"עוטף עזה" – ביקור בנתיב העשרה, בכפר עזה ובנחל עוז (נובמבר 2025)6 בנובמבר 2025

גלריית תמונות

עניינו של תיעוד זה רשמי ביקור בשלושה מיישובי עוטף עזה מעט יותר משנתיים לאחר טבח שביעי באוקטובר 2025.

ביום שני 3 בנובמבר 2025 אוסי ואיציק איתן ואני נסענו לבקר בנתיב העשרה, כפר עזה ובנחל עוז.

בשלושה יישובים אלה היינו אורחים של תושבי היישוב כפי שיוצג להלן.

בשעת בוקר הגענו לנתיב העשרה והתארחנו בביתם של לימור ובני ברייר שהוא בן דודי. שם פגשנו את בני ואהרון גונן (אביה של לימור).

לאחר שתיית קפה של בוקר במהלכה שמענו מבני ברייר על אירועי ה-7 באוקטובר, יצאנו איתו ועם אהרון גונן והסתובבנו במושב.

לאחר ביקור באתר הזיכרון של נתיב העשרה המשכנו בדרכנו לארומה כפר עזה.

שם פגשנו את שניים מחבריי החדשים דורון סלומון (כפר עזה) ויוסי וגנר (נחל עוז).

את השניים הכרתי לפני מספר חודשים במסגרת הטיולים עם "קבוצת מטיילי משמר העמק" וראו עם אנשי נחל עוז וכפר עזה במקומותיהם וסביבותיהם "חוטף עזה (אוגוסט 2025)

לאחר שיחת היכרות בארוחת בוקר יצאנו לדרך.

בתחילה בקרנו בכפר עזה. דורון הוביל אותנו בשטח הקיבוץ בעיקר במקומות בהם בוצע הטבח וסיפר לנו בהרחבה אודותיו והירצחו של בנו יובל סלומון ז"ל.

המשכנו והגענו לאתר הזיכרון "כתב ושם" ולבית העלמין של הקיבוץ.

בשעת אחרי הצהרים המשכנו ודרך השדות הגענו לנחל עוז.

בנחל עוז הסתובבנו בשכונות הצפונית והדרומית בהן נערך הטבח.

ביקרנו גם במקום בו היה מחנה יחידת המסתערבים ששהתה בקיבוץ עם תחילת הטבח.

עלינו גם לתצפית לכיוון עזה הנמצאת על גבעונת סמוך לגדר המערבית של הקיבוץ.

לקראת סיום, הגענו לביתם של רותי ויוסי וגנר ושם שמענו מפי רותי את עלילותיה ביום הטבח.

הביקור הסתיים בשעת ערב המוקדמת.

להלן מובא מעט מידע
אודות שלושת היישובים
ותמצית אירועי הטבח בהם.
בנוסף מובאים צילומים
של איציק איתן ושלי
שהם עדות של מראות הביקור.

נתיב העשרה

נְתִיב הָעֲשָׂרָה הוא מושב המשתייך לתנועת המושבים והוא חלק מהמועצה האזורית חוף אשקלון אוכלוסייתו עומדת על כ-1000 איש.

ראשיתו של המושב בשנת 1973 כמושב בחבל ימית בחוף הצפון מזרחי של סיני. המושב נקרא "עשרה" לזכר שלושה אנשי צוות אוויר ושבעה חיילי יחידת לוחמה אלקטרונית של חיל האוויר ששבו ממשימה מבצעית שמסוק היסעור בו טסו התרסק ליד אל עריש ב-8 ביולי 1971. עשרת ההרוגים היו: סמל גינגולד יצחק ("איציק"), סמל זלצהנדלר מאיר, סמל ישינסקי גיורא יואל, רב טוראי מוצפי רפאל, סמל נברה גדי, סמל נודל ישראל, סגן עמית (הירשמן), יחיאל ("צ'יכו"), סגן קינן (קאופמן) אביב, סגן שגיא (סגלצ'יק) שרגא, סגן תמיר (כצלנסון) דוד דב.

המושב התקיים בחבל ימית פחות מעשור. הוא פונה ונהרס עם יישום הסכם השלום עם מצרים.

בשנת 1982 הוקם המושב מחדש במקומו הנוכחי על ידי 70 משפחות שפונו מחבל ימית. כל משפחה קיבלה משק חקלאי והיישוב החדש הוכר כאגודה חקלאית.

בשנות -90' של המאה העשרים הוכשרו קרקעות לכ-70 משקים נוספים (ללא קרקע חקלאית) על מנת לספק מגורים ל"בנים ממשיכים".

כיום, רק קרוב למחצית ממשפחות אלו עוסקות בחקלאות (כגון גידול פרחים, ירקות ותבלינים) שנועדו הן לייצוא והן לשוק המקומי.

