ביום רביעי (17/2/2016) ימים בודדים לפני סיום חגיגת חודש דרום אדום, בסופשבוע זה (אולי בשבוע הבא), יצאנו גם אנחנו להשתתף בה. ההחלטה לצאת באמצע השבוע נבעה מהרצון להסתובב באזור בזמן שהמוני ישראל לא מגיעים אליו. בקשנו קצת שקט וקצת פרטיות בלי דוחק והמולה. חשבנו שאם אנו יכולים להרשות לעצמנו תענוג זה, אזי אין סיבה שנוותר עליו. הדרמנו במישור החוף והגענו לקצהו עד צפון -מערב הנגב .

 

הטיול שלנו היה במרחב עלומים ובארי, מרביתו משתרע באזור בין כביש 232 ממזרח ובין גדר הביטחון על גבול רצועת עזה ממערב.

 

בשעת בוקר מוקדמת התכנסנו ברחבת חנייה ליד חנות האופניים בלה – דווש (ליד קיבוץ בארי) שמונה חברים מהם חמישה חברי קבוצת עידן אופן (רבדים): עידן הלל, אריאל וורוצלבסקי, שמעון ברנס, דוד טובול ואלי שיפוני, שני חבריי אהרון ברוכין, דוד מאיר ואני. יצאנו לדרך קצת אחרי השעה 07:00.

 

החלק הראשון של הטיול, שאורכו היה קצת יותר  מ- 10 ק"מ, היה סובב עלומים והיה מסלול טבעתי.

 

מבארי עלינו צפונה בדרך הלבנה (מסומנת בצבע ירוק) המתפתלת בין השדות ובין שפת שמורת מכתש בארי לעבר קבוצת עלומים. בצומת דרך האספלט (מסומנת בצבע שחור) חיכה לנו רפי בביאן וגם הנציח את הגעתנו.

 

רפי בביאן הוא קב"ט המועצה האזורית שדות נגב. את רפי הכרתי בטיולים קודמים באזור לפני שלוש שנים ומאז שמרנו על הקשר. עקבתי בהערצה אחרי פעילותו בזמן הלחימה נגד החמאס בקיץ 2014, בעת מבצע "צוק איתן".

 

המועצה האזורית שדות נגב משתרעת על פני כ-200,000 דונם סביב נתיבות. אוכלוסייתה מונה כ- 9200 תושבים הפזורים בשנים עשר מושבים, שני מרכזים כפריים ושני קיבוצים המאופיינים כיישובים דתיים –לאומיים. (שישה עשר יישובים סה"כ). בשנים האחרונות נמצאת המועצה בתנופת פיתוח הבאה לידי ביטוי בהרחבת המושבים, הקיבוצים והמרכזים הכפריים. בסיום תהליך ההרחבה יתווספו עוד כ – 1000 יחידות דיור ביישוביה.
המועצה האזורית הוקמה בינואר 1951 ואז היא נקראה "מועצה אזורית הנגב הצפוני" והיא כללה בתוכה את היישובים שובה, תקומה, סעד, יושיביה (שכונה אז מוחרקה א'), שרשרת ובית הגדי (שכונה אז נתיב המולדת), יישובי הפועל המזרחי בנגב המערבי. לאחר מספר שנים הוסב שמה ל"מועצה אזורית עזתה".‏ בראשית שנת 2002, בעיצומה של האינתיפאדה השניה, תושבי המועצה האזורית עזתה החליטו לשנות את שמה של המועצה. הטענה אז הייתה שהשם גורם לתדמית שלילית ולפגיעה בתושבים. הסיבה לכך, שהשם "עזתה" נגזר מהמילה "עזה", שאין לה דימוי חיובי בתודעתם של ישראלים. לאור הריבוי הגדול של הפיגועים בישראל באותה עת, התקבלו במועצה תלונות רבות של תושבים שטענו כי השם "עזתה" פוגע בהם, בקרובי משפחתם ובעסקים שהם עושים. במועצה החליטו לקבל את דרישת התושבים לשינוי השם. המועצה פתחה בתחרות לבחירת השם החדש. מתוך מאות ההצעות שהגיעו למועצה, הוחלט לאמץ את השם החדש "שדות הנגב". ‏ראו עוד

במקום הפגישה עם רפי הוא  סיפר לנו בקצרה עליו ועל קיבוץ עלומים. בתצפית לכיוון צפון ומערב לעבר עלומים רפי הצביע על אתר קיבוץ בארות יצחק שנמצא במקום עד מלחמת העצמאות, על נחל עוז ועל שכונת סג'עיה ועלי מונטר הנמצאים במזרח העיר עזה. הוא הרחיב מעט ודיבר על סוגיות הביטחון איתן מתמודדים יישובי עוטף עזה ובעיקר אלה הצמודים לגדר, על האירועים במקום במבצע צוק איתן. למדנו ממנו דבר גם על המנהרות. לא בדיוק מה שמפורסם ברבים.

