ביום שישי (14/10/2016), בין יום כיפורים ובין חג סוכות, היינו אורחיו של גיל מועלם, איש גבעת יואב. הוא הוביל אותנו באחד ממסלולי הבית שלו וגם הזמין אותנו להפסקת אמצע בחצר ביתו.

 

בנוסף לגיל, חברי הקבוצה המגובשת שהשכימו קום והגיעו לטיול היו יונה בקלצ'וק (גני תקווה), רובי שבת (קריית אונו), צביקה אסף ומשה כץ (קיבוץ אפק), אריאל ברינהולץ (ראשון לציון) ואני (מבשרת ציון).

 

*****

המסלול, מעגלי נגד כיוון השעון

 

קטע משביל צופה כנרת

 

שביל צופה כנרת – שביל המיועד לרכיבה על אופניים ולטיול ברגל בדרכי נוף מעל לכנרת, עם מגוון תצפיות ונקודות עניין כמו מעיינות, אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים, שמורות טבע ונחלים. השביל פותח ביוזמה ובמימון של משרד התיירות באמצעות החברה הממשלתית לתיירות, קק"ל והרשות לפיתוח הגליל והודות לתמיכה ולסיוע מצד הרשויות המקומיות בתחומם עובר השביל, לרשות ניקוז כנרת ולרשות הטבע והגנים. אורך השביל כ-120 ק"מ והוא כולל קטעי סינגל וקטעים תלולים הדורשים מיומנות רכיבה וכושר גופני טוב. ההמלצה היא לרכב בו שלושה או ארבעה ימים במסלול בניגוד לכיוון השעון בקטעים האלה טבריה (יער שוויץ)  – עין גב (46 ק"מ – רמת קושי קלה- בינונית. טיפוס מצטבר 472 מ'); קטע שני, עין גב – גן לאומי כפר נחום (50 ק"מ – רמת קושי בינונית – קשה. טיפוס מצטבר 1,172 מ') קטע שלישי, כפר נחום – יער שוויץ (22 ק"מ – רמת קושי קלה – בינונית. טיפוס מצטבר 618 מ'). באתר השביל מידע אודות השביל, המלצות על מקטעים שונים, רמות קושי, והמלצות לרוכבי אופניים ולהולכי רגל.

 

*****

האזור,
מדרונות דרום מערב רמת גולן

 

חלק ניכר מהמסלול
מדרונות הגיר של רמת הגולן מעליהם נמצאת נמצאת הבזלת

 

 

 

ההיבט המדיני של אזור הטיול
 קצה תחום א"י מערבית בתחום שלטון המנדט הבריטי
מול רמת הגולן בתחום שלטון המנדט הצרפתי

 

עד ימי המנדט הבריטי היו ארץ ישראל, סוריה ולבנון חלק מן האימפריה העות'מאנית (אזור הר הלבנון היה אוטונומיה). עוד במהלך מלחמת העולם הראשונה פעלו המעצמות ביניהן לחלוקת השטח, כאשר בריטניה ראתה בארץ ישראל שטח השפעה בריטי עתידי, ואילו צרפת התעניינה בסוריה ובלבנון. הסכם סייקס-פיקו משנת 1916 שנחתם בין הדיפלומטים מארק סייקס הבריטי ושארל פרנסואה ז'ורז'-פיקו הצרפתי, קבע את גבולו הצפוני של שטח ההשפעה הבריטי בארץ ישראל, בקו העובר מעט צפונית לעכו באזור אכזיב ויורד דרומה עד לכנרת, באזור טבחה. בריטניה ראתה אינטרס חיוני בשמירת מפרץ חיפה על מנת לדאוג להעברה תקינה של הנפט ממוסול. צרפת רצתה לשמור לעצמה רצועת חוף ארוכה ככל האפשר. הקו שסומן היווה את נקודת האיזון בין שני אינטרסים אלו. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה נוצר מצב שבו לא ראתה עצמה בריטניה מחויבת לאמור בהסכמי סייקס-פיקו ככתבם וכלשונם, ולעומת זאת, מדיניותה הרשמית, המוצהרת בהצהרת בלפור צידדה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. בוועידת השלום של פריז, בינואר 1919, דרשה התנועה הציונית את השטח עד לנהר ליטני (כולל הגולן והחורן), שבו ראתה מקור מים חיוני לבית הלאומי העתידי, וכן את האזור הכולל את מקורות נהר הירדן, שכלל רצועה מעבר הירדן. הבקשה שהופקדה ונרשמה, זכתה לתמיכתם של המלך פייסל (תחת הסתייגות) ושל נשיא ארצות הברית וודרו וילסון. ההסכם אושר מחדש ב-15 בספטמבר 1919 כהסכם שנחתם בין לויד ג'ורג', ראש ממשלת בריטניה, לבין ז'ורז' קלמנסו ראש ממשלת צרפת. לפי הסכם זה פינו האנגלים את האזורים שכבשו מצפון לקו שנמתח בין ראש הנקרה לבין בואזיה בחולה (מעט צפונה מאיילת השחר של היום), ובשטח שמסרה אנגליה לרשות המנדט הצרפתי על סוריה היו ארבע נקודות יהודיות מבודדות – תל חי, מטולה, כפר גלעדי וחמארה. צרפת לא ביססה את שלטונה באזור זה ולא שלחה אליו כוחות צבא מספיקים אלא נאחזה בתחילה לאורך החוף, באזור צידון. את המצב ניצלו ערביי המקום כדי למרוד בשלטון הצרפתי (ולהמליך את פייסל הראשון על סוריה), ואף להתנכל לכפרי הנוצרים באזור שלהם נתנה צרפת את חסותה. כנופיות רבות של בדואים פעלו באזור, בעידוד מסוים של הבריטים. על רקע זה, ועל רקע הרצון ליצור "עובדות בשטח" מצד היהודים והערבים כאחד, אירע במרץ 1920 הקרב על תל חי. במקביל, התנהלו דיונים בין בריטניה לצרפת על מיקומו של הגבול.

בוועידת סן רמו באפריל 1920 אושר המנדט הבריטי על ארץ ישראל. על פי החלטות הוועידה השטח שהוקצה למנדט הבריטי היה 118,000 קמ"ר. השטח בצפון כלל את הרוב המוחלט של הגולן, 1,176 קמ"ר מתוך 1,300 קמ"ר שמחזיקה ישראל מאז מלחמת ששת הימים. ב-23 בדצמבר 1920 נחתם הסכם בין בריטניה לצרפת. צרפת ויתרה על מקצת משטחי הגליל, והותירה בידיה את הנהר ליטני, את מקורות הירדן, את מרבית הגולן ואת החרמון. הנימוק הצרפתי היה שמירת אחדותם של המתואלים השיעים שישבו משני צדי הליטני. הגבול נמתח מצמח, חצה את הכנרת, עלה עד נקודה בסמוך לבניאס, תוך שמירת שטחים נרחבים ברמת הגולן מצדו המזרחי של הירדן באזור שמצפון לכנרת, ומשם פנה מערבה, שמר את מטולה בשטח המנדט, וירד דרומה עד סמוך לקיבוץ סאסא, ומשם, תוך פיתולים מסוימים, מערבה עד ראש הנקרה. התוצאה הייתה הכללתה של אצבע הגליל, על שלושת ישוביה, מטולה, תל חי וכפר גלעדי, בתחום המנדט הבריטי לאחר שבמשך ארבע שנים וחצי הייתה שטח הפקר בין המנדטים הצרפתי והבריטי. רבים ייחסו את שינוי הגבול והכללת אצבע הגליל בתחומי ארץ ישראל, ומכאן בתחומי המדינה היהודית העתידית, להתיישבות היהודית במטולה ובתל חי. באפריל 1921 הסכימו צרפת ובריטניה על הגבול הבינלאומי החדש, על פי הסיכום מדצמבר 1920, אך נקבע כי הגבול כפוף לשינויים בעקבות מדידות מפורטות שתערכנה. את המדידות ערכה ועדה צבאית בראשות הצרפתי פולה (Paulet) והבריטי ניוקומב (Newcombe). הוועדה פעלה בין מרץ 1921 לפברואר 1922. כל עוד נמשכו המדידות היה קו הגבול המדויק בלתי ברור. כך, למשל, נערך בלבנון מפקד אוכלוסין על ידי השלטונות הצרפתים, ונכללו בו (וכתוצאה מכך גם קיבלו אזרחות לבנונית) גם תושבי שבעת הכפרים המתואלים בגליל, שנותרו לאחר מכן בשטח ארץ ישראל, כמו גם תושבי מטולה וכפר גלעדי. בוועדה זו דרשו הבריטים את מוסול שבכורדיסטן העירקית שהתגלה בה נפט, והתקזזו עם הצרפתים שקיבלו בתמורה את הגולן שבכתב המנדט היה שייך לתחום הבריטי. ב-7 במרץ 1923 חתמו צרפת ובריטניה על הסכם ניוקומב-פולה. רק בשנת 1924 קיבל הגבול את צורתו הסופית. צרפת ויתרה על שטח מחצית הכנרת, ושטח באזור קיבוץ ברעם (אז הכפר בירעם), והשיבה לעצמה את השטחים ברמת הגולן ממזרח לירדן. גבול זה, שנקבע במשא ומתן בין המעצמות  הפך להיות הגבול הבינלאומי המוכר בין המדינות הריבוניות ישראל, סוריה ולבנון. קטע הגבול בין ארץ ישראל לסוריה ברמת הגולן נקבע בשני שליש הגובה של מדרונותיה תוך התחשבות בשיקולי מקורות מים. כך נקבע כי הגבול עובר במרחק 10 מטרים מחוף הכנרת בחלקה הצפון מזרחי, קביעה דומה נעשתה לגבי עין דן, וכן נקבע כי מימי הבניאס שייכים לארץ ישראל ולא לסוריה (אף על פי שהמעיין לכאורה בשטחה).

