הדפסה

ביום שבת (5/12/2015) יצאתי לטיול עם קבוצת גלגליגיל למרחבים הפתוחים של השפלה הנמוכה הדרומית מערבית מדרום למושב לכיש.

לפני הצגת מסלול הטיול ראוי להתעכב ולציין את הייחוד של יום זה. היה זה יום שבו הקור שבר שיא. בשעת הבוקר המוקדמת (05:45) שיצאתי בנסיעה אל מקום התכנסות הטיול היה קר מאוד. ל"משוגעים" כמוני (יש יגידו אפילו מזוכיסטיים) שהשכימו קום, יצאו מהמיטה החמה ויצאו לרכיבה, ריצה, טיול או כל פעילות אחרת, לא צריך לספר עד כמה היה קר. פשוט לא היו מעלות!! במקומות מסוימים שחלפתי על פניהם בנסיעה הטמפרטורה הייתה 1⁰ עד 2⁰. במקום ההתכנסות מעט גבוהה יותר, 5⁰.

השאלה אם לצאת לדרך בקור כזה לא עמדה בכלל על הפרק. ברור שכן! השאלה הייתה עם איזה שכבות וכמה מתעטפים. אצלי פלג הגוף העליון זכה לכיסוי מרבי, ארבע שכבות (גופיה תרמית קצרה, חולצה עבה, מעיל רוח ווסט), הצוואר כוסה בצעיף רך ומלטף, הראש לרבות האוזניים הרגישות לקור נעטפו בכובע מחמם, על כפפות החצי ויתרתי ובמקומן כפות הידיים כוסו בכפפות מלאות, פלג הגוף התחתון הרגיש פחות לקור כוסה בגרביונים וכפות הרגלים, עוד איבר רגיש לקור, גורבו בגרבי צמר עבות. אני לא זוכר מתי התעטפתי כך. לפני שיצאתי לדרך חשבתי שאם בהמשך הזמן יהיה חם ניתן יהיה להתקלף בשיטת הבצל ולהסיר בהדרגה שכבות מיותרות. אבל כמעט ולא היה צורך. רק את מעיל הרוח הסרתי. ככה נשארתי עטוף כל הטיול.

אזור הטיול היה "ריבוע" שבפינה הצפון מזרחית שלו נמצא מושב לכיש ובפינה הדרומית מערבית שלו נמצאת באר מאחז.

בין לכיש ובאר מאחז- 5-12-2015

באזור בו טיילנו נמצאות גבעות ורכסים מתונים בגובה משתנה בין 180 מ' עד 260 מ'. ביניהם נמצאים ארבעה נחלים שיובליהם העליונים יורדים מהר חברון, הדום הר חברון ומגבעות השפלה הגבוהה והם מצפון לדרום: נחל נועם, נחל שלווה, נחל אדוריים, נחל כלך. את נחלים אלה חצינו ולאורך חלק מהם גם רכבנו קטע מסוים.

התכסית של אזור הטיול לא הייתה זהה. ברצועה הצפונית של "הריבוע" עברנו בין הכרמים המטעים הפזורים בערוצי הגיאיות ומדרונות הגבעות, ברצועה האמצעית רכבנו בין שדות הפלחה המשתרעים על המדרונות ובתוך העמקים ביניהם,  וברצועה הדרומית רכבנו בין שדות הבור ושדות הפלחה הנמצאים בתחום שטח האימונים של צה"ל.

בין לכיש ובאר מאחז 5-12-2015

מקום ההתכנסות לקראת הטיול היה מגרש החניה הצמוד לחנות הכלבו של מושב לכיש שהוא מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית לכיש ונחשב אחד היישובים החקלאיים המבוססים ביותר.

