מזמן סימנתי ביומן לא לפספס את שבת 15/4/2017, זה הוא יום שבו יתקיים טקס שבת האור הנקרא גם טקס האש הקדושה.

 

שבת אור הוא טקס נוצרי המתקיים מדי שנה בכנסיית הקבר בירושלים בשבת שלפני חג הפסחא. הוא טקס ייחודי לכנסיות המזרחיות הכוללות את היוונים אורתודוכסים, הפרובסלבים (רוסים, אוקראינים, רומנים, בולגרים וסרבים), גיאורגים, ארמנים, קופטים, אשורים ואתיופים. הכנסייה הקתולית לא קיבלה אותו ואף הסתייגה ממנו.

 

מה שעניין אותי במיוחד היה להתערב עם עשרות אלפי (אולי מאות אלפי) צליינים שהגיעו לירושלים להשתתף בטקס וגם (איך אפשר שלא) לצלם אותם.

 

ביום זה יצאתי בשעת בוקר לירושלים. השתדלתי לחנות את הרכב קרוב שניתן לשער יפו. במשך למעלה משבע שעות הסתובבתי בין המאמינים במרחב העיר העתיקה המוצג במפה

 

 

לאור העובדה שהקהל העצום הגיע לטקס והמרחב המצמצם בכנסיית הקבר ומחוץ לה, לאחר כניסת מאמינים רבים לכנסיית הקבר, המשטרה סגרה את כל דרכי הגישה מחוץ לחומות ואת הרחובות, הסמטאות והמבואות בתוך העיר העתיקה המובילים אליה.

 

חלק מהזמן שוטטתי מחוץ לחומות, בין רחבת הכניסה לשער יפו ובין רחבת הכניסה לשער החדש. חלק מהזמן שהייתי ברחבת הכניסה לכנסיית הקבר ושאר הזמן נעתי ברחוב דוד וברחוב הנוצרים בדרך אל כנסיית הקבר ובדרך חזרה ממנה.

 

לאחר מספר ניסיונות, הצלחתי להגיע למקום. ידעתי שלתוך הכנסייה לא אצליח להיכנס. התנחמתי במראה הצליינים שהמתינו להיכנס פנימה ובאלה ששפר גורלם וזכו להיות בתוך הכנסייה בעת הטקס ויצאו ממנה לאחריו.

 

**************

האנשים, לרוב, הם דתיים מאמינים,
לפי המראה שלהם,
נדמה שחלק ניכר מהם הם אנשים קשיי יום,
הם שכמהים להגיע לכנסיית הקבר
פעם בחייהם ובמיוחד לטקס זה.

 

התמונות הבאות
ממחישות את ההמולה, התרגשות,
האמונה היוקדת והשמחה של החוגגים.

*****

תחילת הדרך:
האנשים בקצה שדרת אלרוב שבמתחם ממילא

******

ההמון הממתינים מול שער יפו
ולאורך החומות לכניסה לעיר העתיקה

 

 

 

 

 

 

זהו אני בדרכי פנימה דרך שער יפו
ומביט על הממתינים

*****

ממתינים במתחם בתוך העיר העתיקה בדרך לרחוב דוד

****

מתחם כנסיית הקבר בזמן התרחשות הטקס בתוכה

הטקס מנוהל בהתאם לכללי הסטטוס קוו המקובלים בכנסיית הקבר. כללים אלה נקבעו  נקבעו בהסדרים המדיניים במחצית השניה של המאה ה-19. את הטקס מוביל הפטריארך היווני האורתודוקסי, המייצג את כל הכנסיות האוטוקפליות הנמצאות באחדות (קומוניון) עם הפטריארכיה של ירושלים (רוסים, רומנים, סרבים, גאורגים, קפריסאים, יוונים וכו'). לטקס המרכזי שותף בישוף ארמני; לקופטים ולאשורים יש זכויות נוכחות, וכן הם משתתפים בהקפת האדיקולה לאחר סיום הטקס. לכל אחת מהעדות הללו יש זכויות בדבר נוכחות צליינים בכנסייה בזמן הטקס, בעוד הכנסייה הקתולית אינה שותפה בטקס.
על פי המסורת, בשעה 9:00 בבוקר פותחים הארמנים את דלתות הכנסייה, ואלפי בני קהילות וצליינים זורמים לכנסייה ומתמקמים בכל אגפיה על פי הסטטוס קוו. סדרי הכניסה אף הם מוכתבים בידי כללי הסטטוס קוו. בשעה 11:00 יוצאים המוסלמים שומרי הקבר ובעלי המפתח מהאדיקולה של הקבר, לאחר שבדקו בדקדקנות שאין בקבר אש או כלי להבערת אש.
בפיקוח של ראשי השלטון ונציגי העדות האחרות, הקבר נחתם בשעווה.

