במסגרת טיולי חקר הקצרים בירושלים, יצאנו ביום שלישי (30/7/2019) בשעות אחר הצהרים האחרונות לקראת ערב, דורון דורי ואני לטיול נוסף.

 

הפעם הסתובבנו במערב העיר.

 

תוואי המסלול עבר
לפי הסדר במקומות הבאים:

שכונת בית הכרם,
שכונת קריית משה,
אזור התעשייה גבעת שאול,
שכונת הר נוף,
שכונת גבעת שאול (כולל השוק הסיטונאי),
ושדרת בתי המלון בשדרות הרצל.

 

הגאוגרפיה של האזור –

הרכס המערבי של ירושלים
המשתרע
בין הר חוצבים
בצפון צפון מזרח
ועד
שלוחת שורק
מעבר יד קנדי ועמינדב 
בדרום דרום מערב 

 

התחלנו בשעה 17:00 ברחוב החלוץ וסיימנו בשעה 20:00. מתוך שלוש השעות רכבנו שעתיים ושעה עצרנו להסבר, לצילום, לתצפיות וכמובן גם לחציית כבישים.

*****

המסלול

*****

קטעי המסלול,
המקומות והמראות

******

קטע ראשון
שכונת בית הכרם
ושכונת קריית משה

בית הכרם גובלת בצפון בשכונת קריית משה, במערב בשכונת יפה נוף ויער ירושלים ובשדרות הרצל, בדרום ברמת בית הכרם ובמזרח בדרך בגין וגבעת רם. השכונה קרויה על שם בית הכרם המקראית, אשר ייתכן כי שכנה באזור עין כרם של ימינו. יישוב מקראי זה מוזכר בספר נחמיה (ג‘, י"ד): "ואת שער האשפות החזיק מלכיה בן רכב שר הפלך בית הכרם, הוא יבננו ויעמיד דלתותיו ומנעוליו ובריחיו".
בשנת 1920 התאגדו מייסדי השכונה, אנשי העלייה השנייה שעלו ממזרח אירופה וממרכזה וילידי הארץ, ב"אגודת בוני בית". את שם השכונה הציע קדיש סילמן. כעבור שנה רכשו המייסדים, בסיוע הכשרת הישוב, 280 דונם ממערב לירושלים מידי הכנסייה היוונית האורתודוקסית. 148 חברי העמותה ביקשו להקים במקום שכונת גנים. השכונה, בתכנונו של האדריכל ריכרד קאופמן, הותאמה לכיפה שעליה הוקמה. התוכנית כללה שדרת גנים ראשית שחצתה את השכונה מצפון לדרום, ורחובות השכונה הסתעפו ממנה. בניית השכונה החלה ב-1922.
עם הקמתה נקראה בית הכרם "שכונת המופ"סים", כיוון שמייסדיה ותושביה הראשונים היו ברובם מורים, פקידים וסופרים בני המעמד הבינוני.
בשעה שנבנתה הייתה בית הכרם מבודדת מלב העיר (בדומה לתלפיות ומקור חיים), ובקרבתה שכנו כפרים ערביים כדוגמת דיר יאסין ועין כרם. הצורך לקישור השכונה לירושלים היווה את תחילתה של התחבורה הציבורית באזור, ואת תחילתו של קואופרטיב "המקשר", שעתידה הייתה לקום ממנו חברת "אגד".

בשל מיקומה בקרבת כפרים ערביים ובידודה מירושלים, סבלה השכונה בשנותיה הראשונות מבעיות ביטחוניות. ראשיתן עוד בתביעתו של הוואקף המוסלמי לבעלות על אדמות השכונה עם רכישתן על ידי "אגודת בוני בית", מה שהתבטא בהפגנות שהפריעו להקמת השכונה. בנוסף, היו גנבות בשכונה והתנפלויות מזדמנות על אנשים בודדים. בתקופת המאורעות הותקפה השכונה בידי הכפרים השכנים. בשל כך הוקמה על גג הסמינר למורים עמדת שמירה, ממנה הבריחו ביריות את הערבים שהגיעו מכיוון דיר יאסין. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הוקמו עמדות הגנה בכמה מבתיה הקיצונים של השכונה. למרות זאת, היו דמי השכירות בשכונה גבוהים יחסית לשכונות אחרות בפריפריה של ירושלים.

