הדפסה

ביום ראשון ערב שמחת תורה תשע"ו (4/10/2015) הייתה עוד הזדמנות לצאת להכיר אזור נוסף שנמצא במרכז וכמעט אין מטיילים בו והפעם עם בנצי זיידמן.

כפי שניתן לראות במפה, צורת מרחב הטיול מלבנית: פאותיה הקצרות הן בקו מערב – מזרח, הפאה הדרומית נמצאת בחולדה וסביבתה והפאה הצפונית במושב מצליח וסביבתו. טיילנו במשבצת ארץ חקלאית ששזורים בה יישובים כפריים. היה נעים ומעניין לעבור בתוכם, חלקם קיבוצים (חולדה ונען) וחלקם מושבים (פדיה, פתחיה, מצליח ויציץ) וכולם משתייכים למועצה האזורית גזר.

מבחינה גאוגרפית משבצת זו כוללת את גבעות החול וערוצי הנחלים בשוליים המזרחיים של מישור חוף יהודה הנושקים למורדות המערביים של השפלה הנמוכה בגובה שבין 75 מ' מעל פני הים לגובה של 100 מ' מעל פני הים.

מסלול הטיול עבר בין גבעות החול וחצה מספר פעמים את ערוצי נחל השלושה ונחל עקרון ויובליהם שהם חלק מאגן הניקוז של נחל שורק. נאלצנו לעבור את כביש 6 בגשר עילי ובמעבר תחתי ואת קווי מסילת הברזל לכיוון ירושלים ולכיוון באר שבע בתוך מעבירי מים מתחתיהם.

בין חולדה למצליח 04-10-2015-

יצאנו לדרך עם אור מקבוצת חולדה עליה נכתב בהרחבה בדף הטיול בין חולדה לגזר. היציאה מתחום השטח הבנוי בדרך מזרחה הייתה חסומה בגלל שהמקום הפך לאתר בניה ונאלצנו להקיפו דרך שטח ההרחבה.  מיד שהגענו לשדה בקרבת המשק פגשנו את יענקלה בן ה-80' (יליד 1935) שאינו נראה כבן גילו. הוא סיפר לנו שנולד במתחם חוות חולדה, שלוש שנים לפני המעבר של הקבוצה למקומה הנוכחית. בשיחה הנעימה שהתפתחה הוא הוסיף וסיפר לנו פרפראות על חולדה בימיה הראשונים ועל היותה בסיס קדמי להיערכות הכוחות ההגנה בזמן מבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים במלחמת העצמאות, בתחילת חודש אפריל 1948. הוא גם האיר את עינינו שאת שדרת הושינגטוניה בדרך הראשית המובילה לחווה מעיר המחוז הגדולה אז, רמלה נטעו פועלי החווה בשנות העשרים של המאה ה-20'.

לאחר השיחה התקדמנו מזרחה במקביל לכרם הזיתים לכיוון שדרת הושינגטוניה. אז, השמש החלה לזרוח והאירה אותם. המראה למטה הוא זה שקלטה העין ותיעדה בתמונה שלא נעשה שום עיבוד.

ללא מילים

בהמשך הדרך עברנו במקומות ונחלים שעליהם גם נכתב עליו נכתב בדף טיול בין חולדה לגזר. בצומת הדרכים בכניסה למצפה טל (גם ) פנינו צפונה בדרך הראשית שהובילה כאמור לרמלה. משני צדדי הדרך כרמי גפן אחרי הבציר ומטעי רימון עמוסי פרי. התקדמנו בדרך, חצינו את נחל השלושה שהוא בעצם יובל של נחל שורק שראשיתו בגבעות בהן מצוי היישוב כרמי יוסף ותל גזר. נכנסנו למושב פדיה ובחלקו הצפוני דרך אחת הנחלות ירדנו לאפיק נחל עקרון שהוא כמו הקודם יובל של נחל שורק שראשיתו בגבעות מצפון לתל גזר. חציית האפיק הייתה בנקודה בה נמצאים שני עצי אקליפטוס. משם טפסנו לגבעות ממערב למושב פתחיה וזה המראה שנגלה לנו שעצרנו לרגע והבטנו דרומה לעבר הדרך שזה עתה עלינו בה.

