בבוקר יום שישי, 5 ביוני 2015 יצאתי להוביל ולהדריך טיול הרכיבה אל, סביב ובתוך ירושלים את קבוצת רוכבי הצפון (9 אנשים) ואליה הצטרף חברי שרון בן חיים ממבשרת ציון.

 

בהתחלה, אזהרה, הפוסט ארוך מהרגיל וזאת בגלל שהטיול היה ארוך, קצת יותר משבע שעות. לא מומלץ לקריאה לאלה שאין להם סבלנות.

 

"האבא" של הקבוצה הוא רז גורן שידוע בקרב קהילת רוכבי האופניים המומחה (בהא הידיעה) לתכנון מסלולי טיולי אופניים, הובלתם, תחקור ותיעוד אחריהם ושיתוף הציבור במידע המצטבר.

 

עבורי זה היה טיול שונה ויוצא דופן. כל השבוע חשבתי על האתגר ה"משולש" שיהיה לי בטיול: אני קצת איטי ואדרש לרכוב בקצב של חבורת צבאים קלי רגלים המדלגים בשבילי ההר; להדריך, כלומר לדבר הרבה ולעניין, קצר ומהר על הרבה נושאים ומראות רבים ולדאוג שבקטעים מסוימים שהאנשים ירכבו במסלול הנכון.

 

מתווה המסלול וכיוונו תוכנן בעצה אחת עם רז גורן. כבר במהלך השבוע היה ברור לנו שיש שלד למסלול ו"הבשר" בטיול יהיה בהתאם לנסיבות וטיבו יהיה בהתאם לזמן.

 

יום שישי היום שבת בפתח והחבר'ה הצפוניים צריכים להגיע בזמן לבית לסידורים אחרונים של קבלת שבת. בדיעבד התברר שלכמה לא בער והם תכננו להיכנס למסעדה באבו גוש לארוחת טרום שבת. אני מקווה שהאוכל ערב לחיכם.

 

לחבורת הרוכבים יש משמעת. כולם הגיעו בזמן לחניון ה מסעדה הנטושה שבסיבוב מוצא בכביש 1. אין מאחרים, זה בכלל לא מובן מאליו!

לאחר היכרות ודברי פתיחה שלי יצאנו לדרך קצת אחרי השעה 06:00. התגלגלנו במורד פארק בית זית והופ עצירה ראשונה להסבר על רכס הראל שממול בו נמצאת מבשרת ציון, עמק נחל שורק וסכר בית זית שנבנה בטעות. בחורף כשהסכר מוצף הוא מהווה אטרקציה ובין לבין מהווה מקום מסוכן לשוטים שנכנסים לרחוץ בו!

 

מדרך הפארק פנינו מזרחה וטפסנו בנחל רבידה שמעליו נמצא המושב בית זית. למכירים את המקום מרכיבה וטיול נאמר שהדרך בו שופרה והעליה הייתה קלה. במעלה הנחל פנינו לסינגל קצר שנקרא "סינגל התימנים" על שם שכונת התימניים שנמצאת בקצהו. חמש משפחות תימנים התיישבו במקום אחרי מלחמת העצמאות. אז כפר נטוש שכוח אל, היום נדל"ן יקר.

משכונה זו עלינו על הכביש למרכז עין כרם ושם התרשמו מאופיו של הכפר (שהיום הוא בעצם שכונה של ירושלים). הטרסות סביבו ובהן בוסתנים והבתים המקוריים עדין במקומם.

 

עין כרם רווי קדושה לנוצרים. במקום התגוררה בת שבע אחותה של מרים שהגיעה לבקרה להודיע לה על הריונה. אתם יודעים מה עשו הבנים שלהן, בני הדודים יוחנן ויהושע.

 

כך סקרנו את המנזרים והכנסיות שביחס לגודל הכפר הם רבים. ממול ראינו את כנסיית יוחנן.

 

בדרך אל כנסיית הביקור עלינו וטיפסנו לשביל הדסה ועברנו לסנגלון קצר, הרוב ברכיבה ואני בהליכה, לעבר מעונות הסטודנטים של בית הספר לרפואה. יופי של נוף נשקף משם. השאלה אם הסטודנטים רואים אותו בזמן לימודיהם הרבים ועבודתם השוטפת בבית החולים. בדרך הכביש עברנו מול השער של המוסקוביה, כלומר מתחם הכנסייה הרוסית שהיה ועדין משמש עוגן לאחיזה של האימפריה הרוסית בארץ הקודש.

