הטיול ביום שישי (22/1/2016) היה לאורך באחד הרכסים של הרי יהודה שכיוונם הכללי הוא צפון-צפון-ממזרח – דרום-דרום-מערב. התמקדנו ברכס שנמצא ממערב לירושלים המסומן באדום במפה להלן. מדובר על הרכס שבחלקו הצפוני שאין לו שם רשמי אבל ניתן לכנות אותו רכס הראל נמצא היישוב מבשרת ציון. חלקו הדרומי של רכס הראל מפוצל לשני רכסי משנה שנחל צובה מפריד ביניהם: רכס מזרחי הכולל את הר חרת והר איתן ורכס מערבי הוא רכס צובה והמשכו כולל את הר הטייסים והר פיתולים.

 

 

בשעת בוקר התכנסה ליד ביתי בשכונת רכס חלילים במבשרת ציון קבוצה של שישה חברים שכללה את רוני ברוכין (ירושלים), ארז בלשאי (תל מונד), יונה בקלצ'וק (גני תקווה), רובי שבת (קרית אונו), גדי ריבלין ושרון בן חיים (מבשרת ציון).

 

 

במפה להלן מסומן מסלול הטיול שלנו.

 

 

מבשרת ציון – יישוב פרוורי במחוז ירושלים ומוניציפאלית מוגדר מועצה מקומית. הבינוי ברוב חלקי היישוב הוא על מורדות הרכס שגובהו הממצוע 750 מ' ומאופיין בבניה צמודת קרקע ובניה רוויה בצפיפות נמוכה. שטח היישוב משתרע משני צדדי של כביש מס' 1 הראשי לירושלים, כ- 6 ק"מ של כביש מערבית לכניסה לירושלים. שטח השיפוט של המועצה הוא כ-64,564 דונמים וכולל כ – 6,300  יחידות דיור ב- 15 שכונות.

היישוב מבשרת ציון הוקם מאיחוד שלושה יישובים שנבנו בקצה המזרחי של פרוזדור ירושלים בואכה העיר במחצית הראשונה של שנות ה-50' במאה שעברה: הראשון, מעוז ציון א' יישוב הוקם בשנת 1951 באזור הקסטל מדרום לכביש ירושלים תל-אביב, בתחילה כמעברת עולים יוצאי כורדיסטאן ועיראק ואחר כך כיישוב בעל אופי כפרי המשלב משקי עזר. מרבית מהתושבים עבדו במחצבה שהייתה בחלק הדרומי של היישוב. השני, מעוז ציון ב' יישוב שהוקם בשנת 1954 ממזרח למעוז-ציון א' ואף הוא אוכלס על ידי עולים מכורדיסטאן.  שני היישובים נקראו שנים רבות גם בשם "קסטל" והשלישי, מבשרת ירושלים יישוב שהוקם בשנת 1956 מעברו הצפוני של כביש ירושלים-תל אביב ואוכלס על ידי עולים יוצאי צפון אפריקה. שלושת היישובים תוכננו כיישובים בעלי אופי כפרי עם בתים בני קומה אחת ומשק עזר לידם. ראו עוד על הקמת היישוב
בשנת 1963 אוחדו שלושת היישובים למועצה מקומית אחת שנקראה מבשרת ציון, שם שהוא שילוב השמות מעוז ציון ומבשרת ירושלים. גם בשנים שבאו אחר-כך נשמרה, במידה רבה, ההפרדה בין יוצאי עיראק, פרס וכורדיסטאן מצד אחד לבין העולים מהרי האטלס, מצד שני… גשר הראל שנבנה בתחילת שנות ה-70 מעל כביש מספר 1 סימל את תחילת השילוב בין האוכלוסיות השונות.
האוכלוסייה החדשה שהגיעה ליישוב החל משנת 1978 היא ברובה אוכלוסייה חילונית שיצאה מירושלים וחיפשה מפלט משאון הכרך, אך עדיין חיפשה את קרבת העיר כמקור פרנסה ושירותים. החל משנת 1980 החל היישוב להתפתח בקצב מואץ. מאז ועד היום נמצא היישוב בתנופת פיתוח ללא הפסק, כ-11 שכונות חדשות נבנו בישוב, הוקמו מרכזים מסחריים ונבנה "קניון הראל" – כמרכז המסחרי הגדול אשר משרת את תושבי היישוב ויישובי הסביבה. תושבי מבשרת ציון מעוניינים בשמירת אופיו של היישוב כעצמאי, המספק צרכי תושביו, בעל צביון כפרי ובנייה נמוכה, יישוב עם פארקים ושטחים פתוחים המצוי בלב אזור ירוק ושומר על ערכי טבע ונוף. זו אחת הסיבות שתושבי מבשרת ציון התנגדו למספר ניסיונות בעשורים האחרונים לספח את היישוב לתחום ירושלים.

