הדפסה

בבוקר יום שישי (4/3/2016) יצאנו לטיול  בפארק יערות מנשה – בין עין השופט להזורע. היינו חבורה של שמונה רוכבים: איל אופק שהוביל את הטיול, בנו דניאל, טל ממגל (הקיבוץ ), לוי אבנון, יונה בקלצ'וק, רובי שבת, רוני ברוכין ואני.

אזור הטיול

מסלול הטיול היה במדרונות המזרחיים המיוערים, המוריקים והצבעוניים של רמות מנשה בין כביש 66 במזרח ובין כביש 672 במערב.

אזור הטיול

מבחינה גאוגרפית טיילנו באזור שממזרח לקו פרשת המים בין נחל משמר ובין נחל השופט.

מפת אזור הטיול בהתאם לקו פרשת המים ואגני ניקוז הנחלים. המקור: יואש ידידיה (1988), נוף ואדם ברמת מנשה, בהוצאת המועצה האזורית מגידו מועצה מקומית יקנעם

מרחב הטיול היה המרחב הביוספרי שנמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית מגידו שהוצגו בהרחבה בטיול קודם באזור.

מסלול הטיול היה מעגלי כמוצג במפה זו.

מסלול הטיול

התחלנו את הטיול ממגרש החנייה של האולם האזורי של המועצה האזורית מגידו.

נקודת ההתחלה

זה היה החלק הראשון של המסלול

החלק הראשון של המסלול

המסלול עבר בתוך החורש חלקו בחד שביל (סינגל) עין השופט.

לאורך חד שביל עין השופט

בחד שביל עין השופט

אי אפשר היה להתעלם מהפריחה שליוותה אותנו לאורך כל הדרך.

עוצרים לצלם

חלק מהמסלול עבר בדרכים הרחבות מה שקרוי בשפת הרוכבים דאבלים

עולים על הדאבל

בזמן הטיול פריחת האביב החלה וכליל החורש היה במלוא תפארתו.

כליל החורש מושא לצילום

העץ והחברים

התגלגלנו למטה לאחת ממרפסות הנוף  מעל קיבוץ משמר העמק לתצפית עליו ועל עמק יזרעאל.

במרפסת הנוף

מבט לעבר ח' בית ראש מעל משמר העמק

במקום דברנו גם על הכפרים שנמצאו באזור עד מלחמת העצמאות כמוצג במפה. לא הרחבנו לדבר על קורות הקרבות במשמר העמק מאחר ועל הפרק עמדה כוונה לקיים טיול נפרד שיוקדש ללימוד הנושא.

הכפרים הערבים שהיו באזור הטיול עד מלחמת עצמאות, המקור: אתר "זוכרות"

לאחר התצפית התחלנו להתגלגל למטה לכיוון עמק יזרעאל

כבר בתחילה נאלצנו לעבור ולדלג מעל הגדרות

כליל החורש שחיכה לנו בדרך למטה

בירידה לעבר עמק יזרעאל

סמוך לקטע כביש 66, בין משמר העמק ובין קיבוץ הזורע, רכבנו שוב בקטע חד שביל עין השופט.

חזרנו לחד שביל

לפני הכניסה לפארק יערות מנשה עצרנו ליד אנדרטה נשכחת לזכרי שני חברי קיבוץ הזורע שנהרגו במקום בזמן מלחמת העצמאות.

מקשיבים להסבר

האנדרטה לזכר חברי קיבוץ הזורע

המשכנו הלאה בדרך. אני נשארתי לבד מעט מאחור. כבר בתחילת הדרך נתקעתי עם האופניים. ניסיון של רוכבי אורח לסייע הסתיים בשבירת מעביר ההילוכים שכבר התעקם וזז ממקומו. התחושה לא הייתה נעימה. א-ברוך! ככה נשבר המעביר, בלי הודעה מוקדמת ובלי סימן. התוצאה: האופניים הושבתו ואני נשארתי במקומי. החברים שלא ידעו שנתקעתי המשיכו בטיול. שהרגישו בחסרוני צלצלו ואז עדכנתי אותם בחדשות.

דניאל, בנו של איל, נשלח לסייע לי. אחרי המתנה של דקות בודדות, הוא הגיע וחילץ אותי לחנות "טרק משמר העמק". שם גלי רונן קיבל אותי בסבר פנים נאות. לשמחתי, במקרה (אולי לא!) היה לו מעביר מאותו סוג שנשבר. אחרי כמה דקות לאחר שהוא החליף אותו וגם שרשרת וכבל הילוכים, האופנים חזרו לכשירות. אך, הידד!

נפרדתי לשלום ויצאתי לדרך לפגוש את החברים. חציתי את קיבוץ משמר העמק, טיפסתי אט אט במעלה נחל משמר (אחד המקומות היפים בארץ) לכיוון ג'וערה. במעין שולמית פגשתי את איל, טל ויונה שלאחר שסיימו את הטיול הגיעו לאסוף אותי.

