ביום ראשון (27/10/2019) בשעות הצהרים המאוחרות יצאנו לעוד טיול אופניים בירושלים שמטרתו הייתה לעבור במקומות בהם התחוללו הקרבות בדרום ירושלים במלחמת העצמאות במבצעים "יבוסי" (אפריל 1948) ו"קלשון"(מאי 1948)

 

לדרך יצאנו שלושה מוטי ארמלין (שהגיע מגילון ליד כרמיאל) דורון (ירושלים) ואני (מבשרת ציון)

 

לצורך כך הוכן מסלול לרכיבה משעת הצהרים ועד חשיכה.

 

יצאנו לדרך והתחלנו לרכוב.

 

לאחר סיום הרבע הראשון של של המסלול הסתבר שבגלגל האופניים של מוטי הייתה תקלה.

 

ניסינו לתקן את התקלה באמצעים שעמדו לרשותנו. אבל, כשלנו! נאלצנו לשנות המסלול ולהגיע לבית מלאכה לתיקון.

 

התקלה, והצורך לתקנה עכבו אותנו ולמעשה נגזל מאיתנו הזמן לרכיבה בשעות האור ובעצם נמנע ביצוע המסלול כמתוכנן.

 

למרות זאת חזרנו מבסוטים. במהלך הדיווש הגענו לשני מקומות אטרקטיבים ומיוחדים בדרום ירושלים שהם מאחזים של יוון בעיר.

 

אתמול, אחרי פעמים רבות של הגעה אליהם, התאפשרה ההזדמנות הראשונה להיכנס אליהם.

 

המקום הראשון היה כנסיית מנזר סן סימון והמקום השני המרכז הקהילתי היווני במושבה היוונית.

 

התיעוד להלן כולל מעט מידע על מקומות אליהם וצילום של מה שראו עיינינו

 

*******

מנזר סן סימון
בקצה שכונת קטמון

מנזר סן סימון
הוא מנזר יווני-אורתודוקסי,
השוכן בלב גן בשכונת קטמון,

ישנן כמה גרסאות למקור השם "קטמון".
הראשונה, במדריך ירושלים המקורי של זאב וילנאי משנת 1946, השם קטמון הוא ערבי ונגזר מהמילה "קאטמה" – היינו לשבור, רמז למחצבות בסביבה שבהן שברו וחצבו אבנים לבניין.
השנייה, היא הצעתו של דוד קרויאנקר, כי מקור השם במילה היוונית "קאטאמונאס", שפירושה אדם העובד את האל בהתבודדות.
השלישית, הגירסה הרווחת כיום לפירוש השם קטמון היא בצירוף "קאטו מונאסטירי" שפירושו ביוונית "סמוך (מתחת) למנזר", הוא מנזר סן סימון.
המקור

 

מתחם סן סימון
כלל שלושה מבנים,
בנויים אבן מוצקה –
בית הפטריארך,
אכסניה לצליינים,
והמנזר ובראשו מגדל פעמונים

 

המיקום הגיאוגרפי – טופוגרפי
בקצה הדרומי של הרכס
בין נחל רחביה (דרך הרצוג)
ובין נחל רפאים

המנזר נמצא
בתוך שטח בנוי צפוף
ומוקף בגן

בכנסייה מתגורר נזיר בודד אליו מצטרפים לתפילת יום ראשון נזירים ומאמינים ממקומות אחרים בירושלים. הכניסה למבקרים אחרים אסורה.

בעת שהמנזר שנבנה,
במחצית השנייה של המאה ה-19,
הוא היה בודד בשטח.