מבט משדות פתחיה לעבר נקודת חציית נחל עקרון והלאה למושב פדיה

התקדמנו צפונה ומערבה בין שדות מושב פתחיה וממול מרחוק יכולנו לראות את מבנה תחנת הרכבת ואת קיבוץ נען.

שדות פתחיה

המראה שנגלה מיד בהמשך הדרך המקומית החוצה בגשר את כביש 6 היה מעניין.

מראה השדה לאחר חציית כביש 6

התקדמנו הלאה במעביר מים של אחד מיובלי נחל עקרון חצינו את מסילת הברזל מול מבנה תחנת הרכבת הישן של נען המגודר וסגור שנמצא כמה מאות מטרים מצפון למקום בו מתלכדים קו מסילת הברזל מכיוון ירושלים ובית שמש עם קו מסילת הברזל מכיוון באר שבע והדרום.

מבנה תחנת הרכבת בנען

תחנת הרכבת בנען נבנתה בשנות ה-20 של המאה ה-20. בהתחלה היא שימשה להובלת תוצרת חקלאית של פרי הדר ולאחר מכן שימשה גם כתחנת נוסעים לתושבי האזור. בשנות ה-40 עצרו בתחנה שלוש רכבות כל יום ולאחר קום המדינה שירתה התחנה את הרכבות בקו לירושלים. בשנות ה-50 שימשה התחנה גם את את קו המסילה לבאר שבע בהיותה תחנת ביניים בקו זה. בשיאה, בשנות ה-60 עצרו בתחנה כ-20 רכבות ביום, מחציתן בקו לבאר שבע ומחציתן בקו לירושלים. בשנת 1992 הופסקה עצירת הרכבות בתחנה וכיום היא משמשת תחנת רכבת תפעולית בלבד ולצידה שלוש מסילות המשמשות למפגש המסילות בקווים תל אביב – באר-שבע ותל אביב – ירושלים. רכבת ישראל ביצעה במבנה ההיסטורי עבודות שחזור. מקור והפניות נוספות

המשכנו הלאה צפונה מעבר לתחנת הרכבת של נען ורכבנו על דרך עפר רחבה סלולה ממערב למסילת הברזל. חצינו את הכביש האזורי הסואן המחבר בין שכונות דרום מזרח רמלה וכביש רמלה צומת נחשון (כביש 44) שמהלכו בפאתי היישובים מצליח, נען ופתחיה. לפי מראה הכביש והיעדר סימונים עליו ושוליים בצדדיו כביש זה כנראה אינו תקני ואינו מוחזק על ידי חברת נתיבי ישראל (מע"ץ לשעבר). די מפחיד לרכב בצדדיו בגלל רוחבו ועומס תנועת המשאיות עליו. בקטע זה של הטיול רק חצינו אותו.

התקדמנו צפונה דרך השדות שבין נען ומצליח והגענו כמעט עד כביש 431. הכוונה הייתה להגיע לשמורת מצליח. לפי הסימון במפה טופוגרפית קנ"מ 1:50,000 השמורה נמצאת ממערב למסילה. הגענו למקום והסתבר שהסימון אינו נכון והשמורה נמצאת ממזרח למסילה. חזרנו לכיוון מושב מצליח ובדרך העוברת מתחת לקו המסילה רכבנו לעבר השמורה שנמצאת על גבעה זעירה ובסמוך אליה נמצא בית העלמין של המושב מצליח. שהגענו האכזבה הייתה גדולה, השמורה שאמנם היא קטנה בשטח ואותה רצינו לראות, מגודרת. זה לא נעים לראות את שער הכניסה אליה נעול!

הגדר והשער סביב שמורת מצליח

גודל שטחה של שמורת מצליח 7.5 דונם בלבד. ייחודה מחשוף של סלעים מגיל אוליגון שהם נדירים ומעטים המקומות בארץ בהם ניתן למצוא שכבה חשופה שלהם. שכבת סלעים זו נתגלו בתחתית בור כתוצאה מעבודות חציבה. זו בעצם שמורה גאולוגית שהוסבה לברכת חורף.