 

בין שנת  1949 לשנת 1967, קצה הספר

במהלך מלחמת העצמאות פלש צבא סוריה לשטחה של מדינת ישראל. במאי 1948 התקדמו הסורים, ואף החזיקו בצמח, מסדה ושער הגולן אך נהדפו. ב-18 ביולי 1948 נכנסה ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות לתוקף, ולאחריה לא חל שינוי במצב הכוחות בין ישראל לסוריה, ועם תום המלחמה עמדו הכוחות הסוריים על גבולה המזרחי של הכנרת, ועל נהר הירדן, כשהיא מחזיקה בשטח של 66 קמ"ר ממערב לגבול המנדטורי. במהלך הסכמי רודוס שקבעו את גבולותיה של מדינת ישראל, נפתחו שיחות עם סוריה ליד משמר הירדן. השיחות נמשכו כשלושה חודשים, וההסכם נחתם ב-20 ביולי 1949. על פי ההסכם, נקבע קו שביתת הנשק במקום בו שהו הכוחות עם סיום הלחימה, כאשר האזורים בהם שהה הצבא הסורי בתוך גבולות המנדט הוכרזו כאזורים מפורזים, ונאסרה כניסת כוחות צבא אליהם, אולם הם היו בשליטה אזרחית של מדינת ישראל, שירשה את הגבול המנדטורי על כך יפורט בהמשך. ההסכם הותיר את שאלת הגבול המדויק בין שתי המדינות פתוחה, וכל מדינה ניסתה לנצל את המצב הבלתי ברור. הצדדים ניסו לכפות בכוח את רצונם, אך קיימו גם מגעים חשאיים ביניהם. בסדרת עימותים שהגיעה לשיאה בשנים 1951 ו-1964 התייצב קו שהכליל בתחום שליטתה של סוריה גם חלקים מן האזור המפורז שהיו חלק מארץ ישראל המנדטורית, אשר היו שייכים להלכה למדינת ישראל. שטחים אלה היו ברובם באזור חופה המזרחי של הכנרת ובאזור חמת גדר. קו זה ידוע כ"קו הארבעה ביוני" (הכוונה היא ל-4 ביוני 1967, היום האחרון לפני פרוץ מלחמת ששת הימים).

 

*****

קטעי המסלול, המראות והמקומות

*****

מקום התכנסות

התכנסנו במגרש חניה מאולתר צמוד וממזרח לכביש 92 מול שער כניסה לקבוץ עין גב.

כביש 92 הוא כביש אורך ארצי הנמתח לאורך חופה המזרחי של הכנרת מצומת צמח בדרום ועד לצומת יהודיה בצפון ואורכו  26 ק"מ. חלקו הדרומי של הכביש, מצמח לעין גב, נסלל מיד לאחר תום מלחמת העצמאות במסגרת המאמצים של ישראל לקבוע עובדות בשטחים המפורזים על פי הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לסוריה כפי שיוצג בהמשך, ונחנך ביוני 1950. הכביש נסלל על ידי סולל בונה, שליש ממנו מבטון והשאר באספלט. המשך הכביש נסלל בשלבים. בסוף 1969 הוארך הכביש מעין גב עד כורסי, במסגרת סלילת כביש 789 מכורסי לצומת אפיק. כבר אז תוכנן לסלול את כביש 87 שיעלה מצומת כפר נחום לגולן וכביש 92 תוכנן להתחבר לכביש זה, באופן שהכנרת תוקף בכביש. הכביש נחנך באפריל 1978.

קטע ראשון,
מעלה עין גב דרך סוסיתא
עד עמוד שביל הגולן בירידה לנחל עין גב.

יצאנו משער קיבוץ עין גב והתחלנו לטפס במעלה הכביש הישן והרעוע העולה לעבר רמת הגולן.
זהו כביש האזורי שאין לו מספר ובמפה מצוין שהוא כביש משובש.
לאחר כ-15 דקות של עליה הגענו "למרפסת",עיקול בכביש המספק תצפית אל הכנרת והרי הגליל.
שם נפתח לנו את הלב וקיבלנו אוויר להמשך.
הטיפוס בכביש נמשך כשמעלינו מתנשאת העיר סוסיתא. הבחנו בתפר שבן מצוקי הגיר למטה ואבני הבזלת למעלה.
עד מהרה הגענו אל הפיתול בכביש המתחבר אל השביל הרגלי העולה אל שער סוסיתא.
מכאן נותרה עוד עליה ,אבל החלק הקשה מאחורינו ,המשכנו בכביש והתייצבנו לצילום ליד השלט של שביל הגולן.

 

עין גב הוא קיבוץ  שייך למועצה אזורית עמק הירדן. השם "עין-גב" מתייחס למילה "נקבה" או "נוקייב" על שם הכפר הערבי א־נוקייב בסמוך אליו הוקם. הקיבוץ נוסד ביום כ"ז תמוז תרצ"ז , 6 יולי 1937 במסגרת ישובי "חומה ומגדל". מייסדיו היו חברי גרעין "בתלם" מתנועות החלוץ והבונים בגרמניה, שהתאחד ב-1935 עם קבוצה מבוגרי תנועת נצ"ח מצ'כוסלובקיה וארצות הבלטיות. לפני עלייתם לקרקע עברו המתיישבים הכשרה באפיקים, כפר גלעדי וגבעת חיים, וישבו באופן זמני בחצר כנרת.
עוד לפני הקמת עין גב, נעשה במקום ניסיון התיישבות שנקרא קדמת כנרת שכשל. היה זה מיזם של התיישבות פרטית לבני המעמד הבינוני שעלו לארץ -ישראל מגרמניה בשנות השלושים לאחר עליית הנאצים לשלטון אותו יזם הרמן צבי בדט. להרחבה מ'קדמת כנרת' לעין גב

במלחמת העצמאות היה הקיבוץ יישוב יחידי בחוף המזרחי של הכנרת. הסורים הסתפקו בתחילה בהפגזות על הקיבוץ אך ריכזו את מאמצם לפרוץ לגליל דרך בקעת הירדן והדגניות. כאשר הם נעצרו הם החליטו להסתפק בהתקפה וכיבוש נקודות בודדות. הם כיוונו את מאמציהם לעין גב ומשמר הירדן. כיבוש עין גב הוטל על גדוד סורי מוגבר בסיוע ארטילריה ומטוסים. על המשק הגנו כ-100 חברים מצוידים בנשק קל, מקלע בינוני, שתי מרגמות"2 ו-"3, מרגמת דוידקה ושני פיאטי"ם. ההתקפה התחילה בבוקר ה-10 ביוני 1948. הסורים התקיפו מצפון, מדרום וממזרח. ההתקפות מצפון ומדרום נהדפו על ידי חברי המשק אולם במזרח הצליחו הסורים לחדור את גדר המשק ולכבוש מיצדית פילבוקס. חברי הקיבוץ החישו למקום תגבורת ובעזרת הפגזה מרגמות יעילה הצליחו לכבוש בחזרה את הפילבוקס. התקפת הסורים נבלמה והם החלו לסגת כשהפגזת המרגמות מזנבת בהם. אבידות מגיני עין גב היו ארבעה הרוגים. לסורים נגרמו עשרות הרוגים. ב-11 ביוני 1948 הותקפה עין גב בשנית, הפעם על ידי כוח של צבא ההצלה. ההתקפה נבלמה בכוח האש של המגינים ולא הגיעה לשלב הסתערות. אחד מן המגינים נהרג. ב-12 ביוני 1948 נערכה על המשק התקפה שלישית על ידי כוחות מקומיים מכפרי הסביבה. התקפה זו נהדפה ללא נפגעים. ההפוגה הראשונה נוצלה על ידי חברי עין גב לחיזוק הביצורים ולתוספת אמצעי לחימה. לחברי הקיבוץ היה ברור שלא יהיה פתרון לביטחונה של עין גב כל עוד הר סוסיתא מוחזק על ידי הסורים. הוחלט לכבוש את סוסיתא לפני שהפסקת האש (ההפוגה השנייה) תיכנס לפועל. בליל ה-18 ביולי 1948 נעה מחלקה של 37 חברי עין גב ואנשי עמק הירדן בואדי מדרום למשלט הסוסיתא והסתערה עליו ממזרח. הסורים שלא ציפו להתקפה מכיוון זה, נסוגו והמשלט נכבש ללא אבידות. משלט הסוסיתא שימש כמאחז ביטחוני של מדינת ישראל עד לכיבוש רמת הגולן ביוני 1967