 

רכיבה קצרה ואנחנו בפתח המרכז הרפואי הדסה שנמצא בעצם במקום לא נגיש כל כך. הוא נשאר במקום מאז הקמתו בשנותיה הראשונות של המדינה בעת שהיה צורך להגן עליו במדרון מאחורי העיר החצויה.

 

המשכנו לשביל הדסה מעל כביש הגישה לבית החולים. המראה מרהיב ממול: רכס צובה, הר איתן ולמטה מושב אבן ספיר. שביל הדסה חיבר אותנו ליד בריכת עין שריג לציר המעיינות. חלק מהקבוצה עלתה לציר זה מכביש הגישה לאבן ספיר.

 

ציר המעיינות מטפס במדרון רכס עמינדב ובמהלך הדרך פגשנו את עין תמר, עין עוזי ועיינות עמינדב.

 

בעליה נשארתי מאחורי עם שרון וצביקי. קלי הרגלים הגיעו הרבה לפנינו לחרבת סעדים לעצירה מנהלתית.

 

התגלגלנו לאורך דרכי קק"ל (לא סינגלים לאכזבת חלק מהרוכבים) למטה לעבר נחל רפאים.

מול הכפר בתיר ומעל מסילת הברזל עצרנו ונתנו דעתנו על הכפר, חקלאות הטרסות, הקו הירוק שעבר במקום עד 1967, הרכבת לירושלים, והכוונה לבנות את גדר ההפרדה סביב הכפר שנבלמה לעת עתה בעצת בית המשפט העליון.

 

המשכנו בדרך מזרחה מעל הנחל, סטינו ל'עין לבן' ולמרות שהתכוונתי לא עצרנו להפסקה. המשכנו הלאה עד חניון גן החיות ועלינו לדרך פארק עמק רפאים. בחניון הראשון עצרנו להפסקת בוקר.

 

הלאה לאורך הדרך לכיוון מזרח וממול לדרום אנו רואים את הכפר ולג'ה סביבו נבנתה גדר, את הכביש העוקף את הכפר שנסלל בשנת 1995 על מנת לאפשר יישום הסכם אוסלו ב' וחיבור רציף בין ירושלים וגוש עציון וחברון שלא דרך בית לחם. סלילת כביש המנהרות עדין לא הושלמה באותם ימים.

 

ממול לאורך הדרך בכיוון צפון ראינו את השכונות החדשות מצפה משואה, מלחה ובהמשך את הגן הטכנולוגי מלחה. כשהתקדמו עקפנו את תחנת הרכבת החדשה. השביל מסודר ותענוג לרכוב בו.

ככה התקדמנו בשביל הפארק שבחלק זה נקרא פארק המסילה על שם מסילת הברזל של הרכבת שהגיעה עד קצה עמק רפאים.

 

זהו! הגענו לכפר בית צאפפה. עזבנו את פארק המסילה ונכנסו לבית צאפפה.

בית צאפפה היה אחד מכפרי הלוויין של ירושלים בתקופה העות'מאנית. תושביו מכרו לגרמנים הטמפלרים חלק מאדמותיהם בנחל רפאים במקום בו עובר היום רחוב עמק רפאים. אחרי מלחמת העצמאות הכפר נחצה בין ישראל וירדן. לאחר מלחמת ששת הימים הפך לשכונה של העיר. אז החלה בנייה סביבו שסגרה עליו מכל עבריו. בימים אלה סוללים ממש בתוכו את כביש העלייה לגילה שיתחבר עם ציר המנהרות. עתירה לבג"ץ נגד הסלילה נדחתה!

עברנו בכפר וטיפסנו בחתיכת עליה והתחברנו לדרך חברון למרגלות גבעת המטוס.

 

עוד קצת סבלנות. עוד מעט יגיע סוף הפוסט. כדאי לחכות.

מדרך חברון עלינו לקיבוץ רמת רחל ומשם נפרס לפנינו מראה דרום העיר.

