בשעת בוקר מוקדמת בערב חג שביעי פסח תשע"ו (28/4/2016) התכנסנו בשער קיבוץ חצרים אחד עשר אנשים: חלקם חברים שלי ואחד מהם הוא חבר ילדות אותו פגשתי אחרי למעלה מארבעה עשורים, חלקם חברים של חברים, וחלקם חברי קיבוץ חצרים. התארגנו בזריזות ויצאנו לדרך לטיול אותו הוביל דרור אמית, איש חצרים.

 

אזור הטיול  – צפון הנגב

 

מסלול הטיול היה במרחב הפתוח שחלק ניכר ממנו, בשימוש צה"ל (בסיס תעופה חצרים ושטחי אימונים) ומשתרע מדרום מערב לעיר  באר שבע, בין הכבישים ארציים הבאים: כביש 40 במזרח, כביש 222 בדרום, כביש 234 במערב, וכביש 25 וכביש 241 בצפון.

 

לאזור זה יש היבטים אקלימיים ייחודיים של גבול המדבר המושפע מהאקלים הים תיכוני ומהאקלים המדברי ערבתי. מאפייניו העיקריים הם מיעוט וחוסר סדירות של המשקעים. ממוצע המשקעים הרב שנתי הוא כ 200- מ"מ. ההשתנות משנה לשנה עשויה להיות גדולה מאד (בין 40 מ"מ ובין 300 מ"מ ויותר). המשרעת היומית של הטמפרטורה היא מהגבוהות בישראל. הממוצע השנתי של ההפרש בין טמפרטורות המקסימום והמינימום היומיות עומד על 13.5 מעלות צלזיוס. התנודה גדולה במיוחד בעונות המעבר ובפרט באירוע של שבירת שרב שבו גוש אויר חם מוחלף ע"י גוש אויר קר. הלחות בשעות היום נמוכה יותר מאשר באזורים הקרובים לים. ערכיה נעים בין כ- 30% בחודשי הקיץ לכ 50%- בחודשי החורף. בעונות המעבר (ולעיתים גם בקיץ) באירועי שרב, הלחות בצהריים עשויה לרדת לכדי 10%. בלילות הלחות גבוהה וערכיה מגיעים בממוצע ל 80-90%. טל נוצר ב- 150-200 מהלילות וכמותו הכוללת היא 50-100 מ"מ. גם תופעת הערפל שכיחה יחסית ומתרחשת בכ- 30 לילות בשנה. ריכוזי האבק באוויר וכמות האבק השוקע גבוהים בהשוואה לצפון הארץ (בבאר שבע שוקע פי 4 אבק ליחידת שטח מאשר בתל אביב). תמרות אבק מקומיות נוצרות בקיץ כמעט מדי יום בשעות אחה"צ, בהן מתגברת הבריזה הימית. סופות אבק אזוריות שכיחות בחורף ובעונות המעבר.

 

מבחינה גאוגרפית מסלול הטיול היה במרחבי הלס המשתרעים מערב לבקעת באר שבע ומצפון לשפלת הר הנגב ורמת נגב. שמו של מסלול הטיול ועיון מדוקדק יותר במפה מצביעים על כך שאזור הטיול היה בחלק מאגן הניקוז של נחל באר שבע שהוא אחד היובלים המרכזיים של נחל הבשור ועל כך יורחב המשך.

 

 מסלול הטיול

 

במסלול הטיול עברנו בשלוש יחידות נוף. בתחילת המסלול ובסיומו רכבנו במישור חצרים, בהמשך עלינו לגבעות מערב באר שבע. עיקר המסלול היה בגבעות הלס משני צדדי נחל באר שבע בערוצו ובערוץ נחל סכר.

 

סיפור הדרך

יצאנו לדרך משער הכניסה של קיבוץ חצרים ופנינו מזרחה בדרך המקבילה לכביש 2357 המחבר בין באר שבע ובין קיבוץ חצרים ובסיס חצרים. כביש זה עובר בקו פרשת המים בין אגן נחל פטיש שנמצא מצפון לו לבין אגן נחל באר שבע מדרום. משמי צדדי הכביש מרוכזים מוקדי פיתוח ובינוי כחוות מיכלי הגז, בתי קברות, בסיס צבאי וכן ערימות של חומרי חציבה. מדרום לכביש עברנו בשדות חצרים  שהם מישורים חקלאיים בהם נמצאים מטעי חוחובה וושדות שלחין.

