השכם בבוקר יום רביעי (17/8/2016) אלי שחר, רז גורן ומוטי ארמלין ואני, קבוצה של ארבעה רוכבים סקרנים וחרוצים,  יצאנו לטיול להכרת משבצת ארץ נוספת בשרון.

 

טיול זה היה בתכנית שלי זמן רב כהשלמה ותוספת לשלושה טיולים קודמים באזור זה ובשטח הסמוך אליו: האחד: טיול שנעשה לפני מספר שבועות עם קבוצת "משוטטים במשעולי השרון" בלב השרון, במרחב הפתוח, בין היישובים וגם בתוכם; השני טיול שנעשה בתחילת חורף שעבר (תשע"ו) עם הבת שלי רוני רווה מתל יצחק לגבעות גוש תל מונד ולאורך נחל פולג; והטיול השלישי שנעשה עם מיכאל סופר באביב שנה שעברה (תשע"ה) בדרום גבעות החול, בין שדה ורבורג, משמרת, טירה וניר אליהו

 

 

מספר ימים לאחר הטיול, בשבת (20/8/2016) אלי שחר יצא פעם נוספת לטיול במסלול דומה ובפעם זו עם חבורת הרכובים מתל יצחק במסלול מעט שונה שיוצג להלן. ביום ראשון (21/8/2016) סמדר (בת הזוג שלי) ואני יצאנו שוב לטייל ולצלם במספר יישובים בגוש תל מונד והצילומים משולבים בסיפור הטיול.

 

 

המסלול 

 

מסלול טיול זה תוכנן על ידי אלי שחר ואנוכי. כמו תמיד בטיולים משותפים שלנו, אלי בדק את תוואי הדרך ברכיבה מקדימה לפני מספר ימים והוא היה זה שהוביל טיול זה.

 

 

 

 

 

אזור הטיול

מרכז הארץ המאוכלס והמפותח בין כביש 6 במזרח ובין כביש 4 במערב;
במרחק קצר מטול כרם בצפון מזרח וקלקליה בדרום מזרח שבתחומי הרשות הפלסטינית

האזור הגאוגרפי,  מרכז השרון שהוא חלק ממישור החוף

יחידת הנוף, גבעות החול האדום 

התפר של אגן הניקוז של נחל אלכסנדר ונחל פולג

ההיבט המוניציפלי, בתחום שיפוט שלוש רשויות:
1. תחום שיפוט המועצה המקומית תל מונד
2. תחום שיפוט המועצה האזורית לב השרון
3. תחום שיפוט עיריית טירה 

מועצה אזורית לב השרון – שמה מעיד על מיקומה בלב השרון. שטח השיפוט שלה 57,000 נפש והיא גובלת בצפון במועצה אזורית עמק חפר, בכפר יונה ובפרדסיה, בדרום במועצה אזורית דרום השרון, במערב בנתניה, בקדימה ובאבן יהודה ובמזרח בטירה, בקלנסווה ובמועצה אזורית שומרון. בתחום המועצה מתגוררים כ- 22000 תושבים ב- 18 יישובים: 3 יישובים קהילתיים, 2 יישובים שיתופיים והשאר מושבי עובדים.  יישובי המועצה מאופיינים בהטרוגניות שלהם – יישובים וותיקים וצעירים ואוכלוסייה מעורבת.
המועצה אזורית לב השרון הוקמה בשנת 1984 מאיחוד שתי מועצות האזוריות: האחת, מועצה אזורית הדר השרון שכללה את יישובי גוש תל מונד והוקמה בשנת 1950 ונקראה בתחילה מועצה אזורית תל מונד; השניה, המועצה האזורית  השרון הצפוני אשר נוסדה בשנת 1951 ויישוביה גובלים בכביש נתניה – טול כרם. הרעיון לאחד את המועצות עלה כבר בשנת 1967. אך לא מומש. בשנת 2003 הוצא היישוב צורן מהמועצה וצורף לקדימה ליצירת מועצה מקומית קדימה-צורן.

