ביום שבת (18/6/2016) יצאנו לטיול מעגלי במרכז השרון. את הטיול יזמו שניים מחברי תל יצחק, המקום ממנן יצאנו לטיול. השנים הם אליק קריף אותו היכרתי בעקבות פנייתו אלי לברור פרטים אודות מסלול מסוים שפורסם באתר ואלי שחר אותו פגשתי לראשונה בטיול ביום ירושלים בתחילת חודש זה. שהם העלו את הצעתם בלי היסוס הסכמתי לקבלה. אלי שחר הציע את המסלול ובעצה אחת איתי שינה חלק קטן ממנו.

 

הקבוצה שיצאה לדרך כללה עשרה אנשים. מחצית היו חברי קיבוץ תל  יצחק: אלי שחר, אלי קרייף , ליאונרדו לם, ארנסטו סקלרובסקי ודגנית מקא שלושה היו עמיתים לטיולים, יונה בקלצ'וק ועודד ענבר (גני תקווה) וציון אלנתן (תל אביב). לטיול הצטרפה גם הבת שלי רוני רווה (קרית השרון, נתניה).

 

 

מסלול הטיול

 

 

מסלול הטיול היה בשטחים הפתוחים החקלאיים, בין ובתוך השדות והפרדסים, בתוך ובין היישובים הכפריים ולאורך המצוק מעל חוף הים.

 

קצת גאוגרפיה

 

הטיול היה במרחב הכפרי המשתרע בין כביש 4 במזרח ובין מצוק החוף במערב, בין נתניה בצפון ובין רעננה בדרום.

 

הטיול היה במרכז השרון כמוצג בשתי המפות להלן.

 

מסלול הטיול עבר במחצית חתך הרוחב של השרון מגבעות החול האדום, דרך האבוס המזרחי בו נמצאת מסילת הברזל והאבוס המערבי בו נמצא כביש החוף עד רכס הכורכר המערבי מעל מצוק הים.

 

גבעות החול האדום – באפיון המבנה הפיסיוגרפי של השרון ניתן לציין שלאורך מרכזו משתרעת רצועה של חולות פליסטוקנים שהתפתחו לקרקע חולית אדומה אך המבנה הטופוגרפי עדין מזכיר גבעות חול. רצועה זו רצופה במחצית הדרומית של השרון (בין נחל הירקון ובין נחל אלכסנדר). רוחבה 5 ק"מ ואורכה 25 ק"מ וגבעותיה מגיעות לגובה של 50 – 90 מ'. המבנה הגבנוני של רצועה זו והיער שהיה בה מנעו בעבר ההיסטורי את השימוש בה לדרכים. גם כיום אין רשת הדרכים מפותחת בחלק זה של השרון. גבעות החול חסמו את ניקוז הנחלים היורדים מהר לעבר הים והטו אותם דרומה (נחל קנה) וצפונה (נחל אלכסנדר). בתוך תחום הגבעות החול התפתח ניקוז מקוטע שהתאחד בצורה מעגלית בנחל פולג. בעבר הרחוק נסתם נחל זה על ידי חולות וסביבו נוצרו ביצות נרחבות. עוד בתקופה קדומה היה צורך לנקז בצורה מלאכותית את הביצות על ידי פריצת רכסי הכורכר.
המקור: יהודה קרמון (1973),ארץ ישראל – גיאוגרפיה של הארץ ואזוריה, ת"א: הוצאת יבנה, עמ' 235 – 236

 

שלושה רכסי כורכר מקבילים לקו החוף משתרעים לאורך השרון בציר צפון-דרום. הרכס המערבי בתחום שטח הטיול מהווה רצועה רצופה, בעוד ששני האחרים קטועים ע"י ישובים, ערוצים ושטחים חקלאיים. הרכס המערבי הוא גם השמור ביותר מבחינת נופו הטבעי, בזכות היותו בתחום הגן הלאומי. השטח עשיר בצמחיה טבעית אופיינית למישור החוף. הרכס השני נמצא בצדו המזרחי של כביש החוף , ונשמרו ממנו חלקים מצפון, ממערב ומדרום ליקום. חלקו הצפוני כלול בשמורת נחל פולג, ובו חצוב "השער הרומאי" שהפולג מתנקז דרכו לעבר הים. מהרכס השלישי, המזרחי מהשלושה, נותרו כמה גבעות: תל זוריקיה מדרום-מזרח לתל יצחק, שמורות הטבע של חרוצים ובני ציון, וגבעה ללא שם באזור המטעים שמדרום לתל יצחק ומצפון לחרוצים. בין רכס הכורכר, המזרחי והמרכזי ובין רכס הכורכר המרכזי והמערבי משתרעים פרוזדורים ארוכים הנקראים אבוסי השרון.

 

 

 

 

 

 

 

בהיבט היישובי והמוניציפלי טיילנו בתחום שטח המועצה האזורית חוף השרון.

 

 

מועצה אזורית חוף השרון נוסדה בשנת 1949 ושוכנת, כאמור, במרכז השרון שבמישור החוף על פני שטח של כ- 50,000 דונם. גבולות המועצה הן מהים במערב ועד לכביש 4 במזרח, כפר שמריהו, הרצליה ורעננה בדרום, אבן יהודה בצפון מזרח ונתניה בצפון. כמו כן נכלל במועצה שטח קיבוץ גליל ים, הנמצא בין הרצליה ורמת השרון ובין תל אביב ואינו נכלל ברצף הטריטוריאלי של המועצה. ‎בתחום המועצה חיים כ- 3,500 משפחות, שלושה עשר ישובים, ביניהם שישה מושבים: אודים, בית יהושע, בני ציון, בצרה, כפר נטר ורשפון; חמישה קיבוצים: גליל ים, געש, יקום, שפיים, ותל יצחק; שני ישובים קהילתיים: ארסוף וחרוצים. בצמוד לקיבוץ תך יצחק, נמצאים כפר הנוער נוה הדסה וכפר הגימלאים אחוזת פולג.

 

 

 

 

מעט היסטוריה

לאורך תקופות רבות אזור הטיול, כמו מרבית השרון,  היה כמעט ריק מיישובים או מיושב בדלילות. וזו הייתה דמותו ברבע האחרון של המאה ה-19.

 

גם בתקופת השלטון הבריטי האזור היה מיושב בדלילות. מרבית השטח בו עבר מסלול הטיול היה ריק. בשנים לפני מלחמת העצמאות רק בשוליו נמצאו ארבעה יישובים : תל יצחק בצפון ורשפון ושפיים בדרום וגן שלמה בינהם. כביש החוף עדין לא היה קיים ועל כך ניתן ללמוד משתי המפות להלן.

 

 

אזור הטיול בזמן חתימת הסכם שביתת הנשק לאחר מלחמת העצמאות היה בקרבת קו הגבול שסומן והוא עדין היה ריק מיישובים.

 

במשך שני העשורים הראשונים של המדינה, מקיץ 1949 ועד קיץ 1967, אזור הטיול נמצא במותניים הצרות של המדינה לא היה רחוק מקו הגבול.

 

 

 

מסלול הטיול והמקומות לאורכו

 

התחלנו את הטיול במתחם החנייה הצמוד למרכולית בקיבוץ תל יצחק וירדנו לעבר הקצה הדרומי של הקיבוץ  הצופה אל האזור ובו נמצא אתר המשמר את הקמת קבוץ תל יצחק.

