מסלול הטיול ביום שבת (14/1/2017) הוצע לי על ידי אלי שחר מתל יצחק. הוא אחד מהשותפים שלי לסדרת הטיולים שהתחלתי בה בקיץ 2016. מטרתה ללמוד ביסודיות את השרון  ולהכיר את אזורי המשנה שלו, הנופים המגוונים והמקומות הרבים שבו.

 

מטרת טיול זה הייתה, בין היתר ובעיקר, להמשיך ללימוד את משבצת ארץ המשרעת מגדת נחל אלכסנדר ועד גבעת אולגה. טיול זה המשך לתשעה טיולים קודמים בשנתיים האחרונות באזור עמק חפר המתועדים באתר זה והם:
* מהעוגן לחוף הים וחזרה דרך נחל אלכסנדר
*  אגן נחל אלכסנדר במזרח עמק חפר
* סובב העוגן בעמק חפר
* מהעוגן במערב עמק חפר עד חוף הים
* בין מערב נחל אלכסנדר ומערב נחל חדרה
* מכפר יונה לעמק חפר
* בשולי מרזבת השרון ובמורדות השומרון הנושקות לה, בין ניצני עוז ובין מגל
* מערב מישור חפר עד חוף הים ושפך נחל אלכסנדר
* משני צדדי עמק חפר ונחל אלכסנדר, בין העוגן ובין אליכין

 

בסיפור טיולים אלה, בעיקר אלה האחרונים ברשימה לעיל, מובא מידע רב על האזור, תולדותיו והמקומות בו.

 

לטיול זה יצאנו קבוצה שכללה אחד עשר אנשים שהגיעו ממקומות שונים והם אלי שחר (מוביל), אליק קריף (מאסף) וארנסטו סקולובסקי (תל יצחק), מיכאל סופר ועמיקם פרייס (תל אביב), ניצה ודובי טיבי (גבעת אלה), גדעון מירון (עין הוד), מוטי לינקובסקי (מתן), יונה בקלצ'וק (גני תקוה) ואני (מבשרת ציון).

 

******
מסלול הטיול מעגלי, עם כיוון הטיול
לאורך הגדה הצפונית של נחל אלכסנדר כמעט עד השפך,
פאתי מכמורת,
על גבי מצוק גדור עד גבעת אולגה
חציית כביש החוף
שולי יער חדרה
בחולות גן לאומי פארק השרון,
שדות מושב גאולי תימן,
למרגלות תל חפר

******
האזור, עמק חפר וחוף השרון

יחידות הנוף במרחב הטיול 

והן תוצגנה לפי קטעי המסלול

המקור: החברה להגנת הטבע, השרון הצפוני סקר, ניתוח והערכה של משאבי טבע ונוף אייר תשנ"ט – אפריל 1999

 

******
קטע ראשון,

לאורך הגדה הצפונית של נחל אלכסנדר כמעט עד השפך,

 

 

נַחַל אַלֶכְּסָנְדֶר (בעבר נקרא  Nahr Iskanderuneh) הוא נחל הזורם מהרי השומרון ועד לים התיכון. ברובו הוא זורם בעמק חפר. שפך הנחל מצוי מצפון לנתניה בין המושבים מכמורת ובית ינאי. הנחל מנקז את אזור שכם ומרכז השומרון, וכן חלק ממרזבת השרון, גבעות החול האדום ואבוסי השרון. אורך הנחל כ-32 ק"מ חלקו התחתון של הנחל וסביבותיו הם גן לאומי מוכרז.
יובליו העיקריים של נחל אלכסנדר הם: נחל שכם, נחל תאנים, נחל אומץ, נחל בחן ונחל אביחיל. בחלקו העליון, ההררי, הנחל אכזב, מכיוון שהמבנה הסלעי גורם לחלחול רב. עד לפני כמה שנים היה הנחל מזוהם מאוד, אך לאחר שזכה לטיפול מקיף של ניקוי ושיקום, הוא היום פנינה של טבע, במימיו הנקיים חיים בעלי חיים רבים ובגדותיו צומחת צמחייה עשירה.

