ביום שבת (20/2/2016) הדרכתי והובלתי (יחד עם יואב לבנה) את חלק מחברי קבוצת עידן – אופן וחברים נוספים טיול בגבעות עדולם בשפלה הגבוהה באזור שאין מרבים לטייל בו, ושמראות הנוף והפריחה בו בעונה זאת יפים ביותר.

 

 

הטיול התקיים בחלק הצפון מזרחי של יער קק"ל שנקרא פארק עדולם – צרפת.

 

פארק עדולם-צרפת שוכן בלבה של שפלת יהודה, מדרום לבית שמש. נחל האלה (כביש 375) מציין את גבולו הצפוני של הפארק ונחל גוברין (כביש 35) את גבולו הדרומי. כביש בית גוברין – בית שמש (מס' 38) תוחם את הפארק במערב והקו הירוק מציין את תחומו המזרחי. פארק עדולם-צרפת, המשתרע על פני כ-50 אלף דונם, יוצר יחד עם פארק בריטניה ופארק ארצות הברית את המרחב הירוק של מרכז הארץ. חלקו הצפוני של הפארק נמצא באגן הניקוז של נחל האלה ואילו חלקו הדרומי באגן הניקוז של נחל גוברין. שני הנחלים הם יובלים של נחל לכיש, הנשפך לים בחוף אשדוד.
פארק עדולם-צרפת בנוי מגבעות קירטון נמוכות, המתנשאות לרום של כ-400 מטרים מעל פני הים. הקרטון הוא סלע רך, שקל לחצוב בו. במהלך ההיסטוריה ניצלו תושבי האזור את רכותו של הסלע וחפרו בגבעות מערות אין-ספור, למגוון רחב של שימושים. על פי רוב סלעי הקירטון הלבנים מצופים בשכבת סלע אפורה וקשה יותר, שעובייה מגיע עד שני מטרים. שכבה זו מכונה נארי.  הגבעות מכוסות ברובן בחורש ים-תיכוני, לעתים סבוך ולעתים פתוח. שטח זה אינו ראוי לעיבוד חקלאי ועל כן הוא משמש בעיקר למרעה. בשולי הפארק, באזור אדרת שבצפון ונחושה שבדרום, נטעה קק"ל יערות.
בין הגבעות מפרידים גיאיות רדודים ורחבים, המשמשים לעיבוד חקלאי, בעיקר גידולי בעל (פלחה) וכרמים. הגיאיות האלה מעובדים לפחות מהתקופה הביזנטית, אם לא קודם לכן. עדות לכך הן המדרגות החקלאיות הקדומות, המעטרות כל גיא. שרידי יישובים קדומים נמצאים כמעט בכל גבעה. עשרות אתרים ארכיאולוגיים מכסים את ראשי הגבעות ומייצגים בעיקר את ההתיישבות היהודית בימי בית שני, ימי מרד בר כוכבא ותקופת המשנה והתלמוד (המקבילה לתקופת הביזנטית).
גבעות פארק עדולם-צרפת מכוסות בחורש שבו שולטים בעיקר עצי חרוב מצוי וביניהם שיחים גדולים של אלת המסטיק. מלווים נפוצים הם עצים נמוכים של אשחר ארצישראלי ואלון מצוי. במקומות שבהם החורש נכחד, ובמדרונות התלולים שבהם סלע הנארי הקשה נסחף ונעלם, שולטת בתה של בני שיח נמוכים, בעיקר סירה קוצנית. בשטחים הפתוחים עולה בחורף ובאביב פריחה מרהיבה. בתחום הפארק, ליד חורבת עדולם, צומחים גם עצי אלה אטלנטית גדולים ומרשימים.
היונקים הגדולים בישראל מיוצגים היטב בפארק. חיים כאן צבי ארצישראלי ותן זהוב, שועל מצוי וחזיר בר, גירית מצויה וארנבת. אליהם מצטרפים המכרסמים קיפוד מצוי, דרבן, גרביל הסלעים וחולד, ושפע של מכרסמים ועופות. מקור והרחבה

 

בבוקר אותו יום שקמתי, חששתי שלא נוכל לצאת לטיול. באזור ההר, היה מעונן, ערפל כבד ישב לו בנחת במקום ומעט טיפות גשם היו באוויר. בנסיעה למקום הכינוס חששותיי התפוגגו ומזג האוויר השתפר. היה מעט מעונן, רוח קלילה נשבה ולא היה קר. לקראת היציאה לדרך השמש שיתפה פעולה וקרניה הנעימות חממו אותנו.

