מרכס חלילים, דרך רכס הראל ומדרון הר חרת לפסגת הר איתן וחזרה דרך נחל צובה ורכס צובה2 ביולי 2015
בימי הקיץ החמים מתאים לי מאד לצאת לטיול בסביבה הקרובה לביתי בהרי יהודה. כך אפשר בראשית הבוקר מיד לאחר זריחה לדווש מבלי "לבזבז" זמן על נסיעה לנקודת התחלה ועל מנהלות מיותרות
היום, קצת אחרי השעה 06:00 שמזג אוויר היה, אידיאלי קריר ונעים, יצאתי עם חברי עופר זינדר לטיול באחד מהרכסים של הרי ירושלים. כמו כל הרסים האחרים וכיוונו הכללי של רכס זה צפון–צפון מזרח דרום דרום-מערב והוא משתרע בין הר שמואל (נבי סמואל) מצפון לרמת גבעון ובין נחל רפאים בדרום. קו הרכס הלא הוא קו פרשת מים מפריד בין היובלים שהם חלק מאגן הניקוז של נחל שורק ממזרח ובין היובלים שהם חלק מאגן הניקוז של נחל כסלון במזרח. בחלקו הדרומי רכס זה מתפצל לשניים ועל ארחיב בהמשך.
בצפון הרכס ממוקמים הישובים בידו ובית סוריק שנמצאים מעבר לקו הירוק וממנו, הלאה נמצא היישוב מבשרת ציון המשתרע בין שני צדדי כביש 1 ובהמשך קיבוץ צובה.
עבור עופר, הרגיל לרכב בארץ מודיעין, היה זה טיול אופניים ראשון בהרי יהודה והמטרה שלי הייתה להראות לו את מכמני הנוף שלהם. טיול זה הוא כמו טעימה ראשונה וכוונתו הייתה לעורר אצלו את החשק להמשיך ולהגיע לטייל חבל ארץ זה. בסיום הטיול נדמה כי גם המטרה וגם הכוונה הושגו במלואן.
נקודת התחלה של הטיול בשכונת רכס חלילים במבשרת ציון ויתר דיוק לאורך הטיילת מעל נחל חלילים. הרכיבה לאורך הטיילת הייתה בבחינת חימום לטיול שהיה מרובה בעליות.
"עליה ראשונה", לה נדרש מעט מאמץ על הסיפתח, הייתה ברכיבה במעלה שדרת החושן מכיכר קדמוניות ועד כיכר אבני חן.
המשך הרכיבה הייתה על ציר פחות או יותר אופקי לאורך מדרכות שדרות הראל דרך כיכר חלילים, קניון הראל והגשר שמעל כביש 1.
בימים אלה, במסגרת סלילת כביש 1 החדש נכרית מנהרה מתחת להר בו עובר כביש 1 היום. עם סיום העבודות וביטול קטע הכביש בין שתי פתחי המנהרות הגשר להיהרס. בשטח קטע הכביש שיבוטל והשטח בו מצוי הגשר יוקם מרכז חדש של מבשרת ציון שצדדיו שני קניונים (מצפון קניון הראל הקיים ומדרום קניון מבשרת שבונה בימים אלה היזם רמי לוי).
לאחר חציית גשר כביש 1 רכבנו על המדרכה לעבר מעוז ציון שהיא החלק הדרומי של מבשרת ציון. אחרי רכיבה מעבר לכיכר המעוזים הגענו לנקודה בה נכנסנו לשטח. פנינו מזרחה והתחלנו לרדת בשביל "סובב מבשרת" המקיף את היישוב ודרכו ניתן להגיע למטה לנחל שורק.
אחרי כמה מאות מטר פנינו דרומה על דרך המובילה לסאטף מסומנת ירוק והיא חלק משביל ישראל. דרך זו מתפתלת בחצי גובה במדרון המזרחי של הר חרת.
תחנת עצירה ראשונה בעין חרת. הגישה אליו בדרך מספר מדרגות מהדרך הראשית. זה כנראה מעיין עונתי שיבש בקיץ ובתחילת החורף. עוד היום לא זכיתי לראות את מימי המעיין. אולם, שרידי הבריכה והנקבה והתעלה סביבו מעידים כי היו במים.
