הדפסה

צהרי יום שישי (29/1/2016) ביום חורף קר בירושלים, היו זמן טוב אהרון ברוכין ואני יצאנו לצאת לטיול קצר לפני כניסת השבת בו שוטטנו על הרי יהודה הקרובים לעיר. אזור הטיול נמצא בתפר בין תחום השיפוט העיר ירושלים ובין תחום השיפוט של המועצה האזורית מטה יהודה. עד מלחמת ששת הימים (1967) אזור זה נחשב אזור ספר הצמוד לקו הירוק שהוא קו הסכם שביתת הנשק שנחתם בין ישראל ובין ממלכת ירדן אחרי מלחמת העצמאות (1949). אזור זה הקצה הדרום מזרחי של פרוזדור ירושלים כמוצג בשתי המפות הבאות.

אזור הטיול בקצה הדרום מזרחי של פרוזדור ירושלים במפה בק.נ.מ 1:250,000

אזור הטיול בקצה הדרום מזרחי של פרוזדור ירושלים, מפה ק.נ.מ 1:100,000

בהיבט הגאוגרפי  הטיול שלנו, כפי שמלמדת הכותרת שלו, היה במורד נחל רפאים ובהר עמינדב שהוא אחד מהרכסים  של הרי יהודה ונמצא ממערב לירושלים, כמוצג במפה.

מפת רכסי הרי יהודה, המקור: עבודת הדוקטורט של פרופ' אלישע אפרת מלפני יותר מחמישים שנים.

וזה מסלול הטיול שלנו היה בעצם בתוך חלקו של אחד מיערות הקרן הקיימת שבהרי יהודה, יער עמינדב.

אזור הטיול ביער עמינדב

וזה מסלול הטיול

מסלול הטיול

נחל רפאים-יד קנדי-עמינדב-אורה 29-1-2016

יצאנו לדרך מבית הלוחם בירושלים שנמצא בין שכונות מלחה ומשואה. גלשנו לעבר גן החיות שנמצא מעל נחל נחל רפאים.

גן החיות התנכ"י נמצא במקום זה משנת 1993. ראשיתו של גן החיות התנ"כי הייתה כפינת-חי קטנה ברחוב הרב קוק במרכז ירושלים, בשנת 1940. מקימו ומייסדו של הגן היה פרופ' אהרון שולוב המנוח, מראשוני הזואולוגים באוניברסיטה העברית. בשנת 1941 הועבר גן-החיות לשטח של ארבעה דונמים וחצי ברחוב שמואל הנביא בירושלים. בשנת 1947 עבר הגן להר הצופים, לשטח שהעמידה לרשותו האוניברסיטה העברית. בשל סבלם של בעלי-החיים במלחמת השחרור ולאחריה, הוחלט להעביר את הגן לשטח חדש וגדול, שישים דונם בגבעת קומונה, סמוך לשכונת רוממה. במהלך 41 השנים שבהן שכן הגן בגבעת קומונה, משנת 1950 ועד שנת 1991, הוא היה לאתר ירושלמי מוכר ואהוד. בשנת 1991 נסגר גן החיות הישן והחל תהליך העברתו למשכנו החדש שנחנך במקומו הנוכחי ב-9 בספטמבר 1993. פתיחתו של הגן במשכנו החדש התאפשרה הודות למאמץ ולהשקעה משותפים של ארבעה גופים: עיריית ירושלים, הקרן לירושלים, הרשות לפתוח ירושלים ומשרד התיירות, ובזכות התרומה של משפחת טיש מניו-יורק, ארה"ב, שניתנה באמצעות הקרן לירושלים. הגן תוכנן על ידי משרד האדריכלים מילר- בלום. הוא משתרע על שטח של 250 דונם ומשתלב בנוף ההררי שסביבו. מאז פתיחתו לקהל הוסיפה הנהלת הגן תצוגות חדשות והשקיעה בו משאבים רבים מתרומות, שגויסו על ידי הקרן לירושלים ואגודת ידידי גן החיות התנ"כי בארץ ובעולם. מקור והרחבה אתר הגן

