מוקדם בבוקר שבת (19/3/2016) ליאת בן דור, צחי גל ואני ירדנו אל חבל אשכול בצפון מערב הנגב. כבוד גדול היה לנו! זכינו שחיים מדינה (אופני הבשור) יוביל אותנו בטיול  מקיבוץ אורים לאורך גדותיו של נחל הבשור עד גשר הצינורות ומצפור המאגרים .

 

חיים מדינה (חבר קיבוץ אורים, מדריך רכיבה מוסמך בעל B.A  במדעי החברה מטעם האוניברסיטה הפתוחה עם התמקדות בפסיכולוגיה וחינוך) הקים את ענף האופניים בקיבוץ אורים כחלק מהגשמת חלומו ורצונו לקדם את ענף האופניים בחבל הבשור בנגב המערבי, בקרבה לפארק אשכול ולסינגל הבשור. הוא מאמין שחווית הרכיבה לקבוצות ויחידים צריכה להיות ייחודית. המיזם שלו כולל הובלת טיולי אופניים מודרכים לקבוצות, תלמידים, תנועות נוער, מקומות עבודה, משפחות ואירועים משפחתיים, תיירים, משלחות נוער וסטודנטים; השכרת אופניים חדישים עם הדרכה וגם הדרכת רכיבה לכל הרמות: לימוד רכיבה למתחילים; כניסה מודרכת לרכיבת שטח או כביש; לימוד רכיבה אתגרית וטכנית למתקדמים.

 

 

חבל אשכול הוא החבל הגאוגרפי של הנגב הצפון מערבי בו נמצא תחום שיפוט המועצה אזורית אשכול המשתרע על שטח של כמיליון דונם רובם קרקע חקלאית ושמורות טבע. מרחב זה נמצא בין קיבוץ בארי בצפון, אפיק נחל הבשור במזרח, חולות חלוצה ועגור בדרום והגבול הבין לאומי עם מצרים וגבול רצועת עזה במערב. המועצה האזורית אשכול היא המועצה המאוכלסת ביותר בנגב, המונה כ- 14,500 תושבים המתגוררים בקיבוצים, במושבים ובישובים קהילתיים.

 

 

חבל אשכול כולל שלושה אזורי משנה: אזור הצפוני, גבעות הכורכר ומישורי הלס והחול עד לקו באר גהר-מגן- צאלים, אזור דרומי, מישורי החול המיוצב והדיונות, מקו מגן-צאלים דרומה עד חולות חלוצה ועגור  וערוץ נחל הבשור בין השניים בו נערך טיול זה.

 

 

 

מסלול הטיול היה מעגלי והתחיל והסתיים במגרש החניה של קיבוץ אורים.

קבוצת אוּרִים נמצאת כ-9 קילומטר ממערב לאופקים משתייכת לתנועה הקיבוצית המאוחדת (בעבר לתנועת חבר הקבוצות לאחר מכן לאיחוד הקבוצות והקיבוצים) ונמצאת בתחום שיפוט המועצה האזורית אשכול מאז בשנות השבעים עת עבר מהמועצה האזורית מרחבים, אליה השתייך עד אז. קבוצת אורים הוקמה במוצאי יום כיפור ה'תש"ז, 1946, במבצע עליית אחת עשרה בנגב. הגרעין המייסד שהורכב מנוער יוצא בולגריה, חניכי תנועות הנוער גורדוניה והמכבי הצעיר, ישב מספר שנים לפני העלייה לקרקע ברעננה. העלייה לקרקע הייתה באזור גריין ליד קיבוץ גבולות. עקב הקשיים בהם נתקלו המתיישבים במקום, הם עברו מאוחר יותר לנקודה הסמוכה לצאלים וב-1948 עברו המתיישבים למקום הקבע במשטרת עימארה שנתפסה על ידי חטיבת הנגב לאחר שהשוטרים הבדווים ששרתו בה, נטשו את המשטרה עם סיום המנדט הבריטי במאי 1948.‏
בראשית שנות החמישים נקלטו בקיבוץ גרעיני נוער, יוצאי צפון אמריקה, של תנועת הבונים והחל מאמצע שנות החמישים ועד ראשית שנות השמונים נקלטו בקיבוץ גרעינים של התנועה המאוחדת, הנוער העובד והלומד וגרעינים נוספים של תנועת הבונים.
בתחילת שנות השישים היה אורים אחד מראשוני הקיבוצים אשר בהם עזבו הילדים את הלינה המשותפת, בניגוד לעמדת התנועה. עימות נוסף של הקיבוץ עם הנהגת התנועה היה באמצע שנות השישים, עת נשלחו נערי הקיבוץ ללמוד באשל הנשיא (שבו למדו באותה עת בני מושבי האזור וילדי פנימייה) ולא בבית ספר קיבוצי.
הענפים הכלכליים העיקריים בקיבוץ הם: "נועם אורים" – מפעל תעשייתי אשר ייצר בעבר חומר מילוי לשמיכות, מעילים ומוצרי טקסטיל. "גד"ש אור"ה" – שותפות בגידולי השדה (יחד עם כיסופים והר עמשא) המעבדת כ-30,000 דונם ובעיקר תפוח אדמה וחיטה; "סונראל אורים" – מפעל קטן ליצור אריזות לחפצי חן. רפת חלב ולול לביצים. מקור וגם אתר הקבוצה

