את טיול זה לירושלים תכננתי כבר לפני מספר שבועות והשבוע החלטתי לקיימו. בימים האחרונים הודיעו שבסוף השבוע יהיה חם מאד, יותר מהרגיל. למרות זאת לא ביטלתי את כוונתי ובראשית השבוע שעבר הודעתי ב- Facebook עליה והזמנתי את המעוניינים להצטרף אלי.

 

בשעת בוקר מוקדמת מאוד התקבצו מקרוב ומרחוק והגיעו לנקודת ההתחלה שבעה "אמיצים" שלא חששו לא מהשעה המוקדמת ולא ממזג האוויר החם הצפוי והם לוי אבנון (חמדיה), אדוארדו אוקסמן (חיפה), אבי ממן (קריית אתא), טובי ויס (מצפה אביב), יעקב בקשי (חולון), שרון בן חיים וגדי ריבלין (מבשרת ציון). התארגנו בזריזות לרכיבה.

 

הטיול תוכנן כך שראשיתו, בשעות שעדין לא חם, תהיה עליה ארוכה וממושכת מסיבוב מוצא ועד הר הזיתים ומשם דרך הר ציון נרכב למתחם התחנה להפסקה הראשונה, אחריה נסתובב בעיר, ובזמן שכבר יהיה נגלוש בחזרה לנקודת ההתחלה בשעת הצהרים.

התחלנו את הטיול במוצא וליתר דיוק ממגרש החנייה הצמוד לסיבוב מוצא.

סיבוב מוצא נובע מעיקול תוואי כביש 1 הגולש מזרחה מרכס הראל וחוצה בגשר את נחל שורק ופונה ומטפס על המדרון של רכס מערב ירושלים.

רכס מערב ירושלים הוא אחד מרכסי הרי יהודה, וכמוהם הציר שלו הוא בכיוון צפון-צפון מזרח דרום-דרום מערב. על רכס נמצאים מתחם הר חוצבים, שכונות קריית צאנז, רוממה, גבעת שאול, הר נוף, קרית משה, יפה נוף, הר הרצל ויד ושם, שכונות בית וגן, קרית היובל וקריית מנחם, היישובים אורה ועמינדב, יד קנדי, הר ושלוחת שלמון, ושלוחת שורק המשתפלת לעבר החיבור בין נחל שורק ונחל רפא ים..

יצאנו לדרך בשעה 05:35 עם אור ראשון. כבר בתחילת הדרך חלפנו ליד הבית האדום.

בראשיתו, בסוף המאה ה-19 הבית האדום היה בית החרושת לרעפים ולבנים שייסד יחיאל-מיכל שטינברג בין מייסדי מוצא. לפני כשני עשורים הוסב המבנה לפרויקט מגורים מטופח

בצומת מול הבית האדום, מאחורי מתחם  בו חונים כלי הצמ"ה  העוסקים בעבודות הרחבת כביש 1, ראינו את הוואדי בו נמצא מעלה הרומאים.

מעלה הרומאים הוא חלק מהדרך העתיקה התלולה והמפותלת לעבר ירושלים שמהלכה הוא כ-3 ק"מ תוך עלייה של 200 מטר. סיומו של מעלה זה הוא בגבעת שאול לא רחוק מהר המנוחות. המעלה הרומאי שימש את העולים לירושלים עד סוף המאה ה-19 . אז, נסללה על ידי הטורקים הדרך העוקפת היום את הר מנוחות בו עובר תוואי הכביש הנוכחי והיא נקראה דרך העגלות. בתקופת השלטון הבריטי תוואי דרך העגלות שופר והיא הייתה לכביש הגישה העיקרי והיחיד אל ירושלים מכיוון מישור החוף והשפלה. בימי מלחמת העצמאות קטע זה כביש שהתפתל על מדרונות הר מנוחות היה חשוף לתותחני הלגיון הירדני שהוצבו על הרכסים ממול ובמיוחד בנבי סמואל, בבית איכסא ובהר בו נמצא קבר שיח עבדול עזיז (בקצה הצפון מערבי של מבשרת ציון נקרא היום הר אחירם). עד 1967, גלל קרבתו של קטע כביש זה לקו שביתת הנשק התנועה עליו המשיכה להיות חשופה ללגיון הירדני.

