הדפסה

ביום שבת (28/11/2015) הצטרפתי לקבוצת גלגליגיל שיצאה לטיול ברמות מנשה. זה אזור שאני מאוד אוהב ומכיר, אזור מעניין, יפה ובעיקר אזור שנעים וכיף לרכוב בו. לדאבוני, עד כה כמעט שלא טיילתי בו ברכיבה.

מעמיקם לעין השופט- 28-11-2015

רמות מנשה – אזור קער גאולוגי נטוי שאורכו כ-18 ק"מ ורוחבו כ-12 ק"מ וחלקו הדרומי מגיע לגובה 300 – 400 מ' וחלקו הצפוני לגובה 250 – 300מ'. שני קווי שבר שלאורכם נמצאים עמקי נחל מפרידים את רמות מנשה משני הקמרים שמצדדיו בצפון, נחל תות בינן ובין הכרמל ובדרום, נחל עירון בינן ובין גבעות עירון והר אמיר. רמות מנשה הן אזור הבנוי סלעים שלישונים בלתי מקומטים, גיר רך וקרטון המכוסים אדמת רנדזינה אפורה. רמות מנשה הן בעצם חלק מ"ארץ הכרמל" שהיא על פי הגדרת הגאוגרף יהודה קרמון (ארץ ישראל, גיאוגרפיה של הארץ ואזוריה, עמ' 217) אינה אזור במלוא מובן המלה אלא קבוצת נופים בעלי אופי שונה (הר הכרמל, רמות מנשה וגבעות עירון). רכס הכרמל חורג חורג מהכיוון הכללי של שדרת ההר (דרום-צפון) לאורכה של הארץ ופונה לצפון-מערב ושוקע בתלילות אל הים ויוצר את ההפסק היחיד ברציפות מישור החוף בישראל.

מעמיקם לעין השופט- 28-11-2015

*****

היה זה טיול שונה מבחינות רבות מאלה של החודשים האחרונים.  יצאתי לטיול שאני לא המוביל שלו וזה היה נחמד לי להיות אחד מן העם. יצאתי עם קבוצה גדולה, יותר מזו אני רגיל, – היינו 11 איש, כולם גברים.

בלילה לפני הטיול ישנתי אצל ביתי רוני ובעלה יוני בביתם בקריית השרון שבנתניה – הם פינקו אותי וזה היה נחמד. יצאתי למקום ההתכנסות בשעת בוקר מוקדמת, לפני הזריחה, ואפילו הספקתי לצלם אותה.

הזריחה כפי שנצפתה בקריית השרון

נקודת התכנסות הקבוצה הייתה במערב רמות ממנשה בתוך מושב עמיקם מול בניין המועצה אזורית אלונה.

עמיקם – מושב המשתייך לארגון יישובי חירות – בית"ר. השם סמלי. המושב הוקם בשנת 1950 על אדמות הכפר הערבי הנטוש סנדיאנה על ידי עולים יוצאי רוסיה שהתגוררו בסין (חרבין ומנצ'וריה)אליה ברחו אחרי המהפיכה הבולשביקית ואליהם הצטרפו עולים מצפון אפריקה ובשנת 1956 גם מספר משפחות שעלו מפולין.

מועצה אזורית אלונה היא אחת המועצות האזוריות הקטנות בארץ ותחום שיפוטה הוא כ-21,000 דונם. מועצה אזורית זו כוננה בשנת 1953 וכוללת שלושה מושבים סמוכים זה לזה: עמיקם, אביאל וגבעת נילי, בהם מתגוררים כ-2,500 נפש וכולם משתייכים לתנועת ההתיישבות של הזרם הרביזיוניסטי בציונות – לתנועת יישובי חירות-בית"ר. רוב אוכלוסיית המושבים עוסקת בחקלאות ובעיקר בגידול כרמים ועצי פרי נשירים. בסמל המועצה באו לידי ביטוי שלושה מאפיינים בולטים שלה: עץ האלון, הדומיננטי בחורש שבשטח המועצה בכלל ובפארק אלונה בפרט; אשכול הענבים המסמל את הדומיננטי של יישוביה ומפת ארצישראל השלמה בשני גדות הירדן, סמל תנועת החירות שאליה השתייכו תושבי היישובים בעת הקמתם.