 

מסלול הטיול בתחילתו היה בתוך וסביב חלקו הצפוני של היישוב מבשרת ציון כמוצג במפה. התחלנו בטיפוס במעלה שדרות החושן וקצה הצפון מערבי של היישוב הנמצא במרום הר אחירם.

 

התחלנו בטיפוס במעלה שדרות החושן וקצה הצפון מערבי של היישוב הנמצא במרום הר אחירם שנקרא בעבר שיח עבדול עזיז 

 

שיח עבדול עזיז שנקרא על שם מבנה קבר שיח במקום היווה נקודת מפתח ירדנית שחלשה על הדרך לירושלים. במלחמת העצמאות כוחות חטיבת הראל לא הצליחו לכבוש אותה. המקום נשאר כמשלט ירדני עד מלחמת ששת הימים ואז אותה חטיבה שנקראה גם חטיבה 10 והייתה חטיבה משוריינת כבשה את המקום במסגרת כיתור ירושלים הירדנית

 

המקום היום נקרא יד אסא ע"ש אסא יגורי ששימש כמ"פ במלחמת ששת הימים ונפל בקרב עם עוד 14 (בגימטריה יד) מלוחמיו. התצפית נמצאת ליד מגדל המים ובריכת המים של היישוב ברומו נמצאת מרפסת תצפית נוספת. העליה למרפסת נעולה תמיד. אומרים שניתן לעלות אליה בתאום עם קב"ט במועצה במבשרת-ציון. אני למרות ניסיונות רבים לא הצלחתי לעלות למרפסת העליונה. גם הפעם הסתפקתי בתצפית הנוף פנורמי המרהיבה ל- 360 מעלות במרפסת התחתונה.

 

 

בשעת הבוקר התצפית מזרחה לא הייתה טובה אבל בכל זאת ראינו את חלקה המערבי של ירושלים וההרים סביבה.

 

עברנו גם לראות את מבנה קבר ההרוס שיח עבדול עזיז

 

לאחר הביקור בתצפית גלשנו אל רחוב הדרור ובקצהו המזרחי ירדנו לשביל הסובב את השכונה המערבית של מבשרת מעל נחל כסלון עליון וממנו נשקף נוף נפלא לעבר היישוב הר אדר ולעבר יער הסתדרות המורים והלאה לכיוון קריית ענבים, אבו גוש.

 

סיימנו להקיף את חלקו המערבי של היישוב. טיפסנו מהשביל שבשוליו אל השטח הבנוי. חצינו את מתחם חטיבת הביניים ומרכז פיס של היישוב, חלפנו על פני קניון הראל וחצינו את גשר הראל מעל כביש 1.

במסגרת סלילת כביש 1 החדש, גשר הראל שנבנה בשנות ה-70' יבוטל, ובמקומו כבר נכרו שתי מנהרות באורך של כ-700 מטר העוברות מתחת לרכס הראל. במקום הגשר מתוכנן להבנות אזור חדש  הכולל מרכז עסקים, אזורי מגורים וחניונים. סמוך למחלף החדש יוקם מסוף תחבורה ציבורית שישרת את הנוסעים לירושלים ולתל אביב.