 

תל יצחק, קיבוץ הנמצא בתחום המועצה האזורית חוף השרון, שייך לתנועת "הנוער הציוני" והוקם בשנת 1938 כישוב חומה ומגדל על ידי עולים מחבל גליציה שבפולין. הוא נקרא על שמו של יצחק שטייגר שהיה ממנהיגי תנועת הנוער הציוני בגליציה. גרעין הראשונים היה קטן מאוד ובשנת 1941 התאחדו עם חברי תל-יצחק, חברי קיבוץ "שורשים" שחיזקו את הקבוצה הראשונה. מאוחר יותר הצטרפו ניצולי שואה חברי "הנוער הציוני" ששרדו את התופת והגיעו לארץ. בראשית שנות החמישים הגיעו לתל-יצחק הראשונים מבין מגשימי "הנוער הציוני" בדרום אמריקה שחיזקו את שורותיו של הקיבוץ. במהלך השנים נוספו לתל-יצחק בני הקיבוץ שנולדו במקום והפכו לחברים. לאורך השנים עברו בתל-יצחק גרעיני נח"ל, עולים חדשים שהגיעו לארץ לאורך כל שנות המדינה וזוגות ויחידים מהעיר ומקיבוצים אחרים. כיום מונה אוכלוסיית תל-יצחק מאתיים חברים ותושבים ושבעים ילדים.

 

 

בשנת 1950, חברי תל-יצחק הקימו בסמוך לקיבוץ, מוסד חינוכי בתנאי פנימייה "נווה הדסה" שחינך לאורך שנים אלפי ילדים, עולים חדשים וישראלים. ילדים אלה שלא יכלו לקבל בבית הוריהם את החינוך הטוב לו היו ראויים, זכו לקבלו ב"נווה הדסה". המוסד ממשיך בפעילות החינוכית גם כיום.

 

תל-יצחק החל את דרכו כקיבוץ חקלאי מובהק ולאורך השנים גידלו בקיבוץ גידולי שדה, פרדסים, לולים, רפת, אבוקדו ואפילו מטעי בננות בשלב מוקדם של הקיבוץ. לאורך השנים עם התבגרותם של החברים והצורך למצוא מקורות פרנסה נוספים, הוקמו בתל-יצחק מפעלים: "מלט" ליצור מבנים טרומיים, מפעל לצעצועים ומפעל "אשקלית כמיפרוד" ליצור דבקים וחומרי אטימה. חלק מהמפעלים נסגרו או נמכרו. כיום מתפרנס קיבוץ תל-יצחק מעבודת חוץ של חברים ומענפי שירותים: סופרמרקט המשרת את כל תושבי האזור, גני ילדים לילדי הקיבוץ ולילדים מכל האזור, חדר אוכל ומטבח המוכרים ארוחות לחברי הקיבוץ ותושבים מהאזור.  בשנת 1998 הקיבוץ נכנס לשותפות עם חברת הבנייה "רובינשטיין" ונבנתה על אדמות הקיבוץ "אחוזת פולג" שהיא כפר לגמלאים הרוצים לחיות במסגרת חברתית פעילה ומוגנת. בשנת 2002 קיבוץ תל-יצחק החל בתהליך של שינוי אורחות החיים שבמסגרתו נעשית הפרדה בין הכנסותיו של חבר מעבודתו לבין תרומתו הכספית לקהילה. שינוי זה נעשה תוך התחשבות ודאגה לאוכלוסיות מסוימות כמו משפחות עם ילדים קטנים וחברים וותיקים.  גם הסדר הקיבוצים גרע שטח של עשרות דונמים מהשטח החקלאי. כיום יש שני ענפי חקלאות: שלחין – גידולי חורף: תבואות לגרעינים או לתחמיץ בשטחי אדמות כבדות. חלקות "נקניק", "גשר", וכו'. פרדס –  הפרדס הראשון ניטע לפני קום הקיבוץ. הוא ניטש ב-48 ' וניתן לנו לעיבוד ומכאן שמו "פרדס זקן". יתר הפרדסים ניטעו בשנות החמישים והשישים. הזן העיקרי, שמוטי. שטח הפרדס הצטמצם משך השנים (בגלל בעיות מים) מקרוב ל- 1000 דונם ל- 520 דונם שהיום בעיבוד חב' מהדרין. בקרוב יוגדלו שטחי הפרדס ע"י נטיעה בחלקות נטושות בפרדס וחלקות נוספות. אבוקדו – ניטע בשנות השמונים וקפא השנה, כ- 200 דונם. גם כאן יהפכו החלקות הנ"ל לפרדס במסגרת "גרנות". אפרסמון – שנעקר בשנות התשעים (בגלל קיצוץ מכסות מים) מתוכנן לנטיעה חדשה של כ- 400 דונם. כל ההגדלות המדוברות תלויות בדבר אחד: שימוש במי קולחין לחקלאות. ברגע שמתקן הטיהור שהוקם (בסמוך לבית סוהר תל מונד) התחיל לתפקד ניתנה האפשרות לקיום כל התוכניות הללו. המקור: אתר הקיבוץ

 

בתל יצחק פועל מכון משואה לזכר משואה לזכר תנועות הנוער הציוניות שנספו בשואה, הכולל מרכז ללימודי השואה, מוזיאון היסטורי, המדרשה הליברלית ע"ש פורדר וארכיון הנוער הציוני. בנוסף קיים בתל-יצחק מרכז התרבות "בית גדי", לזכר גד מנלה, בן הקיבוץ שנהרג במרדף אחר מחבלים בבקעת הירדן לזכרו של אריק רגב מח"ט הבקעה ומפקדו של גדי ושניהם נפלו באותו קרב.

 

 

 

לאחר שאלי שחר סיפר לנו על הקמת הקיבוץ והתפתחותו יצאנו לצד השני של הגבעה שם הוסיף הסבר על ענפי המשק והראה לנו את מסלול הטיול.

 

יצאנו מתחום הקיבוץ דרומה. חלפנו בדרך הצמודה לברכת א-זוריקה שנוצרה בתוך מחציבת כרכר נטושה ומכילה מים כל השנה בגלל גובה מי התהום ובחורף הרבה יותר.

 

ירדנו אל הפרדסים בצדדי נחל פולג וחצינו אותו מעל  גישרון המחבר את השטחים החקלאיים משני צידי הנחל. במקום בחורף ניתן לצפות בזמן שיטפון בנחל פולג

.

 

נחל פולג חוצה את מרכז השרון למלוא רוחבו ומנקז שטח כולל של כ- 120 קילומטרים רבועים. שטח האגן שלו קטן ביחס לנחלי החוף האחרים. בניגוד להם לנחל זה אין כלל יובלים המגיעים מאזורי ההר, ולכן הנחל הוא נחל אכזב. רק בחלקו התחתון יש בנחל מים כל השנה, שמקורם בעיקר במי שפכים.  גבולות אגן הניקוז של הנחל הם: אגן נחל אלכסנדר מצפון וממזרח ואגן נחל ירקון בדרום ובדרום- מזרח. הנחל, שאורכו כ- 17 קילומטרים, מתחיל את דרכו בסביבות קיבוץ רמת הכובש ובפאתי העיר טירה. והוא מתפתל בין פרדסי השרון. ליד מושב בצרה, הנחל פונה צפונה כדי לעקוף רכס הכורכר המזרחי של השרון לעבר העמק שמדרום לתל יצחק ואחר כך ממשיך מערבה בין אודים ויקום. סמוך למושב אודים חוצה הנחל את רכס כורכר נוסף (הרכס התיכון) כשהוא נעזר בפרצה מלאכותית. לקראת השפך, הנחל עובר בדיונות חול מצפון לרכס הכורכר המערבי, והוא נשפך לים מצפון למכון וינגייט.
לנחל פולג ישנם מספר יובלים והעיקריים הם: נחל אודים מגיע אליו מכיוון צפון ומנקז את הגבעות אבן יהודה וכפר נטר; נחל דרור, המנקז את צפון גבעות תל מונד ואליו ליד מאגר תל יצחק הסמוך לכלא הדרים הקולט את מי שיטפונות החורף ואת הקולחים הזורמים בנחל אליו מצטרפים נחל חירות ונחל משמרת שראשיתם בגבעות שמדרום לתל מונד. נחל דרור נשפך לנחל פולג מדרום לתל יצחק. נחל רשפון המגיע מכיוון דרום וזורם צפונה באבוס המזרחי ומצטרף לנחל פולג באזור שבין יקום ותל יצחק. יובל נוסף המגיע אליו מכיוון דרום הוא נחל רעננה המנקז את הגבעות שמצפון לעיר , נחל דרור, נחל חרות, נחל רעננה ויובל משמרת. רוב קטעי הנחל ויובליו, ברחבי האגן, הם תעלות מלאכותיות שנחפרו בסמוך (פחות או יותר) לתוואי האפיקים הטבעיים בשל סוג הקרקעות בהן עובר הנחל.