 

בעקבות הסכמי שביתת הנשק בין ישראל ובין סוריה ביולי 1949, עין גב נמצאה בקצה השטח המפורז הדרומי.

 

קו שביתת הנשק ישראל – סוריה הותווה בהסכם שביתת הנשק ביולי 1949 ובו הודגש שהסדרים הנקבעים לגבי קו שביתת הנשק בין הכוחות המזויינים של ישראל וסוריה ולגבי האזור המפורז לא יתפרשו כאילו יש להם יחס כלשהו להסדרים הטריטוריאליים הסופיים הנוגעים לשני הצדדים של הסכם זה. קו שביתת הנשק והאזור המפורז נקבעו על מנת להפריד בין הכוחות המזויינים של שני הצדיים בדרך שיהא בה כדי להפחית עד למינימום את האפשרות של חיכוכים והתנגשויות, ולהבטיח תוך כדי כך את האפשרות להחזיר בהדרגה את החיים האזרחיים באזור המפורז למסלולם התקין, בלי שייחרץ בזה מראש גורלו של ההסדר הסופי. נקבע שקו שביתת הנשק יעבור בתווך בין קווי ההפוגה הקיימים של הכוחות הישראליים והסוריים כפי שנתאשרו על-ידי ארגון הפיקוח על ההפוגה מטעם האו"מ. עוד נקבע שמקום שקווי ההפוגה הקיימים חופפים את קו הגבול הבינלאומי בין סוריה וארץ-ישראל יעבור קו שביתת הנשק לאורך קו-גבול זה. הקו הותווה ממערב לקו גבול הבין לאומי בין ארץ ישראל המערבית ובין סוריה, שנקבע בהסכם בין בריטניה לצרפת בראשית שנות העשרים.

לאורך 79 הקילומטרים של קו שביתת הנשק נקבעו שלושה שטחים מפורזים: האזור המפורז הצפוני, הקטן שבשלושה, באזור הבניאס וגודלו כֿ4,400 דונם; האזור המפורז המרכזי השתרע בין ימת בין החולה ובין שפך הירדן הכינרת וכלל את משולש משמר הירדן ורצועה (אפנדיקס) מצפון ומדרום לאורך נהר הירדן, וגודלו כ-27,000 דונם; האזור המפורז הדרומי, הגדול שבשלושה, נמצא בין החוף המזרחי של הכינרת ובין מורדות הגולן עד קו הגבול הבין לאומי וכלל גם את מובלעת אלֿחמה, וגודלו כֿ35,500 דונם. לאזורים אלה נאסרה כניסת יחידות צבא. כן הוגבל סדר הכוח שהיה אפשר להחזיק באזור ההגנה שמשני צדי קו שביתת הנשק. מחנות היחידות שעסקו בפעילות הביטחון השוטף מוקמו בעורף השטחים המפורזים, במחנה סמוך לקריית שמונה, במחנה פילון (הס מוך לראש פינה), במחנה ראש פינה, במשטרת צמח וכן ב"משטרת" עין גב, לרגלי הר סוסיתה.

 

 

בקיץ 1949, בעת חתימת ההסכם באזור גשר בנות יעקב, מקום מושב ועדת שביתת הנשק, היו בספר הגבול עם סוריה יישובים יחידים שהוקמו בתקופת היישוב, מרביתם נמצאו בצפון עמק החולה וממערב ומדרום לימה. במפתן כורזים שבגזרה המרכזית לא נמצאו יישובים יהודיים אלא רק מאהלי הבדווים בני שבט אלֿהיב, ואילו ממזרח לכינרת נמצא יישוב בודד אחד, מיישובי חומה ומגדל. מסוף מלחמת העצמאות ובמרוצת שנות החמישים הוקמו לאורך הגבול הסורי יישובים חקלאיים (מרביתם קיבוצים), חלקם נבנו בתחילה כהיאחזויות נח"ל. חלק מיישובים אלה עיבדו את קרקעותיהם בשטחים המפורזים ליד אלמגור ובאזור בין תל קציר להאון והיו למטרה בלתי פוסקת להתנכלויות מצד הצבא הסורי. לא רק שאלת ריבונות מדינת ישראל על השטחים המפורזים הייתה הגורם לעימות המדיני והצבאי המתמשך עם סוריה בשנות החמישים. העבודות החד – הצדדיות לייבוש ימת החולה ואופן ניצול מי הירדן על ידי מדינת ישראל היו גורם נוסף. הדבר עוד החריף בשנות השישים, עם תחילת עבודות בניית מוביל המים הארצי ותעלת ההטיה הסורית.

עד יוני 1967- פעלה ישראל למימוש ריבונותה במי הכנרת ובכל השטח עד הגבול הבינלאומי ואילו סוריה ניסתה לחלוש על השטחים הסמוכים לגבול באמצעות ירי והפגזות צבאיות. חברי עין גב, חקלאיה ודייגיה סבלו קשה מההתקפות האלה שלא נסתיימו אלא לאחר כיבוש רמת הגולן בידי צה"ל במלחמת ששת הימים.

בראשית שנות ה-50 בעקבות הפילוג פוליטי בתנועה הקיבוצית בין אנשי אחדות העבודה ובין אנשי מפא"י ובסיומו בינואר 1954, לאחר שנתיים של ויכוחים עזבו תומכי הקיבוץ המאוחד את עין גב ועברו לגינוסר. אירוע זה פגע קשה בתשתית החברתית והכלכלית של הקיבוץ הצעיר. לאחר מלחמת ששת ותחילת פיתוח ההתיישבות בגולן, עין גב חדלה מלהיות יישוב מאוים ומסוגר ונפתחה תקופה חדשה של פריחה כלכלית וחברתית בקיבוץ. חברים רבים הצטרפו אליו, וענף התיירות זכה לעדנה. פסטיבל עין גב שהיה עד אז אירוע מקומי וצנוע הביא את עין גב למרכז המפה התרבותית. משלט הסוסיתא הפך ממוצב צהל לאתר טיולים מבוקש, שנחשף בשנים האחרונות על ידי חוקרים מאוניברסיטת חיפה. הקיבוץ מתפרנס כיום בעיקר מתיירות וחקלאות מבין ענפי התיירות בולטים במיוחד הם כפר הנופש, מסעדת הדגים, וחברת השייט המשיטה אורחים וצליינים בכל קווי השייט בכנרת.  מבין ענפי החקלאות עין גב מפורסמת בעיקר בענף הדייג המיתולוגי, הרפת וענף הבננות בקיבוץ ישנה אכסניה לתיירי הקיבוץ ולאורחי התושבים.

 

 

 

 

 

 

לאחר טיפוס נוסף הגענו למול שביל הכניסה לסוסיתא.