נחל רפאים הוא אחד מהשלושה היובלים המרכזיים של נחל שורק המנקז את הרי יהודה מערבה לעבר השפלה ומישור החוף ונשפך לים ליד פלמחים. ראשיתו של נחל רפאים מקו פרשת המים באזור מתחם תיאטרון החאן ומתחם התחנה הראשונה (תחנת הרכבת הישנה) בקצה המזרחי של עמק רפאים בירושלים בה נמצאת המושבה הגרמנית. חלקו העליון של הנחל, המפותח כיום כפארק המסילה, עובר בתחום תוואי הרכבת מאזור המושבה הגרמנית ועד שכונת פת ונפתח למניפה רחבה בתחום אצטדיון טדי, אולם הארנה למול קניון מלחה. יובליו המשניים של נחל רפאים מצפון יורדים אליו מירושלים והם נחל רחביה, נחל בית הכרם ועוד ויובליו המשניים היורדים אליו מדרום, מכיוון הרכס המרכזי של הרי יהודה הם נחל גילה, ואדי חלס, נחל בתיר, נחל קובי ונחל קטלב ונוספים היורדים אליו מרכס גילה-בתיר-רפאים-גיורא. נחל רפאים מצטרף אל נחל שורק למרגלות הר גיורא.

המסלול מגן החיות מערבה היה למעשה המסלול של פארק נחל רפאים שהוא חלק מהפארק מטרופולין ירושלים כמוצג במפה.

מסלול פארק עמק רפאים

הגדה הדרומית של פארק נחל רפאים מכוסה בשרידי חורש טבעי ובצמחיית בתה. בקרבת שכונת גילה מכוסה המדרון ביער מחטני שנטעה קק"ל. נוף דומה קיים גם בגדה הצפונית, שם צומח יער עמינדב. ייחודו של הפארק במעיינות הרבים שבו, בעצי הבוסתן נותני הפרי, במרחביו הפתוחים ובקשר הישיר שלו עם שמורת נחל שורק ויער עמינדב. כל אלה הופכים את הפארק לאתר טבע עירוני ראשון במעלה ומקום מעולה לצפייה בעופות ובחיות בר, כמו גם בפריחה אביבית עשירה. נוף המדרגות החקלאיות, הבוסתנים וסידרת אתרי המעיינות, המאפיינים את חלקו המערבי של פארק נחל רפאים הם שרידים וביטוי של תרבות חקלאות השלחין. כחלק מפיתוח הפארק משוקם ערוץ נחל רפאים, מפותחים טיילת, שבילי אופניים, שבילי הולכי רגל ומוקדי פנאי ונופש. בנוסף נמצאים בשלבי תכנון מוקד ספורט אתגרי ומבואה ראשית לפארק. וכן ישוקמו המעיינות, הטרסות החקלאיות והצמחייה המקומית.

זה הנוף במורד נחל רפאים ממערב לגן החיות

מראה נחל רפאים מצפון למול עין חניה

בהמשך הדרך יורדת לעבר הנחל והזה המראה

מעל תוואי מסילת הרכבת בנחל רפאים ממזרח לבתיר

בהמשך הדרך הגענו לנקודת תצפית מעל פיתול נחל רפאים למול הכפר בתיר.