 

 

 

מקור שמו של נחל פולג הוא בפרצה עתיקה שנחצבה ברכס הכורכר בין יקום ואודים – שער פולג המכונה לעיתים בטעות "השער הרומאי" (אף שראשיתה של הפרצה עוד בתקופה הכנענית). פרצה זו נועדה במקורה לשמש להגנת עיר עתיקה בתל פולג, ומאוחר יותר שימשה לניקוז הביצות ממזרח לרכס. הנחל מפלג את הרכס, ומכאן שמו הערבי של הנחל "ואדי פאליק" והשם העברי "נחל פולג". גם הצלבנים קראו לאפיק "נחל הסלע המבותר". לצד הנחל נמצאות מספר שמורות טבע קיימות ומוצעות, הנמצאות רובן ככולן בארבעת הקילומטרים האחרונים של האפיק.

 

 

 

 

זה היה קטע המסלול הראשון. לאחר חציית נחל פולג רכבנו בין הפרדסים לעבר הכביש האזורי (ללא מספר) המנקז ומווסת את התנועה במרכז השרון ומחבר בין צומת חוף השרון בכביש 2 ובין צומת הדרים בכביש 4.

 

 

טיפסנו בשוליים המזרחיים של גבעה שהיא משאר מרכסי הכורכר המזרחי. אומרים שעל הגבעה התגלו שרידי ביצורים כנענים והיא שימשה קו ביצורים תורכי במלחמת העולם הראשונה. לא התעמקנו בסוגיה וגם לא עלינו לתצפית. בטיול קודם עלינו. התצפית מרהיבה.

 

עברנו ליד מתחם קרית שלמה שהיום הוא בית חולים ומסומן במפות כיישוב עברי מתקופת השלטון הבריטי בשם גן שלמה .

 

גן שלמה – חברי רפי רגב הפנה אותי למדריך וילנאי א"י משנת 1941, עמ' 132 ושם צוין שגן שלמה הוא מתחם פרדס שניטע בשנת תרצ"ב  1932. עוד מוסיף וילנאי שהגן נקרא על שמו של הרב שלמה הכהן אהרונסון שהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של העיר תל אביב. עוד למדנו הרב שלמה הכהן אהרונסון (אלול ה'תרכ"ג, 1863 – כ' באדר ב' ה'תרצ"ה, 1935) כיהן כרבה של תל אביב משנת ה'תרפ"ג (1923) עד שנת ה'תרצ"ה (1935) יחד עם הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. תפקידו כרב ראשי העסיק חלק גדול מזמנו, אך במיוחד נתן דעתו לחיזוק החיים הדתיים ולגיבוש ארגונים, וכן ייסד, יחד עם הרב מאיר בר אילן, את ישיבת תל אביב. ייתכן ושם המקום גן שלמה ניתן לאחר מות הרב בשנת 1935. מרועי מרום מאבן יהודה, (מומחה בנושא השרון בתקופה העות'מאנית ובימי המנדט) למדנו, אחרי הטיול, שגן שלמה היה אחוזה משפחתית של משפחת בן יאיר, אנשי לח"י, שהוקמה בשנת 1934 ופעלה עד לשנת 1952. בשנה זו הועבר או נתפס השטח בידי המדינה ושטחו הועבר למשרד הבריאות והמקום הוסב להיות קרית שלמה – בית לתשושי נפש ולהלן.

קריית  שלמה – במתחם צעדים, ביה"ח קריית שלמה, מופעלות תכניות טיפול ארציות עבור אוכלוסיות בעלי צרכים מגוונים, חלקם בקצה הרצף, בפיקוח משותף של משרד הרווחה ומשרד הבריאות. במהלך השנים נצבר נסיון וידע רב  בהתמודדות עם אוכלוסיות קצה. המסגרות השונות מציעות קשת שירותים רחבה לאוכלוסיות מיוחדות, הסובלות מכפל וריבוי אבחנות, ובכך מונע טלטול מיותר של המטופלים בין מערכות הבריאות והרווחה.

 

המשכנו בדרך דרומה בין השדות מצפון לחרוצים

 

 

עלינו לעבר צידה המזרחית של שמורת חרוצים

 

שמורת חרוצים צפון –  השמורה משתרעת בשדות ממערב למושב חרוצים, בקרקעות חמרה וחוסמס. שטח זה נחשב לשמורת קרקעות החמרה הגדולה ביותר בישראל, והוצע כשמורה באמצע שנות ה- 80' אך טרם הוכרז רשמית בשל קרקעות פרטיות. נוף השטח הוא בתה ושיחייה של קידה שעירה, קורנית מקורקפת וסירה קוצנית, בה אותרו כ-150 מיני צומח. בשטח אותרו מינים נדירים רבים, ובכללם געדה קיפחת, בוצין ביירותי, אזוביון דגול, שמשונית הטיפין ותורמוס שעיר. כמו כן יש בשטח מגוון גיאופיטים אירוס ארץ-ישראל. בשמורה בולטים שיחים רבים של המטפס שרביטן, וכמו כן פזורה בשמורה פסולת ישנה, הפזורה באזור שנים רבות.

 

 

עקפנו את שטח השמורה ונכנסנו לקטע מסלול בתוך שלושת יישובי "חוב"ב": חרוצים, בני ציון ובצרה וזה המסלול.

 

 

 

 

חָרוּצִים הוא יישוב קהילתי השייך למועצה אזורית חוף השרון. היישוב הוקם בשנת 1951. בשנת 1949 הוקמה במקום מעברת עולים שעבדו בפרדסי הסביבה וגם במשקי הכפר.  במקור נקרא היישוב "גן חנה לאה רוז", על שם תורמת אמריקאית, אך הוא הוחלף בהמשך ל"חרוצים". עד לשנים האחרונות, כמעט כל תושבי חרוצים התפרנסו מעבודה חקלאית. כיום מתגוררים בו בצוותא ובהרמוניה ותיקים לצד תושבים חדשים כ-742 תושבים.