*****

עם קום המדינה, ביקשו תושבי השכונה להשאירה כשכונה עצמאית וכחלק ממועצה אזורית שתכלול את כל השכונות העצמאיות במערב ירושלים. אולם שר הפנים משה חיים שפירא מינה, בעקבות דרישת ראש עיריית ירושלים דניאל אוסטר לספח את בית הכרם ושכנותיה לירושלים, ועדת חקירה של משרד הפנים. בעקבות המלצות הוועדה סיפח השר שפירא ב-21 בספטמבר1949 את בית הכרם לירושלים בצו הרחבת הגבולות המוניציפליים של ירושלים, ובית הכרם הפכה להיות שכונה במבואותיה המערביים של העיר. ברבות השנים השתנו פני אזורים אחדים של השכונה, היא התרחבה ונבנו בה גם בתי קומות רבים.
עד היום, בסוף העשור השני של המאה ה-21, שומרת בית הכרם על מעמדה כאחת השכונות המבוקשות והיוקרתיות ביותר בירושלים. על אף ההתפתחות האורבנית של ירושלים ומיקומה המרכזי, היא נותרה שכונה שקטה, בעלת בניינים נמוכים. בשל הביקוש הרב למגורים בשכונה, הוקמו סביבה שכונות לוויין יוקרתיות כיפה נוף ורמת בית הכרם, המהוות יחדיו את שכונת בית הכרם רבתי. בשכונות אלה מתגוררים כ-20,000 איש, רובם חילונים. אוכלוסיית השכונה ברמה סוציו-כלכלית גבוהה
מקור, הרחבות והפניות 

 

********

קריית משה היא שכונה שנמצאת על הרכס המערבי של ירושלים בגובה של 820 מטרים מעל פני הים והיא בין השכונות הגבוהות בירושלים. מצפון גובלות בתחומה שכונת גבעת שאול והכניסה לירושלים, מדרום שכונת בית הכרם, ממזרח שדרות הרצל וקריית הממשלה, וממערב אזור התעשייה גבעת שאול. השכונה נחשבת לשכונה פשוטה וצפופה יחסית לגודלה, מתגוררים בה כ-10,000 תושבים.
קריית משה הוקמה בין השנים 1925-1927 על ידי אנשים מסורתיים שרצו לגור לצד הוריהם הדתיים בירושלים, בהקמתה סייעה קרן "מזכרת משה מונטיפיורי", קרן צדקה הנושאת את שמו של השר משה מונטיפיורי וסייעה קודם לכן בהקמת השכונות ימין משה, מזכרת משה, אהל משה וזיכרון משה. קריית משה הייתה השכונה האחרונה שנבנתה בסיוע הקרן, ולכן יש שכינוה "מונטיפיורי החדשה".
בשנת 1924 רכש בא-כוחה של הקרן בארץ ישראל, הפרופסור דוד ילין, את אדמת השכונה – 112 וחצי דונם – במחיר של מאה לירות ארץ ישראלית. השכונה תוכננה כעיר גנים. תכנונה הופקד בידי האדריכל ריכרד קאופמן, שתכנן שכונות גנים נוספות כגון תלפיות (1921), בית הכרם (1921), רחביה (1922) ובית וגן (1925). על פי עיקרון התכנון הסטנדרטי של עיר גנים, הייתה שדרה מרכזית שחצתה את השכונה מצפון לדרום, ובקצה עמד מבנה ציבור. השדרה היא שדרות המאירי של היום, ומבנה הציבור שבסופה הוא בית הכנסת "אוהל יצחק"

