מלהב לשובל דרך גבעת געת, ערוץ נחל שקמה והשדות23 באוגוסט 2017

קובץ GPX להורדה מרחק: 28.5 ק"מ טיפוס-מצטבר: 200 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

למסע רכיבה זה, שהיה הפעם במסלול קווי, יצאתי ביום שבת (19/8/2017) עם חבריי מקיבוץ שובל וחברים נוספים.

 

עם אור ראשון התכנסנו בכניסה לחצר משק שובל. שם נוצרה קבוצה שכללה שלושה עשר אנשים משלושת פלגי חבריי. מהפלג הדרומי הגיעו לייזר קוברסקי, ורד בני בלול (המארחים משובל), דוד פרידברג  ואיל גזית (משמר הנגב). את הפלג הצפוני ייצג בכבוד ראוי גיל מועלם (גבעת יואב). אנשי הפלג המרכזי היו דסי פולקמן (גבעתיים), סיגל אלקלעי (שערי תקווה), איציק עזר (ראשון לציון), אליק קריף ואלי שחר (תל יצחק) ואני (מבשרת ציון). התארגנו בזריזות והעמסנו את האופניים לעגלה החדשה של בני.

 

מוכנים לתזוזה

 

לאחר העמסה נסענו בשלושה כלי רכב ללהב. בשער הכניסה חיכו לנו ארז צפדיה (עומר) ואבי נבון (איש ידיעת הארץ, חבר להב).

 

פרקנו את האופניים ופנינו אל התצפית מזרחה לעבר הבקעה וההר הנמצאת סמוך לכניסה לקיבוץ. המסע החל בהסבר של אבי נבון על המקום, על האזור ועל מספר אירועים ההיסטוריים שהתחוללו בו.

 

לאחר ההסבר יצאנו לדרך. אבי ליווה אותנו ברכב בקטע הראשון והסביר לנו בשני אתרים כפי שיוצג בהמשך.

 

*******

המסלול,
מלהב במזרח
ועד שובל במערב

ציר המסלול

מסלול מסע זה הוא העשירי בסדרת הטיולים צפון הנגב ובקעת באר שבע, וחלקים ממנו זהים למספר המסעות קודמים שתועדו.

האזור וסביבת המסלול

מבט על המסלול וסביבתו

********

האזור הגאוגרפי, השפלה הדרומית

השפלה, או שפלת יהודה, היא אזור גאוגרפי המשתרע בין הרי יהודה למישור החוף. מבחינה מורפולוגית השפלה היא אזור מעבר בין הרי יהודה הגבוהים ממזרח לבין מישור החוף הנמוך ממערב מתוך ארבעה גבולות של השפלה, רק הגבול המזרחי ברור ומוגדר והוא הגבול עם הרי יהודה שעובר בתחתית ולאורך כפיפת האנטיקלינה שלהם. כפיפה זו יצרה הפרשי גבהים ברורים בין ההר לגבעות השפלה. לדוגמה, בעוד שהרי חברון מתנשאים לרום של 900 מטר מעל פני הים, הרי אזור בית גוברין מתנשא רק לגובה של כ- 450 מטר מעל פני הים. דוגמה נוספת להפרשי הגבהים ניתן למצוא בירידה מגובה של כ- 800 מטר מעל פני הים באזור בית אל לגובה של כ- 250 מטר מעל פני הים באזור לטרון. שלושת הגבולות האחרים של השפלה אינם ברורים. הגבול המערבי אמור לעבור בנקודת החיבור הנמוכה בין סלעי הקרטון והנארי לבין אדמות הסחף של מישור החוף. אך לאור התרחבות מניפות הסחף, קיימת חדירה של אדמות אלו לאזור הקירטונים. גם הגבול הצפוני אינו ברור וחד וכך גם הגבול הדרומי.
מבחינה טופוגרפית ומבחינת הרום מעל פני הים, יחידות הנוף של אזור הדום הר שומרון דומה לאזור השפלה. מבחינה גיאולוגית – זמן היווצרות ומסלע והתהליכים שעיצבו את שתי יחידות הנוף קיימים הבדלים. הגבול בין שתי יחידות הנוף הוא גבול תפוצתם של הסלעים השונים המרכיבים את יחידת הנוף הצפונית (הדום הר שומרון והשפלה). בעוד שהיחידה הצפונית של הדום הרי השומרון מורכבת מגיר ודולומיט הרי השפלה מורכבת מסלעי קרטון ומכוסה בנארי. מבחינה גיאוגרפית מדובר על אזור מעבר אפק – ראש העין עמק איילון ותוואי נחל איילון. גם גבולה הדרומי של השפלה אינו ברור וחד משמעי. כיום, מקובל שהגבול הדרומי עובר לאורכו של נחל שקמה. הגבול אינו ברור וחד משמעי כיוון שגם בבקעת באר שבע ניתן למצוא את מאפייני סלעי הקרטון של שפלת יהודה ומנגד באזורי השפלה שמצפון לנחל שקמה ניתן למצוא הרבדות לס. בנוסף, גם מבחינה טופוגרפית וגם מבחינה נופית אזור להב – גבעות גורל הוא המשך רציף של השפלה. השפלה היא יחידת נוף הנטויה מכיוון מזרח לכיוון מערב. השתפלות זו מתחילה מגובה של כ- 450 מטר מעל פני הים ועד לגובה של כ- 150 מטר מעל פני הים.

תחום שפלת ההר

מבחינה הנדסית ניתן לדמות את השפלה למשולש מאורך שבסיסו בדרום וקודקודו בצפון. אורכה של השפלה כ- 50 ק"מ ורוחבה הממוצע נע בין 12 ק"מ ל – 15 ק"מ. קיימות מספר אפשרויות לחלוקתה של השפלה. מבחינה אורכית נהוג לחלק את השפלה לשתי רצועות אורך: הראשונה, השפלה הגבוהה (המזרחית) שהיא רצועה הבנויה מגבעות מעוגלות שביניהן מתפתלים נחלים. גובהה של רצועה זו כ- 450 מטר מעל פני הים. הרצועה מורכבת מסלעים קירטוניים, בדרך כלל עם כיסוי נארי. הצמחייה האופיינית באזור זה היא שיחם ובתה ים תיכונית. השניה, השפלה הנמוכה (המערבית) שהרום שלה מגיע ל- 250 מטר מעל פני הים. נופה מתון יותר והתעבורה ביחידה זו נוחה. חלקים נרחבים מהיחידה מכוסים באדמות סחף המאפשרות עיבוד חקלאי. הצומח האופייני באזור זה הוא שיחייה, בתה וצומח עשבוני. בקו הגבול בין שתי רצועות אלו ניתן למצוא את התלים הגדולים כגון: צרעה, בית שמש, עזקה, גודד מראשה ועוד. מבחינה רוחבית ניתן לחלק את השפלה לשלוש יחידות נוף רוחביות: השפלה הצפונית המשתרעת בין נחל שילה לנחל שורק והיא צרה והיא ממוקמת מול ההתרוממות של בית אל. השפלה המרכזית המשתרעת בין נחל שורק לנחל האלה. השפלה הדרומית המשתרעת בין נחל האלה לבין מורדות הדרומיים של גבעות גורל המשקים לבקעת באר שבע..

*****

קו המגע בין סלעי הגיר והדולומיט הקשים של הרי יהודה לבין סלעי הקרטון הרכים יוצר קו חולשה אופייני שתהליכי הסחיפה בו מואצים ומוגברים. קו מגע זה בין סלעים קשים ורכים מאפשר את יצירת עמקי התלם הנמשכים מכיוון צפון לדרום ובניהם אוכפים נמוכים והם עמק איילון, עמק נחל שורק, עמק האלה, עמק גוברין ועמק יבל.

אקלים האזור

האקלים הוא המרכיב הראשוני המשפיע על כלל הסביבה. תנאי האקלים וכמויות המשקעים קשורים באופן ישיר למשטר המים, לסוג המסלע ולתפוצת קרקעות, וקובעים את אופי תהליכי הבליה ועיצוב הנוף ואת עוצמתם. אלה משפיעים על עיצוב התבליט ועל אופי החי והצומח ועל תפוצתו. מרחב הטיול נמצא באזור המעבר בין אזור האקלים הים-תיכוני לאזור האקלים המדברי שנקרא גם אקלים ערבתי. הגבול בין שני אזורי אקלים אלו מוגדר על סמך ממוצע משקעים רב שנתי של 400 מ"מ. סיווג זה מבוסס על שיטת המיון המתבססת בעיקר על צומח טבעי. האקלים הערבתי מאפיין את אזור המעבר בין האקלים הים תיכוני לאקלים המדברי, וחופף חלקית למה שמכונה "ספר המדבר". אזור זה נכלל באזור ה"צחיח למחצה". האקלים הים תיכוני ו/או הערבתי באזור זה מתאפיין בשתי עונות עיקריות – קיץ ארוך ויבש, וחורף קצר יחסית, עם משקעים בכמות בינונית (באקלים הים תיכוני) עד נמוכה (באקלים הערבתי). משרע המשקעים בתוך האזור ניכר, כאשר המשקעים פוחתים מצפון לדרום ופוחתים גם ככל שמתרחקים מהים. הפחתת המשקעים מצפון לדרום חזקה במיוחד מדרום לקו קריית גת ( 5 מ"מ משקעים לק"מ הדרמה). צפונית לקו זה ההפחתה מתונה יותר ( 1.9 מ"מ לק"מ הדרמה). ההפחתה עקב ההתרחקות מהים היא של 3.1 מ"מ לק"מ. עם זאת, באזורים מסוימים ייתכן שיש הגברה במשקעים עם ההתרחקות מהים. שאר הנתונים האקלימיים (לחות, רוח ועוד) מושפעים בעיקר מהמרחק מהים ופחות מההצפנה וההדרמה.

