הדפסה

ביום ראשון 19 ביולי 2015, בבוקר רז גורן ואני יצאנו לטיול קיץ נינוח בחבל עדולם ובקרבתו במסלול סובב בית גוברין ונחושה.

להפתעתנו ובעיקר לשמחתנו, מזג האוויר היה (יחסית לקיץ) מ-ו-ש-ל-ם: חום סביר ובעיקר לא לח מאוד. בשעה הראשונה היה אפילו מעט מעונן.

מסלול הטיול שאורכו כ-31 ק"מ היה בשפלת יהודה הגבוהה למול הדום הרי חברון. באזור זה הנוף מתאפיין בשלוחות וגבעות המתנשאות לגובה של 350 עד 400 מטרים מעל פני הים. הנקודה הגבוהה ביותר אליה הגענו היא 410 מ'. אם בענייני גובה עסקינן, אציין שהגובה המצטבר היה כ-550 מ' (על פי תוכנה אחת) ו-620 מ' (על פי תוכנה אחרת).

גבעות השפלה בנויות מקרטון שהוא סלע גיר לבן ורך יחסית. מי לגשמים מעצבים את הגבעות וצורתן מעוגלות ויש להן מדרונות מתונים ועליהם נטוע החורש הטבעי. ברוב הגבעות סלעי הקרטון מכוסים בקרום סלע קשה יותר הנקרא נארי ושעוביו מגיע עד שני מטרים. מעל לנארי מצטברת אדמה חומה, פורייה יותר מהקרקע הנוצרת היישר על סלעי קרטון חשופים. בעמקים הרחבים שבין הגבעות מתפתלים הנחלים בשיפוע מתון ולצדדיהם שטחים מעובדים, מטעים, כרמים וגידולי שדה.

קצת אחרי השעה 06:00 יצאנו לדרך מחניית תחנת הדלק בבית גוברין (מקום מסודר, נגיש, נוח ומתאים ליציאה לטיול כיוון). רכבנו על הכביש לכיוון צפון מערב קצת פחות מ-1 ק"מ עד צומת T אליה מגיע שביל ישראל.

בצומת זה נמצא מבנה קבר שיח המיוחס לתמים אל-דארי אחד מבני לוויתו של מוחמד מייסד הישוב המוסלמי בחברון. עד מלחמת העצמאות מבנה זה היה בתחום היישוב הפלסטיני הגדול בית-ג'ברין. אומרים שהקבר הוא אחד המקומות הקדושים באסלאם אך אם זאת, מדינת ישראל לא החזירה את הבעלות על הקבר לוואקף המוסלמי כדי שתמנע האפשרות של דרישה לשיבה למקום.

הדרך אליה פנינו היא דרך נוף סלולה שהכשירה קרן קיימת והמתאימה לנסיעת כל סוגי הרכב וניתן להגיע בנסיעה עליה עד מצפה משואה בפארק בריטניה. רכבנו לאורכה של דרך זו תוך כדי עליות וירידות וחציית מספר שלוחות שכיוונן מזרח – מערב.

הדרך החוצה את השלוחות מצפון לבית גוברין

המשך הדרך החוצה את השלוחות מצפון לבית גוברין

המשכנו ועלינו בדרך לעבר רמת אבישור במעלה הנקרא בפי העם מעלה גודד על שם התל הנמצא בראשו. השיפוע של העלייה מחייב מאמץ. הרכיבה בחלק מהמעלה היא על כביש אספלט. הטיפוס לא היה דרמטי אך הרגשנו שאנחנו עובדים. השקענו לא מעט אנרגיה. בהחלט התאמצנו אבל לא נקרענו. כמעט בשיא העלייה הגענו לרמת אבישור שכיוונה צפון דרום.

ראש מעלה גודד

הרכיבה לאורכה מאפשרת תצפית מזרחה לעבר גבעות השפלה והרי חברון ומערבה לכיוון מישור החוף. בגלל העננות והערפל החלקי יכולנו לזהות את קיבוץ בית ניר הקרוב לרמה זו ואת קיבוץ גלאון הסמוך אליו. ראינו גם מעט את מקבץ מבני קריית גת. את השאר היינו צריכים לדמיין. טוב, זו סיבה טובה להגיע למקום שוב שהראות תהייה משופרת.

תצפית מערבה מרמת גודד

רכבנו קצת יותר מ-2 ק"מ על רמת אבישור פנינו מזרחה

תצפית מערבה מרמת גודד

לאחר הפניה התגלגלנו במורד התלול עד כביש 38 וחצינו אותו.