העיר סוסיתא הוקמה על כל שטח רמת הר סוסיתא ונוסדה כעיר מדינה (פוליס) ככל הנראה באמצע המאה ה-2 לפנה"ס בידי הממלכה הסלאוקית. ההר המוקף מצוקים מכל עבריו, מחובר באוכף במזרחו לדרום-מערב רכסי רמת הגולן כאשר רומו המרבי 144 מטר מעל פני הים, והוא מצוי כ- 2 ק"מ מזרחית לכנרת. לעיר היו שני מעגנים בכנרת. הקדום והראשי מבין המעגנים נבנה בין קיבוץ עין גב וכפר הנופש עין-גב כהיום. שרידי שוברי הגלים של המעגן נחשפים מעת לעת כאשר מפלס הכנרת נמוך במיוחד. העיר השתייכה לדקאפוליס (עשר הערים) שהיו קשורות יותר בתרבותן ליוון ורומי מאשר לאוכלוסייה השמית בסביבתן. מקור השם סוסיתא בארמית הוא תרגום שמה היווני של העיר – היפוס (יוונית: Hippos). סברה אחת היא, כי מקור שמה של העיר שאוב מצורת ההר שיש ומשווים לו חלקי צוואר וראש של סוס. שמה הערבי של העיר קלעת אל-חוצן – מצודת הסוס. סברה נוספת, שטרם אוששה, לגבי מקור השם היא שקבוצת חיילים ממעמד הפרשים היו מייסדיה של העיר ומכאן שמה.

 

 

במהלך החפירות נתגלו שרידים ספורים בני התקופות הנאולית קראמית והכלקוליתית. השרידים כולם נתגלו בשכבה האדמה המכסה את סלע הבזלת של ההר ורק בסמוך למרכז ההר. העיר נוסדה ככל הנראה באמצע המאה ה-2 לפני הספירה בידי הממלכה הסלאוקית. לא מן הנמנע כי במקום היה מוצב צבאי תלמי עד שנת 200 לפנה"ס ואילו לאחר קרב פניון, כאשר כל המרחב הארץ-ישראלי עבר לשליטת הממלכה הסלאוקית שבסיסה בסוריה, הוחזק על ההר מוצב סלאוקי עד להפכיתו לעיר כמחצית המאה לאחר מכן. זאת ניתן ללמוד משמה היווני הרשמי של העיר אנטיוכיה היפוס (ביוונית: Αντιόχεια του Ίππου). כעיר מדינה (פוליס), סוסיתא שלטה לא רק על העיר בין חומותיה אלא גם על שטחים נרחבים במזרח הכנרת ובעיקר ברמת הגולן. כבכל פוליס בעיר היו מקדשים, שווקים פתוחים וסגורים, תיאטרון, רחוב עמודים, בתי מרחץ, ביצורים ומבנים ציבוריים נוספים. גודל אוכלוסיית העיר הוגבל באספקת המים אליה שהתבססה על איסוף מי גשמים בבורות מים במהלך החורף ואמות מים קטנות מחרס מעין פיק ועין חרוב. בתקופת החשמונאים, בשנת 80-83 לפני הספירה, ויש הטוענים כי כבר בשנת 101 לפנה״ס, נכבשה העיר בידי אלכסנדר ינאי ועל פי ההיסטוריון יוספוס פלביוס אנשי העיר אולצו להתגייר ועברו ברית מילה

 

 

בשנת 63 לפני הספירה כבש הגנרל הרומי פומפיוס את אזור סוריה ויהודה ובכך סיים את שלטון בית חשמונאי. סוסיתא נודעה בתקופה זו כאחת מהדקאפוליס (עשרת הערים). עשר ערים יווניות באזור סוריה, ישראל ובעיקר ירדן של היום, שתחומן התאפיין בתרבות ההלניסטית-רומית. בתקופה זו נהנתה סוסיתא מאוטונומיה יחסית והיא הטביעה מטבעות מקומיות עם הטבעה של סוס לכבוד שם העיר. סוסיתא הועברה על ידי הרומאים להורדוס בשנת 37 לפני הספירה ולאחר מותו, בשנת 4 לפנה"ס הועברה לפרובינקיה של סוריה. על פי יוספוס פלביוס סוסיתא הייתה עיר פאגנית ונחשבה ליריבתה המושבעת של העיר היהודית טבריה שהוקמה בערך באותה תקופה (שנות ה -20 של המאה הא' לספירה). בעיר התגורר מיעוט יהודי ויוספוס פלביוס מספר שבתקופת המרד הגדול, רצחו תושבי העיר את תושביה היהודים וכן ידוע שיהודים מהעיר השתתפו בתקיפת העיר מגדל. לאחר הכנעת היהודים בשנת 135 לספירה במרד בר כוכבא והפיכת יהודה לפלשתינה זכתה העיר לפריחה. העיר הוקמה מחדש במבנה הרומי עם רחובות מקבילים כאשר הרחוב המרכזי הוא הדקומנוס מקסימוס שחצה את העיר ממזרח למערב. הרחוב עוטר כנראה במאות עמודי גרניט אדומים שיובאו ממצרים והדבר מעיד על עושרה של העיר. העיר הוקפה בחומות חדשות ובעיר הוקם מקדש לקיסר וכן תיאטרון, אך הדבר המשמעותי ביותר היה בניית אמת מים שהובילה מים לעיר באמה שאורכה 25 ק"מ, מאזור המפל השחור שבנחל אל על ברמת הגולן עד לעיר.

עם החלוקה מחדש של הקיסר דיוקלטיאנוס בתקופה הביזנטית הפכה העיר חלק מפרובינציה פלשתינה סקונדה שכללה את הגליל ורמת הגולן. עם הפיכת הנצרות לדת הרשמית של הקיסרות הפכה הפרובינציה למוקד בנייתכנסיות ומנזרים והחלו עולי רגל להגיע לאזור. אין עדויות על נוצרים בעיר לפני שנת 300 לספירה ומצבה פגאני שנתגלתה ליד חומות העיר (אדם בשם הרמס) מעידה על הופעה מאוחרת של הנצרות בעיר, אם כי בשנת 359 לספירה הפכה העיר למקום מושבו של הבישוף(יש עדות על בישוף בשם 'שמעון מסוסיתא' בכתבים הנוצריים) ויש עדות לכ- 8 כנסיות שהתקיימו בעיר בתקופה הביזנטית. ברעידת האדמה ב-363 לספירה חרבה העיר וחלפו כעשרים שנה עד שנבנתה מחדש. העיר מוזכרת בתלמוד הירושלמי במסכת שביעית כעיר הפטורה מתרומות ומעשרות. וכן במסכת ראש השנה (פרק ב הלכה א) כעיר שרוב תושביה גויים, וכן שמתחשבים בראיית אור השמש עליה לבדיקת זמן שקיעת החמה לעניין חישוב זמן ברית מילה. עם שקיעתה הכללית של האימפריה הביזנטית במאה ה-6 לספירה, מתחילה גם שקיעתה של סוסיתא. לאחר כיבוש פלשתינה על ידי בית אומיה במאה ה-7, השליטים הערביים התירו לתושבי סוסיתא הנוצריים להמשיך ולדבוק בנצרות, אך העיר המשיכה להידרדר. בחודש ינואר של שנת 749 בעקבות רעידת אדמה שהרסה את העיר, היא ניטשה ולא יושבה מחדש.

 

 

במלחמת העצמאות נכבש המוצב הסורי, שהיה במקום, על ידי חברי קיבוץ עין גב והוקמה במקום עמדה קדמית של צה"ל שניצלה את המבנה הטופוגרפי השולט של סוסיתא. עמדה קידמית זו שימשה את צה"ל עד למלחמת ששת הימים. עד היום עדיין ניתן לראות בחלקה הצפוני מערבי של העיר רכבל שנבנה בשנת 1948 על ידי סא"ל דוד לסקוב לצורך אספקת ציוד מקיבוץ עין גב לחיילים שישבו על ההר. כמו כן יש על ההר גם שרידים רבים של תעלות קשר ועמדות ירי שהיו חלק מהמוצב של צה"ל במקום. ביום העצמאות ה-19 של מדינת ישראל ה' אייר תשכ"ז נהרג מפקד המוצב סגן רמי זית. האנדרטה לזכרו נמצאת בקצה המערבי של ההר ולידה נטועים שני עצי זית.

 

 

החפירות הארכיאולוגיות – האתר, ששמו הערבי קלעת אל-חצן (מצודת הסוס) נסקר לראשונה ב-1875 על-ידי ו' גרן ועשר שנים מאוחר יותר על-ידי ג' שומכר. גרן ושומכר תיארו את החומות, החורבות ומבני ציבור שמצאו במקום. ואולם שניהם טעו בזיהוי המקום וזיהו אותו עם גמלא.