 

חוחובה היא שיח שמוצאו ממדבריות סונורה ומוהאבי בדרום קליפורניה, אריזונה ואזורי מקסיקו השכנים להן. גובהו של השיח מגיע ל-1-2 מטרים, עם עלווה צפופה.  זרעי החוחבה מכילים "שמן" (שעווה נוזלת מבחינה כימית) ועיקר שימושו כיום הוא בקוסמטיקה, אך הוא יכול לשמש חומר גלם בתעשיות שונות (תוספים לשמני סיכה, תרופות, מזון, עורות, פלסטיקה, כוהלים וחומצות, דטרגנטים עוד. הכוספה שנשארת אחרי המיצוי מכילה חלבונים ועשויה לשמש מזון לבעלי חיים אחרי עיבוד המסלק ממנה את החומרים הרעילים.
החוחובה הוא גידול חקלאי חדש יחסית בארץ ובעולם. התכונות המיוחדות של השמן נתגלו בשנות השלושים של המאה ה- 20. מספר עבודות בסיסיות על המין סגולותיו, בתי גידולו, תפוצתו, הכימיה של השמן וניצוליו הפוטנציאליים בתעשייה פורסמו בשנות החמישים והשישים. נעשו גם מספר מצומצם של ניסיונות גידול, אבל רק בתחילת שנות השבעים התחדשה וגברה ההתעניינות בפוטנציאל החקלאי והתעשייתי של הצמח. במחצית השניה של שנות השבעים הלכו והתרבו שטחי המטעים, והם נאמדו ב- 1983 בכ- 240,000 דונם, מהם כ- 150,000 בארצות ברית, והיתר במקסיקו, קוסטה ריקה, ברזיל, פרגוואי ארגנטינה, צ'ילה, קניה, אוסטרליה וישראל.  לארץ הובאו זרעי חוחובה בראשית שנות השישים ע"י המכונים למחקר שימושי של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (המכון לחקר הנגב דאז). נשתלו חלקות אינטרודוקציה ואיקלום במקומות שונים בנגב ובערבה, נלמדה הפנולוגיה של המין בתנאים אלה ונבדקה הפוריות של צמחים רבים. בתחילת שנות השמונים היו בארץ כ- 4000 דונם מטעי חוחובה בכ- 30 משקים. כל המטעים היו מבוססים על ריבוי מזרעים. במקביל הוחל בהפקת השמן ובייצור של מוצרי קוסמטיים השימוש בזרעים מצמחים מובחרים בלבד, והטיפול במטע שכלל השקיה ודישון איפשרו קבלת יבולים גבוהים יחסית בהשוואה לאלה שבארצות ברית. במשקים אחדים הגיעו היבולים לכ- 150 ק"ג זרעים לדונם. קשיים שונים גרמו להזנחת המטעים וב- 1991 נקטפו מיכנית או ידנית מטעים בשטח כ- 2600 דונם, ויבולם נאמד בכ- 160 – 150 טון. כל היבול שווק למפעלים בארץ. על-פי הניסיון שנצבר במשך השנים תנאי הסביבה בארץ תואמים את דרישות הגידול של הצמח ועדיפים על התנאים שבבתי גידול טבעיים מסוימים, שכן נדירות אצלנו הקרות ואין גשמי קיץ. המשך המעקב אחרי הזנים המובחרים אשר את פוטנציאל היבול הגבוה שלהם (350 – 300 לדונם). בד-בבד הלך והתפתח מיכון יעיל יותר לאסיף ולעיצוב השיחים. הסיכוי להתגברות על שני המכשולים העיקריים (יבולים נמוכים והוצאות כבדות באסיף ובטיפול במטע) ובנוסף לכך האפשרות להשתמש במים שוליים גרמו לבדיקה חוזרת של כדאיות הענף ולחידוש התמיכה של משרד החקלאות. מקור והרחבה וגם על שמן ושימושיו

 

פנינו מהמטעים מזרחה והתחלנו לטפס על גבעות מערב באר שבע וצפינו לעבר מישור חצרים.