ההתיישבות באזור

אזור להב היה מיושב עוד בתקופות פרה-היסטוריות. ראשית ההתישבות ידועה עוד מלפני 150,000 שנים, בתקופה הפלאוליתית התחתונה. לאורך כמעט כל התקופות הארכיאולוגיות היה ישוב אדם באזור כאשר הזיקה להתיישבות הייתה בשל המצאות דרכים ראשיות (מאזור ההר לנמלים של משור החוף ולמצרים) וכן בשל הקרקע הטובה לחקלאות הנמצאת בעמקים. הממצאים הקיימים כיום הינם בליל של תקופות וסוגי ישוב – מישובים חקלאיים ועד לכנסיות ובתי כנסת עתיקים עם פסיפסים. בעת החדשה היה עיקר הישוב ישוב עונתי של פלאחים שחכרו את הקרקע מהתושבים הבדואים ועיבדו את הקרקע. עיקר הזיקה של הפלחים היה לישובי דרום הר חברון. אחרי 1948 ועם יסוד מדינת ישראל נמנעה אפשרות עיבוד הקרקע ע"י תושבי דרום הר חברון ורוב הקרקעות עברו לבעלות המדינה ולקיבוצים בסביבה. כיום ישנם באזור ארבעה ישובים, כולם קיבוצים, (להב, דבירה שומריה וכרמים). ישנו ישוב בדואי לא מוכר בחלקו הדרום מזרחי של יער להב – בשולי העיירה לקיה. כל השדות החקלאיים שייכים לקיבוצים בסביבה.
בשל המבנה הגיאולוגי של האזור אין בו מקורות מים קבועים ולכן המתיישבים לאורך כל ההיסטוריה היו חייבים לאגור מים לשתיה בעזרת חפירת בורות מים ובארות. בשטח פזורים מאות בורות מים אשר רובם סתומים ומוזנחים, עיקר הבורות נמצאים בשטח החורבות העתיקות. ניתן למצוא את הבארות בעמקים ובעיקר בערוצי הנחל שם ניתן להגיע למי התהום בחפירה רדודה יחסית. בתחילת ההתיישבות בשנות החמישים עוד השתמשו במים מהבארות המקומיות, עד לבניית מערכת מודרנית של אספקת מים ע"י חברת מקורות. כיום רוב הבארות סתומות

מרחב המועצה האזורית בני שמעון

מועצה אזורית בני שמעון ה"עוטפת" את באר שבע מצפון, מערב ומזרח הוקמה בשנת 1951. שטח המועצה משתרע על פני כ-410,000 דונם, של 13 יישובים כפריים (8 קיבוצים, 3 מושבים ויישוב קהילתי), שטחי חקלאות, יערות ושטחים פתוחים. בשנת 2016 מונה אוכלוסיית המועצה כ-10,000 תושבים.

מרחב המסע בתחום המועצה אזורית בני שמעון

********

המסלול והמקומות

****

*******

התחלה בתצפית להב

פריקת האופניים במקום התצפית

המרחב למול מקום התצפית

אבי נבון "מרביץ" תורה בתצפית

מבט על על מרחב התצפית בין להב לאשכולות

בקעת יבל למרגלות התצפית

שלהי המאה ה-19 והעשורים הראשונים של המאה ה-20'

המרחב הדרך בין להב בגבעות השפלה במערב ובין דהריה על גב הר חברון

 

מרחב הטיול בזמן מלחמת העולם הראשונה, המפה באדיבות אבי נבון

המערכה במלחמת העולם הראשונה 

המרחב בין באר שבע ולהב בזמן מלחמת העולם הראשונה

אירועי מלחמת העולם הראשונה סביב תל-חווילפה  – כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, בארץ שלטו התורכים בסיוע מומחים וקצינים גרמנים. הגרמנים יזמו פשיטה לתעלת סואץ על מנת לפגוע באינטרסים הבריטים. במסגרת זו נסלל קו רכבת מבאר-שבע דרומה, שהספיק להגיע עד ניצנה וקסיימה, ונבנה בית חולים צבאי על תל ניצנה. כח הפשיטה הגיע עד לתעלת סואץ עצמה ונבלם שם. בעקבות וועדת החקירה הבריטית, שקבעה שכדי להגן על התעלה יש לכבוש את ארץ ישראל, התקדם הצבא הבריטי ארצה ובחודש מרץ 1917 נכשל ניסיונו לכבוש את העיר עזה והוא נעצר במבואותיה. לאחר שגם ההתקפה השנייה נכשלת נשלח הגנרל אלנבי לאזור. אלנבי מצא כי העותמאנים מתחו קו הגנה של עמדות וביצורים מחוף עזה עד גבעות באר-שבע. "בסדר, אומר אלנבי, אז נעקוף את כל המערך הזה", וכך נולד הרעיון לכבוש את באר-שבע במקום את עזה. כדי להצליח בכך נעשו פעולות מדהימות של דיס-אינפורמציה – זריעת מידע מוטעה על כוונה לתקיפה שלישית על עזה. בעוד מבצע ההטעייה נמשך, החלו בהעברת הכוחות בהסתר ובסודיות גמורה, באיגוף גדול לאורך נחל הבשור. בלילה הראשון רכבו הפרשים, בעיקר אוסטרלים וניו-זילנדים, עם התותחים ושאר הציוד – מבארי לסביבת צאלים. ביום הסתתרו ושתו מים, ובלילה הבא רכבו עד לבאר עסלוג', בין רביבים למשאבי-שדה. בלילה הבא חצו בין רמת בקע לירוחם והגיעו עד לבארות ערוער, שעל כביש דימונה היום. לפנות בוקר התארגנו לתקיפת באר-שבע ממזרח. ביום האחרון של אוקטובר ,1917 עם שחר, הסתערו הפרשים מכיוון נבטים של היום על הביצורים הדלילים ועל הכח המינימלי שהגן על באר-שבע ממזרח – הכוח שהגן על באר- שבע היה מרוכז ממערב לעיר הקטנה ועיקר הצבא התורכי היה מרוכז סביב עזה. היה זה גם קרב על המים, כי צבא פרשים זקוק להרבה מי-שתיה, והיה חשש שהגרמנים יפוצצו את הבארות בעת התקפה. לכן ניתנה הפקודה שלא להתעכב בתעלות המגן אלא לדלג מעליהן ולתפוס במהירות את לב העיר, ורק אחר-כך להתפנות לתעלות שבהיקף. שיטה בלתי מקובלת זו הדהימה את המגינים, שמצאו עצמם מוקפים באויב מלפנים ומאחור.

מרחב להב ביחס לקווי החזית לפני אחרי כיבוש באר שבע, המפה האדיבות אבי נבון

מיד לאחר תפיסת הבארות נפלה העיר. אלנבי הורה לקצינים שכל מי שיכול לצאת עם אנשיו למקור מים אחר – יבורך. קולונל ניוקומב העביר את יחידת הסיור שלו לבאר-שוקת שעל הדרך לחברון, אך נזהר שלא להיכנס אל בין ההרים, לעומת זאת הוא זיהה תוואי נוח משוקת צפונה, והציע לאלנבי להתקדם בו לצפון ובכך לעקוף את קו הביצורים התורכי שבין עזה לגבעות באר-שבע.  "היום שאחרי…" 1 נובמבר היה  יום מנוחה. הכוח שעבר לביר סקאטי (שוקת) בצע סיור צפונה, ודווח שעד חווילפה לא נתקלו באוייב. העמק נראה מבטיח מעבר כלפי צפון. 2 נובמבר  המשך ההתקדמות. ציר שמאלי מבאר שבע לתל שעריה (משמר הנגב). ציר ימני משוקת לחווילפה (להב). בניגוד לדיווח מיום קודם, תל חווילפה הגיב באש כבדה. 3 נובמבר – קולונל ניוקומב, קצין מבריק שהכיר את הנגב לאחר שנים של מיפוי לפני המלחמה, דובר ערבית, שמש מג"ד רוכבי גמלים. הוא פעל די 'עצמאית'. בעת כיבוש באר שבע היה עדיין בעסלוג', ולמחרת יצא צפונה-מזרחה, והציע לעלות להר חברון ליצור חסימה מפעולת נגד מכיוון חברון. אלנבי אשר לו רק בתחום בקעת ערד, וניוקומב החליט להמשיך, והגיע   כביש חברון מצפון לדהריה. הוא חסם דרכן של מספר משאיות, ואלו הזעיקו תגבורת מחברון (שלושה גדודים), ומשריעה (עוד שלושה גדודים). בקרב הוא כותר, 30 מ-90 אנשיו נהרגו והוא השאר נופלים בשבי. התורכים יודעים שהקולונל הוא איש קומנדו בכיר.   בימים 3 – 4 – 5 בנובמבר נמשכו הניסיונות לכבוש את התל נתקל בהתנגדות עזה. היתרון הטופוגרפי, הסיוע של          הארטילריה האוסטרו-הונגרית מסביבת גבעת געת (בין להב ולדביר), והעובדה שהמים  נמצאו בצד העותמאני – ביר בוסתן וביר חווילפה – ואילו הצד הבריטי חייב לחזור לשתייה          בשוקת, בבאר שבע ואפילו עד לסביבות אופקים, מונעים את כיבוש התל. ביום 6 נוב' – החיילים אוסטרלים עלו לרכס הנגדי – ראס אל נאקב (614, היום – אשכולות), ובקרב קשה תפסו אותו. גם כיבוש "ראס א-נאקב", ראש המעלה של הדרך הקדומה, היא הפסגה עליה יושבת היום אשכולות, לא תרם לשיפור המצב. רק ב- 7 בנובמבר, לאחר חמישה ימי לחימה עיקשת, נפרץ הקו כאן, ובמקביל גם ליד תל שריעה שמדרום לשובל, והצבא הבריטי דהר במורד הגבעות לתל נג'ילה שליד בית קמה – משם כבר פתוחה הדרך להתקדמות מהירה במישור החוף במרדף פלשת ולעל בהרים לנבי סמואל וירושלים וצליחת הירקון. והלאה לחציית הירדן עד לדמשק.

