בשבת הצמודה לשביעי פסת תשע"ו (30/4/2016), בשעת בבוקר מוקדמת, התייצבנו ארבעה חברים ממרכז הארץ (מיכאל סופר, עמיקם פרייס, יונה בקלצ'וק ואני) בחנייה שבכניסה לקיבוץ אפק. שם כבר המתין לנו משה כץ, בן וחבר הקיבוץ, שתכנן את מסלול הטיול והוביל אותו.

 

היזמה לטיול זה נבעה משיחה טלפונית קצרה ומעניינת בין משה וביני בעקבות הערותיו לדף טיול שלי שפרסם בתחילת חודש אפריל 2016 אדוארדו אוקסמן, מנהל "פורום אופניים תפוז". בסוף השיחה משה הזמין אותי לטייל אתו באזור מגוריו בקיבוץ  אפק. לא חשבתי פעמיים ומיד הסכמתי. אני אוהב להכיר אנשים חדשים ולטייל אתם במחוזותיהם ובמיוחד אם הם פחות מוכרים וידועים לי. משה שלח לי את הצעת המסלול והזדמנות לממשה הייתה ביום שבת זה.

 

הגאוגרפיה של אזור הטיול

האזור שטיילנו בו בהיבט הגאוגרפי של חלוקת הארץ לאזוריה הוא מישור החוף הצפוני ובו שני חלקים מישור חוף הגליל העליון ומישור חוף גליל תחתון.

 

אזור הטיול הזה היה במישור חוף הגליל התחתון המערבי.

 

הגדרה ממוקדת יותר של אזור הטיול היה במרחב הפתוח של מישור חוף מפרץ חיפה שנקרא גם בשם עמק זבולון. שמו של עמק זבולון יסודו בטעות, שכן עמק זבולון של ימינו היה שייך לפי תיאורי גבולות הנחלות שבספר יהושע לנחלת שבט אשר, בעוד שבט זבולון שכן באזור עמק יזרעאל. .מקור הטעות הוא בפרשנות מוטעית לפסוק בברכת יעקב לזבולון: "זבולון לחוף ימים ישכון" שממנו נשמע כאילו נחלת שבט זבולון היא בחוף הים. שמו הערבי של עמק זבולון הוא ואדי ג'ידרואו ג'ידרו, על שם "חירבת ג'ידרו" שהייתה במקום בו שוכן היום כפר ביאליק. זכר לשם זה נשמר בנחל גדורה –ואדי פוארה.

 

 

אורכו של מישור חוף מפרץ חיפה כ-15 ק"מ ורוחבו כ-10 ק"מ והוא משתרע בין מורדות רכס הכרמל בצד דרום ודרום מערב ובין קו פרשת המים לאורך כביש 85 מצומת אחיהוד והשטח בו נמצאת העיר עכו בצפון; בין חוף הים במערב ובין רגלי מורדות גבעות אלונים – שפרעם ושלוחות רכסי הגליל התחתון במזרח ובעצם לאורך כביש 70.

 

 

עיון בניתוח פרי עטו של הגאוגרף יהודה קרמון על מבנהו ואופיו של מישור חוף מפרץ חיפה מצביע על כך שהוא משתרע באזור שקיעת היבשה הכולל גם את העמקים וחלקיו המרכזיים נמצאים בגובה שאינו עולה על 10 מ' מעל פני הים. כתוצאה משקיעת האזור כוסו רכסי הכורכר בשלמותם והם חשופים רק בקטע קטן ליד תל אפק ובית העלמין הישן של הקריות. גם מפרץ חיפה נוצר משקיעה זו והוא רדוד כמעט לכל אורכו. רדידות זו  מאיטה את זרם החוף של הים, גורמת להשקעת חול אשר הגלים מביאים אל היבשה ויצרה קשת של חוליות נמוכות שרוחבה 2 ק"מ. חוליות אלה חסמו את מוצא הניקוז של כל המפרץ. נחל הקישון נסתם  ויצר שטח נרחב של ביצות בדרומו של עמק זבולון שהוא המשכו של עמק יזרעאל מערבה. נחל נעמן הוטה צפונה לאורך השוליים הפנימיים של החולות  והוא מגיע אל הים מדרום לעכו במקום שבו הולכים החולות ומדלדלים. קרוב למוצאו אל הים מתחבר אליו נחל חילזון  המנקז את החלק הצפון מערבי של הגליל התחתון. אפיקו של נחל נעמן אינו מסוגל לקלוט את תוספת המים של נחל חילזון ולכן מתפשטים מים אלה ויוצרים שטח ביצות העולה בהיקפו על ביצות נחל הקישון . כך נוצרה בחלק המרכזי של מישור חוף המפרץ  ביצה גדולה. רק בשליש המזרחי של מישור חוף זה יש אזור יבש המתאים לעיבוד חקלאי. גם כאן העדיפו היישובים המנצלים שטחים אלה להתמקם  במדרון הגבעות. בימי קדם היו קיימים גם בתוך העמק יישובים שמוקמו על מחשופי הכורכר והבולטים הם תל אפק ותל כיסן. החוליות והביצות מנעו את המעבר ברוב חלקי מישור מפרץ חיפה  ודרכים היסטוריות קדומות עקפו אותו ממזרח.
על אופיו הגאוגרפי הפיסי של אזור מישור מפרץ חיפה אפשר ללמוד מעיון בשתי מפות מהמאה ה-19: מפת ז'קוטן שהוכנה עבור צבא נפוליאון שכבש את הארץ ב-1799 ומפת הקרן לחקירת ארץ ישראל המלכותית הבריטית (P.E.F) שסקרה ומיפתה את הארץ בשנות ה-70' של מאה זו.

 

 

 

בהיבט ההיסטורי מנהלי אזור מישור מפרץ חיפה בשלהי השלטון העות'מני היה חלק מתת מחוז עכו – שפרעם.

 

 

היישובים בתת מחוז זה היו מעטים ונמצאו בשוליו של מישור חוף המפרץ.

