ביום שישי (17/3/2017) הסתיימה חופשת המחלה שלי ש"קפצה" עלי בעיתוי גרוע לפני חודשיים בעיצומה של עונת הפריחה. ביום זה חזרתי לשגרת הטיולים הכוללת רכיבה, צילום וכתיבה.

 

יצאתי לטייל עם חברים אהובים: יונה בקלצ'וק, מיכאל סופר, עמיקם פרייס, עמית פינקלשטיין וחיים רובינצ'יק.

 

בשעת בוקר התכנסנו במושב נתיב העשרה בביתם של לימור ובני ברייר שהוא בן דודי. הם ארחו אותנו לקפה ומאפה טרם היציאה לדרך.

 

******

מסלול הטיול
באזור המשתרע בין כביש החוף במזרח ובין חוף הים במערב

ממושב נתיב העשרה גלשנו לשמורת חולות כרמייה. דשדשנו מעט בחולות
שלוש פעמים ניסינו להגיע לאפיק נחל שקמה בדרך ללא מוצא .
רכבנו על הסוללה של מאגר שקמה
עקפנו את בסיס הדרכה של פקוד העורף
הגענו לחוף זיקים ושם עצרנו להפסקה 
אחריה פנינו מזרחה לעבר דרך נוף נחל שקמה.
חלפנו בפאתי הקיבוצים זיקים וכרמיה  
שוב חצינו את שמורת כרמיה.
המשכנו בין שדות הקיבוצים כרמיה ויד מרדכי.
חצינו את כביש החוף
הגענו למבנה תחנת הרכבת דיר סנייד וגשר מסילת הברזל החוצה את נחל שקמה.
לסיום רכבנו עוד קטע לאורך הגדה הצפונית של נחל שקמה.

 

 

******

האזור הגאוגרפי
בקצה הדרומי של מישור החוף הדרומי

חולת החוף הדרומי המשיקים למישור פלשת

מרחב צפון "עוטף עזה"

 

בעבר אזור חולות בו שני יישובים בלבד

 

תקופת המנדט הבריטי מרחב נפת עזה

שני עשורים ראשונים הספר מול רצועת עזה בשליטת מצרים

מרחב המורד התחתון של נחל שקמה בסמוך לשפך הים

 

המונח "מרחב שקמה" מתייחס לרצועת השטחים הפתוחים בתחום אגן הניקוז של נחל שקמה. זהו השטח הפתוח הגדול ביותר במרכז הארץ. אגן נחל שקמה הוא חלק מאזור המעבר בין האקלים הים תיכוני בצפון לאקלים המדברי בדרום. האזור כולל עירוב של שטחים טבעיים, חקלאיים ונטועים נרחבים שבהם משולבים אתרים היסטוריים ואתרי טבע. השילוב בין שטחי חקלאות רחבים ושטחים טבעיים יוצר פסיפס של בתי גידול ונופים מיוחדים במינם: ערוצי נחלים, רכסי כורכר, ביתרונות, רצף תילים ארכיאולוגים, שמורות טבע, פריחה ססגונית, חולות נודדים, יערות נטועים, שרידי יישובים קדומים ואתרי מורשת וטבע רבים נוספים.

 

 

נחל שקמה הוא אחד מהנחלים הגדולים, המפותלים והעתיקים היורדים משדרת ההר אל השפלה והלאה למישור החוף הדרומי. שטח אגן היקוות הנחל מעורך בכ- 750 קמ"ר. יובליו העליונים מתחילים בשלוחת דהרייה בדרום הר חברון ויורדים אל השפלה באזור גבעות להב-דביר. כיוון הזרימה הוא מדרום לצפון. במעלה הדרך מכיוון מזרח מצטרפים  לנחל שקמה נחל מגדלית ונחל פורה. באזור עיינות חסי ליד תל חסי נחל שקמה מתלכד עם נחל אדוריים שאגן הניקוז שלו גדול יותר מנקז את המורדות המערביים של הר חברון. מרבית הנחלים המצטרפים לערוץ הראשי של נחל שקמה המאוחד עם נחל אדוריים שכיוונו מזרח-מערב בנוסף לאלה שהוזכרו, מגיעים כיוון דרום וכוללים את  נחל סד, נחל חצב, נחל זדים ונחל חנון. מצפון מנקזים אליו נחל ברור ונחל עובד. בדרכו מערבה נחל שקמה פורץ את רכסי הכורכר ואת החולות ממשיך עד לים, אליו הוא נשפך באזור זיקים.
מקורות המים העיקריים של נחל שקמה הם מי שיטפונות ומספר נביעות באפיק נחל שקמה, נחל אדוריים, נחל פורה ונחל סד. יש הגורסים שהעובדה שיפוע הנחל מתון ובמהלכו נוצרו פיתולים רחבים, מעידים על על היותו נחל קדום. הנחל זרם לכל אורך הזמן לבד ממספר מקומות בהם הייתה הפרעה או סתימה בגלל הצטברות סחף, גלישות עפר, התמוטטויות של מצוקים קטנים אל אפיקו, הצטברות דיונות והחולות הנודדים בתקופות יצירת רכסי הכורכר השונים, ולמעשה חוסמים את הזרימה בנחל כמו ברוב נחלי הארץ.
נחל שקמה נתון לפעילות מרובה של נגר עילי ושיטפונות. שטחי הניקוז הגדולים, עוצמת המשקעים, אדמת הלס האטימה ומיעוט צמחייה הם הגורמים העיקריים לסחיפה ולהיווצרותם של בתרונות. השיטפונות יוצרים בקטעים של הנחל גדות תלולות, עם מצוקים נמוכים. הזרימה החזקה וקרקע הלס האטומה מונעים גם את חלחול המים אל מאגרים תת קרקעיים, אבל מסייעים לאגירת מים בבורות וסכרים.