מסלול לאורך נחל משמר

שאר הקבוצה עצרה לזמן קצר בבית הקברות של הכפר אבו זריק.

מייסדי הכפר אבו זריק היו במקורם בני שבטים טורקמניים, שהחלו להגיע לארץ ישראל בתחילת המאה ה-11, לאחר כיבוש הארץ בידי מלכ שאה הסלג'וקי. יושביו מוזכרים בכתבים ההיסטוריים האסלאמיים והנוצריים כלוחמים למען המוסלמים נגד הנוצרים במהלך מסעות הצלב. בני הכפר היו רועי צאן נודדים, ובתקופת השלטון הבריטי החלו להקים מבנים ועברו גם לעבודת אדמה.‏ בתקופה זו השתייך הכפר לנפת חיפה. בסקר הכפרים שהתקיים בשנת 1945 הוערך מספר תושבי הכפר בסך של 550 תושבים. שטח הכפר הוערך בסך של 6,493 דונם עות'מאני מתוכם 2,092 דונם שטחים ציבוריים. בעת קרב משמר העמק במלחמת העצמאות, שנערך ב-12–13 באפריל 1948, נכבש הכפר על ידי חטיבת כרמלי ואלכסנדרוני ובידי הפלמ"ח בקרבות נהרסו חלק מבתי הכפר, ויתרתם נהרסה ב-14 באפריל 1948.‏ לאחר הקרבות ננטש הכפר על ידי תושביו שעברו לאזור ג'נין. לאחר המלחמה נמסרו אדמות הכפר לקיבוץ הזורע.  בקרבת הכפר נמצא האתר הארכאולוגי תל זריק. על ראש התל נמצאו חרסים המעידים על רצף התיישבותי מהתקופה הכלקוליתית ועד התקופה העות'מאנית. מקור

במקום איל סיפר מעט לחברים על עבודתו באוניברסיטה בה תיאר בפרוטרוט את מסכת היחסים בין הזורע לאבו זריק בין 1936-1948 עד ולסוף העצוב במהלך הקרבות על משמר העמק באפריל 1948.

הכוונה הייתה לעצור בבאר הכפר שעד היום משמשת את קיבוץ הזורע כמים מתוקים לבריכות הדגים. אבל לא היה זמן לכך. בהמשך ביקרה החבורה בקיבוץ הזורע ופקדה את מערת המסתור בה הסתתרו ילדי הקיבוץ באפריל 48 בעת ההפגזה של קאוקג'י על משמר העמק. המערה והסביבה שלה משמשים עד היום כפינת הזיכרון לחללי הקיבוץ.

משם הם המשיכו למערת פעמון נהדרת הנמצאת בתוך קיבוץ הזורע.

מערת הפעמון

לאחר היציאה מהקבוץ המשיכה החבורה לעבר נחל השופט ועצרה ליד תחנת קמח מהתקופה העות'ומנית ששימשה את ערביי הסביבה. המיוחד בתחנה היא תעלת מים חצובה בסלע המובילה את המים לתחנה מנחל שופט מרחק של חצי ק"מ. היחוד של התחנה בארובות החצובות בסלע ולא בנויות.

ההמשך ביקור במעין אמי, עין חשרת ובערבית אל-מחשורה. תחנת קמח נוספת והליכה בשביל הנכים לאורך נחל שופט השופע מים כולל המפל הנפלא שבדרך.

הפסקה קצרה הייתה בחניון החרובים שהוא אחד מהמוצאות של סינגל הזורע.

הפסקה בחניון חרובים

לאחריה רכבה הקבוצה חצי ק"מ על הסינגל במקביל לנחל שופט ובהמשך בנחל שופט לעמק השלום. סיום המסלול היה עליה בדרך הרומית ובדרך הסולניג לעין השופט.

במעלה דרך הסולינג

בקצה דרך הסולינג והיציאה מנחל השופט

בחזרה לעין השופט

בסופו של דבר, אני יכול לומר שביום זה היה לי רק חצי טיול. היה לי גם מזל גדול שגלי רונן ממשמר העמק תיקן לי במקצועיות את האופניים ומנע את השבתתם למספר ימים. תודה גלי! משפט נדוש שאני שומע הרבה "אין מה לעשות". ככה זה, תקלות קורות. אצלנו בשכונה אומרים "יום עסל, יום בצל". לא נורא אעביר דף ואמשיך הלאה לצאת למשעולים  לטייל ולתור בארץ.  בזמן הקרוב אצא בעקבות פריחת האירוסים בין עיי הכפרים הנטושים של אזור רמות מנשה בין יקנעם ובין משמר העמק כדי ללמוד ביתר בפירוט על מה שהתרחש באזור בימי מלחמת העצמאות. יש למה לצפות.