 

בני ציון – השייך למועצה אזורית חוף השרון מונה כיום כ-1044 תושבים, כ-320 משפחות. הכפר הוקם בשנת 1947 על ידי מחלקת המעמד הבינוני של הסוכנות היהודית ומועצת החקלאות הפרטית – איגוד שריכז חקלאים פרטיים שעד אז עבדו אדמות חכורות ובקשו נקודת קבע משלהם. אדמות היישוב, כ-750 דונם קרקע באזור "גבעות רעננה", ליד המושבה רעננה, נקנו על ידי מסדר בני ציון. הסוכנות היהודית והקרן הקיימת הקימו את התשתית לכפר, חפרו באר מים, מחנה צריפים למגורים, חדר נשק, בריכה לאגירת מי גשמים ושני אוהלים. התארגנה קבוצת מתיישבים ראשונה שמנתה 15 משפחות ונקבע מועד העלייה לקרקע. בין המתיישבים האלה היו חקלאים פרטיים, חיילים יהודים משוחררי הצבא הבריטי שחלקם היו גם בשבי הגרמני, חיילי הבריגדה וניצולי שואה. חברת רסקו בנתה את בתי המתיישבים ואת מבני הציבור. מסדר בני ציון ליוו את הקמת הכפר לאורך כל הדרך ובהתאם לכל הצרכים. עם הזמן, נוספו קבוצות נוספות של מתיישבים בכפר. בני ציון הוקם כאגודה חקלאית שיתופית שיסודה היה בערבות הדדית. החקלאות מכילה כ-3,000 דונם, עיקרם פרדס ו-300 דונם אבוקדו, בעיבוד האגודה. קיימים עוד גידולי "ירוקים", לולים, ירקות, תפוחי-אדמה, פרחים וכמו כן, חוות לגידולי סוסים. הכפר מורכב מבסיס של נחלות (משקים מלאים), משקי עזר ודיירים בשכירות. בשנים 1974- 1978 נבנה שכון הבנים שכלל 12 יחידות אשר הוגרלו בין בני המושב. בשנת 1998 עבר הכפר תהליך "הרחבה" שהגדילה והצעירה את אוכלוסיית היישוב. מספר משפחות גרות בנחלת ההורים כ"בנים ממשיכים". במושב פועל בית-ספר (בית חינוך קהילתי) חוב"ב המשותף לילדי המושבים בני ציון, בצרה וחרוצים. בבית הספר לומדים כיתות א'-ו', והוא נקרא ע"ש אדש פרידמן שהיה אחד מיושבי הראש של הכפר.

 

 

 

 

 

בצרה מושב השייך למועצה אזורית חוף השרון עלה על הקרקע ב-1 באוגוסט 1946, והוקם על ידי חברת רסקו עבור חיילים משוחררים מהצבא הבריטי. שמו של היישוב לקוח משם העיר בצרה שבעיראק, בה נלחמו המייסדים במדי הצבא הבריטי. בשנותיו הראשונות היה יישוב חקלאי שיתופי, וב-1948 הפך למושב עובדים במתכונת של אגודה שיתופית. בחלוף השנים, הפכה בצרה ליישוב קהילתי משגשג ויוקרתי.
על פי האקדמיה ללשון צורת השם העברית בצרה נקבעה על פי השם המקראי בָּצְרָה – עיר באֶדוֹם (ספר עמוס, פרק א', פסוק י"ב). הקמץ בבי"ת הוא קמץ קטן, כלומר ההגייה התקנית היא בתנועת o (בוֹצרה), ואולם ההגייה הרווחת היא "בַּצְרָה" – בתנועת a. מקום נוסף, שהשם מוזכר בו הוא: הפיוט: 'דרור יקרא'. בבית השלישי כתוב: "דרוך פורה בתוך בצרה".

 

 

 

 

יצאנו מתחום מושב בצרה והמשכנו לכיוון דרום על הדרך ממערב לתעלת נחל רעננה

 

 

התקדמנו ובין השדות יכולנו לראות את אזור התעשיה הצפוני של העיר.

 

פנינו מזרחה בדרך לעבר מתקן טיהור המים והלאה לעבר הגבעה המסומנת במפה מזבלה וידועה גם בשם גבעת הזבל של רעננה

 

 

הר הזבל נוצר בעקבות שפיכת האשפה מהעיר רעננה במשך שנים רבות. כדי לחסוך במקום, דפנותיו התלולות יוצבו, כך שנוצר מעין "הר שולחן" קטן. לאורך דופן התל נסללה דרך עפר רחבה עם שיפוע לא תלול, על מנת שהמשאיות והדחפורים יוכלו לטפס אל ראשו ולהמשיך לפנות את האשפה אליו ולערום אותה עליו.  מקום כבר לא משמש מזה כמה שנים להשלכת זבל, והפסולת ככל הנראה כוסתה בשכבה עבה של אדמה. למרות זאת, ההר עדיין מהווה כיום אתר לשפיכת פסולת על ידי אנשים בודדים שאינם יודעים כי אינו פעיל עוד ונוצרות מפולות מדפנות ההר. אחרי שנים רבות הפך המקום יעד לטיולים. הדרך ששימשה בעבר את המשאיות והטרקטורים משמשת את אלה המבקשים לעלות לראש הגבעה. בפסגה ישנם כמה עצי זית וצמחייה טיפוסית לאזור. ממנה יש תצפית מרהיבה לכל עבר: צפונה אל עמק חפר ואל נתניה, מזרחה אל השומרון, מערבה אל רצועת החוף של הרצליה ואל הים התיכון, ודרומה אל רעננה ואל ליבו של גוש דן. סביב התל פרושים פרדסים רבים.

 

 

 

טיפסנו ברכיבה אל מעלה הר הזבל. בתחילה פנינו לקצה המזרחי לתצפית ואחר לקצה המערבי. זה תחום הקרוב של התצפית שלנו.

 

 

אלה המראות ממרומי הגבעה.

 

ירדנו מהתל חזרה למרגלותיו באותה דרך בה טיפסנו. תהיתי וחשבתי ביני ובין עצמי. כמה חבל שגבעה זו אינה יעד טיולים מובהק! אולי הגיעה השעה שתהייה כזו? אולי בכלל כדאי ורצוי לשנות את שמה הדוחה מ"הר הזבל" ל"גבעת השרון". איני מבין מדוע מקום זה שיש לו איכויות רבות מוזנח כל כך. האם לא הגיע השעה שהמועצה האזורית חוף השרון בתחומה נמצאת הגבעה ועיריית רעננה שחלק גדול מאשפה שלה הועברה למקום, יחברו יחד כדי לטפח את המקום. אין ספק שיכולו לקבלה עזרה ותמיכה מקרן קיימת לישראל, רשות הטבע והגנים, המשרד לאיכות הסביבה, רשות מקרקעי ישראל. חבל ואסור להשאיר מקום כזה במצב זה. תקנו אותי אם אני טועה!

 

 

מהתל המשכנו מערבה בין המטעים ובין השדות ואלה המראות

.

 

הגענו אל האבוס המזרחי בו מבצעות עבודות סלילת כביש חוצה שרון דרומי (כביש 531)  והמשך נתיבי איילון (כביש 20)

 

כביש 531 החדש הוא פרויקט תשתיות הכבישים הגדול ביותר הנבנה כיום בגוש דן ועתיד לשדרג את איכות החיים של כל תושבי השרון. הכביש החדש יהיה אחד מכבישי הרוחב המרכזיים באזור השרון שיחליף את מסלולי הנסיעה בתוך הערים ויחבר את התנועה מכביש החוף לכביש חוצה ישראל, דרך נתיבי איילון. הכביש יקשר בין כביש החוף (מספר 2), כביש 4, וכביש חוצה ישראל (כביש 6), במרכזו ייסלל קו רכבת חדש ולצדו יוקמו שלוש תחנות רכבת חדשות. בנוסף לשילוב הכבישים והמסילות, ייבנו בפרויקט 12 מחלפים, 36 גשרים ומנהרות, שבילי אופניים ומסלולים להולכי רגל. עם סיום הפרויקט, ייהנו תושבי השרון מפחות תנועה וזיהום בתוך הערים וקשר רציף ומהיר למטרופולין דן וכבישי האורך של מדינת ישראל.