מבט ממזרח על המורד ממעלה אבישור לכביש 38

כביש 38 המחבר בין צומת בית גוברין ובין שער הגיא ולצדו נמצאת העיר בית שמש עובר לאורך ובתוך במה שנקרא בשפה הגיאוגרפיה עמק תלם. זהו עמק נחל שנוצר בדרך כלל לאורך קו חולשה (אפילו קו שבר) המפריד בין יחידות נוף השונות זו מזו בהרכב סלעיהן, גובהן הטופוגרפי ומבניהן הגיאומורפולוגי.

כביש 38 משמש קו גבול מערבי של שמורת עדולם. קו גבולה הצפוני של השמורה היא השלוחה עליה נמצא המושב צפרירים, קו גבולה המזרחי נמצא בשלוחה עליה בנוי היישוב נחושה וקו גבולה הדרומי נמצא בנחל בית גוברין.

השם עדולם נזכר במקרא, כאשר דוד ברח למערת עדולם מפני אכיש מלך גת. "וילך דוד משם וימלט את מערת עדולם וישמעו אחיו וכל בית אביו וירדו אליו שמה" (שמואל א, כב)

שמורת עדולם, המשתרעת על פני כ-5,000 דונם, מכוסה רובה ככולה בחורש ים-תיכוני. הצמח השולט הוא אשחר ארצישראלי, עץ-שיח הניכר בעלים קטנים, בקצות ענפים קוצניים ובפרי דמוי כדור קטן וכהה. מלבדו נמצאים בשמורה העצים אלון מצוי, אלת המסטיק, חרוב מצוי, קטלב מצוי ועוזרר קוצני; שיחים כמו לוטם שעיר ולוטם מרווני ובני-שיח דוגמת אזוב מצוי וזוטה לבנה. באביב מתכסים האזורים הפתוחים בשמורה בפריחה מרהיבה. בשמורה חיים בעלי-חיים דוגמת צבוע, תן, קרקל, גירית, נמייה, מכרסמים, זוחלים, ציפורי שיר ועופות דורסים, שחלקם מקננים בשמורה דרך קבע וחלקם עוברי אורח.

על פי התוכניות של רשות הטבע והגנים והמועצה אזורית מטה יהודה בתחומה נמצאת שמורת עדולם שהיא תהייה חלק מהמרחב הביוספרי המתוכנן באזור שפלת יהודה. מרחב ביוספרי נועד לפיתוח בר-קיימא במרחב זה ומאגד את כל בעלי העניין בשטח. המטרה מצד אחד לשמור על המגוון הביולוגי, על ערכי הטבע והמורשת באזור ומצד האחר לשפר את מעמדם הכלכלי של תושבי האזור. חשיבות שמורת עדולם נעוצה בכך שהיא מיועדת להיות הגלעין של מרחב הביוספרי ו"מסדרון אקולוגי" שמחבר את האזור הים-תיכוני עם ספר המדבר. מסדרון זה  מאפשר לבעלי-חיים ולצמחייה מעבר ללא הפרעה בשטחים טבעיים ובשטחים חקלאיים.

לאחר חציית כביש 38 טיפסנו לעבר חרבת מדרס (ח'ירבת דורסייה). במקום נמצאים שרידי יישוב קדום, המשתרעים על פני יותר מ-250 דונם. במקום נמצאו 56 מערות ובורות מים תת-קרקעיים, כמו גם שרידי מבנים על-פני השטח. על-פי הממצאים בשטח, היישוב באתר נוסד בתקופה ההלניסטית, במאה ה-2 לפנה"ס, והמשיך להתקיים בימי בית שני, בתקופת המשנה והתלמוד. תושבי המקום אז היו יהודים. במקורות הקדומים נזכר שמו של אדם בשם בר-דרוסיי (ירושלמי, עבודה זרה ד' 3), שנזכר בשמות דומים גם במקורות אחרים. ידוע שהיה משרתו של רבי יוחנן ונהג לאכול מאכלים שאינם מבושלים לגמרי. יש המשערים שהוא נולד ביישוב שהתקיים כאן.  בשלהי התקופה הביזנטית (מאות 5-6 לספה"נ) היה כאן כפר נוצרי קטן, שכנראה כלל גם קהילה של נזירים. אחר כך ניטש היישוב וחרב.

לא התעכבנו בחרבת מדרס למעט כניסה לאחת מערות הקבורה מסוג מערת קולמבריום.

כניסה אל מערת הקולמבריום (צילם רז גורן)

בתוך מערת הקולמבריום

המשכנו בסינגל קצר במורדת חרבת מדרס והמשכנו הלאה מזרחה ודרומה לאורך הדרך בעמק חכליל. המראות לאורך הדרך מזכירות את אלה  בגבעות טוסקנה.

שלף בשדה בנחל חכליל

בדרך נחל חכליל

עלינו על דרך הפטרולים הישנה וטיפסנו אל השלוחה ממזרח ליישוב נחושה.

