הדפסה

האהבה לטיול באופני שטח יוצרת חיבורים מעניינים בין אנשים ובמיוחד בין כאלה שהכירו זה את זה בזמן האחרון.

בשעת בוקר מוקדמת מאוד (05:30) הגיעו שלושה "משוגעים לדבר" ממקומות רחוקים לטל שחר ליציאה כדי לצאת לטיול אמצע שבוע. רז גורן הגיע מכפר יונה, דינה גבאי מכפר אדומים הגיעה מנתב"ג (אחרי שליוותה את ביתה לטיסה לחו"ל) ואני ממבשרת ציון. חישובי זמן פשוטים יכולים להצביע על שעת קימה מוקדמת, הרבה לפני שהשמש עולה.

הטיול היום היה באזור התפר שבין מערב השפלה הנמוכה (הנקודה הגבוהה 140 מ') ובין מזרח מישור חוף יהודה (הנקודה הנמוכה 50 מ'). אזור הטיול נבחר בעקבות בקשה של רז גורן שאמר לי שאינו מכיר אותו ואף הרחיק וציין שעבורו זה "שטח שחור". אם כך, מטרה חשובה היא להכיר לו אותו.

מסלול הטיול

ידענו מראש שנטייל באזור שאין בו אטרקציות מיוחדות, לא תצפיות הר מרהיבות וגם לא בריכות ומעיינות להשתכשך במים. ידענו שאין באזור טיפוסים דרמטיים. הגובה המצטבר היה מועט, 250 מ'. רז היה גם מודע לעובדה שאני מתכנן מסלול אז אין בו סינגלים משום סוג. דינה הצטרפה לאחר שקבענו את הטיול.

אז מה כן היה לנו. היה לנו טיול בחבל ארץ שאינו מוכר לרבים בכלל וגם לפרטיו. אנו חולפים באזור זה ביעף בנסיעה ברכב או ברכבת. חבל ארץ זה הוא במרכז הארץ והוא מעניין בגלל שהוא מהווה את התפר בין שני האזורים הגיאוגרפים.

מסלול הטיול שאורכו בפועל היה 39.5 ק"מ תוכנן כך שנראה את המגוון המראות שבאזור. מסלול הטיול נבע מאילוצים שהשטח מכתיב. האילוץ העיקרי תשתיות התחבורה הכוללות את הכבישים הארציים הסואנים והמחלפים ביניהם (כביש 6, כביש 3, כביש 7 וכביש 411) ושני קווי מסילות ברזל: אחד מהצפון והמרכז לבאר שבע ולדרום והאחר מהמרכז לבית שמש והלאה לירושלים.

אילוץ נוסף שהכתיב את המסלול היו מתקנים ביטחוניים בטחונים עתירי גודל המשתרעים באזור. רכבנו בסמוך לגדרות של שלושה מהם. למי שיודע על קיומם והימצאותם של המתקנים הביטחוניים באזור זה  וגם מודע לשטח הרב עליו הם משתרעים, נוצרת תחושה שהוא מהלך, רוכב, מסתובב ואפילו חי באיים ובמעברים אזרחיים בלבו של "מרחב הביטחון". השטחים והמתקנים הביטחוניים בארץ משתרעים ומשפיעים על כמחצית משטח המדינה. זוהי תופעה שנקראת "ארץ בחאקי". מי שמעוניין ללמוד עליה מוזמן לעיין באתר בשם זה. חיפוש מהיר בגוגל יוביל אותו לשם.

נקודת ההתחלה והסיום של הטיול הייתה במגרש החנייה במרכז המושב טל שחר שנמצא בקצה הצפון מערבי של תחום השיפוט של המועצה אזורית מטה יהודה. היישוב הוקם בשנת 1948 בשלהי מלחמת העצמאות על ובסמוך לעיי הכפר הערבי הנטוש בית פר. היישוב הוקם במסגרת חיזוק את הציר האסטרטגי של הדרך לכיוון ירושלים. בתחילה נקרא היישוב "טל-בוקר" על שם הנרי מורגנטאו שהיה שר האוצר של ארה"ב והיה אחראי על המגבית היהודית לטובת המדינה בזמן המלחמה. תמורות כלכליות ודמוגרפיות שינו את דמות היישוב במשך השנים וכיום למרות שהוא מושב עובדים הוא נחשב יישוב פרוורי יוקרתי.

עוד לפני שהתחלנו את הטיול דינה הביעה משאלה לביצוע "צילום סלפי" עם מי שהגדירה בשיחה איתי שלשום "רז גורן אגדי". אבל, בקשתה ממנו הייתה שבצילום הוידיאו הקצר יאמר: "היה לי חלום לצאת עם דינה לטיול". כך היה.

זהו יצאנו לטיול בשעה 05:45. אור מלא. הזריחה מאחורינו. מזג אוויר קריר ונעים. שכחנו שאנחנו בקיץ.