 

דרך קיבוץ רמת רחל עברנו דרכו למקום בו נמצא מוצב הפעמון, מוצב קדמי של הליגיון שיחד עם מוצב הנקניק חלש על דרום העיר.

מוצב הפעמון נכבש ממש בתחילת מלחמת ששת הימים והיום יום השנה ה-48 להתרחשותה.  לא להאמין עוד מעט 50 שנים… והסוף אינו נראה באופק. במוצב הפעמון צפינו לעבר המדרגה העליונה של מדבר יהודה, שכונת הר חומה, בית סחור, צור בהר.

 

 

דברנו גם קצת על רמת רחל שהוקמה בשנת 1926 על ידי אנשי גדוד העבודה, עמידתה במלחמת העצמאות מול הפולש המצרי, היותה יישוב ספר עד 1967 והפיכתה לאי חקלאי בתוך העיר שאינו שייך אליה אלא למועצה האזורית מטה יהודה. מרבית שטחי מטעי הפרי של הקיבוץ בעבר הפכו שכונות מגורים.

עזבנו את המקום חזרה לעבר שכונת תלפיות ועברנו דרכה לעבר פאתי שכונת ארמון הנציב והלאה לתצפית על העיר העתיקה שם הדגשנו את ההסבר לשלוחת עיר דויד ממנה צמחה העיר בתקופת דוד המלך.

 

הזמן כבר התחיל לדחוק. המשכנו דרך שכונת מחנה אלנבי לדרך חברון ונכנסנו למתחם התחנה הראשונה ושם עברנו בזריזות בין הדוכנים. לא היה זמן להתעכב.

 

משם עברנו לסיבוב קצר במושבה הגרמנית והתרשמנו מבתיה היפים. הצצנו לבית קולנוע סמדר. אייקון של ירושלים החילונית.

 

ממדרכות עמק רפאים עברנו ועלינו לעבר מתחם התיאטרון והלאה לבית הנשיא. ניסיון לקנות גלידה כשל בגלל איטיות המוכר.

 

בשלב זה הבנתי שנגמר לנו הזמן ויש צורך להתכנס לסיום. הפסקתי לדבר. רכבנו בקצב. חלפנו דרך בית ראש הממשלה, לכיכר פריז, לאורך רחוב קינג ג'ורג ובין הולכי הרגל התגלגלנו לרחוב אגריפס. סלאלום של ממש.

 

חתכנו דרך שכונת בית ישראל והופ אנחנו ברחוב יפו רוכבים לצד הרכבת הקלה היחידה בישראל.

 

המשכנו מערבה עד פאתי שוק מחנה יהודה. מאחר ולא הצטלמנו יחד זו הייתה הזדמנות. קצת מאמץ וכולם מתכנסים ונעמדים. דגנו את אחד מהולכי הרגל ויש תמונה למזכרת

 

המשכנו לאורך רחוב יפו עד היציאה מהעיר. החבורה, ביקשה, בעצם דרשה את הרחצה המסורתית במעין או בריכה כמקובל בטיולי הקיץ שלה. נאנסתי ונעניתי להם. דרך הירידה התלולה שיש בה דרדרת הגענו למעיין לפתא. יש מים. אין ניקיון. יש הרבה צעירים חרדים משככים במים, יותר נכון טובלים אולי לקראת שבת.

 

לאחר הפסקה קצרה והתגלגלנו בשביל המטיילים, שמישהו קורא לו סינגל למטה לעמק הארזים. אני את הקטע הזה הלכתי. שיש ספק לדרדרת אין ספק ואני ברגל.

החבורה הזריזה הקדימה והגיעה דרך הפארק חזרה לנקודת ההתחלה. אני קצת איטי ושרון איתי והגענו אחריהם.

 

זהו, הסתיים הטיול. בגלל קוצר זמן לא מימשנו את התוכנית המקורית. לא נורא. אולי תהייה עוד הזדמנות. למזלנו היה לנו מזג אוויר נפלא לקיץ. סיימנו אחרי השעה 13:00 ולא סבלנו מחום הצהרים.

 

 

היה לנו טיול מלא מראות, מלא צבעים, מראות מגוונים עם הרבה ספורט. חזרנו הביתה מבסוטים עד הגג.