הגענו למקום שהשמש מאירה מהצד. התצפית לעבר מערב ירושלים והכפר עין כרם מרהיבה. לא הרשינו לעצמנו לבקר במקום מבלי לצלם מכל כיוון מכל זווית.
[soliloquy id="1805"]
המשכנו הלאה דרומה על הדרך שהתפתלה בתוך כרם זיתים וממול מלווה אותנו מראה של החלק העליון של הכפר עין כרם ומרכז הרפואי הדסה עין כרם.
בפיצול דרכים פנינו מערבה והתחלנו לעלות על הדרך במדרון הדרומי של ההר ובנקודה מסוימת תוואי דרך זו היה מעל וממקביל לכביש 395 בקטע היורד מצומת איתן לצומת כרם. ממול כבר ראינו את פסגת הר איתן אליה פנינו היו מיועדים.
בנקודה מסוימת הדרך התפצלה ואנחנו פנינו ימינה בדרך הדרומית, יותר נכון לומר בסינגל הקצר שהוביל אותנו עד גרם המדרגות דרכנו ירדנו לכיכר צומת איתן.
חצינו את כביש 395 ועלינו לדרך המקיפה את הר איתן (מסומנת אדום במפות סימון שבילים). אורך הדרך כ-8 ק"מ אבל אנחנו רכבנו רק בחלקה.
התחלנו לרכב בקטע הדרך הסלולה בתחילה במגמת ירידה מול המרכז הרפואי הדסה ומול רכס אורה–עמינדב–הר שלמון ומתחת לו בלט המושב אבן ספיר.
אחרי צומת הכניסה לסטף פנינו מערבה בדרך. התחלנו לטפס בארבע עליות נחמדות. שיפוע בהן מתון והן שימשו כהכנה לקראת ההמשך.
המשך הדרך בתוואי נוח ואפילו מעט ירידה קלה שבדיווש בה היה במהירות הגבוהה מהממוצע.
זהו הגענו לנקודת הטיפוס במעלה הנקרא "מעלה לבלב". איני יודע מה מקור השם וניסיון לברר את העניין העלה חרס.
הדיווש במעלה הלבלב שאורכו כ-2 ק"מ, אולי קצת יותר הוביל אותנו לפסגת הר איתן מדרום.
במעלה זה שתי עליות קצרות אבל עם שיפוע תלול מאד, בין 12% ל-15%.
רכבנו בקצב איטי ומדוד ללא הפסקה.
הגענו לפסגת הר איתן שגובהה כ-775 מ'. פסגה זו היא משטח ישר ויש בו תצפית מרהיבה ומלאה של 3600. אין טעם לפרט. מומלץ להגיע למקום בכל שעה ולהזדהות באמצעות מפה.
מעט דרומה לפסגה מצויים שרידי הכפר הנטוש אל-לוז שנכבש במסגרת "מבצע אל ההר" בקרבות עשרת הימים במלחמת העצמאות. אחריה הוקם במקום היישוב לוזים שיושב על ידי עולים מתימן שעלו במרבד הקסמים. מיקום היישוב על פסגת ההר קירח לא התאימו אז ליישוב שפורק זמן קצר אחרי הקמתו.
כמובן שעצרנו לתצפית ולצילומים למזכרת. בלי זה אי אפשר!
הגיעה הזמן להתקדם והתחלנו לגלוש מהפסגה לכיוון צפון. עוד עצירה לתצפית לעבר קיבוץ צובה ונחל צובה.
נחזור רגע להתחלה בה ציינתי שחלקו הדרומי של הרכס שלאורכו רכבנו היום מתפצל לשניים. נחל צובה החוצה אותו לאורכו מפריד בין רכס הר חרת במזרח ושלוחת צובה במערב.