חקר האתר התחדש לאחר הקמת קיבוץ עין-גב ב-1937. בסקר נמצאו רק ממצאים מועטים מהתקופה ההלניסטית. נראה כי בתקופה זו העיר הייתה קטנה, בשל הקושי בהספקת מים לפסגה הגבוהה. אמת מים, שהובילה מנחל אל-על, נבנתה בתקופה הרומית ואפשרה את הרחבת העיר. המים עלו לעיר בסיפון בנוי צינורות אבן שנבנה על השלוחה המזרחית, והמשכו בצינור שהונח לאורך הקארדו. בשנות החמישים של המאה הכ' נערכו מספר חפירות באתר על-ידי ק' אפשטיין, מי אבי-יונה, א' שולמן וע' ענתי. בחפירת המגדל העגול בשער המזרחי הוברר כי הוא נבנה בתקופה הרומית הקדומה. בחפירות נחשפה כנסייה גדולה, שכונתה הקתדרלה. הכנסייה, שהייתה מרוצפת בפסיפס, חרבה ברעידת אדמה שהפילה את כל עמודיה. החפירות בסוסיתא חודשו בשנת 2000 בראשות א' סג"ל ומ' איזנברג מטעם המכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן, אוניברסיטת חיפה, ומשלחות מפולין וארצות הברית. בחפירות נחשפו הפורום של העיר, מקדש לקיסרי רומי (קליבה), מתחם הלניסטי מקודש, שערי העיר הרומית, אודיאון רומי, בסיליקה מן התקופה הרומית, מערך ביצורים מן התקופה הרומית, שלוש כנסיות ביזנטיות ובתי מרחץ.  בחפירות נמצאו חרסים משלהי המאה הד' וראשית המאה הג לפנה"ס, המעידים על נוכחות באתר, אולי מאחז צבאי תלמי.
מקור והרחבה הסקר הארכיאולוגי של ישראל, מפת עין גב מס' 40, אתר מס' 81

 

המשכנו לטפס במעלה הכביש בידיעה שעיקר המאמץ היה מאחורינו.

*****

קטע שני
במעלה לגבעת יואב
דרך חציית נחל עין גב וואדי זיתון

מאותו עמוד חברנו לשביל ג'יפים המסומן גם בסימון שלנו ,שביל צופה כנרת וגם בסימון שביל הגולן,
הדרך תלולה ומהירה עד ערוץ נחל עין גב, 
ההמשך כמובן בעליה,הדרך זרועת אבנים ומשופעת חריצים אבל אפשרית לרכיבה והנוף מפצה על כל קושי.
ליד הלולים של מושב נאות גולן שמרנו  על הזרוע השמאלית
פנינו אל עבר ואדי קטן , ואדי זיתון, הגדות תלולות ומדורדרות והחציה מספקת אתגר ותורמת למפלס האדרנלין.
לאחר החציה המשכנו על הדרך חלפנו על פני לולים נוספים
אחרי הלולים הסימון של שביל צופה כנרת מראה שמאלה ,אנחנו עזבנו אותו
המשכנו לגבעת יואב "לתדלוק" של קפה ועוגיות בחצר ביתו של גיל
בגבעת יואב אפשר למלא מים ו/או להצטייד בצרכניה

 

בהמשך הטיפוס בכביש המשובש. כמה מאות מטרים לפני חיבורו עם כביש 98 הגענו לצומת דרך ובה עמוד מעוצב, למטה, המורה על סימון שביל הגולן ושביל צופה כנרת המתלכדים יחד.

 

בצומת השלט פנינו ימינה, צפונה לעבר הדרך עליה נמשיך לעבר גבעת יואב. ידענו שכעת המשיך נרד לנחל עין גב, נטפס בשלוחה למול נאות גולן, נחצה את וואדי זיתון ונעלה במדרון תלול וקצר לעבר גבעת יואב. כך היה!  הרכיבה במורד הייתה נעימה והטיפוס במעלה מאומץ

 

 

 

נַחַל עֵין גֵּב הוא נחל אכזב באורך כ-5.5 ק"מ מקורו העיקרי של הנחל הוא מעיין עין פיק אשר נובע בתחילתו, דרומית לקיבוץ אפיק. ליד הנחל צמחייה המהווה שילוב נדיר של צומח מדברי עם צומח ים תיכוני. על הצמחים נמנים עצי תאנה, עצי זית, צבר, אזדרכת, שקד, רימון קדוש ואלה אטלנטית. ממערב לנחל יש שדות מוקשים מגודרים.

 

לאחר חציית נחל עין גב רכבנו במעלה מצד הגדה הצפונית של הנחל. עזבנו את סלעי הגיר ונכנסנו לתחום הבזלת השחורה.

 

שיזף מצוי – עץ קוצני סבוך ממוצא טרופי–סודני. הפרי אכיל, לא משובח.  השם שיזף נזכר במשנה, ומניחים כי שם הכוונה היא למין שיזף תרבותי, שנהגו לטפחו כעץ-פרי תרבותי. השיזף התרבותי נושא פירות מוארכים יותר, מבריקים, וטעמם משובח. מגדלים אותו בארץ פה ושם גם כיום, אך אינו מקובל ביותר.  בערבית נקרא העץ בשמות שונים (סידר, דום, ובסיני גם נבק). השם סידר חדר לעגה של המתיישבים, ובתולדות ההתישבות מרבים לדבר על המאמצים לבירוא ה"סדריות". השם "דום" דבק בעיקר בפרי – "דומים". ויש הטועים ומדביקים שם זה גם לפרי העוזרר (ששמו הערבי הנכון הוא זערור). שני מיני שיזף נפגשים בארץ: שיזף מצוי, שמקורו טרופי–סודני, בנוף חם ולח, והגיע לא"י מדרום; ושיזף-השיח, שמקורו אירופי, והגיע אלינו מצפון. בתור צמח ממוצא סודני מתבסס השיזף המצוי בארצנו בעיקר בעמקים חמים ובנאות-מדבר. הוא אף "מתלבט" אם ראוי לעמוד בשלכת-חורף בארצנו, שכן בארצות-מוצאו אין החורף קר. גם כאן הוא גדל כעץ ירוק-עד בדרך כלל, ושומר על עלים ירוקים כל השנה, אך בתנאים קיצוניים, באזור קר או בחורף קר במיוחד – הוא משיר את רוב עליו בחורף. מעריכים שחדר לארץ רק בתקופת ההיסטורית (ליתר דיוק – בתקופה הכלקוליתית, לפני כ-6,000 שנה). העץ קוצני מאוד, כל עלה מצמיח בבסיסו זוג עלי-לואי ההופכים לקוצים קשים, האחד ישר ובן-זוגו מאונקל. העץ סבוך מאוד, הענף זיגזגי. צירוף זה של קוצניות נוקשה, מאונקלת, עם צמיחה סבוכה – הביא את הנוצרים לזהות את העץ עם אותו צמח קוצני שמענפיו קלעו הרומאים לישו את זר הקוצים שעטרו לראשו לענותו ולבזותו בדרכו האחרונה, ולכן ניתן לו השם המדעי, שתרגומו "שיזף קוצי המשיח". העלה משונן, דמוי ביצה. בניגוד לעלה רגיל יש לו 3 עורקי-אורך ראשיים מקבילים. עצים המתבססים במקומות מתאימים ואינם נכרתים מגיעים לגודל ולגיל מופלגים. ידועים בארץ פרטים בגובה 10 מ', עם גזע רחב מאוד והיקף צמרת מכובד, וגיל של מאות שנים. עד כמה שהצליחו למדוד את העץ הגדול בארץ, בעין חצבה, הרי גילו בסביבות 800 שנה, והוא העץ הזקן ביותר המוכר לנו בארץ. בסיפורי הבראשית של ההתישבות היהודית בעמקים בארץ ידועה "הסדריה" כאויב עיקש, שהחקלאים נאבקו בו.  בסביבות אחדות, כמו למשל במורדות הגולן, יוצר השיזף נוף-צומח דמוי סבאנה, יחד עם שיזף השיח, אלון התולע, אלה אטלנטית ולבנה רפואי. עיקרה של הפריחה מתרחש ממרס עד אוקטובר, אך לעתים יש פריחה גם בחודשים אחרים. הפרחים קטנים, ערוכים באשכולות. הם דו-מיניים, ירוקים–צהבהבים, אינם בולטים לעין למרחוק, אך מפרישים הרבה צוף ומבוקרים בידי חרקים רבים, במיוחד דבורי-דבש. מנגנון מורכב של עיתוי הבשלת חלקי הפרח הזכריים והנקביים לסירוגין מבטיח האבקה הדדית. הפרי עגול,קוטרו 1–2 ס"מ, קליפתו חומה-צהבהבה. במרכזו גלעין גדול, וסביבו ציפה בשרנית יבשה. אכיל, לא משובח, מזון-עניים. העצה שימשה לייצור כלים גסים. המקור

