בית העלמין הצבאי הבריטי ברמלה, טקס הזיכרון השנתי לזכר חללי הממלכה המאוחדת13 בנובמבר 2017

 

 

ביום ראשון (12/11/2017), כמדי שנה ביום ראשון הצמוד ל-11 בנובמבר – יום הפסקת האש וסיום מלחמת העולם הראשונה – התקיים בבית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה טקס הזיכרון השנתי לחללי האימפריה הבריטית, מושבותיה, הדומיניונים שלה והמדינות שלחמו לצדה במלחמות העולם הראשונה והשניה ובזמן שביניהן.

 

******

מיקום בית הקברות הצבאי הבריטי
כשני קילומטרים צפונית לעיר רמלה, בסמוך לגבולה עם לוד

*****

***

*****

******

רמלה במלחמת העולם הראשונה

לאחר הבקעת קווי ההגנה העות'מאנים בדרום, התפתח מרדף של כוחות צבא אלנבי בעקבות הכוחות העות'מאניים הנסוגים, אשר יצרו קו הגנה מאולתר מגבעות זרנוגה ואל-קוביבה בצפון (כפר גבירול וקריית משה של היום, בתחומה של רחובות) ודרומה דרך רכס מע'אר (רכס גבעת ברנר), קטרה, גדרה, מסמיה, קסטינה ומשם לעבר תל א-צאפי (תל צפית).

קו ההיערכות העות'מנית

ב-13 בנובמבר תקפו כוחותיו של אלנבי את הקו העות'מאני המאולתר, אירוע המכונה בהיסטוריה הצבאית הבריטית "המערכה על תחנת הצומת". בבוקר ה-14 בחודש תפסו הכוחות את תחנת הצומת עצמה, היא תחנת וואדי צראר (נחל שורק). במקביל ומשמאל, נעו כוחות דיביזיית היאומנרי הרכובה (פרשים בריטים)  אל עבר נענה (סמוך לקיבוץ נען) ומשמאלה נכנסו כוחות אוסטרלים מדיביזיית אנז"ק (פרשים אוסטרלים – ניו-זילנדים) אל רחובות. הכוח הניו-זילנדי של הדיביזיה נכנס לקרב עז ממערב לנס-ציונה (אזור בית-חנן, נטעים, ומרכז התעשייה שורק) המוכר כ-"קרב עיון קרא", המונצח באנדרטאות בנס-ציונה ובראשון-לציון (סמוך לאיקאה).
בבוקר ה-15 בנובמבר הסתערו פרשי דיביזיית היאומנרי על רכס אבו-שושה (תל גזר, כרמי-יוסף ויער המגנים) ומשמאלם נכנסו האוסטרלים לרמלה ולאחר מכן ללוד. שיירה עות'מאנית גדולה נצפתה נסוגה צפונה, אל עבר וילהלמה. כוח אוסטרלי קטן ונחוש דהר בעקבות השיירה ושבה אותה.

 

****

רמלה הפכה למרכז לוגיסטי חשוב. עוד קודם לכן, הוקם אירודרום גרמני (מנחת ובסיס אווירי) סמוך לרמלה והבריטים המשיכו להשתמש בו. הקרבה למסילת הברזל הובילה להקמת מפקדות, מרכזי ציוד ובתי חולים צבאיים. סמוך לבתי החולים הוקם בית  עלמין קטן, אשר התרחב בהמשך והפך לבית-העלמין הצבאי של חבר העמים הבריטי ברמלה, הגדול מסוגו בישראל.