 

התחלנו ודיוושנו בתוך חצר המשק ופנינו לאחד השערים המערביים ודרכו יצאנו לשטחים החקלאיים. זה היה חלקו הראשון והאחרון של מסלול הטיול.

 

כבר בתחילת הדרך נאלצנו לרדת מהאופניים בגלל שאי אפשר לדווש בדרך שהייתה מלאה בוץ ושלוליות בגלל השקיית השדה.

 

עברנו ליד חורשת שיטים צפופה ומרשימה.

 

לאחר דיווש קצר יצאנו מתחום השטחים החקלאים והגענו לשטחים הפתוחים בו נמצא הצומח הטבעי.

 

דילגנו בין הגבעות

 

כפי במפת המסלול עלינו על סוללה מגובהת מסביבתה.

סוללת רכבת מרפיח לבאר שבע נבנתה על ידי הבריטים בזמן מסע כיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה בזמן מלחמת העולם הראשונה. סוללה זו בקו רפיח – באר שבע נועדה להוות סעיף של מסילת הברזל מחצי סיני לעבר ארץ ישראל דרך מישור החוף. בעזרת מסילה זו הפך אזור מעיינות הבשור לבסיס המים הראשי של הצבא הבריטי בתקופה שבין קרב עזה השני לקרב עזה השלישי בו נכבשה באר שבע.  לקראת הקרב השלישי, בו הובקע הקו התורכי האריכו הבריטים את מסילת הברזל שהגיעה עד לאזור ממערב לאופקים של ימינו ומאוחר יותר נסללה והגיעה עד באר שבע. מסילת רפיח באר שבע פורקה בשנת 1927 שהתברר שאין בה צורך יותר.

 

 

המשכנו בדיווש לאורך המסילה ונכנסו לתחום גן לאומי הבשור המשתרע על הגדה המזרחית של נחל הבשור.

הגן לאומי הבשור שנקרא גם "פארק אשכול", על שם לוי אשכול ממנהיגי תנועת העבודה וראש ממשלת ישראל בשנים 1963-69. הפארק הוקם על-ידי קק"ל ורשות הטבע והגנים הלאומיים בשנת 1960 על שטח של 1000 דונם, ובו חורשות, מעיינות, מדשאות חניוני פיקניק ובריכת שחייה. הפארק המטופח נראה כנווה מדבר אמיתי וקשה להאמין שהוא נמצא באזור הנגב הצחיח.  הכניסה לפארק היא בתשלום. בתחום הפארק נמצא: נביעת מעיין עין הבשור, שרידי כנסייה ביזנטית ושרידי גשר שהקים הצבא הבריטי בשנת 1917 על אפיק הנחל ועליו עברה מסילת הברזל מעזה לבאר שבע.  הפארק מופעל על ידי רשות הטבע והגנים.

 

לנחל בשור שאורכו כ-80 ק"מ שי אגן ניקוז ענק המשתרע על 3,650 קמ"ר בין שלוחות הדרומית של הר חברון בצפון ועד רמת עבדת ושדה בוקר בדרום. אגן ניקוז זה הוא גדול יותר מכל נחל אחר בישראל שנשפך לים התיכון.