גבעות מערב באר שבע, אזור שרום פני הקרקע בו הוא בין כ 280- ל 210- מ' מעל פני הים ובו עובר קו פרשת המים בין היובלים היורדים דרומה לכיוון נחל באר שבע לבין היובלים הזורמים צפון מערבה לכיוון נחל פטיש. על קו פרשת מים זה נמצא תוואי כביש באר שבע – חצרים (כביש מס' 2357 ). גבעות אלה הן סלעיות ומשתפלות ממזרח למערב וביניהן משתרעים עמקים ברוחב משתנה. מדרום לתחתית הגבעות נמצאות מצפון לאפיק נחל באר שבע ולפשטי ההצפה שלו.

 

לאחר תצפית מהגבעות גלשנו מהן לכיוון דרום מערב. חלק מהאמיצים והמנוסים דיווש בירידה תלולה טכנית  וחלק המהססים ופחות אמיצים (אני ביניהם) דיווש בירידה מתונה באחד מערוצים.

 

בקצה הירידה התעכבנו מעט להסדיר את נפח האוויר בגלגלי האופניים שהיה כנראה חסר.

 

לאחר הניפוח התקדמנו ותוך כדי הרכיבה במורד הגבעות נגלה לנו מדרום הנוף של נחל באר שבע ומחשופי הקרטון במורדות התחתונות של שפלת הר הנגב הצפוני.

 

נחל באר שבע הוא נחל העובר באזור הנגב, ואחד הגדולים בנגב הצפוני. הוא אחד מיובליו של נחל הבשור. הנחל הוא נחל אכזב, אורכו כ־50 קילומטר, ושטח אגן הניקוז שלו הוא כ־1700 קמ"ר. ראשיתו של נחל באר שבע במורדות הצפוניים של הר קינה, כקילומטר אחד מדרום לאזור התעשייה של העיר ערד.  הנחל ממשיך לכוון מערב, בדרכו חוצה הנחל את בקעת ערד וממשיך בדרכו לכוון העיר באר שבע דרך בקעת באר שבע.  בדרכו עובר הנחל גם ליד תל באר שבע. מראשית הנחל ועד העיר באר שבע נשפכים אל הנחל היובלים היורדים מרכס הרי דימונה והיובלים מהמורדות הדרומיים של הר חברון. יובלי הנחל הם: מכוון מזרח "נחל טלה" ו"נחל עדרים". היובלים הנשפכים מכוון צפון הם "נחל עינם" ו"נחל יתיר". יובלי הדרום הם "נחל ערוער", ו"נחל נבטים". הנחל ממשיך בנתיבו מהעיר באר שבע בכוון הכללי דרום מערב עד שנשפך לנחל הבשור ליד באר אסנת הנמצאת כ־3 קילומטר מדרום-מזרח לקיבוץ צאלים. בדרכו עד השפך עובר הנחל ליד שטחי החולות ומישורי הלס של הנגב בצפוני.

 

לאחר הירידה מגבעות באר שבע נכנסנו לתחום מרחבי הלס.

 