מושב לכיש   המושב נקרא על שם העיר הקדומה לכיש שזוהתה בתל הסמוך מצפון. הממצאים ארכאולוגיים בתל לכיש מצביעים על ישוב כבר מהתקופה הנאוליתית (7500 עד 4000 לפנה"ס),,בתקופת הברונזה (3150 לפנה"ס ועד 1200 לפנה"ס) לכיש היא עיר חסות מצרית והיא מוזכרת לראשונה "במכתבי אל עמרנה" שבמצרים העתיקה.(המאה ה14 לפנה"ס). בתקופת מלכות יהודה לכיש היא עיר מבצר אחת הערים המבוצרות ביותר ביהודה. לכיש זכתה לפרסום העולמי בזכות תבליט ענק שנחשף בטרקלין האירוח בארמון המלך סנחריב שבנינווה. מעדויות היסטוריות, וארכיאולוגייות עולה כי תושבי לכיש הקדומה עסקו בגידול ענבים לפרנסתם.
מושב לכיש עלה לקרקע ב-8 ביוני 1955 באזור ספר הקרוב לקו שביתת הנשק ישראל – ירדן שהיה ריק מיישובים. המושב החל את דרכו כהיאחזות נח"ל שהייתה הראשונה מבין השלוש שהוקמו באזור זה (השנייה הייתה אמציה והשלישית  נחושה). ההיאחזות הנח"ל לכיש הוקמה על ידי חברי הגרעינים "רגב" ו"ערבה" של תנועת המושבים ששרתו בתחילה בהיאחזות עין גדי. ב-15 במרס 1956 ההיאחזות קיבלה מעמד של יישוב וחברי הגרעינים המייסדים היו אלה שאזרחו את ההיאחזות. גם לאחר האזרוח המשיכו אנשי לכיש לחיות כקיבוץ. כחמש שנים הוסיפו להתגורר בצריפי ההיאחזות. לאחר שחלק נכבד מהם הקים משפחה והושלמה הקמת המבנים החליטו המייסדים על מעבר למושב והמשק חולק ליחידות משפחתיות.
הרחבה על הקמת היאחזות: ראו יאיר דואר (1992), לנו המגל הוא חרב, הוצאת יד טבנקין, עמ' 127 – 129

במושב לכיש פועלים 66 משקים חקלאיים ובנוסף ישנן עוד כ-100 משפחות של בנים ממשיכים או תושבים, המתגוררים ברובם בשכונת הבנים ובחלקם הגדול עובדים במשק ההורים. למושב אושרה הרחבה נוספת, והעבודות בשטח המוקצה לה נמצאות כעת בעיצומן.
האגודה של המושב מספקת שירותי ארגון ושיווק ללא מימון או התערבות בפעילות הכלכלית של החבר. הענף המשותף היחיד הוא גידולי בעל (פלחה) שפרושים על שטח של יותר מ-13,000 דונם של חיטה, חימצה, אבטיח, חמניות וכו'. כמו כן מופעל עדר בקר (פרטי) על שטחי המרעה שבאזור. בנוסף מרכזת האגודה את נושא המים, ניהול המשאבים (קרקעות), הדרכה, שיווק וארגון כללי.
באדמות סביב מושב לכיש פרוסים כ-5,000 דונם מטעים, ברובם המכריע כרמים. במובן זה, אפשר לומר שתושבי לכיש של היום ממשיכים את דרכם של תושבי לכיש הקדומה. בנוסף, נטועים בשטח המושב כ-800 דונם פרחי שדה, בעיקר "פרח שעווה" לייצוא וכן חלקות נוספות של חממות, בתי רשת וכדומה. במשק מספר לולים, רפת חלב, משק דבש ועוד ענפים חקלאיים שונים. במושב לכיש גם פועלת אגודה קהילתית שאחראית על פיתוח וארגון חיי הקהילה ובכלל זה: חינוך, תרבות, תשתיות ופיתוח ועוד.
ענבי טלי הינו שם המותג של הארגון החקלאי השיתופי של מגדלי ענבים ממושב לכיש שהוקם בשנת 1966. ארגון זה ‪ הוקם במטרה לשווק את הענבים והתוצרת החקלאית של חברי אגודת מושב לכיש ישירות לשווקים ולרשתות השיווק בארץ ובחו"ל. הארגון מספק שירותי שיווק, רכש מרוכז, הדרכה חקלאית, סיוע ותמיכה בגידול ובפיתוח ללא מעורבות בכספי המשק הפרטי – כל יחידה היא עסק פרטי. במסגרת ענבי טלי, משווקים ומיוצאים ענבים, פירות וירקות שונים ופרחים. היקף שיווק הענבים, הפירות והירקות עומד על כ-21,000 טון בשנה.  לרבות ייצוא ענבים ללקוחות המובילים בחו"ל ובראשם אנגליה. ענבי טלי מתמחים בקנה-מידה עולמי בגידול הזן תומפסון ובנוסף מגדלים גם את זני סופיריור, רד גלוב וזנים נוספים כאשר בסה"כ גדלים במושב לכיש 13 זנים שונים של ענבים.
המקור 