 

 

גִּבְעַת יוֹאָב הוא מושב של תנועת המושבים. היישוב הוקם בשנת 1968 ונקרא על שם יואב שחם, שנפל בפעולת סמוע בדרום הר חברון בשנת 1966. כלכלת היישוב מתבססת על גידולי שלחין: הדרים, זיתים, בננות וענבים לייצור יין ומאכל. כמו כן ביישוב כ-22 רפתות משפחתיות לייצור חלב ובשר בקר, ולולי פיטום תרנגולי הודו. ליישוב שטחי מרעה שגודלם כ-24,000 דונמים. בנוסף, היישוב מתפרנס גם מתיירות חקלאית: כפר אוהלים מונגולי, צימרים, מרכז מבקרים לשמן זית ומרכז מבקרים ליצור שופרות. הקהילה במושב גבעת יואב הינה קהילה חילונית המקיימת חיים שיתופיים ומשפחתיים. תושבי המקום נהנים מאירועי תרבות המאורגנים על ידי הקהילה בגבעת יואב והמועצה האזורית ובכללם פסטיבלים, ירידים, הרצאות וימי תרבות. המושב שוכן בסמוך ליישוב בני יהודה, בו נמצאים המרכזים התרבותיים והמסחריים של אזור דרום הגולן.

 

*****

קטע שלישי,
יציאה מגבעת יואב
והלאה לאורך המדרון מעל הכנרת עד הדרך הסורית

יצאנו מהשער הדרום מערבי של גבעת יואב, חלפנו על פני חורשת אקליפטוס
וחברנו שוב לשביל שלנו עם הסימון ,שביל צופה כנרת,
רכבנו מערבה בשבילי שדות ובן פרדסים וכרמי זיתים עד למצפה אופיר,
ממגרש החניה של מצפה אופיר השביל עולה מדרגה וממשיך דרומה
(הסימון לעיתים מוסתר ע"י כלי רכ חונים) לאורך המצוק עד למצפור בני.
מהמצפור נשקפים מצוקי הגולן,הרי הגליל והכנרת במלוא הדרה ובמלוא היקפה.
המשכנו הלאה לאורך המצוק ובאפשרות הראשונה עם הסימון כמובן (לא יורדים מהדרך ,חשש למיקוש)
פנינו לירידה אל ביר-א-שגום
על הביקור בביר-א-שגום ויתרנו עקב הסטיה מהדרך הכרוכה בכך.
פנינו בשביל צפונה כשמלמעלה מלווה אותנו מצוק הגולן ומתחת נשקפת הכנרת,
השביל "תופר "מעט ותחת מצפה אופיר פנינו מזרחה וממשיכים עד לצומת שבילים, ממול דרך סלולת אבנים ,
אלה שהמשיכו ונפרדו מאיתנו רכבו בדרך  כ250 מטרים והגיעו לכביש כורסי -אפיק. הם בקשו לקצר את הטיול בירידה על הכביש.
אנחנו פנינו שמאלה וירדנו בדרך הסורית ששמשה את העולים לגולן עד סלילת הכביש.
הדרך רצופה שאריות אספלט,אבני בזלת ,מכשולים ושיחי קידה שעירה שדוקרים בכל סטיה מהנתיב,
הגענו לגשרון חצינו מעליו ולאחר כ100 מטרים נוספים הגענו אל הכביש, כביש כורסי -אפיק.

 

 

 

מצפה אופיר הוא נקודת תצפית בדרום רמת הגולן, שהוקמה לזכרו של הנער אופיר שעל, שנולד בשנת 1970 ונפטר בשנת 1986 ממחלת כבד נדירה. המצפה הוקם על ידי ג'ימי שעל ממושב גבעת יואב, לציון זכרו של בנו, אופיר. אופיר אהב מאד את נופי הגולן, והקמת מקום בטבע הייתה הדרך הכי טבעית להנציח את זכרו. הגישה למצפה היא מכביש 789 המוביל מצומת כורסי לבני יהודה. המצפה נמצא בקצה השדות של מושב גבעת יואב, בנקודה הנמצאת 450 מטר מעל פני הכנרת. מעבר למגרש החנייה הוקמה רחבה מוצלת ובה ניטעו 16 עצי זית, כמניין שנותיו של אופיר, ובין עצי הזית הוצבו ספסלים. בכיוון מערב הוקמה רחבת התצפית שנותנת הרגשה של מרפסת הבולטת מהרכס לכיוון הכנרת. ברחבת התצפית הוקמו שני שולחנות מאבן ועליהן מסומנות נקודות עניין ומיקומן היחסי לתצפית. מרחבת התצפית ניתן להשקיף לכיוון מערב כלפי מטה ולראות את עמק הירדן, החוף המזרחי של הכנרת ואת החלק הדרומי של עמק החולה. במבט גבוה יותר ניתן לראות את הרי הגליל התחתון, את הר תבור ואת מצוקי הר ארבל. במבט למרחקים, אפשר לראות את הרי הגליל העליון ואת הרי נפתלי, ומעבר להם את הרי הלבנון והר חרמון. מדרום לרחבה הוקמה רחבה נוספת ובה שולחנות פיקניק שהוכנו מאבני הגולן. מעל רחבת התצפית, נשתלה חורשה של עצי בר: אלונים ואלות, חרובים וכליל החורש

 

 

המשכנו על השביל היוצא ממצפה אופיר, וממשיך דרומה לאורך המצוק. השביל עובר דרך שורת בונקרים ותותח סורי, אשר מוקמו לאורך קו המצוק בקרבת הכפר הסורי סקופיה שניטש במלחמת ששת הימים.

 

 

מצפור בני, לזכרו של בני דויטש שהיה בן 48 עסק בהדרכת קראטה, הדרכת שחיה ורכיבת אופניים. בשבת בתחילת נובמבר 2011 התקיים מרוץ אופניים סובב כינרת. באותו בוקר תכנן בני דויטש להצטרף למרוץ הזה. הוא לא התחיל יחד עם כולם, אלא ירד באופניו מביתו בבני יהודה והצטרף אל הרוכבים בצומת כורסי. במהלך הרכיבה ליד קיבוץ האון הוא נפל באופן פתאומי מאופניו. הרוכבים האחרים שחשו לעזרתו ראו שהוא מפרפר בין חיים למוות וניסו להגיש לו עזרה. הם גם הזעיקו את אנשי מד"א, וכשאלה הגיעו הם ביצעו בו פעולות החייאה ובמקביל פינו אותו לבית החולים בפוריה. אולם לבו של דויטש נדם, והרופאים נאלצו לקבוע את מותו.

 

במצפור בני מבט על הכנרת לכל ארכה והיקפה לרבות חלק מהרי הגעש של הגולן, החרמון ורכסי  הרי הגליל העליון : רכס נפתלי, הרי צפת, הר מירון, הר הלל ומצפה הימים ורכסי  הרי ורמות הגליל התחתון: רמת חוקוק,  צוק הארבל, הר טורען, רכס פוריה ורמת יבניאל.

 

 

 

בהמשך השביל פונה מערבה ויורד לעבר שרידי המושבה בני יהודה, שתושביה חיו בתוך הכפר הערבי ביר א-שגום.

 