מבט לכיוון מערב וצפון מערב

בעקבות החלטה להרחיב את היישוב הוכשרה הקרקע מסביבו להרחבה, ובמסגרתה נעשו עבודות להעתקת גדר, סלילת שביל ביטחון וכביש היקפי ונטיעת יער בין היישוב לגבול עם עזה.

כמו כן הוקמו ביישוב גם מאגר מים, פארק ומצפור על ידי קק"ל.

עם סיום העבודות הוצעו למכירה 71 מגרשים המיועדים לבנייה עצמית של בני ובנות המשפחות ביישוב. המגרשים, בני חצי דונם כל אחד, הוקמו על גבעה שצופה אל בית חנון, נמכרו תמורת כרבע מיליון שקלים, ונרכשו ברובם על ידי בני המייסדים. המכירה הסתיימה ברובה בשנת 2017 ובניית השכונה החלה באותה השנה.

מאז ההתנתקות מרצועת עזה (יש כאלה שומרו הגירוש מרצועת עזה)באוגוסט וספטמבר 2005, הפך נתיב העשרה ליישוב הקרוב ביותר לגבול החדש (מרחק של כ-100 מ').

היישוב היווה מטרה לרקטות קסאם ופצצות מרגמה, וכן לירי נק"ל ומטענים מצד ארגוני טרור ברצועת עזה. רקטת קסאם שפגעה בבית ביישוב ב-14 ביולי 2005 גרמה למותה של דנה גלקוביץ', בת 22. ב-18 במרץ 2010 נהרג מרקטת קסאם פועל תאילנדי שעבד ביישוב.

מבט לכיוון דרום, אל צפון מערב הרצועה

בבוקר 7 באוקטובר 2023, בשעה 6:29 ירו מחבלים מעמדת תצפית שהשקיפה על נתיב העשרה, אל מגדל התצפית ומערכת רואה-יורה שהגנו על היישוב; בכך נמנע מהתצפיתניות של צה"ל לדווח על מה שהתרחש.

שלושה מחבלים חדרו לחלקו הדרומי של מושב באמצעות מצנחי רחיפה (בקאי).

הם עברו מבית לבית וירו בכל מי שפגשו ושרפו בית.

במתקפה על נתיב העשרה נרצחו עשרים מתושביו, שבעה עשר בתחום היישוב ושלושה נוספים שנמצאו מחוץ לו, שני נערים בחוף זיקים הסמוך ורוכב אופניים.

חלק מהנרצחים היו היו חברי כיתת הכוננות של המושב ואחרים היו בני אותה משפחה (וקס, מולכו, ינון, אקוני ותעסה)..

באוגוסט 2024 זוהו בסיוע אנשי יחידת איתור נעדרים של צה"ל (יח' אית"ן) וצוות ארכאולוגים מטעם רשות העתיקות, אותרו שרידי גופתה של בלהה ינון שנרצחה לצד בעלה יעקב לאחר שביתם הוצת על ידי מחבלים.

זמן קצר לאחר תחילת הטבח נותק החשמל במושב ואנשים היו מסוגרים בחדרי הממ"ד ללא חשמל ותקשורת למשך שעות ארוכות.

על פי תחקיר צה"ל על הטבח בנתיב העשרה (הוצג במרס 2025), עשרים וחמשת חברי כיתת הכוננות היו חמושים בבתיהם אולם, רכז ביטחון השוטף הצבאי (רבש"צ) הורה להם שלא לצאת מהם ולאבטח את בני משפחותיהם ושכניהם באמצעות הוצאת קני הנשק מחלונות בתיהם.

מג״ד 77 של גדוד השריון מחטיבה 7 הגיע ליישוב וחתר למגע, אך לא הורה לכיתת הכוננות לצאת ולהילחם.

הכשלים מבצעיים נוספים גרמו, כאמור ששלושת המחבלים הצליחו לרצוח שבעה עשר אזרחים מהמושב.

שניים מהמחבלים ברחו בחיים לעזה והשלישי חוסל על ידי אלון קרן, תושב המושב וחבר כיתת הכוננות.

לאחר כארבע שעות הגיעו למושב כוחות תגבור, אך אלה כשלו ולא הצליחו לעצור חדירה של שבעה מחבלים לא חמושים נוספים, שהגיעו למטרת ביזה.

צילום איציק איתן

מקור עצי הזית משתלת בן בן נתיב העשרה

צילום מזכרת לפני סיום

צילום איציק איתן

כפר עזה

צילום איציק איתן

קיבוץ כְּפַר עַזָּה משתייך לתנועה הקיבוצית ונמצא בצפון מערב הנגב בסמוך לכביש 232, כשני ק"מ ממזרח לגבול רצועת עזה, סמוך לשדרות ולנתיבות, בתחום המועצה אזורית שער הנגב.