 

לאחר התצפית, רפי הוביל אותנו לשער הדרומי של עלומים ודרכו נכנסנו אל תחום חצר המשק.

עלומים – קיבוץ שהוקם בשנת 1966 על ידי שני גרעיני נח"ל, בוגרי תנועת בני עקיבא משבטים עלומים ואורים, ומכאן שמו. שטחו של הקיבוץ הוא כ־7,000 דונם, ועוד כ־4,000 דונם הם שטחי פלחה בסביבת הקיבוץ. קיבוץ עלומים הוא חלק מתנועת הקיבוץ הדתי הכוללת 23 קיבוצים ומושבים שיתופיים, כולם דתיים. הקיבוץ מנהל אורח חיים דתי ציוני במתכונת של שותפות כלכלית. הקבוצה מונה כיום כ-90 משפחות, רובן בוגרות גרעיני נח"ל, אשר במשך השנים הצטרפו לקבוצה. כרבע מהאוכלוסייה עלתה לארץ במסגרת גרעיני בני עקיבא מאנגליה, ונתח גדול שייך גם לבנים חוזרים שקבעו את ביתם במקום. פרנסת הקיבוץ מתבססת בעיקר מחקלאות, כשהמרכיב העיקרי הוא גידולי שדה, בהם: גזר, תפו"א לשוק המקומי וליצוא, בטטות ועוד. כמו כן פרדסי הדרים, מטע אבוקדו וחוחובה (לתעשיית הקרמים). חלק מהגידולים הם גידולים אורגניים, שהתפתחו בשנים האחרונות. בעלומים קיימים 3 מערכי אריזה לתוצרת חקלאית: לגזר, תפוחי אדמה ופלפלים. בנוסף קיימים חדרי קירור לאחסנת תוצרת חקלאית. בית אריזה אורגני נחנך במרץ 2010. ניתנים בו שרותי מיון אריזה קירור ושילוח לנמלים. השירותים ניתנים למגדלים מצפון הארץ ועד דרומה. בית האריזה אורז כ-10,000 טון גזר בעונה. הרפת בעלומים היא מן הרפתות המקצועיות בארץ. החלב משווק לתנובה ומקצתו עובר ליצור פרטי של מוצרי חלב לחברי הקיבוץ. ביישוב קיים בית כנסת ובסמיכות לו בית מדרש עם ספריה. בנוסף קיימים בקיבוץ מכינה קדם צבאית לבנים ובנות "מכינת יונתן", וכן אירוח דתי למשפחות ולזוגות. בחדר האוכל בקיבוץ יש ארבעה תבליטי קרמיקה גדולים של האמן משה סעידי מקיבוץ כפר מנחם. בשנת 2014 נחנך בעלומים, בשיתוף עם המועצה לשימור אתרים, מוזיאון "בארות בנגב". מוזיאון למורשת ההתיישבות בנגב, התיישבות הקיבוצים הדתיים, ובארות יצחק ועלומים בפרט. אתר הקיבוץ

 

בחצר המשק התוודענו לגזר (הגידול העיקרי של הקיבוץ) ולרפת המשוכללת.

 

יצאנו מחצר משק עלומים חצינו את כביש 232 והמשכנו מזרחה בדרך אספלט קצרה שהופכת לדרך עפר לעבר "באר מרווה".

 

אחרי רכיבה קצרה ופסטורלית בין שדות החיטה הגענו לבאר מרווה. 

אתר באר מרווה הוא יד זיכרון למרווה בביאן ז"ל. זה מקום שקט והפריחה בו וסביבו בעיצומה.