המרחב בין להב לבין ראס א-נקב בואכה דהריה

*****

שדה המערכה בין תל חווילפה ובין ראס א-נקב

תקופת השלטון הבריטי, אזור ריק מהתיישבות יהודית

מיקום מרחב הטיול

תמונת מצב ערב מלחמת העצמאות

*******

אירועי מלחמת העצמאות באזור להב וקביעת הקו הירוק 

ב"מבצע יואב" הסיר צה"ל את המצור מעל הנגב, ופרץ מזרחה עד בית-גוברין. בסוף המבצע נכבשה גם באר-שבע, ועל חטיבת אלכסנדרוני, אשר הועברה מהשרון לדרום, הוטל לתפוס את רצועת גבעות השפלה שבין בית-גוברין לבאר-שבע. פלוגות החטיבה התקדמו מדי יום מגבעה לגבעה, ודיווחו בין היתר על תנועת רועים ועדרים למזרח. ההוראה שיצאה – למנוע תנועה מערבה, לכיוון כיס-פלוג'ה או רצועת-עזה, אך לתת לרועים לנוע מזרחה. מפקדי החטיבה השכילו להבחין כי עמק התלם הנמתח מצפון לדרום, ומבדיל בין גבעות-השפלה לשולי הר-חברון, מתאים לשמש גבול טבעי. כך נקבע הגבול בגזרה זו, שמאוחר יותר היה חלק מ"הקו-הירוק" בין ישראל לגדה המערבית בהר-חברון. היה זה אחד הקטעים המעטים, ש"הקו-הירוק" היה גבול טבעי, ברור והגיוני.
במהלך הימים בהם התקדמו אנשי החטיבה וייצבו את שטח ישראל עד לשטח זה, קרה וגם עברו אותו. בימים האחרונים של המלחמה כאשר מטה הפלוגה היה  בתל- חווילפה, נערך סיור אווירי שגילה כי על פסגה 614 ("אשכולות" של היום) אין נפש חיה. הוחלט להעלות כוח קטן ולתפוס את הפסגה השולטת על כל הסביבה, למרות שיש בכך חריגה זעירה מגבולות השפלה אל תוך הר-חברון. ממש באותו היום עסק המטכ"ל בשאלת ואדי-ערה: הכביש והמשלטים סביבו הוחזקו ע"י חטיבה עיראקית והמלך הירדני, עבדאללה, הבין שמוטב לו לוותר על האזור לטובת ישראל, ובכך לגרום לעיראקים לצאת מהשטח. הבעיה הייתה שלישראל לא היה מה להציע בתמורה לנסיגת הערבים מואדי-ערה. הדיווח של חטיבת אלכסנדרוני על תפיסת גבעה 614, שלווה בהסבר כי גבעה זו היא בכיוון דהריה ושייכת כבר להר-חברון, ענה בדיוק לבעיה זו. מיד הועבר לירדנים המידע ש"ישראל מחזיקה בשטחים מסוימים בהר חברון" וישראל מוכנה לסגת ולפנותם בתמורה לואדי-ערה. כך תרמה גבעה 614, הנשקפת ממול, הפסגה שעליה הוקם בשנים האחרונות הישוב "אשכולות", לצרוף כביש ואדי-ערה לשטח מדינת-ישראל, למרות שהוחזק כולו ע"י כוחות עיראקיים. הקו-הירוק נקבע בשולי עמק-התלם, וסומן ע"י חביות. מאוחר יותר הוחלף סימון הגבול בעמודי בטון קטנים. קו זה שימש כגבול המדינה עד לפרוץ מלחמת ששת הימים.

השנים הראשונות לאחר מלחמת העצמאות טרם הקמת להב ודבירה

מרחב הטיול בשנת 1950

המרחב למול הקו הירוק בעשור הראשון 

******

*****

קיבוץ להב נוסד בשנת 1952 למרגלות "תל-חליף". המייסדים היו בני גרעין "להב" – בוגרי גדודי "להבות" של תנועת השומר הצעיר: מרחובות, פתח-תקווה וקריית-חיים ובני חברת הנוער "מבקיעים" ילידי הונגריה. במהלך השנים הצטרפו ללהב כחברים בוגרי תשע השלמות תנועתיות ושתי חברות נוער. הקיבוץ מונה כיום כ-500 חברים, ילדים, הורי חברים, דיירים, משתכני שכונת "רימון" (ההרחבה הקהילתית) ומתנדבים.
מיקום הקיבוץ נקבע ע"י המוסדות המיישבים במרחב במגמה ליישב את הנגב המזרחי, לעבד את השדות לאורך הגבול, ולחסום את מעבר המסתננים בין הר-חברון לרצועת עזה. הוא היה האחרון שהוקם באזור. קדמו לו שובל ומשמר הנגב שהוקמו במסגרת י"א הנקודות שהוקמו במוצאי יום כיפור תש"ז (אוקטובר 1946) ואחרי בית קמה (נקרא בתחילה ספיח) שהוקמו מייד לאחר מלחמת העצמאות. קיבוץ להב נקרא בתחילה "צקלג", על שם עיר מקראית בשם זה ששכנה בסמוך. מאוחר יותר שונה שמו ל"להב", על שם גרעין הנח"ל שהקים אותו.
בשנת 2009 עבר הקיבוץ שינוי באורחות החיים. כיום הוא ממשיך ומקיים מסורות, שירותים ומוסדות קיבוציים ותיקים ובהם: חדר האוכל המשותף, מרפאה, מכבסה, חגים משותפים, מערכת חינוך מגיל 0 עד גיל 18 ועוד.
הענפים בעבר היו: פלחה, עדר צאן, מטע, כרם, פרדס, לול, בקר-לבשר, יעזים, יענים ועוד – כיום אנו מתפרנסים בכבוד: ממפעל הפלסטיק "דולב" (בשותפות מלאה עם קיבוץ דביר), גד"ש ש.כ.ל (שותפות כרמים להב), מפעל מעדני בשר השוקת: "הבשר מהקיבוץ", מכון חדיש "המכון לחקר החי" הנותן תמיכה וסיוע לחברות רפואיות המשתמשות בחזירים למחקר. החקלאות בקיבוץ כוללת גידולי שדה (שותפות "ש.כ.ל" עם קיבוץ כרמים) וכן גידול חזירים. הקיבוץ שותף עם קיבוץ דביר הסמוך בבעלות על מפעל "דולב" לייצור מיכלי פלסטיק. לקיבוץ . בפאתי הקיבוץ ממוקם מרכז ג'ו אלון לתרבות ולמורשת הבדואים בנגב ומוחזק על ידי המועצה האזורית.
כמויות המשקעים (290 מ"מ בממוצע רב שנתי) חושפות את הקיבוץ להרבה שנות בצורת, אך הם נהנים ממזג אוויר נהדר, יבש וקריר, ואפילו משלג היורד כאן מעת לעת.

מיקום ותחום קיבוץ להב

"הקו הירוק" – קיבוץ להב הוקם על "הקו הירוק" – גבול המדינה עם "הגדה המערבית" שבשלטון ירדני. שדות להב נשקו ללמעלה מ-12 ק"מ גבול, בדרום-מערב הר חברון, וגדר הקיבוץ היתה כ-800 מ' מהגבול. בשנים הראשונות לאחר מלחמת העצמאות ניסו ערבים מהר חברון לעבור דרך שדות הקבוץ לכיוון רצועת עזה, למטרת איחוד משפחות וחיפוש עבודה, אך גם למטרות עויינות. ב-1955 סומן הגבול מחדש, והתברר שחלקה ליד עץ החרוב שייכת לנו. בעת החריש הראשון של חלקה זו נתקל ג'יפ האבטחה באש משריונית ירדנית, וחברנו נמרוד פלדמן ז"ל נהרג. הגבול סומן בעמודי בטון מדי כמה מאות מטרים, ונותר חדיר. לא גדר וגם לא דרך, רק תלמי המחרשה שלנו, ושלהם. בדרך כלל נשמר השקט "גבול שמשני צדיו חיים חקלאים הוא גבול שקט", אבל מדי פעם חדרו חוליות למטרות גניבת נשק ורכוש.

המרחב למול הקו הירוק ערב מלחמת ששת הימים

******

אירועי מלחמת ששת הימים בגזרת להב

מאי 1967 – התחיל גיוס המילואים, ו'טובי בני להב' הצנחנים, השריונאים ושאר הגיבורים נקראים לשירות ועוזבים בחופזה את הבית ואת המשק, דווקא בעונת הקציר וההכנות לקטיף המשמש. בלהב נותרו הילדים, החברות ומעט חברים השייכים להגנה המרחבית. התחילו השבועיים המכונים "תקופת ההמתנה". היו קריאות בתקשורת לראש הממשלה לוי אשכול לא להסס ולצאת להתקפה מיד. לא כל הציבור היה שותף לצורך להמתין, ולו רק כדי להתארגן ולשפר את מצב הכוננות.
קיבוץ להב פרוש אל מול "הקו הירוק" בדרום-מערב הר חברון. בינינו לבין הגבול – כ-800 מטר בלבד, ושטח זה, כמו שאר שטחי הפלחה, היה עם חיטה שהבשילה וחיכתה לקוצרים. מחפרון שהגיע מאין שהוא החל לחפור בתוך הקיבוץ תעלות בכל מקום אפשרי, כדי שאפשר יהיה לקפוץ תוך שניות ולמצוא בהן מחסה. חלק מהחברים הקימו מוצב קטן על גבעת החירבה בצפון הקיבוץ, אחרים שיפרו תעלות ישנות על התל שמעל הקיבוץ. המקלטים נוקו, הוספנו בהם מיטות לילדים, אורגן מקלט מרפאה. הנשק ממחסן הנשק חולק לחברים.
באחד הימים הגיע טלפון: האם יש בינכם לוחמי הנדסה? "לא" – ענינו – "כולנו בוגרי הנח"ל"… לא חשוב, גם זה בסדר. תכינו מקסימום אנשים. בערב הגיעו שני סמיטריילרים גדולים, עמוסי ארגזי מוקשים. יצאנו לחפור את הבורות בהדרכת חיילי ההנדסה, שהלכו אחרינו וחימשו את המוקשים שהונחו מחוץ לגדר, בצד המזרחי הפונה להר חברון, כלפי הגבול. תוך כדי העבודה נתן לנו אחד מהקצינים הסבר גיאו-צבאי: לצה"ל ברור שהירדנים ירצו לחבור למצרים. דרך אחת אפשרית היא לרדת מחברון דרך תרקומיה. אבל דרך זו יורדת בוואדי עמוק, ללא אפשרות להתפרס לצדדים ולכן תהיה פגיעה מהאוויר. אם יצליחו לרדת בשלום – מחכה להם משטרת בית גוברין המבוצרת, עיר שלמה בקרית-גת, עוד מצודה בעיראק סואידן (מצודת גבעתי), עוד עיר – אשקלון. בקיצור – הדרך קשה ומורכבת. וישנה דרך שניה: לרדת מדהריה לבאר שבע. שוב כביש העובר בוואדי עמוק ללא אפשרות פריסת כוחות, ואז: באר שבע, עיר גדולה, מפקדת הדרום. גם זו אפשרות בעייתית. וישנה אפשרות שלישית, מסביר לנו קצין ההנדסה, לבוא מול להב. הירידה על גבי שלוחות רכות ונוחות, עם אפשרות להתפרס על רוחב גדול, ואז להב – קיבוץ קטן, וכמוהו דביר ובית קמה, וכמה מושבים בכביש השובלים. בקיצור: הדרך הקצרה ביותר, הדלילה ביותר, ומאפשרת לכל מחלקת טנקים ירדנית לגלוש בציר נפרד ולנוע במקביל. לכן באנו למקש את הכניסה לקיבוצכם. הקצין אפילו לא ידע שבהסבר שלו הוא פתר שאלה שלא היתה לנו תשובה עד כה: למה יש תל בלהב? מה החשיבות האסטרגית של המקום. אבל ההסבר נתן לנו הרגשה שאנחנו עשויים להיות מותקפים. בלילות החלנו להוציא 'תשמועים' – חוליות ששכבו בשקט, והיו אמורים לשמוע את רעש שרשראות הטנקים אם יתקרבו. סוללת תותחים התמקמה בערוץ בין להב ודביר. פלוגת נחלאים הגיעה לתגבור, וכן חוליית "מזהי מטוסים" שנועדה לזהות ולדווח מיידית במקרה של התקפה אווירית.