 

 

******

המקומות והמראות

נתיב העשרה

נְתִיב הָעֲשָׂרָה  הוא מושב המשתייך לתנועת המושבים והוא חלק מהמועצה האזורית חוף אשקלון אוכלוסייתו עומדת על כ-1000 איש.. ראשיתו של המושב בשנת 1973. בשנה זו הוקם המושב נתיב העשרה כהתיישבות בחבל ימית, ובפינוי חבל ימית הוא נהרס, והוקם מחדש במקומו הנוכחי בשנת 1982. בשנה זו עלו 70 משפחות מחבל ימית על הקרקע בגבעה הצופה לים, היא מקומו הנוכחי של המושב.
מקור השם הוא אירוע אשר קרה ב-8 ביולי 1971 בו מסוק יסעור של חיל האוויר טס ליד אל עריש כשעל סיפונו שלושה אנשי צוות אוויר ושבעה חיילי יחידת לוחמה אלקטרונית ששבו ממשימה מבצעית. המסוק טס בגובה נמוך מעל פני הים והחל בפנייה צפונה תוך כדי ביצוע הנמכה. בעת ההתיישרות הבחינו הטייסים בשיעורי הנמכה והטיה חריגים וביצעו נוהל חירום על מנת להיחלץ מההנמכה. בעת ניסיון החילוץ המסוק פגע במים והתרסק, עשרת אנשי הצוות והחיילים נהרגו. השם בא להנציח את עשרת ההרוגים: סמל גינגולד יצחק ("איציק"), סמל זלצהנדלר מאיר, סמל ישינסקי גיורא יואל, רב טוראי מוצפי רפאל, סמל נברה גדי, סמל נודל ישראל, סגן עמית (הירשמן), יחיאל ("צ'יכו"), סגן קינן (קאופמן) אביב, סגן שגיא (סגלצ'יק) שרגא, סגן תמיר (כצלנסון) דוד דב,
המושב נחשב אחד המושבים הטובים והאיכותיים בישראל , הקרבה לים, מראו היפה של המושב, הקרבה היחסית לת"א (62 ק"מ בסך הכל) לכן מאז הקמתו נמשכו אליו אנשים רבים. בראשית שנות ה-2000 ובמיוחד עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, ירד ערכו.  היישוב הווה (ועדין מהווה יום) מטרה לרקטות קסאם ופצצות מרגמה, וכן לירי נק"ל ומטענים מצד הפלסטינים. רקטת קסאם שפגעה בבית ביישוב ב-14 ביולי 2005 גרמה למותה של דנה גלקוביץ', בת 22. לאחר נסיגת צה"ל מרצועת עזה במהלך אוגוסט וספטמבר 2005, המושב הוא היישוב הקרוב ביותר לגבול החדש (מרחק של כ-100 מ') וסובל משינוי מהותי באורח החיים לעומת התקופה שטרם יציאת צה"ל מהרצועה. ב-18 במרץ 2010 נהרג מרקטת  קסאם פועל תאילנדי שעבד ביישוב.
בקיץ 2005, ערב יישומה של תוכנית ההתנתקות מרצועת עזההעלתה הרשות הפלסטינית תביעות טריטוריאליות על שטחים "כבושים" מצפון וממזרח לרצועת עזה בתוך שטח מדינת ישראל הריבונית. בשטחים אלה נכלל בין היתר גם היישוב נתיב העשרה. בדצמבר 2012, חמאס יצא בתביעה טריטוריאלית דומה כלפי ישראל. טענת ממשלת חמאס שאינה מקבלת את קו הגבול הקיים כיום בין רצועת עזה לישראל, והיא דורשת נסיגה ישראלית לקו הפסקת האש משנת 1949 ("הסכם רודוס"). על פי הפרשנות הפלסטינית שטח רצועת עזה צריך להיות גדול יותר בכ-200 קמ"ר בתוך שטח ישראל.