 

המשכנו דרומה על ציר הרכס ופנינו אל מורד שבע אחיות וגלשנו בו. מול מעון הרופא ירדנו לדרך נוספת שהיא חלק משביל סובב מבשרת ציון.  בנקודה זו בגלל אילוצי זמן עזבו אותו שרון וגדי. נשארנו חמישה.

 

התקדמנו בשביל ומולנו נגלה המראה המרהיב של נחל שורק ובמרכזו מאגר בית זית ומעליו מושב בית זית. ההתלהבות מהתצפית הייתה גדולה מאוד. לא הפסקנו לצלם.

 

 

המשכנו בשביל הסובב את מעוז ציון לעבר מורדות הר חרת כמוצג במפה.

 

בקצה העלייה התלולה מאוד פנינו דרומה על דרך המובילה לסאטף מסומנת ירוק והיא חלק משביל ישראל. דרך זו מתפתלת בחצי גובה במדרון המזרחי של הר חרת.

הר חרת המתנשא לגובה של 780 מ' מעל פני הים הוא כאמור המשך של רכס הראל. שטח ההר הינו גן לאומי כחלק מתכנית רחבה של יער סטף ומתכנית פארק מוצא. במורדות ההר נמצא עין חרת שהוא מעיין נקבה עם ברכת איגום שמימיו שימשו להשקיית טרסות חקלאיות. בחורבת חרת הסמוכה נמצאים שרידים של בית חווה שמשמה הערבי ח`רבת אל חורית נגזר שמו של ההר "חרת". מדרום למעיין נמצא נחל חרת היורד לאורך המורד המזרחי של ההר ומתחבר לנחל שורק.

עצרנו לראות את מתחם עין חרת.

 

המשכנו במורד הר חרת בדרך היפה בתוך כרם הזיתים.

 

המשך הדרך לאחר שיצאנו מכרם הזיתים היה בתוך החורש. בפיצול דרכים פנינו מערבה והתחלנו לעלות על הדרך במדרון הדרומי של ההר. העליה בתחילה הייתה תלולה וקצרה. התגברנו גם עליה יפה. בהמשך בנקודה מסוימת תוואי דרך זו היה מעל ובמקביל לכביש 395 בקטע היורד מצומת איתן לצומת כרם. ממול כבר ראינו את פסגת הר איתן אליה פנינו היו מיועדים.

 

המשכנו עוד מערבה ובפיצול הבא פנינו ימינה בדרך הדרומית, יותר נכון לומר בסינגל הקצר שהוביל אותנו עד גרם המדרגות דרכנו ירדנו לכיכר צומת איתן.

 

חצינו את כביש 395 ועלינו לדרך המקיפה את הר איתן (מסומנת אדום במפות סימון שבילים). בנקודה זו נפרדנו בצער מיונה ורובי שנאלצו לקצר את הטיול.

 

אורך הדרך המקיפה את הר איתן הוא כ-8 ק"מ אבל אנחנו רכבנו רק חלק ממנה. התחלנו לרכב בקטע הדרך הסלולה מעל הסטף בתחילה במגמת ירידה מול המרכז הרפואי הדסה ומול רכס אורה–עמינדב–הר שלמון ומתחת לו בלט המושב אבן ספיר.

 

אחרי צומת הכניסה למתחם הסטף פנינו מערבה בדרך. התחלנו לטפס בארבע עליות נחמדות. שיפוע בהן מתון והן שימשו כהכנה לקראת ההמשך. המשך הדרך בתוואי נוח ואפילו מעט ירידה קלה שבדיווש בה היה במהירות הגבוהה מהממוצע.