******

ביום שני, ה-5 ביוני 1967, יצאו הקומביינים לקצור כמו בימים שקדמו לו. גם בצד השני של הגבול נראו הפלחים קוצרים במגלים ותולשים. גם אצלם היתה זו עונת הבשלת החיטה. ההוראה היתה לקצור סמוך לבית, כדי שאפשר יהיה לחזור במהירות. בסביבות 9 או 10 בבוקר שמנו לב שהקוצרים בצד השני – נעלמו והסתלקו. דיווחנו על כך לגוש לכיש בבית גוברין, והמשכנו לקצור. ב-12:30 נתקבל טלפון, הוראה להחזיר את הקוצרים מיד הביתה, ולהוריד את כל האוכלוסיה למקלטים. עשינו כנדרש. בתי הילדים התרוקנו במהירות. האמהות שסומנו הורידו את הילדים וירדו בעקבותיהם למקלטים הפשוטים שעמדו לרשותנו. חלפה שעה ולפתע – בום מחריש אוזניים. ההפגזה עלינו החלה. עורך העלון, שהלך עם טייפרקורדר סלילים גדול לראיין את הילדים על חוויות הישיבה במקלט מצא עצמו בחוץ, קפץ לתעלה סמוכה ולא שכח להפעיל את ה"גרונדינג". כך יש לנו הקלטה של שעתיים, במהלכה נשמעים כל ה'נפילות' וביניהן – את צריחות הטווס ממשק החי. במשך כשעתיים ויותר החלו ליפול פגזים בחצר. בתחילה מחוץ לקיבוץ, לפני הגדר או מאחורי הקיבוץ, ביער. לאט-לאט הפגיעות היו יותר בתוך החצר. באורח פלא כל הפגזים נפלו בין הבנינים ולא היו פגיעות ישירות. פגז אחד הצית את ערימת הברוסים – ארגזי העץ המתקפלים שחיכו לקטיף המשמש, ופגז אחר גילה שלא הספקנו לגרור את הפלטפורמה עם גנרטור החירום למחפורת שהוכנה, ופגע בהם פגיעה ישירה. צוות בקרת נזקים השתלט על השריפה שהתלקחה בסככת הפרי, ובודד את הברוסים הבוערים. קווי חשמל נפלו חשופים על הקרקע. מים החלו לזרום מצינורות שנפגעו מהרסיסים. איש מחברי או ילדי הקיבוץ לא נפגע. היו נזקים למבנים, אבל מזעריים.  רגעי החרדה התחלפו בתחושה שההתארגנות של שבועיים האחרונים הוכיחה את עצמה.
בסביבות שעה 5 אחה"צ השתרר שקט. ההפגזה פסקה. המומחים הסבירו שעד עכשיו זה היה טיווח עדי לכוון את הכלים, ובלילה המתקרב תהיה התקפה עיוורת. כל הלילה היה מתח, אבל שקט. אז הסבירו המומחים שתהיה "התקפה עם שחר", אבל גם השחר עלה והבוקר עבר, ושקט.
ישבנו ליד פתח המקלטים ותהינו: האם הכל נגמר? אחה"צ הגיע סיור של זחל"מים מגוש לכיש עד להב לאורך הקו הירוק ודיווח: הכל שקט. אחה"צ כבר קשה היה להתאפק. מישהו עלה בג'יפ הפלחה לגבעה שמולנו, שמעבר לגבול [היום: אשכולות]. מעט מאחורי פסגת הגבעה עמדו ארבעה צנטוריונים ירדנים, נטושים, כמעט שלא פגועים. סביבם התגוללו 240 תרמילי פגזים. הסתבר שצוותי הטנקים ירו את כל הזיווד שלהם, ומחוסר תחמושת נוספת, ואולי שמעו על הקרבות בירושלים, הסירו את המקלעים ומיהרו להסתלק בטנדר שעקבותיו נראו בעפר.
חיילינו המגוייסים עדיין לא נכנסו ללחימה, וכבר שמעו בטרנזיסטורים שלהב הופגזה. אבל לא היה להם יותר מדי זמן לנתח את המצב המוזר. הצנחנים עלו לירושלים, במקום לצנוח כמתוכנן באל עריש, והחלו בלחימה בצפון העיר. אחרים לחמו בסיני, ובימים הבאים הגיעו ועלו לגולן. המתח והדאגות בבית פינו את מקומם לחרדה לשלום חברינו המגוייסים בחזית.
להב יצאה מהמלחמה במזל גדול. הנזקים בקיבוץ תוקנו במהרה, כל חיילינו שבו בשלום, אפילו שהיו מספר פצועים. ביום שישי של אותו שבוע כבר יצאנו באוטובוס לסיור ראשון בגדה המערבית, לבקר את חברינו שם ולראות לראשונה את חברון, גוש עציון, בית לחם, ירושלים ועד רמאללה. אז גם עלינו לגלות את "העולם שמעבר לגבעות" שמולנו, והחלו להרקם הקשרים עם שכנינו הפלשתינאים: שבט הרמאדין והכפר אל בורג'.
תוספת קטנה, או תיקון מתבקש: העירו לי שדילגתי על פרט חשוב – ימים אחרי המלחמה הסברנו שהיה לנו מזל שהפקודה להחזיר את העובדים מהשדה ולהוריד את כולם למקלטים התקבלה טלפונית ממש כ-20 דקות לפני שההפגזה התחילה. כל הכבוד למודיעין של צה"ל. כשניסינו לברר מי היה הגאון ואיך החליטו לתת את ההוראה הנכונה והטובה הזו, ובדיוק בשעה 13:00, הגענו למקור. אנשי גוש לכיש סיפרו שההודעה שלנו, שהפלחים שמעבר לגבול הסתלקו במהירות, עברה לדיון על משמעותה שנמשך 4 שעות, עד שהוחלט להפסיק להתלבט ולתת את ההוראה. כלומר – לא מודיעין ולא גאונות – זה המידע מאיתנו, שעבר עיכוב של 4 שעות והגיע בזמן.
כתב אבי נבון

******

במשך השנים לאחר מלחמת ששת הימים הוקמו באזור שתי התנחלויות: אשכולות בגבעה 614 וסנסנה מדרום. עם התגברות מעשי הטרור, נבנתה בשנים האחרונות גדר הפרדה לאורך "הקו הירוק". מערכת הגדר, על מתקניה, מונעת מעבר של פלסטינים. גם הגניבות פסקו והאזור חזר למצב של הפרדה.

מבט ממערב על הכביש העולה לאשכולות

החומה שנבנתה במקום הגדר

מבט צפונה מתל חוילפה לעבר בקעת יבל

*******

קטע ראשון,
מלהב דרך גבעת געת
אל ערוץ נחל שקמה

קטע ראשון מלהב לערוץ נחל שקמה

באר בוסתן

מבט מהכביש אל באר בוסתן

הקרב הנורא שהתחולל בתקופה הצלבנית בשטח שבין ביר-בוסתן לביר-חווילפה ב- 23 ביוני 1192  – שני כוחות צבאיים גדולים נכחו אז בארץ – הצבא המוסלמי בהנהגת של צלאח א-דין, והצבא הצלבני, בפיקודו של ריצ'רד לב-ארי. מזה כ-20 שנה שצלאח א-דין הנהיג את המוסלמים לניצחונות, וביסס טריטוריה מוסלמית גדלה והולכת, עד שבשנת 1187 הכה את הנוצרים בקרב קרני-חיטין, וכבש את עכו ואת ירושלים. לאחריו, הצלבנים יצאו למסע צלב חדש, השלישי, ובראשם עמד ריצ'רד לב-ארי, מלך אנגליה. לוחם מוכשר זה השתלט על רוב מישור החוף – עכו, ארסוף, יפו, אשקלון ובית-גוברין. מנקודה זו פשט כוח צלבני דרומה, אל 'מצודת התאנים' (קסטלום פיקואוס) היא אל-בורג' (כ- 10 ק"מ מצפון ללהב). בנוסף, כבשו את מצודת דרון (= דרום, היום דיר-אל בלאח בדרום רצועת עזה, ומכאן השם 'כפר דרום').
אז, צלאח א-דין הזעיק עזרה ממצריים, אך כיוון שרצועת עזה לא הייתה בידיו, הנחה את השיירה הענקית לבוא מסיני דרך ניצנה ובאר-שבע. באותו זמן, יוני 1192, ריצ'רד ואנשיו חנו במצודת 'לה-טורון' (לטרון) ונודע להם על השיירה הקרבה. איך? היום קוראים לזה 'מודיעין שדה', או פשוט ע"י בדואים מהנגב שהעבירו לו ידיעות, אולי תמורת תשלום. ריצ'רד ביצע מעשה חסר תקדים: הוא יצא לפשיטה לילית, דבר בלתי מקובל באותם ימים. מסביבות לטרון רכבו אביריו לילה שלם עד ל'גלטיה' (כרתיה ליד פלוג'ה). שם הם נחו והסתתרו במשך היום, ובלילה הבא המשיכו ל"קני הזרזירים", כנראה תל-חסי (ליד מושב איתן) וברכיבה רצופה עד לאזורנו. בשעות המוקדמות של בוקר ה- 23 ביוני 1192, הגיחו לפתע הפרשים הנוצרים מראשי הגבעות וצפו אל העמק בין שתי הבארות (באר בוסתן ובאר חוליפה) בבקעה שלפניהם חנתה שיירה של כ- 2000 גמלים עמוסים מכל טוב – כלי נשק, אך גם אריגים ושטיחים, תבלינים ואבני חן, שנועדו לתמוך כלכלית במוסלמים שבירושלים. מלבד הגמלים היו בשיירה עוד פרדים, חמורים וסוסים, וליד הבהמות ישנו מאות רבות של לוחמים, פרשים ומחמרים. כל הכבודה נמה את שנתה בביטחון מלא שהצבא הצלבני נמצא כ- 50 ק"מ מהם, בלטרון, ולכן ניתן לאפשר לאנשים לנוח מהדרך הארוכה, שהרי נותרו להם רק יום-יומיים בדרכם לירושלים. ההפתעה היתה מלאה. התוקפים הסתערו לפתע מראשי הגבעות המקיפות את הבקעה, טבחו והרגו במוסלמים. מאות נהרגו, האחרים נפוצו לכל עבר, השיירה עצמה הושמדה לגמרי. אפילו הסופר המוסלמי באהא א-דין, שכתב את יומנו של צלאח א-דין, מפקדו, ציין שהייתה זו המפלה הצורבת ביותר של המצביא המהולל. הרכוש נלקח שלל, והבהמות היו תגבורת חשובה למחנה הנוצרי.
מה נותר היום? – במרכז הכפר אל-בורג' ניתן לראות עדיין את בסיס המצודה, ריבוע של 47 מ' לכל כיוון, כ- 2000 מ"ר ס"ה. בצד המערבי נותר קיר בגובה של יותר מ- 4 מ'. סביב לחומה היה חפיר, כמקובל בבנייה הצלבנית. חוקרים סבורים שראשיתה של המצודה קשור בבית אחוזה של פיאודל צלבני, שתפס את אדמות ואדי גמח, היום שטחי שומריה ולהב. המצודה נשענה על באר מים בעמק, הקיימת עד היום (מול חוות אלה). מכאן שם המקום בערבית בורג' אל ביארה = מצודת הבארות, ושם הבאר – ביארת אל בורג' = בארות המצודה.
באר בוסתן ובאר חווילפה עדיין נמצאות במקומן, רק שנוספה להן תקרת בטון, תרומת השלטון הבריטי בתקופת המנדט. ביר-חווילפה, ששימשה כמקור המים היחידי של קיבוץ להב בשנותיו הראשונות (1952-1955), כמעט ונהרסה במהלך ההרחבה האחרונה של הכביש, ונותרה ממש מעבר לגדר. ביר-בוסתן, שהייתה אתר רחצה לבנות קיבוץ להב וגבריו בשבוע הראשון לעלייתם על הקרקע, עד הקמת המקלחת הזמנית, כמעט ונעלמה מתחת לשיחי המלוח שכיסו אותה כליל. לפני מספר שנים הבאר נחשפה בשריפה שכילתה את השיחים ועתה המלוח מתאושש ומכסה אותה שוב.
להרחבה ראו מאמר חדש של אורי טל (2016) מערכת חֻ'וֵילִפַה (خويلفة) על פי מקורות ערביים, קתדרה 161, תשרי תשע" ז , עמ 37 – 54