בתיר הוא כפר פלסטיני הנמצא מעבר לקו הירוק כ-5 קילומטרים מערבית לבית לחם. הכפר נמצא בשטח B שנקבע בהסכם אוסלו בין מדינת ישראל והרשות הפלסטינית בשנת 1995. אוכלוסיית הכפר כיום מונה כ-5,000 תושבים, ברובם מוסלמים, המתפרנסים מחקלאות. בתיר משמרת את שמו של היישוב היהודי מהתקופה הרומית, ביתר. בספטמבר 1892 נחנכה מסילת הרכבת מיפו לירושלים. צפונית לכפר, באפיק נחל רפאים הוקמה תחנת רכבת על הקו. מסילת הברזל הביאה רווחה כלכלית לכפר, כאשר הכפריים היו נוסעים לירושלים למכור בה את תוצרתם. עם תום מלחמת העצמאות ובמסגרת הסכם שביתת הנשק עם ירדן התירה ישראל לתושבי בתיר לעבד את אדמותיהם, שנותרו בשטחה, בעוד השטח הבנוי של הכפר נותר בתחום ירדן. הגבול החדש שנמתח בין שתי המדינות ניתק את הכפר מירושלים.
בבתיר משתמרת התרבות החקלאית ההררית המסורתית והעתיקה המתאפיינת בהקמת טרסות ובבניית מערכות השקיה המבוססות על הזרמת המים ללבריכת אגירה, ומהן אל חלקות העיבוד. אורכן הכולל של הטרסות באזור בתיר הוא כ-544 ק"מ, והן נבנו בבניית אבן יבשה. הטרסות מתחלקות לאלה שבהן פועלת מערכת השקיה, בדרך כלל סמוך לכפר; ולאלה המרוחקות ממנו ואשר בהן לא הותקנה מערכת השקיה. הטרסות המושקות עדיין שמישות ומטופלות בדרך כלל בידי נשות הכפר המגדלות בהן ירקות ופירות. לעומתן, כ-60% מהטרסות שאינן מושקות אינן נמצאות בשימוש, ונמצאות במצבי הזנחה שונים. בטרסות אלה עובדים בעיקר גברי הכפר המגדלים בהן זית ומעט גפנים. בטרסות נצבו בעבר עצי אלון, אך רובם נכרתו. בטרסות המרוחקות יותר נטעו בתקופת המנדט עצי אשוחית ואורן, ואלה מתפשטים בטרסות הנטושות. בצד הצפוני של הכפר, סמוך ממזרח לביתר (חרבת אל-יהוד), שוכנת מערכת השקיה הניזונה מעשרה מעיינות תת-קרקעיים. המים נאגרים בבריכת אגירה הידועה בשם "הבריכה הרומית", ושמונה המשפחות המתגוררות בכפר משתמשות בהן באופן שווה, אחת לשמונה ימים. מדידת המים נעשית באופן מסורתי באמצעות מקל המודד את עומק מי הבריכה. בשטחים המושקים גדלים עצי פרי, דוגמת שקד, משמש ותאנה, וכן ירקות המשמשים בעיקר לצריכה מקומית.
ענף גידול הזית תופס מקום חשוב בחקלאות המקומית, ועצי הזית מרוכזים בטרסות הלא מושקות. באזור התגלו בתי בד שעשויים להיות בני מאות שנים, ואשר מעידים כי גידול הזית רווח בכפר באופן רציף במשך תקופה זו. בתקופת המסיק, בחודשים אוקטובר-נובמבר, כל בני המשפחה עוזבים את בתיהם בכפר, ועוברים להתגורר במגדלי השמירה בגבעות הסמוכות לו. ענף גידול הגפנים הצטמצם ביחס לעבר, ושוב אינו מהווה מקור הכנסה של ממש לתושבי הכפר. המבנים העיקריים בשטחים החקלאיים הם מגדלי השמירה שנבנו מאבן כדי לשמור על הטרסות המרוחקות מהכפר. כ-230 מגדלי שמירה תועדו בשטח, ואלה שונים זה מזה בממדיהם ובצורתם – חלקם בנויים מאבני גוויל ואחרים מאבני גזית. בעבר שימשו חלקם למגורי פועלים בעוד שאחרים היו בשימוש באופן זמני רק בתקופת המסיק. רוב המגדלים אינם נמצאים כיום בשימוש, וחלקם הרוסים לחלוטין. בשטח שוכנים מספר תנורי סיד, אך כיום כולם אינם בשימוש.
ביוני 2014 הכירה אונסק"ו בנוף התרבותי של בתיר כאתר מורשת עולמית. ההכרה שנערכה בהליך מזורז, נועדה להגן על הכפר מפגיעת גדר ההפרדה – "בנייה של חומת הפרדה אשר עלולה להפריד את החקלאים מהשדות אותם עיבדו במשך מאות שנים". הכרזת אונסק"ו מתמקדת בשני אזורים מחוץ לאזור הבנוי של הכפר: האחד והגדול יותר – ממזרח לבתיר ועד כביש המנהרות; והאחר – ממערב ליישוב, באפיקו של נחל ביתר. היישוב עצמו הוגדר בהכרזה כאזור חיץ. מקור