עמק נחל אלכסנדר – מאזור כביש 4 בסמוך תל חפר זורם נחל אלכסנדר כנחל איתן בשטח מישורי חקלאי. אפיקו רחב ולארכו צמחית גדות מפותחת .

 

קטע נחל אלכסנדר בין מסילת הברזל בין כביש החוף עובר ביחידת הנוף של מעבר הנחל את רכס הכורכר השני (האמצעי של השרון). ביחידה זו נכללים אזור ההצפה שמעובד ברובו, גבעת ח' סמארה בצפון וגבעת השועלים בדרום.

 

קיימות שתי גרסאות למקור שמו של נחל אלכסנדר: אחת היא על שמו של המלך אלכסנדר ינאי שהיה מלך מבית חשמונאי וכבש את האזור שבו זורם הנחל במאה ה-1 לפנה"ס. לפי ההסבר השני לשם, טרם קום מדינת ישראל, ערביי הארץ קראו לנחל "וואדי איסכנדיר" (או "נהר אסכנדורה"), על שם אסכנדר אבו זבורה, בעל קרקעות עשיר וסוחר אבטיחים מצליח שחי במאה ה-19 והיה מייצא אבטיחים מאזור שכם למצרים. הוא היה משיט את האבטיחים ברפסודות ששטו לאורך הנחל עד לים התיכון, שם סמוך למושב מכמורת של היום היה "מינת אבו זבורה" (נמל אבו זבורה) שבבעלותו, ומשם הוא היה שולח אותם באוניות למצרים.

חורבת סמארה הוא מבנה השוכן על גבעה בגובה של 15 מ' מעל פני הים, צפונית לנחל אלכסנדר ולחופית. צורתו של המבנה כשל מלבן ובו שלושה חדרים מחוברים זה לזה. הוא נתמך בשלוש קשתות חיצוניות המעגנות את קירותיו אל סלע הכורכר. המבנה הוקם בסוף המאה ה-19 על ידי עבדאללה סמארה, תושב טול כרם שהחזיק באדמות האזור, והוא שימש אותו לתצפית עליהן. חמולת הסמארה הם צאצאי שומרונים שאוסלמו. מאוחר יותר הפך אותו השלטון העות'מאני לתחנה לגביית מכס על האבטיחים שגודלו בעמק חפר, ויוצאו לרחבי האימפריה. האבטיחים הועברו לאורך הנחל על גבי גמלים או באמצעות רפסודות, עד לנמל מינת אבו זבורה, בחוף מכמורת של ימינו.
כיום שוכן המבנה בתחומי הגן הלאומי נחל אלכסנדר, והוא משמש את המטיילים בו לתצפית על האזור. דרומית-מערבית למבנה נחשפו שרידיה של חווה חקלאית ובה רצפת פסיפס מהתקופה הרומית המאוחרת וגתות ייןמהתקופה הביזנטית. עוד נמצאו במקום מערות קבורה שנחצבו בסלע הכורכר. שביל ישראל העובר לאורך הנחל מעפיל אל המבנה.

 

 

"גשר הצבים" הוא הכינוי לגשר מעל נחל אלכסנדר, מזרחית למושב כפר ויתקין.  הגשר המקורי היה גשר עץ שהוקם בידי חברי כפר ויתקין בשנת 1936, ושימש גם לנסיעת כלי רכב. עם השנים הדרדר מצבו של הגשר הישן, ובשנת 1986 נבנה לידו גשר חדש. הגשר הישן המשיך לשמש כמה שנים להולכי רגל בלבד, עד שנהרס לבסוף, אחרי שנפגע בשיטפון גדול בשנת 1992. בצידו הדרומי-מערבי של הגשר, לצד "צפרדע" לאשפה, נמצאת עמדת שמירה הבנויה בטון ששימשה לאבטחת הגשר בתקופת המרד הערבי (1939-1936) וגם לאחר מכן, עד מלחמת העצמאות.