רמלה וסביבתה בשנת 1918

בית קברות צבאי ברמלה הוא אחד משישה בארץישראל המערבית בהם טמונים חללי מלחמת העולם הראשונה מבריטניה ובנות בריתם והגדול מביניהם. הנוספים הם אלה הנמצאים בדיר א-לבלח, עזה, באר שבע, ירושלים וחיפה. במהלך כיבוש סיני וארץ ישראל ובשנות המנדט הבריטי איבדה האימפריה הבריטית 14,493 חיילים: 12,197 – ממלחמת העולם הראשונה (תוכם, 9,703, שהם 80%, זוהו והשאר, 2,494 שהם 20%, לא זוהו), ועוד 2,296 מתום מלחמת העולם הראשונה, עד תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל
חלק בתי קברות צבאיים בריטיים בארץישראל לא נועדו להיות בתי קברות צבאיים בהם נקברים חיילים באופן רגיל, אלא נתפשו כפעולה חד פעמית לשם קבורת חללי מלחמת העולם הראשונה בלבד. בבתי הקברות בבאר שבע, הר הצופים ודיר אל בלח נקברו רק חללים ממלחמת העולם הראשונה. בבתי הקברות ברמלה, בעזה ובחיפה נקברו גם חללים בריטיים שנהרגו לאחר מלחמת העולם הראשונה, בין השאר בזמן המרד הערבי הגדול וכתוצאת מפעולות תנועת המרי העברי ובמלחמת העולם השנייה – סך הכל 2,296 חללים, מתוכם 1,933 בריטים. מבין הסך הכולל היו 561 חיילים שלא מתו עקב פעילות מלחמתית. ברמלה נקברו חללים כמעט עד לתום השלטון הבריטי בארץ ב-15 במאי 1948. חללים בריטיים מאז ועד 30 ביוני 1948 נקברו בבית הקברות הצבאי חוף כיאט בחיפה.
בית הקברות הצבאי השביעי בארץ ישראל הוא בית בית הקברות לחיילים הגרמנים הנמצא בתחום בית החולים המשפחה הקדושה בנצרת ושבו קבורים 261 חיילים ומפקדים גרמנים ממלחמת העולם הראשונה, אשר נלחמו בארץ ישראל לצד האימפריה העות'מאנית במסגרת מעצמות המרכז.
ראוי לציין שרחבי ארץישראל המערבית אין בתי קברות צבאיים בהם טמונים חללי האימפריה עות'מאנית שנטמנו או באזורי הקרבות או בתי קברות מוסלמיים בקרבתם.  

מיקום בית הקברות ביחס לתחום העיר רמלה בסיום תקופת המנדט

 

בית העלמין הצבאי של חבר העמים הבריטי ברמלה הוא הגדול בישראל
ושם ממוקם המשרד האזורי  ה-CWGC, הארגון המטפל בבתי הקברות הצבאיים ברחבי העולם.

Commonwealth War Graves Commission  – הועדת חבר העמים לקברי מלחמה אחראית על בית קברות זה. וועדה זו היא ארגון בינלאומי שבו חברות שש מדינות, אשר תפקידה המרכזי הוא לסמן, לתעד ולתחזק את קברי אנשי הכוחות המזוינים של מדינות חבר העמים הבריטי שנפלו בשתי מלחמות העולם, ואת האנדרטאות שעל גביהן מונצחים שמותיהם.
הוועדה נוסדה בצו מלכותי ב-1917 בשם הוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה ששונה לשם הנוכחי בשנת 1960. הוועדה הייתה אחראית על הקמת בתי קברות צבאיים לחללי בריטניה וחבר העמים הבריטי ב-140 מדינות. הבריטים החליטו לקבור את חללי האימפריה במקום נפילתם. בתי קברות אלו נקראו war cemeteries והם נתפסו כאנדרטאות זיכרון למלחמת העולם הראשונה. מספר החללים של צבאות האימפריה עמד על כ-1.1 מיליון איש, והבריטים לא יכלו לעמוד בהוצאות של הבאת כל החללים הביתה. יתר על כן, קבורת החללים בבית הקברות שהקימה הוועדה הייתה חובה, ונאסרה החזרת גופות החללים למולדתם.
במסגרת המנדט שלה, על הוועדה להנציח את חללי המלחמה של חבר העמים באופן אישי ושיוויוני. לשם כך חללי המלחמה מונצחים בשמם על גבי מצבה, במקום קבורה מוגדר, או – בנוגע לנעדרים – על גבי אנדרטה. הם מונצחים באופן אחיד ושיוויוני, ללא קשר לדרגתם הצבאית, מעמדם האזרחי או גזעם.
כיום אחראית הוועדה על הנצחתם של 1.69 מיליון חללי הכוחות המזוינים של חבר העמים וגם על הנצחת שמות אזרחי מדינות חבר העמים אשר נהרגו עקב פעולת אויב במלחמת העולם השנייה. מאז ייסודה הקימה הוועדה למעלה מ-2,500 בתי קברות צבאיים ומספר רב של אנדרטאות. הוועדה אחראית כיום על אחזקת קברי מלחמה הממוקמים ב-23,000 אתרי קבורה נפרדים בסך הכל ושל יותר מ-200 אנדרטאות, הפזורים כולם בשטחיהן של 150 מדינות. הוועדה פועלת על בסיס התמיכה הכספית של שש המדינות החברות בהבריטניהקנדהאוסטרליהניו זילנדהודדרום אפריקה. הנשיא הנוכחי של הוועדה הוא הנסיך אדוארד, דוכס קנט.