 

שמורת חולות כרמיה

שמורת כרמייה ממוקמת בין קיבוץ כרמיה בצפון וקבוץ יד מרדכי בדרום. השמורה הוכרזה ב-26 בנובמבר 1969, על שטח של 410 דונם. בכל רחבי השמורה פזורים שרידים של מבני מגורים ומתקנים חקלאיים המהווים את עיי הכפר הערבי הנטוש מזמן מלחמת העצמאות "חירבייה". הקרקע החולית, מי התהום הגבוהים והאפשרות לניצול ישיר של מי השיטפונות מאפיק נחל שקמה העובר בשמורה, תרמו לפיתוח חקלאות ענפה שכללה בוסתנים וכרמים, בהם עצי רימון, גויאבה, שקמה, תאנה ועוד. באופן מסורתי, החלקות החקלאיות בכפרים תוחמו ע"י חצבים ומשוכות צבר. חמש בארות הבנויות אבן כורכר מפוזרות ברחבי השטח. במרכז השמורה נמצאת באר, ולידה בריכת אגירה גדולה ממנה הובלו המים בתעלות היצוקות מבטון למרחקים של מאות מטרים. בשמורה ניתן למצוא בעלי חיים המותאמים לסביבה החולית כגון מיני זוחלים (שנונית חולות, נחושית עינונית) ומכרסמים (גרביל חולות, ירבוע מצוי) ומינים נוספים שאינם קשורים דווקא לסביבה זו (צבי א"י, חתול ביצות, חיוויאי ואחרים).
בחולות צומחים צמחים אופייניים רבים, כמו לענה חד-זרעית ומשיין גליליני, ומספר מינים בלעדיים לארץ – שום תל אביב, גלונית (בלוטה) פלישתית, תורמוס ארץ-ישראלי, קיפודן פלישתי, ציפורנית אשקלון, סביון יפו, ועוד. בולט כאן ריכוז פריחה גדול של חצב מצוי – מאות פרטים הפורחים בחודש ספטמבר. הרכב הצומח כולל, נוסף לצמחי האזור הים-תיכוני, גם חדירה של מינים מדבריים, כמו חורשף צהוב, עירית צרת-עלים, דנתוניית החולות, מחטנית משובלת, חומעה מגוידת ומלענן מנוצה.
מהצמחייה הטבעית, בולטים כאן עץ השיטה המלבינה (עץ נדיר בארץ ממוצא אפריקאי), ורותם המדבר. בשקעים שבחולות, ובקרבת אפיק נחל שקמה, גדלים קנה מצוי, קנה-סוכר גבוה ולכיד הנחלים. לאפיק נחל שקמה חדר גם העץ הפולש שיטה כחלחלה, שהתפשט בתחומי מאגר שקמה שבמורד הנחל.

 

 

 

מאגר שקמה

מאגר שקמה – מפעל נחל שקמה הוא מפעל אזורי לאספקת מים שהקימה "מקורות" בשנת 1958. זה היה מפעל החלוץ לתפיסת מי שיטפונות ולהחדרתם לאקוויפר החוף. המאגר, המנקז שטח בן 750 קמ"ר, מסוגל לאגור מים בנפח שישה מיליון מ"ק. המאגר מעשיר את מי התהום בכמות של שלושה מיליון מ"ק בשנה בממוצע. לאחר שיטפון בנחל שקמה, נשאבים מי המאגר ומוזרמים בתעלה פתוחה אל שדות חלחול בחולות שמדרום לאשקלון. החול מסנן את המים ומשפר מאוד את איכותם. המים המופקים בקידוחים בסביבה הם באיכות טובה מאוד. 
אורכו של סכר מאגר שקמה הוא כקילומטר. במרכזו נמצא מגלש בטון, המאפשר לעודפי מים לזרום מבלי לפגוע בסכר. זרימת עודפי המים יצרה לנחל אפיק חדש, צפוני מעט מהאפיק המקורי. בחורף גשום, למרות השאיבה, נותרות במאגר כמויות מים נכבדות. עופות מים, כגון ברכיה, אגמית, מיני אנפות ומיני שלדגים, ציפורי שיר ועופות דורסים נמצאים כאן במספרים נכבדים.