 

 

 

בחתך רוחב של מישור חוף מפרץ חיפה בהגדרתו הרחבה יותר ניתן להבחין בחמש רצועות אורך שכיוונן צפון – דרום  והן ממערב למזרח: (1) רצועת חולות חוף הים ושפת הים; (2) רצועת הכורכר שכמעט אינה קיימת וניתן לראות מחשופים של בתל אפק ותל כיסן (3) הרצועה הפנימית המורכבת קרקע אלובליאלית וסחף שהיא רחבה בעמק זבולון ומשתרעת במישורי ההצפה של שני הנחלים החוצים מישור חוף זה בדרכם לים והם בחלקו הדרומי נחל הקישון והנחלים המצטרפים אליו ובחלקו הצפוני נחל נעמן ונחל חילזון ונוספים המצטרפים אליו; (3) רצועת רגלי הגבעות בגובה  70 – 100 מ' בה נמצאים שלוחות ועמקים והקרקע בה מעורבת סחף, גרף, גיר ורנדזינה; (4) רצועת גבעות שפרעם אלונים שהיא המזרחית ביותר והן בעצם אזור מעבר בין המישור ובין גבעות ורכסי הגליל התחתון המערבי.

 

 

 

כיום לאחר שנים רבות של בנייה ופיתוח יישובי במישור מפרץ חיפה ניתן להבחין בו למעשה בשלושה חלקים שההבחנה בין שימושי הקרקע:
1. אזור חוף בו נמצאות קריות המפרץ וחלק מחיפה והוא אזור של בינוי עירוני ותעשייתי המתרחב בדרום – אזור קרית אתא – עד לרגלי גבעות שפרעם ורכסי הגליל
2. רצועה צרה לאורך הנעמן ובה שמורות טבע קטנות
3. מרחב חקלאי ברצועה הפנימית המשתרעת עד רגלי הגבעות.

 

מסלול הטיול

מסלול הטיול במרחב הפתוח של מישור חוף מפרץ חיפה.

 

המסלול התחיל בקבוץ אפק ממנו ירדנו דרומה לעבר שדות חקלאי שפרעם ושדות קיבוצי גוש זבולון ופאתי קריית אתא. המשכנו מערבה אל שדות ומטעי כפר ביאליק ובתוכו. משם הכיוון היה צפון ורכבנו לאורך טיילת נחל גדורה בפאתי קריית ביאליק. המשכנו לשולי שמורת עין אפק והלאה לאורך הגדה המערבית של נחל נעמן. עברנו בברכת מגדלית הנחלים ועין נמפית וחנינו להפסקה במצפה דורון בירק שנמצא במרכז הלוגיסטי של מדגה כפר מסריק. המשכנו מזרחה בין ברכות הדגים של כפר מסריק והלאה לאורך הגדה הדרומית של נחל החילזון. פנינו דרומה לעבר לתל כיסאן (כיסון) ובאר כיסאן וטיפסנו על התל לתצפית. המשכנו בין שדות חקלאי טמרה לעבר שולי כביש 70 וחזרנו דרך מטעי קיבוץ אפק אל חצר המשק ושם סיימנו. בהכללה למסלול הטיול היו שני חלקים: ראשון ודרומי ושני צפוני.

 

 

 

 

סיפור הדרך והמקומות לאורכה

יצאנו לדרך מקיבוץ אפק ורכבנו דרומה ועברנו לרגלי הגבעה עליה נמצאת חרבת גלמת שנקראת "גבעת הכלניות" בפי אנשי הקיבוץ.

חרבת גלמת – חורבה ששטחה כשישה דונמים על גבעה (נ"ג 43) ועל מדרונותיה: אבני בניה מהוקצעות של מבנים קדומים בור מלבני, בריכה חצובה וחציבות שונות במחשופי סלע מדורגים במדרון הדרומי של הגבעה. בצדי דרך העולה אל הגבעה פזורים פריטי בניה. שרידי התקופה ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, הצלבנית, הממלוכית. במישור מצפון לגבעה – שרידי מבנים וגדרות אבנים של יישוב מן התקופה העות'מאנית. המקור סקר ארכיאולוגי של ישראל

 

חצינו במעבר תת קרקעי מתחת כביש 79 שהוא אחד מכבישי הרוחב בצפון הארץ החוצה את עמק זבולון ואת הגליל התחתון המערבי. הכביש מוביל מצומת עין אפק בקריית ביאליק ועד לצומת משהד שמצפון לנצרת, ואורכו 27 קילומטר.

 

כביש 79 נסלל על תוואי דרך עתיק שהוביל בין נצרת לעכו. בין שפרעם לעכו הדרך העתיקה ביצעה עיקוף קל מצדה המערבי של ביצת עין אפק בשל הקושי לחצות דרכה. הכביש, שנקרא כביש נצרת-שפרעם, נסלל עוד בימי המנדט הבריטי. בשנות ה-50 תחזוקתו הייתה ירודה ביותר‏. בשנת 1971 נתקבל מלווה מהבנק העולמי לצורך שדרוג הכביש, שעד אז הוביל כ-1000 כלי רכב ביממה, נועד לאפשר מעבר של כ-7000 כלי רכב ביממה על הכביש, ובכך להקל את עומס התנועה על כביש 75 שנשא עליו את עיקר התנועה בין חיפה וטבריה. העבודות החלו במחצית הראשונה של 1972‏ והכביש נחנך בתחילת 1975. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 החלה החברה הלאומית לדרכים לשדרג את כביש 79 באמצעות הרחבתו לכביש דו-מסלולי ודו-נתיבי, כולל הקמת מסלול לרכבת קלה עתידית במרכזו. העבודות, בהשקעה של כ-400 מיליון שקל, כללו ביטול צמתים מרומזרים והקמת ארבעה מחלפים קטנים וסדרת מעברים חקלאיים. לאורך רצועת הדרך מתוכנן תוואי מסילתי עבור רכבת ישראל. ביולי 2011 נחנך מחלף המוביל, שהיה אחד מהצמתים העמוסים בצפון ישראל, חצי שנה מוקדם מהמתוכנן. מחלף זה מפריד מפלסית את כביש 79 מכביש 77. באותו חודש נפתח גם מחלף סומך. במסגרת הקמת כביש עוקף קריות נבנה גשר המעביר את תנועת כביש 79 מעליו. הגשר נפתח לתנועה במחצית 2012. בתקופה זו הוחל גם בעבודות להרחבת קטע הכביש שבין קריית ביאליק ומחלף גלעם לכביש בן 2 מסלולים לכל כיוון עם הפרדה בין שני כיווני הנסיעה. במסגרת העבודות בוטל בחורף 2013 מחלף גלעם, והוחלף בצומת מרומזרת. המחלף נפתח מחדש ב-14 במאי 2014. בסך הכל, במהלך סוף העשור הראשון של המאה ה-21 ובעשור השני של מאה זו, הוקמו 9 מחלפים חדשים לאורך הכביש, וכן שודרג הכביש באופן משמעותי.

 

 

המשכנו דרומה ונכנסנו לתחום השדות השייכים לתושבי שפרעם

עברנו בשולי ח' בורגת מישור.