מנזר סן סימון נבנה באמצע המאה ה-19 על חורבות מבנה מנזר נוצרי קדום. מפות מימי הביניים מלמדות על מסורת שקשרה את המקום לביתו, ואף למקום קבורתו, של שמעון הקדוש, מראשוני המאמינים בישו:
"והנה איש בירושלים ושמו שמעון והוא איש צדיק וחסיד מחכה לנחמת ישראל ורוח הקודש הייתה עליו. ולו נגלה ברוח הקודש כי לא יראה המוות עד אם ראה את משיח ה'. ויבוא ברוח אל המקדש. ויהי כאשר הביאו הוריו את הנער ישוע לעשות לו בחוקת התורה. ויקחהו על זרועותיו ויברך את האלוהים ויאמר. עתה תפטר את עבדך כדבריך אדני בשלום."
הבשורה על פי לוקס, פרק ב, 24 וגו'

*******

בשטח המנזר (כנראה מתחתיו היום) מספר מערות קבורה. נמצאו בהן שמות הנקברים, ומסתבר שהם היו כהנים ממשפחה המוכרת לנו מן המקורות. המערות נחפרו בסוף המאה ה-19, והתפרסמו ב-1912 על ידי הנסלר הגרמני. ראש המשפחה היה יהוסף קלון בן שמעון ממשמר הכהנים ישבב, ובניו ובנותיו היו יוסף, שמעון, יחזק, ושלומציון ברת גמלא, שנישאה ליהועזר והם הולידו את שמעון. שמעון בן יהוסף קלון הוליד את שמעון, ויחזק בן יהוסף קלון הוליד את יהועזר, מרים ויועזר

בשנות ה-20' של המאה הקודמת
נבנתה לצידו שכונת קטמון.
בתים ראשונים השכונה נבנו
עוד בתקופה העותמאנית.

אודות השכונה ראו גם בתיעוד הטיול בשכונות הותיקות בדרום ירושלים: טלביה, קטמון, בית צפפה ועוד

 

הכניסה למתחם המנזר התאפשרה ברגע שהגיעה קבוצת צליינים קטנה מרוסיה לבקר במקום. הנזירה שפתחה להם את בדלת סרבה בתחילה לאפשר להיכנס. בקשנו יפה והיא שינתה דעתה ואפשרה לנו לבוא בתוך שעירי המנזר והכנסייה.

כתובת יוונית החקוקה מעל לפתח הכנסייה (מצד דרום) בלוח שיש ובה מסופר כי:
"אברהמיוס הנזיר ממדיטוס בנה את המנזר הקדוש על חורבת הקבר הקדוש של קטמון של ימינו ועל האזור כולו סביב, בימי הפטריארך קיריליוס השני בשנת 1859. במשך עשרים שנה ויותר ידע סבל רב וספג הוצאות כבדות כדי להקים על החורבות העתיקות הללו בניינים חדשים וכנסייה אלוהית, ובתוכה הקבר הקדוש של סן סימון, וכן להכשיר את האזור ולנטוע בו מאות רבות של עצי זית. את כל זה השלים בכספו הפרטי והקדיש את הבניינים האלה לעדה הקדושה של הקבר הקדוש (של ישו). מפתחות המנזר הקטן נמסרו להוד קדושתו הפטריארך של ירושלים איארותיוס ב-1879, לזיכרון עצמו ולהוריו."
הכתובת נחקקה ב-1881, ומעל לכתובת מופיע תבליט של כלי עבודה, בהם השתמשו בוני המנזר: איזמל, צבת, קרדום, מחוגה, אנך, כלי מדידה, פטיש ומשור.

 