 

בצומת מול הבית האדום פנינו בכביש חצינו מתחת לגשר מעל כביש 1 ובצומת העלייה למבשרת ציון פנינו צפונה בדרך עפר המקבילה לנחל שורק.

נַחַל שׂוֹרֵק הוא אחד הנחלים הארוכים בישראל. תחילתו בהרי ירושלים מדרום לרמאללה, הוא זורם לאורך 70 ק"מ, בחלקו המרכזי בהרי ירושלים לאחר שנחל רפאים מצטרף אליו הוא עובר בתוואי מפותל מאוד עד סמוך לבית שמש ושם מצטרף אליו נחל כסלון, משם ממשיך הנחל דרך השפלה, ונשפך לים התיכון צפונית לקיבוץ פלמחים.

בעצם, נכנסנו לתוך עמק הארזים שהוא חלק מפארק סובב ירושלים.

 

 

עמק הארזים הוא עמק שבו נמצא אחד מיובליו של נחל שורק היורד מכיוון מוצא ומתחבר לנחל שורק בסמוך לחיבורו עם נחל לוז. אל העמק מתנקז גם נחל חלילים ובסמוך אליו נמצא הגן הלאומי עינות תלם.

בדרכנו חלפנו מול פתחו של נחל חלילים, המשכנו לעבר עינות תלם ועברנו מול פתח נחל לוז.

בקטע זה רכבנו בחלקו הצפוני של הפארק עד לצומת הגבעה הצרפתית.

תוך כדי רכיבה ראינו את מדרונות הר המנוחות וכביש מס' 1. בהמשך, חלפנו מתחת לעמודי הגשר ההולך ונבנה שישמש את הרכבת בקו ירושלים – תל אביב. גשר זה חוצה את נחל שורק ומחבר בין שתי פתחי מנהרות בתוכן תעבור מסילת הרכבת: הצפוני – פתח המנהרה מתחת לגבעה עליה בנויה האנדרטה לזכר חללי 11 בספטמבר והדרומי – הפתח מתחת לצומת גינות סחרוב המוביל לתחנה הסופית בירושלים מתחת לבנייני האומה בעומק 80 מ'.

 

הייתה זו עדין שעת בוקר מוקדמת. השמש התחילה לעלות והתאורה בדרך הייתה רכה ונעימה. הרגשנו את החום המתקרב.

 

בהמשך הדרך, ראינו מדרום לנו את שרידי הכפר הנטוש ליפתא ומשמאל, את הבתים הקיצוניים של שכונת רמות. התקדמנו הלאה והגענו לנקודה בה היה צורך לחצות את הכביש המוביל לשכונת רמות, נבי סמואל וגבעת זאב הנקרא 'דרך גולדה'. למעשה, לאחר חציית הכביש, הציר של פארק ירושלים עוזב את תוואי נחל שורק וממשיך בערוץ נחל הצופים. השיפוע שלו תלול יותר מזה של תוואי הדרך בנחל שורק. קטע זה הוא עליה ארוכה ומתמשכת של כ-3 קמ ובסיומה הגענו בעליה מעט תלולה לצומת הגבעה הצרפתית.

 

בצומת הגבעה הצרפתית עובר קו פרשת המים הארצית – זהו קו הרכס המפריד בין היובלים הזורמים לכיוון מערב, הים התיכון לבין אלו הזורמים לכיוון מזרח בקעת הירדן.

 

התחלנו לטפס לעבר שכונת הגבעה הצרפתית. מכאן התחיל קטע המסלול לאורך רכס מזרח ירושלים ממזרח לוואדי גוז שהוא היובל העליון של נחל הקדרון שכולל את הגבעה הצרפתית, הר הצופים והר הזיתים והר המשחה.