התחלנו לדווש דקות מעטות לאחר השעה 07:00. יצאנו לדרך לעבר השער המערבי של המושב. בחלק הראשון של מסלול הטיול וחלפנו בין הכרמים והמטעים של תושבי היישוב. המשכנו דרומה וחצינו את נחל נועם שהוא אחד מיובליו של נחל לכיש.

חלק ראשון של מסלול הטיול

הכוונה המקורית הייתה להמשיך ולהגיע לגן הלאומי סמך בו נמצאות מערות הפעמון. התוכנית בוטלה. גיל רוטהולץ, מוביל הקבוצה, קיבל יום לפני הטיול אזהרה לא להתקרב למקום בגלל הבוץ הסמיך באזור. גם שעקפנו את אזור המערות הרגשנו את נחת זרועו של הבוץ, תוצאה של כמות הגשם הרבה שירדה באזור ביום יומיים לפני כן.

המשכנו לרכב בכיוון דרום וטיפסנו על מדרונות המערביים של השלוחה, חצינו גם את נחל שלווה  שאף הוא אחד מיובליו של נחל לכיש. הגענו לדרך מרכזית שכיוונה מזרח – מערב ובה נמצא תוואי שביל ישראל.

לאחר העליה מנחל שלווה על קטע דרך שביל ישראל

מדרך זו החל החלק השני של מסלול הטיול.

חלק שני של מסלול הטיול

המסלול בחלק השני של הטיול כלל מספר עליות על הגבעות וירידה מהן אל אפיקי הנחלים

בירידה מאחת הגבעות

הירידה הארוכה והמשמעותית הייתה זו לעבר נחל אדוריים.

הירידה לאחד מיובלי נחל אדוריים

נחל אדוריים הוא נחל אכזב שאורכו כ-30 ק"מ. יובליו העליונים יורדים בחלקו הדרומי של הר חברון באזור שמדרום לכפר דורא וכולל גם את הגבעות עליהן שוכנים הכפרים השכנים אל-קוסור, אל-מראג'ם, א-טבקה ואל-מאג'ור‏. הנחל ממשיך לאורכו של כביש 3265 וסמוך לכפר בית עווא שבהדום הר חברון מול שקף הוא חותך את כביש 354, חוצה את הקו הירוק ואת כביש 358. בהמשך מתעקל הנחל בתוך יער אמציה, סמוך למושב אמציה. באזור זה מתחברים אליו מכוון דרום נחל דומה ובהמשך נחל כלך. לאחר מספר ק"מ עובר הנחל מתחת לכביש 6 (מצפון למחלף מאחז), סוללת הרכבת לבאר שבע, וכביש 40 (בין מושב אחוזם לשמורת פורה) ושם הוא מצטרף לנחל שקמה שמימיו נאספים למאגר שקמה הנמצא בחולות ממערב לקיבוץ זיקים. בתקופת הגשמים יוצר הנחל, בזכות שטח הניקוז הגדול שלו, זרימה חזקה בערוצו. לאורך הנחל מספר אתרים היסטוריים ובתקופת החורף מתאפיין המקום בפריחה מרהיבה (במיוחד של כלניות) המושכת מטיילים רבים.

ברכיבה במסלול זה באו לידי ביטוי שני מאפיינים בולטים של אזור הטיול: האחד, המרחב הפתוח מאופק לאופק.