*****

בארץ ישראל הועברה האחריות לניהול בתי הקברות הבריטיים מידי הצבא לוועדה האימפריאלית בשנת 1920. סימון הקברים בזמן המלחמה בארץ נעשה באמצעות צלבי עץ זמניים. המקבצים הגדולים ביותר של הקברים היו סמוך לאזורי הלחימה העיקריים באתרים מסודרים יחסית, ולאחר שקיבלה הוועדה האימפריאלית את האחריות לאתרי הקבורה בארץ היא הפכה את הריכוזים לבתי קברות.

בית העלמין החל מקבורת מטופלי בתי-החולים שמתו מפצעיהם או ממחלות ובהמשך נוספו אליהם חללים אשר נאספו מחלקות קבורה ארעיות בשדות הקרב. בין אלו נמצא גם ניל פרימרוז, בנם של חנה רוטשילד וארצ'יבאלד פרימרוז (שהיה ראש ממשלת בריטניה לפני המלחמה). ניל נהרג בעת ההסתערות הרכובה על הרכס עליו ממוקם היום היישוב כרמי-יוסף. כך גם טמונים במקום החללים הניו-זילנדים מקרב עיון קרא (שנקברו תחילה בחלקה ארעית סמוך לשדה-הקרב) ורבים נוספים.

******

במקום קבורים חללי האימפריה הבריטית מימי מלחמת העולם הראשונה והשנייה, עד סוף המנדט הבריטי בארץ ישראל ב-1948. הבריטים קברו בבית הקברות הצבאי שלהם גם חללי אויב ושבויים שמתו תוך כדי השבי וגם חיילים מבעלות הברית של האימפריה הבריטית בשתי מלחמות העולם. בבית הקברות קבורים בני אדם מ-57 לאומים שונים, כולל כ-30 יהודים מזוהים שנהרגו תוך כדי השירות למען בריטניה.
בבית הקברות מונצח זכרם של 5,731 חללים: 5,352 מצבות קבורה ו-379 מצבות זיכרון. מתוכם חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה – כ- 3,600 חללים: 2,650 חללים בריטים, 491 מתת היבשת ההודית ועוד 467 שלא הוגדרו כחללי מלחמה. (מבין חללי המלחמה 781 חללים הם חיילים אלמונים);
חללים שנהרגו בין שתי המלחמות, בעיקר במרד הערבי הגדול ובפעולות ארגוני תנועת המרי העברי, וכן במלחמת העולם השנייה ובתקרית האוויר הישראלית-בריטית ב-1949: 1,081 בריטים ובנוסף להם 424 חללים שלא הוגדרו כחללי מלחמה.
בנוסף, בבית הקברות מספר חלקות מיוחדות: חלקה של חיילים אלמונים מצבא טורקיה מימי מלחמת העולם הראשונה, שתי חלקות בהן נקבר בנפרד האפר של חיילים סיקים והינדים שגופותיהם נשרפו על פי מצוות דתם, חלקה של חיילים מוסלמים, ברובם הודים וטורקים מקפריסין, וחלקה של ערבים מצרים שגויסו לצבא האימפריה הבריטית בכפייה – כל אלה נקברו בצד, כדי לא להיות בסמוך לצלב המרכזי של בית הקברות. חלקה של חיילי לגיון הזרים הצרפתי, חלקה של משטרת ארץ ישראל הבריטית, שכל הקבורים בה נהרגו על ידי המחתרות היהודיות תוך כדי הנסיגה של הבריטים מארץ ישראל ב-1948, בהם שני הסרג'נטים, קליפורד מרטין ומרווין פייס, שנתלו על ידי האצ"ל.
בבית עלמין זה קבורים עשרות ואולי יותר חיילים פולנים של צבא אנדרס מתקופת מלחמת העולם השנייה וביניהם אפילו צעירים בני 16 ו 17 ששירתו בצבא. הם מפוזרים בין השורות ואין להם ריכוז מיוחד. גדעון ביגר ואישתו הפולניה מצאו הרבה מאד קברים של חיילים פולנים אלה.