ח' בּוּרְגַּת מִישׁוֹר – חורבה בראש גבעה נמוכה בשוליו של עמק עכו. באתר שרידיה של חומה, המקיפה שטח שמידותיו 70×70 מ' בקירוב, ופינת מבנה איתן, שנבנה באבני גזית (רוחב הקירות 2.5 מ' בערך). בדרום לאזור המוקף חומה – שורת אבנים גדולות, מסותתות. מצפון-מערב לאזור המוקף חומה – באר שצווארה הוא פיר מלבני (4×3 מ' בקירוב), המדופן באבנים מסותתות. על הבאר נבנה מבנה (4.5×4.2 מ') באבנים מסותתות. בקרבת הבאר – אגן אבן מעוגל (קוטרו 1.7 מ'; שריד של בית בד) ממצא חרסים מן התקופות הרומית והעות'מאנית. המקור סקר ארכיאולוגי של ישראל.

 

הגענו לעין גלעם, במקום מבנה אבן עם גג מקושת מתוך המבנה גדל עץ תאנה אבל הוא מלא אשפה.

 

המשכנו דרומה לפאתי  קרית אתא והגענו למול הגבעה בה נמצא בית ספר לשוטרים.

 

המרכז ללימודי משטרה שבעבר נקרא בית הספר הארצי לשוטרים ונקרא על שם רב ניצב אהרון סלע לשעבר מפכ"ל המשטרה. המתקן נחנך ב-15 בדצמבר 1949 ובראשיתו התבסס על מבנה מצודת טיגרט שנבנה בראשית שנות ה-40'. בית הספר לשוטרים פעל עד ינואר 2015 והתקיימו בו קורסים להכשרת שוטרים וקצינים במשטרת ישראל ומשמר הגבול. במקום היו כמה מתקני אימונים, כגון מטווח סגור, ומגרש אימונים עבור כלבי משטרה. אורוות המחוז הצפוני של המשטרה ממוקמות אף הן במרכז. במרכז היה ממוקם מוזיאון "בית מורשת משטרת ישראל" ובו היו מוצגים רבים על התפתחות משטרת ישראל על זרועותיה השונות. במוזיאון היה חדר הנצחה לחללי משטרת ישראל. המוזיאון וחדר ההנצחה הועברו למכללה הלאומית לשוטרים. באוקטובר 2014  הסתיים קורס הקצינים האחרון במתקן בקריית אתא והכשרת הקורסים הבאים עברה למכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש. בינואר 2015 נסגר המרכז.

 

המשכנו ברכיבה לכוון למערב ועברנו בין שדות גידולי השדה של היישובים הנמצאים בתחום המועצה אזורית זבולון .

מועצה אזורית זבולון שיישוביה נמצאים בעמק זבולון וסביבתו ושעל שמו היא נקראת. יישוביה נקראו בעבר גם גוש זבולון. המונח "גוש" הוא תחום של ההגנה המרחבית בשנותיה הראשונות של המדינה שארגונו היה לפי יחידות משנה שנקראו גושים (זכורים המונחים גוש דן, גוש מגן, גוש באר שבע ועוד) בתחומי המועצה האזורית זבולון שקיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1950 ארבע עשר יישובים, כמעט מכול צורות ההתיישבות וביניהם הקיבוצים: אושה, יגור, כפר המכבי, רמת יוחנן, ושער העמקים והמושבים: כפר ביאליק וכפר חסידים א'.

 

 

רכבנו בשדות והגענו עד פאתי קריית אתא.

 

 

העיר קריית אתא מונה כיום כ- 55,000 תושבים ומתעתדת בקרוב להפוך לעיר בת 100,000 תושבים. שם הישוב הוא פרי  מיזוגן של המועצות המקומיות קרית בנימין וכפר – אתא, לרשות מוניציפלית אחת ב-28 אוקטובר 1965. קריית אתא הוקמה בשנת 1925, על ידי חברת "עבודת ישראל", כמושבה בשם "כפר עטא" – על שמו של כפר האריסים הערבי "כופרתא", שאדמותיו נקנו בראשית שנות ה-20' מהאפנדי סורסורק. במאורעות תרפ"ט נפגעה קשות על ידי פורעים ערבים וננטשה כמעט כליל. בשנת 1930 חזרו אליה התושבים וחידשו את היישוב במקום. בשנת 1934 הקימו במקום בית חרושת להכנת אריגים שנקרא "אתא" (ראשי תיבות של "אריגים תוצרת ארצנו"), ולכן שונה שם המושבה ל"כפר אתא". בשנת 1941 הוכרזה כפר אתא כמועצה מקומית. בזמן מלחמת העצמאות שימשה כבסיס היציאה של הכוחות הלוחמים ב"מבצע דקל". בשנות ה-50 הוקמו במקום שלוש מעברות – מעברת כפר אתא, מעברת קריית נחום ומעברת שפרעם (נקראה גם מעברת גילעם). מעברת שפרעם סופחה בשנת 1958 לשטח היישוב כפר אתא. בשנת 1965 הוחלט על איחודה עם המועצה המקומית קריית בנימין הסמוכה והיישוב המאוחד נקרא קריית אתא. בשנת 1969 הוכרזה קריית אתא כעיר. בשנת 1985 נסגר בית החרושת את"א חברה לטקסטיל. בשנת 1995 הורחבה העיר עם בניית השכונות גבעת טל וגבעת רם.

 

 

כדי להתקדם לכיוון מערב  נדרשנו לחצות תעלת ניקוז עמוקה וזאת כדי עיקופה כפי שמסומן במפה.

 

התקדמנו מזרחה בשדות מושב כפר ביאליק לעבר הגשר המקומר מעל כביש עוקף קריות שעליו עלינו וחצינו אותו.