סמל המועצה האזורית אלונה

יצאנו לדרך ממושב עמיקם דרומה הגענו לנחל תנינים ורכבנו מזרחה לאורך הדרך הצמודה לגדה הצפונית של הנחל מדרום להר העגול עד שהגענו לכביש 6 וליתר דיוק קטע 18 בכיש 6  שסלילתו הייתה שנויה במחלוקת.

קטע 18 בכביש 6,  בין מחלף עירון (כביש 65) בדרום ועד למחלף עין תות באזור אליקים (כביש 6), משפר את הנגישות לאזור צפון הארץ וממנו חוצה את רמות מנשה מצפון לדרום ומחלק אותן לחלק מזרחי ולחלק מערבי. אורכו של קטע זה כ-18 ק"מ . קטע כביש זה עובר בחבל ארץ בעל רגישות נופית גבוהה ביותר. תוואי הכביש, חוצה שרשרת גבעות רכות שחלקן מכוסה ביער פארק אלון תבור וחלקן בשדות חיטה והוא חוצה שבעה נחלים היורדים מכיוון רמות מנשה לכיוון מערב. בפברואר 2004 הגישה עמותת אדם טבע ודין (אט"ד) עתירה לבג"ץ שהתבקש להורות על הפסקת העבודות בשטח עד שתיבדק האפשרות להעביר את החלק הצפוני של קטע 18 במנהרה וזאת על מנת  למזער את הפגיעה בשטחים הפתוחים. עד אז  סרבו חברת 'דרך ארץ', החברה הבונה את 'חוצה ישראל', והמשרד לאיכות הסביבה לבצע בדיקה כזו. באוקטובר 2004 בעקבות הוראת בג"ץ, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה דנה בעניין והחליטה שלא לשנות את התכנית המקורית. המועצה נימקה את החלטתה שלא לשנות את התכנית בכך שמדובר בפרויקט לאומי חשוב, שאושר לאחר דיונים ממושכים וממצים. לדברי המועצה, לא היה במידע שהוצג בפניה כדי להצדיק עיכוב משמעותי בפרויקט. עמותת אדם טבע ודין הגיבה וטענה שההחלטה שהתקבלה מהווה החמצה של הזדמנות לתקן הליך תכנון בלתי נאות. ההחלטה הוכיחה גם שגוף כמו המועצה נכנע ללחצים פוליטיים. חבל מאוד ששטח ירוק בעל ערך ייחודי שאין כמותו בארץ ייעלם וייהרס בשל שיקולים לא ענייניים. לאחר ההחלטה העבודות הסלילה החלו בהתאם לתכנית בה נקבעה תכננו את השתלבות 14 הגשרים בסביבתם, 2 מנהרות באורך כ-350 מטרים המשמשות מעבר אקולוגי.קטע זה נפתח לתנועה ביולי 2009 במתכונת של מסלול דו נתיבי לכל כיוון

חלק ראשון של המסלול עד כביש 6

פנינו צפונה ורכבנו כ-1 ק"מ על הדרך הלבנה המקבילה וצמודה לכביש 6 ממערב שהיא בעצם חלק מ"דרך המוביל".

מוביל המים הארצי הוא ממפעלי התשתית האדירים שהקימה מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. תכננו החל בשנות ה-50 ובנייתו הושלמה במחצית שנות ה-60. מפעל זה הזרים לאורך השנים את מי הכנרת להשקיית החקלאות בנגב ולשתייה במרכז הארץ. חלקו הראשון של המוביל הוא, בין היתר ובעיקר, בתעלה פתוחה החוצה את הגליל התחתון עד מאגר אשכול בבקעת בית-נטופה. המשכו בצינורות בקוטר ענק מתחת לאדמה לעבר מקורות הירקון והלאה לעבר הנגב המערבי. לאורך דרך המוביל שנסללה מעל הצינור המים הטמון בקרקע נמצאים מתקנים שונים של חברת מקורות המחזיקה ומתפעלת את המוביל. דרך זו טובה מאד ומאפשרת גם נסיעת רכב רגיל לאורכו, קל וחומר גם רכיבה על אופניים, וכך מנגישה את האזורים לאורכו לא רק לחקלאים אלא גם למטיילים

חצינו את כביש 6 במעבר תחתיו וטיפסנו על השלוחה שקו הרכס שלה (קו מזרח–מערב) מהווה קו פרשת מים מקומי בין היובלים היורדים לנחל תנינים בדרום ונחל דליה בצפון.  קצב הרכיבה של אנשי הקבוצה היה מהיר יותר מזה שאני רגיל אליו. אני רכבתי לאט ובעלייה השתרכתי מאחור. תוך כדי העלייה התגלה המראה המרהיב של הגבעות והשדות המעובדים וביניהם משלובים הקיבוצים רמות מנשה ודליה.

