעוצה, זקוף וגבוה, גובהו 3–5 מ', לעיתים אף יותר. הגבעולים הם קנים חלולים בקוטר 1–3 ס"מ, ירוקים וגמישים בצעירותם, מתקשים ומתעצים ומקבלים צבע קש בהמשך. המפרקים בולטים מאוד, אטומים בחומר רך הנקרא במשנה בשם כְּכִי. הקנה חזק, כמעט לא מסתעף. בסיס העלה הוא נדן החובק את פרק הגבעול. בין הנדן לטרף יש לשונית עשויה ציצת שערות, מצדדיה כתמים לבנים קטנים (וזה סימן נוח להבחין בין קנה לבין עבקנה, שאצלו לשונית קרומית ומצדדיה כתמים צהובים גדולים). טרפי העלים סרגליים רוחבם 4 ס"מ ואורכם 40 ס"מ. הרוחב המקסימלי של העלה הוא בשליש אורכו (בעבקנה – הרוחב המקסימלי נמצא סמוך לבסיס הטרף). טרף-העלה אופקי, ניצב בזוית ישרה לנדן ולגבעול. לצמח קנה-שורש זוחל ארוך, והוא מתרבה היטב ברבייה וגטטיבית מקני-שורש ומשלוחות.
קנה מצוי פורח בין יוני לינואר. התפרחת היא מכבד גדול (אורכו 20–60 ס"מ) ומבודר, נישאת בראש הקנה, שעירה, נראית כמברשת צמרית מבודרת, גונה כצבע עשן. השיבולית הבודדת כוללת 2–10 פרחים, התחתון זכרי והאחרים דו-מיניים.
קנה מצוי גדל בגדות נחלים ובשאר בתי-גידול לחים. הוא יוצר עומדים צפופים מאוד (חישות), שחלקם על הגדה וחלקם במים הרדודים. גידולו מהיר מאוד, במיוחד אחרי שריפה, שאז הוא מתחדש בקצב של עד 10 ס"מ ליום. תפוצתו מזרעים טובה ומהירה, מגיעה לטווח רחוק, והוא משתלט מהר על נופי-מים חדשים. לכן אפשר למצוא אותו בבתי-גידול מתאימים בכל חלקי הארץ. תחום תפוצתו חובק עולם.
שימושי הצמח רבים: מאכל, כתיבה (קולמוסים לכתיבת ספרי תורה), גדרות, שוברי-רוח, מחיצות, גגות, מחצלות, סלים, חיצים, חלילים. פיסה של קנה משמשת פיה לכלי-נגינה נוספים, כאבוב וקלרנית. נצרים צעירים וקצות קני-שורש צעירים ראויים למאכל אדם.
לפעמים גדלים זה ליד זה קנה וסוף (שהם כמובן שני צמחים שונים, רק גדלים באותו בית-גידול), והצירוף "קנה וסוף" מופיע בתנך. אולם הצירוף "קנה-סוף" אינו מופיע במקורות, ואין הוא אלא שיבוש: לסוף אין קנה, והקנה אינו סוף. בסוג 3 מינים, בארץ 2.
מקור מייק לבנה אתר עץ השדה

*****

קנה מוזכר פעמים רבות במקרא, הוא מככב כמטפורה, בפרשנויות ובמשלים רבים, לעיתים בפרשנויות סותרות.
מדרש תנחומה בפרשת ניצבים מתייחס לחוזק שיש לאגודת קנים, ומשווה אותה לקבוצה מאוחדת. "אתם ניצבים היום כולכם"…(דברים כט',ט' אימתי ניצבים? כשתהיו "כולכם אגודה אחת:… בנוהג שבעולם, אדם נוטל אגודה של קנים, שמא יכול לשוברם בבת אחת?…
בספר מלכים א' (יד',טו') מדגישים את גמישותו של הקנה:"והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה כמים"…
התייחסות לנושא גמישותו של הקנה, עובדה המאפשרת לו לעמוד בפגעי הטבע והרוחות יש בפרושו של ילקוט שמעוני לפרשת בלק:
"ןהכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו"-מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושורשיו מרובים, ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו" וזה בהשוואה לארז אשר כל רוח עוקרתו ואין לו תקומה….
קנה נזכר פעמים אחדות בתנך כצמח אופייני לשולי מים, וכן כצמח המאפיין את ארץ מצריים. אחד הדגמים המקובלים של כותרות עמודים במצרים הקדומה מעוצב בדמות אגודת קנים. הנביאים ישעיהו ויחזקאל משתמשים בדימוי "משענת קנה רצוץ", מתוך ידיעה כי הקנה הוא משענת טובה בהיותו שלם, אך כשהוא סדוק (רצוץ) הוא לא רק חלש, אלא גם חד ופוצע: "הנה בטחת על משענת הקנה הרצוץ הזה, על מצרים, אשר יסמוך איש עליו ובא בכפו ונקָבה" (ישעיהו לו 6).
במשנה ובשאר ספרות חז"ל נזכר הקנה פעמים רבות, בעיקר נזכרים שימושיו, וכן דימויים שונים ומטבעות-לשון שנגזרו ממנו. ר' אוריה פלדמן, צמחי המשנה.
במיתולוגיה היוונית מסופר על הנימפה סמילקס, שהאל פאן התאהב בה ורדף אחריה עד ששאלה נפשה למות. האלים הצילו אותה והפכו אותה לצמח הקנה. פאן במר-יאושו כרת ענף מהצמח והתקין ממנו חליל, הוא "חליל פאן" הידוע. בימינו התפרסם המוסיקאי הרומני זמפיר בנגינתו המופלאה בחליל פאן.
שימושי הצמח רבים החל ממאכל, כתיבת ספרי תורה וכלה בדברי חולין: הכנת מחצלות, סלים, גדרות, חיצים, סכינים, חלילים וקולמוסין. ועוד ועוד
מקור אתר עץ השדה