 

עוקף קריות (כביש מס' 22) הוא כביש באורך 14 ק"מ ובו שלושה נתיבים לכל כיוון וחמישה מחלפים לאורכו ונסלל על מנת להקל על עומסי התנועה באזור מפרץ חיפה. הוא כביש פרוורי במטרופולין חיפה המשמש ציר התחבורה הראשי במטרופולין, בדומה לנתיבי איילון במטרופולין תל אביב ודרך בגין במטרופולין ירושלים. הוא מקשר את העיר התחתית בחיפה עם צפון הקריות ועם עכו. הוא נפתח לתנועה מלאה במחצית הראשונה של 2013 והפך לחוט השדרה המרכזי של מטרופולין חיפה והקריות. הכביש, באורך 14 ק"מ, משמש כחלופת נסיעה נטולת רמזורים, במהירות נסיעה של 110 קמ"ש ובשלושה נתיבים לכל כיוון. עוקף קריות על חמשת המחלפים שלאורכו, מנקז אליו נסיעה אל יעדים רבים: כביש ההסתדרות (כביש 4), מנהרות הכרמל וכבישי הגישה לעיר התחתית בחיפה, קרית אתא, קרית ביאליק, קרית מוצקין, קרית ים, עכו, נהריה, יישובי מטה אשר, זבולון והגליל המערבי. המקור אתר נתיבי ישראל.
משה סיפר לנו כי בתור מי שמשתמש די הרבה בכביש, יש לציין שהתנועה בו זורמת כהלכה, כמעט שאין תאונות  ופקקים הנובעים מהן. אם להתבטא בעממיות אפשר לומר "שהצליח להם" וזה ממש לטובת ורווחת תושבי האזור.

 

 

שעמדנו על הגשר צפינו על חורבת גדורה,

חורבת גדורה נמצאת בקרבת כביש עוקף הקריות, כקילומטר ממזרח לכפר ביאליק. באתר נמצא תל ארכיאולוגי ובפסגתו מגדל המים ההיסטורי של כפר ביאליק, כמו גם שרידי בית קברות מוסלמי כנראה של כפר האריסים שהתקיים באזור עד שנות ה-20' שנקרא ג'ידרו ומוזכר במפת ה-P.E.F לעייל. לא המשכנו לכיוונו מאחר ואין גישה נוחה למטיילים לאתר, המוקף בשטחים חקלאיים פרטיים.

 

לאחר חציית הגשר נכנסנו לתחום המושב כפר ביאליק.

כפר ביאליק הוקם בשנת 1934, עם התחלת העלייה החמישית. הקרן הקיימת לישראל העמידה לרשות הכפר חמש מאות דונם קרקע במפרץ חיפה. המחלקה הגרמנית של הסוכנות היהודית, בהנהלת ד"ר ארתור רופין, הציעה שעל הקרקע יעלו מתיישבים שיתאגדו לקואופרטיב חקלאי.  זמן קצר אחר כך  הפכו התכניות למעשים והכפר נוסד על ידי 28 משפחות עולים מגרמניה, שהתיישבו על אדמות הקרן הקיימת לישראל וכל אחת  קיבלה שבעה עשר דונם קרקע .אליהם הצטרפו גם מספר מדריכים חקלאים. כאשר התלבטו המייסדים כיצד לקרוא ליישוב שלהם, עלתה הצעה, להנציח את המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, שנפטר חודש לפני העלייה לקרקע. כפר ביאליק נחשב אז, כפרבר של היישוב העירוני קרית ביאליק, אך הוא משתייך למועצה החקלאית ומוגדר כהתיישבות של המעמד הבינוני. להרחבה באתר המושב

 

 

בראשית 2016 החלו תושבי הכפר במאבק על רקע כוונות המדינה, להפקיע באמצעות רשות מקרקעי ישראל עוד ועוד נתחים מתוך האדמה החקלאית של הכפר. למתיישבים נודע שכפר ביאליק עומד לאבד את רוב אדמותיו או את כולן ועלול לאבד גם את עצמאותו, כיישוב כפרי חקלאי עצמאי. החשש שלהם שכפר בקריית ביאליק יטמע ביישוב העירוני הסמוך קריית ביאליק כפי שהתרחש בעבר בקריית חרושת בטבעון, במושבה נהריה בנהריה ועוד. הם יחד עם הקיבוצים רמת יוחנן, אושה, וכפר מכבי מוחים נגד כוונות הממשלה להפקיע אלפי דונמים חקלאיים באזור, לטובת בנייה במספר מתחמי בנייה ענקיים בקריית אתא ובקריית ביאליק. חלק ניכר מתכניות בנייה אלו לא היו מוכרות להם עד לאחרונה. הם חושדים כי קיימות תכניות בנייה נוספות שהם אינם מכירים, כשם שלא ידעו על תכנית הבנייה בקרית אתא דרום ובקרית אתא מערב. הרחבה ראו באתר המושב

יצאנו ליד השער הצפון מזרחי של כפר ביאליק ופנינו לעבר קריית ביאליק במסלול  שכיוונו צפון.

 

קריית ביאליק היא עיר ששטח שיפוטה הוא 8,000 דונם. היא גובלת בקריית מוצקין במערב, במועצה האזורית זבולון במזרח, בחיפה בדרום, ומצפון מפריד שטח של המועצה האזורית מטה אשר בינה ובין עכו. העיר מתייחדת בצורתה הארוכה והצרה: אורכה הוא 8.5 ק"מ, ורוחבה בין 3 ק"מ ל-400 מטר. קריית ביאליק נוסדה ביולי 1934 כשכונה בסמיכות לחיפה שהוקמה על ידי עולי העלייה החמישית מגרמניה ושמה הראשון היה "שכונת עולי גרמניה". כוונת המייסדים הייתה להקים יישוב שיקלוט עולים יהודים בארץ ישראל, ובמקום הוקם גם מרכז תעשייתי, שבו עבדו חלק מהתושבים. קבוצה מבין העולים, שעברה הכשרה חקלאית ושאפה לעסוק בחקלאות, ייסדה את הכפר. משנפטר חיים נחמן ביאליק, הוחלט לקרוא על שמו את שני היישובים הסמוכים, קריית ביאליק וכפר ביאליק. בעת מלחמת העולם השנייה הופצץ חלק מן היישוב בשל קרבתו לבתי הזיקוק הסמוכים. בזמן מלחמת העצמאות סבלו תושבי היישוב מהתנכלויות של הערבים באזור. בתחילת שנות ה-50 הוקמה ממזרח מעברת "עיר המפרץ" (נקראה גם "כורדני א'") ובה נקלטו בין השאר כ-100 משפחות של עולים מהודו. המעברה סופחה לשטחה של קריית ביאליק בשנת 1960. ב 1976 הוכרזה קריית ביאליק כעיר, כך גם שכנותיה קריית מוצקין וקרית ים. בשנת הוקם בעיר, על חורבות מפעל הטקסטיל "אתא", מרכז הקניות "הקריון". הרחבה אתר העירייה 

 

בפאתי מזרח קרית ביאליק רכבנו  לאורך טיילת נחל גדורה.

 

 

 

טיילת נחל גדורה (הפוארה) הוקמה על ידי קרן קיימת בשנת 2013 ואורכה כ- 2 ק"מ.