 

 

 

מחנה זיקים

מחנה זיקים משמש כיום את בסיס הדרכה פקוד העורף. המחנה המקורי היה קטן יותר ונבנה לאחר מלחמת ששת הימים ושימש כבסיס אימונים של יחידת הצליחה של חיל ההנדסה. בסוף שנות ה-80' פורקה סופית יחידה זו ומחנה זה היה בשימוש מועט והוחזק על ידי אחת היחידות של המערך הלוגיסטי. במחצית שנות ה-90', במסגרת יישום הסכמי אוסלו ופינוי חלק מבסיסי  צה"ל מהגדה המערבית הועבר למחנה זיקים בסיס הטירונים בה"ד 4 מבית אל.
בספטמבר 2007 מאז תחילת ירי הקסאם על ידי החמאס, נורו טילים לעבר מחנה זיקים. לא פחות מ-67 חיילות וחיילים נפגעו – ארבעה מהם באורח קשה, שבעה בינוני, כ-20 קל והשאר לקו בחרדה. מייד לאחר מכן, עם קשר ובלי קשר,  סגן הרמטכ"ל הורה לפנות את הטירונים מהבסיס הגדול שנפגע בעבר מקסאם, עד סוף שנה זו כלומר עד ראשית 2008. בצבא טענו שלמהלך אין קשר לאיום הרקטות וכי במקום יוצבו חיילים אחרים. מנגד, מפקדים בבסיס טוענים שמדובר ב"החלטה צורמת" ואומרים כי "הדבר מעיד על מגמה של צה"ל לצמצם ככל שניתן שהותם של חיילי מפקדה בעוטף עזה. לאחר פינוי קורסי הטירונות המחנה נמסר לפקוד העורף לשימוש בסיס ההדרכה וההכשרה של חיילי הפקוד.

שמורת חולות זיקים

חולות זיקים הם השריד העיקרי שנותר מחולות אשקלון, חולות רחבי ידיים שהשתרעו עד שנות ה- 50' על פני שטח נרחב בין העיר אשקלון ונחל שקמה. חלקים ניכרים משטחי החולות פינו את מקומם לאזור תעשייה, כבישים ומתקנים כמו תחנת הכוח רוטנברג ומכלי דלק. השמורה הוצעה בעבר בשטח של 7,800 דונם, בין חוף הים במערב לקיבוץ מבקיעים במזרח, אולם לחצי פיתוח כבדים הביאו לצמצום שטח השמורה המתוכננת, כך שהוא משתרע על פני נתח קטן מהשטח, בין תחנת הכוח רוטנברג בצפון לנחל שקמה בדרום.
חולות זיקים הם חלק מחולות מישור החוף הדרומי, המהווים ציר חדירה של מינים ממוצא סהרו-ערבי צפונה, אל התחום האקלימי הים תיכוני. כאן מתקיים מפגש בין מיני צמחים ובעלי חיים המצויידים בהתאמות לתנאי היובש הקיצוניים של המדבר, עם מינים ממוצא ים – תיכוני או אירופי. בשמורה ניתן למצוא את רותם המדבר הפורח בחודשים ינואר-פברואר בניחוח משכר, את הלענה החד-זרעית, את התורמוס הארץ ישראלי ועוד. מבין בעלי החיים הנפוצים בשמורה נמנים יונקים כגון גרביל חולות וירבוע, שועל מצוי, צבי ארץ ישראלי וארנבת השדה, זוחלים כגון צב יבשה מצוי, נחושית חולות ושנונית חולות.
בית הגידול החולי ייצג בעבר את מישור החוף של ארץ ישראל. שטחי החולות צומצמו ביותר בשנים שמאז קום המדינה: חלקם שמשו חומר גלם חיוני לבנייה, ועל רובם נבנו ערי החוף של ישראל, נסללו כבישים, נבנו מרינות, בסיסי צבא ונמלי ים. רצועת חולות מישור החוף, על אף תחושת המרחבים, הינה בית גידול הנתון ללחצים ולאיומים, ולמעשה זהו בית גידול בסכנת הכחדה. לכן ישנה חשיבות רבה לשמירה על האזורים שנותרו כשמורת טבע.
חוף זיקים, בהיותו כמעט בלתי מופרע, מהווה חוף חשוב להטלת הביצים של מיני צבי הים, המצויים בסכנת הכחדה. לכן, בעונת הטלת הביצים והגחת צבוני הים (אמצע מאי – אמצע ספטמבר), יש להימנע מקיום מסיבות רעשניות ומדורות על חוף הים.
שביל מסומן כחול יוצא ימינה מכביש הגישה לחוף הים, כשני ק"מ וחצי אחרי קיבוץ זיקים ומגיע עד לשפך נחל שקמה סמוך לחוף המוכרז. לאורך השביל ניתן ליהנות מצמחיית החולות ומעקבות בעלי חיים, ממשחק בדיונות, מהנוף הבתולי ומהאוויר הפתוח, ולסיים בחוף הים