******

בטעות השתרש השם קנה סוף, שהם שני צמחים שונים, אשר בית גידולם דומה.
מקורו של השיבוש כנראה בישעיהו "שזיהה" את הסוף צומח לרוב ליד הקנה ומכאן הצרוף "קנה וסוף"
"וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת, דָּלְלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר; קָנֶה וָסוּף, קָמֵלוּ." (ישעיהו, י"ט, ו). שהשתבש ל"קנה סוף".

******

סוף מצוי הוא צמח רב-שנתי זקוף וגבוה של שולי מים. תחילה הבה נתיר את הסבך קנה – סוף – קנה-סוף: סוף נזכר בתנ"ך פעם אחת יחד עם קנה, כאות להתייבשות נהרות וצמחיית גדותיהם "קנה וסוף קמלו" (ישעיהו יט, ו), וברור שמדובר שם בשני צמחים שונים. פעמים אחרות נזכר הסוף בנפרד: "ותשם בסוף על שפת היאור" (שמות ב, ג. וכן גם שמות ב, ה; דברי הימים ב, כ, טז). קנה משמעו ענף חלול כצינור. אכן, לצמח שאנו קוראים היום קנה יש גבעולים חלולים, ולצמח שאנו קוראים לו סוף אין גבעולים על קרקעיים כלל, פרט לגבעול הפריחה, וזה איננו חלול. סביר ומקובל כי הזיהוי של קנה ושל סוף אכן קולעים למה שנקרא כך בתנ"ך, אך אין זה בטוח. פעם נוספת נזכר צמח – כנראה אחר לגמרי – בשם סוף (יונה ב, ו), ושם הכוונה אולי לאצה ימית. מכאן אולי גם השם ים-סוף. בעבר קראו לסוף גם בשמות חשיפה וזנב החתול (תרגום שמו העממי באנגלית). מעתה נזכור, אנו מכירים שני סוגים שונים של צמחים – האחד קנה והאחר סוף. אין בין הצמחים יצור בשם קנה-סוף.
הסוף מפתח בתוך הקרקע גבעול מסועף בצורת קנה-שורש זוחל, ובו חללים בין-תאיים אוגרי אויר, המסייעים לו לנשום בסביבה דלת החמצן שבמים. מהמפרקים של קנה-השורש יוצאים עלים כלפי מעלה ושורשים כלפי מטה, וכך מתרבה הצמח רביה וגטטיבית נמרצת. אין לסוף גבעולים על-קרקעיים, פרט לעמוד התפרחת. העלים יוצאים ישר מהקרקע, מקנה-השורש, והם סרגליים, זקופים וארוכים מאוד, עד 2 מ', רוחבם ס"מ אחד. מה סודם? איך יכול עלה כה ארוך ודק לעמוד זקוף? העלה אמנם צר, אך לא שטוח אלא עבה (4 מ"מ). נחתוך את העלה לרוחבו ונגלה מבנה מופלא של מערכת מחיצות וביניהן חללי-אויר כארגזים. המחיצות מחזקות את העלה מבחינה מכאנית, וחללי האויר מאפשרים מעבר אויר עשיר בחמצן מהעלים אל קנה השורש ואל השורשים השקועים בבוץ. העלה מפותל מעט סביב עצמו לאורכו, מה שמוסיף ליציבותו.
סוף מצוי פורח בקיץ, מיוני עד אוקטובר. גבעול התפרחת הוא הגבעול העל-קרקעי היחיד בצמח, ואין הוא נושא עלים. הוא זקוף, עגול, גובהו 2 מ'. תוכו בנוי מרקמה ספוגית ואיננו חלול. צבע הפרחים חום בהיר, הם זעירים, חד-מיניים, ערוכים על שזרה עבה בראש גבעול-פריחה ארוך – בעצם לא ממש בראשו: מעל לתפרחת עוד מזדקר חלק מהגבעול, מתחדד בסופו. המראה הכללי של התפרחת הוא מכונס וצפוף, כשל מברשת לניקוי בקבוקים. לתפרחת שני חלקים: למעלה פרחים זכריים, מתחת להם פרחים נקביים. בין הפרחים הנקביים לפרחים הזכריים נותר רווח. ההאבקה נעשית באמצעות הרוח. הפרח הנקבי מלווה בציצת-שערות בבסיסו, הנותרת גם בפרי ומסייעת להפיצו למרחקים ברוח. הפרי יבש (אגוזית). התפרחת ציורית, ויש המתפתים לשמור אותה יבשה בבית לקישוט. אולם בשלב מסויים מתייבשת התפרחת ומפיצה בכל רחבי הבית מאות זרעים מצוייצים. נגד זה יש המתחכמים ומרססים את התפרחת בלכה שקופה.
סוף מצוי גדל ממש ליד גוף-המים, חודר אף לתוך מים רדודים עד עומק של 30 ס"מ. במערך החיגור סביב המים תופס הסוף מקום בחגורה הראשונה, הקרובה ביותר לגוף המים. הוא גדל בבתי-גידול מתאימים בכל אזורי הארץ. תפוצתו העולמית רחבה באפריקה, באסיה ובאירופה.
העלים משמשים לקליעת מחצלות וסלים, ציציות הזרעים – לבידוד ולמילוי כריות. קנה-השורש אכיל. גם ליבת גבעולי הפריחה בצעירותם אכילה.
בסוג 10 מינים, בארץ 4 מינים, שלושת האחרים נדירים מאוד. הסוג מבודד, יחיד במשפחתו, משפחת הסופיים, הנמנית עם סדרת הדקלאים.
מקור מייק לבנה אתר עץ השדה

