ביום שישי (23/9/2016) התחלנו סדרת טיולים חדשה בגליל העליון המערבי אותה משה כץ ואני יזמנו.

 

ההרכב האנושי של הקבוצה היה מיוחד. היינו חמישה אנשים, ארבעה קיבוצניקים (קיבוץ המאוחד): משה כץ וצביקה אסף (אפק) ושלמה אדטו ובנו זיו (כברי) ואני העירוני היחיד.

 

המסלול מעגלי נגד כיוון השעון,
חלקו במרחב הפתוח וחלקו בשטח הבנוי
התכנון וההובלה משותפת

 

את התוואי הכללי של מסלול תכננו משה ואני. שלמה הציע לשנות אותו במעט וחלקים ניכרים ממנו הוא הוביל. אני נטלתי את ההובלה בג'וליס ובכפר יסיף. את החלק האחרון הובילו שלמה וצביקה.

 

האזור: גליל עליון מערבי

הגליל העליון הוא החלק הגבוה יותר של הגליל ומשתרע גם מעבר בתחום לבנון עד נהר הליאטני. בפינה הדרומית מזרחית של הגליל העליון שבתחום ישראל, בגוש הר מירון גובהו מגיע ל-1,200 מ', גובה כפול משיא הגובה בגליל התחתון, כ-600 מ' בהר כמון. המבנה הגאולוגי והטופוגרפי של הגליל העליון הוא מורכב ומסובך ביותר בארץ ישראל. את הגליל העליון, כמו הגליל התחתון, ניתן לחלק לשלושה אזורים: המזרחי, המרכזי והמערבי. אזור הטיול היה באחרון.

 

ההיבט הגאוגרפי והגאולוגי: 
הפינה הדרום מערבית של הגליל העליון
ומזרח מישור חוף הגליל שהוא חלק ממישור החוף הצפוני

בחלק המערבי של הגליל העליון נמצאות מספר שלוחות רחבות ושטוחות יחסית, שכיוונן מזרח – מערב העולות באיטיות ממישור החוף הגלילי מגובה 120 מ' עד למדרגה ברורה  בגובה 420 מ' שבה עולה השטח עד להרי הגליל העליון המרכזי.  הנחלים, היוצאים מן ההר המרכזי מערבה מבותרים בין השלוחות בעומק ניכר מתחתן.

 

 

 

ההיבט היישובי:
אזור בו מספר יישובים
רובם יישובי מיעוטים (דרוזים, נוצרים, מוסלמים)

יישובים אלה היו קיימים בשלהי המאה ה-19

בתקופת השלטון הבריטי,
האזור נכלל בתחום מחוז עכו
טרם היו באזור יישובים יהודיים

 

 

ההיבט המוניציפלי:
יישובים ישראלים ושטחים פתוחים
בתחום מועצות אזוריות מטה אשר ומשגב
יישובי המיעוטים מועצות מקומיות

 

*******

קטעי המסלול והמקומות לאורכו

 

הטופוגרפיה היא המכתיבה את מהלך המסלול:
שלוחות נטויות ממזרח למערב להן מדרונות תלולים משני העברים
ועמקי הנחלים עמוקים ביניהן

 

 

חלק ניכר ממרחב המסלול משתרע באגן הניקוז של נחל יסף,
חלק האחר נמצא בתחום הצפוני של אגן ניקוז נחל נעמן

 

נחל יסף: הדרומי מבין נחלי הגליל המערבי העליון. זהו נחל אכזב הזורם בעונת הגשמים בלבד. אורכו כ- 20 ק"מ, ושטח אגן הניקוז שלו כ- 66 קמ"ר. מנקז את ערוצי הנחלים: נחל זך מצפון ונחל יצהר מדרום. הנחל מתחיל בסמוך למצפה כישור שבחבל תפן, ונשפך לים בתחומי שמורת חוף וים "בוסתן הגליל", בין מושב בוסתן הגליל לאתר הקרוואנים הנטוש חצרות יסף. אין לאורך הנחל ויובליו מקורות מים טבעיים, וזורמים בהם רק מי שיטפונות בחורף. יובליו משמשים לחקלאות מדרגות, לגידולים עונתיים ולמטעי זיתים. בעבר הוזרמו לנחל שפכים מהישובים הסמוכים לו ומהבסיס הצבאי "שרגא", אולם כיום לא מוזרמים לנחל שפכים באופן יזום, אם כי עקב תקלות במערכות הביוב מוזרמים מדי פעם שפכים ברמות טיהור שונות אל הנחל.

 

*****

קטע ראשון, חימום לקראת הבאות

– יציאה מתחום תחנת דלק פז בצומת הכניסה לבית עלמין אשר
– מזרחה בחלק דרומי של גבעות מכר הנקראות גם גבעות טנטור
– חציית כביש 70 בצומת יאסיף

 