בני יהודה הייתה מושבה שהתקיימה בשנים 1886‏-1920. בשנת 1886 הוקמה המושבה על ידי אגודת בית יהודה שבה היו חברים יהודים שומרי מצוות מצפת ומטבריה. חברי האגודה רכשו מתושבי הכפר ביר א-שגום אדמות בסיועו של לורנס אוליפנט, במטרה להקים מושבה חקלאית. באחד משלבי הרחבת שטח היישוב, עמדו אנשי היישוב בתחרות מול רוכשים בהאיים אשר החזיקו בשטחים נוספים באזור עין גב של ימינו. תושבי בני יהודה זכו בקדימות לרכישת 1390 הדונם, הסמוכים לגבול היישוב, מיידי הבעלים הערבי, ע"פ עיקרון משפטי בשם חוק המיצרין, לפיו קונה אשר אדמתו גובלת בחלקת השדה העומדת למכירה, זכאי לקדימות בקנייתה. חוק עות'מאני זה מקורו כבר בתלמוד ומשם אומץ. באותה תקופה הקימו אנשי היישוב הישן בארץ ישראל גם את המושבות ראש פינה, מוצא ופתח תקווה, אולם בני יהודה הייתה שונה מהן בכך שהייתה רחוקה הרבה יותר מערים קיימות. במהלך שנות קיומה קיבלה המושבה תמיכה מוגבלת מאוד מהברון רוטשילד, ומאוחר יותר גם מתנועת יק"א, תנועת חובבי ציון הלונדונית (עד 1902), וחברת עזרה הגרמנית (החל מ-1902). לאורך שנות קיומה סבלו מתיישבי בני-יהודה מתנאים קשים במקום: תנאי מזג האוויר, ריחוק מיישובים יהודיים, קשיי תחבורה, אדמה מסולעת בחלק גדול משדות היישוב שאינן ראויות לעיבוד והעדר מוסדות חינוך הילדים. בשנת 1888 נפטר סר אוליפנט שתמך ושהגן על בני היישוב. זמן קצר לאחר מכן פרצה מגפה בחבל החורן ואף על בני היישוב הוטל הסגר, על כן, נטשו אותו. ב-1890 ניסו עשר משפחות לשוב למושבה, על מנת שלא תילקח על ידי הערבים תושבי האזור, אך הן שבו לצפת תוך זמן קצר. קבוצה נוספת, אף בה עשר משפחות, הגיעה לאתר ב-1898 באותה שנה סבל האזור ממכת ארבה אשר כילתה את מרבית היבול. ארבע מהמשפחות נטשו תוך זמן קצר, וחמש משפחות נוספות, קבוצת רווקים וכן אבות מבעלי המשפחות שנשלחו חזרה לצפת, נותרו במקום עד 1913. בתחילת המאה ה-20 נמצאו במושבה 33 נפשות, ולהם רפת קטנה ומספר בעלי חיים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 נשארו במושבה רק שלוש משפחות. בשנת 1920 נשארה במושבה רק משפחה אחת, משפחת ברנשטיין. במאורעות תר"פ 1920 רצח שכן ערבי את פרומא אם משפחת ברנשטיין ואת אחד הבנים, ובעקבות כך עזב הבן שנותר שרגא את בני יהודה. חמש שנים לאחר כיבוש רמת הגולן, בשנת 1972, הוקם יישוב קהילתי כשני קילומטרים מזרחה ממקום המושבה ההיסטורית, ונקרא בשם בני יהודה המנציח את שמה. מקור, הרחבה

 

*****

קטע רביעי,
במורד נחל סמך

לפני הכביש פנינו ימינה עם הסימון ומיד חצינו את הכביש,
טיפסנו מעל התעלה ורוכבנו מזרחה במעלה (בקטע זה יכולנו לרכב גם על הכביש ,אבל העדפנו לא להסתכן)
חלפנו על פני קטע כבוש ושוב רכבנו על סינגל מינהלתי בצמוד לגדר הבטיחות עד לגישרון ירוק,
חצינו אותו והגענו לדרך עפר טובה המובילה צפונה,
שביל צופה כנרת המשיך הלאה מזרחה ומעלה לתוך שטח המרעה בואכה נחל סמך אל על,
אנחנו נפרדנו ממנו ועם הדרך המשכנו צפונה ,
הדרך התעקלה שמאלה מערבה חצינו גשר אירי עם מעט מים,
חלפנו על פני מטע רימונים ומנע בקר
הגענו לירידה לחלקו התחתון של נחל סמך,
הבזלת עוזבת אותנו ואנחנו רוכבים בדרך לבנה ,מחורצת וזרועת אבנים קטנות עד לערוצו של נחל סמך,
הערוץ יבש ,קיץ ראשון מזה כ -20 שנה.
חצינו את הנחל לגדה הצפונית והמשכנו מערבה,
מצד ימין בהמשך מבנה טחנת קמח מסוג טחנות ארובה שפעלה בכח המים בימים טובים יותר,
חציה נוספת של הנחל מכיוון צפון לדרום ושוב מערבה,העמק הקטן שלפנינו משופע בעצי שיזף.
הלאה מערבה ,חציה נוספת ושוב מערבה בינות לפרדסים ,מטעי בננות וכרמי ענבים,
הדרך טובה וסלולה והובילה אותנו  אל הכיכר בצומת כורסי.

נחַל סָמָךְ הוא הגדול בנחלי דרום רמת הגולן, הזורם לכיוון דרום מערב, ונשפך לכנרת מצפון לעין גב, ליד כורסי. לפני שהוא נשפך לכנרת, נחל סמך מתאחד משני יובלים עיקריים: נחל אל על שזורם מדרום, ונחל סמך שזורם מצפון. מי הנחל נאגרים בכמה מאגרים: מי נחל אל על במאגר בני ישראל, ומי נחל סמך במאגר רויה (מַאֲגַר סָמָךְ) בגובה של 435 מטרים מעל פני הים. חלקו התחתון של נחל סמך מושך מים כל ימות השנה, וכיום הוא משמש בעיקר למרעה בקר. בתקופה הכלקוליתית היו בנחל סמך יישובים רבים שהתפתחו מאוד, והיה למקום מפואר ומפורסם. השגשוג היה ניכר בכל התקופות, אך השגשוג העיקרי הגיע בתקופה ההלניסטית, בה הוקמו בשטח נחל סמך יישובים רבים, ואף מצודות. שמו של נחל סמך בעברית הוא על פי שמו בערבית – "ואדי א-סמכ", שמשמעותו "נחל הדגים". בשנת 2005 נפגע נחל סָמָךְ בשריפה גדולה שהתחוללה באזור. תוצאותיה היו 3,500 דונם של חורש טבעי שנשרפו, והגורם לה, ככל הנראה, הייתה חניכה בתנועת נוער ששרפה את נייר הטואלט בו השתמשה.

 

 

 

עץ השיזף הוא העץ השליט בדרום הגולן ובמורדות,מוצאו מסודן והוא מורגל בתנאי יובש קיצוניים,הוא פורח ונותן פרי פעמיים בשנה מה שמכפיל את סיכויי ההפצה שלו,עמידות בשריפות ,העץ מלבלב כ-6-7 שבועות אחרי שריפה קשה לעומת עצים אחרים שמשתקמים אחרי חודשים ושנים אם בכלל. העץ גם משמש כבית גידול לזיקית המובהקת שחיה על העץ ,משתמשת בו להסוואה לטובת הגנה וציד וגם ללינה,על כל עץ חיות בד"כ שתי נקבות וזכר. תופעה מעניינת נוספת היא מושבת הקינון  סביבנו,הקינים נטושים כמובן בעונה זו,הם נבנו ע"י הדרור הספרדי שכחלק מתהליך החיזור הוא בונה את הקן לבדו,הנקבה לא מאשרת לא את הקן הראשון וגם לא את השני ולפעמים גם קינים נוספים לא משביעים את רצונה. לכן יש כאן ריבוי של קינים שרובם נטושים גם בעונה.

 

 

*****

קטע חמישי,
לאורך חוף כנרת
מכורסי דרך נוקייב לחוף סוסיתא 

מהכיכר המשכנו לכיוון החוף,חוף כורסי ,
עברנו על פני שער הכניסה והמשכנו דרומה על כביש השירות,
חלפנו על חוף לבנון וחוף חלוקים וחברנו לדרך עפר עם חלוקי נחל וסימון של שביל סובב כנרת (ולא צופה) השביל מסומן בצבעים סגול ,לבן וכחול.
החוף היה  עמוס ויתרנו על רכיבה בקטע האחרון ממש קרוב לקו המים
המשכנו לרכב על  שביל סובב כנרת ,הדרך פעמים כבושה היטב ופעמים רצופה חלוקי נחל,
חלפנו  תחת מוצב נוקייב על הציר שהיה התחליף לכביש מעין גב לצומת כורסי טרם סלילתו אחרי מלחמת ששת הימים.
בהמשך עברנו בחוף גופרה, מול המזנון על החוף בריכה קטנה,נביעה של מעיין גופרתי בטמפרטורה קבועה של 31 מעלות.
רכבנו הלאה דרומה ,מגופרה יצאנו לסינגל בתוך חורשה לא גדולה ,
חלפנו על פניה והגענו לחוף סוסיתא, בצידו הדרומי של החוף מצאנו לנו פיסת חוף שקטה.
אחרי כמעט 40 ק"מ ,קצת יותר משש שעות רכיבה,עליות, ירידות,אבק וזיעה נכנסו למים.
היה שווה כל טיפת זיעה.
מהיציאה מחוף סוסיתא רכבנו מזרחה על שביל עם סמ"ש כחול
שהוביל אותנו אל מתחת לכביש ,חצינו ,עלינו בצד השני ופנינו ימינה דרומה והגענו לכלי הרכב.