מרווה בביאן ז"ל היא הבת של רפי בביאן יבדל"א, כאמור, קב"ט מועצה אזורית שדות נגב וגם צלם חובב מקצועי. בסתיו תשע"ה (נובמבר 2014) שהיא רק בת 18, נפטרה מרווה לאחר מאבק עיקש של שנה וחודשיים במחלת הסרטן. בזמן מחלתה החליטה מרווה להשלים ולסיים את כל בחינות הבגרות והפכה את השגרה לניצחון. מהיום שבו התגלתה בגופה המחלה ועד היום שבו הלכה מרווה לעולמה, היא הקפידה לעשות את כל מה שעשו חברותיה בתיכון קבוצת יבנה שם למדה: פעילויות חברתיות, השתתפה בטיולים שנתיים, טסה בקיץ לפולין, עשתה את כל העבודות שהוטלו עליה וניגשה לכל בחינות הבגרות. היא נפטרה לאחר שהשלימה את כל מבחני הבגרות. התעודה נמסרה להוריה בקיבוץ עלומים במעמד מרגש ביותר. למרות גילה הצעיר מרווה ז"ל השפיעה והותירה את חותמה בקרב אנשים רבים. המוטו שהוביל אותה בחייה היה: לחיות, לצחוק, לאהוב. רפי אביה ובני משפחתה בקשו להנציח את זכרה באתר בו פורחות הכלניות, במקום הקרוב אל ביתה, קיבוץ עלומים אליו הלכה עם חבריה. יחד עם קק"ל, שנרתמו לפרויקט ועבדו סביב השעון. בחורף תשע"ו (ינואר 2016) הוכשרו הדרך למקום וחניון למטיילים.

 

לפני שנפרדנו מרפי הוא הפליא ומצלמתו הנציח את הביקור שלנו במקום.

 

בהמשך הדרך לא הפסקנו להתפעל מיופיו של המקום. בחורשה הסמוכה לבאר נמצא החניון וסביבו מרבדי כלניות. מרהיב!

 

המשכנו בדרך הצמודה לגדה המערבית של נחל שובה שהוא יובל של נחל גרר ומנקז את האזור שבו נמצאים שמרת, שובה, תושיה, כפר מימון ושוקדה. בהמשך לאחר חציית הנחל נכנסנו לתוך חד שביל (סינגל) שוקדה. הרכיבה בו הייתה קלילה ונעימה. לאורך כל הדרך הובילו אותנו מרבדי כלניות.

 

הגענו לחניון שוקדה ומשם קצרה הייתה הדרך ליער שוקדה. לדאבוני ולצערי משטחי הכלניות במקום לא היו מרשימים כמו אלה שהכרתי משנים קודמות. המוני בית ישראל שהגיעו בשבועות האחרונים למקום רמסו אותם. חבל! חבל! אין ספק משטחי ומרבדי הכלניות בבאר מרווה הרבה יותר מרשימים.

 

חצינו את יער שוקדה והמשכנו מערבה בדרך שנסללה אספלט לאחר מבצע צוק איתן. הגענו למול קיבוץ בארי וחזרנו אל מגרש החנייה לקראת החלק השני והארוך של הטיול ביער בארי.

 

 

החלק השני של המסלול (30 ק"מ) היה לאורך חד שביל (סינגל) בארי ואותו הוביל במיומנות עידן הלל. עברנו לכל אורכו, כולל הטבעת הצפונית וכמו שאומרים "מלא מלא"! נדמה שאין רוכב אופניים שמכבד את עצמו ואינו מגיע לרכוב בחד שביל זה לפחות פעם בשנה.

 

למעשה חד שביל זה נמצא במרחב של רכס הכורכר של בארי וסביבתו כמוצג במפה

לאחר תדריך קצר של עידן הלל על מהות החד שביל וכיצד צריך לרכוב בו, יצאנו לדרך.

 

הקטע הראשון של החד שביל היה מדרום ומחוץ לשמורת מכתש בארי

 

שמורת מכתש בארי משתרעת בביתרונות הלס באגן העליון בו נמצאים היובלים של נחל סחף ושממשיך מערבה ומצטרף לנחל הבשור. שטח השמורה המשתרעת על פני כ- 5,000 דונם הוא מכתש דמוי קרקס (בצורת זירה) הסגור משלושה עברים ופתוח למערב. בשטח זה הנופים המיוחדים מקיפים את עמק כמו נופי ירח, שנוצרו כתוצאה מסחיפה חזקה של קרקע. קירות הלס הסוגרים על קרקס הסחיפה מתנשאים לגובה של 10-15 מטרים, ואדמת הלס שבקרקעית הקרקס מבותרת על ידי יובלי נחל סחף. בבתרונות אלו שרדו החי והצומח הטבעיים, שנעלמו מהמישורים הסמוכים עקב עיבוד אינטנסיבי. צומח השמורה כולל אלמנטים ים-תיכוניים, הסמוכים לגבול תפוצתם הדרומי, ומדבריים בגבול תפוצתם הצפוני. כך למשל, גדלים בשמורה שיחי קורנית מקורקפת, לוטם שעיר, לוטם מרווני וסירה קוצנית, הים-תיכוניים, ולעומתם רותם המדבר ומתנן שעיר הנפוצים במדבר. בתחומי השמורה גדלים כ- 175 מיני צומח, וביניהם גיאופיטים רבים כמו כלנית מצויה, עירית גדולה, חצב מצוי, חצב גלוני, אירוס ארץ-ישראלי, סחלב פרפרני, סחלב השקיק, דבורנית דינסמור ואחרים. הכלניות ראויות לציון מיוחד בשל מרבדי הפריחה היפים (אדומים בלבד), אך גם לאחר תום פריחתן יש בשמורה פריחה אביבית שופעת. הבתרונות מהווים את גבול תפוצתם הדרומי של צב יבשה מצוי והלטאה שנונית השפלה, וגבול תפוצתה הצפוני של הלטאה שנונית באר-שבע, הנמצאת בסכנת הכחדה בעולם. לשמורה יש גם חשיבות גיאולוגית, הן בשימור נוף הבתרונות, והן בשימור מספר טיפוסי קרקע: לס, חול, סחף וחמרה מעורבת בלס. הרחבה עוד הרחבה