 

זהו הגענו לנקודת הטיפוס במעלה הנקרא "מעלה לבלב". עד יום מועד הגרסה הראשונה של דף זה לא ידעתי מה מקור השם. הניסיון לברר את העניין עד אז העלה חרס. לאחר הפרסום גידי בשן, איש הקרן הקיימת רכז קהילה ויער סטף אזור ההר כתב לי "מעלה הלבלב: – את הסיבוב הידוע של הר איתן אימצה חבורת רופאים ומדענים מבי"ס לרפואה וביה"ח הדסה. מנהיגם הבלתי מעורער ג'ינג'י משוגע למדי בשם ירחמיאל דגן (דיגן), שעושה רבות לשמירה על ההר וחינוך אחרים בנושא. כאשר נותח בלבלבו ביקש וקיבל באופן יוצא דופן שלט קטן המנציח את עלייתו הראשונה במעלה התלול לאחר הניתוח."

 

הדיווש במעלה הלבלב שאורכו כ-2 ק"מ, אולי קצת יותר הוביל אותנו לפסגת הר איתן מדרום. במעלה זה שתי עליות קצרות אבל עם שיפוע תלול מאד, בין 12% ל-15%. רכבנו בקצב איטי ומדוד ללא הפסקה.

 

הגענו לפסגת הר איתן שגובהה כ-775 מ'. פסגה זו היא משטח ישר ויש בו תצפית מרהיבה ומלאה של 360⁰. אין טעם לפרט. מומלץ להגיע למקום בכל שעה ולהזדהות באמצעות מפה.

 

מעט דרומה לפסגה מצויים שרידי הכפר הערבי הנטוש אל-לוז שנכבש במסגרת "מבצע אל ההר" בקרבות עשרת הימים במלחמת העצמאות. אחריה הוקם במקום היישוב לוזים שיושב על ידי עולים מתימן שעלו במרבד הקסמים. מיקום היישוב על פסגת ההר קירח לא התאימו אז ליישוב שפורק זמן קצר אחרי הקמתו.

 

כמובן שבפסגת הר איתן עצרנו לתצפית ולצילומים למזכרת. בלי זה אי אפשר!

 

הגיעה הזמן להתקדם והתחלנו לגלוש מהפסגה לכיוון צפון.

 

עצרנו לעוד תצפית לעבר קיבוץ צובה ונחל צובה המפריד בין רכס הר חרת והר איתן במזרח ושלוחת צובה והר הטייסים והר פיתולים במערב.

 

לאחר התצפית גלשנו בדרך למטה ועברנו בתוך חורשת אקליפטוסים במורד ההר.

 

מי שמכיר ומי שיודע האקליפטוס אינו שייך לחורש הים התיכוני. זה עץ שיובא מאוסטרליה בשלהי המאה -19 לייבוש הביצות וזה עץ אותו נטעה קק"ל בשנות החמישים במסגרת ייעור ביטחוני ובעיקר הסוואת מחנות צה"ל ודרכים סמוכות לגבול. בחורשת האקליפטוסים היה קיים מחנה צבאי שנבנה בראשית שנות ה-50 וניצל את עיי הכפר הפלסטיני סטף. מחנה זה נקרא מחנה ל"ה על שם מחלקת הפלמ"ח שנטבחה בדרכה לסייע לגוש עציון בינואר 1948 שמו העממי היה מחנה הסאטף.