מול הכפר בתיר

למול הכפר בתיר

הרכבת לירושלים החולפת מתחת וצמוד לכפר בתיר

עזבנו את נקודת התצפית והתחלנו בטיפוס הארוך על המדרון הדרומי של הר עמינדב. בחלק הראשון רכבנו על חלקו החשוף של המדרון. הייתה זו עליה ארוכה ואפשר לומר מאומצת.

סוף העליה הראשונה במדרון הר עמינדב

בקצה העליה נגלה הנוף המרהיב מעל נחל רפאים.

מראה הנוף בתחנה הראשונה בעליה להר עמינדב

לאחר התצפית יצאנו לדרך להמשך הטיפוס ומולנו חלף אחד מתושבי הכפר בתיר שאסף עצים להסקה. אהרון ביקש שאצלם אותו למזכרת.

צילום למזכרת

החלק השני של העליה היה בחלקו המיוער של הר עמינדב. הכיוון אליו רכבנו היה יד קנדי.

היעד יד קנדי בראש ההר

מתקרבים אל היעד בראש ההר והוא נהיה גדול

חלקה האחרון של הדרך אל יד קנדי, כמעט מגיעים, עוד עליה קטנה

כצפוי וכמובטח בקצה העליה הגענו ליד קנדי.

יד קנדי

יד קנדי הוא אתר הנצחה לנשיא ארצות הברית ג'ון קנדי שנרצח בדלס במדינת טקסט בעת מערכת הבחירות לנשיאות באוקטובר 1963. האתר נחנך בביום העצמאות של ארה"ב ב-4 ביולי 1966 במעמד עם רב ובנוכחות השופט ארל וורן, נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית.צורתו של האתר ייחודית: הוא בנוי כגזע עץ כרות, הבא לסמל את הירצחו של הנשיא או כהר געש, המסמל את כוחו ומרצו של הנשיא. המבנה בנוי מ-53 עמודי בטון, שגובה כל אחד מהם 7.2 מטרים – כל עמוד מייצג אחת ממדינות ארצות הברית גם על ידי סמל המדינה המוטבע על כל אחד מהעמודים, כולל מחוז קולומביה, ושני עמודים עם סמל הקק"ל. בתוך אתר ההנצחה דולק נר זיכרון לזכר הנשיא. שטח הרחבה שסביב המבנה כ-1,500 מ"ר והיא משמשת לאירועי הנצחה ואירועי ידידות בין ישראל וארצות הברית. הרעיון להקמת יער ההנצחה הקרוי על שם הנשיא, ובמרכזו אתר ההנצחה היה רעיון של מקס ברסלר, ראש הקרן הקיימת לישראל בארצות הברית בעת הרצחו של הנשיא. האתר תוכנן על ידי האדריכל דוד רזניק וביצוע התכנית נוהל בידי ידידיה איזנשטט, אדריכל קרן קיימת לישראל. 

התצפית ברחבת יד קנדי היא ל- 360 מעלות ומרהיבה ומרגשת בכל פעם וגם בהזדמנות זו למרות שהראות הייתה מעט לקויה בגלל העננות.

התצפית מיד קנדי צפון מערבה לעבר הר איתן, רכס צובה באופק אבו גוש רכס מעלה החמישה

תצפית מערבה לעבר הר הטייסים

תצפית לצד דרום לעבר רכס בר גיורא ונס הרים

לאחר ביקור ביד קנדי ירדנו מפסגת ההר ונכנסנו בשערי מושב עמינדב. רכבנו לאורכו. התעכבנו לתצפית והמשכנו לעבר מושב אורה הצמוד והסמוך. זה קטע המסלול.