העיר הערבית החדשה טנטור – לראשונה מאז קום המדינה, בנובמבר 2014,  אושרה על ידי המועצה הארצית לתכנון ולבניה תכנית להקמת עיר ערבית חדשה על גבעת טנטור, בצמוד ליישוב ג'דידה־מכר ומתוכננים לגור בה כ–40 אלף תושבים. תכנית העיר החדשה גובשה בארבע השנים הקודמות על ידי משרד תכנון בראשות האדריכל ערן מבל והיא קודמה ביוזמת רשות מקרקעי ישראל, משרד הבינוי והשיכון ומינהל התכנון במשרד הפנים. מהלך זה נעשה על פי החלטת ממשלה שהתקבלה כבר בשנת 2008. בדו"ח שהכינו מתכנני העיר החדשה הם ציינו את הצורך ליצור יישובים שהם מחוץ למסגרת הקיימת של יישובים השייכים למספר חמולות ושייתנו מענה למשקי בית חסרי קרקע. היישוב החדש מיועד באופן מכוון למעמד הביניים והוא אמור לרכז חלק מהאליטה של החברה הערבית בצפון הארץ. "הקמת היישוב היא מסר לאוכלוסייה הערבית שאין מקימים יישובים חדשים רק ליהודים אלא גם לערבים, כחלק מתהליך של אפליה מתקנת והגברת שיתוף הפעולה של האוכלוסייה הערבית בתכנון המרחב הציבורי" נכתב בדו"ח. השטח של העיר החדשה יהיה בהיקף של 2,700 דונם והוא נמצא. היישוב החדש אמור להתבסס מבחינת נגישות תחבורתית גם על חיבור לקו הרכבת המתוכנן מעכו לכרמיאל. לפי התכנון צפוי לקום בו פארק עירוני והוא יתבסס על בנייה רוויה, קרי צפופה, הכוללת בניינים המגיעים לגובה של שש קומות ויותר שבדרך כלל לא נפוצים בערים ערביות קטנות או בינוניות. כמו כן היישוב אמור להיות בעל סטנדרטים משופרים בתחומים כמו טיפול בפסולת, ויוקמו בו מרכזים למיון ומיחזור פסולת. ביישוב הקיים ג'דידה־מכר יש כיום בעיה קשה של טיפול במפגעים סביבתיים והוא מוקף במוקדים של אתרי פסולת פיראטית. כמו כן בשנים האחרונות היו שם קשיים בתחזוק מערכת הביוב. בשולי העיר אמור לקום פארק של תעשייה נקייה ועתירת ידע. הנוף הפתוח הצמוד אל הפארק יישמר ותהיה בו רצועת חיץ של קרקע שתאפשר את ויסות החלחול של מי גשמים כך שלא ייגרמו שיטפונות או סחף קרקע. בתוך העיר מציעים המתכננים לאגום שיטפונות בשלוליות חורף כדי לשמר מערכות אקולוגיות. כמו כן, הם מציעים ליצור רצועות של צמחייה ברחובות הראשיים של העיר כדי למתן השפעות של זיהום אוויר. מקורות אחד שני ושלישי (עם תרשימים). מעמדה המוניציפאלי של העיר עדיין לא נקבע, אבל מועצת ג'דידה־מכר טוענת שהעיר צריכה להיות שייכת לתחומה. במחצית 2016 נודע שלמרות הקרבה משרד הפנים אינו מתכוון לאחד את היישובים לרשות אחת – ג'דיידה־מכר תישאר עם התשתיות הקיימות, כשלידה תקום עיר חדשה עם תשתיות מודרניות. אז התברר שלעת זו היה ברור לאחר הקמתה של העיר, בהתאם להחלטת הממשלה וככל שתתקבל בקשה לאיחוד רשויות או שינוי גבולות יישקל הנושא מקור.

 

בקצה קטע זה חצינו את כביש 70 בצומת יאסיף על כביש 85

כביש 70 (בחלקו הדרומי מכונה בטעות "דרך ואדי מילֶ‏ק" וצ"ל דרך וואדי מילח הוא כביש ארצי שאורכו 76 ק"מ שכיוונו משתנה מתחיל במחלף זכרון יעקב בדרום ומסתיים בשלומי בצפון. כביש 70 הוא אחד משני עורקי התנועה העיקריים החוצים את הכרמל תוך שהם מחברים בין מישור החוף הצפוני לעמק יזרעאל (האחר הוא כביש 65 הידוע גם ככביש ואדי עארה). כביש 70 ממשיך צפונה דרך מישור חוף מפרץ חיפה (עמק זבולון) למרגלות הרי הגליל המערבי, ומשמש כציר אורך מקביל לכביש החוף הצפוני הקרוב יותר אל החוף. הכביש משמש בפועל כציר מהיר העוקף את חיפה והקריות. הקטע מזכרון יעקב לצומת העמקים (צומת ג'למה) היה קיים עוד בימי המנדט הבריטי וכך גם הקטע משפרעם עד צומת אחיהוד.  מצומת אחיהוד וצפונה לא היה קיים הכביש כפי שמוצג במפה למטה המראה את תמונת המצב מייד לאחר מלחמת העצמאות. בהמלצת צה"ל נסלל קטע הכביש מצומת יאסיף עד צומת כברי ומצומת כברי עד כביש הצפון. הקטע הצפוני, מיגור לצומת סומך נסלל רק בשנות ה-70' ונפתח לתנועה בשנת 1979. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הורחב הכביש לכביש דו-מסלולי, בחלק שמצומת פוריידיס עד לטמרה ולפני מספר שנים שופר קטע הכביש מצומת יבור עד צומת אחיהוד. בעוד מספר שנים קטע כביש 70 שבין צומת יגור בדרום ומחלף סומך בצפון ישנה את דמותו עם השלמת סלילת קטע 3  של כביש 6.

כביש 85 הוא כביש רוחב ארצי בצפונה של ישראל. הכביש מוביל מעכו במערב לצומת עמיעד במזרח, שם הוא נפגש עם כביש 90. אורכו של הכביש 47 קילומטר. בתחומי העיר עכו נושא הכביש את השם רחוב בן-עמי. שמו העממי של הכביש הוא 'כביש עכו-צפת', בעקבות מסלולו הישן של הכביש קודם להארכתו ב־1980

*******

קטע שני, מזרחה במעלה שלוחת אחיהוד 

 

– מזרחה בדרך המקבילה לכביש 85
– צפונה לעבר יער שיח אמין טריף
– תחילת העלייה לגבעת הראשונים של יסעור
– במעלה דרך נוף בשלוחת  אחיהוד
– מצפה אחיהוד

 

קטע מסלול זה היה בתוך יער אחיהוד. לאחרונה השלימה קרן קיימת לטובת הרוכבים הכשרה שביל צר ומתפתל (סינגל) סביבו. אך בזמן קיום הטיול טרם היה מסומן במפה. אנחנו רכבנו בדרכי המלך הרחובות.