בנחל אלכסנדר נמצאת אוכלוסייה גדולה של צב רך, הזוחל הגדול ביותר ששרד בארצנו לאחר הכחדת תנין היאור בראשית המאה ה- 20/ צב זה הוא ממוצא אפריקאי ומגיע בישראל לגבול תפוצתו הצפוני. בניגוד לצב היבשה המוכר והחביב, הצב הרך הוא טורף הניזון מדגים וחסרי חוליות, ובעבר נהגו להאכיל את הצבים בנחל אלכסנדר בפגרי תרנגולי הודו. צב זה גדול בהרבה מצבי היבשה, אורכו עד 1.2 מטר ומשקלו מגיע עד 50 ק"ג. שריונו רך ואינו קשיח כמו זה של צב היבשה. כיום האכלת הצבים אסורה, למרות הפיתוי לעשות זאת. הדבר פוגע בהם והופך אותם תלויים בבני אדם ולא במזון הטבעי הנמצא בנחל. כמו כן יש לציין שהצבים עלולים לנשוך, ולכן – אפשר לראותם, אך אין להטרידם ובפרט לא לנסות לגעת בהם. הצב הרך היה שכיח בעבר בנחלי החוף. הזיהום הכבד פגע באוכלוסיות רבות, ואוכלוסיית נחל אלכסנדר היא הבולטת ביותר ששרדה למרות הזיהום הכבד בנחל. אוכלוסייה זו מרוכזת בקטע המערבי של נחל אלכסנדר בו האפיק עמוק ומלא במים כל השנה. הצבים מטילים את ביציהם במדרונות חוליים בגדת הנחל, בעיקר ממערב לגשר. לרוב ניתן לראות את הצבים שוחים בנחל או עולים להתחמם בסלעים לאורך הגדה. בחורף הצבים בדרך כלל מצמצמים את פעילותם ושוהים בקרקעית הנחל.

 

יחידת הנוף של שפך נחל אלכסנדר היא אזור של חול נודד משני צדי כביש החוף. מצפון לשפך חולות מיוצבים ומיוצבים למחצה.

******
קטע שני,

פאתי מכמורת,
על גבי מצוק גדור עד גבעת אולגה

האזור ממכמורת מזרחה הוא יחידת נוף כוללת את החולות המיוצבים של החלק הדרומי של פארק השרון. זה שטח חדירת החולות משפך נחל אלכסנדר אל תוך מישור החוף – מחוף מכמורת, דרך רכס הכורכר השני שמכוסה שטחי חולות מיוצבים עם צומח טבעי וחורשות אקליפטוס נטועות, ועד לשטחים החוליים באבוס המזרחי בו עוברת מסילת הברזל שכוסו ברובם בעקבות פיתוח אזור התעשייה .

 

 מכמורת יישוב שנוסד ב-1945 על ידי קבוצת חיילים משוחררי הצבא הבריטי כ"מושב  עובדים לדיג וחקלאות שיתופית בע"מ". בשל עיסוק המייסדים בדיג ניתן ליישוב השם "מכמורת", שמשמעותו רשת דיג. קבוצת המייסדים מנתה 38 משפחות וגרעין זה הוא שהקים את בית הספר "מבואות ים". בנוסף לתעסוקה בדיג עסקו המתיישבים גם בגידולי שדה ופרדסנות. לגרעין המתיישבים הראשונים ("מכמורת א'") נוספו חברים חדשים לאחר מספר שנים ("מכמורת ב'"), המרכיבים מאז 1985 את מכמורת של היום. במהלך השנים בוצעו הרחבות וכיום מתגוררות ביישוב כ-300 משפחות.  מרבית התושבים עובדים מחוץ למושב וחלקם בבית ספר מבואות ים הסמוך.
על רקע התמורות במגזר הכפרי, מתלבטים התושבים בנושא הרחבת המושב וניצול השטחים המשותפים. יוזמות תכנוניות רחבות היקף מוצעות מסביב ליישוב ועשויות להשפיע על החיים בו. לאור הפוטנציאל הגדול של היישוב ולאור הבעיות הקיימות החליט ועד היישוב על הזמנת תוכנית אב. הכנת התוכנית הסתיימה ותוכנית מתאר המבוססת על תוכנית האב הוגשה למוסדות התכנון, אך הוקפאה בשל חילוקי דעות בוועד היישוב בנושא היטלי השבחה.