בעמדנו מול השמורה השלמנו עם העובדה שברכת החורף יבשה. זה ברור כעת סוף הקיץ! אבל, השתוממנו מדוע היא מגודרת ונעולה. רשות הטבע והגנים גידרה את המקום כדי למנוע כניסת מתרחצים שעשויים לטבוע בה. שאלנו למי בעצם מיועדת השמורה הסגורה? מי שיש לו תשובה מוזמן להשיב.

הגדר והשלט בפאתי שמורת מצליח

מאוכזבים עזבנו את השמורה וחזרנו בדרך בה הגענו ונכנסנו לתחום מושב מצליח שהוא מקום מעניין לנוכח העובדה שמחצית מתושביו הם בני העדה הקראית.

היהדות הקראית, היא הצורה המקורית של היהדות, כפי שקויימה בימי הנביאים ובתקופת בית המקדש הראשון והשני. היא מבוססת על התורה, ועל ספרי הנביאים והכתובים – וביחד התנ"ך כולו. היהדות הקראית אינה מכירה בתושב"ע (התורה שבעל פה) ובפסיקות הרבניים כבמקור הלכתי מחייב – שכן אין הם דברי אלוהים – ואפשר ששגויים הם. היהודים הקראים מתגוררים בארץ במספר מקומות. על יהדות זו ותפוצתה קהילותיה בארץ ניתן לקרוא באתר הרשמי של היהדות הקראית העולמית 

 מצליח הוא מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית גזר שהוקם בשנת 1950. המושב נקרא על שם החכם היהודי הקראי סהל בן מצליח הכהן, שחי בין השנים 990-910 לספה"נ, שהתגורר ברמלה ושלח איגרות לכל קהילות התפוצות, קראים ורבניים, ולבוא ולהתיישב בארץ ישראל, לשם קירוב הגאולה, ולמעשה היה מראשי הציונות הקדומה. ראשית דרכו של המושב בקבוצת עולים יוצאי מצרים, שהמכנה המשותף שלהם היה אמונתם בדרכי מקרא בלבד, כלומר היותם יהודים קראים. בטרם עלייתם להתיישבות במושב השתכנו העולים במחנה העולים פרדס-חנה, והם אורגנו לקבוצה שמטרתה להתיישב במושב חקלאי על ידי החכם עמנואל בן משה מסעודה, אשר כיהן מאוחר יותר בתפקיד רב המושב. העולים לא עסקו בחקלאות בארץ מוצאם ורובם ככולם עסקו בצורפות ובמסחר, כך שידע בחקלאות לא היה מצוי בידם. ואולם מתוך ציונות ואהבת המולדת החדשה לקחו העולים על עצמם את האתגר לבוא ולהתיישב בישוב חקלאי על אף הקשיים שבדרך. בסיוע הסוכנות אשר נתנה לכל משק פרה ועִזה, החלו העולים לכלכל את עצמם. תחילה עבדו במושבי האזור בפרדסים, ומאוחר יותר פיתחו בעצמם את המשק החקלאי האישי, ובנוסף נטעו פרדס משותף בשטח של כ-500 דונם.  בשנת 1955 הביאה הסוכנות היהודית עולים חדשים ממרוקו, ולאחר מכן גם מהודו ומתפוצות נוספות. קליטת העליה של עולי מרוקו והודו לא תמיד היתה פשוטה אך היותה מופת ודוגמה לישובי הסביבה. כיום בישוב המשקי ובהרחבות ישנם תושבים מרוב תפוצות ישראל ומתגוררים במושב קראים ושאינם קראים. מקור אודות היישוב

למול בית הכנסת של העדה הקראית במצליח

עזבנו את שטח המושב ופנינו לשדות שנמצאים מדרום לו. התקדמנו לעבר קיבוץ נען. תוך כדי הרכיבה יכולנו לראות את ההבדל בין שדות המושב ובו נחלות קטנות ובין שדות הקיבוץ הנרחבים.