בשנת 1936 הקימו אנשי הפועל המזרחי (ציונות דתית) בסמוך לקריית משה את "שכונת הפועל המזרחי", ששמה הוסב לאחר מכן ל"שכונת מימון", על שם הרב יהודה לייב פישמן מימון, ממנהיגי הציונות הדתית וממייסדי השכונה בהמשך השנים נבלעה שכונת מימון בתוך קריית משה. בסוף שנות ה-30, הוקמה שכונת "המקשר", שבה התגוררו חברי קואופרטיב התחבורה הירושלמי. בשנת 1941 שלחו התושבים מכתב לראש עיריית ירושלים בבקשה להסתפח לעיר ירושלים (כזכור, בתקנות השכונה נכתב: "ליסד שכונה עברית בקרבת ירושלם"), משום שהשכונה הייתה מרוחקת ממרכזה של העיר החדשה. השכונה סופחה לירושלים לאחר הקמת המדינה. בתחילת שנות ה-50 הוקם ליד שכונת המקשר "שיכון קריית משה" (ובשמה המלא – מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ).

בשנת 1964 עברה לשכונה ישיבת מרכז הרב, שמאוחר יותר הולידה מתוכה את מכון מאיר השוכן אף הוא בשכונה. בעקבות כך גדל מספרם של התושבים הדתיים בשכונה, והיא נהייתה מוקד מרכזי עבור החברה הדתית לאומית, היא נחשבת לשכונה מרכזית לציבור הדתי לאומי ויש אף המחשיבים אותה כמרכזית ביותר, אולם, עדיין יש בשכונה מספר משפחות של חילונים, מסורתיים וגם חרדים רבים המתגוררים בשכונה, וניתן לראות בה תושבים ותיקים לצד זוגות צעירים ומשפחות מרובות ילדים ובני נוער.
מקור, הרחבה והפניות

 

 

*****

קטע שני:
רחוב בית הדפוס
בדרום אזור
התעשייה והמשרדים
גבעת שאול

*****

אזור גבעת שאול משתרע על חלק מהרכס של מערב ירושלים ומתנשאת לגובה של 818.6 מטר מעל פני הים. אפשר לחלק את אזור גבעת שאול לשני אזורים: גבעת שאול א' המתוחמת בין שדרות בן-גוריון בצפון, עקיבא אזולאי במערב, וימין אבות בדרום. וגבעת שאול ב' בין רח' חפצדי בצפון לבין רח' בית הדפוס בדרום ובין שכונת קריית משה במזרח ושכונת הר נוף במערב.
גבעת שאול א' היא בעיקרה שכונת מגורים, בעוד גבעת שאול ב' מורכבת ממרכזי קניות, משרדים ותעשייה קלה. בשיפולי השכונה מצפונה נמתח הכביש מערבה לכיוון השפלה. נחל שאול היורד מהשכונה מתחבר לנחל שורק.
מפאתי שכונת גבעת שאול סלולה דרך רומית בשם "מעלה רומאים" עד ליישוב מוצא, והיא למעשה קטע מדרך ארוכה יותר בין אמאוס לירושלים.

אזור התעשייה ומשרדים גבעת שאול נמצא בין שכונת גבעת שאול ממזרח להר נוף ממערב, והוא מתפשט דרומה גם במערב קריית משה, עד לבית הכרם ונקרא גם גבעת שאול ב' . הנכנסים לירושלים דרך צומת גינות סחרוב, עוברים דרך גבעת שאול בדרכם לתוך העיר. אזור תעשייה ומשרדים זה המשתרע סביב הרחובות כנפי נשרים ובית הדפוס התפתח משנות ה-70' של המאה הקודמת. בתחילה הוקמו מרכז שטנר ומרכז ספיר, בהם הוקמו מפעלים רבים, כמו מפרומאל, רים וכתר, מרכז דואר ישראל, מרכז של חברת חשמל, ולא מעט בתי דפוס (אחד מהרחובות הראשיים נקרא "רחוב בית הדפוס"), לאחר מכן הוקמו באזור אולמות חתונות כמו מונטה קרלו, מקסים, גוטניק, ושירת ירושלים. משנות ה-90' ואילך עם הפיתוח של האזור הוקמו משרדים רבים, בהם ניתן למצוא גם שלוחות של משרדי ממשלה, וביניהם משרדי רשות המיסים, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, מבקר המדינה, בית המשפט לענייני משפחה, משרד הדתות ובית הדין לגיור, מרכזי שירות של חברות סלולר, חנויות רבות ועוד. כן קיימות באזור התעשייה שתי המאפיות הגדולות והמפורסמות בישראל – מאפיית אנג'ל, ומאפיית ברמן.
מקור והפניות 