אחרי הזריחה בעמק שורק

התגלגלנו בדרך הסלולה מהמושב היוצאת לכיוון דרום לעבר עמק שורק. חצינו את נחל שורק. בקטע מישורי זה נחל שורק כולל את הנחלים המוכרים לנו מהרי יהודה: נחל רפאים המגיע מכיוון ירושלים, נחל שורק עליון  המגיע מכיוון נבי סמואל ונחל כיסלון היורד מכיוון בית סוריק.

בדרך עמק שורק

לאחר חציית הנחל רכבנו מערבה שאנו חולפים ליד חניון מתחת לעץ שיזף גדול שאין לו שם. התחברנו לדרך המקבילה למסילת הברזל ורכבנו קצת מ-2 ק"מ עד המבנה תחנת הרכבת נחל שורק.

תחנת רכבת זו נבנתה בידי הטורקים בשנת 1915 בעת מלחמת העולם הראשונה. אז התחנה נקראה תחנת ואדי צ'ראר" משום מקומה על הוואדי בו עובר נחל שורק. התחנה שימשה כפיצול מסילות לעבר באר שבע, דרכה העבירו אספקה של ציוד לוגיסטי ונשק בחזית מול הבריטים. ב13/11/1917, הותקפה התחנה בידי חיילים בריטים ואלו הצליחו להשיג שליטה במבנה הדו קומתי של התחנה. בעת אירועי המרד הערבי הגדול שהתחולל בין 1936 ל-1939, הותקף המבנה והקומה השנייה נהרסה כליל. הבריטים שיקמו את התחנה. מאז מבנה התחנה נשמר היטב משום שהיה במשך שנים רבות בתוך הבסיס הסמוך. לפני שנים "שוחרר" מבנה התחנה המיועד לשימור ע"י המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

מבנה תחנת ואדי צארר

מבנה תחנת ואדי צארר ומולה רכבת ישראל

חזרו מהתחנה מזרחה ועלינו על הגשר החוצה את המסילה וטיפסנו במעלה הדרך. זו הייתה העלייה היחידה בטיול והיא גם לא רצינית.

העליה בטיול

הגענו  לשלוחה בה נמצא אחד המתקנים הביטחוניים. בשעת בוקר מוקדמת אנשי הביטחון סוקרים את הנכנסים למתקן. הם בעיניהם גם בדקו אותנו. נראינו בסדר ולא עוכבנו. המשכנו דרומה בצמוד לגדר המתקן עד שפנינו מערבה. חלפנו על פני השדות בהם הגידול הדומיננטי הוא הכותנה. גידולו מתאפשר בגלל שפע המים המצויים במאגרי מי הקולחין המושבים הרבים  באזור. חלפנו על פני מאגר שנקרא מאגר ענות.

המשכנו מערבה בדרך תוך שאנו נאלצים לחצות שטחים מושקים. בוץ בוץ כמו בחורף. בקטע מהדרך רכבנו על הסוללה הצמודה למחנה הצבאי נחל שורק שבעברו היה בסיס תחמושת בריטי שבנה בשנות מלחמת העולם השנייה כחלק מהמאמץ של הממלכה המאוחדת להפוך את ארץ ישראל כמרכז עורפי ולוגיסטי של המערכה בצפון אפריקה.

במקביל לגדר מחנה נחל שורק

מגדרות המחנה עלינו על תל מקנה שנמצא מעל גדת נחל תמנה.  בחפירות נחשפה חומה, שער העיר, מקדש, רובעי מגורים, מתקנים רבים לתעשיית השמן. הזיהוי של המקום הוא עם העיר עקרון הפלישתית. אוסף ממצאים הארכיאולוגים מוצג היום לציבור במוזיאון שמוקדש לאתר בקיבוץ רבדים הסמוך.

על תל מקנה, צילום רז גורן

מהתל ירדנו דרומה בדרך (מסומנת אדום) והגענו למאגר מים נוסף. עצרנו להפסקה קטנה לתיקון תקלה במעצור באופניים של דינה עלינו

דינה מתקנת את המעצור

המשכנו ורכבנו על הסוללה סביב המאגר. המראה פשוט מרהיב גם של צבע המים וגם של שפע העופות.

מאגר ללא שם שידוע לנו

על הסוללה של המאגר

המשכנו הלאה ובדרכים בין שדות תירס התגלגלנו למאגר מים נוסף. לאחר הירידה בדרך הצמודה אליו פנינו לגשר החוצה את כביש 6 לעבר קיבוץ רבדים.

קיבוץ רבדים המקורי הוקם בגוש עציון ולאחר המלחמה נבנה מחדש במקום זה. הקיבוץ משתייך לקיבוץ הארצי והוא חלק מהמועצה אזורית יואב שמרבית יישוביה נמנים על יישובי הקיבוץ הארצי. לא מעט מועצות אזוריות הוקמו על בסיס השתייכות פוליטית ויואב היא אחת כזאת.