מבט על מושב מצליח מדרום

שדות הכותנה הנרחבים מאופק לאופק

המשכנו ונכנסנו לקיבוץ נען דרך השער הצפוני של המשק מכיוון הכביש המוליך בין רמלה ובין כביש 44. בקשנו להסתובב מעט בחצר המשק הוותיק שכבר מתקופת היישוב טרם הקמת המדינה היה אחד מעמודי המסד של ההתיישבות החקלאית הקיבוצית בכלל והקיבוץ המאוחד בפרט. בין חברי הקיבוץ נמנו גם המלחין דוד זהבי, השר ישראל גלילי, חבר הכנסת והאלוף במיל' משה כרמל (שהיה מפקד חזית הצפון במלחמת העצמאות) הארכאולוג שמריה גוטמן.

בנען פגשנו אדם המתגורר בקיבוץ (את שמו שכחתי), שכנראה אינו חבר בו והוא סיפר לנו על הקיבוץ  היום 85 שנים לאחר הקמתו שבו מתגוררים כ- 1,500 אנשים כולל אלה בתחומי ההרחבות.

נען הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ המאוחד (כיום "התנועה הקיבוצית") הנמצא בתחום המועצה אזורית גזר הוקם בשנת 1930 על ידי חניכי הנוער העובד מקבוצת "הבציר" ברחובות. לאחר תום תקופת הבציר החליטה הקבוצה על ייעוד התיישבותי, וניסתה להקים התיישבות על אדמות שהיו שייכות לאיש רחובות משה סמלנסקי.  בין חברי הקבוצה לבין סמילנסקי התגלע סכסוך, ולבסוף התחברה הקבוצה למנחם מנדל רוזנבוים שהיה חבר בעמותת מהפכנים שגלו מרוסיה לארה"ב. בסיוע כספי עמותה זו נקנו אדמות ליד הכפר הערבי "נענה" וחברי הקבוצה עלו על הקרקע יחד עם רוזנבוים וייסדו את הקיבוץ.
נען הוא הקיבוץ הראשון שנוסד על ידי חניכי תנועת "הנוער העובד" וכן גם הקיבוץ הראשון שהוקם על ידי נערים שנולדו בארץ ישראל.
שמו ניתן לו בשל קרבתו לכפר הערבי "נענה", למרות שהיו כאלה שרצו לקרוא לקיבוץ בשם "נעמה" בשל קרבתו לחורבות העיר הקדומה "נעמה" (יהושע ט"ו 41).
בשנת 1937 הוקם בקיבוץ מפעל לתבניות מתכת וייצור עגלות וכעבור שנה שינה המפעל את ייעודו למפעל לייצור ממטרות ובהמשך קיבל את השם: "נען מוצרי השקיה". המפעל המשיך והתפתח ברבות השנים וקיים עד ימינו.
לנען יש חשיבות גם בתולדות הפלמ"ח. בשנת 1942 לאחר שהבריטים הסירו את תמיכתם בפלמ"ח שנה לאחר הקמתו, התקיימה בו המועצה שהחליטה שהארגון יעסוק בעבודה ובאימונים כבסיס לקיומו.
לקיבוץ רפת משותפת עם קיבוץ שובל המספקת חלב ל"טרה", ענף גידולי שדה הנפרש על פני כ-8000 דונמים (גידולים עיקריים: כותנה, תירס, אבטיח) וכמו כן בעלות על שטחי מטעים, פרדסים וחצילים ומספר ענפים נוספים הפועלים בתוך הקיבוץ.
מקור וקישורים נוספים אודות קיבוץ נען

יצאנו מתחומי קיבוץ נען. בגלל שזמנינו התארך החלטנו לוותר על מעבר דרך היישובים הסמוכים גני הדר ורמות מאיר. רכבנו בדרכי החול בפרדסים ממזרח להם.