*****

קטע רביעי
סביב כפר שאול
ובתוך שכונת הר נוף

******

בית חולים כפר שאול הוא חלק מהמרכז הירושלמי לבריאות הנפש (כפר שאול-איתנים) המסונף לבית ספר לרפואה באוניברסיטה העברית והמרכז הרפואי הדסה. בית החולים עומד על הריסותיו של הכפר הערבי דיר יאסין. חלק מבתי הכפר, ביניהם בית הספר, היו הבסיס לבית החולים שהחל את פעילותו ב- 1951.
המרכז מעניק רצף טיפולי למגוון הפרעות הנפש, בכל הגילאים, למצבים פסיכוטיים חריפים, מצבים ממושכים עם דגש שיקומי ושירות קהילתי. מערך הטיפול כולל את כל סוגי הטיפולים הביולוגיים המקובלים (תרופות חדישות לסוגיהן, חדר סנוסלן – גרייה רב חושית ונזעי חשמל), טיפול זוגי ומשפחתי, פסיכותראפיה פרטנית וקבוצתית, טיפול באומנות וריפוי בעיסוק. המרכז משרת את אוכלוסיית הערים ירושלים, בית שמש, מעלה אדומים ומבשרת ציון כמו גם את אוכלוסיית יישובי פרוזדור ירושלים. המרכז הירושלמי כולל שלושה קמפוסים לאשפוז ותחנות לטיפול בבריאות הנפש הפרושות ברחבי העיר ובסביבותיה.
מקור והרחבה 

דיר יאסין היה כפר ערבי בהרי ירושלים כ-5 קילומטרים מערבית לירושלים שהתפרסם בשל פרשת דיר יאסין – כיבוש הכפר במלחמת העצמאות, שבמהלכו הוחרב חלק ממנו ונהרגו רבים מתושביו. הכפר היה ממוקם במרחק של כשלושה קילומטרים מהקסטל וכקילומטר אחד משכונת גבעת שאול, באזור הר נוף של היום, הוא שכן דרומית לכפרים ליפתא וקאלוניה במורדות הר בגובה של כ-800 מטרים.

בשנת 1517 מוזכרת לראשונה בכתובים ח'ירבת עין אל תות הנמצאת כמה מאות מטרים מערבית למרכז הכפר. בסוף המאה ה-19 נבנו בתי האבן של הכפר. שני מעיינות מדרום ומצפון סיפקו מים לכפר. כל אוכלוסיית הכפר הייתה מוסלמית. בשנת 1907 החלה להיבנות שכונת גבעת שאול מן הצד המזרחי של הוואדי על קרקעות שנרכשו מתושבי דיר יאסין.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הכפר והסמוך אליו היה חלק ממערך הגנה העות'מאני על ירושלים. הוא נכבש על ידי חיל המשלוח המצרי של הממלכה המאוחדת, יום לפני כיבוש העיר ב-8 בדצמבר 1917. בזמן פרעות תרפ"ט (1929) ניסו תושבי הכפר שוב ושוב לנתק את הכביש המוליך מירושלים לתל אביב.
עד שנות ה-20 עסקו תושבי הכפר בחקלאות ובגידול צאן, אולם גידולה של ירושלים והבנייה הנרחבת בה הביאו להקמתן של מחצבות אבן בכפר. בשנות ה-40 פעלו בו ארבע מחצבות. בזכות פריחת המחצבות הוקמו בתים חדשים בכפר וכן נוסדה בשנת 1935 חברת אוטובוסים בשיתוף הכפר ליפתא. בשנת 1943 נפתחו בו שני בתי ספר יסודיים – אחד לבנות ואחד לבנים. באותה עת היו בכפר שני מסגדים, מועדון תרבות, שתי אכסניות וחנויות אחדות. בחקלאות עסקו באותה עת רק כ-15 אחוז מכלל התושבים. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל בשנה זו הוערכה האוכלוסייה ב-610 תושבים.