 

נחל גדורה, המוכר לוותיקי הקריות בשם "הפוארה", הוא אחד מיובליו של הקישון. הערוץ עבר תמורות ניכרות במהלך השנים ומהווה למעשה תעלת ניקוז. למרות זאת, שמר הערוץ (שמקור מימיו בעיקר מי תהום גבוהים, אליהם נלווים לעיתים מי שפכים), על מגוון של מיני חי וצומח, והוא משמש כ"מסדרון אקולוגי" המקשר בין נחל נעמן ובין נחל קישון ומאפשר תנועת בעלי חיים והפצת צמחים בין הנחלים. כיוון שמקור המים העיקרי בנחל הוא מי תהום, הרי שבחודשי הקיץ הנחל עשוי להתייבש.

 

 

המשכנו צפונה בפאתי שכונת קריית שמריהו

 

התקדמנו לעבר מול הפינה הדרום מזרחית של שכונת צור שלום.

שכונת צור-שלום נבנתה מחוץ לתחום המוניציפאלי של קרית-ביאליק, אדמות השכונה נרכשו מהערבים שהיו בעלי הקרקע ע"י יהודים דתיים מחלקה ההונגרי של רומניה (טרנסילבניה) לפני מלחמת העולם השנייה. אותם יהודים דתיים רכשו את האדמות באמצעות עמותת "צור שלום" (צור – שמו של אלוהים , שלום – הכמיהה לשלום אחרי המלחמה הנוראה). לאחר שעלו ארצה הם בחרו את השם לשכונה "צור שלום". השכונה צורפה לשטחה של קרית-ביאליק בשנת 1952 והשם שניתן לה ע"י הרוכשים נשמר עד עצם היום הזה.

 

פנינו מזרחה ועלינו על גשר מעל כביש עוקף קריות ומשם יכולנו להביט על תעלת נחל גדור.

 

עברנו ליד בית העלמין הישן של הקריות.

בית העלמין "צור שלום" שירת במשך שנים את תושבי הקריות, עד שנסגר בעשור הראשון של המאה ה-21, בשל מיצוי שטחו. בראשית שנת 2014 אושרו תכניות להרחבת המקום, על מנת שניתן יהיה להכשיר בו מקומות ל-1,800 קברים נוספים. בית העלמין הוכשר על השטח בו נמצא כנראה עד ראשית שנות ה-20' הכפר הקטן ח' כורדני הסמוך לתל אפק.

 

 

והתקדמנו לעבר גדר שמורת הטבע עין אפק.

שמורת עין אפק כוללת הן את המעיינות והביצות המהווים את מקורו של נחל נעמן והן את האתר הארכאולוגי תל אפק. השמורה הוכרזה ב-1979 והיא משתרעת על פני 660 דונם. ב-1996 הוכרה השמורה כ"אתר רמסר" בהתאם לאמנת רמסר לשימור ולפיתוח בר-קיימא של בתי גידול לחים. מקור שם השמורה בתל בו נמצאו שרידים של עיר קדומה בשם אפק, שנזכרת במקרא כחלק מנחלת שבט אשר: "לְמַטֵּה בְנֵי-אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם… וְעֻמָה וַאֲפֵק, וּרְחֹב" (יהושע י"ט). מקור השם באפיקי המים הרבים באזור (נחל נעמן). הביצות שבשטחה של השמורה הן השריד האחרון לביצות שכיסו כ-20,000 דונם באגן הניקוז של נחל הנעמן. במפות מ-1799, ששרטט פייר ז'אקוטן, נקרא המקום "ביצת כורדני" (Marais de cherdani). שטחי הביצות מופיע בבירור גם במפות הקרן לחקירת ארץ ישראל מהרבע האחרון של המאה ה-19.

 

 

לאחר הקמתם של הקיבוצים עין המפרץ, כפר מסריק ואפק בסמוך לביצות, הוחל בייבושן, במטרה להדביר את יתושי האנופלס נושאי המלריה. הייבוש נמשך בין 1937 ל-1939.בסקר שערכו הבריטים בשנת 1920 נמצאו 35 נביעות של מעיינות. מעיינות אלה נוקזו לתעלות במהלך ייבוש הביצות, והתעלות הן שמוליכות את המים לנחל הנעמן, שממשיך לזרום צפונה לאורך 9 ק"מ, עד שנשפך לים, דרומית לעכו. החל מ-1960 הוחל בשאיבת מים באזור. כתוצאה משאיבת יתר, יבשו חלק מהמעיינות. ואיכות מימיהם של המעיינות שנותרו נפגעה. בשנים שחונות, נערכות בשמורה חפירות שנועדו להעמיק את גופי המים בה עד מי התהום, וכן מוזרמים אליה מים מהקידוחים הסמוכים, שכן רבים מבעלי החיים והצמחים בה אינם יכולים לשרוד ללא המים.
היונק הגדול ביותר בשמורה הוא התאו. עדרים של תאו שהובאו ממצרים בידי בדואים בני שבט ע'ורנה בתקופת השלטון העות'מאני חיו בעבר בשולי הביצות, אך נכחדו. ב-1991 הובאו משמורת החולה שבעה פרטים של תאו, במטרה לשמור על אופי האחו בחלקה הצפוני של השמורה. רעיית התאואים מונעת התפתחות של עצים באזור, ובכך נשמר האופי הפתוח, המתאים לצמחיית האחו הלח. יונקים נוספים המצויים בתחום השמורה הם: נמייה מצויה, נוטריות, דרבן מצוי, חתולי ביצות, חזירי בר ותן זהוב. בשמורה עופות מים רבים, ובהם אגמית מצויה, אנפת הלילה, ברכיה, לבנית קטנה, מגלן חום, סיקסק והשרשיר. לצדם חיים בשמורה גם ציפורי שיר כגון צופיות ובולבול צהוב. אוכלוסיית הזוחלים בפארק כוללת, לצד נחשים ולטאות גם צבי ביצה מצויים וצבים רכים. עם הדגים בשמורה נמנים מיני אמנונים שונים, גמבוזיה מצויה, קרפיון מצוי ושפמנון מצוי. כן חיים בה סרטנים ובהם קפיצונים, שטצדאים שונים וסרטן הנחלים. להרחבה על השמורה

 

טרם הטיול הוסכם שבגלל קוצר הזמן לא נבקר בהזדמנות זו בשמורה, שאמור, כוללת את תל אפק, מעיינות הנעמן וביצת הנעמן. ביקור זה צריך להיות רגלי והומלץ לבצעו בנפרד. לפיכך המשכנו ורכבנו לאורך הדרך הצמודה לגדר המערבית של השמורה שהמשכה בצמוד לאפיק נחל נעמן.