רמות מאיר הנו מושב עובדים משתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית גזר. המושב קרוי על שמו של דר' מאיר רוזוב עסקן יהודי ציוני מארה"ב אשר תרם את הכסף לרכישת האדמות עליהן הוקם המושב. רמות מאיר הוקם בשנת 1949 על ידי קבוצת חיילים משוחררים. לאחר 15 שנה התפרק המושב וננטש כמעט לגמרי , פרט למספר מצומצם של משפחות (כ- 3 עד 4 משפחות) שנותר במקום. בשנת 1968 הוקם בפריס גרעין עליה השייך לתנועה ציונה. גרעין זה עלה בשנת 1969 ארצה ויישב מחדש את המקום. בתחילת דרכו, התקיים רמות מאיר מענפי חקלאות. עד סוף שנות ה-90 ענפי החקלאות העיקריים היו לולים וחממות ורדים.  ברמות מאיר יש עדיין מספר תושבים העוסקים בחקלאות פעילה של חממות, מטעים ופטריות.  מקור אודות היישוב

גני הדר, הוא היישוב הראשון בתחום המועצה האזורית גזר המוגדר כישוב כפרי-קהילתי ואדמותיו פרטיות. הקרקעות עליהם הוקם היישוב נרכשו מערביי נענע בשנת 1927 ע"י קבוצת יהודים מניו-יורק ופילדלפיה אשר התאגדו בראשותו של ד"ר מאיר רוזוב (מנתח פה ולסת נודע שגם לימד באוניברסיטת ניו-יורק והיה פעיל במוסדות הקהילה היהודית בעיר ובתקופת מלחמת העולם הראשונה היה ממקימי חברת "אחוזת ציון"). קבוצה זו קבעה מטרה לגאול קרקעות בארץ ישראל לטעת פרדסים ולגור במקום. עם רכישת האדמות ע״י קבוצת גן הדר החלו בנטיעות וחפירת בארות מים. חברי האגודות "גן הדר א' ", "גן הדר ב' " "פרי הדר" ו"תל הדר" החליטו לקרוא את נקודת הישוב השכן רמות מאיר על שם נשיאם לאות ההכרה על פעולתן הנאמנה להתיישבות יהודים באדמות הארץ. תושבי גני הדר מקצתם צאצאי המייסדים ומתיישבים חדשים מחויבים לשמור על צביוני הכפרי של הישוב חלק קטן מהישוב מתפרנס מחקלאות ורובו ממקצועות חופשיים. למקור והרחבה אודות היישוב

התקדמנו דרומה ונכנסנו לתוך מושב יציץ.

בכניסה למושב יציץ

יציץ הוא מושב משתייך לתנועת המושבים הנמצא בתחום המועצה האזורית גזר ושטחו כ-2,000 דונם. מקור השם בפסוק "הבאים ישרש יעקב, יציץ ופרח ישראל" (ישעיהו, כ"ז, ו'), ממנו נלקח גם שם המושב הסמוך, ישרש. המושב נוסד בשנת 1950 על ידי עולים מטריפולי, שהם וצאצאיהם מהווים עד היום את עיקר תושבי המושב. כיום חיים בו למעלה מ-2,000 נפש, מקור אודות היישוב.

נכנסנו לתחום היישוב וחצינו את אורכו בדרך המקבילה לאחד מיובלי נחל עקרון העובר בתחומו ובהמשך חצינו בגשרון מעליו. התקדמנו מזרחה לעבר בית העלמין של המושב ומצפון לו חצינו את קו מסילת הברזל לבאר שבע במעבר תחתי. התקדמנו דרומה בדרך ממזרח למסילה לעבר תל מלוט מצפון לעיינות גבתון.