הגליל המערבי היה נחלת שבט אשר. "אחיהוד" היה אחד מנשיאי השבט "וּלְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר נָשִׂיא אֲחִיהוּד בֶּן שְׁלֹמִי" (במדבר לד, כז).

יער אחיהוד ניטע בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 משתרע על פני כ-8,000 דונם. קק"ל העניקה בנטיעת היער תעסוקה לעולים חדשים ממושבי הסביבה אחיהוד ועמקה. במחזורי הנטיעה הראשונים ניטע היער בעיקר עצי מחט – אורן ירושלים וברוש מצוי. גל נטיעה נוסף נערך בשנות ה-70 ואז שולבו ביער מיני איקליפטוס ומינים נוספים של עצי מחט, כגון ברוש אריזוני, אורן קנרי, אורן הגלעין, אורן ברוטיה ועצים רחבי עלים. היער סבל קשות מהתקפה של כנימה בשם מצוקוקוס ארצישראלי, ולכן בשנות ה-90 חודשו הנטיעות ביער. בחלקות האלה צומחים כיום גם עצים רחבי עלים כגון אלון מצוי, אלה ארץ-ישראלית, כליל החורש, לבנה רפואי, קטלב מצוי וחרוב מצוי. בשנים האחרונות הועתקו אל היער יותר מאלף עצי חורש שנעקרו מבית הגידול הטבעי שלהם, שנהרס בגלל עבודות פיתוח בדרכי הביטחון שבגבול הצפון.

 

 

 

הגענו לאתר החדש, אתר ראשונים שבו הוקם לראשונה קיבוץ יסעור שנמצא מדרום לצומת אחיהוד

יסעור – הקיבוץ הנמצא בתחום המועצה האזורית מטה אשר הוקם בשנת 1949 על אדמות הכפר החרב אל-בירווה, על ידי עולים מהונגריה שהתארגנו כבר בשנת 1947 בקיבוץ "אחד במאי" של התנועה בארץ זו. בשנת 1951 הצטרף הגרעין הראשון מאנגליה ובשנת 1956 הצטרפו אליהם השלמה ברזילאית מקבוץ ד' של "השומר הצעיר". בהמשך, הצטרף גרעין של עולים מברזיל. שם הקיבוץ הוא סמלי, ונבחר עקב רצון המתיישבים לעסוק במקצוע הדיג (היסעור הוא עוף המצטיין בשחייה). אכן, בשנותיו הראשונות, התפרנסו התושבים מדיג בבריכות דגים שהקימו בשטחם. מלבד ענף המדגה, בלט גם ענף הלול וענפי החקלאות הנוספים היו רפת, צאן, משתלה. כמו עסק המשק בתעשיה: מפעל רהיטים, אלקטרוניקה יסעור לימים הפך ל- "עץ הדעת", מג"י – מפעל לגרביים. אוכלוסיית הקיבוץ מונה היום למעלה מ-700 תושבים. יסעור הוא ”קיבוץ מתחדש”, כלומר, זהו קיבוץ שעבר שינויים באורחות חייו אך הוא עדיין שומר על ערכי ליבה שמגדירים אותו כקיבוץ, לעומת סוגים אחרים של ישובים. המשק מתבסס על גידולי שדה יען – משותף עם קיבוץ עין המפרץ, מטעי רימונים, אפרסמון ואבוקדו, רפת, לול, מערכת חינוך, תחנת דלק, בית סיעוד. בנוסף, יש מגוון רחב של בעלי מקצועות חופשיים ובעלי עסק, שכירים ועצמאיים אשר פעילים ביסעור והסביבה.

 

 

לאחר ביקור באתר ראשונים התחלנו בטיפוס על דרך הנוף לאורך שלוחת אחיהוד

 

 

אֲחִיהוּד הוא מושב עובדים שנוסד בשנת 1950 על ידי עולים מתימן, משתייך לתנועת המושבים ונכלל במועצה האזורית מטה אשר ומתגוררים בערך 200 משפחות. מושב אחיהוד והוא בעל צביון דתי. מקור שמו של המושב במקורות תנ"ך: מהפסוק "ולמטה בני אשר נשיא אחיהוד בן שלומי". ההחלטה להקים את המושב התקבלה לאחר שנתגלו באזור מקורות מים המאפשרים הקמת יישוב חקלאי. לצידו של המושב נוסד הקיבוץ יסעור. שני היישובים נמצאים במקום בו היה הכפר אל-בירווה. שטחו של המושב עומד על כ-1800 דונם, ומרבית תושביו הם עולים מתימן. מיקומו בקרבת צומת אחיהוד – על כביש 85 וכביש 70 מושך שוכרים חיצוניים. המושב מתנהל על ידי אגודה שיתופית בה כ- 150 חברים. רק בעלי הנחלות (בעל נחלה – אדם בעל משק, שדה או מטע) הם חברי האגודה בעלי זכות בחירה אחת לשנתיים.
בעידודו של המשרד להגנת הסביבה כדי להתאים את אמצעי ייצור החלב לתקופה, ולמנוע זיהום מי תהום משפכים של רפתות הוצאו הרפתות מתחומי המושב והוקם פארק חלב בגבעה שליד המושב כאשר כשלושה ארבעה משקים מתאחדים ומקימים רפת גדולה. כיום, פארק החלב מונה כ- 8 רפתות גדולות, אחת מהן רפת רובוטית, והיא הרפת הרובוטית היחידה בגליל המערבי ואחת מ-70 במדינת ישראל. הרפת בבעלות חברת דמתי שלום ושות'.