 

 

הדרך בה רכבנו מצדה השני הייתה מול מתחם ענק בו מבוצעות עבודות תשתית להקמת שכונה חדשה בשם "נאות אפק" של קריית ביאליק בה יבנו 4,735 יח"ד. בשטח זה נמצא בעבר המדגה של קיבוץ אפק. הקרקע הוחזרה למנהל מקרקעי ישראל במסגרת הסדר הקיבוצים.

 

המשכנו מערבה על הדרך הגדה הדרומית נחל נעמן מרחק קצר שכיוונה השתנה לכיוון צפון.

 

 

 

נחל נעמן מתחיל את דרכו במעיינות עין אפק  (כורדני) למרגלות העיר המקראית אפק. כאמור, המעיינות והתל נמצאים כיום בתחום שמורת טבע עין אפק. נחל נעמן  חוצה את חלקו הצפוני של מישור מפרץ חיפה ונשפך לים מדרום לעכו. מעיינות הנחל נובעים ברום של 5 מ' בלבד מעל פני הים. הם מרוחקים מהים רק 4 ק"מ בקו אווירי. כדי להתגבר על מחסום חולות החוף ובגלל השיפוע הנמוך נאלץ נחל נעמן להאריך את דרכו פי שלושה ולהצפין עד עכו. אין פלא שבתנאים אלה נוצרו מסביב למעיינות ביצות גדולות שנוצרו בין היתר מעודף המים המגיעים אליו בעת הגשמים מהיובלים העיקריים המצטרפים אליו והם אלה המנקזים את גבעות ורכסי הגליל התחתון הם נחל אבליים, נחל כבול ונחל חילזון.
בביצות הנעמן, שהשתרעו על פני כ-16,000 דונם, קיננה מחלת המלריה. קק"ל רכשה את הקרקע שמצפון לנחל בשנת 1925. בשנת 1938 התיישבו על אדמת קק"ל הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ (מאוחר יותר עלה גם קיבוץ אפק על קרקע קק"ל). הקיבוצים נאבקו בביצות כדי למנוע הצפות של שטחי עיבוד. הם ניקזו את המעיינות לתעלות והפכו את נחל נעמן לתעלה המזרזת את זרימת המים בנחל. מראה זה של הנחל נשמר עד ימינו. בימי המנדט ניקזו עוד את הביצות. בשנת 1942 העבירו את מי המעיינות למפרץ חיפה כדי לקרר באמצעותם את בתי הזיקוק. הביצות הפכו לשדות חקלאיים ולבריכות דגים. שרידי הביצות הפכו לשמורות טבע, המשמרות את עולם החי והצומח של ביצות הנעמן. אלה הן שמורת עין אפק, שמורת כרי נעמן ושמורת עין נימפית. בשנים האחרונות יבשו עינות אפק לחלוטין בגלל קידוחים שתופסים את עינות נחל נעמן. חלק ממי הקידוחים מועבר לשמורת עין אפק ומשם המים זורמים בנחל נעמן. למי המעיינות מצטרפים גם מי בריכות הדגים ומי נקז מהשדות. נחל נעמן שב להיות נחל איתן. הרחבה

 

התקדמנו צפונה לאורך גדת נחל נעמן ונכנסנו ורכבנו על שביל נחל נעמן.

 

 

שביל נחל נעמן – נחל נעמן היווה במשך שנים ארוכות "החצר האחורית" של הקריות, בין אזורי תעשייה, בריכות דגים ואתר פסולת. נחל נעמן היפה והטבעי נמחק מן התודעה הציבורית בעבר משום שסבל מזיהום והזנחה כוללת. בשנים האחרונות, חל שיפור ניכר במצב הנחל ההופך בהדרגה לפארק ירוק ממקורותיו ועד לים. שיקום נחל נעמן הפך להיות פרויקט הדגל של רשות ניקוז ונחלים גליל מערבי שפועלת להפיכתו למרחב ירוק וייחודי, האהוב על תושבי האזור מצגת רשות ניקוז גליל מערבי שיקום נחל הנעמן

 

בשנת 2007 חברה קק"ל לרשות ניקוז ונחלים גליל מערבי, למשרד להגנת הסביבה, למשרד החקלאות ופיתוח הכפר, לרשות הטבע והגנים ולמועצה האזורית מטה אשר בשיתוף פעולה ביניהם שביל הליכה סלול לאורך הנעמן, בקטע קצר הסמוך לשמורת כרי נעמן.

 

 

השביל הבסיסי הוא קווי, אולם בחלקו המרכזי יש קטע שביל מקביל המאפשר טיול מעגלי.

 

 

במסגרת עבודות השיקום ערוץ הנחל הועמק והוצאו מתוכו 15,000 טונות סחף. המזבלה ש"קישטה" את נקודת הכניסה הדרומית פונתה. קק"ל טיפלה בחורשות האיקליפטוס שבצד הנחל, הציבה שולחנות פיקניק וספסלים וסללה את הדרכים בשתי גדות הנחל.

 

 

רשות ניקוז ונחלים גליל מערבי הציבה את הגשרים ואת שילוט ההסבר.

 

כך התהווה מקום בילוי נחמד לתושבי הסביבה, שבו אפשר לרכוב על אופניים ולצעוד צעדת בריאות בצד נחל זורם וגם לדוג. הכוונה היא להשלים את השביל הנעמן עד לשפך הנחל, מהלך כ-5 ק"מ נוספים. החורשה שממערב לשביל הנחל מתוכננת להיות אזור תעשייה וספורט

  

 

 

שמורת כרי נעמן בשמורה נכלל אזור ביצתי המתייבש בקיץ, מערבית לתעלת הנעמן. באזור יש ריכוז מיני צומח נדירים, וביניהם סם-הכלב המזרחי, חלבלוב קטן-פרי, לפופית החיצים ואחרים. במיוחד ראוי לציון ריכוז גדול של סחלב הביצות. צמחים בולטים נוספים כוללים אחילוטוס זקוף, תלתן הביצות, פטל קדוש וכד'. במזרח השמורה נמצאת חורשת אקליפטוסים נטועה. מרבית שטח השמורה מכוסה סבך פטל כמעט בלתי עביר. לשטח חדרו שני מינים פולשים, פלפלון דמוי-אלה ואקליפטוס המקור. בגבולה המערבי של השמורה עובר כביש עוקף הקריות (כביש 22).