 

 

 

הפרויקט מחולק למספר תתי-פרויקט שחלקם כבר הושלם. (1) צומת כביש 531/444 – מחלף ג'לג'וליה: מחלף בעל שני מפלסים שבנייתו הסתיימה בפברואר 2013. (2) בין כביש 40 לכביש 402: סלילת כביש דו-מסלולי בין כפר סבא להוד השרון, משולב עם מסילת רכבת ושני מחלפים סלילתו הסתיימה הסתיימה בשנת 2008. (3) מחלף רעננה דרום: הקמת מחלף תלת-מפלסי, כולל הנחת מסילת רכבת ובנית תחנת נוסעים. צפי סיום אוקטובר 2017. (4) קטע בין מחלף שמריהו למחלף רעננה דרום: סלילת הקטע המרכזי של כביש 531, באורך של כ-3.8 ק"מ, סלילת מסילות והקמת תחנת רכבת רעננה סיום הבנייה בסוף 2015 . (5) כביש 20 – ממחלף שבעת הכוכבים ועד כביש 531: סלילת דרך 20, באורך של כ-4 ק"מ, בקטע שבין מחלף שבעת הכוכבים ועד למחלף 531/20, כולל הקמת מחלף בחיבור הכבישים. מסילות החוף יועתקו אל בין מסלולי כביש 20 ויונחו 2 מסילות נוספות. במסגרת הפרויקט תוסדר כניסה מערבית לתחנת הרכבת הרצליה ממערב לכביש האיילון (מס' 20) מועד סיום צפוי – יולי 2017. (6) כביש 20 – מאזור שפיים ועד כביש 531: סלילה כביש 20 בקטע שבין מחלף 531/20 ועד לכביש 2 ועד בכלל. סלילת הכביש כוללת הקמת מערכת קירות תומכים וקירות אקוסטיים, הקמת 5 גשרים ומעברים תחתיים. צפי סיום הובטח אוגוסט 2016 אולם כנראה מאוחר יותר. המקור חברת נתיבי ישראל

 

המשכנו מערבה והגענו לאבוס המזרחי בו עוברת מסילת הברזל מתל אביב צפונה. חצינו את מפגש הדרך החקלאית בין צפון רעננה ומושב רשפון.

קטע הרכבת מתחנת תל אביב מרכז צפונה לעבר הרצליה, נתניה וחדרה מערב הוא "חדש" יחסית ולא נכלל ברשת המסילות הברזל בזמן השלטון הבריטי. קטע זה נסלל לאורך אבוס המזרחי בראשית שנות ה־50 כתחליף למסילה המזרחית המנדטורית שהגיעה רק עד לוד ועברה בסמוך לקווי הפסקת האש שימשה מאז בעיקר עבור הרכבת שנסעה מחיפה לירושלים.

 

נכנסנו לתחום מושב רשפון ורכבנו בכביש הרוחב החוצה אותו ממזרח, מהצד הקרוב למסילת הברזל לכיוון חלקו המערבי של היישוב הנושק לכביש החוף. בעצם חצינו את רכס הכורכר האמצעי של השרון עליו ממוקם המושב רשפון.

 

רִשְׁפּוֹן הוא מושב עובדים השייך לתנועת המושבים הנמצא בתחום המועצה אזורית חוף השרון. הוא נוסד בשנת 1936, ונקרא כשם עיר קדומה רשפונה ששכנה בסמוך למקום שהייתה בסוף ימי ממלכת ישראל עיר חוף ונמל ישראלי. בהמשך שם היישוב שונה ל"רשפון". בשלהי מלחמת העצמאות היה המושב קרבן להתקפות מסתננים. בליל 5 בנובמבר 1948 פרצו המרצחים לביתו של אליעזר וייס שהיה אותה עת מנהל הצרכניה . זהו הבית המשמש היום כמזכירות המושב. אליעזר נרצח. אשתו אטקה וייס נחטפה. שני ילדי הזוג נותרו בטיפול חברי המושב עד שאטקה הוחזרה משבי בירדן כעבור כמה חודשים. חודש וחצי אחר כך – חזר התסריט על עצמו כמעט במלואו.. יום שבת 25 בדצמבר אלימלך זלצהנדלר – יליד ברלין , שהגיע למושב לאחר תלאות מלחמת העולם השניה נרצח אף הוא בביתו. גם במקרה זה נחטפה אשתו – אך חוטפיה לא התמידו בהחזקתה ונטשוה בדרך. להרחבה על פרשיה עלומה ובה סימני שאלה רבים.
היישוב גובל בכפר שמריהו בדרום, ברעננה במזרח, בשפיים בצפון ובים התיכון במערב. ענפי הכלכלה העיקריים בו הם: מטעים, פרחים, ירקות, הדרים, לול וסוסים. חלק מהתושבים עובד במסחר, ואחרים בעבודות חוץ. רשפון מונה כ-1026 תושבים.
חוף רשפון ידוע בפי תושבי האזור בשם "חוף הסירה", בגלל הסירה הטרופה הנמצאת בו. הסירה, שהייתה סירת דיג של קיבוץ יסעור, נתקעה על החוף לאחר סערה קשה בשנת 1958. נעשו מאמצים למשוך את הסירה חזרה לים, אך היא נתקעה בחולות הים במרחק של 25 מטר מקו החוף, כאשר רובה בולט מעל פני הים.

 

 

 

חצינו את כביש החוף (כביש 2) בגשר מעליו.

 

 

כביש 2  ידוע גם בשם "כביש החוף" ולעתים בשם "כביש חיפה-תל אביב החדש". תוואי הכביש עובר באבוס השרון בין רכס הכורכר המערבי למרכזי שבמישור החוף. עד הקמת המדינה כביש תל אביב עבר דרך רמת גן, בני ברק, פתח תקווה ולאורך השרון – כביש תל אביב חיפה הישן הוא כביש 4. לאחר הקמת המדינה נסלל כביש 2 שהחליף את כביש 4 ככביש החוף הראשי בקטע שבין תל אביב לחיפה. כביש 2 נסלל במספר שלבים מתל אביב צפונה. על סלילת הקטע מתל אביב עד נתניה הוכרז באוגוסט 1949 והעבודות החלו בנובמבר 1949 במקביל בנתניה ובתל אביב. עד מרץ 1950 נסללו יותר ממחצית הכביש וביולי 1950 הוא נפתח לתנועה. על סלילת הקטע ממחלף נתניה עד חדרה הוכרז בינואר 1950‏ ומכרז יצא במאי 1951. אולם העבודות על הכביש התעכבו זמן רב. בתחילה נסלל הכביש מנתניה עד כפר ויתקין ואף זופת קטע של שני קילומטר, אולם בשנת 1955 העבודות נפסקו למספר חודשים בגלל חוסר תקציב. עם חידוש העבודות התרכזה העבודה בבניית גשר גדול מעל נחל אלכסנדר. בשנת 1957 הושלמה הכנת תוואי הכביש לקראת זיפותו‏, אולם בהיעדר תקציב נדחה זיפות הכביש לשנת התקציב הבאה. בינתיים שימש הכביש לנסיעה בעת שכביש 4 המקביל הוצף. עבודות הזיפות החלו ביולי 1958 והוא נחנך בינואר 1959. במהלך שנת 1963 הורחב הכביש לדו-מסלולי בכל כיוון. הקטע עד נתניה נחנך באוקטובר 1964 ובאמצע שנת 1965 נפתח המסלול הנוסף עד גבעת אולגה, למעט מעל נחל אלכסנדר בגלל הצורך להרחיב את הגשר מעל הנחל. אולם מהר מאוד קצב התנועה גבר והביא בשעות העומס לפקקים לאורך הקטע, בכניסה לכפר ויתקין, בכניסה לנתניה, בכפר שמריהו, בכניסה להרצליה ובצומת גלילות. הקטע מחדרה עד לחיפה נפתח לתנועה ב-1969. הקטע האחרון התבסס על מחלפים. במסגרת בניית קטע זה נבנה מחלף זכרון יעקב שהיה המחלף הראשון בישראל שנפתח לתנועה במפגש דרכים בין עירוניות. בשנות ה-80 וה-90 הוסבו גם שאר הצמתים בקטעים הוותיקים למחלפים, וקטע הכביש מתל אביב למחלף נתניה הורחב לשלושה נתיבים בכל כיוון, ונתיב רביעי לכל כיוון ממכון וינגייט עד מחלף פולג. בינואר 2013 הפך רשמית הקטע שבין מחלף קיסריה למחלף עתלית לדרך מהירה המסומנת בתמרור הרשמי המיועד לכך, ובכך המהירות המרבית המותרת בקטע זה עלתה ל-110 קמ"ש. בשאר קטעי הכביש המהירות המותרת היא בין 90 ל-100 קמ"ש. החל מיוני 2013 ביצעה חברת נתיבי ישראל הרחבה של הכביש בין מחלף נתניה למחלף חבצלת, באמצעות הוספת נתיב נסיעה שלישי, שנחנך במרץ 2015.‏ מקור

 

 

המשכנו באזור ממערב למושב רשפון לעבר צפון

 

עברנו באזור בו יש פיסול סביבתי במקום בו נמצא ארסוף קדם.