לס היא סוג של קרקע שהרכבה הוא ממשקעי טין (סילט) בעיקר ומיחסים שווים של חרסית וחול המחוברים באופן רופף באמצעות סידן פחמתי (CaCO3), חומר אורגני, תחמוצות ברזל ומינרלים נוספים. צבעה הוא צהוב עד חום בהיר. אדמות הלס מכסות כ-10% משטח כדור הארץ ועוביין הממוצע מגיע לכמה עשרות מטרים, כמו כן, לרוב לא ניתן למצוא קרקע לס משוכבת. אדמת הלס מאפיינת את שוליהם של מדבריות רבות בעולם. מרבצי לס נפוצים בין קווי הרוחב 20° – 50° צפון, סין וארצות הברית מהוות את מרבצי הלס הגדולים ביותר. משקע הלס הוא הומוגני ונקבובי, ומכיל גרגרי קוורץ, פלדספר ועוד מינרלים. בנוסף, קרקע הלס נוצרת מהשקעה של חומר דק המכילה שחק של סלעי גיר וקירטון. מאחר שאין סלע אחד המכיל את כל מרכיבי הלס, המסקנה המתבקשת היא שהוא נוצר כתוצאה מבליית כמה סוגי סלעים.‏ קרקע הלס מצטברת בעיקר בערוצים ובכיסי קרקע בהשקעה השניונית של אבק. על כן, היא נאטמת בקלות ובצורה זו מגבירה את הנגר העילי והשיטפונות באזורים המדבריים, היוצרים ערוצונים ונוף של ביתרונות, ובמקומות אלו מתפתח הצומח. לכן קרקע לס היא פורייה וטובה מאוד לגידולים חקלאיים. בנוסף היא קרקע עשירה במינרלים, חומרים אורגניים ואוורירית ולכן היא מנקזת טוב את המים וקל לחרוש ולנטוע בה צמחים. כמו כן, שחיקת הקרקע הינה איטית מאוד והיא נשארת פורייה למשך זמן רב. קרקע הלס בארץ ישראל עשירה במלחים רוב קרקעות הלס בארץ ישראל נמצאות בדרום, ומדלדלות ככול שעולים צפונה ומערבה.
בשנים האחרונות ההשערה הרווחת למקורות הלס הינה כתוצאה של השקעה איאולית מאסיבית. מקורות חולות אלו הם ממדבר סהרה וחולות סיני. נראה שכמות האבק פוחתת ככל שמתרחקים מהמקור כיוון שבדרום פוגשים רבדים עבים של משקע איאולי דק זה (בסביבות רוחמה מגיעה ל 15-12 מטר). בפלשת הצפונית הרבדים האלה הולכים ונעשים דקים יותר ויותר עד שלבסוף בשרון אין רבדים אבקיים או חרסיתיים הנוצרים והסחף האיאולי המועט מתערבב על-פי הרוב רק עם החול שלמטה בתהליך של יצירת החמרה רק ברכסי החול. העוצמה של רובדי החרסית והסילט משתנה גם כן בהדרגה ממזרח למערב. במזרח הרבדים הנזכרים עבים יחסית כיוון שהסחף האיאולי יכול היה לשקוע באזור במשך תקופה ממושכת. ואילו במערב תקופת השקיעה קצרה יותר והרבדים דקים יחסית.‏
הלס הוא בית גידול המאופיין בצמחייה נמוכה ושיחים נמוכים. לרוב נראה הבית גידול כמו שדה בור פתוח ריק מצמחים ובעלי-חיים. אך הוא מהווה בית גידול למינים רבים הנמצאים בסכנת הכחדה. האזורים של קרקעות לס מהווים בתי גידול שונים של בעלי חיים וצמחים יותר מסוגי קרקע אחרים, ויש בעלי חיים וצמחים שהם אנדמיים ללס. חצרים הוא מוקד חשוב של מישורי הלס בארץ, והוא מהווה בית גידול הנמצא בסכנת הכחדה. הוא מהווה מערכת טבעית וייחודית, אשר מכילה בתוכה מינים ייחודיים. ובמיוחד החוברה המדברית (עוף דוגר קרקע), אשר מרבית אוכלוסייתו בישראל נמצאת בחודשי הקיץ באזור חצרים בישראל. ‏
מקור והרחבה

 

המשכנו על המישור מערבה

 

חלק מהמסלול היה בתוך ערוץ נחל באר שבע

 

חלק מהמסלול המשכנו לטפס על הגבעות

 

תוך כדי הטיפוס יכולנו להבחין בצמחייה הנחל משגשגת, בעיקר עצי אשל, בין היתר בגלל זרימת ביוב בו בעבר ואולי מעט גם היום.

 

 

חלק מתוואי השביל עליו רכבנו נבע מערוצים הקטנים שנוצרו בעקבות התחתרות הלס.

 

הגענו לנקודת המערבית בתוואי המסלול. ירדנו שוב לערוץ נחל באר שבע, רכבנו בין עצי האשל וחצינו אותו לכיוון דרום.

 

עצרנו להפסקה במתחם ביר גומס ליד באר המים.

ביר גומיס – בעברית באר השקמה. שם המקום נקרא בשל עץ השקמה המפואר שהיה סמוך לבאר. עם השנים העץ נפגע וחלה מהחומרים הכימיים הזורמים בנחל באר שבע והתייבש. על דיווח במפת עמוד ענן נראו עלים על העץ הייתה 2012.

:

 

זמן ההפסקה נוצל לשיח רעים וצילומים למזכרת.

 

לאחר ההפסקה רכבנו על הגדה הדרומית של נחל באר שבע בכיוון מזרח. עברנו ליד עוד מתחם באר ולצידה מבנה. עצרנו לצלם.

 

בהמשך הדרך עלינו לגבעה ובה בית קברות בידואי.

 

התקדמנו מזרחה עד לחיבור של נחל סכר עם נחל באר שבע.