 

כמתוכנן, למקום ההתכנסות בכניסה לקיבוץ נתיב הל"ה הרוכבים.

 

הרוכבים שהגיעו חלקם חברי קבוצת עידן. זו קבוצה נחמדה של נשים וגברים הפועלת ברבדים מספר שנים ובין חבריה נמנים חברי הקיבוץ ואחרים נוספים ממקומות שונים. הקבוצה מטיילת בסופשבוע בעיקר. היום אחרי מספר שבועות שהצטרפתי לקבוצה יצאתי אתם לטיול. מבין חברי הקבוצה הגיעו עידן הלל, יואב לבנה, טוביה טל, סינתייזה ואריאל וורצלבסקי, נורית שפרעם, מאיר נחמקין, לני מידן, מושי וקרן אלעד קרן, מוטי לביא, גיל הוכמן והרצל סלומון. לטיול הצטרפו חברים נוספים אתם אני רוכב מעת לעת והם מוטי נחמיאס, יוסי נחמיאס, צחי גל, נסים לוי, פטריסיה ושי אבנון, ליאת בן דור. סך הכל היינו קבוצה של 23 אנשים. זאת הייתה קבוצה גדולה. גדולה מאוד אפילו ! זמן רב עבר מאז שהובלתי קבוצה בגודל כזה בכלל, ובמסע אופניים בפרט. לפני היציאה דאגתי שגודל הקבוצה יהיה לרועץ. בדיעבד, התבדיתי.

 

זה היה מסלול הטיול.

 

יצאנו לדרך מקיבוץ נתיב הל"ה. חצינו מתחת לגשר את כביש 375 בו זורם נחל האלה. התקדמנו דרומה על הדרך המובילה ליישוב אדרת בשולי עמק האלה מעל נחל האלה מול תחנת הלוונים והיישוב נווה מיכאל.

 

עמק האלה מקשר בין שפלת יהודה והרי יהודה, וגובהו 330 מטר מעל פני הים. צורת העמק הצר והארוך מזכירה משולש, שבסיסו לכיוון מזרח. אורך העמק, ממערב למזרח הוא כ-7 ק"מ, ואילו רוחבו בין כ-2 ק"מ במזרח ל-500 מטר במערב. עמק האלה כמו עמק בית גוברין ועמק איילון נמצא על קו שבר גיאולוגי לאורך השפלה בו נמצא תוואי כביש 38 מבית גוברין ועד שער הגיא ולטרון. עמק זה נוצר כתוצאה מפעילות טקטונית ותהליכי סחיפה שהתרחשו באזור נחל האלה –  הנחל העיקרי בעמק, המנקז אותו. זרימתו של נחל זה, הן שהקנו לעמק את צורתו הארוכה והצרה. אדמת הסחף שבעמק פוריה, וכמות המשקעים בו גבוהה. רוב העמק מעובד, ולכן הצומח הטבעי מרוכז בעיקר בשוליו. הצומח בעמק הוא ים תיכוני, וכולל בעיקר אלה ארצישראלית, אלה אטלנטית, אלת המסטיק, חרוב מצוי, אלון מצוי, שיטה מלבינה ושיזף מצוי. בעמק האלה פורחים גם כלניות, בעיקר בצבע אדום אך גם בצבעים אחרים.