פרשת דיר יאסין – ב-20 בינואר 1948, התקיימה פגישה בין נכבדי דיר-יאסין ואנשי גבעת שאול, ונחתם הסכם ליחסי שכנות טובה. ואכן במשך החודשים אחר כך מנעו אנשי הכפר התבססות של לוחמים בכפרם. עם זאת, לקראת אפריל אירעו כמה מקרים של ירי ולחימה בהם נטלו חלק אנשי הכפר. כארבעה חודשים לאחר מכן, בבוקר 9 באפריל 1948 הותקף הכפר על ידי כוח משותף של אנשי אצ"ל ולח"י שמנה כ-110 לוחמים. אף שמטרת המבצע הייתה לכבוש את הכפר ולפנות את האוכלוסייה ממנו, התפתחו הדברים לידי קרב, שעל נסיבותיו חלוקות הדעות, ובמהלכו נהרגו כ-100 עד 120 מתושבי הכפר, בהם נשים וילדים. בקרב נהרגו גם 5 לוחמים יהודים ו-14 נפצעו.

בשנת 1949 הוקם בכפר מחנה עולים, ובמקביל אליו שיכנו בכפר גם גרעין מתיישבים שהיה קשור לפועלי אגודת ישראל, מיוצאי פולין, רומניה וסלובקיה, שהקימו בו יישוב יהודי חדש – גבעת שאול ב'. בשנת 1951 הוקם במבני הכפר, בין השאר בבית הספר, בית החולים הפסיכיאטרי כפר שאול. בשלוחה אשר ממערב לבית החולים נותרו שטחים חקלאיים גדולים וכן בורות מים. על יתרת השטח שהיה שייך לכפר נבנו השכונות גבעת שאול והר נוף.
מקור, הרחבות והפניות 

 

*******

שכונת הר נוף היא שכונה חרדית-דתית. השם "הר נוף" משקף את ההר עליו בנויה השכונה ואת הנוף הנשקף ממנה, גובה השכונה נע בין 690 ל-810 מטרים.

שכונת הר נוף שיועדה מראשיתה עבור זוגות צעירים ומשפרי דיור חילונים ודתיים, הוקמה בשנות ה-80 של המאה ה-20 בסמוך ועל חורבות הכפר הערבי דיר יאסין, שתושביו נמלטו ממנו לאחר פרשת דיר יאסין. שם השכונה נבחר בשנת 1979 לאחר תחרות פומבית בה הציבור הוזמן להציע שמות לשכונה. הקמת השכונה החלה בשנת 1980 בשנת 1983 החלה עיריית ירושלים בבניית מוסדות הציבור בשכונה, כיתות לימוד וגני ילדים. איכלוס השכונה התעכב לאחר שחיבורה לרשת החשמל, סלילת הדרכים ובניית השטחים הציבוריים בשכונה התארכה השכונה אוכלסה החל משנת 1985 כשכונה מעורבת, בה תושבים חילוניים, דתיים וחרדים. בשנת 1989, פרצו עימותים בשכונה בין התושבים החרדים לחילונים, מאחר שהתושבים החרדים ביקשו לסגור את רחובות השכונה לתנועת כלי רכב בשבת. השכונה הפכה לשכונה חרדית במהירות, לאחר שהפכה למוקד של מפלגת ש"ס אליה עבר להתגורר מנהיג התנועה עובדיה יוסף. בשנת 1998, הוחל בתכנון הרחבת השכונה דרומה, על ידי העתקת מתקני חברת פי גלילות ובנייה בשטח זה ובשטח יער ירושלים אולם, היא טרם הושלמה.
בשנת 2014, אושרה תוכנית לשלוחת רכבת קלה לשכונה, באורך של כ-2 ק"מ, העוברת מצומת בן דור בשדרות הרצל, לאורך רחוב כנפי נשרים ועד מסוף התחבורה בכניסה להר נוף, ותוכננה במקור כשלוחה של הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים בהמשך הוחלט לשלב אותה כחלק מתכנית הקו הירוק של הרכבת הקלה בירושלים. הקו צפוי להיפתח בשנת 2023.
מקור, הפניות והרחבות