רכבנו בדרך המקבילה אך לא צמודה לכביש 6 והגענו לנחל תמנה תחת לגשרים חצינו את כביש 6 לראות את החורשה היפה שנמצא במרחק קטן מהמסלול. בגשר האירי, לא עלינו בגלל ירוקת. רז החליק. לא נעים אבל גם לא נורא. זו הייתה נפילה ראשונה בטיול. תהייה עוד אחת בהמשך אבל שלי.

רז בתיקון המעבר לאחר ההחלקה

המשכנו לאורך כרם הזיתים ובצמוד למחל תמנה בכיוון צפון מערב. חצינו מתחת גשר את כביש 3 והתקדמנו לעבר כביש הגישה ליישוב יד בנימין.

יד בנימין הוא יישוב קהילתי בתחומי המועצה האזורית נחל שורק שהשיוך שלה בעבר היה למפלגת פאג"י – פועלי אגודת ישראל. זוכרים מפלגה זו? קודם יד בנימין היה מרכז חינוכי מפואר ונקרא על שם אחד ממנהיגי מפלגה זו, הרב בנימין מינץ. משנת 1999 עד שנת 2004 התנהלו מאבקים רבים לסגירת המרכז החינוכי והפיכתו ליישוב מן המניין. שנה לאחר מכן, גורל המרכז החינוכי הוכרע בעקבות תכנית ההתנתקות מרצועת עזה. עברו כבר עשור. בשנת 2005 הפך המרכז ליישוב. במקום נקלטו משפחות רבות מהמפונים מחבל קטיף והואץ פיתוחו. היום, ביישוב מתגוררים בערך ארבעת  נפש והוא מהווה מרכז מוניצפיאלי ומרכז חינוכי בו מספר ישיבות, אולפנות ומוסדות נוספים ומרכז מסחרי.

רכבנו לאורך הדרך הצמודה לגדר יד בנימין וחזרנו לנחל תמנה ולאורך הדרך הצמודה אליו חצינו מתחת לגשר מעל כביש 7.

התקדמנו צפונה לעבר חווה חקלאית למול גדרות בסיס תל נוף. אז שטף את רז פרץ של נוסטלגיה והוא זכר את התקופה שהיה שם בקורס צניחה. גם אני נזכרתי בקורס הצניחה שעברתי במקום. הסתבר ששנינו עברנו את הקורס באותה שנה, 1981. רז במסגרת שירות החובה ואני במסגרת שירות מילואים. אצלי הסיפור ארוך ואוותר עליו.

המשכנו לאורך הדרך הצמודה לגדר המזרחית של תל נוף. כמו ילדים קטנים, לפחות רז ואני, התאכזבנו שלא היו נחיתות מעל הראש שלנו. לא נורא.

עזבנו את הגדר ונכנסו דרך בשטחי כרמים. בסוכה במקום עצרנו להפסקה.

כרמי האזור

לאחר ההפסקה המשכנו צפונה בדרך המקבילה למסילת הברזל צפונה. המטרה הייתה להגיע לכביש 411 ולחצות אותו. דינה הסבה את ליבי שאין צורך להגיע לכביש וניתן לעבור דרך מעביר מים מתחת למסילה לעבר הגשר החוצה את כביש 6. בפעם זו לא שמעתי בקולה והצטערתי. יכולנו לקצר בסיבוב. התחיל להיום חם.

בגשר מעל כביש 6

חצינו את גשר כביש 6 והמשכנו דרומה ובין שדות הכותנה שבין חולדה ויסודות. באחת מערוצי הזרימה של ההשקיה אני נפלתי. נפילה שניה בטיול.

המשכנו הלאה מזרחה וחצינו את הגשר מעל מסילת הברזל של קו ירושלים. היה כבר חם יותר. דינה ביקשה לקצר את הדרך חזרה. הפעם שמעתי בקולה. אבל בדיעבד הצטערתי. הדרך הקצרה הפכה להיות ארוכה בין השלוחות ליד נחל שחם ממול טל שחר. יותר מזה הדרך בשדה החרוש לקראת הסוף כבר לא הייתה רכיבה. אז הלכנו קטע קצר ברגל. חם אמרנו.

דרך השדה החרוש לקראת סיום הטיול

גם את זה עברנו והגענו לכביש 411 ומשם קצרה הדרך חזרה למרכז טל שחר. בערך בשעה 10:30 הסתיים טיול מעניין שנמשך ארבע ושלושת רבעי שעה ומתוכם למעלה משעה של עצירות למיניהן.

נהניתי מאוד מחברתם של דינה ורז. היינו בטיול בראש אחד וזה לא עניין של מה בכך. אהבנו את מה שראינו באזור. למדנו להכיר עוד משבצת ארץ יפה ומעניינת. הדבר אפשרי רק בטיול רכיבה על אופניים. תקנו אותי אם אני טועה.

תיאור וניתוח המסלול, מפות gpx ונוספות ותמונות באתר של רז גורן