תל מלוט מזוהה עם העיר המקראית גיבתון עיר פלשתית בגבול נחלת שבט דן. פעמיים, ללא הצלחה, ניסו בני ישראל לכבוש את העיר. במהלך המצור הראשון נרצח כאן מלך ישראל, נדב בן ירבעם, ע"י בעשא בן-אחיה שמלך תחתיו: "וְנָדָב בֶּן-יָרָבְעָם, מָלַךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, שְׁנָתָיִם. וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ אָבִיו, וּבְחַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל. וַיִּקְשֹׁר עָלָיו בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה, לְבֵית יִשָּׂשכָר, וַיַּכֵּהוּ בַעְשָׁא, בְּגִבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים; וְנָדָב, וְכָל-יִשְׂרָאֵל, צָרִים, עַל-גִּבְּתוֹן." (מלכים א' ט"ו פסוקים 28-25). מצור שני התרחש לאחר 25 שנה: "בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ זִמְרִי שִׁבְעַת יָמִים, בְּתִרְצָה; וְהָעָם חֹנִים, עַל-גִּבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים. וַיִּשְׁמַע הָעָם, הַחֹנִים לֵאמֹר, קָשַׁר זִמְרִי, וְגַם הִכָּה אֶת-הַמֶּלֶךְ; וַיַּמְלִכוּ כָל-יִשְׂרָאֵל אֶת-עָמְרִי שַׂר-צָבָא עַל-יִשְׂרָאֵל, בַּיּוֹם הַהוּא–בַּמַּחֲנֶה." (מלכים א' ט"ז פסוקים 16-15) העיר עצמה לא נכבשה בידי בני ישראל.  בעבודות תשתית באזור בשנת 1998, התגלה כאן מטמון המטבעות הגדול ביותר בישראל ובו כ- 26 אלף מטבעות, מהמאות הרביעית-חמישית לספירה (למעלה מאלף שנים לאחר אירועי הקרבות על גיבתון). נוסף למטמון המטבעות, התגלו בחפירה כלים עתיקים רבים. במרומי תל מלוט ישנה אנדרטה חדשה לזכרו של רפנאל מוסקל הי”ד, בן המושבה מזכרת בתיה, אשר נהג לטייל במקום רכוב על אופניו. רפנאל נהרג בקרב במרון א-ארס במלחמת לבנון השניה. מקור והרחבה אודות המקום

מבט על תל מלוט מכיוון דרום

המשכנו ברכיבה והקפנו את השמורה השנייה אליה הגענו בטיול והיא שמורת עינות גבתון.

שטחה של שמורת עינות גבתון 80 דונם ובה שתי קבוצות של נביעות אשר סביבן צומח מים וביצה. הסיבה להמצאות המעיינות והביצה באזור זה נובעת ממספר גורמים: הקרקע כוללת שכבות קרטון חרסית וחוואר שבבואן במגע עם מים הופכות אטומות ונושאות את המים.  מעיינות אלה נמצאים בשקע טופוגרפי רדוד אשר בחורף מתנקזים אליו מי הנגר העילי. בקיץ 2013 רשות הטבע והגנים סגרה את השמורה על מנת לאושש אותה ובעיקר על מנת להסיר בגיזום ובשריפה את עצי השיטה המכחילה שהיא מין פולש בארץ בכלל ובשמורה בפרט. בנוסף נכרתו האקליפטוסים שמעל פסי הרכבת מחשש להתמוטטותם בחורף. להרחבה באתר שמורת הטבע והגנים.

באתר רשות הטבע והגנים נכתב שהשמורה תפתח בקיץ 2014. חשבנו ששנה אחרי נוכל להיכנס לתחומה ולהציץ בה. דרך אחת הפרצות בגדר נכנסנו והתקרבו לאגם שנוצר במקום במסגרת עבודות השיקום וזה מה שראינו.

ביצת שמורת עינות גבתון

שמורת עינות גיבתון

עזבנו את שטח השמורה והתקדמנו מזרחה וחצינו את קו מסילת הברזל במעביר מים ואחרי מאות מטרים עברנו מתחת לגשר של כביש 6 החוצה את אחד מיובלי נחל השלושה. התקדמנו לעבר הערוץ המרכזי של הנחל והתחלנו לעלות לאורכו מזרחה בין מטעי הרימון וכרמי הגפן. לא עמדנו בפיתוי ולקינוח הטיול מעט לפני סיומו עצרנו לזלול רימון עסיסי. המשכנו דרך כרם הזיתים וחזרנו לחולדה שם הסתיים טיולנו שאת כל מסלולו ניתן לראות בתצלום אוויר והמפה למטה.

בין חולדה למצליח 04-10-2015-

בין חולדה למצליח 04-10-2015-

זהו הסתיים עוד טיול באזור מעניין ביותר שלרוב אין עוברים בו. נהנינו, למדנו והכרנו עוד משבצת ארץ ועל מה שכלול בה. למרות שלא השקענו הרבה אנרגיה היה לנו כיף אמיתי.