 

לצד הכביש, אבי נבון מסביר לנו על באר בוסתן

בחזית מול באר חווילפה (באר צקלג)

באר חווילפה (באר צקלג)

בחזית הבאר

מיקום ביר חווילפה ביחס לתל חווליפה

 

***

הבאר עצמה

****

******

המסלול בתוך שמורת להב צפון

שמורת להב צפון נמצאת בצמוד ומצפון לכביש המוביל לקיבוץ להב. נוף השמורה הוא גבעות הנשלטות ע"י בתת ספר של סירה קוצנית, אליה נלווית שלהבית קצרת-שיניים. באזורים סלעיים גדלה חברת אלקנה סמורה וקיפודן בלאנש. באזור נפגשים מיני צומח ים-תיכוני כמו אזוב מצוי, קורנית מקורקפת וחלבלוב מגובשש, עם מיני צומח ספר כמו נואית קוצנית, בוצין שיחני ושמשון הדור. כמו כן חודרים לשמורה מינים מדבריים כמו קזוח עקום וגיבסנית ערבית. מין ייחודי לאזור הספר במרחב הוא קדד נאה. כמו כן ראוי לציון בשמורה ריכוז פריחה גדול של כלניות אדומות. באזור גדלים גיאופיטים נוספים כמו עירית גדולה וסחלב פרפרני. השמורה מקיימת מגוון רחב של בעלי חיים, וביניהם צבי א"י, צבוע מפוספס, ארנבת השדה, תן זהוב, שועל מצוי, ומגוון מכרסמים, זוחלים ועופות. הזוחלים הבולטים באזור הם חומט הפסים והלטאה עינחש. המרחב מהווה גבול תפוצה צפוני של הנחש פתן שחור, וגבול תפוצה דרומי לזוחלים ים-תיכוניים כמו צפע א"י, זעמן המטבעות, זעמן זיתני ונחושית עינונית.
בשמורה נמצא אתר העתיקות חורבת ברוד, בו התגלתה בשנת 2008 כנסייה עתיקה, שהוקמה במאה השישית לספירה ונעזבה במאה השמינית לספירה. בגבולה הדרומי של השמורה נמצאת באר בוסתן, וסביבה ריכוז שיחי מלוח קיפח. הרחבה לשמורה מתוכננת כחלק מתוכנית משותפת לקק"ל ורט"ג ליערות להב ושומריה.

מבט על המסלול בשמורת להב צפון

מבט אל שמורת להב צפון וגבעת געת מתל חווילפה

 

הסבר תוואי הדרך לפני הטיפוס

מתחילים בטיפוס. בהתחלה לא משמעותי

קטע העליה לגבעת געת

לפני התחלת הטיפוס הרגלי

המשך העליה לעבר האוכף

ככה נראית העליה ברגל

באוכף , בפרשת הדרכים

פרשת דרכים באוכף

ממשיכים לכיוון גבעת געת

מתחילים לטפס, תמיד לייזר ואני בסוף. הוא הדוגמן ואני הצלם

חתיכת טיפוס

קצה העליה לראש גבעת געת

מביטים מערבה על הנוף הנפרס מראש גבעת געת

סיגל תופסת ראש בסבבה

ורד ובני "שבעו" מהנוף ומפנים אליו גב לצילום מזכרת

לפני הירידה, מתכנסים למזכרת מהתצפית

יורדים מגבעת געת לעבר ערוץ נחל שקמה

בצומת הדרכים הקצה הירידה מגבעת געת

***

*****

קטע שני,
לאורך ערוץ נחל שקמה
מפאתי דביר עד
גשרי מסילת הברזל וכביש 40 

הקטע השני של מסלול הטיול

מבט ממעל על הקטע השני

חוצים את השדה בפאתי דבירה לעבר ערוץ הנחל

מרחב הטיול בסביבת קטע נחל שקמה ויובליו ומרחב השדות

נחל שקמה הוא אחד מהנחלים הגדולים, המפותלים והעתיקים היורדים משדרת ההר אל השפלה והלאה למישור החוף הדרומי. שטח אגן היקוות הנחל מעורך בכ- 750 קמ"ר. יובליו העליונים מתחילים בשלוחת דהרייה בדרום הר חברון ויורדים אל השפלה באזור גבעות להב-דביר. כיוון הזרימה הוא מדרום לצפון. במעלה הדרך מכיוון מזרח מצטרפים  לנחל שקמה נחל מגדלית ונחל פורה. באזור עיינות חסי ליד תל חסי נחל שקמה מתלכד עם נחל אדוריים שאגן הניקוז שלו גדול יותר מנקז את המורדות המערביים של הר חברון. מרבית הנחלים המצטרפים לערוץ הראשי של נחל שקמה המאוחד עם נחל אדוריים שכיוונו מזרח-מערב בנוסף לאלה שהוזכרו, מגיעים כיוון דרום וכוללים את  נחל סדנחל חצבנחל זדים ונחל חנון. מצפון מנקזים אליו נחל ברור ונחל עובד. בדרכו מערבה נחל שקמה פורץ את רכסי הכורכר ואת החולות ממשיך עד לים, אליו הוא נשפך באזור זיקים.
מקורות המים העיקריים של נחל שקמה הם מי שיטפונות ומספר נביעות באפיק נחל שקמה, נחל אדוריים, נחל פורה ונחל סד. יש הגורסים שהעובדה שיפוע הנחל מתון ובמהלכו נוצרו פיתולים רחבים, מעידים על על היותו נחל קדום. הנחל זרם לכל אורך הזמן לבד ממספר מקומות בהם הייתה הפרעה או סתימה בגלל הצטברות סחף, גלישות עפר, התמוטטויות של מצוקים קטנים אל אפיקו, הצטברות דיונות והחולות הנודדים בתקופות יצירת רכסי הכורכר השונים, ולמעשה חוסמים את הזרימה בנחל כמו ברוב נחלי הארץ.
נחל שקמה נתון לפעילות מרובה של נגר עילי ושיטפונות. שטחי הניקוז הגדולים, עוצמת המשקעים, אדמת הלס האטימה ומיעוט צמחייה הם הגורמים העיקריים לסחיפה ולהיווצרותם של בתרונות. השיטפונות יוצרים בקטעים של הנחל גדות תלולות, עם מצוקים נמוכים. הזרימה החזקה וקרקע הלס האטומה מונעים גם את חלחול המים אל מאגרים תת קרקעיים, אבל מסייעים לאגירת מים בבורות וסכרים.

*****

נחל שקמה מתחתר בשכבות הלס, והוא חושף שכבות גיאולוגיות עתיקות בהרבה מהלס הצעיר יחסית. הלס שנמצא בגדות הנחל הוא לס ממקור נחלי, בחלקו גלגול של הלס האיאולי ובחלקו תוצאה של בלייה של סלעים אחרים לדוגמא ממעלה הנחל (שמתחיל בתשתית גירנית וקרטונית).