אל ברוה הכפר ניצב על גבעה סלעית שגלשה למישור חוף הגליל. הנוסע הפרסי נאסר ח'סרו, שעבר בכפר בשנת 1047, קרא לו בִּרְוָה ואילו הצלבנים כינו אותו בְּרוֹאֶט. בסוף המאה ה-19 מנתה אוכלוסיית הכפר כ-900 תושבים וערב מלחמת התגוררו ביישוב  כ-1,400 מוסלמים ו-130 נוצרים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 13,542 דונם, מהם 546 אשר נרכשו בידי יהודים. כלכלת הכפר התבססה על חקלאות ותושביו גידלו חיטה, שעורה, תירס, שומשום, מלונים וזיתים. היו בכפר שני בתי-בד שהופעלו באמצעות בעלי-חיים, ובית-בד ממוכן. בתל אל-בּיר אל-ע'רבּי (תל בירה), ממערב לכפר, נמצאו שרידים ארכאולוגיים  מהשנים 2300 עד 900 לפנה"ס ויתכן ששימש כמקור לאבני-בנייה עבור בתי-הכפר. כפר זה נכבש במלחמת העצמאות לראשונה בתחילת חודש יוני ערב ההפוגה הראשונה ולאחר כיבוש עכו במבצע בן עמי וסופית לקראת סיומה ומבצע דקל. על אתר הכפר אל-בִּרְוָה הונחה ב-6 לינואר 1949 אבן הפינה להקמת קיבוץ יסעור. למעשה הוקם הקיבוץ כקילומטר ממערב לאתר הכפר. בשנת 1950 הוקם מושב אחיהוד על החלק המערבי של אדמות הכפר. שלושה בתים, שני מקדשים ובית-ספר נותרו מן הכפר. המבנים ניצבים עזובים, מוקפים בעשבים שוטים, שיחי צבר ועצי תאנה, תות וזית. עיי-חורבות מהבתים פזורים בינות הצמחייה, ובמקום נותרו גם מספר קברים מוזנחים.

 

 

פארק התעשיות בר-לב הוא אזור תעשייה השוכן כקילומטר מזרחית לצומת אחיהוד, סמוך לכביש עכו-צפת. הפארק קרוי על שמו של הרמטכ"ל השמיני, רב אלוף חיים בר-לב. מנהלת הפארק היא חברת בת של המועצות באזור: מועצה אזורית משגב, מועצה אזורית מטה אשר וכרמיאל. הפארק הינו פרי יוזמה משותפת של שלושת הרשויות ומטרת הקמתו היא יצירת מקומות תעסוקה רבים לתושבי האזור, תוך שמירה על איכות הסביבה ואופיו הכפרי של האזור. הפארק הוכרז כאזור עדיפות לאומית א'. גודל הפארק הוא כ-1,150 דונם, ובתחומו שוכן מנחת ציקלון לטיסות פנים. מנהלת הפארק רואה את תפקידה להקל על היזם בתהליך בניית מפעלו החדש. המנהלת מעניקה את מיטב הסיוע בתהליך קבלת האישורים הנדרשים וליווי מקצועי לכל אורך תהליך הקליטה שלך בפארק. המנהלת דואגת לפיתוח כלל התשתיות הציבוריות בפארק, לשיווק המגרשים והבאת יזמים חדשים. המנהלת דואגת למתן שרותיים נוספים כגון שמירה, פינוי אשפה, ניקיון ותחזוקה, לחזות הפארק, לגינון, תאורת הרחובות ושמירה על הרכוש הציבורי. קבלת מפעלים חדשים מותנית בהתאמת המפעל לתקנון תכנית בניין עיר (ת.ב.ע) ועמידה בסיווג השימושים שהותרו לפארק ברלב. ככלל מיועד הפארק לתעשייה מתקדמת ונקיה. בחודש אפריל 2013 החלו עבודות להרחבת הפארק, בסיומם הוא ישתרע על 2,030 דונם.בתחומי הפארק שוכנים כשלושים מפעלים, הן תעשייה קלאסית, מסורתית מגוונת והן קריית הי טק המיועדת לתעשיות עתירות ידע וטכנולוגיה בין הבולטים הם: מפעל השיש אבן קיסר שדות ים ומחלבת שטראוס.

 

 

 

 

 

 

טל-אל הוא יישוב קהילתי נמצא מעל ואדי יצהר, הנטוע כולו בכרמי זיתים ונכלל בתחומי המועצה האזורית משגב. היישוב מצוי בסמוך לצומת אחיהוד, ונוסד בשנת 1980 במסגרת מפעל הקמת המצפים שנועד להמשך ייהוד בגליל שהחל במחצית השניה של שנות ה-70' . היישוב הוקם על ידי 12 משפחות חלוצות, 10 מהן עלו מברית המועצות ו-2 משפחות ישראליות. כיום, היישוב מורכב מכל עדות ישראל וחיים בו כ-250 משפחות וכ-992 תושבים. היישוב הוקם בראשיתו כמושב עובדים, השייך לתנועת המושבים. מאחר שלא ניתן היה להשתית את היישוב על משקים חקלאיים, בגלל מגבלות של קרקע חקלאית זמינה ומגבלת מכסות מים, שונה היעוד וכיום מוגדר הכפר כיישוב קהילתי. הוא רשום כאגודה שיתופית במסגרת "המרכז החקלאי". זהו גוף תנועתי המאגד בתוכו קיבוצים, מושבים שיתופיים ועובדים וכן כפרים וישובים קהילתיים.