לאחר התצפית גלשנו בדרך למטה ועברנו בחורשת אקליפטוסים. מי שמכיר ומי שיודע האקליפטוס אינו שייך לחורש הים התיכוני. זה עץ שיובא מאוסטרליה בשלהי המאה -19 לייבוש הביצות וזה עץ אותו נטעה קק"ל בשנות החמישים במסגרת ייעור ביטחוני ובעיקר הסוואת מחנות צה"ל ודרכים סמוכות לגבול. בחורשת האקליפטוסים היה קיים מחנה צבאי שנבנה בראשית שנות ה-50 וניצל את עיי הכפר הפלסטיני סטף. מחנה זה נקרא מחנה ל"ה על שם מחלקת הפלמ"ח שנטבחה בדרכה לסייע לגוש עציון בינואר 1948. בחניון בו נמצא המחנה עצרנו להפסקת תה ותמרים כמקובל בכל טיול
מחנה הסטף היה מחנה הבית של יחידה 101 המפורסמת שהוקמה ביולי 1953 והייתה שייכת פיקודית וארגונית למחוז ירושלים. אני מניח שלא צריך להזכיר מי היה מפקדה ומה היו מעלליה. יחידה זו לא האריכה ימים ובתחילת שנת 1954 פורקה, מספר חודשים בלבד אחרי הקמתה. מורשת היחידה שחייה היו קצרים יישארו כנראה לנצח ויש רבים המתרפקים עליה אחרי פירוק יחידה 101 המחנה נשאר ושימש את פלוגת השריון הסודית שהגנה על ירושלים עד מלחמת ששת הימים. למי ששכח, על פי הסכמי שביתת הנשק עם ירדן מ-1949 אסור היה להחזיק בירושלים נשק כבד. אבל להפקיר את העיר, שהיא בירת המדינה אי אפשר היה. מה עשה צה"ל הקים את היחידה שחנתה מחוץ לעיר ובקרבתה. היחידה "נחשפה" במלחמת ששת הימים עת הייתה שותפה עם הכוחות שפעלו לכיבוש חלקה המזרחי של העיר. אחרי מלחמת ששת הימים המחנה המשיך להתקיים ושימש יחידות מהמערך הלוגיסטי של פקוד המרכז ובין היתר את יחידת הקבורה הפיקודית. המחנה פורק סופית בשנות ה-80 והיחידות שחנו בו הועברו למחנה בית זית הסמוך שאף הוא נעזב בשנות ה-90' ועומד נטוש עד ימינו. מערכת הביטחון מסרבת להעביר את שטחו לשימוש אזרחי. המעוניין לדעת למה יפנה אלי ויקבל את התשובה.
אחרי הפסקה ירדנו במורד הכביש דרך חניון הסטף לכיכר צומת כרם ונכנסנו נכנסתי לדרך מקבילה ומעל לנחל צובה.
במעבר הצר בין הסלעים חצינו את הנחל וטיפסנו בדרך בין המטעים לקיבוץ הנמצא ברום הרכס בצמוד לתל צובה. אזכיר שוב, בתל זה נמצאים שרידי מצודה צלבנית בלמונט (ההר היפה) שהיא חלק ממערך מצודות לאורך הדרך מירושלים למישור החוף. המקום מזוהה גם עם צובה המקראית ממנה הגיע אחד מנאמני דוד המלך יגאל בבן נתן. עד 1948 נמצא במקום הכפר הפלסטיני סובה שנכבש סופית בקרבות עשרת הימים ביולי שנה זו. מיד עם תום המלחמה הקימו חיילים משוחררים במקום את הקיבוץ פלמ"ח צובה.
בסיום העלייה הגענו לדרך החוצה את קיבוץ צובה ועקפנו ממערב את מפעל הזכוכית. המשכנו צפונה בדרך ממערב לתל צובה בדרך החוצה את שלוחת צובה. עוד עלייה נחמדה בקצה הכרם והמטה ובסיומה הגענו למעוז ציון. גם הפעם, כמו בכל הזדמנות ברכיבה בקטע זה מרשים הוא מראה הרכס ממול המקבץ היישובי הכולל את עין נקובה ועין רפה, אבו גוש ומעליהם בית נקופה, קריית ענבים ומעלה החמישה. כמובן שאי אפשר לפסס את כביש 1 והעבודות המתבצעות בו
הקטע האחרון של הרכיבה היה ברחובות מעוז ציון המוכר גם בשם העממי הקסטל והלאה בשדרות הראל חזרה לנקודת ההתחלה ליד בייתי.
הסתיים טיול שאורכו קצת יותר מ-23 ק"מ, שנמשך בערך ארבע שעות, הטיפוס המצטבר 477 מ' (על פי תוכנה אחרת 550 מ')
טיול נינוח שהתנהל על פי "אסכולת מ-ל-מ-ל-מ"מתאמצים–לא–ממהרים–לשום–מקום.לאסכולה זו נחשפתי בתחילת רכיבת באופניים.כיף לטייל כך מבלי לוותר על הספורט. |