קטע מסלול הרכיבה במושבים עמינדב ואורה של קו הרכס

עמינדב הוא המושב שייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית מטה יהודה. המושב נקרא על שמו של עמינדב אביהם של נחשון נשיא שבט יהודה. ואלישבע אשת אהרון הכהן. היישוב הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מתימן בין השנים 1952‏-1953 הצטרפו עולים מצפון אפריקה ותושבים מהארץ אל המושב. ועדה של משרד החקלאות קבעה בתחילת 1961 כי אין כל טעם בהמשך קיומו של המושב כמושב חקלאי. עד מלחמת ששת הימים מושב עמינדב היה יישוב ספר. גם לאחריה נחשב המושב מקום נידח. ההתעניינות במקום החלה לפני כשלושה עשורי שנים. שטח המושב הורחב ונבנו בו בתי מידות. מבחינה תפקודית היום המושב הוא בעצם שכונה מרוחקת בקצה ירושלים.

אוֹרָה‎ הוא המושב שייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית מטה יהודה. המושב נוסד בשנת בשנת 1950 על ידי יוצאי תימן ויוצאי מרוקו אשר עלו יחד והתערבבו עם השנים. השם אורה הוא סמלי, צורה עברית ממגילת אסתר והתפילה‏. על פי צליל שמו של הכפר הערבי ג'ורה או אל-ג'ורה (Al-Jura الجورة) שהיה במקום עד למלחמת העצמאות. המושב ממוקם על הר אורה שגובה פסגתו 848 מטרים מעל פני הים, אחת הפסגות הגבוהות בהרי ירושלים. בשטח ההר נבנה מתחם לשלוש הדתות של מיס קרי. שמו הערבי של ההר היה ראס א-רב, כלומר – הר האדון. הנוצרים מכנים אותו "הר הביקור", על שם ביקורה של מרים אמו של ישו את אלישבע, אמו של יוחנן המטביל. המקדש של מיס קרי נמצא כיום בשטח בסיס צבאי. לידו מוסד "מסילה" לנערות במצוקה. כמו מושב עמינדב עד מלחמת ששת הימים מושב אורה היה יישוב ספר. גם לאחריה נחשב המושב מקום נידח. ההתעניינות במקום החלה לפני כשלושה עשורי שנים. שטח המושב הורחב ונבנו בו בתי מידות. מבחינה תפקודית היום המושב הוא בעצם שכונה מרוחקת בקצה ירושלים הגדולה יותר מזו הנמצאת בעמינדב.

תצפית מצפון מושב עמינדב לעבר מרכז הרפואי עין כרם

מבט מעמינדב לעבר מושב אורה

ממושב אורה המשכנו בדרכנו. יצאנו מתחום המושב לעבר צומת אורה. פנינו הייתה חזרה לנקודת התחלה. ליד שכונת קרית מנחם נכנסנו לטיילת לאורך הכביש החדש המחבר בין צומת אורה וצומת הכניסה לשכונת עיר גנים ושכונת משואה כמוצג במפה.

קטע הכביש החדש

הטיילת החדשה

הטיילת החדשה

הטיילת

כל דבר טוב מסתיים וכך גם טיול זה הסתיים שהגענו לבית הלוחם. אז מה היה לנו ביום שישי זה:  טיול קצר (17 ק"מ) ומענג וכעת מסלול מוצג על מפה אחרת.

שוב מסלול הטיול

הטיול היה טמפרטורה נמוכה בעצם בקור כמו באירופה. רכיבה הייתה בתוך שרידי שלוליות מפרק הגשם האחרון. בטיול היה נוף מהמם. הרבה עליות (335 מ' ב-10 ק"מ) כמו שהרי יהודה מציעים. הייתה לנו בטיול הרבה שמחה למרות שלא ראינו את הפרחים. ככה באווירה של כיף בטיול קטן וטוב ראוי היה להיכנס לשבת.