שכונת קטמון בדרום ירושלים, הייתה עד מלחמת העצמאות שכונה ערבית מבוססת ובה אוכלוסייה נוצרית ניכרת. במהלך המלחמה היוותה השכונה טריז בלב ירושלים המערבית שניתק את השכונות היהודיות בדרום העיר מן הרצף היהודי במערבה. חמור במיוחד היה מצבה של שכונת מקור חיים הנצורה. אחרי פיצוץ מלון סמירמיס, על ידי ההגנה ב-5 בינואר 1948 חוזקה השכונה בכוחות ג'יהאד אל מוקאדס של עבד אל-קאדר אל-חוסייני ובאנשי צבא ההצלה. תגבורת נוספת זרמה אליה בעקבות פעולות הסחה שנערכו בה בתחילת מבצע יבוסי. בעקבות פינויו של מחנה אל עלמיין בדרך בית לחם על ידי הבריטים, התבססו בו כוחות ערבים והחלו לתקוף שכונות יהודיות באזור. חילופי אש נק"ל וארטילריה בין השכונות החלו במהלך החודשים הראשונים של 1948.
קטמון נשלטה מדרום מערב על ידי מנזר סן סימון, שניצב על גבעה בפאתיה הדרום מערביים. מגג המנזר ניתן היה גם לצלוף על השכונות היהודיות הקרובות. הן לערבים והן ליהודים היה ברור שהשתלטות על המנזר, פירושה השתלטות על השכונה. המנזר היה על שטח מוגבה, מצפונו וממזרחו חורשת עצים דלילה, מדרומו שטח גלי ופתוח יחסית וממערבו השטח משובץ בטרסות וגדרות אבנים
פירוט הקרב ראו בהרחבה בתיעוד קודם מנזר סן סימון בקטמון, ירושלים, פברואר 2019

 

******

לאחר תיקון התקלה,  בשעת חושך בדרך חזרה עברנו דרך המושבה היוונית

המושבה היוונית

מושבה היוונית נמצאת בסמיכות למושבה הגרמנית. רחובה הראשי הוא רחוב יהושע בן נון המקביל לרחוב עמק רפאים שנקרא בתקופת המנדט רחוב אפתימיוס .

השכונה היוונית נוסדה בשנת 1900 על ידי בני העדה היוונית-אורתודוקסית שחיפשו מענה לצפיפות המגורים שלהם ברובע הנוצרי בעיר העתיקה, שם חיו סביב מתחם הפטריארכיה היוונית. השכונה תוכננה בדגם של רשת רחובות מקבילים וניצבים זה לה.
המושבה היוונית התפתחה במיוחד בשנות ה-20 וה-30, כאשר לארץ הגיעו מהגרים יוונים אורתודוקסים רבים שגורשו מטורקיה. בשכונה גרו גם משפחות ערביות וארמניות וכן משפחות של פקידים וקציני צבא בריטיים.

במלחמת העצמאות נותרו במושבה מעט משפחות יווניות. רוב תושביה עזבו אותה ומצאו מקלט במנזרי העיר העתיקה. הם לא יכלו לשוב אליה לאחר המלחמה ורבים מהם היגרו אל מעבר לים ולא חזרו. המושבה הפכה לשכונה ישראלית, ואוכלסה במהירות בעולים חדשים אשר לא שמרו על הסדר והטיפוח שהשכונה הייתה בנויה בהם. תוספות מאולתרות קלקלו את צורתם של הבתים. בחלק מהם כנראה שגם נעשו ביזה והרס. חלקים גדולים של השכונה הפכו למשכנות עוני.
לאחר מלחמת ששת הימים חודשה הפעילות החברתית והתרבותית של הקהילה היוונית במועדון היווני שברחוב יהושע בן נון 8 שבמרכז השכונה. המועדון שופץ בתחילת שנות ה-80 בידי התושבים שנשארו במקום, ובידי אלה שחזרו מהעיר העתיקה. כיום נמצא המועדון תחת חסות ממשלת יוון ומתקיימות בו פעילויות הקשורות בתרבות יוון, כמו לימוד השפה היוונית וריקודים יווניים.

בפעם זו הגענו בחשיכה, מאחר והיה זה זמן אירוע "בתים מבפנים", מועדון הקהילה היוונית שכיום נמצא תחת חסות ממשלת יוון, היה פתוח. לא הסננו ונכנסנו פנימה.

******

סוף דבר, 

את התכנית המקורית
של הסיור לא ממשנו,
אולם, כדרכינו נהינינו
עם מה שהיה
והיה לנו טיול
מיוחד ובלתי צפוי,
תרתי משמע 
הסיור המתוכנן,
נדחה ונקווה לקיימו
בזמן הקרוב 

******