נחל האלה מנקז את מורדות הר חברון, הדום ההר חברון, גבעות השפלה ומישור חוף פלשת עד הים. הוא קרוי על שם עמק האלה בתחומו הוא עובר. אורכו של הנחל הוא כ-50 ק"מ והוא יחד עם נחל גוברין ונחל ברקאי מהווים את שולשה היובלים העיקריים של נחל לכיש. תחילתו ממערב לקו פרשת המים במספר יובלים המנקזים את אזור בית אומר וחלחול בין גוש עציון וחברון המתחברים מצפון מערב לעיירות נובא וחרס. מנקודת המעבר בין ההר לשפלה זורם הנחל בכיוון כללי צפון-מערב, דרך עמק האלה מעט ממערב לקיבוץ נתיב הל"ה מתחברים אליו  נחל עציונה ונחל סנסן המנקזים את המורדות הצפון מערביים של הרי חברון מגוש עציון, ביתר עילית, חוסן וצור הדסה. בסמוך לתל עזקה מתחבר אליו  נחל חכליל המנקז את אזור גבעות נחושה תל עזקה ובאזור שדות מיכה מתחבר אליו נחל מיכה; ממזרח לתל צפית מתחבר אליו נחל לוזית המנקז את רמת אבישור וגבעות לוזית שאליו הצטרף נחל בלען היורד מכיוון בית ניר; וממערב לתל צפית מתנקז אליו נחל צפיתה; במישור החוף ממערב לכביש 6 ומסילת הברזל מתנקז אליו נחל ברקוס. בהמשך דרכו עובר הנחל מעט מצפון לקריית מלאכי ומדרום לבסיס חצור ובסמוך למאגר חצור מתחבר אליו נחל ברקאי המנקז את אזור גבעות חרובית וכפר מנחם והמישור בין חפץ חיים וצומת ראם. נחל האלה מתחבר לנחל לכיש בסמוך לגשר עד הלום ונשפך לים מצפון לאשדוד.

 

 

נווה מיכאל הוא מושב הנמצא בתחום המועצה אזורית מטה יהודה ונוצר מאיחוד היישובים: נווה מיכאל ורוגלית.
המושב רוגלית השתייך להתאחדות האיכרים שהייתה מזוהה עם הציונים הכלליים. מקור השם "רוגלית" הוא על-שם גידול ענבים הגדל קרוב לאדמה. בתקופת המקרא ובתקופת בית המקדש, היו מכינים מגידול ענבים זה יין שהיה משמש לטקס ניסוך היין בחג שמיני עצרת (היום השמיני בחג הסוכות). רוגלית הוקם בשנת 1958 על ידי עולים מאיראן שהגיעו ממעברות בנימינה ובית שאן ואליהם הצטרפו מאוחר יותר עולים ממרוקו.  עם הקמתו הבתים היו בשטח של 45 מ"ר עם שירותים בחצר. רק מחצית מהבתים היו מאוכלסים בגלל המחסור במים. בשבע השנים הראשונות קיבל המושב מים מהבאר של נתיב הל"ה ועל כן הם היו מצומצמים ולא אפשרו חקלאות. על פי התוכנית, היו אמורים התושבים להתפרנס ממרעה בקרר. התושבים התפרנסו ממשק חי: גידול כבשים ולולים ומעבודה עבור הקרן הקיימת‏. מיום הקמתו וד מחצית שנות ה-70' רוגלית נחשב יישוב ספר. בשנת 2013 נמצאו ביישוב כמאה וחמישים משפחות, והמושב המשיך להתרחב ומאז נקלטו עוד כשמונים משפחות.
נוה מיכאל הוקם כמרכז אזורי עבור המושבים בחבל עדולם. הוקמו בו 25 בתים, אולם בתחילת 61' שבע-עשרה מהבתים היו ריקים. השם ניתן על שם מיכאל וייס, עסקן ציוני מארצות הברית.

 

עד מלחמת ששת הימים בשנת 1967, אזור הטיול היה אזור ספר מול הר חברון וחלק מהמפתח הדרום מערבי של פרוזדור ירושלים למול הקו הירוק שנקבע בסכם שביתת הנשק עם ממלכת ירדן באביב תש"ט (מרס 1949).

 

לאחר שהתקדמו חצינו את נחל האלה ורכבנו על דרך ממזרח בתחתית מורדות הרי יהודה. עצרנו לתצפית על קצה העמק למול הברך של הקו הירוק.

 

עצרנו לתצפית על עמק האלה ותל עדולם ממול.

 

 

 

המשכנו הלאה, פנינו מערבה, חצינו את שדרת הברושים לאורך העמק לעבר תל עדולם.

 

 

בקצה הדרך פנינו דרומה והתחלנו לטפס לאט לאט במעלה הדרך לתל עדולם. היו שני קטעים קצרים תלולים, באחד נגמר לי הדופק ועליתי ברגל מעט מטרים בשני סחטתי את הדופק עד הסוף ורכבתי. הגענו לפסגת התל (436 מ')  וירדנו מעט מזרח לתצפית מרהיבה לעבר "ברך" גדר ההפרדה.הנוף במקום מרשים.