 

לאחר שחצינו את נחל סכר המשכנו לרכב על גבעות הלס מדרום לנחל באר שבע, עלינו וירדנו. כיף גדול!

 

לאחר חציית הנחל החל החלק השלישי של המסלול במישור חצרים.

 

עצרנו לרגע לצילום למזכרת.

 

 

למעשה נכנסנו לתחום דרך הפסלים ביער חצרים.

דרך הפסלים שביער חצרים, שהוקמה בשנת 2000 היא יצירה משותפת של קק"ל ושל הוגי הרעיון ומבצעיו – מרגה וישראל פישטיין, חברי הקהילה המקומית בקיבוץ חצרים. להרחבה ראו

 

 

 

עלינו לראות את מאגורות חצרים שהם סדרה של בורות חצובים בסלע.

 

מהגבעה נשקף נוף הפסלים וגם מראה קיבוץ חצרים.

 

התקדמנו בדרך וכבר צפינו בפינה של קבוץ חצרים.

 

המשכנו בדרך צפונה ממערב לגדר הקיבוץ, פנינו מזרחה לאורך הדרך בין גדר הקיבוץ ובין הכביש לבסיס חצרים ונכנסנו חזרה לתוך הקיבוץ. שם הסתיים טיול השטח. לפי בקשת אחד מהחברים, קיבלנו מדרור הדרן, סיבוב קצר בחצר משק חצרים.

 

חצרים הוא קיבוץ ונמצא בתחום המועצה האזורית בני שמעון. הקיבוץ הוקם במוצאי יום כיפור תש"ז (אוקטובר 1946) במסגרת עליית י"א נקודות להתיישבות בנגב. מקימי הקיבוץ היו מקרב קבוצת הצופים, אשר קבלה הכשרתה בדגניה א' ובאפיקים, עם קבוצת נוער עולה מ"ילדי טהרן" ששרתו אז כהכשרות מגויסת במסגרת פלוגה ג' של הפלמ"ח. בשנה הראשונה עסקו החברים בעבודות חוץ, שהחשובה שבהן היתה הנחת קו המים (צינור בקוטר שישה אינץ') שנתמשך מאזור גבר-עם – ניר-עם, לאורך הכבישים ודרכי העפר הציבוריים, בואכה חצרים. שנה לאחר ההקמה הגיעו המים הראשונים ומיד הם החלו בהכנת הקרקע להשקיה. מציאותם של מים בפי הצינור שימחה, כמובן, אך העתיד החקלאי עדיין היה לוט בערפל, שכן עמדו לרשותם לא יותר משש מאות דונם קרקע בתולה. הניסיונות הראשונים לניצול המים לחקלאות לא צלחו. בעקבות החלטת החלוקה של האומות המאוחדות על הקמת המדינה העברית (29/11/47) גרמה לגל התפרעויות של הערבים, אשר אחת מפעולותיהם הראשונות הייתה ניתוק קו הצינורות המוליך מים לישובי הנגב. היישוב נותר צמא למים עד לאחר תום מלחמת העצמאות. יחד עם זאת, התברר אז, שעצם הישיבה במקום הזה הציב את גבול המדינה העברית סמוך מאוד לבאר-שבע והותיר את כל המרחב דרומה ומערבה לחצרים בתחומי המדינה העברית.