 

********

 

דמות האזור בעבר

אזור ריק מיישובי קבע בשלהי המאה ה-19 ובשני העשורים הראשונים של המאה ה-20

תל מונד, היישוב העברי הראשון שהוקם בשלהי שנות ה-20

מספר יישובים כפריים עבריים המוקמים בשנות ה-30 במחוז טול כרם

 

תמונת מצב במחצית שנות ה-40', ערב מלחמת העצמאות 

תמונת המצב, מייד לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק עם ירדן באביב 1949,

במשך שני העשורים הראשונים, אזור ספר מול הקו הירוק

 

גוש תל מונד – במשך תקופת היישוב טרם הקמת המדינה כפר הס, חירות, תל מונד, כפר זיו ועין ורד היוו יחד את גוש תל מונד. הקמת הגוש הייתה לקח שנלמד במוסדות היישוב ממשבר העלייה הרביעית. שיטת ההתיישבות התבססה על תפיסת תכנון חדשה של ריכוז מספר יישובים בעלי מאפיינים דומים הקרובים זה לזה, ועל שיתוף פעולה בין היוזמה פרטית, במקרה זה חברת מטעי ארץ ישראל בבעלות אלפרד מונד, לממסד ההתיישבותי הציוני, המחלקה להתיישבות בהסתדרות הציונית והמרכז החקלאי. ההתיישבות הגושית נועדה לחסוך בהוצאות תכנון ותשתיות, לספק מענה לצרכים הכלכליים, לחזק את הארגון הביטחוני, ולהרחיב את המערכת החברתית של המתיישבים. גוש תל מונד היה אזור ההתיישבות המתוכנן הראשון בארץ אשר נוצר כאמור סביב פרדס תל מונד.
המקור ולהרחבה על גוש תל מונד ראו: רינה (רייניץ) אידן, עירית עמית-כהן וניר מן (עורך) (2013 ) השרון וכל נתיבותיו, הוצאת יד יצחק בן צבי, עמ' 140 – 159

 

********

קטעי המסלול והמקומות לאורכו

מסלול מעגלי שהתחלתו וסיומו במרכז תל מונד

קטע ראשון בתוך שטח תל מונד

 

תל-מונד נוסדה כמושבה בשנת 1929 והיא נקראת ע"ש אלפרד מונד (הלורד מלצ'ט) – ציוני אנגלי, תעשיין ואיש חזון אשר בעקבות ביקורו בארץ ובעידודו של חברו הטוב חיים וייצמן החליט להקים את חב' "מטעי ארץ ישראל" אשר רכשה קרקעות, נטעה פרדסים והציעה חלקות מעובדות ליהודי העולם. תפיסת עולמו הכלכלית אשר הייתה משולבת ברעיון ההדרים התגשמה במלואה כאשר בד בבד עם הפיתוח המואץ, שומרים פרנסי הישוב בקנאות על בניה צמודת קרקע, גינות ופינות נוי מטופחות.

בסוף שנת 1929 הוקם מחנה צריפים (מחנה תל מונד) על גבעה במרכז האזור (שרידים ממנו ניתן לראות בחלקה המזרחי של המושבה). במחנה התגוררו פועלי חברת 'מטעי ארץ-ישראל' וחברי ארגוני ההתיישבות. בשנת 1931 נבנו  בתל-מונד הבתים הראשונים (7 בתים בשכונת הפקידים) על-ידי החברה והם נועדו למגורי הלורד מלצ'ט, משפחתו ומנהלי  החברה. אחד משבעת הבתים משמש כיום כמרכז התיעוד – שריד נוסף להסטוריה של המקום. במקביל לנטיעת הפרדס ועיבודו מכרה החברה  לפועלים שעבדו בפרדסים חלקות קרקע להקים עליהם בתים ומשקי-עזר ובמשך הזמן הפכו לשלושה מושבים סביב תל מונד: כפר הס, עין ורד וחרות. בחלוף הזמן רכשה קק"ל שטחי קרקע נוספים להקמת שכונת פועלים – שכונת זיו (רחובות התבור, הגלבוע, מצדה, הגולן). בשנת 1944 הגיעו לתל מונד עולים חדשים מתימן שהתגוררו תחילה באוהלים ולאחר מכן הקימו את שכונת יעקב (רחובות התמר, התאנה וחלק מהאלון).