חוף זיקים

הקיבוצים הסמוכים: זיקים וכרמיה

 

קיבוץ זיקים שיוסד ע"י גרעין של עולים מתנועת השומר הצעיר ברומניה, במטרה לחזק את אחיזתה של מדינת ישראל בקו הגבול עם מצרים ורצועת עזה. הקבוץ נמצא בתחום המועצה אזורית חוף אשקלון.
קיבוץ זיקים נוסד ב-1 בינואר 1944 בהחלטת הסמינריון הראשון של תנועת השומר הצעיר ברומניה לאחר שחרורה מידי הנאצים על ידי הצבא האדום. שנה וחצי לאחר ייסוד הקיבוץ בבוקרשט, ב-1 ביולי 1945 יצאה לדרכה לארץ הפלוגה הראשונה וב-1 באוגוסט אותה שנה, יצאה הפלוגה השנייה. שתי הקבוצות הללו היטלטלו בדרכי אירופה בגניבת גבולות ולאחר חצי שנת נדודים בדרכים, הגיעו שמונה מהם, על סיפון ספינת המעפילים "חנה סנש", לחוף נהריה, ב-25 בדצמבר 1945. השמונה נשלחו לקיבוץ שמיר להכשרה. ב-14 במאי 1946 הגיעו ארצה 30 חברי זיקים על סיפונה של ספינת המעפילים, מקס נורדאו. אלה הצטרפו לקבוצה הראשונה בשמיר ובכך, למעשה, נוסד הגרעין הראשון של קיבוץ זיקים בארץ ישראל. ב-29 ביולי 1946 הגיעו 30 חברים נוספים על סיפונה של אוניית המעפילים "הגנה". היו אלה המעפילים האחרונים שלא גורשו לקפריסין והם נשלחו לקיבוץ עמיר והצטרפו למעפילים הקודמים להם אשר ישבו בשמיר השכן. בראשית 1947 המצב הוא כדלהלן: שני גרעינים נמצאים בקיבוצים "שמיר" ו"עמיר", גרעין אחד במחנה עתלית וגרעין נוסף בגירוש קפריסין. בנוסף, בתקופה זו עדיין שהו ברומניה כ-70 חברים, בעבודת התנועה ובהנהגתה. במאי 1947 יצאו ראשוני החברים, כמקובל באותם ימים, להתיישבות במושבה – ברחובות. במקביל נשלחה קבוצה לעזרת קיבוץ רוחמה. לאט החלו להתרכז מרבית חברי הקיבוץ ברחובות כולל חברי הגרעין שגורשו למחנות המעצר בקפריסין והועלו משם.
ב-14 בפברואר 1949, ט"ו בשבט התש"ט, ביום בו התכנסה לישיבתה הראשונה הכנסת, עלה קיבוץ זיקים על  הקרקע על אדמותיה של משפחת עלמי (בעבר כפר הרבייה שנחרב במלחמת העצמאות), בנקודה בה הצטלב גבולה הדרומי של מדינת ישראל עם חוף הים התיכון. עוד בתקופת הישיבה ברחובות וכן לאחר העלייה על הקרקע ובמקביל בקבוצת ההכשרה במשמר העמק, סבל הקיבוץ מפילוג רעיוני מצד קבוצת מיעוט קומוניסטית. לאחר מאבק פנימי, גורשו מהקיבוץ ומקבוצת משמר העמק כ-29 חברי מק"י, וחברים רבים נוספים העדיפו לעזוב את הקיבוץ. למעשה החל בקיבוץ תהליך של התפוררות חברתית. על מנת "להציל את המצב" החליט "הקיבוץ-הארצי" לשלוח לקיבוץ גרעין של יוצאי תנועת "השומר הצעיר" באנגליה. גרעין זה החל להתרכז בזיקים לאחר תקופת הכשרה בקיבוץ "עין החורש" במחצית השנייה של שנות החמישים. במקביל הוחלט ב"קיבוץ הארצי" להפנות לזיקים גם גרעין ישראלי גדול – גרעין "שומריה", אשר כדרך אותם ימים, היה מחולק לשני גרעינים, א' ו- ב'. ראשוני גרעין "שומריה" החלו להגיע לזיקים בשנת 1954. במקביל נמשכה עזיבת רבים מהמייסדים ועד מהרה היה צורך להוסיף השלמות לקיבוץ. במחצית הראשונה של שנות השישים הגיע גרעין "עינת", אף הוא גרעין ישראלי ופחות או יותר באותה תקופה החלה קליטת יוצאי תנועת "השומר הצעיר" ותנועות קרובות לה מארצות דרום-אמריקה. ראשונים היו הברזילאים ובעקבותיהם חברים מארגנטינה ואורוגוואי.