ערוץ נחל שקמה ויובליו למול מרחבי הלס

לס היא סוג של קרקע שהרכבה הוא ממשקעי טין (סילט) בעיקר ומיחסים שווים של חרסית וחול המחוברים באופן רופף באמצעות סידן פחמתי (CaCO3), חומר אורגני, תחמוצות ברזל ומינרלים נוספים. צבעה הוא צהוב עד חום בהיר.
אדמות הלס מכסות כ-10% משטח כדור הארץ ועוביין הממוצע מגיע לכמה עשרות מטרים, כמו כן, לרוב לא ניתן למצוא קרקע לס משוכבת. אדמת הלס מאפיינת את שוליהם של מדבריות רבות בעולם. מרבצי לס נפוצים בין קווי הרוחב 20° – 50° צפון, סין וארצות הברית מהוות את מרבצי הלס הגדולים ביותר. משקע הלס הוא הומוגני ונקבובי, ומכיל גרגרי קוורץ, פלדספר ועוד מינרלים. בנוסף, קרקע הלס נוצרת מהשקעה של חומר דק המכילה שחק של סלעי גיר וקירטון. מאחר שאין סלע אחד המכיל את כל מרכיבי הלס, המסקנה המתבקשת היא שהוא נוצר כתוצאה מבליית כמה סוגי סלעים.‏
קרקע הלס מצטברת בעיקר בערוצים ובכיסי קרקע בהשקעה השניונית של אבק. על כן, היא נאטמת בקלות ובצורה זו מגבירה את הנגר העילי והשיטפונות באזורים המדבריים, היוצרים ערוצונים ונוף של ביתרונות, ובמקומות אלו מתפתח הצומח. לכן קרקע לס היא פורייה וטובה מאוד לגידולים חקלאיים. בנוסף היא קרקע עשירה במינרלים, חומרים אורגניים ואוורירית ולכן היא מנקזת טוב את המים וקל לחרוש ולנטוע בה צמחים. כמו כן, שחיקת הקרקע הינה איטית מאוד והיא נשארת פורייה למשך זמן רב. קרקע הלס בארץ ישראל עשירה במלחים רוב קרקעות הלס בארץ ישראל נמצאות בדרום, ומדלדלות ככול שעולים צפונה ומערבה.
בשנים האחרונות ההשערה הרווחת שמקור אדמת הלס הינה כתוצאה של השקעה איאולית מאסיבית. מקורות חולות אלו הם ממדבר סהרה וחולות סיני. נראה שכמות האבק פוחתת ככל שמתרחקים מהמקור כיוון שבדרום פוגשים רבדים עבים של משקע איאולי דק זה (בסביבות רוחמה מגיעה ל 15-12 מטר). בפלשת הצפונית הרבדים האלה הולכים ונעשים דקים יותר ויותר עד שלבסוף בשרון אין רבדים אבקיים או חרסיתיים הנוצרים והסחף האיאולי המועט מתערבב על-פי הרוב רק עם החול שלמטה בתהליך של יצירת החמרה רק ברכסי החול. העוצמה של רובדי החרסית והסילט משתנה גם כן בהדרגה ממזרח למערב. במזרח הרבדים הנזכרים עבים יחסית כיוון שהסחף האיאולי יכול היה לשקוע באזור במשך תקופה ממושכת. ואילו במערב תקופת השקיעה קצרה יותר והרבדים דקים יחסית.‏
הלס הוא בית גידול המאופיין בצמחייה נמוכה ושיחים נמוכים. לרוב נראה הבית גידול כמו שדה בור פתוח ריק מצמחים ובעלי-חיים. אך הוא מהווה בית גידול למינים רבים הנמצאים בסכנת הכחדה. האזורים של קרקעות לס מהווים בתי גידול שונים של בעלי חיים וצמחים יותר מסוגי קרקע אחרים, ויש בעלי חיים וצמחים שהם אנדמיים ללס. חצרים הוא מוקד חשוב של מישורי הלס בארץ, והוא מהווה בית גידול הנמצא בסכנת הכחדה. הוא מהווה מערכת טבעית וייחודית, אשר מכילה בתוכה מינים ייחודיים. ובמיוחד החוברה המדברית (עוף דוגר קרקע), אשר מרבית אוכלוסייתו בישראל נמצאת בחודשי הקיץ באזור חצרים בישראל. ‏
מקור והרחבה

הקטע המזרחי של המסלול בערוץ נחל שקמה בפאתי דבירה

חברת טבע נתנה כסף (תרומה לקהילה וניכוי מס) והיער נקרא על שמה.

****

עצירה בתחילת הקטע לצד יער דבירה

מבט אחר

קבוץ דבירה הוקם בשנת 1951 על ידי עולים מהונגריה בני גרעין השומר הצעיר שהתארגנו בקיבוץ חצור. בתחילת דרכו שכנו תושבי הקיבוץ באוהלים והביאו מים למקום בעגלה רתומה לסוס, מקיבוץ שובל. עם השנים התפתח הקיבוץ והצטרפו אליו עולים מדרום אמריקה ותושבים מישראל. החל מ-2009 נבנתה בצמוד לקיבוץ הרחבה קהילתית בכמה שלבים, המיועדת לתושבים אשר אינם חברי קיבוץ, אך שותפים בכל שירותי היישוב ביחד עם חברי הקיבוץ. ענפי המשק העיקריים הם מפעל פלסטיקה "דולב" (בשיתוף עם קיבוץ להב), "תבליני הנגב" (ייצור וייצוא פפריקה), רפת חלב גדולה ולולים לגידול עופות פטם.

מיקום ותחום קבוץ דבירה

משומקום לשם-מקום – איך נולד השם 'דביר', ולמה הפך נושא לריב ממושך בין הקיבוץ לוועדת השמות הממשלתית ? סיפר בזמנו צבי ארז ז"ל, ממייסדי הקיבוץ: נאמר לנו שנעלה להתיישבות בנגב. ציר התנועה היחיד באזור היה הכביש מפלוג'ה (היום – צומת פלוגות) דרומה לכביש עזה-באר שבע. הקיבוצים שקדמו לנו – משמר הנגב, שובל וספיח, שמה הקודם של בית קמה – ישבו על הציר עצמו. לנו סומנה נקודה מזרחה משם, ממש ב"שומקום". בדקתי במפת קק"ל מה יש ממזרח לכביש. השם היחיד היה תל דביר, הוא תל בית מירסים. השם המקראי מצא חן בעיני והצעתי אותו לחברי הגרעין. החברים אהבו את השם, והחלו לכנות את הנקודה החדשה "דביר". תוך כדי הקמת הקיבוץ והכרות עם הסביבה והנוף, נקלט השם 'דביר' גם ברישומי המוסדות המיישבים, בסוכנות וכדומה. עד… עד שהשם הגיע לוועדת השמות שליד משרד ראש הממשלה. מסתבר שלוועדה יש כלל, לפיו ניתן לתת שם מקראי לישוב חדש בתנאי שהוא בטווח של 5 ק"מ מהאתר הקדום. חברי דביר נקלעו לבעיה: הקיבוץ הוקם 9 ק"מ מהתל המזוהה עם דביר המקראית.
דביר נזכרת בספר יהושע בהקשר לסיפור מעניין. כאשר כבש כלב בן יפונה, עוזרו של יהושע בן נון בכיבוש הארץ, את חברון, העיר דביר לא נכבשה. "ויעל משם אל יושבי דביר, ושם דביר לפנים קרית ספר. ויאמר כלב: אשר יכה את קרית ספר ולכדה, ונתתי לו את עכסה בתי לאשה. וילכדה עתניאל בן קנז, אחי כלב, ויתן לו את עכסה בתו לאשה. ויהי בבואה, ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה, ותצנח מעל החמור. ויאמר לה כלב: מה לך? ותאמר: תנה לי ברכה, כי ארץ נגב נתתני, ונתתה לי גולות מים. ויתן לה את גולות עליות ואת גולות תחתיות". (יהושע ט"ו) .
בתחילת המאה העשרים ניסו לזהות את דביר עם ד'הריה. הפרופ' האמריקאי ו"פ אולברייט, שהניח את היסוד לארכיאולוגיה המקראית, לא מצא בכפר שרידים מתאימים מתקופת הברונזה המאוחרת, וטען שתל בית מירסים הולם יותר. אולברייט ערך חפירה נרחבת בתל בשנים 1932-1928, וקיווה לחשוף בו ספריה וחומר כתוב, כיוון ש"דביר היא לפנים קרית ספר". במהלך החפירה קבע אולברייט כמה מהכללים הבסיסיים של הארכיאולוגיה עד היום. כאן לראשונה נקבעו השכבות לפי סוג החרס שנמצא, כאן נקבעו התקופות לתקופותיהן, ונקבעו להן שמות. לוח התקופות הארכיאולוגיות, שמותיהן וזמניהן, כפי שנקבע אז בתל, קיים עד היום. חפירת תל בית מירסים הפכה לחשובה בחפירות, אך לא חלה כל התקדמות בשאלת הזיהוי. אולברייט, למרות שלא מצא ממצא כתוב, שוכנע שחפר את דביר. אחרים פקפקו. בסופה של מלחמת העצמאות השתדל האלוף יגאל ידין, בעל תואר בארכיאולוגיה, שתל בית מירסים יישאר בתחום המדינה, והגבול עבר מטרים ספורים מאחוריו. ועדת השמות הכירה את הויכוח על זיהוי דביר בתל, והתעקשה שהקיבוץ אינו יכול להיקרא דביר. בישיבתה מיום 5.4.1952 הוצע לקרוא לקיבוץ הצעיר בשם "ירחיב". אבל – גם הקיבוץ התעקש, ותבע לאשר את השם 'דביר'. כהצעת פשרה קבעה הועדה ששם הקיבוץ יהיה 'דבירה' – על הדרך אל דביר. כך נוצרה תופעה שהקיבוץ קורא לעצמו דביר, וכך קוראים לו ידידיו, התנועה, השכנים ומי שעומד איתו בקשרים, אך השם הרשמי הוא דבירה. תחנת הרכבת שהוקמה נקראה תחנת דבירה. צומת הכניסה לדביר ולהב נקרא כך, והשלטים של מע"ץ ציינו את השם הפורמאלי. ילדי דביר לא ויתרו, ונהגו למחוק מהשלטים את הקמץ והה"א בסוף השם.
אחרי מלחמת ששת הימים נערך סקר חירום בהר חברון, ומצפון לדהריה נמצא תל ששמו בערבית 'תל רבוד'. האם כאן שכנה דביר, והתל אפילו שמר על אותיות השם? בחפירות של אוניברסיטת תל אביב נתגלתה שם עיר כנענית מתקופת כיבוש הארץ, וכן שני מעיינות: גולות עיליות וגולות תחתיות, ככתוב. היום מוסכם על כולם שדביר המקראית שכנה בתל רבוד. דביר העתיקה התרחקה עוד יותר ממיקום הקיבוץ.
חלפו שנים, והזמן עשה את שלו. השימוש במפות גבר, ובהן כתוב 'דבירה' (שיש לבטא אותו במלעיל, כמו 'שמירה'). וכך הצומת ותחנת הדלק. ואפילו תוכנת Waze שבתחילה התבלבלה קצת, למדה להשתמש בשם הרשמי. ילדי דביר לא ויתרו, ונהגו למחוק מהשלטים את הקמץ והה"א בסוף השם. שלטים חדשים שהוצבו מציינים שכאן נמצא קיבוץ דביר. לנו לא נותר אלא לברך את הקיבוץ, בשמו הרשמי – דבירה – שלא שונה, ובשם המקובל באזור – דביר.