אחרי קום המדינה הוקמה בתל מונד מעברת-עולים גדולה. הוקמו שכונות וולפסון, שפרינצק, אלי כהן  וחלק מרחוב הדקל. בשנת 1954 קיבלה תל-מונד את מעמדה כמועצה מקומית.
בחלוף הזמן גדלה והתרחבה המושבה באופן הדרגתי ומבוקר.

שטח השיפוט המועצה הוא כ- 8.000 דונם מתוכם מחצית אדמה חקלאית ומחצית שטח בנוי וקרקע המיועדת לבניה. כאשר בשנים האחרונות ניתן דגש מיוחד על תכנון קפדני של השירותים הציבוריים והתאמתם לקליטת משפחות חדשות ונוספות – וזאת בכל הקשור לאיכות החיים ולאיכות הסביבה. בשנים האחרונות הוקמו שכונות חדשות, גנים ופינות נוי, ככרות, תשתיות חדישות בכל הישוב ועוד – כל זאת יחד עם שמירה קפדנית על צביונה הכפרי והייחודי של המושבה.
המקור: אתר המועצה המקומית

 

 

קטע שני, דרך בית חירות וסיבוב במשמרת
והלאה דרך הפרדסים מול טירה אל כפר הס

 

חירות – מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ובו מתגוררים 1200 תושבים ושטחו 3,800 דונם. המושב הוקם בשנת 1930 על ידי קבוצת פועלים אנשי העליה הרביעית – יוצאי רוסיה, פולין וגרמניה בשנת 1927. אנשי הקבוצה היו פעילים החברים בארגון "חרות יהודה". מקור השם היישוב לציון 1,800 שנה למרד בר כוכבא ומלחמתו לחרות ישראל. על המטבעות מתקופת מרד בר-כוכבא מוטבעות המלים "חרות יהודה" ומכאן שמו הראשון של הארגון. ענפי המשק העיקריים: פרדס, מטעים, לול, תרנגולי הודו ופרחים.

 

 

הלאה דרומה למושב משמרת וסיבוב בו

 

משמרת – מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ובו מתגוררים 400 תושבים ושטחו 3,800 דונם. המושב הוקם בשנת 1946 על ידי חיילים משוחררים אשר שרתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. מקור שם היישוב סמל לעמידת הגבורה של חיילים משוחררי הצבא הבריטי  ששמרו על המולדת. ענפי המשק העיקריים: לול ופרחים.

 

 

 

יצאנו מתחום משמרת.

 

 

נכנסנו דרך אחד מארבעת השערים הדרומיים אל תוך כפר הס.

 

כפר הס – מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ומתגוררים בו 950 תושבים ושטחו כ-3,800 דונם. המושב הוקם בשנת 1933 במסגרת "התיישבות האלף" על ידי אנשי העליה השלישית – יוצאי פולין, רוסיה ורומניה, חברי ארגון "יזרעאל". היישוב נקרא על שם משה הס מחבר הספר "רומי וירושלים". בזמן מלחמת העצמאות היה היישוב בקו החזית ובשני העשורים הראשונים היה יישוב ספר שסבל מפגיעות מסתננים שהגיעו משומרון וחצו את הקו הירוק. ענפי המשק העיקריים: פרדס, מטעים, לול, תרנגולי הודו, פרחים וירקות.

 

 

 

 

 

 

קטע שלישי מכפר הס לעבר העיר טירה וסיבוב קצר בה

 

 

טירה היא עיר במחוז המרכז בישראל, שרוב תושביה ערבים מוסלמים סונים. העיר שוכנת מצפון לקיבוץ רמת הכובש והעיר כפר סבא, ומדרום מערב לעיר טייבה ומחלף אייל; ולמעשה נחשבת אחת מיישוביי "המשולש". היא הוכרזה כעיר בשנת 1991 ובה מתגוררים למעלה מ-25,000 תושבים. העיר מדורגת 3 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. ימי השבוע הרגילים הפעילות העסקית בעיר דלילה. מרבית התושבים עובדים כיום מחוץ לעיר, ובעיקר במגזר היהודי. לעומת זאת, בשבתות קיים בעיר שוק פופולרי (הממוקם באזור היציאה הדרומית לכיוון רמת הכובש והעיר כפר-סבא), כאשר רבים מתושבי השרון היהודים פוקדים את מסעדות העיר, בתי העסק שלה ושווקיה עד אפס מקום. תנועת הקונים ההמונית התקיימה במשך שנים ברציפות, פרט לתקופת האינתיפאדה השנייה במהלכה הדירו היהודים את רגליהם ממנה.