 

 

בקטע של זה מסלול חצינו את הערוצים של יובלי נחל סחף

 

התקדמנו הלאה בחד שביל

 

התקדמנו לקראת הלופ הצפוני

 

הגענו למקום בו קיימנו את הפסקת האוכל והשתייה הקצרה. מקום נחמד ונעים, ככה בצל העצים באמצע הדרך!

 

בהמשך הדרך נכנסנו ל"לופ הצפוני" של החד שביל.

 

מסלול הלופ הצפוני של יער בארי הוא על רכס הכורכר המערבי בגבול רצועת עזה בו נטועים בעיקר באקליפטוסים. בחלק מהיערות הנטועים ישנו תת-יער של צומח טבעי ובעיקר פריחה של כלניות.

 

בין עצי האקליטוס פגשנו פרטים בודדים של העוף הדורס דיה. אחד מהם הצלחתי להנציח במצלמה

 

מפעם לפעם עידן עצר את הטור לוודא שכולם נמצאים בו. אז התחיל להתפתח דיון קצר. אני כבר לא זוכר על מה!

 

כל הדרך בלופ הצפוני, אבל לא רק בו ליוו אותנו מרבדי הכלניות. פשוט מקסים!

 

ואז ארעה תקלה. לאחד החברים נשבר מעביר ההילוכים

 

עידן נחלץ לתיקון ולא בפעם הראשונה בטיול.

 

אנו שאינם נמנים על הטכנאים ואנשי המכניקה פרשנו מהתגודדות סביב עידן. ניצלנו את ההפסקה שנכפתה עלינו, לעוד הרבה צילומי מזכרת ממרבדי הכלניות.

 

לאחר שסיימנו את הלופ הצפוני, משכנו הלאה בחד שביל והגענו לדרך אספלט (סימון שחור) בסמוך למגדל המים באתר הראשון של קיבוץ בארי שנקרא נחביר.

בארי, קיבוץ השייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת ובעבר לקיבוץ המאוחד (תנועת אחדות העבודה) ונמצא בתחום המועצה אזורית אשכול. הקיבוץ הוקם במסגרת הקמת 11 הנקודות בנגב שעלו לקרקע במוצאי יום כיפור תש"ז, בלילה שבין ה-5 ל-6 באוקטובר 1946. המבצע היה ביוזמת הסוכנות היהודית ובשיתוף קרן קיימת לישראל ומטרתו הייתה להכליל את אזור הנגב בתוך גבולותיה העתידיים של המדינה היהודית. מבצע התיישבות זה נחשב לגדול מסוגו בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל. הישובים שהוקמו במסגרת מבצע זה היו בארי, חצרים, נבטים, אורים, נירים, שובל, משמר הנגב, גלאון, תקומה, כפר דרום וקדמה. קיבוץ בארי נקרא בראשיתו נאחביר, כשמו הערבי של האזור, שפירושו הוא אזור בתרונות. מאוחר יותר הוא נקרא על שם כינויו הספרותי של ברל (בארי) כצנלסון, שנפטר אז. הקיבוץ שכן תחילה כשני קילומטרים ממערב למקומו היום ונקרא בארות. במלחמת העצמאות הותקף הקיבוץ בידי צבא מצרים ומגיניו נאלצו לחיות חודשים אחדים בבונקרים. בתום המלחמה עבר למקומו הנוכחי על גבעת אל-מושיריפה. מבארי הישנה נותרו בית הביטחון הנקוב בכדורים ומגדל המים של הקיבוץ. להרחבה ראו באתר הקיבוץ.