תלמי אלעזר מושב הנמצא בתחום המועצה אזורית מנשה. הוא הוקם בשנת 1952 על ידי בני איכרים מזכרון יעקב. המתיישבים הראשונים היו ילידי הארץ ואחר כך הצטרפו אליהם עולים מאירופה, אירן וצפון אפריקה. העלייה לקרקע הייתה במסגרת יישובי המעמד הבינוני של המחלקה להתיישבות של הסוכנות ובעזרת התאחדות האיכרים. התכנון היה להקים 60 יחידות חקלאיות בנות 35 דונם כל אחת. בהתחלה התבסס המשק על משק מעורב (פרה לכל משפחה, 500 תרנגולות וחצי פרד) ומטעים. עקב מליחות הקרקע, נכשלו גידולי המטעים ולאחר מאמצים קיבל המושב 1000 דונם נוספים ונטע בהם פרדס.
שמו של היישוב הוא על שמו של אלעזר וורמסר, איש הברון רוטשילד, שהיה בעבר אחד מראשי ארגון פיק"א.
בצומת תלמי אלעזר, בכביש הגישה ליישוב, יש אנדרטה לשני שוטרים שנרצחו בפיגוע ב-30 במרץ 1993.
מקור 

*******

סוף דבר,

היה זה טיול מענג
באזור שנדמה
שמעט מטיילים בו,

****

שמחנו להכיר אזור
שעוברים וחולפים בו
בנסיעה בכביש 6
או בכבישים האזוריים הסמוכים אליו

*****

תופעה מאוד בולטת באזור זה
היא ריבוי הגדרות סביב המטעים.
פעם זה לא היה כך.
הגדרות הן אחד מסימני התקופה
ומטרתן למנוע פריצה וגניבה.
הגדרות הרבים משבשים
את התנועה החופשית בשטח
וחבל!

****

תופעה נוספת ולא נעימה
היא האשפה הרבה
(מה שקרוי בשפת העם זבל)
הפזורה בחורשה הצמודה לכפר מייסר.
חבל שזה המצב.
ואני שואל איפה האכיפה
של המשרד לאיכות הסביבה
או של המועצה האזורית מנשה.
האשפה הפזורה
היא כתם שצריך להסיר אותו

*****

תודה לאלי שחר שיזם והוביל,
תודה לכל החברים המשתתפים,
תודה למיכאל עוזרמן ואיל גזית
שצילמו ושלחו לי תמונותיהם