 

 

*******

קטע שלישי, סובב הר גמל

– ירידה ממזרחה חניון מצפה אחיהוד על הכביש
– מול צומת גילון
– טיפוס בכביש מעל נחל חמרה שהוא יובל של נחל יצהר
– הגעה למול שער הכניסה לבסיס תחמושת תפן
– הפסקה קצרה בחניון מול שער הבסיס

 

 

הר גמל  נמצא באזור הגבול שבין הגליל התחתון והעליון. ההר הטרשי ניכר היטב בשטח, בשתי "דבשותיו", לאורכן עובר קו העתק גיאולוגי. אזור הפסגות טרשי מאד, בעיקר לאורך קו ההעתק. במפנה הצפוני, גדל חורש ים-תיכוני, ובו צומחים שיחי אלון מצוי, אלה א"י, ער אציל ועוד. במפנה הדרומי, החשוף לשמש, צומחים שיחי אלון מצוי ואלת המסטיק, ובאביב פורח כאן עיריוני צהוב. כמו כן, ניטעו באזור אקליפטוסים ואורנים. מפסגות ההר יש תצפית נוף יפה.
לעתים מבלבלים בינו לבין הר באותו השם הנמצא בסמוך למצפה רמון. מקור שמו של ההר הוא בשתי פסגותיו המזכירות בצורתן דבשת כפולה של גמל. בתקופות פרה-היסטוריות גרו במערות יונים בהר זה. פסגת ההר משוננת ועשויה טרשים. ערביי האזור מספרים אגדה, לפיה הנביא מוחמד עבר במישור עכו וחיפש מקום בו יוכל ללון בלילה. ההרים מסביב החלו לריב ביניהם על מי מהם ילון הנביא. הריב המילולי התפתח במהרה לריב אלים, כאשר הר גמל שלף חרב ושרט את הר הכרמל, אשר נשאר מצולק עד לעצם היום הזה. הר הכרמל הניף גרזן שבאמצעותו ריסק את הר גמל ולכן הוא מרוסק עד לעצם היום הזה.

 

*******

קטע רביעי, ירידה לצורך עליה

– בצמוד לגדר המתקן הביטחוני
– במורד אל נחל יצהר 
– טיפוס אל שלוחת ירכא – ג'וליס

*******

קטע חמישי, גלישה לג'וליס וביקור בו

– במורד וכניסה אל ג'וליס ממזרח
– סיבוב בכפר
– כיפת קבר שיח עלי אל – פרס
– קבר שיח אמין טריף
– במורד צפון מערב הכפר
– צומת סולטן בשא אל אטרש
– יציאה מתחום ג'וליס
– מול מרכז מזון בתחום ירכא

 

 

 

גלשנו ונכנסנו ממזרח לתחום היישוב ג'וליס

ג'וליס יישוב דרוזי ובו מתגוררים כ-6,000 תושבים ושמאורגן כמועצה מקומית שהוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1967. ג'וליס היא מקום מושבו של השייח' מוואפק טריף, ראש העדה הדרוזית, והשייח' נעים כאמל הנו, קאדי בית הדין השרעי הדרוזי בישראל.
מקור השם כנראה בנומן "יוליוס" שהיה בשימוש על ידי הדיקטטור יוליוס קיסר ושלושת הקיסרים הראשונים של רומא: אוגוסטוס, טיבריוס וקליגולה, דבר אשר מעיד על תקופת הבניה הראשונה מאמצע המאה הראשונה לפנה"ס עד אמצע המאה הראשונה לספירה, או מהמילה "ג'לס" שפירושה "ישב" היות שהיישוב "יושב" על אזור יחסית שטוח ונמוך לעומת ההרים המתנשאים ממזרח ובמיוחד היישוב השכן-ירכא. בגו'ליס התקיים יישוב בתקופת התלמוד ובימי הביניים. לפי תעודות בארכיון הטורקי, במאות ה-14 וה-16 הייתה בג'וליס קהילה יהודית. ב-1388 העתיק סעדיה בן יעקב את "ספר המספיק" מאת תנחום הירושלמי "בעיר ג'ולס דעל מי בורות הסמוכה לעכו, די על שפת הים". לפי יצחק בן צבי קיומה של קהילה יהודית בתוך כפר חקלאי מובהק שאיננו מרכז מסחרי מעיד כי אנשיה עסקו גם הם בחקלאות. היישוב הנוכחי הוקם במאה ה-16.
בג'וליס יש שני אתרים היסטוריים בולטים: קבר שיח` עלי פארס וביתו וקברו של שיח' אמין טריף שהיה שנים רבות מנהיג העדה הדרוזית במדינת ישראל. אתרים נוספים בכפר: בית המורשת הדרוזית גן אל מונה – גן נרחב ומטופח שנוצר על ידי אחד מתושבי הכפר לזכר אמו. בגן יש צמחייה עשירה, מים זורמים בתעלות ומפלים, מבנים שונים כמו טחנת רוח ופסלים שונים. המקום משמש אתר תיירותי. מקור

 

 

 

 

 