 

חצינו את נחל הנעמן מזרחה על גבי הגשר.

 

והתקדמנו צפונה לעבר שמורת עין נימפית.

שמורת עין נימפית – עין נימפית נובע בגדתו המזרחית של נחל נעמן, בבריכה טבעית שבעבר נעשה ניסיון כושל לנצל את מימיה לבריכות דגים. סביב הבריכה גדלה צמחיית נחלים מגוונת, הכוללת בין היתר אשלים, קנה, פטל קדוש, שנית גדולה, חנק מחודד, לפופית החיצים והמטפס הנדיר סם הכלב המזרחי. מין נדיר נוסף הראוי לציון הוא הנימפיאה התכולה, שנתנה למעיין את שמו הנימפיאה הושבה לשמורה לאחר שנכחדה ממנה. במי הבריכה חי צב רך, וכן חסרי חוליות נדירים.

 

נכנסנו למתחם המדגה של קיבוץ כפר מסריק הגענו למצפה דורון בירק במרכז הלוגיסטי של המדגה,

 

 

עצרנו למנוחת אמצע המסלול ולתצפית מענגת על ברכות הדגים וסביבתן.

 

 

לאחר ההפסקה המשכנו לנוע בין בריכות הדגים.

 

המשכנו מזרחה ורכבנו על הדרך מדרום לנחל חילזון

 

התקדמנו בדרך מול מתקן טיהור שפכי עכו בשדות כפר מסריק.

מכון טיהור השפכים [מט"ש] עכו אותו הקימה כחול ירוק, מקבוצת שיכון ובינוי, בהשקעה של 40 מליון שקל החל לפעול בסוף 2007 . המט"ש הוקם בשיטה משולבת של טרן קי ו-BOT, במימון ממשלתי חלקי, כאשר חוזה ההפעלה הוא ל-25 שנה. המתקן מטהר את השפכים המגיעים אליו לרמה שלישונית מועברים למאגרי אשר ואיתם ניתן להשקות לכל הגידולים החקלאיים שאינם למאכל. בעלי המתקן הם עיריית עכו באמצעות תאגיד מי עכו, מועצה אזורית מטה אשר, עיריית תמרה, וחב' ניטרון כימטק בע"מ עד אוגוסט 2010 אז עבר הניהול לחברת GES. המכון קולט את השפכים של עכו, כפר מסריק, אזור תעשייה מילואות דרום, טמרה, ירכא, ג'וליס, מכר ג'דידה, טל אל, בוסתן הגליל, שמרת, מחנה צבאי אזורי. תאגיד מיי עכו  מזרים כ-6000 מ"ק שפכים ליום באמצעות תחנות שאיבה המפוזרות בעיר ומטופלות ע"י צוות התאגיד. בשנת 2014 הסתיים פרויקט הרחבת המט"ש והוא מסוגל לקלוט עד 37,000 מ"ק שפכים ליום, שלפני ההרחבה יכול היה לקלוט כ-18,000 מ"ק שפכים ליום.
מתקן זה הוא חלק מהפיכה בהקמתם של מתקני טיהור שפכים (מט"ש) המתרחשת מאז תחילת שנות התשעים. ה​מהפיכה בתחום מכוני הטיפול בשפכים (מט"שים) נגרמה בשל שלושה גורמים: תחילת פעולות אכיפה, לרבות הגשת תביעות משפטיות פליליות, על ידי המשרד לאיכות הסביבה נגד מזהמי מים ונחלים; התקנת תקנות לפקודת בריאות העם, על ידי משרד הבריאות, שהגדירו איכות קולחים נדרשת ממתקני טיפול עירוניים; הגדלה של היקף המענקים וההלוואות הממשלתיים לתשתיות ביוב, להיקף של כ- 530 מיליון ש"ח בכל שנה.

 

המשכנו מזרחה לעבר תל כיסאן (כיסון)

 

 

התקדמנו לעבר התל והחלטנו לרכב ולהעפיל אל פסגתו. לפני כן עצרנו ליד באר כיסאן.

 

שעצרנו לרגע חשבנו שאנחנו לא נמצאים בישראל. המראות הזכירו לנו את אלה שאנו רואים מעת לעת על המרקע מהמדינה האיסלמית.

 

החלטנו להתמקד בעבר הארכיאולוגי.

תֵּל כִּיסוֹן (ערבית: תַל כֵּיסַאן تلّ كيسان – "גבעת הבגידה") הוא תל שאורכו 350 מטר ורוחבו 250 מטר, שטחו כ-30 דונם והוא מתנשא לגובה 40 מטר, 33 מטר מעל אדמת העמק. תל כיסון, מן החשובים שבאתרי עמק עכו, הוא אתר רב-תקופתי שהתקיים למן התקופה הניאוליתית (האלף השישי לפסה"נ) ועד התקופה העות'מאנית, והוא מזוהה עם העיר הכנענית המבוצרת אכשף שהייתה לפי התיאור המקראי עיר כנענית חשובה. אחד ממלכיה מוזכר בספר יהושע, (פרק י"א) והוא השתתף במלחמה בין עם ישראל שבראשו עמד יהושע בן נון, לבין יבין מלך חצור, ראש בית יבין. במלחמה זו ניצחו בני ישראל את הצבא החזק של בית יבין, והחריבו את כל הערים שהשתתפו במלחמה, בהן את אכשף. לאחר הכיבוש של יהושע בן נון נכללה העיר בתוך נחלת שבט אשר. מהחפירות בתל עולה כי ראשית היישוב במקום היתה בתקופה הניאוליתית, וכי בתקופת הברונזה הקדומה והתיכונה היה כאן יישוב מוקף חומה והייתה חלק מהתיישבות הגדולה והעיקרית בעמק עכו לאורך כל תקופת הברונזה. נראה כי בתחילת תקופת הברזל התיישבו בתל גויי הים, ובתקופת המלוכה שגשג כאן יישוב פניקי. היישוב בתל המשיך להתקיים ברציפות עד התקופה החשמונאית, ואז ניטש מסיבות לא ברורות. בתקופה הביזנטית היה כאן כפר נוצרי, ובסוף התקופה ניטש התל סופית. ליד תל כיסון נמצאה טבעת חותם של הרמב"ן, שעבר כאן בדרכו מעכו לירושלים. בתל נותרו שרידים קדומים, ובהם קטע חומה מתקופת הברונזה התיכונה ושרידי מיבנים מתקופת הברזל. הרחבה ראה גם הרחבה חדשות ארכיאולוגיות

 

 

 

 

 

טיפסנו אל התל מכיוון צפון ברכיבה ומשם צפינו על האזור

 

לאחר שמיצינו את התצפיות ירדנו מהתל. חשבנו שנוכל לרדת בכיוון דרום. אבל המורדות התלולים לא אפשרו את הירידה. חזרנו באותה דרך והקפנו את התל ממערב וכך יכולנו להביט אליו מכיוון דרום.