הנוף הנשקף
משכונת הר נוף

מסוף וחוות מכלי הדלק הוקמו בשנות ה-60 ומספקים את דלק לאזור ירושלים. הדלק זורם למתקן בצינור תת-קרקעי ממתקן פי גלילות בצפון תל אביב. ב-2001 הוועדה מקומית לתכנון ולבנייה בירושלים המליצה על אישור התוכנית לשכונה ובה 1,000 יחידות דיור בבנייה רוויה, והעברת מתקני הדלק למתקן תת-קרקעי בנחל רבידה הסמוך. בשנת 2007, החליטה הוועדה המחוזית ירושלים לא לשנות את ייעוד הקרקע למגורים עד שלא תמצא קרקע חלופית למסוף הדלק. בשנת 2009, ביקשה קבוצת דלק, שרכשה את חברת פי גלילות, לפנות את המסוף למכור את הקרקע תמורת 200 מיליון שקל, אך המסוף לא פונה. החל משנת 2018, מקדמת רשות מקרקעי ישראל תוכנית חדשה לאזור שתכלול 2,300 יחידות דיור בשטח של 648 דונם בין השאר על חשבון שטחים ביער ירושלים.

לשכונת הר נוף אופי דתי מובהק, בזמן הקמת השכונה, היא הייתה מאוכלסת ברוב דתי-לאומי. כיום התפלחות האוכלוסייה בה: 59% חרדים, 40% דתיים לאומיים ו1% חילונים ומתגוררים בה כ-20,000 תושבים.

היכלי לימוד תורה בשכונה 

*******

כביש 16 או דרך אריאל שרון, היא דרך עירונית הנסללת ככניסה נוספת לירושלים ואשר תחבר בין מחלף מוצא לשכונות מערב ירושלים ותהיה תלת נתיבי לכל כיוון. הכביש נועד ליצור כביש רוחב המחבר את כביש 1 (ארצי) באזור סיבוב מוצא לכביש 4 (מקומי – בגין) באזור צומת בייט, להקים ניסה נוספת לירושלים והקלה בעומס התנועה בכניסה וביציאה מהעיר. ולהקל  בעומס התנועה בשכונות הגובלות בכביש כגון בית וגן, בית הכרם, קרית משה, הר נוף, יפה נוף ודרכי יער סמוכים וגם ליצור נגישות למתחם גבעת שאול המתפתח.
הכביש חדש יהיה באורך 4.7 ק"מ יכלול את מחלף מוצא, מנהרות הר נוף (מערביות) כ- 1.5 ק"מ, מחלפון רבידה בנחל רבידה, מנהרות יפה נוף (מזרחיות), כ- 1.3 ק"מ, מחלפון בייט ליד המרכז הרפואי שערי צדק, חיבור לכביש 4 (בגין) והסדרת כביש גבעת שאול בואדי רבידה. וסלילת הכביש החלה בקיץ 2019 וסימוה המשוער בשנת 2023