 

 

 

קרב טירה במבצע מדינה במלחמת העצמאות –  לקראת סיום המנדט הבריטי, החל היישוב היהודי בהערכות לקראת הכרזת המדינה. במרס 1948 פרסם המטכ"ל תכנית הגנה שנקראה "תכנית ד'". תכנית זו היוותה פקודה סופית לכל החטיבות של ארגון ה"הגנה", ומטרתה היה לאחד ולחבר את כל ההתיישבות היהודית בארץ ישראל לרצף טריטוריאלי אחד, לקראת ה- 15.5.1948, היום בו יעזבו הבריטים את הארץ, ושעל פי הערכתו של בן גוריון תחל הפלישה הערבית. כחלק מתוכנית ד' הוטל על חטיבת אלכסנדרוני לכבוש את כפר סבא הערבית. היא היוותה איום בלתי פוסק לביטחון היישובים שבסביבה, עקב הטרדות אש הערבים על החקלאים היהודים שעבדו בשדות ובפרדסים הגובלים באדמות הכפר הערבי. נקודת השיא הייתה ב- 9.5.1948. כפר סבא היהודית הוטרדה באש כבדה ע"י הערבים, ובמהלכה קודמו שלושה משוריינים לבאר המים ביישוב ופוצצו אותה. מכיוון שההטרדות הלכו וגברו הוחלט במטה חטיבת אלכסנדרוני לכבוש את כפר סבא הערבית. מועד הפעולה נקבע ל 13.5.1948 (יום לפני הכרזת המדינה), על כן נקרא מבצע זה "מבצע מדינה". המשימה הופקדה בידי גדוד 33 של החטיבה.
כחלק מ"מבצע מדינה" לכיבוש כפר סבא הערבית, כללה התכנית חסימות כוחות סיוע אפשריים של שיריון ורגלים מהעיר קלקיליה והסביבה. כמו כן הוטל על כוחות המשמר להטריד את כפר טירה הגובל לכפר הס וזאת במטרה לגרום לפיצול הכוחות הערביים ובכך להפחית את הלחץ האפשרי על כפר סבא. מרבית הנופלים במבצע מדינה היו בקרב טירה. בבוקר ה-13 במאי 1948 יצא כוח שהורכב ברובו מבני המושבים באזור (כפר הס, עין ורד ועוד) ומחיילי חטיבת אלכסנדרוני. מטרת הכוח היה לבצע חסימה מול טירה ולמנוע מכוחות ערבים להתערב בקרב בכפר סבא הערבית. בטירה היו לוחמים מקומיים ולוחמים מטייבה וכן לוחמים מצבא קאוקג'י. כאשר הגיע הכוח לפאתי טירה, צפו על הכפר ונראה כאילו הוא נטוש. בשלב זה נתקבלה הפקודה לכבוש את טירה. כבר בתחילת ההתקפה נלכד הכוח בשטח פתוח, באש מכל העברים על ידי ערבים מטייבה הסמוכה כך שניסיון כיבוש טירה נכשל. רוב הלוחמים נהרגו תוך זמן קצר ורק בודדים הצליחו לסגת. בשטח נשארו 23 גופות חללים. הערבים התעללו בגופות לצהלת תושבי טירה. רק בהתערבות הצלב האדום הוחזרו הגופות לקבורה במצב קשה. ארבע גופות לא הוחזרו ויש עדויות שהן נגררו לטייבה ולטול כרם ולנור שאמס ושם כנראה נקברו. עד היום לא נמצאו גופות הנעדרים מקרב טירה. למחרת היה כל השטח שמזרחה לקלקיליה בידי כוחות ההגנה. לאחר הכיבוש הוחזק הכפר על ידי כוחות החי"ם. כעבור יומיים פתח שוב האויב בהתקפה עזה על הכפר. לעזרת הלוחמים נשלח גדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני, אולם ההתקפה נהדפה על ידי אנשי החי"ם עוד בטרם הגיע הגדוד לזירת הקרב. באותו הלילה לאחר התקפת האויב, ערך גדוד 32 סדרת פשיטות כדי לרתק את האויב ופוצץ גשרים במבואות קלקיליה וטול כרם, מוקשו דרכים והוטרדו באש בסיסי אויב. נעשה ניסיון לכבוש את קלקיליה אך ניסיון זה נכשל.
לאחר המלחמה, במסגרת הסכמי שביתת הנשק בין ישראל ובין ירדן הועבר הכפר טירה יחד עם כפרי המשולש וואדי ערה לתחום שטח מדינת ישראל.