מחנה הסטף היה מחנה הבית של יחידה 101 המפורסמת שהוקמה ביולי 1953 והייתה שייכת פיקודית וארגונית למחוז ירושלים. אני מניח שלא צריך להזכיר מי היה מפקדה ומה היו מעלליה. יחידה זו לא האריכה ימים ובתחילת שנת 1954 פורקה, מספר חודשים בלבד אחרי הקמתה. מורשת היחידה שחייה היו קצרים יישארו כנראה לנצח ויש רבים המתרפקים עליה אחרי פירוק יחידה 101 המחנה נשאר ושימש את פלוגת השריון הסודית שהגנה על ירושלים עד מלחמת ששת הימים. למי ששכח, על פי הסכמי שביתת הנשק עם ירדן מ-1949 אסור היה להחזיק בירושלים נשק כבד. אבל להפקיר את העיר, שהיא בירת המדינה אי אפשר היה. מה עשה צה"ל הקים את היחידה שחנתה מחוץ לעיר ובקרבתה. היחידה "נחשפה" במלחמת ששת הימים עת הייתה שותפה עם הכוחות שפעלו לכיבוש חלקה המזרחי של העיר. אחרי מלחמת ששת הימים המחנה המשיך להתקיים ושימש את יחידות מהמערך הלוגיסטי של פקוד המרכז ובין היתר את יחידת הקבורה הפיקודית. המחנה פורק סופית בשנות ה-80 והיחידות שחנו בו הועברו למחנה בית זית הסמוך שנמצא למרגלות הר חרת. מחנה זה אף הוא נעזב בשנות ה-90' ועומד נטוש עד ימינו. מערכת הביטחון מסרבת להעביר את שטחו לשימוש אזרחי. המעוניין לדעת למה יפנה אלי ויקבל את התשובה

 

בחניון בו נמצא המחנה עצרנו להפסקת קפה שהכין לנו ארז כמו בכל טיול בו הוא משתתף.

 

אחרי הפסקה ירדנו במורד הכביש דרך חניון הסטף לכיכר צומת כרם ונכנסנו נכנסתי לדרך מקבילה ומעל לנחל צובה. במעבר הצר בין הסלעים חצינו את הנחל וטיפסנו בדרך בין המטעים לקיבוץ צובה.

 

בקצה העלייה הגענו לקיבוץ צובה וחלפנו מדרום לתל צובה.

 

בתל צובה נמצאים שרידי מצודה צלבנית בלמונט (ההר היפה) שהיא חלק ממערך מצודות לאורך הדרך מירושלים למישור החוף. המקום מזוהה גם עם צובה המקראית ממנה הגיע אחד מנאמני דוד המלך יגאל בבן נתן. עד 1948 נמצא במקום הכפר הפלסטיני סובה שנכבש סופית בקרבות עשרת הימים ביולי שנה זו. מיד עם תום המלחמה הקימו חיילים משוחררים במקום את הקיבוץ פלמ"ח צובה.

 

 

ועקפנו ממערב את מפעל הזכוכית לא לפני שבחנו את טיב ההשתקפות הזכוכית .

 

 

המשכנו צפונה בדרך ממערב לתל צובה בדרך החוצה את שלוחת צובה.

 

גם הפעם, כמו בכל הזדמנות ברכיבה בקטע זה מרשים הוא מראה הרכס ממול המקבץ היישובי הכולל את עין נקובה ועין רפה, אבו גוש ומעליהם בית נקופה, קריית ענבים ומעלה החמישה. כמובן שאי אפשר לפסס את כביש 1 והעבודות המתבצעות בו

 

נותרה לנו עוד עלייה נחמדה בקצה הכרם והמטע למול תל צובה.

 

הקטע האחרון של הרכיבה היה ברחובות מעוז ציון והלאה בשדרות הראל עד קצה הצפוני שלהם בואכה חזרה לשכונת רכס חלילים

 

חזרנו לנקודת ההתחלה ליד בייתי ושם הסתיים הטיול שמן הראוי להביט שוב על כל מסלולו בצילום הבא

 

בסיכום הטיול ניתן לומר שהיה לנו טיול יפה ומעניין עם הרבה מראות, הרבה תוכן, השקעה אנרגיה לא מעטה והרבה כיף. הטיול התנהל בנחת ונמשך כ5.5 שעות מתוכן 3.5 שעות רכיבה והשאר עצירות לתצפיות, הסברים, צילומים (איך אפשר בלי) והפסקה. 

 

 

לסיום אפשר לומר ששמחנו שהטיול הגדול והראשון באופניים שרכש רוני ברוכין לאחרונה היה איתנו. אנחנו מאמינים ומקווים שעם האוכל בא התיאבון והוא יתמיד לצאת איתנו. היה לנו כיף אתו ומן הסתם היה לו כיף איתנו. נתראה בטיולים הבאים.