 

מקור השם זיקים: פרופסור מיכאל הרסגור היה בצעירותו חבר הקיבוץ, וזה שהעניק לו את שמו, בציטוט מתשובת ה"דקבריסטים" למכתבו של פושקין אליהם, האומר (בתרגום לעברית): "מזיקים תצא להבה". גרסה אחרת רואה בשם זה סימן להשפעת הקומוניזם במזרח אירופה וכי השם הוא תרגום עברי לשם עיתונו של לנין – "זיקים"

כלכלת זיקים מבוססת על שני תחומים עיקריים: א. תעשייה – מפעל "פולירון" המייצר מזרונים אורטופדיים ומוצרי שינה; מפעל "פולירית" המייצר מוצרים מפוליאוריטן בטכנולוגיית הזרקה. ב. חקלאות – רפת גדולה ומודרנית שבנייתה (במסגרת הרפורמה בענף החלב) מושלמת בימים אלו; מטע האבוקדו מהמובילים בישראל ומטע סברס; גידולי שדה בשותפות עם מושבי הנגב. בנוסף, לזיקים מרכז לרפואה משלימה הנקרא "היפר טבע", המצוי באשקלון; מוסך לטיפול בכל סוגי הרכב ועוד מספר ענפים קטנים.

***********

כרמיה שייך לתנועה הקיבוצית ובעבר לקיבוץ הארצי ונמצא בתחום המועצה האיזורית חוף אשקלון. הקיבוץ נוסד ב-20 באפריל 1950 והוקם על ידי גרעין נח"ל של השומר הצעיר מתוניס ומצרפת.  הקיבוץ נקרא על שם הכרמים המצויים בסביבת היישוב בתוספת עברות הצליל של הכפר הערבי הסמוך ח'ירביה.
בשנים הראשונות סבל הקיבוץ ממסתננים  שעסקו בעיקר בגניבות, ולאחר מכן, במסגרת הפדאיון, גם במעשי טרור. בשנים אלו נקבע הקיבוץ, על ידי הסוכנות היהודית כמשק מטעים, אשר ברובם מלבד הפרדס לא התאימו לאדמות ולאקלים ונכשלו.  בשנת 1952 פרץ מאבק פוליטי קשה בתוך מפ"ם. 22 חברים שהזדהו עם סנה, הוצאו אז מהקיבוץ לא לפני שפתחו בשביתת רעב והביאו את הקיבוץ למשבר. ב-1954 הגיע הגרעין הישראלי "גדיש" לחיזוק הקיבוץ, ואחר כך הגיעו כמה גרעינים מארגנטינה, ממרוקו ומישראל, כולם יוצאי תנועת הנוער השומר הצעיר. כמו כן הצטרפו לקיבוץ לא מעט בודדים. עם השנים, המשק החקלאי התבסס על רפת, שהיא מהמצטיינות בארץ עד היום, על לול הטלה שנסגר מחוסר כדאיות, ועל גידולי שדה מגוונים ופרדס.
בשנת 1972 הוקם בקיבוץ מפעל "שמיכות כרמיה", והתפרסם בארץ בעיקר בשמיכות האיכות שלו. בשנות השמונים פגע משבר הקיבוצים גם בקיבוץ. המפעל  נמכר וחלק גדול מהפרדס נעקר . גידולי השדה התאחדו עם ענפים חקלאים מהקיבוצים שבסביבה ומתמודדים עד היום בקיצוצי המים ובמאבקי השוק הישראלי. בשנות התשעים המאוחרות עבר הקיבוץ תהליך מסודר של הפרטה. תהליך זה עדיין לא הסתיים. בשנת 2002, נחנך במקום "בית הבנים", להנצחת 6 החברים-בנים שנפלו במלחמות ישראל.
לאחר פינוי רצועת עזה במסגרת תוכנית ההתנתקות הוקמה בקיבוץ שכונה עבור המפונים, בינתיים רובם עזבו ואת הדירות רכשו חברי שכונת הכרם . מאז ביצוע תוכנית ההתנתקות סובל הקיבוץ מירי רקטות קסאם.ב 2010 נבנו בקיבוץ חדרי ביטחון לכל בית בקיבוץ.
כיום הקיבוץ מקבל לבתי הילדים ילדים מאשקלון והסביבה וכל החדרים הפנוים מושכרים. רבים מחברי הקיבוץ עובדים מחוץ לקיבוץ. מצבו של הקיבוץ משתפר והולך תוך הקטנת ההוצאות וגידול ההכנסות מענפי המשק ובעיקר מהרפת המצוינת וכן מהכנסות החברים העובדים בחוץ, ומהשכרת החדרים הפנויים. ילדי הקיבוץ מתחנכים בקיבוץ יד מרדכי, בבית הספר היסודי "חופים" ובתיכון "מוסד שקמה".

