הדפסה

לנוכח תחזית מזג האוויר התלבטתי אם כדאי בסוף השבוע לצאת לטייל ואם כן, לאן. שיחת טלפון אחת שלשום עם גדי ריבלין, חבר מהפייסבוק שהסתבר שהוא גם שכן, עזרה לי להחליט.

ביום שישי, 17 ביולי 2015 יצאנו לטיול במסלול מעגלי בהרי יהודה ובנחלים ביניהם באורך של 40.5 ק"מ. הרכיבה כללה טיפוסים רבים ובגובה מצטבר רב יחסית לטיולים שכאלה.

את מרבית המקומות שעברנו בטיול אני מכיר היטב. למרות זאת, גדי חידש לי בשני קטעי מסלול חדשים שטרם רכבתי בהם.

מסלול הטיול

ידענו שיהיה חם ואפילו חם מאד ולכן יצאנו עוד לפני הזריחה בשעה 05:45. התחלנו לרכוב מרכס חלילים שכונת מגורינו במבשרת ציון. עלינו לשדרות הראל ורכבנו לאורכן עד קצה מעוז ציון (הקסטל). ירדנו בדרך המורד המזרחי של הר חרת לעבר סכר בית זית. הפעם רכבנו בדרך ממערב לו שאין מרבים לעבור בה. ממול נפרסו במלוא הדרם רכס אורה – עמינדב, השלוחה עליה נמצא הכפר עין כרם והגבעה עליה נמצא מושב בית זית. בקצה הדרך הגענו לנחל שורק.

בנחל שורק פנינו צפונה ורכבנו מעט עד דרך נחל רבידה ובה התחלנו לטפס מזרחה. במחצית הדרך פנינו דרומה והתחלנו לטפס במדרון יער ירושלים בתחילה בדרך 4X4 ואחר בסינגל קצר (לא כל כך רכיב). מאמץ הטיפוס היה שווה. כשעמדנו על טרסת ההר, למול עין כרם, ראינו את המקום זוהר באורות הבוקר המוקדמים. מראה קרני השמש העוטפות את בתי עין כרם מיוחד ומרהיב.

המשכנו לעבר הסמטאות ודרכן למרכז הכפר. משם טיפסנו לעבר מעונות בית הספר לרפואה הצמוד למרכז הרפואי. יפה הוא המראה ממול של נחל שורק והרכס עליו ממוקמת מבשרת ציון שזהרה אף היא באורות הבוקר.

טיפסנו לעבר כניסת המרכז הרפואי ומשם עלינו לשביל הדסה ודרכו טיפסנו לעבר ציר המעיינות. תוך כדי הרכיבה בדרך נפרס הרכס ממול ובו בולטים הר איתן, תל צובה ומתחת אבן ספיר.

ציר המעיינות הוא הכלאה של ציר להליכה ברגל וגם סינגל ובו מעברים הכרחיים שעבורי אינם רכיבים.

עברנו לאורך כל בריכות המעיינות. מצער שהניקיון סביבם אינו נשמר. חבל!

לא היינו הרוכבים היחידים בציר. היו עוד כמונו. אבל, נועזים מאתנו ובחנו את יכולתם ברכיבה בקטעים התלולים.

כמעט בקצה הדרך  עברה מולנו קבוצת רוכבים גדולה שכללה גברים ונשים שלא נראו לי רוכבים מיומנים. אולי אני טועה. חשבתי ביני ובין עצמי אם הם יודעים מה מחכה להם בהמשך הירידה שבקטעים מסוימים בעיתית ואף מסוכנת ! אני סבור שלא כדאי לרכוב בציר המעיינות בכיוון הירידה. למרות הקושי, עדיף לרכוב אותו בכיוון העלייה.

בחרבת סעדים עצרנו להפסקת תה ותמרים. אז כבר התחיל להיות חם. לא ויתרנו והמשכנו במסלול כפי שנקבע מראש. דרך שלוחת הר שלמון גלשנו ל"צומת פישר" וממנה ירדנו אט אט לנחל רפאים.

התקדמנו לכיוון מערב. לדעתי, קטע זה של הנחל שהוא גם שמורת טבע ובו עובר תוואי מסילת הרכבת, הוא אחד המקומות היפים בארץ. חורש ים תיכוני אמיתי (לא נטוע) בשיא תפארתו!

הגענו עד מפגש עם הכביש המחבר בין צומת כרם וצומת בר גיורא (כביש 386) וחצינו אותו. רכבנו מערבה על הדרך הצמודה לנחל המאוחד הכולל את נחל שורק שמגיע מצפון ומתחבר עם נחל רפאים המגיע ממזרח.

המשכנו במורד הנחל ואז עזבנו את הדרך הראשית והתחלנו לטפס להר הטייסים. ידענו שמחכה לנו עליה של כ-10 ק"מ. העלייה לא היוותה בעיה. אנחנו מכירים אותה היטב. לעומת זאת החום הכביד, להערכתי יותר מ-30 מעלות אבל ללא לחות. התחלנו לטפס. בעליה הרגשתי שהפנים שלי הם כדור לוהט. בשתיים או שלוש נקודות עצרתי בצל להסדיר את הדופק ולשתות מים. לכל דבר יש סוף וכך גם לעלייה במדרון הר הטייסים.

הגענו לקיבוץ צובה. חצינו אותו לאורכו. בקצה הדרך לפני העלייה לתל צובה עצרנו שוב ללגימת מים, ובעיקר להתענגות על פלחי אבטיח וענבים קרים שגדי טרח ונשא בתרמילו כל הדרך.

בנקודה זו נפרדנו. גדי המשיך לדהור בדרך הקצרה והמהירה לביתו כדי שיספיק למלא את המטלות האחרות. אני המשכתי לעבר שלוחת צובה הנפרסת למרגלות תל צובה ורכבתי בין הכרמים הנטועים בה. גם הסיבוב הזה הסתיים. הגעתי למעוז ציון ומשם דרך שדרות הראל רכבתי חזרה לביתי.

משך הטיול היה ארוך לחודשי הקיץ, קצת פחות מ-6 שעות. בסיום היה חם ואפילו חם מאוד. אחדים יגידו טירוף לטייל במזג אוויר שכזה. אני אומר לא נורא אפשר לסבול. המאמץ היה שווה וראוי.