 

 

במפרץ הקטן של מכמורת מצפון לשפך נחל אלכסנדר התקיים במאה ה-19 מסחר באבטיחים שגודלו בשרון, באזור הכפר קאקון. האבטיחים יוצאו מהנמל שנקרא "מינת אבו זבורה" (הנמל של משפחת זבורה) ללבנון ומצרים על ידי מפרשיות. לאחר מלחמת העולם הראשונה פסק המסחר. במקום שכן בעבר כפר ערבי בשם "אבו זבורה". תושבי הכפר ברחו ממנו במהלך מלחמת העצמאות 1948בתקופת המנדט שימש הנמל לקליטת אניות מעפילים, ובשנת 1948 עגנה בו האנייה אלטלנה שהובילה נשק בשביל האצ"ל אך נאלצה להמשיך לחופי תל אביב.

********

יחידת הנוף של מצוק גדור – רכס כורכר שחלקו המערבי מתנשא במצוק גבוה מעל הים וחלקו המזרחי משתפל במתינות לכיוון האבוס המערבי הצר בו עובר כביש החוף. בגב הרכס שטחי חולות מיוצבים למחצה ועליהם צומח אופייני: צמחים רב שנתיים בולטים: אלת המסטיק ומעט עצי חרוב מצוי, אטד החוף, לענה חד זרעית ומתנן שעיר.

 

 

שְׁמוּרַת תֵּל גְּדוֹר היא שמורת טבע השוכנת לאורך חוף הים התיכון, בין היישוב מכמורת, מדרום לשכונת גבעת אולגה שבחדרה מצפון. האתר כולל שמורה ימית מוכרזת בשטח של 844 דונם, ושמורה חופית בשטח כולל של 752 דונם, שמהם 105 דונמים כבר הוכרזו, והיתר נמצאים בהליכי אישור. השמורה החופית היא בחלקה חלק מפארק השרון, והיא מתמקדת במצוק הכורכר הנמשך לאורך קו החוף. המצוק מגיע לשיאו בתל גדור המתנשא לגובה של 33 מטרים, ועל פסגתו שרידי מבנה מרובע. המצוק עשוי משכבות של אדמת חמרה וכורכר, וגדלים עליו צמחי חבצלת החוף, חורשף וקריתמון ימי. בעורפו של המצוק גדלים סירה קוצנית, קורנית ואלת המסטיק. חוף השמורה סלעי, ועל טבלאות הסלע מתפתחת אוכלוסייה של חסרי חוליות ימיים. החוף החולי משמש צבי ים העולים אליו כדי לנטיל את ביצהם, ובמקום הוקם אתר מגודר אליו מעבירים פקחי רשות הטבע והגנים קנים של צבי ים כדי להבטיח את תהליך הדגירה. מצפון לתל גדור שוכן "המפרץ הסיני" – מפרצון שזכה לשמו על שם עולים שהגיעו מאירופה לארץ ישראל בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 אגב עצירה למשך שנתיים בשנחאי, ואשר נהגו לנפוש במקום. השמורה מוקפת במעקה בטיחות המונע מכלי רכב את הכניסה אליה, חל איסור על שהיית בני אדם בשטחה בשעות הלילה והדייג מוגבל למקומות שיועדו לכך בלבד.