לאחר מלחמה העצמאות, בעיית הקרקע והאכזבה החקלאית, יחד עם הרגשת הבדידות, העמידו את החברים מספר פעמים בפני הספק אם כדאי להמשיך ולשבת במקום הזה דווקא. חברים לא מעטים עזבו את הקיבוץ בשנים קשות אלו והבעיה הלכה והחריפה, עד שבשנת תשי"ט (1959) כמעט עמדנו בפני הכרעה לעבור מכאן להתיישב מחדש במקום אחר. תוך כדי הדיונים הקשים והנוקבים, התברר שבעיית המלחה איננה של חצרים בלבד, אלא שרבות מקרקעות הנגב, מזרחית ודרומית למקומם, לוקה באותה צרה. ניסיון המצטבר של כעשר שנים של טיפול בבעיה והידיעה שאין רבים אשר יכלו לתרום לפתרון הבעיה ולהבטחת המשך התיישבות באיזור נרחב זה. הכרה זו והיחלצותם של מוסדות המיישבים לעזרתם גרמה להם להחליט להישאר במקום ולמצוא את הפתרון הנאות לטיוב הקרקע. במשך השנתיים שלאחריה נשטפו הקרקעות בהצלחה והותאמו העיבודים והגידולים.
בשנת 1965, עבר הקיבוץ, כרוב הקיבוצים בארץ, לפיתוח ענף תעשייתי. הסיבות לכך היו ההבנה בצורך לגוון את מקורות הפרנסה, הגבלת מקורות  המים המוקצבים לחקלאות והרצון להענות לצרכי עבודה של חברים מתבגרים. אז פותח מפעל לייצור ושיווק מערכות השקייה בטפטוף – הוא מפעל "נטפים". המפעל התפתח במהירות רבה, והרבה מעבר למצופה בעת הקמתו. בשלב מוקדם נוצרה שותפות עם הקיבוצים מגל ויפתח. כיום הוא המפעל הגדול בארץ ואחד הגדולים בעולם בתחום ההשקייה בטפטוף. הוא מוביל בפיתוח והפצת שיטת ההשקייה המודרנית הממשיכה לכבוש מקום נכבד במערכות ההשקייה בארץ ובחוץ-לארץ.
בשנים האחרונות היקף הענפים במשק החקלאי הצטמצם. הקיבוץ מתמקד בגידול חוחובה שהתרחב  מסביב לקיבוץ ומשתרע על שטח של 2300 דונם ממנו מפיקים שמן המשמש בתעשיית הקוסמטיקה. הקיבוץ מטפל בכל, מגידול הפרי ועד מכירת השמן, כיום לאחר שיפוץ של מבנה הסילו בו ממצים את השמן ואחסונו בתוך חביות. הקיבוץ משתמש במי הקולחין המושבים של העיר באר שבע להשקיית החוחובה והגידולים באיזור ברור-חיל  המשתרעים על משבצת בגודל 6500 דונם שם מגדלים לסירוגין חיטה, אפונה לשימורים, חמניות, שחת, חימצה, אבטיחים לגרעינים, תפוחי-אדמה ובטנים. המשק קיים ענף בעלי-חיים אחד בלבד: רפת בעלת כ-300 חולבות. כענף מיוחד פועל בקיבוץ משרד עורכי-דין. חברים רבים מבעבר עובדים מחוץ לקיבוץ והכנסתם מהווה תרומה משמעותית.
קהילת חצרים רואה עצמה מגוונת מאד וכוללת חברים, בנים ונכדים. בקיבוץ חיים גם הורי חברים שפרשו לגימלאות , מן הארץ ומחוץ לארץ. החברים מיסדי הקיבוץ הגיעו לגיל פנסיה. הקיבוץ דואג לחסכונות מתאימים לקרן פנסיה ולמענקים לבנים עוזבים.
מקור והרחבה באתר הקיבוץ

 

 

 

 

 

אחרי סיבוב קצר בחצר הקיבוץ הגענו למגרש החנייה מול השער ושם הסתיים הטיול שהיה במזג אוויר נפלא ושנמשך קצת יותר מארבע שעות מתוכן שלוש ברכיבה.

המסלול במבט על:

 

אפילוג

 

שמחנו שיכולנו לטייל אזור שכמעט ואינו מוכר למרבית המטיילים בכלל, ורוכבי האופניים בפרט.  
אולי אלה שהסתובבו באזור בניווטים בשירות הצבאי  או אלה הדוהרים בין ענני האבק של הטרקטורונים או אופנועיים חלפו בו.

 

בטיול זה הסתבר שלמרות שהאטרקציות באזור זה מועטות, למרחב הפתוח יש קסם משלו.
הדיוש בין הגבעות, סביב הערוצים הקטנים שהתחתרו באדמת הלס ובתוך ערוץ נחל באר שבע, הוא חוויה יוצאת דופן.

 

השקט השורה על האזור בסופשבוע ובחג (שאין שומעים את שאון המטוסים) הוא מענג.
הקולות ברקע היו רק את ציוצי הציפורים וצליל הצמיגים המתגלגלים על האבנים, על החול ועל הצמחים היבשים.

 

גם היום נוכחנו לדעת שלכל עונה יש את הקסם המאפיין אותה!

 

שוב הבנו שיש לנו ארץ יפה, ומעניינת ומגוונת המציעה לרוכבי האופניים שפע של אפשרויות טיול ובעיקר במקומות הפחות מוכרים והידועים