 

היובלים הרבים של נחל הבשור מתנקזים אליו בתופעה ייחודית. כמעט כולם נשפכים אליו מצפון מזרח ורק באזור רכסי הכורכר נשפכים אליו ערוצים מעטים מדרום. יובליו העליונים יורדים מקו בפרשת המים הארצית ברמת עבדת ממערב למדרשת בן גוריון. מכאן הוא יורד צפונה דרך קער המפריד בין רכס חלוקים לרכס בוקר עד מפגשו עם נחל הרועה ונחל בוקר. אחר מפגש זה פונה הנחל חדות מערבה וחוצה את קמר בוקר ואת כתף שיבטה בשני מפערי מים (דייקה) מרשימים.  כ- 2 ק"מ מדרום למושב אשלים יוצא הנחל מתחום הר הנגב הצפוני אל מישור חולות חלוצה ולאחר כ- 15 ק"מ נוספים הוא עובר בסמוך לחלוצה הקדומה. בדרך מצטרפים אליו נחל רביבים ונחל אטדים. ליד באר אסנת, כ- 5 ק"מ ממזרח לקיבוץ צאלים, נשפך אליו נחל באר שבע שראשיתו בדרום הר חברון ובמורד מדרום לרמת חובב מצטרף אליו נחל סכר. ומשם ממשיך נחל הבשור בנופי הבתרונות של אדמת הלס. מצפון לתל ג'מה (ליד רעים) מצטרפים אליו מדרום נחל אסף ומצפון נחל גרר המנקז את הרי חברון ואת גבעות להב ושאליו הצטרפו נחל פטיש ונחל שובה. ממערב לבארי ממשיך נחל הבשור אל רצועת עזה ונשפך אל הים התיכון בתחומה, כ- 1.5 ק"מ מדרום לעיר עזה.
נחל בשור הוא שריד מנהר קדמון ענקי, שסחף בעבר שברי סלעים ואבנים ויצר בנגב המערבי שכבה של חלוקי נחל בעובי עשרות מטרים ("אקוויפר החלוקים"). שכבה זו מתמלאת כל שנה מחדש במי שיטפונות והיא אוצרת בקרבה כמויות מים גדולות. במשך השנים התכסתה שכבת החלוקים בכסות עבה של משקעי לס, ונוצרו המישורים הנרחבים של הנגב המערבי. נחל בשור מתחתר במשקעי הלס, ובמקומות שבהם ערוצו מעמיק עד שכבת החלוקים, כפי שקורה בכמה מקומות במורד הנחל, פורצים מים. רוב הנביעות הן עונתיות.
באפיק נחל הבשור, כמו בנחלים אחרים במדבר, עוברים בחורף שיטפונות רבים. הגורם העיקרי לכך הוא מבנה פני השטח של אגן היקוות שלו: סלעים חשופים ושטחי לס שכמעט ואינם מחלחלים את המים. כמעט כל גשם הופך לנגר עילי הזורם בערוצים ובערוצי המשנה הרבים של הנחל.

 