 

חלפנו בתוך שכונת הגבעה הצרפתית וליד כפר הסטודנטים של האונ' העברית ליד מעונות הסטודנטים גלשנו לעבר הקברות בו קבורים חיילי הממלכה המאוחדת בקרבות לכיבוש הארץ בימי מלחמת העולם הראשונה. כאן התחלנו לעלות להר הצופים. עברנו ליד המרכז הרפואי הדסה הר הצופים ומתחם מעונות סטודנטים נוסף. בהר הצופים עצרנו לשלוש תצפיות.

 

בתצפית הראשונה הצטרפו אלינו אלון שוב (פסגת זאב, ירושלים) ורני נורדן (כפר אדומים). כעת היינו 10 אנשים בטיול. תצפית זו הייתה מעל הכפר עיסוויה, שהיום הוא שכונה הנכללת בתחומה המוניציפלי של ירושלים. ניתן היה להתרשם מהצפיפות הרבה של שכונה זו שחנוקה מכל עבריה ומהעדר צמחייה. תושביה של שכונה זו אינם מחובבי ציון ובשנים האחרונות בכפר זה יש עימותים רבים עם הרשויות ובעיקר עם כוחות הבטחון ותושביו מתנכלים לא פעם לתושבי הגבעה הצרפתית הסמוכה לו.

 

התצפית השנייה הייתה ברחבה מדרום לקמפוס המבוצר של האוניברסיטה העברית. במקום תצפית מרהיבה מכיוון צפון לעבר העיר העתיקה ומרכז מערב ירושלים. מתצפית זו ניתן לראות עד הר גילה מדרום ורכס נבי סמואל מצפון מערב וכן את מדרונות הר הזיתים.

 

בתצפית זו פגשנו את אחת משתי קבוצות התיירים היחידות שראינו בטיול. הייתה זו קבוצת תיירים מרוסיה שיצאו והקדימו לטייל בעיר.

בנקודת תצפית זן נעניתי לבקשת חלק ממשתתפי הטיול, להאריך את זמן ההפסקה כדי לאפשר בישול קפה שאחד ממשתתפי הטיול הכין בזריזות.

 

נקודת התצפית השלישית הייתה בצד המזרחי של מתחם האונ' ליד האמפיתיאטרון. בתצפית זו הבטנו מזרחה לעבר מדבר יהודה. השמש הייתה מול עיננו והישובים באיזור נראו במעומעם. בתצפית זו הדגשנו שתי נקודות חשובות: מהות השם מדבר – להדביר את הצאן, והשניה – היותו של מדבר יהודה מדבר בצל הגשם שאינו חלק מחגורת המדבריות העולמית (מדבר סהרה, גובי וכו').

 

מכאן רכבנו לאורך הרכס, עברנו בתחילה ליד מתחם בית החולים אוגוסטה ויקטוריה

 

המשכנו ונכנסנו לשכונת א-טור. עברנו ליד בית החולים אל-מוקסייד וחלפנו ליד מתחמי כנסיית העליה הרוסית וכנסיית השלום. כך הגענו לתצפית הרביעית מעל בית הקברות של הר הזיתים למול העיר העתיקה וסביבתה. זו תצפית ידועה ומוכרת שאין תייר שמגיע לירושלים ומחמיץ אותה.

בנקודה זו בה לא שהינו זמן רב פגשנו קבוצת תיירים יוצאת דופן. היתה זו קבוצת תיירים מוסלמים ממוביי שבהודו שהגיעו לביקור עליה לרגל לישראל. זו היתה אטרקציה מיוחדת ולא החמצנו את האפשרות לשוחח אתם ולהצטלם אתם, לאחר שנתנו את הסכמתם.

מנקודת תצפית זו גלשנו דרך בית הקברות היהודי של הר הזייתים.

 

בהמשך, בדרך התלולה היורדת לכיוון גת שמנים. למזלנו, גם בגלל השעה המוקדמת וגם בגלל שתיירים כמעט שלא מגיעים לירושלים דרך זו היתה פנויה ויכולנו לרכוב בה ללא הפרעה. יחד עם זאת, מאחר והיתה זו דרך תלולה, הקפדנו לשמור מרחק זה מזה למקרה של עצירת פתאום אם יכנסו לדרך אנשים שיכנסו לדרך מכנסיות סמוכות.