המרחב הפתוח מאופק לאופק

במהלך הרכיבה בקטע זה ובקטע השלישי שבהמשך כמעט ולא ראינו תשתיות. התקרבנו מעט לקטע קצר של כביש 6 והחיבור שלו עם כביש 40 וראינו את גשר בכיש 6 מעל נחל אדוריים, רכבנו גם קטע קצר של מסילת הברזל לבאר שבע.

הקטע הקצר צמוד למסילת הברזל

המאפיין הנוסף של האזור הוא שיש לו שתי פנים: בחורף הוא ירוק והשנה ירוק חזק לנוכח הנביטה הרבה בעקבות הגשמים הרבים שירדו באזור. בקיץ האזור צהוב ויבש. ההמלצה להגיע לאזור בחורף. אולי כדאי להמתין עוד חודשיים שהאזור יתכסה בפריחה של כלניות, מצליבים לבנים ועוד. אני בטוח שאחזור לטייל באזור בזמן הפריחה.

הרכיבה בתוך הירוק

בקצה הדרומי של הקטע השני של המסלול ליד גשר מסילת הברזל פנינו מזרחה ושם החל הקטע השלישי של מסלול הטיול שהוא כמו השני והרביעי עבר בתחום שטח אימונים של צה"ל.

כאן המקום זו הזדמנות לציין שאי אפשר, אסור בתכלית האיסור ומסוכן להיכנס אל לאזור זה שנמצא בתחום שטח האש באמצע השבוע. במקום זה מתקיים ירי באש!

התחלנו ברכיבה וטיפסנו לעבר הגבעה (242) בה מסומן במפה "משלט מאחז". גבעה זו הייתה אחד ממוקדי הקרבות במלחמת העצמאות שנודע בשם קרב חרבת מחאז (בעברית: חורבת מאחז)

חלק שלישי של מסלול הטיול

קרב חרבת מחאז נערך בין  30 בספטמבר 1948 – ו-6 באוקטובר 1948 מספר ימים לפני "מבצע יואב" שנועד להסיר סופית את המצור של הצבא המצרי על הנגב. בקרבות עשרת הימים נכשל צה"ל בניסיונותיו לפרוץ לנגב שנשאר מנותק. המצרים סירבו להעביר שיירות לנגב הנצור וציפו להתמוטטות הכוח היהודי בנגב. בזמן ההפוגה השנייה לאחר קרבות עשרת הימים חטיבת הנגב הייתה בכוחות מדולדלים ותשושים שפעלו להגנת היישובים הקיימים אך לא היה בכוחם לצאת לפעולות התקפיות. באותה עת הוחל בתכנון "מבצע יואב" בו ישתתפו ארבע חטיבות לצורך פריצת המצור לנגב. להיערכות למבצע זה נדרש מבצע לוגיסטי רחב היקף. היה זה "מבצע אבק" ובו השתתפו מטוסי תובלה של חיל האוויר שאך זה הוקם. מדרום – מזרח לקיבוץ רוחמה הוכשר שדה תעופה לנחיתת המטוסים. במבצע הוטסו צפונה חיילי חטיבת הנגב של הפלמ"ח (חט' 12) התשושים לשם התארגנות מחדש ולנגב הוטסו טונות של אספקה-תחמושת, מזון, דלק ועוד. במקום חטיבת הנגב הגיעו לאזור לוחמי חטיבת יפתח (חט' 11) שסיימו את התארגנותם במחנה במרכז הארץ לאחר הקרבות שניהלו במסגרת "מבצע דני" בחודש יולי. חיילי החטיבה חדרו לנגב בלילה בין קווי המצרים. משימתם הראשונה של לוחמי יפתח הייתה להגן על שדה התעופה כדי שהמבצע יוכל להימשך. המצרים ראו בפעולות אלה הפרת תנאי ההפוגה והתכוונו לשבש את המבצע. בתחילת ספטמבר התברר כי המצרים מתכוונים להוציא מכלל פעולה את שדה התעופה ליד רוחמה על ידי תפישת משלטים בקרבתו. לוחמי חטיבת יפתח תפסה שורה יפתח שורת תילים שבהם החלו המצרים להתחפר: תל קוניטרה (תל קשת) תל חסי ממערב לו ושניהם מצפון לשדה התעופה, תל נגילה ממזרח ותל מוליחה (מילחה) מדרום מזרח. המצרים הגיבו בריכוז כוחות חי"ר, שריון, ארטילריה וגם כוחות לא סדירים מאזור פלוג'ה. במשך שבוע התחוללו קרבות בהם עברו המשלטים מיד ליד. לאחר הקרבות המצרים נסוגו וחטיבת יפתח קיימה חגורת אבטחה על המסלול וכך התאפשר המשך הפעלת שדה התעופה ליד רוחמה ואת המשך ההכנות למבצע יואב. בקרבות חרבת מחאז נהרגו 13 ונפצעו 30 מלוחמי חטיבת יפתח.
להרחבה על הקרבות ראו ספר הפלמ"ח כרך ב' עמ' 594 – 613 וגם אורי אלגום (1984), "קרבות חירבת מחאז" מערכות, 294 – 295, יולי 1984, עמ' 99 – 106