 

 

ממשיכים צפונה

 

 

 

קטע רביעי מטירה צפונה לעבר עוזיאל

 

קטע חמישי בין יישובי מקבץ היישובים שהוקמו בשנותיה הראשונות של המדינה הכולל את
עזריאל, מרכז כפרי יעף, כפר יעבץ ופורת

היישוב הראשון אליו נכנסנו הוא עזריאל

עזריאל מושב המשתייך למושבי "הפועל המזרחי". מתגוררות בו כ-120 משפחות. המושב הוקם בשנת 1951 כיישוב ספר והוא קרוי על שמו של אחד מפעילי "חובבי ציון" בגרמניה, הרב עזריאל הילדסהיימר. המתיישבים הראשונים היו עולים מתימן שהתפרנסו מענפי חקלאות שונים, בהם: פרדסנות, לולים, מטעי פירות, גידולי ירקות ופרחים. כיום פרנסת רוב התושבים היא מעיסוקים אחרים, ובהם מקצועות חופשיים, אך יש בהם גם חקלאים המגדלים פרחים לייצוא, בעיקר לבורסת הפרחים בהולנד. בשנים האחרונות הורחב המושב (בעקבות "הפשרת" קרקעות חקלאיות לבנייה) ונוספו לו כ-40 משפחות מהזרם הדתי לאומי, מכל קצוות הארץ, אשר בנו את ביתן במושב.

 

 

 

חצינו את מושב עזריאל והתקדמנו צפונה. בשער נכנסנו לתחום השטחים החקלאים הגובלים ביעף

 

יעף – הוא מרכז בין כפרי שהוקם בשנת 1968 ושרת את היישובים: כפר יעבץ, עזריאל ופורת. שמו של היישוב הוא ראשי תיבות של שמות שלושת המושבים המקיפים את היישוב כפר יעבץ, עזריאל ופורת, היות שהוקם כמרכז כפרי של האזור. עם זאת, כיום היישוב עצמאי ואינו משתייך לאף אחד מן היישובים הנ"ל מספר תושביו כ-200. הוא מוגדר כיום יישוב קהילתי בן כ- 30 יח"ד המתוכנן להרחבה לכדי כ- 70 יח"ד.

 

 

 

יצאנו מיעף ונכנסנו לתחום כפר יעבץ.

כפר יעבץ – מושב המשתייך לאיגוד המושבים "הפועל המזרחי". הוקם ב- ד' בניסן תרצ"ב – 10 באפריל 1932. מקור השם: ע"ש הרב זאב יעבץ, היה סופר, היסטוריון ומחנך, והראשון שהנהיג נטיעות בט"ו בשבט. היה מייסדי תנועת המזרחי העולמית. המתיישבים הראשונים: עזבו בזמן מלחמת השחרור. לאחר המלחמה עלה ארגון, "נצר יששכר" מיוצאי פולין ורומניה. בשנת 1954 אוכלס היישוב ע"י יוצאי תימן שמרביתם הגיעו מהגליל. כיום מספר תושביו  550 ושטחו: 3,800 דונם. ענפי המשק העיקריים: פרדס, לול ופרחים.