 

ארסוף קדם הינו יישוב ותיק מאז 1935 ממול למושב רשפון בין אתר אפולוניה ("תל ארשף") לבין היישוב ארסוף החדש ליד שפיים. ארסוף קדם הוא יישוב לא מוכר המוקף בשטח נוף פתוח של 1400 דונם. איזור זה הוכרז בתוכנית מתאר מחוזית ב- 2003 כשמורת נוף וחלקו כשמורת טבע (הרצועה הקרובה למצוק החוף). אנו, תושבי המקום יוצרים במקום נפלא זה תחום של טיפח נופי, גינון אורגני ואמנות בטבע.
גלריה הירוקה כוללת גינון אורגני לזכרה של דינה מנהיים ז"ל (1951-2006). הפארק הוא אוסף פרטי של מגוון עצי פרי ונוי ,מעל ל -100 סוגים בסביבה מטופחת של נוף פתוח. המיזם של משפחת מנהיים טופח בשלושים השנים האחרונות ממשק חקלאי שנוסד ב- 1935 בארסוף (כיום ארסוף קדם). בגן נטועים 40 סוגי עצי פרי היוצרים סביבה עשירה ונעימה ביותר לאנשים ולציפורים הרבות שנמשכות אליו במשך כל השנה לעונותיה. עצים גבוהים, ועצים קוצניים יוצרים פינות מסתור לחי בסביבה. בגלריה נמצא גם אוסף קבוע של פסלים מאבן, וכך נוצר החיבור המיוחד של טבע ואמנות בטבע. ניתן לשלב טיול בנוף המטופח, ביקור באוסף הבוטני ובגלריה הירוקה.

 

 

 

וזה המסלול בו המשכנו

 

בדרך כבר יכולנו לראות את שוליו של היישוב הזעיר ארסוף

 

כדי לזכות להגיע לארסוף נדרש עוד דשדוש בחולות

 

כנסנו לתחום היישוב ארסוף ועברנו בתוכו. התפעלנו מהיישוב הבנוי על המצוק ובעצם מחריג אותו מהכלל!

 

ארסוף ים המוקם בסמוך לחוף הים על גבי המצוק, בגובה של 35 מ' מעל פני הים ומשתרע על פני שטח של כ- 250 דונם, קרקע פרטית בשטחה של המועצה האזורית חוף השרון ובסמוך לגן הלאומי חוף השרון. שמו של היישוב נובע מקרבתו לתל ארשף הסמוך ומאזכורו בתנ"ך. בשנות ה-30 נרכשו אדמות המקום בידי יהודים, שביקשו להקים כאן יישוב. בתחילת שנות ה-70 נבנו במקום וילות אחדות על-פי אישור חד-פעמי, ובתחילת שנות ה-90 חודשה הבנייה ביישוב. קרבת הישוב לים גרמה לכך שבשנים האחרונות הפך הישוב לאחד הישובים היוקרתיים בארץ, במיוחד המגרשים הנמצאים בקו ראשון לים. ביישוב קטן זה מתגוררות בו כ-40 משפחות בלבד. קרקעות ביישוב נחשבות ליקרות במיוחד והוא מושך אליו בעיקר תושבים אמידים וביניהם אנשי עסקים, דיפלומטים, בעלי ממון, ידוענים ועוד. היישוב משתרע על פני שטח של כ-250 דונמים ומתוכננת בו כעת הרחבה נוספת.  הקהילה בארסוף שומרת באדיקות על פרטיותם של התושבים והשירותים המוניציפאליים מנוהלים על ידי אנשי המקום בעזרת גורמים פרטיים..

 

 

 

 

יצאנו מתחום ארסוף וכאן התחיל קטע הטיול לאורך רכס הכורכר המערבי בשמורת גן לאומי חוף השרון ושוליה.

 

 

 

בתחילה רכבנו על הדרך ממזרח לקבוץ שפיים אליו לא נכנסנו.

 

שפיים הוא קיבוץ שהשתייך לקיבוץ המאוחד (לאחר מכן תק"מ והיום התנועה הקיבוצית), הוקם על ידי יוצאי רוסיה ופולין בשנת 1927 והיום מונה כ-1171 נפש . בשנת 1935 עלתה הפלוגה על הקרקע במקום שבו הוא שוכן היום בין נתניה והרצליה, מערבית לכביש החוף. שם הקיבוץ נבחר מתוך ספר ישעיהו, פרק מ"א, פסוק י"ח – "אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעיינות, אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים". ב-18 בספטמבר 1938נהרגו ארבעה נוטרים חברי הקיבוץ כאשר הרכב בו נסעו עלה על מוקש ליד הקיבוץ. הם קבורים בקבר משותף בבית העלמין בשפיים. קברם היה הראשון שנכרה במקום זה. בשנים לפני קום מדינת ישראל סייעו חברי הקיבוץ לספינות המעפילים שנחתו בחוף הסמוך, ובנובמבר 1945 הטילו הבריטים מצור על הקיבוץ ועל מושב רשפון. הקיבוץ סבל מהתקפות במרד הערבי הגדול.
הקיבוץ מקיים חיי שיתוף כמיטב המסורת. בשנים האחרונות ישנו ניסיון להמיר את חיי השיתוף לכיוון של ישוב שיתוף קהילתי. למרות זאת בהצבעה שנערכה בינואר 2006 דחה רוב גדול של חברים את ההצעה לעשות רפורמה בשיטת התקציב הנהוגה במשק. היישוב, אחד הקיבוצים המבוססים בארץ, מתפרנס מתעשייה, תיירות, חקלאות והשכרת שטחים למסחר ומשרדים. לקיבוץ אזור מסחר מפותח, שבו חנויות ענק של רשתות מובילות. במיוחד פורח המסחר באזור זה בשבתות ובחגים. פארק המים של הקיבוץ הוא מהבולטים באזור המרכז. מפעל גדול למוצרי פלסטיק – פוליכד. ענפי חקלאות: רפת משותפת עם געש ועם יקום, גידולי שדה, פרדס. בקיבוץ פעל בשנים 1994-2005 פאב-מועדון מצליח שנסגר בעקבות רצח שאירע מחוץ למועדון. הקיבוץ מחזיק בבעלות של א.ב מתכננים, אחת מחברות התכנון הגדולות בישראל. במרץ 2009 הוחלט ברוב גורף על הפרטת הקיבוץ.

 

 

המשכנו ונכנסנו לתחום הגן לאומי חוף השרון המשתרע על רכס הכורכר המערבי מעל מצוק החוף 

 

הגן הלאומי חוף השרון משתרע ברצועה צרה (רוחבה כ- 300 מ'), וארוכה (כ- 4 ק"מ), מהיישוב ארסוף בדרום עד מכון וינגייט בצפון. רצועה זו משתרעת לאורך מצוק הכורכר החופי, שגובהו מגיע בתחומי הגן ל- 40 מ' מעל פני הים. במקום תצפיות נוף מרשימות מראש המצוק. המצוק בנוי שכבות של חמרה וכורכר, ונקיקים רבים חתורים בו. במצוק גדלים צמחי חוף כמו חבצלת החוף, קריתמון ימי ועדעד כחול.