נביעות נחל בשור שימשו בסיס להתיישבות אדם על גדות הנחל כבר בתקופות פרהיסטוריות. בתקופת הברונזה התיכונה (1750­-1550 לפנה"ס) קמו ערים מבוצרות לאורך הנחל בתל פַרְעָה ("שרוחן"), בתל גַּמָּה (ג'מה) ובתל עג'ול שברצועת עזה.
השם נחל הבשור נזכר במקרא. על פי המסופר דוד המלך רדף אחר העמלקים שפשטו על צקלג (מזוהה עם תל שרע שבנחל גרר): "וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל הַבְּשׂוֹר" (שמואל א', ל' 9). אין ודאות שנחל הבשור שנזכר בתנ"ך הוא נחל בשור של ימינו. אדרבא, רוב החוקרים נוטים לזהותו עם נחל גרר של ימינו.
היישובים התקיימו על גדות הנחל עד התקופה ההלניסטית (מאה 2 לפנה"ס), ומן התקופה הרומית ואילך ניכרת התרחקות ממקורות המים. הארכיאולוג דן גזית משער שהסיבה לכך היא המלריה – מחלה שפגעה במתגוררים בקרבת הביצות שהמעיינות יצרו בתקופה ההיא.
בפברואר 634 התחולל בסביבת עין הבשור קרב דָּתִין. גדוד מוסלמי בפיקודו של עמר אבן אלעאץ (לימים כובש מצרים), שכנראה ניסה לחדור לארץ ישראל דרך הנגב, נתקל בגדוד ביזנטי וגבר עליו. מקומה המדויק של דתין, אם אכן מדובר ביישוב, אינו ידוע.
במלחמת העולם הראשונה מילא נחל בשור תפקיד חשוב. פעמיים, במרס ובאפריל 1917, נכשל הצבא הבריטי בכיבוש עזה מידי התורכים. למודי אכזבות החליטו הבריטים שהמתקפה הבאה תהיה על באר שבע. הם התכוננו למערכה כחצי שנה ועד כיבושה של באר שבע ב-31 באוקטובר 1917 הם ייצבו קו חזית בנחל בשור, ואת המרכז הלוגיסטי שלה קבעו בעין בשור.
מקור

 

הגענו בתחילה לנביעות עין הבשור

 

עין בשור (עין שלאלה) הוא שמו של ריכוז נביעות גדול, ששפיעתו הכוללת היא כ-60 מ"ק מים בשעה. המים חמימים למדי ( כ-21 מעלות צלזיוס) ומליחותם גבוהה יחסית, כ-1,300 מ"ג כלור לליטר. רשות הטבע והגנים אוספת את מי המעיינות ומזרימה אותם בפלג לברכה ארוכה ויפה. פלג אחר יוצר סדרה של ברכות שכשוך לילדים. חלק מהמים משמש להשקיית צמחי הנוי בגן הלאומי והשאר זורם לטבע, אל ערוץ נחל בשור. במלחמת העולם הראשונה בנו הבריטים בעין בשור מאגר גדול והוא אגר 2 מיליון ליטרים מים. המים הגיעו למאגר בצינור שהונח בד בבד עם התקדמות הכוחות מהנילוס, ומן המאגר הם שונעו יומם וליל ליחידות שבמוצבים בשיירות גמלים עמוסים במכלי מים. על הנביעות הראשיות בנו הבריטים מתקני בטון ללכידת המים, ועד היום ניצב מבנה בטון בריטי בנקודת הלכידה של המעיין.

 

 

 

לאחר סיבוב קצר בפארק אשכול הגענו לשביל האופניים הסלול לאורך נחל הבשור.

 

וזה הקטע בו רכבנו.

 

כיף גדול היה לדווש בחד שביל הבשור על עליותיו ומורדותיו. חלקם נוחים וזורמים וחלקם קשים לי מבחינה טכנית ולכן בלית ברירה, בקטעים קצרים ביותר, נאלצתי ללכת ברגל.

 

אלה מראות הדרך בדיווש בחד שביל ממזרח לערוץ נחל הבשור.

 

 

אחרי הצגת התכלית של חיים התקדמנו לגשר הצינורות החוצה את נחל הבשור.

 

 

גשר הצינורות החדש החוצה את נחל הבשור, שנחנך לטובת המטיילים בראשית ינואר 2014 נבנה על צינורות מים השייכים למערך מאגרי הבשור. גשר הצינורות הוקם על ידי רשות ניקוז שקמה-בשור בשותפות עם מקורות, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד התיירות ומקורות. הגשר מעניק למטיילים נקודת תצפית נוספת, נוחה ובטוחה בעת שיטפונות. במרכז הגשר, ממש מעל ערוץ נחל הבשור, הוקמה מרפסת תצפית שיכולה להכיל עשרות מטיילים.

 

 

המשכנו ועלינו למצפור המאגרים ממנו אפשר לצפות על מכלול מאגרי הבשור, שמימיהם משמשים להשקיית השדות החקלאיים בנגב המערבי.