 

לאחר הירידה מהתל החלנו בדיווש בחלק האחרון של הטיול, דרומה בשדות חקלאי טמרה ממערב לכביש 70.

 

בקטע זה הנוף החקלאי היה שונה מזה המוכר בין היישובים החקלאים הישראלים ואלה המראות.

 

 

התקדמנו דרומה ולאחר דיווש קצר על הדרך הצמודה לכביש 70 עלינו על סוללת עפר וחצינו גדר ונכנסנו לתחום מטעי קיבוץ אפק.

 

 

רכבנו בין המטעים מערבה ודרומה. מטעי אפק מעובדים משנותיה הראשונות של המדינה ועוד לפני כן. עצי הפרי הוחלפו מידי תקופה לפי הכדאיות הכלכלית. המטעים היום הם בעיקר אבוקדו, ומעט עצי הדר ואפרסמון.

 

 

התרשמנו מאוד מהמקוריות של הנצחת ותיקי קיבוץ אפק וידידיה על קריאה של חלקות על שמם.

 

בשולי המטע עברנו ממול לאנדרטת זיכרון לשאול עזרא המוקפת ברושים נמצאת פחות או יותר במקום הקרב והנפילה.

 

שאול עזרא, לוחם פלמ"ח צעיר מירושלים שנפל בהתקפה על שדות אפק במלחמת השחרור.

 

בקרב נפצע גם אליעזר גלמן שהיה שנים רבות לאחר מכן שומר שדות ואיש קרקעות בעמק זבולון. לאחר שעזב  את הקיבוץ הוא גר עם משפחתו בשכונת צור שלום. משה סיפר שבזמן ילדותו הוא נקרא "אליעזר השומר".

 

יצאנו מתחום המטע וצפינו על קיבוץ אפק ושם משה סיפר לנו מעט מתולדותיו.

 

 

ראשית קיבוץ אפק הייתה "פלוגת הים" שהוקמה ב1935 על ידי שמונה חברים ושתי חברות מיגור, בהחלטת הקיבוץ המאוחד, כדי לכבוש את עבודת הנמל ולקלוט את עולי ההכשרות החלוציות מפולין ומגרמניה, וכך היה: הפלוגה מנתה תמיד כ- 200 חברים, אלה עולים ואלה עוזבים. מקום היישוב הראשון היה חולות קרית חיים ד' היום. במאי 1939 עבר היישוב לאזור חוף עכו וקם כיישוב חומה ומגדל ושמו שונה למשמר הים. חבריו התפרנסו מדיג ימי ומחקלאות באדמות עמק זבולון. אל מקום הקבע הנוכחי שלו, הנמצא במרכז השטח שעובד, הגיע הקיבוץ ב-18 בספטמבר 1946. לאחר המעבר, שונה השם ל'אפק'. הסיבה למעבר הייתה ההחלטה לזנוח את הדיג ולהתמקד בחקלאות. ראשית כישוב ספר מוקף גדרות תיל ועמדות שמירה. החברים והילדים עברו בחיפזון לפני שהושלמה הבניה, מטע צעיר ניטע, הוקמו ענפי חי ושרותים, ומסביב שדות מעובדים. קיבוץ אמיתי. שנים ראשונות היו שנים של התפתחות: הענפים גדלו, הוקם מפעל תעשייה, נקלטו גלי עליה מכל הגלויות, המוני ילדים. שוב נגענו במספר 200 חברים. כיום המצב הכלכלי התייצב, הקיבוץ מופרט, ונערך למהלך של קליטת בנים וחברים נוספים. החל משנת 2010 הצטרפו לקיבוץ 65 חברים חדשים עם ילדיהם, בנים ותושבים. הקיבוץ גדל ובשנים הבאות ילך ויגדל עוד. ענפי המשק הם חקלאות: גידולי שדה – תחמיץ, עגבניות, אבטיחים, כותנה, בוטנים ועוד, מטה אבוקדו ואפרסמון, לול ורפת חלב; תעשייה: "מגו אפק" – מייצר מכשור רפואי לטיפול במערכת הלימפתית ומחזור הדם; "אסיב" – מייצר סריגים לענף הביגוד; "חיננית" – מפעל לחברים ותיקים המייצר בובות ומוצרי בד; חינוך: מערכת חינוך מלאה מבית התינוקות עד כיתה ו' המשרתת את ילדי הקיבוץ וילדי הסביבה. הרחבה ראו אתר קיבוץ אפק

 

 

 

המשכנו וחזרנו אל קיבוץ אפק ושם הסתיים הטיול.

 

אפילוג

הטיול היפה, הארוך והמעניין נמשך כמעט חמש שעות.

הרכיבה הייתה בעיקר בדרכי עפר במישור ללא אתגרים ומכשולים וטיפוס מועט מאוד.

האווירה בטיול הייתה חמה אוהדת ומפרגנת.

היינו קבוצה מגובשת שוחרת ידע המבקשת ללמוד ולהכיר באופן בלתי אמצעי משבצת ארץ בלתי מוכרת. 

תוך כדי הרכיבה ועצירות הרבות במהלכה, נהינו לשמוע ממשה על האזור, על המקומות,
על קיבוצו אפק וגם על חוויות מתקופת ילדותו ונערותו כבן הקיבוץ.

נחשפנו בטיול למתח ולממשק בין שימושי הקרקע החקלאיים וביניהם שדות, מטעים וברכות דגים ובין הבנייה העירונית, התשתיות והכבישים.

היה מעניין לעבור בין שכיות החמדה של הנחלים ושמורות הטבע שמשמרים את פיסות הנוף של הביצות שאפיין את האזור בעבר.

שמחנו גם על האפשרות לעלות לתל כיסן וללמוד מעט על היסטוריה הקדומה באזור.

נחשפנו גם לשדות חקלאיים של היישובים הערביים הסמוכים וראינו את ההבדל בינם ובין אלה של היישובים היהודיים.  

בסיום, ניתן לומר שהיכרנו אזור חדש, למדנו הרבה!

לסיום, נהנינו מהחוויה החברתית ונועם הליכותיו של משה והאופן שהוביל אותנו במסלול היפה והמעניין שהכין עבורנו ועל כך  הודינו לו.