אזור צפון פרוזדור ירושלים בו אני מתגורר הוא אחד היפים בארץ. טיול באזור זה בין רכס מבשרת ציון ובין רכס מעלה החמישה הוא אחד מהטיולים במסלולי הבית. איני צריך להגיע בנסיעה. אני יוצא לטיול ברכיבה מהבית. אני נוהג לטייל במסלול זה מעת לעת. בשבת (23/12016) הייתה זו הפעם העשירית השנה שטיילתי בו. על הטיולים בפעמים הקודמות כתבתי וניתן למצוא את דפי הטיולים באתר זה. למרות שאני מכיר היטב את האזור אף פעם לא משעמם לטייל בו. מראות הטיולים בעונות השנה הם שונים והחברותא היא אחרת. טיול זה עם חברי קבוצת גלגליגיל היה יוצא דופן. היה זה טיול ביום גשם.

 

בבוקר שבת זו בשעה 06:00 ניכרה עדין הרטיבות מהגשם הקל שירד הלילה. על פי הישומון (אפליקציה) של תחזית מזג האוויר לאזור ירושלים (ירושמיים) הגשם צפוי היה להתחיל בשעת צהרים. לכן, לא הייתה סיבה לבטל את הטיול. עד שהגשם יתחיל נוכל לסיים את הטיול. מסתבר, שתחזית לא הייתה מדויקת. הגשם החל קודם.

 

 

כמתוכנן מראש, ב-07:15, בשעה היעודה התכנסו בכיכר אבני חן בשכונת רכס חלילים בצפון מבשרת ציון אנשי קבוצת גלגליגיל.

שכונת רכס חלילים נמצאת בקצה הצפון מזרחי של מבשרת ציון והיא השכונה האחרונה שנבנתה ביישוב. את הקמת השכונה יזמה חברת ערים שאף הכשירה את התשתיות בה. השכונה החלה להבנות במחצית שנות ה-90' ואיכלוסה החל מספר שנים לאחר מכן. שמות הרחובות בשכונה נקראים על שם אבני החושן: פטידה, נופר, שבו, אחלמה, ענבר, עופל ועוד.

 

 

הקבוצה שהתארגנה לטיול כללה את דסי פולקמן (גבעתיים), צבי קנור וגיל רוטהולץ (רמת השרון), שפי אבוהב (פר סבא), עידו שטיין (מודיעין), קובי קואז, יעקב ארצי, ואהרון יצהרי (כפר יונה), ירון מוצניק (שוהם) אליהם הצטרפנו צחי גל ואני (ממבשרת ציון). לאחר הסבר קצר על המסלול יצאנו לדרך קבוצה של 11 אנשים שאוהבים לרכוב ולטייל.

 

כאמור, האזור בו טיילנו הוא צפון פרוזדור ירושלים הגובל עם גדר ההפרדה.

 

כידוע וזכור, כך יש לקוות, אזור צפון פרוזדור ירושלים היה במשך שני העשורים הראשונים של המדינה אזור ספר הצמוד לקו שביתת הנשק ישראל-ירדן כמוצג בשתי המפות. קו זה שנקבע בהסכם שביתת הנשק שנחתם אביב 1949 לאחר מלחמת העצמאות והחזיק מעמד עד תחילת מלחמת ששת הימים בקיץ 1967.

 

מסלול הטיול מוצג במפה להלן.

 

המסלול החל ברכס מבשרת ציון, ממנו גלשנו לנחל כסלון עליון. המשך המסלול היה במעלה הרכס החל מהמורדות הנמוכים בהם נמצא מושב בית נקופה, הלאה במעלה הרכס במדרון מעל קריית ענבים בואכה יער הסתדרות המורים,  הלאה בהמשך מעלה הרכס ודרך החורש למול היישוב הר אדר. המשך המסלול  היה במדרון הרכס בין מעלה החמישה שבראשו ובין נחל הכפירה והיישוב הפלסטיני קטנה מעברה הצפוני של הגדר. טיפסנו לפסגת הר רפיד ממערב למעלה החמישה. משם גלשנו לאבו גוש והלאה לבית נקופה. דרך נחל כסלון עליון חזרנו לנקודת ההתחלה.