 

מבט מגובה המדרגות

גורשתי מהמדרגות, רק טוב יצא מזה

 

 

שיא הטקס– בשעה 12:30 יוצאת תהלוכה עם דגלים וטסים של הפטריארך ומקיפה את האדיקולה שלוש פעמים. הפטריארך נכנס לאחר שהסיר את בגדי הטקס המפוארים, הוא נותר בלבוש פשוט לבן כשאינו נושא בידיו גפרורים או מצית. הפטריארך נכנס לקפלת הקבר, ובעקבותיו בישוף ארמני, והדלת נסגרת מאחוריהם. לאחר תפילה ממושכת שאומר הפטריארך, נדלקת אש בקפלת הקבר. עדויות של פטריארכים בעבר כוללות תיאורים אחדים כיצד יורדת האש, עולה מן הקבר, ומציתה את ארבעת אוגדי הנרות בני 33 נרות (כגילו של ישו בעת הצליבה).
הפטריארך היווני והבישוף הארמני מעבירים את האש לארמנים ולמאמינים האורתודוקסים שבחוץ דרך הפתחים העגולים שבצדי האדיקולה. לאחר שהפטריארך מקיש בדלת הסגורה מבפנים, פותחים את דלתות הקבר, ונציגי האשורים והקופטים נכנסים לקחת את האש עבור קהילתם. הם ממתינים בעוד שני אנשי הכנסייה הבכירים יוצאים מן האדיקולה ומעבירים את האש למאמינים הנלהבים העומדים ברחבי הכנסייה וקוראים בשפות שונות: "המשיח קם", "כריסטוס אנסטי".
האש מועברת למאמינים, ורצים ממהרים עם האש למזבחות השונים בכנסיות שבעיר. האש מועברת בתהלוכה לערים מרכזיות כגון בית לחם ונצרת, שם מקבלים אותה ראשי העדות המקומיים ברוב עם: בני העדות השונות, כולל קתולים ומוסלמים, משתתפים בחגיגה ואף לוקחים את האש הביתה. האש מועברת בעזרת מטוסים מיוחדים לבירות רוסיה, יוון, אוקראינה,ארמניה, גאורגיה, רומניה,מולדובה ובולגריה, ושם היא נלקחת למזבח בחגיגות התחייה הנערכות באותו לילה בחצות.

 

******

מראה ההמון שיצא מכנסיית הקבר

 

 

במשך למעלה משעה יצאו אלפי המאמינים
מתוך הכנסייה
ובאותה עת ללא הפסקה בוקעים קולות הפעמונים
על גג מבנה הפטריכיה היוונית הסמוך לכנסיית הקבר

****

כל אחד והאור, התפילה והצילום שלו

 

 

 