 

מאגרי המים בבשור – בשנת 1996 הכשירה קק"ל, בסיוען הנדיב של הקהילות היהודיות בארה"ב ובאוסטרליה, מערכת של מאגרי ענק בנחל על מנת לקלוט את מי שיטפונות החורף הזורמים אל הנחל ולהחדירם אל מאגרי מי התהום.  מאגרי המים שהוקמו על גדותיו של נחל הבשור מאפשרים ניצול מי השיטפונות להשקיית שדות היישובים שבסביבתו והסכרים שהוקמו באפיק הנחל עוצרים סחיפה הנגרמת בשל הזרם העז ומעשירה את מי-התהום. מאגרי הבשור הם מערכת מתוחכמת של שלושה מאגרים – מאגר רחובות תחתון, מאגר רחובות עליון ומאגר הבשור – המסוגלים לאגור ביחד כ- 7 מיליון מ"ק מים. בשנים שחונות, שבהן אין אפשרות למלא את המאגרים במי הבשור, קיימת אפשרות להזרים אליהם מים משפכי גוש דן. בניית מאגרי הבשור היא חלק מתוכנית "נגב של צמיחה" של קק"ל, שמטרתה להציב את הנגב בסדר עדיפות לאומי עליון. פיתוח הנגב, שבו נמצאות עתודות הקרקע הגדולות במדינה, הוא האתגר הגדול של ישראל כיום, כאשר הפרדסים בישראל "נודדים" ממרכז הארץ לנגב המערבי, שם נמצאות קרקעות זולות יותר, המתאימות לעיבוד חקלאי. הפרדסים הם רק חלק ממערך תשתית גדול שהולך ומוקם בחבל הבשור: חממות המשתרעות על פני 500 דונם; הקמת מערך יישובים חדש ופיתוח התיירות בנגב. הגורם המגביל את עיבוד אדמות הנגב הוא מים. מאגרי הבשור הם חוליה חשובה במענה למחסור במים. המאגרים מתוכננים להוסיף לנגב מיליוני מ"ק מים. מקור

 

 

גשר הצינורות ותצפית המאגרים היו בנקודה הדרומית בערוץ נחל הבשור אליה הגענו בטיול זה. לאחר ההפסקה התחלנו לדווש בכיוון צפון על דרך הנוף בגדה המערבית של הנחל.

 

כל הדרך צפונה ליוו אותנו משטחים של פריחה שהצבע הצהוב של החרציות הוא הבולט בהם.

 

התקדמנו בדרך הנוף והגענו לתל שרוחן ועלינו עליו לתצפית.

 

תל שרוחן, מתנשא מעל מישורי הלס בעיקול נחל הבשור מעל עין שרוחן שמימיו שימשו את תושבי התל במשך מאות שנים – מן התקופה הכנענית התיכונה ועד התקופה הרומית.

 

 

על פני התל נותרו רק שרידים מעטים : קטע מחומת העיר, שהייתה עשויה לבני בוץ, בחלקו הדרומי של התל ושרידי מבנה ציבורי בחלקו הצפוני.

 

 

לאחר סיור בראש התל חזרנו לדרך הנוף ממערב לגדת הנחל. רכבנו בה במהירות עד כביש 241. רכבנו לאורכו קטע קצר. נכנסנו חזרה לשדות קבוצת אורים ודרכם נכנסנו לחצר המשק שם הסתיים הטיול.

 

 

********

הטיול שלנו נמשך ארבע וחצי שעות ומתוכן שלוש שעות רכיבה ושעה וחצי עצירות והפסקות. היה לנו טיול נפלא על סף השרב ביום אביב. הטיול התנהל באווירה, נינוחה, חברית, שמחה ועליזה. אני מניח ומקווה שעוד נחזור לטייל עם חיים באזור זה שהפליא בהסבריו והכנסת האורחים שלו יכולה לשמש דוגמא ומופת.

********

עצה לסיום, מי שמתכוון לצאת לטייל באזור זה מוצע שיעיין בספר  שכתב אמנון ליבנה (חבר רביבים) ונקרא "חבל אשכול – סקר נוף ומסלולי טיול", ספר שראה אור בשנת 1988 בהוצאה משותפת של רשות שמורות הטבע, ספרית מעריב ומועצה אזורית. ספר צנוע זה גדוש מידע שכדאי לא להחמיץ אותו. אודה, נעזרתי בו בכתיבת דף טיול זה ומן הסתם אסתייע בו בכתיבת הטיולים בחבל ארץ מרתק זה.