 

 

******
קטע שלישי,
בשולי ובתוך גבעת אולגה
וחציית כביש החוף

יחידת הנוף של גבעת אולגה הכוללת המרחב הבנוי, חלק ציבורי פתוח ובינוי מסיבי סביב מפרץ בנימין

 

 

משטרת גבעת אולגה – מבנה משטרת גבעת אולגה הוקם עבור משטרת החופים הבריטית להגנה מפני צבא גרמניה הנאצית. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה שימש לחיפוש אחר ספינות מעפילים של ההעפלה. בנובמבר 1945 פוצצו לוחמי ההגנה מטען ליד המבנה וגרמו לו לנזק. כדי לתפוס את המתקיפים בצעו שלטונות המנדט הבריטי את המצור על גבעת חיים. ב-20 בינואר 1946 פוצצו כוחות ההגנה בשנית את מבנה המשטרה. באוקטובר 1946 פונו השוטרים הערבים מהתחנה, והיא אוישה בידי שוטרים יהודיים. ב-10 במאי 1948 הועבר המבנה לידי מועצת חדרה.  בשנת 1968 נחנך במקום מתקן נופש לחיילי צה"ל.

********

גבעת אולגה מהווה את את החלק המערבי של חדרה ומשתרעת עד חוף הים התיכון. השכונה הוקמה בשנת 1949 וקרויה על שם אולגה חנקין, אשת גואל אדמות חדרה יהושע חנקין ומנשות העלייה הראשונה. בשל המרד הערבי הגדול (1936-1939) בנה יהושע חנקין בית ביטחון בחופה של השכונה דהיום. בשנת 1949 הוקמה מסביבו שכונת גבעת אולגה. גבעת אולגה נבנתה במספר מהלכים: שכון עולי סין יוצאי אירופה שהגיעו ארצה דרך שאנגחאי. השכון נבנה על ידי המתיישבים עצמם, כדי להוזיל את הבניה נבנו 40 דירות כל מבנה היה בן 50 מ"ר וכלל שני חדרים, מטבח ושירותים. מועד ההקמה – 1949-50 לאחר מכן הוסיפה חברת "עמידר" בתים חד-קומתיים, כאשר ישנם ארבע דירות בכל מבנה. שטחה של כל דירה הגיע ל-25 מ"ר. עם הזמן הוסיפו קומה שנייה ואיחדו כל שתי דירות לשימושה של משפחה אחת. גבעת אולגה א` (כיום מערבית לתחנת הדלק) הדיירים – יוצאי אירופה וארצות הברית. המועד 1951-52. גבעת אולגה ב`: במערב השכונה. המועד 1952-53. המשתכנים היו ברובם יוצאי צפון אפריקה. גבעת אולגה ג`: בחלקה הצפוני של השכונה המשתכנים – יוצאי טריפולי, מרוקו ורומניה. גבעת אולגה ד`: המועד 1960-64. שכון זה נועד עבור שרידי המעברה האחרונים. אזור "אלי כהן" הוקם בשנים 1964-65 והועד למשפחות מרובות ילדים מבין תושבי השכונה. שיכון "אזורים" הוועד לזוגות צעירים, משנת 1971 ואילך. השיכון קלט גם עולים מהקווקז ואתיופיה. שמו הרשמי הוא שכונת בן-גוריון. במהלך שנות התשעים נבנו בצפון מערב השכונה דירות נופש, מתחם הנושא את השם "כפר הים". במתחם נבנה מלון שבנייתו לא הושלמה. משנת 2009 ועד ימים אלו נבנית שכונת "עין הים" דרומית לשכונת גבעת אולגה, בסיום הבנייה תכיל שכונת עין הים 1,500 יחידות דיור.