 

 

הכפר הרביה – אתר הכפר התקיים עוד בתקופה הכנענית, והיה מוכר גם לצלבנים, שקראו לו פוֹרְבּי. הגיאוגרף הערבי יאקוּת אל-חמאוי שחי במאה ה-13 כינה את הכפר פירביה. בהרביא התקיים קרב מכריע ב-1244 בין כוחות מוסלמים וכוח משולב של צלבנים ומגויסים מוסלמים מסוריה; הקרב נחשב שני בחשיבותו אחרי קרב קרני חיטין מ-1187.
בשלהי תקופת המנדט התגוררו במקום  2,240 תושבים מוסלמים. במרכז הכפר ניצבו מסגד ובית ספר יסודי.
אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 22,312 דונם, מהם נמכרו 1,226 ליהודים. מי הגשם במקום הספיקו לקיום חקלאות, ומי התהום היו קרובים לפני הקרקע. תושבי הכפר גידלו דגנים, הדרים, ענבים בננות וקני סוכר. כמה חורבות בכפר הצביעו על היותו מיושב בתקופות קדומות, כולל שרידי מגדל. בדרום הכפר היו שרידי מצודה צלבנית.
הכפר נכבש במלחמת העצמאות בסוף מבצע יואב בתחילת נובמבר  1948  מעט אחרי כיבוש העיירה אל-מג'דל הסמוכה מצפון.
על אדמות הכפר הוקמו הקיבוצים זיקים וכרמיה, ב-1949 ו-1950 בהתאמה. קיבוץ יד מרדכי, אשר הוקם ב-1943, התפשט בהמשך על אדמות הכפר. מסגד הכפר, אשר הוסב למחסן, ובית מגורים הם הבניינים היחידים ששרדו מהכפר. באתר גדלים פרא שיחי צבר, שיחי בר ועצי שקמה. באדמות הסמוכות מגדלים חיטה, אבוקדו וגידולים נוספים.

 

 

דרך נחל שקמה

מתחם דיר סנייד לאורך ציר הרכבת

המבנים מדרום לצפון:
גשר מעל נחל שקמה (כ-100 מטר מדרום לתחנה);
המבנה הראשי של התחנה + מבנה נוסף המחובר אליו.
שני מבנים עשוים אבן ומגודרים.
מבנה אבן בודד המרוחק כ 80 מטר מצפון לטחנה. ייתכן ששימש למגורי מנהל התחנה. גם מבנה זה מגודר.
בניין שירותים בחלק הצפוני של התחנה.
גשר הרוס מעל נחל עובד (כ-500 מטר מצפון לתחנה)

 

 