התוכניות הראשונות לדרך הוצגו בשנות ה-90 של המאה ה-20. על פי תוכניות אלו הכביש היה אמור להקיף את שכונת הר נוף דרך יער ירושלים, עד נחל רבידה, ושם להיכנס למנהרה מתחת לשכונת יפה נוף עד היציאה לרחוב בייט. תוכנית זו נתקלה בהתנגדות רבה מצד הקרן הקיימת לישראל וגופים ירוקים בגלל הפגיעה הקשה ביער ירושלים ובוטלה בשנת 2000. ביולי 2011 אושרה התוכנית המעודכנת הכוללת מנהרה נוספת ובינואר 2012 הוצגה התוכנית המעודכנת . בשנת 2013, לאחר פטירת הרב עובדיה יוסף, הודיע שר התחבורה ישראל כץ כי הכביש החדש, שיעבור מתחת לביתו של הרב בשכונת הר נוף, ייקרא על שמו. ועדת השמות העירונית של עיריית ירושלים, שהתכנסה ב-24 בדצמבר 2017, החליטה כי הכביש ייקרא על שמו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון.
הרחבה והפניות

 

קטע חמישי:
רחוב כנפי נשרים
בצפון אזור
התעשייה והמשרדים
גבעת שאול

רחוב כנפי נשרים הוא הרחוב המרכזי באזור התעשייה ונקרא על שם ספרו התורני "כנפי נשרים" של הרב אברהם נשר (אדלר), מי שהיה שנים רבות ראש לשכת הרבנות הראשית בירושלים ומ"מ רבה של העיר. השם שאוב מן המילים: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות פרק י"ט, ד), ורומז לשם משפחתו של הרב. הסיבה בשלה הוחלט להנציח את הרב נשר דווקא במיקום זה, נעוצה בתוואי הרחב והנוח בו עובר הכביש על קו הרכס, דבר שהביא להכשרתו כשדה תעופה עבור מטוסי צה"ל במלחמת העצמאות – וכך הונצח גם מפעל זה בשם הרחוב.

*****

קטע שישי
בתוך שכונת
גבעת שאול

*****

שכונת גבעת שאול, היא שכונה ותיקה שהוקמה בעשור הראשון של המאה העשרים. הרעיון להקמת השכונה עלה זמן רב לפני יסודה, אלא שקשיים שונים, כגון בעיית רכישת קרקעות על ידי יהודים בתקופה העות'מאנית, מנעו את הקמתה. ב־1907, הוקמה חברה מייסדת – 'חברת גבעת שאול'. אז, נעשו ניסיונות לרכוש קרקע כדי להקים 'שכונת גנים', מעין שכונה חקלאית. כוונת המייסדים הייתה שבשכונה יתיישבו עניים שתינתן להם אפשרות להקים משקי עזר חקלאיים ליד ביתם, לאספקת תוצרת חקלאית טרייה לירושלים. באותה שנה נרכשו קרקעות עליה הוקמה השכונה מידי ערביי דיר יאסין. השכונה נקראת ע"ש הרב יעקב שאול אלישר (יש"א ברכה) הראשון לציון, שבנו נסים, היה ממייסדי השכונה. נימוק נוסף לשם השכונה היה שמרומה של השכונה החדשה גם ניתן לצפות לכיוון 'תל אל פול' היא גבעת שאול המקראית, בירתו של שאול המלך (כיום באזור הסמוך לשכונת פסגת זאב).
השכונה החדשה הייתה מרוחקת מהעיר ומוקפת בכפרים ערביים, שהקרובים בהם היו דיר יאסין וליפתא, והדבר הרתיע את הרוכשים הפוטנציאלים. משה קנטרוביץ החליט למכור את הקרקע לבודדים, ולכן חילק את הקרקע לכ־160 מגרשים, שאותם הציע למכירה במחירים השווים לכל רוכש. המגרשים היו גדולים בהשוואה למה שהיה מקובל בשכונות החדשות של ירושלים וגודלם היה כ־200 מ"ר.
בשכונה התיישבו החל משנת 1910 מעט אנשים, רובם ממוצא תימני, שלא יכלו להרשות לעצמם לרכוש נחלה בעיר. הם בנו לעצמם בתי עץ קטנים וכשגדל במקצת היישוב גם הקימו לעצמם בית כנסת קטן שאותו מיקמו במרתפו של אחד הבתים ("ממעמקים קראתיך ה'"). לאחר כארבע שנים הצטרפו משפחות מהעיר העתיקה וממאה שערים, חלקן אשכנזיות וחלקן ספרדיות. בידודה של השכונה, משך אליה אישים מתנועת המוסר ותנועת החסידות שנהגו להתבודד בה.