"ברך" גדר ההפרדה עוברת במרחק של כמה מאות מטרים מהאתר ושנבנתה על תוואי הקו הירוק הוא קו שביתת הנשק בין ירדן לישראל שהתקיים עד מלחמת ששת הימים , ברך זו מציינת את הפינה הדרומית מערבית של פרוזדור ירושלים.

במקום שכזה אי אפשר להמשיך בלי לומר כמה משפטים על הגאוגרפיה וההיסטוריה

 

עדולם – הייתה עיר מקראית מרכזית בשפלת יהודה, בנחלת שבט יהודה החולשת על הדרך החשובה שעוברת בנחל האלה. בתקופה הביזנטית שכן באתר יישוב נוצרי.
מיקומה המשוער הוא תל עדולם (ח'ירבת א-שיח' מד'כור). הזיהוי הוצע לאור נתוני המקרא ועדותו של אוסביוס, ולאור שמה של חורבה קטנה לצד התל, הנזכרת במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל תחת השם "ח'רבת עיד אלמיה"‏. לפי הסברה, שמו של התל השתמר בשמה של חורבה זו, כאשר השיבוש נובע מהפיכת השם הקדום לשם בעל משמעות בערבית – "חג (עיד) המאה (אלמיה)"‏ בתל ובחורבה שרידי בורות מים, מבנים קדומים ומערות. מקום בארות המכונות כיום "בארות עדולם", וכן מערות הקרויות כיום "מערות עדולם".
עדולם נזכרת מספר פעמים במקרא: בספר בראשית נזכר חירה, רעהו של יהודה מעדולם. זה גם המקום בו פגש יהודה את נשותיו לעתיד, בת שוע (שילדה לו את ער, אונן ושלה) ואת תמר; מלך עדולם היה בין שלושים ואחד מלכי ערי כנען אשר נוצחו על ידי יהושע בן נון‏; היא גם נזכרת כאחת מערי נחלת שבט יהודה שבשפלה, לצד ירמות, שוכה ועזקה‏; העיר עדולם היא אחד המקומות בהם התחבא דוד בבורחו מפני שאול‏. מערת עדולם הייתה אחד המקומות בהם שהה דוד במהלך מלחמותיו עם הפלשתים; עדולם הייתה בין הערים שרחבעם מלך יהודה ביצר בגבול ממלכתו‏; בספר מיכה נזכרת עדולם בנבואות החורבן על ערי שפלת יהודה‏ ובספר נחמיה נזכרת עדולם כעיר אליה שבו בני שבט יהודה שהוגלו בגלות בבל‏.

 

 

ירדנו מהתל והמשכנו לכיוון צפון במסלול המוצג במפה: ירידה מתל מערב על דרך חלקה סלולה אספלט, המשך על דרך (מסומנת ירוק) בין המטעים, התחברות לדרך נוף (המסומנת אדום) שעד 1967 שימשה דרך הפטרולים, התחברות לציר החוצה את פארק עדולם בדרך סלולה (מסומנת כחול) וטיפוס בגיא לשלוחה בה עובר חד שביל קנים (מסומן שחור) והפסקה ליד עץ התאנה.

 

הפסקה הסתיימה ויצאנו לדרך.

 

 

זה החלק האחרון של המסלול

 

למעשה הדרך בה ירדנו הייתה ממערב לאדרת.

אַדֶּרֶת הוא מושב שכמו כל היישובים בסביבתו הנמצא בתחום מועצה אזורית מטה יהודה. שמו נקבע בהשראת הכרמים כנגזר מהמושג "גפן אדרת" ("אדרת" מילה נרדפת ל"אדירה") כתיאור לעם ישראל הקם לתחיה באזור, מושג המוזכר בספר יחזקאל (פרק י"ז פסוק ח'). היישוב הוקם לראשונה בשנת 1959 על ידי עולים מרומניה. התושבים היו חסרים כל רקע חקלאי והתפרנסו מעבודה בקק"ל או בעבודות מחוץ למושב. בזו אחר זו עזבו כל המשפחות את המושב, חלקן אף וויתרו על הזכויות שהיו להן על הבתים והנחלות שניתנו להן על ידי הסוכנות היהודית. ועדה של משרד החקלאות קבעה בתחילת 1961 כי אין כל טעם בהמשך קיומו של המושב כמושב חקלאי. בשנת 1963 הוקם המושב מחדש ויושב על ידי עולים ממרוקו. העולים עסקו בחקלאות, בעיקר בענף הלול עד לשנות התשעים. כיום תושבי המושב עובדים בירושלים, בית שמש, גוש עציון וגם במרכז. בעקבות הרחבת המושב בשנת 1997 אל המקום הגיעו גם עולים מארצות הברית, בריטניה, וקנדה. באדרת נמצאת מכינה קדם-צבאית שעובדת ומבוססת על אקולוגיה ועבודות סביבתיות.