 

מחניון נחביר התחיל הקטע הבא של הרכיבה בחד שביל כמוצג במפה.

 

בתחילת קטע זה רכבנו על רכס הכורכר וטיפסנו לנקודה הגבוהה לתצפית מרהיבה על האזור לכיוון מערב שהיא לעבר רצועת עזה.

 

לכיוון מזרח יכולנו לראות את שפע מחסני התחמושת ששימשו את הצבא הבריטי שחנה בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם השניה.

באזור המחסנים, עזבו אותנו שלושה חברים, זמנם היה קצר והם המשיכו בדהרה. נשארנו ארבעה עידן, אריאל, רוני ואני. אחד נוסף, זה שנשבר לו מעביר ההילוכים באופניים, עזב אותנו כבר קודם בחניון נחביר.

המשך החד שביל היה בתוך חורש איקליפטוסים המקביל לערוץ נחל שערתה.

המשכנו במורד הדרך עד מעל החיבור של נחל שערתה עם נחל הבשור

 

למעשה התחלנו לרכב בתוך בתרונות הלס בקטע קצר המקביל לנחל הבשור כמעט עד המקום בו בו פוגש אותו, נותר נכון למור מצטרף אליו נחל גרר.

 

סמוך לנקודת המפגש בין הנחלים החד שביל פונה וכיוונו מזרחה לאורך נחל גרר.

 

 

הרכיבה בו היא בתוך הביתרונות  הצמודים לגדת הנחל

 

 

באזור הסכר פנינו צפונה לעבר האזור המיוער.

בקצה העליה מצאנו לעוד הפסקה קצרה להוספת נוזלים ואנרגיה.

 

 

המשכנו בתוך יער רעים ובדרך הזדמנו לנו שני קטעים של במפרים נחמדים שרכבנו בהם ללא דיווש.

המשכנו ועברנו ליד באר האנטילה.  עצרנו שם לצילום אחרון.

 

המשכנו הלאה באזור המיוער ובעצם רכבנו בחלק האחרון של החד שביל. בקטע זה היו עוד מספר פעמים שחצינו ערוצונים. חלק מהם בגלל הירידה התלולה והעליה התלולה החשש שמא לא אצליח לרכב, ירדתי מהאופניים ועליתי ברגל.

 

הקטע האחרון של החד שביל היה בשולי השטחים המעובדים. דהרנו מהר. כבר היה חם. באופן מפתיע באחד המקומות גם רוני וגם אני מתחנו שריר. כנראה בגלל חוסר במגנזיום או מלח. המתיחה חלפה תוך דקותיים. המשכנו הלאה ובעצם סיימנו את הרכיבה בחד שביל. עוד מעט רכיבה על דרך הכורכר ובהמשך על דרך האספלט ליד גדר הקיבוץ הובילה אותנו לנקודת ההתחלה.

 

 

בסיום הטיול הייתה לנו הרגשה של סיפוק גדול. עשינו זאת! היה לנו טיול יוצא מהכלל שנמשך כמעט שש שעות מתוכן בערך ארבע וחצי שעות רכיבה. הרכיבה הרצופה לאורך החד שביל הייתה מענגת וכיפית. חד שביל זה תוכנן בצורה מופלאה, חבר אמר אפילו גאונית. החד שביל עובר בכל תצורות הנוף הנמצאות במשבצת ארץ זו. 

 

איני נוהג לרכב בחד שביל אבל בפעם זאת נהניתי מאוד. היו מספר קטעים בעיקר עליות וירידות תלולות מאוד בהם פשוט הלכתי ברגל. במקומות אלה שהיה לי ספק אם אצליח לעבור ברכיבה, לא היה לי ספק וירדתי מהאופניים. הפעם לא נפלתי וגם זה הישג!

 

 

התחושה בסוף טיול זה הייתה של חוויה מעניינת במזג אוויר של קיץ באמצע החורף באזור שכולו ירוק ופריחת הכלניות והעיריות והחד שנתיים הנוספים היא בעיצומה. החברה הייתה נעימה ומפרגנת. בטיול זה העמקנו את הכרתנו עם אזור חוף הנגב המערבי. היו בעצם שני טיולים משולבים הראשון הקצר (10 ק"מ) סובב עלומים והארוך (30 ק"מ) במרחב בין בארי וגבול הרצועה. למדנו עוד משבצת ארץ לפרטיה. בקיצור, היה לנו טיול מושלם כמו שכתוב בספרים ואני מניח שעוד נזכור אותו זמן רב. מן הסתם, בשנה הבאה נבקש לחזור עליו בעונה זו.