עצירה לרגלי משלט ח' מאחז לשמיעת הסבר על אירועי הרבות במקום

סיפור  קרב של חטיבת יפתח בחרבת מחאז שימש רקע לרומן "ימי צקלג" פרי עטו של הסופר ס. יזהר. הרומן שנחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות הישראלית יצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1958 וזיכה את יזהר בפרס ישראל. הרומן מתאר שבוע של קרבות בנגב במהלך מלחמת העצמאות סביב משלט הקרוי בספר נקודת גובה 244. ברוח זרם התודעה מתמקד הסיפור בעולמם הנפשי של הדמויות, צעירי הפלמ"ח, הן בזמן הקרבות והן בזמן ההפוגות שביניהם. אף שיזהר בכוונה אינו מציין את השם 'חרבת מחאז' בשום שלב בספר, הוא הקפיד לשחזר במדויק את מהלכי הקרבות, תאריכיהם, בעלי החיים, הצמחייה ואף מיקום הכוכבים בשמים אף ששינה את שמות הדמויות וקיצר את זמן הקרב משמונה ימים לשבעה.

המשכנו הלאה מזרחה חצינו את נחל כלך ובראש הגבעה מעליו על הדרך עצרנו להפסקה קצרה לאגירת אנרגיה.

ההפסקה הקצרה

לאחר ההפסקה המשכנו לכיוון צפון מזרח וגלשנו שוב לעבר נחל אדוריים.

בירידה לנחל אדוריים

רכבנו בדרך היפפיפה מדרום לתוואי נחל אדוריים.

בדרך מדרום לנחל אדוריים

המשכנו הלאה וחצינו את נחל אדוריים

חציית נחל אדוריים לכיוון צפון

לאחר חציית נחל אדוריים החל הקטע הרביעי של המסלול.

חלק רביעי של מסלול הטיול

התחלנו לעלות על המדרונות בכיוון צפון תוך שאנו חוצים את שמורת מזרח לכיש. באחד המקומות הנמוכים חצינו שלולית גדולה שקיימת במקום כל חורף. זכרתי  אותה גם משנים קודמות.

המעבר הרגלי בשלולית

בקצה העליה שלאחר השלולית הגענו לדרך הראשית באזור אותה חצינו בקצה החלק הראשון. בדרך זו רכבנו מערבה עד הדרך בה נמצא שביל ישראל. רכבנו צפונה  וחזרנו אל מושב לכיש אליו נכנסנו בשער המזרחי שלו. חזרנו אל מגרש החנייה ושם הסתיים הטיול.

******

היה לנו טיול כיף במרחב הפתוח עם חברה נעימה שנמשך שלוש ורבע שעות. הכרנו עוד משבצת ארץ מעניינת. בסופו של יום מה היה עוד אפשר לבקש? כלום! רק לקוות שנמשיך ונהייה בריאים ויתאפשר לנו להמשיך לרכוב במרחבי הארץ במזג אוויר בהיר ונפלא כמו שהיה לנו באותו יום. אבל, קצת פחות קר ובלי רוחות.