 

 

 

רכבנו בדרכי יער עדולם בכיוון צפון

 

המשכנו בירידה וואדי ועלינו לעבר שלוחת שוכה.

 

עם העליה לתל חגיגת הפריחה החלה. אלה שהיו לידי זכו לצילום למזכרת ונציג אותם:

 

מראה מרבדי התורמוסים הפרוסים במקום אינו נדיר, אבל כל פעם מפעים מחדש.

 

 

נענו לאורך השלוחה עד קצה תל שוכה.

תל שוכה, כמו עזקה ועדולם הייתה עיר שנמצאת מעל עמק האלה שנבנתה בזמן ההתנחלות בני ישראל בארץ. כאמור, בשל מיקומו של עמק האלה ומבנהו בדומה לעמק שורק ולעמק איילון., הוא שימש כצומת דרכים חשוב מהשפלה להרי יהודה, לירושלים, לבית לחם ולחברון,   במקרא מתוארים מספר קרבות שהתרחשו בעמק בימי התנחלות השבטים בין הפלשתים ובין עם ישראל שישב בהרי יהודה. הקרב המוכר ביותר, קרב עמק האלה, התרחש לפי המקרא ב-1010 לפנה"ס, ומתואר בספר שמואל א'. בקרב זה התרחש העימות הנודע בין דוד וגוליית: "וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שכה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכה וּבֵין-עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים" שמואל א' יז א-ב.

 

חלק מהדרך על תל שוכה רכבנו וחלק הלכנו ברגל. התערבנו בין המוני ישראל שהגיעו ועלו לתל לצפות בפריחה. נחמד היה לפגוש את הרבים שיוצאים לחיק הטבע. חבל, שהמקום היה צפוף.

 

 

בקצה המערבי של התל ירדנו בזהירות בשביל הולכי הרגל התלול. בדיעבד, חשבתי שהייתה זו טעות. היינו צריכים לאחר ביקור בשלוחה, לחזור ולרכוב בדרך המלך ולחסוך זמן.

 

 

לאחר הירידה מהתל, בדרך הצמודה לכביש לעבר נתיב הל"ה. התהפכתי מהאופניים בגלל חוסר ריכוז ואולי טיפשות. לא עברתי נכון צינור השקיה מפלסטיק שחצה את הדרך. במקום לעבור אותו בזווית אנכית, הגעתי אליו בזווית אלכסונית. כמובן שהגלגל הקדמי החליק ואני התעופפתי. נחתי על הצד. בבקרת נזקים התברר שלמעט חבטה בשוק, באמה ובכתף לא קרה לי כלום. לאחר דקה או שתיים של התאוששות בעזרת חברים התרוממתי והמשכתי לרכוב. למדתי שוב לקח. ריכוז וזהירות הכרחי בכל מקום! וצינור פלסטיק לעולם לא אעבור בזווית אלכסונית!

 

סיימנו את הטיול אחרי כשלוש וחצי שעות. שמחתי שיכולתי לטייל באזור שאני כל כך אוהב שהוא רווי גיאוגרפיה, היסטוריה, טבע  וחקלאות, שמחתי להכיר אנשים חדשים ונהניתי מהאווירה הטובה, השלווה והחברית ומהלכידות ששררה בין כל המשתתפים. בקיצור, טיול זה עשה לי חשק להמשיך לטייל עם קבוצה מפרגנת ונעימה זו.

 

לסיום המלצה חמה:
כדאי לצאת לצאת לטיול קצר זה בשלהי החורף וראשית האביב.
הפריחה והמראות מחכים לכולם. יש מה לראות ויש מה ללמוד על פינת חמד זו.

אחרי חודש, יצאה קבוצת רוכבים נוספת ואלה מראות הטיול שהונצחו בסרטון שהפיק אחד מחבריה. תודה ליורם אדלר