הדפסה

ביום שישי בבוקר יצאנו עופר צינדר ואני לטיול רכיבה באזור הכולל את הגבעות הדרום מזרחיות והדרומיות של ארץ מודיעין ואת חלקו המזרחי של עמק איילון. במחצית הראשונה של הטיול נענו לאורך הגדרות ובין השערים ועל כך ארחיב בהמשך.

עבורי יום זה היה מיוחד! זאת הפעם הראשונה שניווטתי באמצעות תוכנת ניווט המותקנת בתוך מכשיר הטלפון החכם שלי. אני מודע לכך שרבים ירימו גבה ויתפלאו! מה רק עכשיו? איפה היית עד כה? כן, כן אני מגיע לדברים הטובים (אם בכלל) באיחור ניכר. מה לעשות!? עוד היום ניווטתי בשיטה הישנה והקלאסית באמצעות מפת נייר מודפסת. לפני כמה חודשים הבנתי שאני צריך לשדרג את היכולות שלי ואין טעם להישאר במאסף. היום במבט לאחור, בשבועות האחרונים התקדמתי מאד בכל הקשור לממד הטכנולוגי של תכנון מסלולים, הניווט, התחקור והתיעוד  ואני שמח על כך מאד. בהזדמנות קרובה אכתוב על כך בנפרד.

את המסלול לטיול היום תכננתי באמצע השבוע במחשב תוך סיוע של עופר צינדר. הכוונה בבניית הטיול הייתה להמשיך ולתור בארץ מודיעין להגיע עד כמה שניתן לקצה שלה ולהסתובב במקומות שטרם עברתי בהם.

מודיעין דרום ועמק איילון מזרח

ידענו שהיום יהיה חם ואפילו חם מאוד ולכן החלטנו לצאת מוקדם ככל שניתן. כבר בשעה 05:30 היינו מוכנים ומאורגנים לצאת לרכיבה מביתו של עופר. עברנו עוד כמה דקות שהתעכבנו. הסיבה הייתה הצורך להעלות את  קובץ המסלול שמתוכנן. הלקח שלי שעל מנת לחסוך בזמן את זה צריך עדכון ערב קודם!

זה יצאנו לדרך וגלשנו ברחובות העיר מודיעין. הנקודה הראשונה, איך לא, כמו בטיולים הראשונים גבעת טיטורה. רכיבת העלייה אליה הייתה חימום השרירים. הגענו לפסגתה ומולנו זרחה השמש. המראה מופלא!

הזריחה מעל גבעת טיטורה

מגבעה זו גלשנו מזרחה לעבר מכבים שכיום נחשבת כשכונה של העיר מודיעין.

מכבים היה יישוב קהילתי שהוקם בשנת 1985 על הגבעה המזרחית ביותר של מה שהיה עד מלחמת ששת הימים שטח ההפקר מול וצמוד לכפר הפלסטיני בית סירא. המרחק בקו אווירי ביניהם מאות מטרים בלבד. את הקמת מכבים (עוד לפני הקמת העיר מודיעין) יזם ישראל פלד שהיה גם ראש העיר רמת גן ועמד בראש תנועת מכבי העולמי. היישוב מכבים היה אחד מיישובי הכוכבים מול הקו הירוק שיזם אריאל שרון באותה עת כמו חריש, בת חפר, כוכב יאיר, מתן ועוד. הקמת היישוב מכבים הייתה בשלושה שלבים ובמהלכם הוקם היישוב הקהילתי רעות שהוקם עבור משרתי צבא קבע. בשנת 1990 שני היישובים אוחדו מוניציפלית למועצה מקומית אחת מכבים –רעות בשנת 2003  היא אוחדה, יש אומרים סופחה, לעיר מודיעין.

למרת שהייתה זו שעת בוקר מוקדמת היה חם מאד ובעיקר יבש. לא נורא היינו מצוידים עם הרבה מים על הגב.

המסלול בו רכבנו היה של דרך הביטחון מצפון וממזרח וכיוון זה היא ממש צמודה לדרך המערכת של גדר ההפרדה, שנבנתה בימי האינתיפאדה השנייה ויש הקוראים לה גדר הביטחון או המכשול. השם לא משנה הרבה. זו גדר גבול לכל דבר ועניין שמבטאת הלכה למעשה את שאמר אחד המדינאיים: אנחנו פה והם שם

גדרות מכבים

המחשבה שעלתה היא שלא ברור מי נמצא בכלא. התשובה פיזית הם ומנטלית, כנראה אנחנו

מי בכלא? אנחנו או הם?