 

 

 

יצאנו מתחום כפר יעבץ בפינה הצפון מערבית וחצינו את דרך המוביל הארצי

מוביל המים הארצי הוא ממפעלי התשתית האדירים שהקימה מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. תכננו החל בשנות ה-50 ובנייתו הושלמה במחצית שנות ה-60 מפעל זה הזרים לאורך השנים את מי הכנרת להשקיית החקלאות בנגב ולשתייה במרכז הארץ. חלקו הראשון של המוביל הוא, בין היתר ובעיקר, בתעלה פתוחה החוצה את הגליל התחתון עד מאגר אשכול בבקעת בית-נטופה. המשכו בצינורות בקוטר ענק מתחת לאדמה לעבר מקורות הירקון והלאה לעבר הנגב המערבי. לאורך דרך המוביל הארצי שנסללה מעל הצינור המים הטמון בקרקע נמצאים מתקנים שונים של חברת מקורות המחזיקה ומתפעלת את המוביל. דרך זו טובה מאד ומאפשרת גם נסיעת רכב רגיל לאורכו, קל וחומר גם רכיבה על אופניים, וכך מנגישה את האזור היפה לא רק לחקלאים אלא גם למטיילים.

 

נכנסנו למושב פורת בין החממות הנמצאות בצד המזרחי שלו.

 

פורת – מושב המשתייך לאיגוד המושבים "הפועל המזרחי". נוסד ב-ל' בניסן תש"י – 17 באפריל 1950. מקור השם: היישוב נמצא בנחלת שבט מנשה והברכה אשר יעקב אביו ברך אותו:  "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין: (בראשית, מ"ט, כ"ב). מייסדי המושב הם 315 עולים מחבל גריאן אשר בלוב, דרומית לבירה טריפולי. במחוז הולדתם, התגוררו במערות החצובות באדמת הטין. נשות המושב הצטיינו באריגת שטיחים. היום, מס' תושבים 800 שטחו:  3,000 דונם.  ענפי המשק העיקריים: פרדס, לול ופרחים.

 

 

 

 

 

 

מקבץ שישי מפורת לעין שריד והלאה לעין ורד וחזרה לתל מונד מכיוון צפון

 

יצאנו מהצד המערבי של מושב בדרכנו אל עין שריד. עברנו בדרך חולית מאוד. בקטעים קצרים מסוימים לא היה ניתן לרכב.

 

נכנסנו לתחום עין שריד.

 

עין שריד – הוא יישוב כפרי שהוקם בשנת 1950. ראשוני המתיישבים, כ-60 משפחות בני גלויות שונות, נשלחו לעין שריד על ידי מרכז הקליטה של מפא"י. בשנים הראשונות סיווג היישוב לא היה חד משמעי והוא הוגדר פעם כמושב עובדים ופעם כשיכון עולים. מקור השם עין שריד הוא על שם המתיישבים הראשונים, שריד מיהדות אירופה. גרסה שונה לשם הישוב אומרת שהשם לקוח משם המעיין שנמצא בשכונה החדשה המזרחית בתוך גן השעשועים – ושמו היה עין שאראת. בשנת 1957 הצטרף היישוב אל המועצה האזורית הדר השרון שבשנת 1984 הפכה, כאמור, למועצה אזורית לב השרון. בשנת 1989 הוגדל היישוב, בשנת 1994 הוקמה ההרחבה הראשונה המכונה "עין שריד החדשה", ובשנת 2009 הוקמה הרחבה נוספת במערב היישוב. עין שריד מונה כיום כ-1200 איש.

 

חצינו את מושב עין שריד ודרך קצה פרדס נכנסנו לתחום עין ורד.