בית העלמין בנוי על-פי העקרונות שעוצבו בבריטניה לקבורת והנצחת הנופלים. בולטת הזהות של צורת המצבות, ללא הבדל בין קצין לחייל מן השורה ובין בני הדתות השונות – צלב על קברי הנוצרים, מגן-דוד על קברות היהודים וסהר על קבר מוסלמים. חלקות מיוחדות מוקדשות לחללים שלחמו תחת דגל צרפת (מוסלמים מצפון-אפריקה, נוצרים ארמנים וקצין יהודי) ולחללים תורכים. אנדרטה מיוחדת מוקדשת לחללים הודים, מצריים ואחרים.

*****

אבני המצבה אחידות: בראשן חקוק תג היחידה של הנופל, שמו, מספרו האישי, גילו ותאריך נפילתו. על גבי מצבות רבות חקוק סמל דתו של החייל, ומתחתיו רשאית המשפחה לנסח כתובת אישית קצרה. במערב בית הקברות מצויות עשרים וארבע מצבות לחיילים יהודיים (מגן דוד) ומצבות נוספות לחיילים איטלקים, טורקים וגרמנים (המצבות בעלות קצה גלי הן מצבות של מוסלמים, בעלות קצה מחודד- של גרמנים).
ציון אישי על קברו של חלל מלחמה וגם הנצחת שמות חללים על מצבת זיכרון הן תופעות בנות פחות ממאה שנה. עד למאה ה-19 לא יוחסה חשיבות לקבורה אישית ומכאן שלא היה ציון אישי על קברי חללי מלחמות ולכן לא היה להם ביטוי מוחשי או גאוגרפי. בראשית מלחמת העולם הראשונה נתקבע הנוהג, כאשר תנאי הקרב אפשרו, לייחד קבר אישי לכל חלל, ומעליו ציון אישי. ההקרבה הנוראית שדרשה מלחמה זו עוררה את ההכרה באחריותה המוסרית של המדינה לקבורתם של חייליה ולהנצחתם. 13 מיליון נהרגו במלחמת העולם הראשונה.  החדרת ההבנה כי יש צורך בהיערכות מתאימה לקבורת החללים נזקפת לזכותו של פביאן וייר, פעיל בצלב האדום הבריטי.

******

****

חלקות חללי מלחמת העולם הראשונה מוקפות בגדר אבן נמוכה. סביב להן ממזרח ומדרום משתרע אזור נרחב בו טמונים נפטרים (כולל אזרחים) מתקופת המנדט הבריטי, לרבות תקופת המרד הערבי (מאורעות 1936-9), מלחמת העולם השנייה (רבים הוצבו בארץ-ישראל באותה תקופה ובכללם אנשי חיל האוויר הבריטי, ה-RAF) ותקופת המחתרות.

******

מקצת דמויות שהגיעו לטקס
וטרנים, דיפלומטים, נספחים צבאיים ועמך ישראל

לא קשה לזהות, נציג צבא הודו

מקסי…הוטרן מישראל

נציגי היאומנרי,

****

הנספח הצבאי הגרמני

נציג צבא צרפת ולידו נציג צבא יוון

טקס הזיכרון

טקס הזיכרון אורגן ע"י השגרירות של הממלכה המאוחדת בישראל
הטקס כלל דברי אזכרה, ותפילות ונגינת חמת חללים

אימון לפני הטקס

היה לו זמן להצטלם איתי למזכרת

עמיתו הנגן המחצצר

כעת הטקס

דבר איש הדת הקתולי, פרסיסקני

*****

******

משמר כבוד, יעני…כמיטב מסורת ישראל

*****

כינוס הזרים

*****

זר צה"ל מניח ראש מחלקת קשרי חוץ. שאלה: מדוע לא כיבד את הטקס והיגיע במדי השרד?

נציג עיריית רמלה, אולי ראש העיר?

מפקד משטרת רמלה!

איש רבנות חיל אוויר מקריא שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ (תהילים, פרק פ"ג)

כל הזרים הונחו

*****

 

הטקס היה מכובד ומרשים! 

 

מחשבה קטנה בעקבות הביקור: 

הדרך אל בית העלמין ובחזרה ממנו עוברת במקום שאגדיר אותו
בלשון המעטה החצר האחורית של התפר בין הערים רמלה ולוד.
התביישתי!!!
מדינת ישראל יכלה לעשות מעט יותר שהדרך תהייה ראויה יותר.
ניתן ורצוי לכבד את המקום בו טמונים לוחמים רבים שמסרו נפשם לשחרור ארץישראל
מעול האמפריה העות'מנית בעקבותיה, גם ניתנה הצהרת בלפור וכל השאר היסטוריה.
תקנו אותי בבקשה אם אני טועה!

 

השאר תגובה