המשך הרכיבה הייתה בדרך מדרום מכבים. העלייה דיי תלולה, אמנם על כביש אספלט יחד עם זאת היה קשה לרכב. השיפוע היה דיי תלול.

בקצה העלייה בחורשת הברושים נמצא מצפה יפה לעבר מזרח שנבנה לזכרו של הרמטכ"ל המנוח רא"ל אמנון לפיקין-שחק שהיה תושב רעות. מצפה זה נחנך לפני מספר שבועות. זה מקום יפה שראוי להגיע אליו וניתן גם עם רכב.

תצפית לכיוון מזרח

יצאנו מתחומי מכבים שהכוונה הייתה לעלות על הדרך הלבנה לכיוון דרום. הגדרות במקום שיבשו את הכוונה. המכשיר הודיע על סטייה מהמסלול. לא התרגשנו ובמקום מסוים ניתן היה לעבור את הגדר ולטפס הלאה אל הדרך. עד מלחמת ששת הימים דרך זו שימשה דרך פטרולים ומהלכה היה על קו הרכס הצופה על עמק איילון.

קטע דרך הפטרולים הישנה

מראה מזרח עמק איילון מדרך הפטרולים

המשכנו לרכוב בדרך זה עד שבנקודה מסוימת גלשנו ממנה לחלקו המזרחי של עמק איילון.

עמק איילון הוא אחד משלושה העמקים הגדולים של השפלה המרכזית והצפונית. השניים האחרים הקטנים ממנו הם עמק האלה ועמק בית גוברין. לאורך העמק זורם מכיוון מזרח נחל איילון ואליו בקטע זה מתנקזים נחל בית חורון, נחל בית חנן ונחל הכפירה המנקזים את מורדות הצפון מערביים של הרי יהודה ובהמשך נחל שעלבים והלאה גם נחל נחשון העובר לרגלי גבעת לטרון הסוגרות על עמק איילון.

לעמק איילון הייתה ויש חשיבות אסטרטגית מהמעלה הראשונה. דרכו מצטלבות דרכי האורך והרוחב של ארץ ישראל מכיוון מישור החוף לעבר שדרת ההר. נזכיר את הקרב של יהושוע בן בנון ("שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון") והקרבות שניהלו המכבים באזור.

גבעת לטרון השולטת על העמק הייתה יעד אותו ביקש צה"ל לכבוש ובאמצעותו לשלוט במלחמת העצמאות על מנת לאפשר את התנועה הדרך המחברת בין תל אביב ובין ירושלים

בעקבות הסכם שביתת הנשק בין ישראל וירדן בשנת 1949, עמק איילון נשאר בשטח ההפקר. שטח זה כשמו היה ללא ריבונות! צורתו הייתה של רצועה והיא נמצאה בין שני קווי שביתת הנשק בין ישראל ובין ירדן. הקצה הצפוני של רצועה זו נמצא מול הכפר בודרוס, המשכה כולל את נחל נטוף ונחל מודיעים, נחל בית חורון, וכאמור עמק איילון והלאה נחל נחשון מהווים את הקצה הדרומי שלה.

האזור עליו נמצא היום פארק קנדה היה בשליטה ירדנית. שטח ההפקר נקרא גם "מובלעת לטרון" שהפלסטינים תובעים שתהיה חלק ממדינתם. זו כנראה דרישה שכנראה לא ניתן יהיה להיעתר בשום אופן

גבול מרכז הארץ עד 1967

ברכיבה ירדנו לעמק איילון שהיום מראהו פסטורלי ביותר כמו בחבלים מסוימים באירופה. בין שני צדדי הנחל נטועים כרמים.

כרמי מזרח איילון

אבל בקצה העמק נמצאת גדר ההפרדה שקוטעת את מה שהיה פעם כביש שמחבר בין לטרון ורמאללה ועובר בין בית סירא.

קטע הכביש החסום

קטע כביש והכפרים הפלסטינים לצדו היו יעד גם במבצע דני שנערך במסגרת קרבות עשרת הימים ונקרא גם "מבצע לרלר" כיבוש לוד ורמלה ולטרון ורמאללה. אך הוא צלח בחלק אחד "לר" וכיבוש החלק השני הושלם כאמור רק במלחמת ששת הימים

הגענו עד הקצה נצפון המזרחי של עמק איילון, עד שער הגדר ומולנו הכפר בית סירא. פעם היה זה כביש חשוב שנקטע ונחסם באירועי האינתיפאדה. אני אישית "זכיתי" למטר אבנים באינתיפאדה הראשונה שעברתי בו פעם בשעות הערב. הגדר עשתה שקט וכאמור הפרידה בינינו וביניהם. יש יגידו שטוב שכך ויש יגידו חבל.