תחנת הרכבת דיר סניד היא תחנת רכבת היסטורית לנוסעים ולמשא שהוקמה על ידי הרכבת המנדטורית ושימשה גם את רכבת ישראל עד שנת 1973. שרידי התחנה, שלושה מבנים, שוכנים מזרחית לנתיב העשרה ולכביש 4, סמוך לרצועת עזה.
באפריל 1917, ימי מלחמת העולם הראשונה, החלו התורכים לבנות מסילת ברזל לעבר עזה. המסילה, עברה ליד הכפר דיר סנייד והגיעה עד בית חנון. מדיר סנייד יצאה שלוחה של מסילה לבסיסי התורכים שבאל-הוג' (סמוך לשדרות של ימינו).
בימי מלחמת העולם הראשונה לאחר שכוחות הממלכה המאוחדת (נקרא "חיל המשלוח המצרי") כבש את דרום הארץ בשנים 1916 – 1917 הם סללו מסילת ברזל מקנטרה שעל תעלת סואץ לעבר ארץ ישראל הם ניצלו את מסילת הברזל התורכית, אך הסיטו את התוואי מדיר סנייד ללוד.  תחנת הרכבת פעלה על קו קנטרה-חיפה ושימשה לנוסעים ולמשא גם יחד. דרומית ובסמוך לתחנה עברה המסילה על גשר מעל נחל שקמה (בערבית: ואדי חסי). לצורך הקמת המסילה הקימו הבריטים גדודי עבודה שהורכבו מעובדי כפייה מצריים. הבריטים כינו את העובדים בשם "ג'יפוס". תחנת הרכבת המנדטורית בדיר סניד הוקמה דרומית לכפר הערבי דיר סניד ונחנכה ב-1 בנובמבר 1920.
בסמוך לתחנה פעל בסיס אימונים גדול של הצבא הבריטי. בימי מלחמת העולם השנייה היה בו מצבור תחמושת גדול מאוד. אחריה הוא פורק. בימי מלחמת העצמאות כבר לא היה קיים.
לאחר מלחמת העצמאות (עם ניתוק המסילה לרצועת עזה) נסגרה התחנה לשירות נוסעים והמשיכה לשרת רכבות משא. ב-1950 החליט משרד התחבורה לשנות את שם התחנה ל"יד מרדכי". אחרי מלחמת ששת הימים ופתיחת קו הרכבת תל אביב-עזה נפתחה התחנה גם לרווחת פועלי רצועת עזה וגם לנוסעים מתל אביב שהמשיכו מעזה לסיני. בשנת 1973, עקב סגירת קו הרכבת לסיני דרך עזה נסגרה תחנת דיר סניד סופית.

 

 

דיר סנייד – הכפר בין ואדי אל-עבד (נחל עובד) שמצפון לואדי אל-חסי (נחל שקמה) שמדרום. תחנת הרכבת שבמקום וקרבתו של הכפר לכביש החוף סיפקו לו גישה נוחה לעזה ולאל-מג'דל. החלק הראשון של שם הכפר, שמשמעו מנזר, מרמז על נוכחות נוצרית בכפר בעבר. בשלהי תקופת המנדט התגוררו בכפר כ-730 תושבים , ואדמותיו השתרעו על 6,081 דונם, מהם נרכשו 483 בידי יהודים. ב-1945 נפתחו בכפר מספר חנויות ובית ספר, בו למדו 63 תלמידים. שמונה בארות שנחפרו באזור סיפקו מים לכפר, שכלכלתו התבססה על חקלאות, כולל גידול דגנים, הדרים, בננות וירקות. מסחר היה מקור הכנסה נוסף עבור כמה מהתושבים.
מעט אחרי ה-15 במאי 1948 נאבקו כוחות ישראל ומצרים על שליטה בכפר דֵיר סֻנַיְד ובקיבוץ יד מרדכי הסמוך. הקרב הסתיים בניצחון מצרי ונטישת יד מרדכי. הכפר דיר סנייד נכבש במבצע יואב בסוף אוקטובר 1948.
על אדמות הכפר לא נבנו ישובים ישראלים. קיבוץ יד מרדכי נוסד ב-1943 מצפון לאדמות הכפר.
בניינים נטושים ומוזנחים – שרידים מתחנת הרכבת – הם כל שנותר כיום מהכפר. גשר אבן עליו עברה מסילת הברזל נמתח מעל ואדי ועובר ארבע תעלות מעוגלות. שיחי צבר, עצי אקליפטוס ושיחים קוצניים גדלים באתר הכפר, והאדמות שמסביב מעובדות.

 

*****

סוף דבר

היה זה הטיול שהתנהל בנחת ובאווירה נינוחה
הטיול  נמשך שלוש וחצי שעות ומתוכן יותר משעה עצירות,
גם להסברים קצרים על האתרים והמקומות.
הכרנו חבל ארץ בספר שעבר תהפוכות רבות.
לאורך כל מסלול הרכיבה נהינו מפריחת האביב שהיא בעיצומה
יפה הוא שילוב הצבעים השולטים בנוף: ירוק, צהוב וחום.

******

תודה

ללימור ולבני על האירוח הלבבי והעוגיות הטעימות
לחבורה החביבה, האוהדת  והתומכת שמסייעת לי לחזור לשגרה