 

 

 

כביש 2  ידוע גם בשם "כביש החוף" ולעתים בשם "כביש חיפה-תל אביב החדש". עד הקמת המדינה כביש תל אביב – חיפה עבר דרך רמת גן, בני ברק, פתח תקווה ולאורך השרון לאחר סלילת כביש החוף הוא נקרא כביש תל אביב – חיפה הישן (היום כביש 4). לאחר הקמת המדינה נסלל כביש 2 שהחליף את כביש 4 ככביש החוף הראשי בקטע שבין תל אביב לחיפה.
כביש 2 נסלל במספר שלבים מתל אביב צפונה. על סלילת הקטע מתל אביב עד נתניה הוכרז באוגוסט 1949 והעבודות החלו בנובמבר 1949 במקביל בנתניה ובתל אביב. עד מרץ 1950 נסללו יותר ממחצית הכביש וביולי 1950 הוא נפתח לתנועה. על סלילת הקטע ממחלף נתניה עד חדרה הוכרז בינואר 1950‏ ומכרז יצא במאי 1951. אולם העבודות על הכביש התעכבו זמן רב. בתחילה נסלל הכביש מנתניה עד כפר ויתקין ואף זופת קטע של שני קילומטר, אולם בשנת 1955 העבודות נפסקו למספר חודשים בגלל חוסר תקציב. עם חידוש העבודות התרכזה העבודה בבניית גשר גדול מעל נחל אלכסנדר. בשנת 1957 הושלמה הכנת תוואי הכביש לקראת זיפותו‏, אולם בהיעדר תקציב נדחה זיפות הכביש לשנת התקציב הבאה. בינתיים שימש הכביש לנסיעה בעת שכביש 4 המקביל הוצף. עבודות הזיפות החלו ביולי 1958 והוא נחנך בינואר 1959. במהלך שנת 1963 הורחב הכביש לדו-מסלולי בכל כיוון. הקטע עד נתניה נחנך באוקטובר 1964 ובאמצע שנת 1965 נפתח המסלול הנוסף עד גבעת אולגה, למעט מעל נחל אלכסנדר בגלל הצורך להרחיב את הגשר מעל הנחל. אולם מהר מאוד קצב התנועה גבר וגרם בשעות העומס לפקקים לאורך הקטע, בכניסה לכפר ויתקין, בכניסה לנתניה, בכפר שמריהו, בכניסה להרצליה ובצומת גלילות. הקטע מחדרה עד לחיפה נפתח לתנועה ב-1969. הקטע האחרון התבסס על מחלפים. במסגרת בניית קטע זה נבנה מחלף זכרון יעקב שהיה המחלף הראשון בישראל שנפתח לתנועה במפגש דרכים בין עירוניות. בשנות ה-80 וה-90 הוסבו גם שאר הצמתים בקטעים הוותיקים למחלפים, וקטע הכביש מתל אביב למחלף נתניה הורחב לשלושה נתיבים בכל כיוון, ונתיב רביעי לכל כיוון ממכון וינגייט עד מחלף פולג. בינואר 2013 הפך רשמית הקטע שבין מחלף קיסריה למחלף עתלית לדרך מהירה המסומנת בתמרור הרשמי המיועד לכך, ובכך המהירות המרבית המותרת בקטע זה עלתה ל-110 קמ"ש. בשאר קטעי הכביש המהירות המותרת היא בין 90 ל-100 קמ"ש. החל מיוני 2013 ביצעה חברת נתיבי ישראל הרחבה של הכביש בין מחלף נתניה למחלף חבצלת, באמצעות הוספת נתיב נסיעה שלישי, שנחנך במרץ 2015.‏ מקור

 

******
קטע רביעי,
שולי יער חדרה, 
בחולות גן לאומי פארק השרון,

 

יחידת הנוף של יער חדרה וסביבתו – יער אקליפטוסים גדול, שנספחים אליו ממזרח שטחי חקלאות – פרדסים ושדות פתוחים. בתוך השדות בולטים מספר אלוני תבור גדולים. השטחים החקלאיים נמשכים ממזרח לאזור התעשייה עמק חפר עד לגבולות הישובים היושבים על רכס הכורכר המזרחי. בקצה הדרומי מזרחי של היער שוכנת בריכת יער – שלולית חורף מוקפת עצים