חלק שני של המסלול

על מנת לא לעכב את הקבוצה, בקטע זה של הרכיבה לא עצרתי לצלם וקצת הצטערתי.  הבנתי שזה לא נורא כי אוכל בעתיד לחזור ולרכוב בקטע יפה של המסלול.  לא היה לי נעים שבשלב מסוים החברים נאלצו לחכות לי מספר דקות עד שאגיע. במפגש הדרך עם כביש 672 העובר לאורכן של רמות מנשה מצומת אליקים לקבוץ גלעד הקבוצה חיכתה לי. כפיצוי על ההמתנה הסברתי להם מעט על האזור.

רכבנו מעט על כביש 672 צפונה בנקודה מסוימת פנינו מזרחה לעבר עין השופט.

משבעת הקיבוצים הנמצאים ברמות מנשה וכולם למעט אחד הוקמו בתקופת היישוב טרם ייסוד המדינה. הוותיק מביניהם משמר העמק (1926) נמצא במורדות המזרחיים של רמות מנשה, לא הרחק ממנו נמצא הזורע (1934). שלושת הקיבוצים על פסגות גבעות רמות מנשה הוקמו בתקופת חומה ומגדל והם עין השופט (1937), דליה (1939) ורמת השופט (1941). הקיבוץ הדרומי ביותר הוא גלעד שנקרא גם אבן יצחק (1945) והקיבוץ "הצעיר" ביותר הוא רמות מנשה (1948). כל הקיבוצים משתייכים למועצה האזורית מגידו הכוללת יישובים נוספים. כל הקיבוצים משתייכים לתנועה הקיבוצית המאוחדת ולפני כן שישה מהם השתייכו לתנועת השומר הצעיר וגלעד השתייך לאיחוד הקבוצותו הקיבוצים.

חלק שלישי של המסלול

עברנו בתוך מתחם המוגדר בו נמצאו הפרות והעגלות כמובן שעצרנו לצלם ולהצטלם במקום. איך אפשר שלא?!

מתחם הבקר של עין השופט

ממשיכים הלאה ממתחם הבקר של עין השופט

עקפנו את עין השופט מדרום ובפינה הדרום מזרחית עצרנו לתיקון תקר של אחד החברים.

עצירה לתיקון התקר

מהקצה הדרום המזרחי של הקיבוץ גלשנו לעבר נחל רז .

בירידה לנחל רז

ושם איך לא נאלצנו לעבור את אחד משערי השדות

מעבר הכרחי

רכבנו בתחילה לאורך הגדה הדרומית של נחל רז בתוך השדה. החקלאים המעבדים את השדה ורצו להרחיב את שטח העיבוד, החליטו שהדרך מיותרת וחרשו גם אותה.

לצערנו נחל רז היה יבש לחלוטין וכך גם המעיינות הנמצאים לאורכו. כדי לראות אותם שופעים צריך להמתין שירד  יותר גשם באזור ובהזדמנות זו יאפשר לצמחים החד שנתיים לנבוט ולפרוח על המדרונות מסביב שטרם הוריקו במלוא הדרם.

לאורך נחל רז

נחל רז

גשם טוב יוכל למלא גם את מאגרי המים שעברנו דרכם.

ליד אחד ממאגרי נחל רז

ליד אחד ממאגרי נחל רז

לאחר שחצינו בשנית את כביש 672 גלשנו לעבר במורד נחל רז לעבר חיבורו לנחל תנינים

במורד נחל רז

במורד נחל רז

ושוב עצרנו ליד מאגר מים נוסף שהיה מרשים ביופיו.

המאגר של נחל רז

אי אפשר היה שלא לעצור לצילום קבוצתי נוסף.

צילום אחרון למזכרת

מהמאגר המשכנו ועלינו על הדרך הצמודה לגדה הצפונית של נחל תנינים. רכבנו מערבה, חצינו מתחת לכביש 6 וחזרנו לעמיקם.

*****

הטיול  הקצר והנחמד הסתיים אחרי שלוש שעות מתוכן כשעתיים רכיבה ויתרת הזמן עצירות לצילומים, מעבר גדרות ושערים ולתיקון תקר באופניים של אחד החברים. היה זה יופי של טיול עם אנשים נחמדים ביותר. אהבתי!