 

 

 

גן לאומי חוף השרון כולל את חוף הים ואת רכס הכורכר המערבי של השרון. בנוסף לנוף הים המרהיב שנשקף מהתצפיות – מיוחד הגן במגוון הצמחים שבו, הכולל צמחי מדבר לצד צמחים ים תיכוניים. בעורפו של המצוק, נמצא אזור חולי המהווה את עיקר הגן. בחולות אלו, בוצעו בעבר נטיעות רבות, בין היתר של עצי ושיחי שיטה כחלחלה, אקליפטוס, חרוב, קזוארינה ובוהיניה. כמו כן, יש באזור שיחי בר לא מעטים של אטד החוף ושרביטן. הצומח הטבעי באזור מגוון וכולל מין בלעדי לחוף השרון – חומעת האווירון, שאינה גדלה בשום אזור אחר בעולם. במפנה התלול של גיא געש, צומחות רקפות וטבורית נטוייה בחולות, ולשטח הגן הועתקו צמחים נוספים כמו אירוס הארגמן וכלנית מצויה, כדי לשמור עליהם. באביב, יש באזור מרבדי פריחה של חרציות (הן חרצית עטורה, הנפוצה בארץ, והן חרצית דביקה – מהנדירים בצמחי הבר בישראל). מהחי באזור, נמצאים כאן שועלים ונמיות ,ומיני מכרסמים, ובמצוקים מקננים שרקרקים. בשנת 2001, הושבו לטבע כאן צבאים, ועל כן הכנסת כלבים לגן אסורה. עקב נזקים קשים שנגרמו לאזור כתוצאה מתנועה לא מבוקרת של רכבי שטח, גודר כל שטח הגן המוכרז, (אזור שפיים בשנות ה- 90', ואזור געש-וינגייט בשנת 2001 – לאחר פינוי שטח אש באזור), והתנועה בו היא רגלית בלבד. בשמורה מספר מסלולים שעוברים בעומק השמורה, מסביב לה ועל מצוק הכורכר.

 

נכנסנו לתחום השמורה. במרפסת הנוף עצרנו להפסקה ולתצפית.

 

אחר כך המשכנו בשביל עד היציאה בפשפש בקצה הצפוני בגיא היורד מקיבוץ געש אל החוף. זה היה המסלול.

 

 

אלה המראות מהגן הלאומי. אין צורך להכביר הרבה מילים.

 

המשכנו צפונה לעבר קיבוץ געש ונכנסנו לתחומו. המקום אינו זר לי. זה מקום הולדתה של סמדר, בת הזוג שלי, בו גדלה והתחנכה עד בגרותה ובו מתגוררים עד היום הוריה, אחיה וילדיו.

 

געש קיבוץ געש השייך לקיבוץ הארצי השומר הצעיר  ונוסד בשנת 1949 על ידי העולים הראשונים של תנועת השומר הצעיר בדרום אמריקה. במלחמת השחרור השתתפו מייסדיו בהגנה על קיבוץ נגבה, וביקשו להתיישב במקום בו נפלו שלושה מחברי הגרעין, אולם ראשי הקיבוץ הארצי שיכנעו אותם "שגם חוף הים הוא ספר". בתחילה עלו המתיישבים הראשונים בסוף שנת 1948 לבית חווה "עלי קאסם" הנמצאת ממזרח לקיבוץ מדרום לשמורת בני ציון. הם החליפו את אנשי קיבוץ "יד מרדכי" שהתפנו בזמן הפלישה המצרית. אז הם עוד לא  הוכרו רשמית על-ידי המוסדות המיישבים. בתחילה בקשו שיישובם יקרא "גבעת יואב", "רמת יואב" או "שדה יואב", על שם יצחק דובנו, מדריך בפלמ"ח וחבר, ומפקדה הראשון של נגבה במלחמה, שנהרג בהפצצה הראשונה על נגבה, על-ידי מטוסים מצריים (ושכינויו היה "יואב"). התנועה הציעה את השם "מצפה ים", ולא קיבלה את הצעה  מתוך עמדה שהשם שייך לסביבת נגבה. כמספרים כאשר החבר מטעם המחלקה לכלכלה של תנועת הקיבוץ הארצי יחד עם אחד המייסדים הלכנו להיפגש עם הרצפלד במרכז החקלאי הוא אמר להם: "אני רואה שאתם דרום אמריקאים רועשים גועשים, ואני מציע לכם את השם 'געש'". הוא הציע להם את געש כשם זמני שנשאר במשך כמה שנים, עד שועדת השמות שליד המוסדות המיישבים החליטה לאמצו, ומצאו במקורות לגיטימציה. וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, עֶבֶד יְהוָה בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר, שָׁנִים. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ  בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת-סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר-אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן, לְהַר-גָּעַשׁ. (יהושע פרק כד, פסוקים כט-ל). הקיבוץ עלה למקומו הנוכחי ב-5 ביולי 1951.
בשטח הקיבוץ היה פרדס גדול שניטע על ידי משפחת ליטוינסקי (גן ליטוינסקי) ובמרכזו בית בצורת טירה. כעבור שנים נעזב המקום והבית נשאר עזוב ומוזנח עד ששופץ בשנת 1987 והפך לגן אירועים.
שנת 2007 אימץ הקיבוץ את ה"תוכנית לשינוי אורחות החיים" שעיקרה – העברת הפרנסה לאחריות החברים תוך יצירת זיקה כספית חדשה בין "התרומה הכלכלית" של החברים וקבלת "תמורה חומרית" בגינה (מודל "הקיבוץ המתחדש"). לצד שינוי יסודי זה, סוכמה גם אמנה חברתית לשותפות חדשה המעודדת חופש אישי להתפרנס על-פי כישורים אך תוך שמירה על פערי-השתכרות מתונים בין החברים, ורצון לשמור על ערבות הדדית נרחבת – בה קיימת אחריות חברתית למתן "רשתות ביטחון כלכלי": מיסוד קרנות פנסיה, קרן לעזרה הדדית, ביטוח לשירותי סיעוד ובריאות, מתן דיור וחינוך לכלל החברים. כלכלת הקיבוץ מבוססת על תעשייה (געש תאורה), חקלאות (דשא מוכן געש, עץ מוכן געש, מטעים, רפת "חוף השרון"), תיירות אירוח ופנאי (מרחצאות חמי געש, אירוח כפרי געש), שיווק (ת.ש.ר. געש), מרכזים מסחריים שונים, "עבודות-חוץ" וענפי יזמויות של חברים, ועוד…
בשנת 2007 עלה קיבוץ געש לכותרות בעקבות עסקת נדל"ן גדולה בה הקיבוץ מכר ליזמים פרטיים קרקע שהייתה מיועדת לבני הקיבוץ. היזמים, חברה בשם "צוקי ארסוף" תכננה לבנות במקום שכונת יוקרה לאלפיון העליון. בתחילה, ועדה מחוזית מרכז בהחלטה תקדימית ביטלה את התוכנית לאחר שקיבלה החלטה לתכנון מחדש, החלטה ששונתה על ידי בית המשפט בסוף 2007‏

 

 

עברנו דרך בתי חברים ועלינו לעבר מגדל המים של קיבוץ געש. במקום זה עזבו אותנו שלושה מחברי הקבוצה וחזרו לנקודת ההתחלה

 

 

 

המשכנו צפונה על קו הרכס סמוך למצוק החוף.