סולטאן אל-אטרש ( 1891-1982‏) הידוע אף בשם סולטאן באשא אל-אטרש היה מנהיג דרוזי בולט, לאומן סורי ומנהיג המרד הדרוזי בשנים 1925-1927. אל-אטרש עמד בראש מאבקים נגד האימפריה העות'מאנית, וצרפת בעת שליטתן בסוריה. אל-אטרש הוא בין הדמויות הבולטות ביותר בהיסטוריה של הדרוזים במאה ה-20, ובעל השפעה מרכזית על גורלו של הר הדרוזים ואף על דרכה של סוריה.
בשנת 1925 הנהיג סולטאן אל-אטרש מרד אשר פרץ בהר הדרוזים והתפשט לכל חלקי סוריה וחלקים מלבנון. מרד זה הוא בין הבולטים במנדט הצרפתי בסוריה ולבנון ובמהלכו נוהלו קרבות עזים בכוחות הצרפתים. ב-23 באוגוסט 1925 הכריז סולטאן אל-אטרש על המרד בצרפתים ועד מהירה פרצו קרבות בדמשק, בחומס ובחמאת. אל-אטרש הצליח לנצח במספר קרבות בתחילת המרד, אולם הצרפתים תגברו את כוחותיהם באלפי חיילים ובציוד חדיש והצליחו לכבוש מחדש את הערים המורדות. בשנת 1927 דוכאו אחרוני המורדים. אל-אטרש נידון על ידי הצרפתים למוות, אולם נמלט מבעוד מועד לירדן. הוא שב לסוריה רק בשנת 1937 לאחר שזכה לחנינה ולאחר שנחתם הסכם העצמאות הסורי-צרפתי בשנת 1936. בשובו חיכה לו קהל המונים. בסוף שנות ה-30 קיים אל-אטרש מגעים עם אבא חושי ממנהיגי היישוב היהודי בארץ ישראל. אל-אטרש נטל חלק פעיל בהתקוממות הסורית בשנת 1945, אשר הובילה לעצמאותה של סוריה. בשנת 1948 הוא קרא לכינונו של צבא ההצלה לשחרורה של פלסטין אליו התנדבו מאות דרוזים צעירים אשר נלחמו במלחמת העצמאות. בתקופת שלטונו של אדיב שישכלי נרדף אל-אטרש בידי השלטונות על רקע התנגדותו למדיניות הממשל. בחודש דצמבר 1954 עזב אל-אטרש את סוריה ועבר לירדן. הוא שב לסוריה רק לאחר נפילת משטרו של שישכלי. בשנת 1958 תמך אל-אטרש ביוזמת הרפובליקה הערבית המאוחדת, והתנגד נחרצות לפילוגה של הרפובליקה בשנת 1961. אל-אטרש נודע אף בזכות תרומתו לפיתוח החברתי של הר הדרוזים.
סולטאן אל-אטרש נפטר ב-26 במרץ 1982 מהתקף לב. במסע הלוויתו השתתפו למעלה ממליון אבלים ונשיא סוריה אל-אסד הוציא מנשר רשמי המכתיר את אל-אטרש למפקד הכללי של המרד הדרוזי.
לנוכח העובדה שאל-אטרש היה אחד המנהיגים הבולטים בהיסטוריה המודרנית של סוריה והעולם הערבי, ובמיוחד בתרבות הדרוזית, פסלים רבים של אל-אטרש ניצבים בכיכרות יישובים בהר הדרוזים, ותמונתו תלויה בבתים רבים באזור. בקהילות דרוזיות בסוריה ומחוצה לה וגם בישראל נקראו על שמו מוסדות ציבור ורחובות. דמותו אף בולטת בפולקלור הדרוזי ונזכרת רבות בשירה העממית. הדרוזים רואים בו מופת לפטריוטיות, אומץ וחילוניות. בעת שהנהיג את המרד הדרוזי נודע אל-אטרש באמרתו "הדת לאל, האומה לכל". בכל נאומיו ופרסומיו הקפיד להימנע מלהידרש לסמלים דתיים. אל-אטרש אף דחה את הצעת הצרפתים להענקת עצמאות להר הדרוזים ודרש את עצמאותה של סוריה כולה. לאחר כינונה של המדינה הסורית סירב אל-אטרש לקבל עליו משרה שלטונית. מקור

 

בצאתנו עברנו בתוך הקצה המערבי של ירכא

יִרְכָּא  יישוב דרוזי ובו מתגוררים, למעלה מ-16,000 תושבים, פי שניים וחצי מאשר בג'וליס ושמאורגן כמועצה מקומית שהוכרזה  בשנת 1959. כבר במאה ה-11, עם התפצלות הדת הדרוזית מהשיעה, הוזכר כפר בשם ירכא ככפר דרוזי. אך עד המאה ה-19 אין עליו פרטים רבים. בתחילת התקופה העות'מאנית בארץ ישראל ירכא היה אחד הכפרים הגדולים בגליל המערבי רוב התושבים היו דרוזים שעסקו בחקלאות. במהלך התקופה העות'מאנית התחזקה משפחת מועדי, שקיבלה זיכיון לגביית המסים עבור השלטון העות'מאני. החל מסוף שנות ה-50 של המאה ה-19 ביקרו בכפר תיירים וגאוגרפים אירופאים,שתארו את הכפר ככפר חקלאי דרוזי הבנוי על חורבות מבנים עתיקים. הכפר נבנה מבתי אבן שנבנו בצפיפות סביב חצר מרכזית ו"מנזול" (בית האורחים). בתקופה העות'מאנית נשאר מספר האוכלוסייה בכפר כמעט יציב ובמפקד 1921 נמצאו בכפר 978 תושבים החוקר יוסף ברסלבי שמע ב-1923 מפי תושבי המקום על יהודים שהתגוררו בכפר עשרות שנים קודם לכן, והקבורים ליד קבר הצדיק בכפר. בתקופת המנדט נסללה דרך מכפר יסיף לירכא והחלה בניה מחוץ לגרעין הכפר של בתים מודרניים מבטון וברזל. במבנה החברתי הפוליטי והכלכלי לא חל שינוי רב בתקופת המנדט הבריטי, אך השליטה בכפר עברה בהדרגה ממשפחת מועדי למשפחת מולה. בתקופת מלחמת השחרור לא נפגע הכפר ירכא ותושביו שיתפו פעולה עם שלטונות מדינת ישראל מיד עם הקמתה. באותה תקופה היו בכפר כ-2000 תושבים. ב-1956 הוקמה בכפר מועצה מקומית ובשנות ה-60 של המאה ה-20 נסלל אל הכפר כביש מודרני והוא חובר לרשת המים הארצית ולרשת החשמל הארצית. לאחר שנת 1967 הכפר גדל במהירות, הן במספר תושביו והן במספר המבנים ובשטח אותם תפסו. בשנת 1968 היו בכפר קרוב ל-4500 תושבים. התושבים ברובם זנחו את עבודת האדמה והתפרנסו מתעשייה, קבלנות, ומשירות במשטרה ובכוחות הביטחון. בשנת 1992 הגיע מספר התושבים ל-8,500 איש, נבנו בתי ספר רבים כולל בית ספר תיכון. מקור
בעשורים האחרונים נפתחו מרכזי קניות רבים  אשר ייחודם הינו מחיר נמוך ושווה לכל נפש לצד פעילות בשבת. המונים מגיעים לירכא ומתוכם כשני שליש יהודים.