השער בגדר הכביש

בדרך פגשנו מספר אנשים מפעילים טיסנים שאותם ראינו בעודנו רכבים בין הכרמים. תחביב נחמד!

מבוא חורון הוקם כבר בשנת 1970 על שרידי הכפר הפלסטיני בית נובא שנכבש ונהרס במלחמת ששת הימים. היישוב הוקם כשנה קודם לכן כקיבוץ של תנועת "עזרא" במקום בו נמצא היישוב מבוא מודיעים. בשנת 1974 הוקם במקומו הנוכחי והפך היות מושב שיתופי. בסוף שנות ה-90' היישוב הפך ליישוב קהילתי ובעקבות זה התרחב וגדל לממדיו המוכרים היום.

בפינה הצפונית של מבוא חורון נכנסו דרך שער לתחומי הגדר. כניסה זו עלתה לנו ביוקר. לא יכולנו לצאת לדרך הצמודה לגדר מזרחית של היישוב. השער המזרחי היה נעול וגם שער קרוב היה נעול. בלית ברירה נאלצנו לרכוב דרך היישוב.

השער הצפון מזרחי של מבוא חורון

באחד ממבני המשק פגשנו אחד מאנשי הישוב שהבטיח שהשער הלבן ליד הרפת פתוח. טיפסנו בגבעה וירדנו לשער זה וגם הוא נעול. מה עושים? רוכבים לעבר שער הראשי של היישוב.

לא נעים לראות עוד שער סגור

משער היישוב התגלגלנו על שרידי דרך סולינג, זו אותה הדרך המחברת בין לטרון ורמאללה.  ממנה התחברנו לדרך הצמודה לאורך נחל  הכפירה שראשיתו במעלה ההר באזור הר אדר.

שרידי דרך הסולינג

רכבנו לאורך דרך זו, חצינו את כביש 3 ובעצם הגענו לנקודה בה מתחבר נחל הכפירה עם נחל איילון.

המשכנו מערבה וחצינו במעבר תחתי את דרך החשמונאים המובילה למודיעין וטיפסנו אט אט לכיוון נוף הרים פתאום מזג האוויר השתנה ורוח החלה מנשבת.

למרות  שכבר רכבנו את מרבית המסלול לא ויתרנו על הפסקת שתיה. חניון או ספסל לא מצאנו. לעומת זה מצאנו מקבץ עצי תאנה ומתחת לצל של אחד מהם עצרנו.

הפסקה תחת עץ התאנה

לאחר מכן המשכנו וטיפסנו לעבר צומת הכניסה לנוף איילון (שם יפה יש למקום!).

המשכנו צפונה על מדרכה צרה הצמודה לכביש. ואז ירדנו לאחד הגאיות של גבעות מודיעין שאין לו שם. בפתח הגיא וצמוד לכביש מכלאת בקר. לפרות היה חם ולא אכפת להן שנעבור ביניהן.

אנחנו עוברים והן מסתכלות, חם להן!

עוד טיפוס למעלה לגבעות מודיעין והגענו סמוך לח' קנובה שיש בה שרידים מהתקופה הביזנטית. בגלל החום וגם העייפות לא התעכבנו במקום. גלשנו בדרך צפונה חזרה לעבר מודיעין.

בדהרה חזרה למודיעין

בדרך בגין רכבנו מזרחה לעבר רעות והלאה לעבר היציאה לכיוון מודיעין. דרך עמק החולה ועמק יזרעאל ובלי שנוותר על העלייה חזרנו לנקודת ההתחלה.

הטיול נמשך כחמש שעות ו-40 דקות. זה הזמן הרב כלל עצירות לצילומים והזדהות. בזבזנו זמן גם ברכיבה אל הגדרות והשערים. אבל נהנו וראינו מראות חדשים. עם סיום טיול זה והקודם לפני שבועיים בעיר וסביבתה אפשר לומר שאנחנו מכירים לא רע את גבעות הדרומיות והדרום מזרחיות של ארץ מודיעין ואת חלקו המזרחי של נחל איילון.