במעלה הדרך לשלוחה למול נחושה

מבט על נחושה ממזרח

בצומת הדרכים מול הגבעה עליה נמצאת ח' היונים בצל עצים עצרנו להפסקה. מאחר ואני, וכנראה גם רז, איננו חובבי ארכיאולוגיה מושבעים לא עלינו לגבעה. יחד אם נציין שבה, כמו במקומות רבים באזור, נמצאות מערות פעמון ומערת קולומבריום.

לאחר הפסקה, בדרך הצמודה ממערב ליער נחושה שאורכה כ-2 ק"מ גלשנו במהירות דרומה עד כביש 35 שהוא אחד מכבישי הרוחב החשובים במדינת ישראל המחבר בין אשקלון על חוף הים ובין חברון על ראש ההר.

חצינו את הכביש ועלינו על תוואי דרך הפטרולים הישנה הממשיכה לכיוון דרום. רכבנו מעט לאורכה ואז סטינו למקום שבגללו רז תכנן את הטיול. רז חובב בריכות, מעיינות ומקווי מים ביקש לראות מהו המקום שנקרא בריכת צאנן ועל קיומה  למד לאחרונה.

עוד לפני כן הגענו לבריכת נאוה שהיא באר בעומק של כ25 מטר, אין שם חבל או סולם. מספרים בשנים טובות המים בברכה זו יכולים לעלות קרוב לשפת הבאר 2 – 3  מטר ואז אפשר לטבול בה. שפת הבאר חרוצה מחבלים גם בפי אבן החוליה וגם משפתה בטרם הונחה חולית האבן ב 1875 מבקר במקום הרב עי"ש במטרה לרכוש אדמות חקלאיות ליהודי הישוב הישן -רעיון שלא צלח.

ברכת נאוה

המשכנו הלאה בדרך לעבר בריכת צאנן. אני לא שמתי לב ורכבתי הלאה עוד כמה מאות מטרים וממול כבר ראיתי את מעבר תרקומיא ואת גדר הביטחון. שיחת טלפון מרז החזירה אותי לבריכה. הוא שהגיע קודם כבר שכשך במים הצוננים.

ברכת צאנן היא בריכה עונתית זו נוצרה בעקבות בניית סכר על נחל גוברין. באביב גודלה מגיע למעל 10 מ' אורך וכמטר עומק. בעת שהגענו, שיא הקיץ, הבריכה מלאה מים צוננים שעומקם קצת פחות ממטר. הבריכה מוקפת מכל עבריה בצמחיית מים, גומא, שיח אברהם ועוד. ליד הבריכה ישנו שלט המציין ניסיונותיו של עקיבא שלזינגר לרכוש את קרקעות הכפר צנברה (היא צאנן)  עבור יהודי ירושלים בסוף המאה ה-19 למטרות חקלאיות. ניסיונו נכשל.

ברכת צאנן

זהו נגמרו הסיפורים ועברנו לשלב ההתפשטות והרחצה במי הבריכה לא לפני שהנצחתי את הרגע בצילומים רבים. נדמה לי שזו הפעם הראשונה, שבטיולי רכיבה אני טובל בבריכה. הצטרפתי בחדוה למועדון.

גם זמן הרחצה והשתכשכות במים הסתיים. בלית ברירה התלבשנו להמשך הרכיבה. אז התחיל להיות חם והבגדים כמעט התייבשו אבל הגוף נותר עדין צונן. הקרירות  סייעה במאמץ האחרון של הרכיבה במעלה דרך הפטרולים הצמודה לנחל צנובר. על דרך זו רכבנו כ-2 ק"מ.

פנינו מערבה בדרך המתפתלת בקצה שטח האימונים של הבסיס הסמוך. דרך זו נמצאת בעמק בין הר אזרוע בצפון וגבעות בית גוברין בדרום. בהמשך הרכיבה ההצעה שלי לרז לשבור צפונה ולטפס להר נדחתה באדיבות ובתקיפות. הספיקו לו היום העליות ולמרות שלא היו קשות הן היו לא מעטות.

בסיום הרכיבה על הדרך מצאנו עצמנו בפאתי גן הלאומי של בית גוברין.  עלינו לכביש הראשי מול תל מרישה ושמנו פעמינו חזרה לנקודת ההתחלה.

הסתיים טיול, שמעבר לעובדה שהיה נעים השיג גם מטרתו: הוספת מקווה מים נוסף למאגר הטיולים שרז מתכנן.

משך הטיול סביר ברוטו 4.5 שעות ומתוכן 3 שעות רכיבה. שאר הזמן כלל עצירות להסדרת הנשימה בעליות בעיקר בחלק הראשון של המסלול, הזדהות, צילומים, הפסקת אוכל וכמובן הרחצה בבריכה.

לסיום, אחזור על דברי רז שאיני חולק עליהם היה זה טיול משובח!

פרטים נוספים על קטעי המסלול ניתן לקרוא גם באתר של רז גורן