 

 

 

*******

קטע שישי, בתחום כפר יאסיף

– כניסה לכפר יאסיף מכיוון דרום מזרח
– כניסה לגרעין הכפר
– מול הכנסייה היוונית האורתודוקסית החדשה
– בית העלמין היהודי העתיק
– מרכז היישוב מול מעיין הכפר
-מול הכנסייה היוונית – קתולית
– ירידה לעבר כביש המוביל לאבו – סנאן
– חציית כביש 70
– מערבה בין כרמי הזיתים 

 

כפר יאסיף הוא כפר מיעוטים בו מתגוררים כ-4,000 נוצרים, כ-5,000 מוסלמים וכ-500 דרוזים והמועצה המקומית שלו הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1925.
שרידים רבים מעידים על קיומו של ישוב עתיק יומין שראשיתו בימי הכנענים, הישראלים והפיניקים. במקום מצויים גם שרידים של ישוב יהודי משנאי-תלמודי מימי הרומאים, הביזנטים והצלבנים, אשר נהרסו ברובם או נטמנו. במהלך השלטון העות'מאני, התבססה כלכלת הכפר בעיקר על גידול זיתים וכותנה. בסוף המאה ה-19 היו בכפר בין 350-600 תושבים, מתוכם כרבע מוסלמים והשאר יוונים אורתודוקסים. הכנסייה היוונית-אורתודוקסית היא העתיקה מבין הכנסיות במקום ומשערים שנבנתה לפני כ-250 שנה.
עד אמצע המאה ה-19 חיה בקרב אוכלוסיית הכפר גם קהילה יהודית. במקום נמצא עד היום בית קברות יהודי עתיק, שהיה בשימוש מן המאה ה-17 עד ראשית המאה ה-20. יהודי עכו והסביבה, שלא רצו להיקבר מחוץ לתחומי ארץ ישראל (עכו נחשבה כעיר נכריה מחוץ לתחומי ארץ ישראל), עשו שימוש בבית עלמין זה. ב-1824 ביקר בכפר הנוסע רבי דוד דבית הלל ותיאר את המקום: "צפונית מזרחית לעכו לא הרחק משפת הים התיכון נמצא כפר קטן ושמו כפר יסיף. ובכפר כ- 15 משפחות יהודים ילידי הארץ העוסקים בעבודת אדמה ולהם בית כנסת קטן. הלשון המדוברת היא ערבית, המטבעות המשקלות והמידות כשל עכו". הקהילה חרבה ב-1841 ואחרוני יהודיה עקרו לעכו.
באפריל 1938, במהלך המרד הערבי בארץ ישראל, קבוצה של מורדים ערבים הטמינה מוקשים על הכביש שליד כפר יאסיף. המוקשים גרמו להתפוצצות רכב צבאי בריטי, והרגו תשעה חיילים. כפעולת תגמול, תכנן הצבא הבריטי לשרוף את הכפר, אך מחאות מצד התושבים שטענו שהאחראים לכך הם תושבי הכפר הסמוך כּויכּאת גרמו לבריטים לחזור בהם. שמונה אנשים, בעיקר אזרחים נהרגו בכּויכּאת לאחר מכן מידי הצבא הבריטי. בהתקפה נוספת מצד הערבים על כביש ביטחון בריטי חדש סמוך לכפר, נהרג חייל אחד ונפצעו שניים נוספים. הבריטים שחשדו שוב בתושבי הכפר החלו בתוכניתם לשרוף את הכפר, ובין ה-14 ל-17 בפברואר 1939 הצבא הבריטי שרף 68-72 בתים (כמחצית מבתי הכפר), רובם בבעלות מוסלמית, ומספר קטן של בתים נוצריים ודרוזים. כאשר כמה מתושבי הכפר הסמוך כּויכּאת באו לבחון את ההרס בכפר יאסיף, תשעה מאנשיהם נורו למוות בעת שהתקרבו לכפר. מאוחר יותר משהתגלה שוב כי המבצעים לא יצאו מכפר יאסיף, נאלצה הממשלה הבריטית, לשם פיצויים כספיים לתושבים שנפגעו ולמועצה המקומית. בכספי הפיצויים נבנה בית ספר יסודי ובנין מסחרי בכפר, אשר קיימים עד היום. על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, בשנת 1945 מנתה אוכלוסיית הכפר כ-1,400 תושבים, והשתרעה על פני שטח של 6763 דונם. מקור

 

 