הקטע המערבי של המסלול לאורך ערוץ נחל שקמה

לאורך ערוץ הנחל

בדרך אל גשר מסילת הברזל

בירידה אל מתחת גשר רכבת

גשר הרכבת מעל נחל שקמה

קצה המסלול בערוץ נחל נחל שקמה מצפון לתל מלחה ומתחת לגשרי מסילת הברזל וכביש 40

עצירה מתחת לגשר הרכבת

*****

מסילת הדרום

מסילת הדרום או מסילת הנגב היא מסילת רכבת של רכבת ישראל, המתחילה בצומת נען ומסתיימת במפעלי הפוספטים ליד הר צין. המסילה היא חלק מן הקו הראשי של רכבת ישראל. המסילה משמשת רכבות נוסעים בקו באר שבע – תל אביב – חיפה – נהריה ובקו באר שבע – דימונה ורכבות משא מהמפעלים בנגב אל נמל אשדוד ואל נמל חיפה ומצפון ישראל למסוף החומרים המסוכנים בנאות חובב.  ממסילת בדרום מתפצלות כמה מסילות משנה: שלוחה מתחנת הרכבת באר שבע צפון אל תחנת הרכבת באר שבע מרכז, ממנה מסתעפת המסילה לנאות חובב; מסילת אשקלון – באר שבע דרך שדרות, נתיבות ואופקים מתחברת למסילת הדרום בסמוך לצומת גורל; שלוחה למפעלי הפוספטים במישור רותם; מסילת חלץ מקריית גת אל אשקלון.

****

ההתפתחות רשת המסילות בדרום – המסילה הראשונה לבאר שבע נבנתה על ידי הטורקים בשנת 1915, בזמן מלחמת העולם הראשונה כחלק מהמאמץ הצבאי מול הבריטים. אז נסללה מסילה מעפולה  דרך טול כרם, לוד ובאר שבע אל תוך חצי האי סיני במטרה להגיע לתעלת סואץ. הבריטים, שהתקדמו לאורך החוף, סללו אחרי כיבוש רפיח בשנת 1917 את מסילת הרכבת רפיח – באר שבע. עם תום מלחמת העולם הראשונה, הייתה באר שבע מחוברת בשתי מסילות, אחת צרה אל לוד והשנייה תקנית אל רפיח וממנה מערבה למצרים וצפונה ללוד ולחיפה. מכיוון שכל המסילות מלוד הוחלפו על ידי הבריטים למסילה ברוחב תקני, הוחלט להפסיק את השימוש במסילה הצרה והיא פורקה. המסילה לרפיח הייתה פעילה עד שנת 1927 ואז נפסקה גם בה תנועת הרכבות מכיוון שלא הייתה לה הצדקה כלכלית.
לאחר הקמת מדינת ישראל הוחלט לחדש את הקשר הרכבת לבאר שבע והעבודות החלו באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20. התוואי חפף בחלקו את התוואי של המסילה הטורקית, אך הוא התפצל ממסילת הרכבת לירושלים בתחנת הרכבת נען במקום בתחנת הרכבת נחל שורק והיה פחות מפותל מקודמו. הקו נפתח בשנת 1956 לרכבות נוסעים מתל אביב ובשנת 1965 הוארך הקו לדימונה. בשנת 1970 נפתח המשכו של הקו מדימונה למפעלי הפוספטים באורון ושנה לאחר מכן נבנתה השלוחה מצומת ממשית למפעלים במישור צפע. מאז שימש הקו בעיקר רכבות משא שהובילו פוספטים, אשלג ומחצבים נוספים מהנגב לשאר חלקי הארץ ולנמלי חיפה ואשדוד. בשנת 1977 הגיעה המסילה לאורכה הנוכחי עם פתיחת הקטע מאורון למפעלים ליד הר צין. תנועת הנוסעים לעומת זאת הלכה ופחתה ובשנת 1979 נפסק לחלוטין שירות הנוסעים על מסילת הדרום. בשנת 1982 נפתחה מסילת חלץ שחיברה את מסילת הדרום למסילת לוד – אשקלון סמוך למושב מבקיעים וקיצרה את הדרך לנמל אשדוד.
בתחילת שנות ה-90 ארגנה אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן-גוריון בשיתוף עם הנהלת הרכבת רכבת שבועית מבאר שבע לתל אביב. עם עליית הביקוש לשירות, נפתח בשנת 1997 שירות יומי של רכבות נוסעים בין תחנת הרכבת באר שבע צפון (שהייתה אז התחנה היחידה בעיר) דרך תחנת הרכבת קריית גת לתחנת הרכבת תל אביב מרכז. המסילה הייתה במצב גרוע ולא התאימה לתנועת רכבות מהירות, ולכן הנסיעה לקחה כשעה וארבעים דקות. עד לשנת 1999 עבר הקו שיקום על מנת להתאימו לתנועת רכבות נוסעים, ועם סיום העבודות קוצר זמן הנסיעה בקו לשעה ורבע. בשנת 2000 נפתחה תחנת הרכבת באר שבע מרכז, שנמצאת על שלוחה שהתפצלה ממסילת הדרום ליד תחנת הרכבת באר שבע צפון, והפכה לתחנה הסופית של קו הנוסעים. במאי 2004 נפתחה שלוחת המטענים מבאר שבע לנאות חובב ובדצמבר 2005 חודש שירות הנוסעים לדימונה ונחנכה תחנה חדשה ליד אוניברסיטת בן-גוריון במקום תחנת באר שבע צפון הישנה. בשנת 2007 נפתחה גם תחנת הרכבת להבים – רהט. המסילה היחידה בקו אפשרה להפעיל רכבת נוסעים יחידה בשעה בכל כיוון בין באר שבע ותל אביב ואלצה להעביר את הפעלת רוב רכבות המשא לשעות הלילה. כמו כן התלות בתחנות רכבת תפעוליות לשם מפגשי רכבות גרמה לאיחורים רבים של רכבות הנוסעים בקו והתוואי המפותל יחסית הביא לזמן נסיעה ארוך ביחס לחלופות. על מנת לשפר את השירות ולענות על הביקוש, הוחלט על הכפלת המסילה ויישור התוואי כך שיהיה ניתן להפעיל יותר רכבות ולקצר את זמן הנסיעה. כמו כן הוחלט על ביטול כל מפגשי כביש-מסילה לאורך הקו והחלפתם בהפרדות מפלסיות. עבודות ההכפלה הושלמו בתחילת שנת 2012, למעט מספר מפגשי כביש-מסילה באזור העיר רמלה, ובמסגרתן אף נבנו הרציפים של תחנת הרכבת קריית מלאכי המתוכננת לקום באזור כפר מנחם. ביולי 2012 נחנך הקו המשופר ונסיעה מבאר שבע לתל אביב ארכה 55 דקות. מקור

תל מלחה

תל מלחה נחפר בעבר אך לא נסקר בסקר הארכיאולוגי של ישראל. להדיוט אין הרבה מידע עליו. זה תל די בולט יחסית וחולש על כל המרחב הקרוב שלו וגודלו כ 8 דונם. התל נראה לנוסעים בכביש 40 בקטע מול בית קמה. התל היה מיושב מהברונזה התיכונה ועד לתקופה ההלניסטית, אך מסביב לתל יש שרידי ישוב ביזנטי רומי. במקום היה משלט להגנת שדה התעופה אבק 1 ברוחמה במלחמת העצמאות. המקום נחפר בשנת 1955 ונמצא בו חומה של מעל 100 מטרים וחלקלקה של אדמה קשה סיד ולבנים. מן התקופה הישראלית נמצאו במקום ממגורות צלמיות וכלי חרס רבים. אין מידע לגבי שמו של התל.

תל מלחה במרחב קרב ביר מאחז במלחמת העצמאות

קרב חרבת מחאז נערך בין  30 בספטמבר 1948 – ו-6 באוקטובר 1948 מספר ימים לפני "מבצע יואב" שנועד להסיר סופית את המצור של הצבא המצרי על הנגב. בקרבות עשרת הימים נכשל צה"ל בניסיונותיו לפרוץ לנגב שנשאר מנותק. המצרים סירבו להעביר שיירות לנגב הנצור וציפו להתמוטטות הכוח היהודי בנגב. בזמן ההפוגה השנייה לאחר קרבות עשרת הימים חטיבת הנגב הייתה בכוחות מדולדלים ותשושים שפעלו להגנת היישובים הקיימים אך לא היה בכוחם לצאת לפעולות התקפיות. באותה עת הוחל בתכנון "מבצע יואב" בו ישתתפו ארבע חטיבות לצורך פריצת המצור לנגב. להיערכות למבצע זה נדרש מבצע לוגיסטי רחב היקף. היה זה "מבצע אבק" ובו השתתפו מטוסי תובלה של חיל האוויר שאך זה הוקם. מדרום – מזרח לקיבוץ רוחמה הוכשר שדה תעופה לנחיתת המטוסים. במבצע הוטסו צפונה חיילי חטיבת הנגב של הפלמ"ח (חט' 12) התשושים לשם התארגנות מחדש ולנגב הוטסו טונות של אספקה-תחמושת, מזון, דלק ועוד. במקום חטיבת הנגב הגיעו לאזור לוחמי חטיבת יפתח (חט' 11) שסיימו את התארגנותם במחנה במרכז הארץ לאחר הקרבות שניהלו במסגרת "מבצע דני" בחודש יולי. חיילי החטיבה חדרו לנגב בלילה בין קווי המצרים. משימתם הראשונה של לוחמי יפתח הייתה להגן על שדה התעופה כדי שהמבצע יוכל להימשך. המצרים ראו בפעולות אלה הפרת תנאי ההפוגה והתכוונו לשבש את המבצע. בתחילת ספטמבר התברר כי המצרים מתכוונים להוציא מכלל פעולה את שדה התעופה ליד רוחמה על ידי תפישת משלטים בקרבתו. לוחמי חטיבת יפתח תפסה שורה יפתח שורת תילים שבהם החלו המצרים להתחפר: תל קוניטרה (תל קשת) תל חסי ממערב לו ושניהם מצפון לשדה התעופה, תל נגילה ממזרח ותל מוליחה (תל מלחה) מדרום מזרח. המצרים הגיבו בריכוז כוחות חי"ר, שריון, ארטילריה וגם כוחות לא סדירים מאזור פלוג'ה. במשך שבוע התחוללו קרבות בהם עברו המשלטים מיד ליד. לאחר הקרבות המצרים נסוגו וחטיבת יפתח קיימה חגורת אבטחה על המסלול וכך התאפשר המשך הפעלת שדה התעופה ליד רוחמה ואת המשך ההכנות למבצע יואב. בקרבות חרבת מחאז נהרגו 13 ונפצעו 30 מלוחמי חטיבת יפתח. להרחבה על הקרבות ראו ספר הפלמ"ח כרך ב' עמ' 594 – 613 וגם אורי אלגום (1984), "קרבות חירבת מחאז" מערכות, 294 – 295, יולי 1984, עמ' 99 – 106

מרחב קרב ביר מאחז

מבט ממזרח על מעביר המים של ערוץ נחל שקמה מתחת גשר כביש 40

 

*****

קטע שלישי,
מהגשרים לצד כביש 40 לעבר צומת בית קמה
ומאנדרטת חטיבת יפתח הלאה דרך השדות לשובל

אזור קטע המסלול השלישי רובו מישורי – גלי בו הפרש הגבהים המתון בין הגבעות משתרע על פני מרחק אופקי רב. על אף הפרשי הגובה הקטנים והשיפועים המתונים, פני השטח אינם חד גוניים. התבליט האזור, מישורי גבעות בצורת גלים מאורכים שגבעם נע בין 140 מ' על פני הים ובין 220 מ' מעל פני הים ואילו תכסית האזור היא של שטחים נרחבים של גידולים שדה למיניהם וחורשות ובערוצי הנחלים צמחיה המאפיינת אותם.