 

יער חדרה הוא יער בשטחה של העיר חדרה, הגובל במסילת החוף ממערב ומצפון, בפארק השרון מדרום, ובשטחים החקלאיים שלאורך כביש 4 ממזרח. אורכו מצפון-מזרח לדרום-מערב הוא 2.75 ק"מ, רוחבו המרבי הוא כ-900 מטרים ושטחו 1,500 דונם. יער חדרה הוא יער האקליפטוס הגדול בארץ. היער הוא שריד ליער עצי אלון התבור שכונה "יער השרון" ואשר השתרע מהירקון בדרום עד נחל תנינים בצפון. היער נכרת ברובו בתקופת מלחמת העולם הראשונה כאשר העות'מאנים נצלו את עציו להסקת מנועי קיטור של קטרים. כיום נותרו בשטח היער עצי אלון וחרוב טבעיים מעטים, ורובו עצי אקליפטוס שנטעו החל מ-1896 בניסיון לייבש את ביצת "טאס" ששכנה באתר. עבודות הניקוז ונטיעת העצים מומנו על ידי הברון רוטשילד אך הן לא השיגו את מטרתן, והביצה יובשה רק בשנות ה-30 של המאה ה-20 באמצעות חפירת תעלות ניקוז שפינו את המים אל נחל אלכסנדר. ביער כוורות דבורים בשל התאמת פריחת האקליפטוס לאיסוף צוף. בשטח הוכשרו פינות בילוי ונופש, ושביל ישראל חוצה את היער לאורכו מצפון לדרום. בצידו הצפוני של היער שוכנת תחנת הרכבת חדרה מערב, ולידה כלביית "חדרה אוהבת חיות" לכלבים נטושים.

 

 

 

 

קטע זה ממשיך שוב אל יחידת הנוף של החולות המיוצבים של החלק הדרומי של פארק השרון כמפורט לעיל.

 

******

קטע חמישי,
שדות מושב גאולי תימן,
למרגלות תל חפר 

 

קטע מסלול זה נכנס שוב ליחידת הנוף של עמק נחל אלכסנדר המשתרע מכביש 4 בסמוך תל חפר בו זורם נחל אלכסנדר כנחל איתן בשטח מישורי חקלאי.

 

מושב גאולי תימן הוקם בשנת 1948 על ידי מפוני מושב כפר יעבץ שבאזור השרון אשר פונו כתוצאה מהקרבות באזור היישוב. אל מפוני כפר יעבץ, יהודים יוצאי תימן בעצמם, הצטרפו להקמת גאולי תימן גם עולים נוספים מתימן. כמו כן מתגוררת במקום חמולת אבו עיסא הערבית, המקיימת יחסי שכנות טובה עם תושבי המושב היהודים. בשנת 1967 פוצל היישוב למושב ולשיכון, שניהם בשם גאולי תימן. בשנת 1992 הם אוחדו שוב.

 

******

******
סוף דבר

הטיול נמשך כמעט שלוש וחצי שעות,
מתוכן הרכיבה הייתה כשעתיים וחצי,
העצירות היו למטרות תצפית והסבר, מנוחה והתכנסות 

הגשם המקומי שירד בשעת ההתכנסות לא הרתיע אותנו.
מזג האוויר המעונן היה אידאלי.
היה קצת קר אבל התחממנו ברכיבה
בהמשך הטיול היה עוד פרק גשם קצר. לא נורא

היה זה היה טיול חורף נעים ומעניין שהתנהל באווירה טובה
וכמו תמיד השאיר טעם של עוד.

******
תודה

לאלי שחר שהציע את המסלול והוביל את הטיול,
לאליק קריף שהיה מאסף והקפיד כמעט כל הטיול להשגיח עלי
לכל החברים שהשתתפו והיו חלק מחבורה הנחמדה
ולדב טיבי שגם הפעם זיכה אותנו בסרטון קצר, מזכרת לטיול, מומלץ לצפות!

****