 

מאחר ובאותו יום היה קר (8 מעלות) ורצינו להזדרז, קבעתי שנקודות העצירה תהיינה מעטות בעיקר לצורך המתנה לרוכבים האחרונים האיטיים ובעיקר לי וגם לתדריך על המשך הדרך לאלה בעלי הכושר והמבקשים לרכב מהר. למרות שהובלתי את הטיול לרוב הייתי אחרון בטור. הראשונים רכבו בהתאם לתדריך שלי לכל קטע שניתנו בעצירות הקצרות ובהתאם להובלה של צחי גל. תצפיות רחוקות בגלל עננות וערפל כמעט ולא היו לנו בטיול. גם הסבר התוכן במהלך הטיול היה קצר ומועט.

 

יצאנו לדרך ברחוב כרמל וברחוב הדרור וממנו גלשנו במורד המערבי התלול של הר אחירם אל נחל כסלון עליון. עצרנו לרגע מול גדר ההפרדה. בתמציתיות דיברתי על הנושאים הבאים: נחל כסלון, אחד משלושת יובליו העיקריים של נחל שורק; קו שביתת הנשק ישראל – ירדן 1949 – 1967; בניית גדר ההפרדה ובג"ץ בית סוריק משנת 2004; יער הסתדרות המורים כמסמן הקו הירוק; קורות היישובים עין נקובה ובית נקופה.

 

המשכנו הלאה במורד נחל כסלון עליון עד המעיין שפעם נקרא עין נקובה ואחר שמו שונה לעין נקופה. המקום שופץ לזכר שני הצעירים שגדלו במבשרת ציון: אורי גרוסמן שנהרג במלחמת לבנון השניה וחברו קריל גולשטין שנהרג במבצע גשמי קיץ בעזה.

כך נראה המקום בעת הטיול

וכך נראה המקום בשלהי הקיץ

 

כמו בכל טיול החברים נגשו לראות את המקום והנציחו את הביקור.

 

המשכנו במורד הדרך לצומת האלון לקראת העליה

תוך כדי התדרוך הספקתי גם לצלם את עץ השקד טרם ראשית הפריחה ברקע הכרם שבשלכת.

 

לאחר תדריך על תוואי הדרך התחלנו את הטיפוס הארוך לעבר יער הסתדרות המורים

 

 

הרכיבה בעליה הארוכה ליער הסתדרות המורים הייתה רצופה ללא הפסקה. לכן אין צילומים. הרכיבה הייתה גם מאומצת ואת זה ניתן ללמוד מעוית פניי בקצה העליה.

 

וכך נראו שאר הרוכבים העליזים והשמחים בקצה העלייה

 

המשכנו ברכיבה. נכנסנו לתוך החורש של יער הסתדרות המורים. לא עצרנו לרגע. התקדמנו לעבר גדר היישוב של הר אדר. נכנסנו לתוך החד שביל הקצר.

 

רוב הרוכבים, דומני כולם, מחשש להחלקה בבוץ ועל הסלעים הרטובים ירדו את הקטע התלול ברגל. בהמשך הדרך הגענו לכביש 425 לכניסה ליישוב הר אדר.

היישוב הר אדר בנוי על המתחם ההיסטורי של גבעת הרדאר שפעל בזמן השלטון הבריטי שנמצא צמוד ומעבר לקו הירוק. שם היישוב הר אדר אף משמר, צלילית, את שם האתר המקורי. היישוב הוקם בשנת 1986 על ידי עמותה הנושאת את שם היישוב וכללה אנשי צבא קבע ועובדי מדינה. העמותה פעלה עד שנת 1990, ובהמשך הוקם ועד מקומי כחלק ממועצה אזורית מטה בנימין. בשנת 1995 הוכרז היישוב הר אדר מועצה מקומית. נפרדת. היישוב מונה קצת פחות מ-4,000 תושבים. חלק מבתי ביישוב, בשכונה המכונה "שלב ב'", קרוב לכפרים הפסלטינים ורובו של היישוב מוקף בגדר ההפרדה. "שער בידו", הנמצא בשטח היישוב, משמש למעבר משטחי הרשות הפלסטינית, ונפתח מספר פעמים ביום על ידי שוטרי משמר הגבול‎, לצורך כניסתם של עובדים פלסטינים וליציאתם.
על פסגת הגבעה עליה בנוי היישוב הוקם אתר ההנצחה של חטיבת הראל, אשר נלחמה באזור במסגרת הפלמ"ח במלחמת העצמאות ולאחר מכן, במסגרת צה"ל, במלחמת ששת הימים. האתר כולל אנדרטה לזכר הנופלים בקרבות שהתרחשו במקום וכן, תצוגת טנקים ומשוריינים. בסמוך נמצא האתר הארכאולוגי ח'ירבת ניג'ם שהוא מבנה מבוצר מהתקופה הפרסית-הלניסטית והתקופה העות'מאנית.