קטע שלישי

מבט מעל על הקטע השלישי מהגשרים עד שובל

כביש 264

כביש 264 – הוא כביש אזורי בצפון הנגב שאורכו 14.5 ק"מ בין צומת בית קמה בצפון ובין צומת הנשיא בדרום. כביש זה הוא "חדש" בארץ ישראל. ונסלל לאחר מלחמת העצמאות על מנת לאפשר חיבור בין מרכז הארץ לדרום הרחק מקו שביתת הנשק עם מצרים שבסמוך לו עבר הכביש לנגב בימי מלחמת העצמאות ובקרבתו נערכו הקרבות על מנת לאפשר שליטה ישראלית עליו.

מערך הדרכים לנגב ערב מלחמת העצמאות

מערכת הכבישים לבאר שבע בשנותיה הראשונות של המדינה לאחר סלילת כביש מצומת בית קמה לצומת אשל הנשיא

הכביש היווה את החלק הדרומי של הכביש החדש לבאר שבע, שנסלל בין יולי 1949 ליולי 1951, וחיבר את צומת קסטינה (לימים צומת מלאכי), דרך צומת פלוג'ה(לימים צומת פלוגות) לצומת אשל הנשיא בכביש באר שבע – עזה (לימים כביש 2555) והלאה לבאר שבע.

ציר הדרך מפלוג'ה (צומת פלוגות) לעבר כביש עזה באר – שבע בצומת משמר הנגב אשל הנשיא של ימינו

*****

מערכת הכבישים לבאר שבע בשלהי שנות ה-60', קטע כביש 40 מצומת בית קמה לעיר טרם נסלל

 

קטע אחרון של המסלול בשדות מצפון לשובל

אנדרטה לזכר חללי חטיבת יפתח בנגב

****

חטיבת יפתח (חטיבה 11) היא חטיבת פלמ"ח שהוקמה בגליל בעצומה של מלחמת העצמאות, בסוף מאי 1948. בתחילה כללה החטיבה שני גדודים בפיקודו של מפקד הפלמ"ח יגאל אלון: הגדוד הראשון ("גדוד העמק") שחנה במשקי העמק, פעל בעמק בית שאן, בעמק יזרעאל, באזור חיפה ובגליל המערבי, והגדוד השלישי ("גדוד הגליל") שפעל בגליל העליון ובסביבתו. בשלהי 1948 הצטרף לחטיבה גם הגדוד השני ("גדוד הנגב הצפוני"), שחנה בנגב בראשית המלחמה והשתייך אז לחטיבת הנגב (היא חטיבה 12). מראשיתה ועד לימיה האחרונים של מלחמת העצמאות, התבססו גדודי יפתח בעיקר על אנשי משקים, קבוצות הכשרה, מגויסים בודדים ואנשי גח"ל. בפרוץ המלחמה היו אנשי הפלמ"ח פזורים במחנותיהם במשקי העמקים ובגליל. הם הוטלו למשימות בנקודות תורפה של האזורים שבהם שכנו: אבטחת דרכים והקשר הרצוף בין הגליל, העמקים ומרכז הארץ, אבטחת יישובי הספר ושמירה על הגבולות הצפוניים ומעברות הירדן. כבר בשלבים הראשונים של המלחמה ביצעו הגדודים פעולות התקפיות: ב-15 בפברואר 1948 ביצעה יחידה מהגדוד השלישי פשיטה ארוכת-טווח על הכפר הערבי סאסא, והטילה מבוכה במחנה הערבי. יחידות מהגדוד התערבו בהתקפה על טירת צבי, תקפו מהאגף את צבא ההצלה וגרמו לו אבידות קשות. בתחילת אפריל 1948 פעל הגדוד הראשון לראשונה בפעולה גדודית, והנחיל מפלה לצבא ההצלה שתקף את משמר העמק. פעולותיה העיקריות של החטיבה בגליל המזרחי היו בכיבוש טבריה וצפת, במבצעי יפתח  [ששמו נקבע על ידי יגאל ידין, ראש אגף המבצעים במטכ"ל, על-פי כינויו המחתרתי של יגאל אלון (פייקוביץ), יפתח, (יגאל פייקוביץ, תל-חי)] ומבצע מטאטא, בהתקפות על משטרת נבי יושע, בקרבות מלכיה, ובהדיפת הסורים מעמק הירדן. ביוני 1948 הועברה החטיבה למרכז הארץ, השתתפה במבצע יורם, בניסיון לכבוש את לטרון ומאוחר יותר השתתפה במבצעי דני לכיבוש משילתא. לאחר מכן הועברה החטיבה לנגב. ציודה הוטס לשדה תעופה ליד קיבוץ רוחמה במסגרת מבצע אבק והלוחמים הסתננו לנגב בדרך יבשתית דרך קווי המצרים. לפני מבצע יואב לחמה החטיבה לגירוש כוחות של האחים המוסלמים שהשתלטו על מכרות הגופרית ליד בארי ובתפיסת תלים ומשלטים להגנת שדה התעופה אבק 1 ליד רוחמה שהיה נחוץ להובלת ציוד ותחמושת לפני המבצע. בחרבת מחאז כאמור לעייל, התחוללו קרבות כבדים והמקום עבר מיד ליד שלוש פעמים עד שנשאר בידי החטיבה. במבצע יואב תקעו לוחמי החטיבה טריז בעורף הצבא המצרי וכבשו את בית חנון. המצרים הגיבו בהפגזה כבדה וגרמו לחטיבה אבדות כבדות אך הלוחמים לא נסוגו. מהלך זה גרם לנסיגת הצבא המצרי ללא קרב מכל מישור החוף הדרומי מגשר עד הלום עד עזה. החטיבה פורקה לאחר המלחמה בשנת 1949 במסגרת פירוק הכללי של הפלמ"ח שחרור המגויסים.

*****

*****

האנדרטת חטיבת יפתח בנגב האנדרטה מוקדשת ללוחמי חטיבת יפתח שנפלו בקרבות בנגב במלחמת העצמאות. ראשיתה של האנדרטה היה בגלעד צנוע שהוקם בשנת 1950 ביוזמת מפקד החטיבה ולוחמיה. האנדרטה תוכננה על ידי יחיאל (חיליק) ערד, חבר קיבוץ סער, ונחנכה בערב יום הזיכרון ג' באייר תשכ"ט (21 באפריל 1969). היא בנויה מבטון חשוף בצורת מגן הניצב על בונקר. המגן נישא לגובה שבעה מטרים, כשהוא הולך וצר כלפי מעלה ויוצר חוד המזדקר לשמיים כאילו רוצה לפרוץ לעברם. על הקיר לוח ועליו מבצעי חטיבת יפתח במלחמת העצמאות ולוח עליו שמות 44 לוחמי החטיבה שנפלו בקרבות בנגב. על הקיר כתובות המילים מהימנון הפלמ"ח: ממטולה עד הנגב מן הים עד המדבר. על האנדרטה למעלה כתובות המילים: פלמ"ח יפתח, על במתי הנגב חלללהרחבה על האנדרטה והאדריכלות שלה.

*****

התהפכו היוצרים. המקשיבים עומדים והמסביר יושב. יש לכך סיבה מוצדקת!

*****

סוף דבר

לאחר כמעט שלוש וחצי שעות הגענו חזרה לשובל ושם הסתיים המסע.

במסלול המסע עברנו חתך לרוחב השפלה הדרומית.

נסכם מה היה לנו?

גלשנו מלהב במזרח בשיא הגובה כ-500 מטר מעל פני הים ועד שובל במערב בגובה 100 מטר מעל פני הים.

עברנו בתחום שמורת להב צפון.
טיפסנו וטיפסנו (ברכיבה וגם ברגל) לגבעת געת שגובהה 475 מ' מעל פני הים. 
זאת אחת התצפיות היפות והמרהיבות  שיש בארצנו.
התבשמנו ממראה הנוף בכל ארבעת הכיוונים ובעיקר למערב.

מהתצפית גלשנו לעבר נחל שקמה. אל הדרך הצמודה לערוצו נכנסנו בסמוך לקבוץ דביר.

המשכנו ודיוושנו לאורך הערוץ היפה והמרשים המתחתר באדמות הלס
הגענו עד למעבר מתחת לגשר מסילת הברזל ומתחת לכביש 6/40.

הדרמנו לעבר בית קמה. עצרנו גם בחניון אנדרטת חטיבת יפתח בצומת בית קמה.

קינחנו בדיווש מענג בשדות שמצפון לקבוץ שובל.
הייתה זו ההנאה צרופה לדהור במהירות במרחב הפתוח מאופק לאופק.

בקבוץ שובל, לאחר התארגנות קצרה התכנסנו בבריכה לטבילה, אבטיח קר וקפה חם.
היה כדאי ומרענן. הייתה זו ועוד הזדמנות לשיחות חברה.
עבר זמן עד שנפרדנו ויצאנו חזרה לכיוון הבית.

היה זה יום מהינה,
זכינו להכיר חבל ארץ נוסף,
למדנו על אודותיו ועל המקומות בו.

*****

תודה

להצלחת הטיול שותפים כולם ללא יוצא מכלל,
יחד צרו את החברותא נעימה,
לייזר היה אחראי על התיאום, הלוגיסטיקה,  הקפה והלוגיסטיקה
בני משפחת בלול התגייסו לנושא ההסעה:
בני ארגן את העגלה להסעת האופנים
דרור בנו החזיר את העגלה לשובל ובסיום הוביל את הנהגים ללהב,
גיל ודוד הובילו לסירוגין
לייזר, אלי, גיל ואיציק צלמו ותמונותיהם משולבות בתיעוד
שמוליק טל (שנבצר ממנו להשתתף) יזם את הטיול
והקליט את המסלול כבסיס לתכנון

********

תודה מיוחדת מגיעה לאבי נבון
הוא אירח אותי בלהב בסיור מקדים (25/4/2017)
הוא סייע בעיצוב תוואי המסלול
פתח לנו בשעת בוקר מוקדמת את שער הקיבוץ לצורך חנייה
הדריך אותנו בתחילת המסע,
העביר ברוחב לב גם מכתביו וגם מפות המצוטטים בהרחבה בתיעוד זה 

 

*****