*******

בשנת 1917, בזמן מלחמת העולם הראשונה בקרבות במבואות ירושלים, בין כוחות הממלכה המאוחדת ובין הכוחות העות'מניים חרבה שכונת גבעת שאול. היא הייתה השכונה היחידה בירושלים שנפגעה בקרבות. כבר בתחילת הקרבות עזבו אותה תושביה ונמלטו על נפשם מזרחה. לאחר שניצחון הבריטים, הם שילמו פיצויים לתושבי השכונה, והשכונה הוקמה מחדש בשנת 1919. גם בתקופה זו שימשו חצרות הבתים לחקלאות זעירה ואף לגידול פרות לחלב. בתחילת שנות ה-20 נוסדה במערב העיר שכונת הגנים קריית משה וכך נוצר רצף יהודי יישובי שזירז את התפתחות השכונה. אך שתי השכונות גם יחד לא היו בתחומה של העיר ירושלים והתקיימו במעמד עצמאי, ורק לאחר מלחמת העצמאות סופחה השכונה לירושלים.

במהלך השנים עם התפתחות התעשייה נדחקו רגלי החקלאים ובשכונת גבעת שאול נבנו מבני תעשייה, מוסכים ובניני משרדים. בין המפעלים היו מאפיית מצות שמענוביץ, בית חרושת לביסקויטים פרומין, מפעל ש. פרידמן בע"מ לתנורי חימום ומקררים, בית חרושת לצבע של האחים דוד ויצחק גולדשמיד, בית חרושת לקרח הויזמן, בית חרושת נייגר לנקניק, מפעל גלוריה ליצור עמילן ופודינג, מפעל לנעלים "נעלי ארצנו", בית חרושת לאקונומיקה גלרנטר, מפעל לייצור רפליקות של עתיקות, טחנת הקמח "טחנת ירושלים", מפעל גילרו ועוד. בשנות ה-70 עם התרחבות השכונה והקמת בתי מגורים שדחקו את המפעלים מהמתחם שבין רחובות נג'ארה לאלקבץ, התפתח אזור התעשייה והמשרדים, לעיל, הנקרא גבעת שאול ב'
ב-2016 עמד מספרם של תושבי השכונה על 8,969 נפש, חרדים, ודתיים לאומיים רבים ומעט חילונים. מאז ראשית שנות ה-2000, נמצאת השכונה בפיתוח ונבנים בה בניינים רבי קומות (מגדלי שאול), הממצבים אותה היא בין השכונות מרובות המגדלים בעיר.
מקור, הרחבות והפניות

*****

קטע שביעי
שוב בקריית משה
לעבר בשדרת המלונות
הלאה בציר הרצל
עד לנקודת ההתחלה

****

סוף דבר,

היה זה עוד טיול מרתק
בו למדנו להכיר עוד אזור בירושלים

******

אין ספק שהאופניים
הם אמצעי נפלא
להתנייד בעיר בנחת
ולהגיע למקומות בעיר
וגם להפעלת
השרירים והלב.

******

בקיץ שעות הערב
הן זמן נהדר לטיולים שכאלה

*****

תודה לדורון דורי
שותף נאמן
לטיולי חקר בירושלים