 

 

במוצב הסורי נוקייב ביקר צה"ל פעמיים

ביקור ראשון פעולת כינרת – "מבצע עלי-זית" (11 בדצמבר 1955). בעקבות ירי סורי על דייגים בכינרת הוחלט על כיבוש ופיצוץ כל המוצבים הסורים מעל מזרח וצפון הכינרת. הייתה זאת פעולה ראשונה של צנחנים בשילוב נחיתה מהים וסיוע ארטילרי. הפעולה בוצעה ע"י צנחני גדוד 890, חיילי הנח"ל ולוחמים מגדוד 51 של גבעתי. הכוחות פוצלו לשישה כוחות משנה.
כוח א'  בפיקודו של מג"ד 771 אהרון דוידי, כלל את: פלוגה ה' – לוחמי קורס מכי"ם בפיקודו של רפאל (רפול) איתן אשר כבשו את מוצבי השפך בצפון. לוחמי פלוגה ב' בפיקודו של מוסה עפרון אשר ביצעו את החסימות בצפון הכינרת ומנעו מהצבא הסורי גישה למוצבי השפך ובית הבק. פלוגה ג' בפיקודו של מרסל טוביאס אשר כללה מחלקת מדריכי צניחה בפיקודו של זלמן זמיר ומחלקת טירונים שהיו אחראים על העברת הכוחות דרך נהר הירדן. פלוגה ז' של לוחמי הנח"ל בפיקודו של אלישע שלם – כבשו את מוצב בית הבק. כוח א' של דוידי התכנס במחנה פילון ויצא לפעולה מאלמגור (תל מוטילה).
כוח ב' בפיקודו של מאיר הר ציון כלל את לוחמי פלוגה א' הסיירת אשר כבשו את ארבעה המוצבים מסביב לכפר כורסי מצפון לעין גב. הכוח התכנס ויצא לפעולה מעין גב.
כוח ג' בפיקודו של שמואל רן (גולדברג) כלל את פלוגה ג' מגדוד 52 של גבעתי אשר כבשה והרסה את מוצבי נוקייב מצפון לעין גב.
כוח ד' בפיקודו של יצחק בן מנחם "גוליבר" כלל את לוחמי פלוגה ד' שיצאו מבית ירח בנחתות של חיל הים וכבשו בהפתעה את מוצבי כפר עקב.
כוח ה' בפיקודו של אריה בירו כלל חלק מלוחמי הנח"ל של פלוגה ו' אשר טיפסו לכוון הכפר סקופיה שברמה, ערכו חסימות ומנעו מהצבא הסורי גישה למוצבים לאורך הכינרת.
כוח ו' בפיקודו של יאיר תל צור כלל חלק מלוחמי הנח"ל של פלוגה ו' שכבשו את מוצב הגבול (חירבת אל חמה) והיו אחראים לאיסוף שבויים ונשק שלל.
כמו כן השתתפו כוחות ארטילריה של חת"ם (תותחים 25 ליטראות ומרגמות כבדות 120 מ"מ), חיל הים שהנחית את פלוגה ד' ופינה אותה וחיל האוויר שעזר לתאם בין הכוחות.
המקור והרחבה

 

 

"ביקור שני" – "מבצע סנונית" בחודש מרס 1962 הסורים שוב ירו על סירה בכינרת, מעשה כמעט שיגרתי, רק שה"קורבן" הפעם הייתה סירה של חיל הים. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון זעם ודרש פעולה מיידית "בתוך 24 שעות". לצנחנים נדרשו ארבעה ימים כדי לצאת לפעולה. מח"ט גולני, מוטה גור, הודיע כי הוא מוכן לפעולה מיד ו"זכה". יש לציין כי המבצע תוכנן כבר שנתיים קודם אך בוטל בהוראת משה דיין שלא הבין ששאלה של חייל בתדריך לקראת המבצע וחשב שחיילי גולני מפחדים. המבצע כנגד האויב הסורי ברמת-הגולן, מבצע "סנונית", פשיטה לילית על הכפר נוקייב הדרומי, נוקייב החדשה ועל המוצב הפלוגתי מעליו. המוצב היה גדול ומבוצר באורך 300 מטר וברוחב 150 מטר עם חמש מצדיות-בטון, תעלות-קשר, עמדות וגידור. מועד הפשיטה נקבע לליל ה-16-17 במרס 1962, לאחר שבראשית אותה שנה הגבירו הסורים את התקפותיהם על הדייגים הישראלים בצפון-מזרח הכנרת. פעולת נוקייב (מבצע "סנונית") בוצעה על-ידי צוות-קרב מחטיבת גולני בפיקוד המח"ט אל"מ מוטה גור, שהפעיל בפעולה חמישה כוחות-משנה:.
כוח א', הסיירת  בפיקוד רס"ן צביקה עופר, כבש את המוצב הפלוגתי מעורפו לאחר קרב קשה, שנמשך יותר משעה תוך קבלת סיוע
מכוח ב', בפיקוד רס"ן בני ענבר, שפיקד על לוחמי ביה"ס למ"כים, שכבשו בקלות יחסית את הכפר נוקייב והתפנו להמשך תקיפת המוצב הפלוגתי מחזיתו.
כוח-משנה ד' וכוח-משנה ה', בפיקוד מג"ד "גדעון" יהודה גביש, הורכבו מסגל פלוגות טירונים א' ו-ב', והופעלו כחסימות מצפון לנוקייב וממזרח ליד ביר-א-שקום,
כוח ג', פלוגה מגדוד "הבוקעים הראשון" בפיקוד של המג"ד אורי שילה, רוכז כעתודה על גבי זחל"מים בעין-גב.
כמו כן הופעלו שתי סוללות מרגמות 120 מ"מ. החל משעה 22.30 ב-16 במרס הפעילו הסורים הפגזה כבדה על הכוחות הנלחמים, קיבוץ עין-גב ועל רכס פוריה.
חיילי גולני ביצעו את משימותיהם בשלמות, טיהרו וכבשו את הכפר והמוצב, אך הנסיגה, שבוצעה תחת הפגזה סורית רצופה, התעכבה בשל נסיונות רבים לחלץ ארבעה זחל"מים וטרקטור משדה-מוקשים מדרום לנוקייב. בלילה הופעלו 5 מטוסי "ווטור" לשיתוק הארטילריה הסורית. בקרב נהרגו 7 חיילים ו-45 נפצעו. לסורים נהרגו 35 חיילים, ואחד נשבה.
המקור והרחבה

 

 

 

 

לאחר השהייה במים התארגנו שוב לרכיבה. עלינו מהחוף ויצאנו לעבר כביש 92 תוך חצייתו במעבר תחתיו. רכבנו מאות מטרים והגענו למגרש החנייה ושם הסתיים הטיול.

*****

סוף דבר

טיול זה היה ארוך ומעניין. הוא נמשך כמעט שבע וחצי שעות, ראשיתו  כאמור דקות לפני השעה 07:00 וסיומו לאחר השעה  14:15. רכבנו כמעט ארבע שעות ויתרת הזמן הייתה עצירות למטרות שונות כולל הפסקת אמצע וטבילה בכנרת.

התחלנו את הטיול בגובה 208- מ' מעל פני הים והגענו לגובה של 323 מ' מעל פני הים, הגובה מצטבר היה כאמור כ-740 מ' וכך גם הירידה.

מסלול הטיול היה מגוון בשיפועים ותצורת הקרקע. הרכיבה בו הייתה עם מאמץ פיזי וחייבה התמודדות עם ואתגרים טכניים.

עברנו לאורכו של המסלול במקומות רבים רווי תוכן והיה לנו שפע תצפיות.

עבורי היה זה יום ארוך, יצאתי מהבית בשעה 04:30 וחזרתי בשעה 17:00.

המאמץ היה כדאי ומשתלם.

בנוסף לטיול מעניין, זכיתי להגשים משאלה מימים ימימה.

זמן רב בקשתי להסתובב בפנים שטח, לנוע על מדרונות אלה של רמת הגולן. זה אזור שאני מכיר היטב ועל הכבישים בו נסעתי פעמים רבות ובמקומות לאורכם ביקרתי עשרות פעמים. הרכיבה על האופניים אפשרה שאיפה זו

לסיום, זו הזדמנות להודות לחברים שהשתתפו ויחד היוו  חברותא נעימה וסולידרית.

תודה מיוחדת מגיעה לגיל מועלם שיזם את הטיול, הוביל אותו, הסביר בפירוט לאורכו ואירח אותנו בחצר ביתו וגם כתב את סיפור הדרך. מן הסתם עוד נצא לטייל  יחד במחוזותיו.

 

 

*****