עין ורד, מושב ובו ובשטח ההרחבה שלו מתגוררים בו   1600 תושבים ושטחו  3,800 דונם.  ענפי המשק העיקריים של חקלאי המושב הם : פרדס, לול, משתלות נוי, כוורות, פרחים ומשתלות הדרים. המושב הוקם בשנת 1930 על ידי אנשי העלייה הרביעית ממזרח אירופה שהתאגדו כבר ב-1926 ב"ארגון מתיישבי תל אביב" וחיפשו מקום התיישבות עד שנמצא להם המקום הנוכחי בו נחפרה באר הפעילה עד היום. בשנת 1932 נרשם הארגון כאגודה שיתופית ובשנת 1935 החליטו חברי המושב להחליף את שמו מ"ארגון חקלאי תל אביב" ל"עין ורד" על שמו של מעיין סמוך בשפה הערבית – "עין אל-וורדת" (מעין היורדות לשאוב מים). במהלך העלייה החמישית הצטרפו ליישוב עולים מיהדות גרמניה וזו הייתה התקופה בה ניטעו פרדסים והוקמו לולי תרנגולות. אחרי סיום מלחמת העולם השנייה הגיעה למושב דרך עליית הנוער והסוכנות היהודית קבוצה של כ-50 ילדים ניצולי שואה מיוון. ילדים אלו נקלטו על ידי משפחות חברי המושב וגדלו בבתיהם. במהלך מלחמת העצמאות עמד היישוב בקו החזית, ואף הותקף בסוף מאי 1948 בידי חיל המשלוח העיראקי, שנהדף לבסוף .מהלך השנים שחלפו מאז קלט היישוב משפחות ובודדים נוספים, מספר הבתים הבנויים גדל ומספר העוסקים בחקלאות קטן. בתחילת שנות התשעים הוקמה הרחבה ראשונה של תושבים שאינם חקלאים ונוספו כ- 24 משפחות. במהלך העשור הקודם הורחב המושב עוד בכ 120 בתים בשתי הרחבות, צפונית ודרומית וכתוצאה מכך המושב שינה פניו כשקיים רוב לתושבים שאינם בעלי נחלות ואינם חקלאים

 

רכבנו בעין ורד קטע קצר ומשכנו לכיוון מערב. קבלנו תזכורת היכן אנו נמצאים: גבעות החול האדום של השרון.

 

 

עלינו על הדרך הובילה ליער שמורת חולות קדימה ויער עין שריד בה כבר רכבנו בטיול בלב השרון, במרחב הפתוח, בין היישובים וגם בתוכם. הגענו לחצר ממחסן כלי החקלאות העתיקים ממול למושב עין ורד.

 

גלשנו במורד הדרך לכיוון דרום לעבר כביש 553 והכניסה הצפונית של תל מונד

 

 

 

עלינו דרך החלק הצפוני של תל מונד, במקום בו נבנו השיכונים. הגענו למרכז ושם הסתיים הטיול.

 

מאחר ולא עשינו הפסקה, כשסיימנו, נכנסנו לאחד מבתי הקפה בתל מונד. היה גם טעים וגם נעים.

 

סוף דבר

 

הטיול בין יישובי גוש תל-מונד הממוקמים כולם על גבעות החול האדום היה מעניין ומרתק.

 

הטיול נמשך שלוש שעות וכמעט שלוש רבעי השעה ומתוכן שעה הוקדשה לעצירות, בעיקר לתצפיות ולהסברים 

 

חלק מהיישובים בהם עברנו, אלה שהוקמו בתקופת היישוב, בעיקר בשנות ה-30' היו בחזית מול הכפרים הערביים במרזבת השרון ובמורדות השומרון בימי המרד הערבי הגדול ובמלחמת העצאות. יחד עם מושבי העולים שהוקמו לאחר הקמת המדינה הם היו בחזית מול קו שביתת הנשק ישראל – ירדן ומול שני הכפרים טירה וקלנסואה.  מסתבר שגם היום הם סוג של יישובי ספר התחומים על ידי גדרות ושערים.

 

שמחנו שגם נכנסנו גם לסיבוב קצר בתחום העיר טירה על מנת להתרשם ממנה.

 

מזג האוויר האיר לנו פנים. זכינו לטייל באחד הימים "הקרירים" של הקיץ. בסיום אפילו טפטף מעט.

 

לסיכום, היה זה טיול שלכאורה אין בו עניין. למדנו להכיר משבצת ארץ ששנתה דמותה במהלך השנים והיום היא בלב הארץ. היא עדין, כמו אזורים רבים בארץ, נחשבת אזור ספר שיש בו דגש חזק לביטחון פנים שנאלץ להתמודד עם איומי פעילות חבלנית עוינת (פח"ע), גנבות רכוש ופשיעה חקלאית. הגדרות, השערים, סוללות העפר ושאר מרכיבי הביטחון הם ביטוי ממשי להתמודדות עם אתגרים אלה.

 

הערה לסיום: את מסלול טיול זה ניתן לבצע רק ביום חול. ביישובים שומרי שבת לא ניתן להיכנס בשבת!