בקצה הדרך עצרנו לרגע להביט בחצר כנסיית כל העמים שבגת שמנים, להביט בעצי הזית העתיקים שבמקום.  לפי המסורת הנוצרית זה המקום שבו נתפס ישו והוסגר ללגיון הרומי ע"י יהודה איש קריות. ממקום זה הובל למאסר בבית כייפא הכהן.

מנקודה זו עלינו לדרך העופל. זה הכביש המתפתל למרגלות החומה המזרחית של העיר העתיקה מעל נחל קדרון למול הר הזיתים.

התקדמנו בדרך בדרך העופל

.

המשכנו וטפסנו בכביש לעבר שער האשפות. והלאה, לעבר הר ציון. השעה היתה 8:00 + והתחלנו לחוש בחום. דרך מגרש החנייה של הר ציון המשכנו לעבר שער ציון

המשכנו בין חומות העיר העתיקה בבית הקברות הארמני

 

 

הגענו מיל לגיא בן הינום ומול משכנות שאננים. במקום זה, למדנו להכיר את הטופוגרפיה של ירושלים בתקופת בית ראשון ובית שני ולמדנו על משמעות 'העיר העליונה'. כמובן שנצלנו את העצירה לתצפית על משכנות שאננים ימין משה מלון קינג דיוויד וימק"א ומצד שני לעבר הסינמטק, מרכז בגין הכנסייה הסקוטית.

 

 

ירדנו לכיוון בריכת הסולטן וטיפסנו בכביש לכיוון הסינמטק מרכז בגין ושם דרך תיאטרון החאן הגענו למתחם התחנה הראשונה אליו הגיעה הרכבת של ירושלים, והמוכר היום כ'מתחם התחנה'.

במקום עצרנו להפסקה ארוכה יחסים – ההפסקה המרכזית של הטיול. כאן הסתיים חלקו הראשון של הטיול שכלל את מרבית הטיפוסים והעליות.

 

לאחר ההפסקה התחלנו את הסיבוב העירוני.

 

בתחילה גלשנו לאורך פארק המסילה. אולם רכבנו בו אולי ק"מ אחד מתוך שבעת הק"מ – אורכו המלא של המסלול. נכנסו לרחוב עמק רפאים ורכבנו על המדרכות בין הולכי הרגל המתכוננים לשבת. זו הזדמנות לבקש מהם סליחה… כדי להפריע כמה שפחות, נכנסנו לרחובות צדדיים ורכבנו בתוך רחובותיה היפים של המושבה הגרמנית. התרשמנו מבתי המידות המרווחים, משפע הירק ובעיקר, מהשקט והניקיון שמאפיינים שכונה זו.

 

יצאנו מהמושבה הגרמנית והתחלנו לטפס על המדרון לעבר שכונת טלביה שעד מלחמת העצמאות הייתה שכונה שהתגוררו בה ערבים נוצרים ואמידים שהגיעו מבית לחם ומבית ג'אלה. מטלביה התגלגלנו וחצינו את רח' קרן היסוד ועברנו בשכונת ימק"א שבנויה על שטחו של מגרש הכדורגל המיתולוגי של בית"ר ירושלים – מגרש ימק"א.

 

הלאה… התגלגלנו בסמוך למלון המפואר וולוף אסטוריה וחצינו את גן העצמאות הצמודה לבריכת ממילא. משם קצרה הדרך והגענו לרחוב נחלת שבעה. לא ניתן היה להתעלם ממיצג המטריות הצבעוניות באוויר וכמובן עצרנו לצילום למזכרת.

הגענו לכיכר ציון. בנקודה זו 4 הרוכבי מהקבוצה נפרדו מאתנו וחזרו לנקודת הכינוס של הבוקר. נותרו שישה.

 

רכבנו לאורך רחוב יפו, בסמוך לתוואי הרכבת הקלה על למתחם העירייה. שם עלינו והחברים השתעשעו במתחם האופניים ובחצר הכריות.