*****

ההמון המתפזר בדרכו החוצה

*****

ההכנות של מצעד העדה הארמנית במתחם הקישלה

****

מראות אחרונים לפני עזיבת שער יפו,
מאמינים נוספים מורשים לרדת למתחם כנסיית הקבר

***** 

מקורות הטקס

מקורות הטקס והתפתחותו  – רבים מהמאמינים סוברים שראשיתו של הטקס בימי ייסוד הכנסייה הנוצרית, אבל העדויות ההיסטוריות מאוחרות יותר. קודקסים מהמאה החמישית עד המאה השמינית מתארים טקסים מיוחדים לליל התחייה הכוללים הבערת מנורות. רק במאה התשיעית מתועדת לראשונה התפיסה שהטקס הוא במהותו נס – האש מופיעה ואין יד אדם מדליקה אותה. תפיסה זו מובעת בכתבי הנזיר ברנרד, שנכח בטקס בשנת 870, ותיאר את ההתרחשויות במהלך השעה התשיעית: מלאך מדליק את מנורות השמן מעל הקבר הקדוש, בעוד הקהל בחוץ קורא: “Kyrie Eleisonn” ("חנני אלהים" – כפי שנעשה עד היום בעת שהפטריארך שוהה בקבר).
תפיסת המאמינים הנוצרים שהטקס הוא נס משתקפת גם במקורות מוסלמיים. מקור אחד, הקרוי "סימני קיבלה", מיוחס לאחמד אבן אל-קאסה, ומתוארך לסוף המאה התשיעית, מתאר אש פלאית היוצאת מהקבר בנוכחות האמיר והאימאם ונלקחת למסגד. מקור נוסף מיוחס למסעודי, המזכיר את הטקס של הנוצרים המאמינים בתרמית, אף על פי שלמעשה האש מוכנה מראש.
מהמאה העשירית ואילך קיים מגוון מקורות המתארים את הטקס והנס.
ההיסטוריון אבן אל קלניסי, בן המאה השתים-עשרה, מספר כי שמעו של הטקס הנִסי, לרבות תיאור כיצד אש לבנה ובוהקת יורדת מן השמים, הגיע לשליט הפאטימי אל חכים בשנת 398 להיג'רה (1006 לספירה); בעקבות זאת שלח אל חכים הוראה לשליט של רמלה להרוס את הכנסייה עד היסוד.
לפי הכרוניקן פולק משרטר, בתקופת הממלכה הלטינית בירושלים, בימי השלטון הצלבני, המשיך הטקס להתקיים, ואולם אירועי שנת 1101 מעידים שהצלבנים התקשו לקיימו: האש נדלקה רק לאחר שבלדווין הראשון, מלך ירושלים, יצא למקדש האדון (בהר הבית) והתפלל בהכנעה. יש חוקרים שהסבירו את הטקסט של הכרוניקן הזה כראיה לחוסר יכולתו של הפטריארך הלטיני לבצע את הטקס בעצמו, לאחר שהפטריארך היווני גורש; היוונים סייעו  ללטינים, ועשו את הנס עבורם בזמן שהאחרונים התפללו בדבקות בהר הבית. במורשת היוונית האורתודוקסית נחקקו הצלבנים בתודעה ההיסטורית כמי שנכשלו בביצוע הטקס, כיוון שהנס לא התרחש בנוכחותם הבלעדית.
עם נפילת הממלכה הצלבנית המשיך הטקס להתקיים. על פי אחד המקורות ביקש צלאח א-דין להיווכח בנס בעצמו, וביקר בכנסייה בשבת האור בשנת 1192.
העדויות על הטקס לאורך השנים שלאחר מכן מגיעות מצליינים קתולים ואורתודוקסים. על פי עדותו של ארכיבישוף נצרת, בשנת 1580 שיחדו הארמנים את המוסלמים על מנת שימנעו מהיוונים מלהיכנס לכנסייה לנהל את הטקס. אלה האחרונים עמדו מול שער הכנסייה הסגורה  והתפללו, והאש יצאה מסדק שהיה בעמוד שמשמאל לדלת הכנסייה. לפי עדות זו, הנס הכפול גרם לשומר המוסלמי להכיר בישו ולפתוח את דלתות הכנסייה. האורתודוקסים מעריצים את העמוד הסדוק עד היום.
הטקס ופרטיו הלכו והתגבשו, ותיאור הטקס שכתב צליין רוסי בשנת 1652 דומה מאד בפרטיו להליכי הטקס המודרני. החל מסוף המאה השבע-עשרה, מאז עדותו של הנרי מונדרל, אנו עדים לצליינים הנוכחים בטקס כצופים ומבקרים את האירוע, את הטקס הדתי ואת התנהגות המשתתפים. בשנת 1834 פרצה מהומה בשל הצפיפות והמתח העצום, ובמהלכה נהרגו כשלוש מאות צליינים. בטקס זה נכח השליט המצרי איברהים פאשה, והוא חולץ בקשיים רבים מתוך ההמולה בכנסייה.
עדות ויזואלית ראשונה על הטקס היא ציורו המרתק של הצייר האנגלי ויליאם הולמן האנט, שצויר בשנות התשעים של המאה התשע-עשרה, לאחר שהצייר שהה בארץ שנים אחדות ותיעד את הטקס בציורו המפורסם באופן מדויק אך עם זאת ביקורתי.
הטקס מלווה במתח רב בין הכנסיות השונות המשתתפות בו, דבר שהביא לא-אחת למהומות ולפיצוץ האירוע. מאז שנת 1967 מאבטחת את האירוע משטרת ישראל, בניסיון להשקיט את הרוחות.
מקור והפניות

******

סוף דבר,
היה יום מעניין, מרגש ומרתק
לא הרגשתי איך חלפו עברו שבע שעות

*****

הטקס הוא דוגמה לעוצמת האמונה ונצחיותה

****
מילה טובה מגיעה גם למשטרת ישראל
שהתגייסה בסדר כוחות עצום
על מנת להבטיח את הסדר, השלווה ולשמור על אלפי המאמינים

*****
תודה
לעדה ויונה שהיו ועודדו. חבל שהתייאשו מוקדם ועזבו!
לאורלי על החברה נעימה לזמן קצר
ועל התמונות שצלמה אותי