 

יצאנו למול הפינה הצפון מערבית של הקיבוץ מול שטח שלולית החורף שנקראת שמורת בריכת געש ובזמן הטיול כמובן שהייתה חריבה.

 

 

הביצה שהיא שלולית חורף  נקראת Birket Shîshân "בריכת שישאן" במפת ה-PEF מהרבע האחרון של המאה ה-19. השליש הצפוני של הבריכה מופרד מיתר חלקיה באמצעות סוללת אדמה, והוא מוכרז כשמורת טבע "בריכת געש". במקום גדלה צמחיית ביצות אופיינית וצפרדעים, קרפדות וטריטון הפסים מגיעים אליה בחורף על-מנת להתרבות. סרטנים דוגמת זימרגל ארץ ישראלי ותריסן מטילים במקום את ביציהם ואלה בוקעות עם בוא הגשמים.

 

 

המשכנו צפונה בדרך הצמודה ממזרח לחלקו הצפוני של גן הלאומי חוף השרון המגודר ולא ניתן לרכוב בו בגלל החולות.

 

 

זה היה המסלול בקטע זה ובסיומו חצינו שוב את כביש החוף מול צומת הכניסה ליקום

 

 

 

מאחר ובזמן שהיינו בקטע זה של המסלול, עצרנו להתרעננות קצרה ולשתיה  באלונית בכניסה לקיבוץ יקום. בגלל השעה המאוחרת, הלחות והחום החלטנו לקצר את המסלול ולא להמשיך כמתוכנן לעבר תל פולג, שער פולג. לאחר ההפסקה המשכנו הלאה לעבר קיבוץ יקום וחצינו אותו ממערב למזרח.

 

יקום הוא קיבוץ השייך לתנועת הקיבוץ הארצי ונמצא בתחום המועצה האזורית חוף השרון. הקיבוץ החל את דרכו כ"קיבוץ א"י ד'", בשנת 1938, בסמוך לחדרה. המייסדים נאלצו להמתין כשמונה שנים עד שהוקצתה להם אדמה להתיישב בה בסמוך ל"ואדי פאליק". במהלך ההמתנה הצטרפו לקבוצה חברים נוספים מגרמניה, בולגריה ופולין. חברים בקבוצה נשלחו לעבוד ביישובים יהודיים מבוססים יותר, כמו בית גן בגליל. בלילה שבין 10-11 במרץ 1947, לפני קום המדינה, עלו חברי הקיבוץ לשטח אדמה שהיה באותה תקופה רווי בביצות ובקשיים קיומיים רבים אחרים. העולים למקום התרכזו בשפיים וממנה עלו לנקודה, הקימו מגדל מים, צריף מגורים וגדר היקפית. בעת העלייה מנה הקיבוץ 120 חברים ו-30 ילדים. למקום נקבע השם "יקום" אך חברי הקיבוץ התנגדו בתחילה לשם וערערו לוועדת השמות. שמות אחרים שהוצעו על ידי החברים היו "פלגים", "אשלים", "גבעים" ו"שער-ים" אולם כולם נדחו.
מאז העלייה על הקרקע יובשו הביצות, הופרח שטח הבעל והפך לקיבוץ משגשג. בשנת 2003 עבר קיבוץ יקום תהליך שינוי והפרטה כחלק מתהליכי ההפרטה המואצים של הקיבוצים בישראל. פרט לחקלאות, המתאפיינת בגידולי שדה ובמטעים, מתפרנסים חברי הקיבוץ מתעשייה ומשירותים. מפעל "פלסטיב", המפעל הגדול בישראל לייצור מיכלי פלסטיק, נמצא בבעלות הקיבוץ משנת 1964ה  ומניב חלק מהכנסותיו. בשנת 2008 נחתמה עסקה למכירת מחצית מאחזקות הקיבוץ במפעל לשותף אסטרטגי מתחום הפלסטיק. ברשות הקיבוץ מבני תעשייה, מסחר ומשרדים המנוהלים על ידי הקיבוץ. חלק מהכנסות הקיבוץ מתקבל מהפעלת מרכז מסחרי ותחנת דלק בכניסה לקיבוץ וכן, פארק תעשיות היי-טק המאכלס מספר חברות ידועות. כתוצאה מהתנהלות פיננסית מבוקרת והשקעות נבונות, נחשב הקיבוץ לאחד האמידים בישראל

 

 

מקיבוץ יקום ירדנו שוב לאבוס המזרחי. רכבנו צפונה בדרך המקבילה ממערב לסוללת מסילת הברזל . היה זה הקטע האחרון של הטיול.

 

 

חצינו את נחל פולג במקום שבחורף בלתי ניתן לעבור בו בגלל הצפת ביצת נחל פולג.

 

שמורת ביצת פולג שמדרום לנחל פולג המשתרעת באבוס החוף משני צידי מסילת הרכבת תל אביב – חיפה, בין הקיבוצים יקום ותל יצחק. השמורה היא ביצה עונתית, שריד לביצה רחבת ידיים שהתקיימה עד לשנות ה- 1950 בשם "בירכת רמדאן". ביצה זו נוקזה, תחילה בתקופת המנדט הבריטי, ולאחר מכן בשנות ה- 1950, אולם שבה והתחדשה בחלקים מהשטח, לאור קשיי ניקוז. שטח הביצה סבוך, ונשלט בעיקר ע"י קנה מצוי. באזור גדלים גם מיני צומח נדירים ובהם סוף רחב-עלים וגומא הפפירוס. מיקומו וגודלו של האתר הופך אותו למקום מקלט חשוב לבעלי חיים. באזור חורפים עופות מים רבים, וכן נצפו בשטח חתול ביצות ושועל מצוי. חלק מהשטח פתוח, ובחורפים גשומים יש בו אגם מרהיב-עין (בפרט ממערב למסילת הרכבת).

 

 

 

 

 

המשכנו צפונה וחצינו את הגשר בדרך החקלאית מעל מסילת הברזל מדרום לכביש 531.

 

המשכנו מזרחה ונכנסנו לתחום חצר קיבוץ תל יצחק. עברנו בין שביליו למגרש החנייה ושם הסתיים הטיול.

 

 

אפילוג

הטיול במרכז השרון ביום זה היה ארוך מבחינת הזמן ונמשך  חמש שעות ושלוש רבעי שעה מתוכן שעתיים ורבע עצירות למטרות שונות. נודה על האמת שמחצית מזמן הטיול היה חם ולח. מזג אוויר זה לא נעים במיוחד אבל הוא הפריע למהלך הטיול.

 

היה זה טיול מעניין בו עברנו בין כל הנופים שמציע אזור זה בחתך הרוחב של השרון: שטחים חקלאיים, שמורות טבע ושטחי יישובים. היינו לנו מספר תצפיות מרהיבות מהם יכולנו להתרשם ממראה האזור.

 

בטיול זה רכבנו, יותר נכון הלכנו, במספר קטעים של חול. ידענו את זה מראש אבל החלטנו שהליכה הקצרה תהייה חלק מהטיול. 

 

למרות שחלק גדול מהמסלול היה מוכר, למדנו הרבה הן בהיבט הגאוגרפי-פיזי והן בהיבט הגאוגרפי -יישובי על חבל ארץ זה שהוא עדין מרחב כפרי פתוח  בין הערים הגדולות במישור החוף. תוך כדי הטיול יכולנו לעמוד על התמורות הרבות שחלו באזור שהיה פעם נידח וכמעט לא מיושב והיום הוא ריאה ירוקה בלב הארץ.

 

לסיום מגיעה תודה לאלי שחר ואליק קריף מתל יצחק שיזמו את הטיול. אלי הוביל והדריך אותו בכישרון ובחן יחד עם חבריו מהקיבוץ. נהינו מאוד. כיף גדול היה עם כל החברים בקבוצה הנעימה שהתגבשה תוך הטיול.