כפר יאסיף על פי הצעת החלוקה של האו"ם מנובמבר 1947, כמו הכפרים האחרים בסביבה לא נכלל בתחומי שטח המדינה היהודית. הם נכבשו על ידי צה"ל במבצע דקל. שנערך בחודש יולי 1948 במסגרת קרבות עשרת הימים לאחר סיום ההפוגה הראשונה. מטרת המבצע הייתה בתחילה לכבוש את מוצבי קאוקג'י ברכסי הגליל המערבי כדי ליצור עומק ברצועת החוף בשליטת צה"ל. למפקד המבצע מטעם המטכ"ל מונה חיים לסקוב ותחת פיקודו היו חטיבה 7 המשוריינת שמפקדה היה בן דונקלמן, גדוד 21 של חטיבת כרמלי וגדוד 13 של חטיבת גולני. הכוחות הערבים של צבא ההצלה בראשותו של קאוקג'י היו מרוכזים באזור סג'רה וניהלו קרב עיקש לכיבוש הכפר. השלב הראשון של מבצע  היה להרחבת רצועת החוף והחל בליל ה-8 – 9 ביולי 1948 עם כיבוש הכפר המוסלמי כויכאת (היום קיבוץ בית העמק) ותל כיסון ממזרח לעכו. בליל ה-9 – 10 ביולי 1948 נכבש את הכפר המוסלמי אל עמקא (היום מושב עמקה). ביום למחרת נכנעו ללא קרב הכפרים הדרוזים כפר יסיף, אבו סנאן וירכא.
השלב הבא היה כיבוש שפרעם. לפני ההתקפה נפגשו בלילה מפקדי צה"ל ונציגי הדרוזים והוסכם שהדרוזים לא יגלו התנגדות לכיבוש. ההתקפה החלה בליל ה-13 – 14 ביולי 1948 בהפגזה ואחריה פרצו הכוחות לתוך שפרעם. אז נמלטו מהעיר רוב תושביה המוסלמים ונשארו בה כ-3,000 תושבים, מרביתם היו נוצרים ומיעוטם דרוזים. כוח מחטיבה שבע יצאה משפרעם לאעבלין וכבשה את הכפר ללא קרב. בהמשך נכבשו בכפרים טמרה, כבול, דמון רוויאס במישור והכפרים שעב מיעאר וכוכב על רכס ההרים. לאחר הצלחת המבצע הוחלט להמשיך ולהתקדם לעבר נצרת ולהביס את קאוקג'י ששם הייתה מפקדתו ובאותו זמן להקל על הלחץ בחזית סג'רה ששם תקפו כוחותיו ללא הפסקה.

 

 

 

 

 

 

שיצאנו מכפר יאסיף עברנו בשולי היישוב אבו סנאן

אבו סנאן ישוב מעורב ובו מתגוררים כ-13,5000 נפש. כיום יש ביישוב רוב מוסלמי: כ-49% מאוכלוסיית היישוב הם מוסלמים, כ-42% הם דרוזים וכ-9% הם נוצרים. לפי המסורת הוקם היישוב במאה ה-13 על ידי השייח באז. משמעות שמו של היישוב הוא "בעל השיניים", והשם הוא כנראה על שם החרב בעלת שני החודים של השייח באז, מייסד הכפר. במחצית השנייה של המאה ה-19 התגוררו בכפר בין 250-400 נפשות, כמחציתם דרוזים וכמחציתם נוצרים, וכן מוסלמים מעטים. האחוז הגבוה של הדרוזים בכפר נבע מהקרבה לאזור הדרוזי ממזרח, שכלל את ירכא, ג'וליס, יאנוח וג'ת.

 

 

*******

קטע שביעי, במישור דרומה לעבר מכר

 

– דרומה במישור חוף הגליל
– חציית ערוץ נחל יסף
– לעבר כפר מכר
– כניסה מכיוון צפון מערב
– למול כנסיית הכפר
– מרכז כפר מכר
– דרומה לעבר כביש 85
– מזרחה טיפוס קל לגבעות מכר
– דרך קצה היער לעבר תחום בית העלמין
– הגעה לתחנת הדלק וסיום

 

נכנסנו לתחום ג'דידה מכר

ג'דיידה-מכר הוא יישוב מעורב שמאורגן מועצה מקומית ערבית שכוללת את שני הכפרים ג'דיידה ואל-מכר שאוחדו למועצה אחת בשנת 1990. היישוב מונה כ-20,000 תושבים. כ-90% מהתושבים הם מוסלמים וכ-10% הם נוצרים.
ג'דיידה הוקם במאה ה-16 על ידי ערבים מסוריה. משמעות שמו של היישוב בעברית הוא "חדשה". במאה ה-19 נחכרו אדמות היישוב על ידי חיים פרחי שהיה היועץ של מושל עכו.
מכר (או: אל-מכר) הוקם גם הוא במאה ה-16 על ידי תושבים מלבנון אך במקום ישבו תושבים כבר מהתקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה הערבית. יש המעריכים כי במקום שכן היישוב "מכרה" שממנו בא חפר המכרי שהיה מגיבוריו של דוד המלך.
בחלק הצפוני של מכר נבנו שיכונים בהם השתקעו פליטים מעכו.

 

 

 

 

 

לקראת סיום הטיול עברנו בשולי בית העלמין "נחלת אשר" המיועד לקבורת תושבי העיר עכו. לפני מספר שנים רבו התלונות על ההזנחה והלכלוך סביבו. נראה שיש שינוי אך טעון עוד שיפור

 

*******

סוף דבר 

טיול זה שהתנהל בנחת ובאווירה נעימה, הסתיים לאחר חמש ורבע שעות, שמתוכן למעלה משעה וחצי הוקדש לעצירות למטרות שונות. 

מזג האוויר היה נעים וקריר. גשם של ממש ירד במשך כמה דקות אבל זה לא היה היורה. גם קשת זכינו לראות .

 לאורך המסלול זכינו לתצפיות רבות עד לקו האופק.

בסיום אנחנו יכולים לומר שלמדנו להכיר את הפינה הדרום מערבית של הגליל העליון המתחברת אל מזרח מישור חוף הגליל.

טיול זה היה גם הזדמנות טובה להכיר מספר יישובי מיעוטים שתמיד אנו חולפים לידם וכמעט לא נכנסים אליהם.

לסיום, כמו תמיד ראוי להודות למשתתפים שגם סייעו בתכנון המסלול וגם הובילו חלקים ניכרים ממנו.