 

המשכנו לעבר מגרש הרוסים, עברנו ליד כנסיית השילוש הקדוש ובדרך פגשנו שוטרים שמובלים עצורים אזוקים מבית המעצר של תחנת המשטרה לבית המשפט השלום הסמוך. לי אישית המפגש הזה היה לא נעים. הלאה.. חלפנו ליד בית סרגיי, שהוא חלק ממגרש הרוסים וב 2007 הוחזר לרוסיה כמחווה של ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט, לנשיא רוסיה פוטין.

 

הגענו לרחוב הנביאים רכבנו קטע קצר לאורכו ומיד נכנסנו לרח' אתיופיה הצר. החברה נכנסו להביט ולהתרשם מהכנסייה האתיופית.

משם התגלגלנו במורד הדרך לעבר שכונת מאה שערים. הגענו לעולם אחר! אלה שאינם גרים בירושלים אינם מכירים אותו. זוהי עיר אולטרה חרדית. רכבנו ברחובה הראשי וחצינו את כיכר השבת לעבר שכונת גאולה.

 

בנקודה מסויימת פנינו שמאלה וטיפסנו ברחובות הצרים לעבר רחוב יפו והגענו לשוק מחנה יהודה.

 

 

שוק מחנה יהודה ההומה והסואן בימי שישי.

ארבעה מחברי הקבוצה עמדו על כך שזה הזמן להיכנס לאכול באחת ממסעדות השוק. הבטן מקרקרת מרעב ואפשר לבין שמי שהשכים קום באותו בוקר סביר שיהיה רעב. למי שמכיר את מחנה יהודה המחשבה של כניסה לשוק ועוד עם אופניים היא הזויה למדי אבל מה לא עושים כדי שהחברה יהיו מרוצים, שבעים ויצאו מירושלים בתחושה שלא פספסו את חוויית האכילה בשוק? כך מצאנו עצמנו בתוך שוק סואן והומה אדם. בתחילה הצלחנו עוד איכשהו לרכוב אך בהמשך נאלצנו לרדת מהאופנים. כשנכנסנו במעבר הצר של השוק העירקי המראה היה מוזר. שיירה של שישה רוכבי אופניים בטור עורפי, מנסה לפלס את דרכה.

הגענו לחצר מסעדת אזורה. למזלנו, בגלל שהיתה זו שעת צהרים מוקדמת, מצאנו מקום ישיבה ללא בעיה ואפילו מצאנו מקום להחנות את האופנים צמוד לשולחן בהשגחה מלאה.

החברה התלהבו משפע האוכל במקום והזמינו את כל סוגי הקובה שיש למסעדה להציע.

 

סיימו ויצאנו לחלקו האחרון בדרך חזרה לנקודת ההתחלה. ירדנו לרח' אגריפס והתגלגלנו לאורכו עד שד' בן צבי. השעה היתה כבר אחרי 11:00. היה חם והבטן מלאה. הטיפוס במעלה הדרך לעבר בנייני האומה לא היה נעים במיוחד. המשכנו והתגלגלנו לכיוון גשר המיתרים. חצינו את הכביש לא לפני צילום נוסף מול הגשר.

 

המשכנו ורכבנו שוב בעלייה במעלה הרח' בו נמצאת ישיבת מרכז הרב והמשכנו ברח' כנפי נשרים של גבעת שאול. משם הגענו לפתחה של דרך יער ירושלים. בדרך זו רכבנו נגד כיוון הנסיעה. בתחילה ראינו ממול לנו את בית העלמין הענק של הר המנוחות ולאחר מכן עברנו בין עצי החורש של היער. לסיום, התגלגלנו במורד הכביש של בית זית לנקודת ההתחלה.

 

 

הגענו לסיבוב מוצא קראת השעה 12:00. כאן הסתיים הטיול מעניין ומגוון שנמשך כשש ורבע שעות מתוכן, הרכיבה נטו הייתה שלוש וחצי שעות בלבד. רכבנו 34 ק"מ והגובה המצטבר היה יותר מ-700 מ'.

 

לסיום, מגיעה מילה טובה ותודה לאדוארדו אוקסמן על שטרח במהלך הטיול וצלם וצלם. רוב הצילומים המופיעים בדף זה וכל הצילומים בגלריית התמונות הם פרי עמלו.