 

בכניסה ליישוב עצרנו ליד פסל העץ הידוע בכינוי הטוטם

.,

ואיך אפשר בלי צילום למזכרת

 

משם התקדמנו לעבר הכניסה המזרחית של קיבוץ מעלה החמישה והתחלנו לגלוש בדרך לעבר נחל הכפירה.

 

הדהירה על האספלט הייתה סבירה. כשירדנו לדרך העפר הבוץ שנוצר מהגשמים האחרונים ובעיקר מהלילה קודם כבר היה כבד.

 

הרכיבה בדרך המדרון מתחת מעלה החמישה מעל נחל הכפירה הייתה צריכה להיות נינוחה ואמורים להיות בה משולבות מספר עצירות לתצפית והסבר. הטור משך קדימה. אני הייתי מאחור ולא הייתה בעצם שליטה על הקצב. התיישרתי עם הראשונים. ככה התקדמנו במהירות בדרך מעל גדר ההפרדה בנחל הכפירה.

 

בהמשך, העליה בחלקה הייתה תלולה מעט והרכיבה עם צמיגים מלאים בוץ לא הייתה נוחה. על האבנים והסלעים הרטובים היה צורך להתגבר על החלקה קלה.

 

בסוף מעלה הדרך הגענו לפסגת הר רפיד ממזרח למעלה החמישה. במקום יש תצפית מרהיבה. הכוונה הייתה לעצור ולהתבונן סביב. אבל, אז החל לרדת גשם גשם. מיד הסתובבנו חזרה לדרך הראשית. ירון עוד הספיק "לגנוב" עוד צילום של מקבץ בודד של רקפות אחרי שהשאיר את המשקפיים בתצפית (אליה עם דסי חזר לאחר הטיול לאסוף אותם).

 

הגענו לכביש הגישה ליישוב סטף. פנינו מזרחה לכיוון הכניסה המערבית של קיבוץ מעלה החמישה. הגשם התעצם. דהרנו מהר לעבר אבו גוש ועצרנו בחובז לשתיית קפה, סחלב חם ואכילת מאפה.

 

בסיום ההפסקה שהייתה מעט ארוכה, שהגשם פסק, התלבטנו אם לחזור למבשרת ציון דרך הכביש ולהימנע מעוד בוץ. אבל, אני החלטנו שלא יאה ונחזור דרך השטח. המשכנו לעבר מושב בית נקופה. ירדנו לנחל כסלון עליון ורכבנו בו צפונה עד הצומת בה הדרך מטפסת למבשרת ציון. בסוף הטיפוס המשכנו בדרך שהיא חלק משביל סובב מבשרת ציון מעל הנחל ודרכה עלינו חזרה לשטח הבנוי והלאה לנקודת הכינוס. לא הצטערנו שרכבנו דרך השטח.

 

לאחר העמסת האופניים על כלי הרכב החברים ביקשו עוד כמה דקות של אוויר טוב בהר. בלי צילום אחרון למזכרת אי אפשר.

 

 

בסיכומו של דבר היה לנו טיול חורף ביום גשם שנמשך כשלוש שעות. טיול יוצא דופן זה היה בהרי יהודה באזור מרהיב שהוא פחות מוכר וידוע . היה לנו בטיול הרבה טיפוס, הרבה גובה, הרבה בוץ וסלעים חלקים. הצטערנו שלא יכולנו להתענג על התצפיות הרבות במהלך המסלול. לכן, ייתכן ונחליט ליצור הזדמנות בה נחזור לאזור במזג אוויר מתאים יותר.

 

היה זה טיול של כיף גדול הרבה שמחה וחוויה שכנראה נזכור אותה עוד ימים רבים.

 

 

שחזרתי הביתה עסקתי בהסרת הבוץ הרב שהצטבר על הבגדים. מקלחת חמה סייעה באיזון טמפרטורת הגוף. האופניים זכו למקלחת ולשטיפה ביום למחרת. כך הם נראים נקיים ומצוחצחים  לאחר בדיקת תקינות אצל איברהים (אופני ההר במעוז ציון) עד היציאה הבאה לשטח.