הקיבוץ נוסד ב-23 באוגוסט 1951, כהיאחזות החמישית של הנח"ל על גבול רצועת עזה, והוקם כחלק מההתיישבות הספר לאורך קווי שביתת הנשק שנקבעו לאחר מלחמת העצמאות.

בראשיתו, נקרא הקיבוץ בשם "יגב" ו"שדמות". המתיישבים הראשונים היו שני גרעיני מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) של תנועת הבונים – האחד של עולים ממצרים והשני של עולים מטנג'יר

ביוני 1953 שונה שם הקיבוץ ל"כפר עזה", על פי מיקומו ממול העיר עזה.

עד תחילת 1954 עזבו חברים רבים את הקיבוץ בגלל התנאים הקשים (מזון מועט, חשמל מוגבל, היעדר כביש גישה ובעיות ביטחון שנבעו מכניסת מסתננים).

בראשית שנת 1956 התפורר הגרעין המייסד בגלל סכסוכים על רקע עדתי בין שתי הקבוצות שהרכיבו אותן.

בשנים 1955–1956 על-מנת למנוע את פירוק המוחלט של היישוב נשלחו אליו חמישה עשר מתנדבים צעירים מקיבוצים ותיקים בקבוצה שנקראה "הפלוגה המקובצת". רובם חיו בקיבוץ בין שנה לשנתיים והחזיקו ותפעלו את המקום, בעזרת כוחות עזר שונים שנשלחו על ידי איחוד הקבוצות והקיבוצים.

בשנת 1956 התגברו הבעיות הביטחוניות של היישוב, מסתננים מרצועת עזה קצרו את התבואה של הקיבוץ, קומביין עלה על מוקש במהלך הקציר ואל קיבוץ טווח בנק"ל מכיוון רצועת עזה.

ט"ו בשבט תשי"ז (ינואר 1957) הוא התאריך הרשמי של הקמת הקיבוץ מחדש. אז, גרעין "קמה", שחבריו השתחררו משירות בנחל מוצנח גדוד 88, הצטרפו למשק.

במשך השנים נוספו גרעיני נח"ל רבים, מהנוער העובד והלומד, מהתנועה המאוחדת, מהצופים וכן לא מעט בני ובנות קיבוצים ומתנדבים מכל העולם שבאו לתקופה של שנה ונשארו כחברים.

בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים המשיכו אנשי כפר עזה לעבד את שדותיהם. בפרוץ המלחמה הופגז הקיבוץ וחבריו שהו במקלטים במשך 36 שעות, תבואה על שטח של 250 דונם נשרפה מההפגזות, וחבר הקיבוץ נהרג בעלוֹת רכבו על מוקש.

בשנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים נהנה הקיבוץ משגשוג כלכלי, מקליטת חברים חדשים ומפיתוח תשתיות. כמו כן הוקם המרכז של הקיבוץ, שכלל את הרחבת חדר האוכל עם מועדון לחבר ואת הקמתו של בית תרבות.

בשנת 1977 עבר הקיבוץ ללינה משפחתית.

בשנת 2000 עבר הקיבוץ תהליך הפרטה ומאז נחשב קיבוץ מתחדש.

בשנת 2001 עם תחילת האינתיפאדה השנייה כפר עזה חזר להיות ישוב ספר, קסאמים ופצצות מרגמה נורים מרצועת עזה.

9 במאי 2008 חבר הקיבוץ, ג'ימי קדושים, נהרג מפגיעה ישירה של פצמ"ר שפגע בחצר ביתו. דבר שהביא לעזיבה של לא מעט מחברי הקיבוץ.

ערב טבח 7שביעי באוקטובר התגוררו בכפר עזה 950 נפש מתוכם 350 חברים כ-300 ילדים ונוער השאר דור צעיר וסטודנטים הלומדים במכללת ספיר ועוד שוכרי דירות.

כפר עזה וסביבתו ערב טבח 7 באוקטובר 2023

ערב שמחת תורה כפר עזה היה מוקף ב"גדר חכמה", המתריעה על נגיעה בה או חיתוך שלה בלבד! בגדר היישוב היו שבעה שערים: שלושה לכיוון מערב, אל רצועת עזה, שניים לכיוון מזרח ושניים בדרום.

בבוקר שמחת תורה בקיבוץ כללה כיתת כוננות חמישה חברים מתוכם ארבעה עשר נמצאו בו ונשקיהם היו מאופסנים בנשקייה, שמקומה היה ידוע, כולל למחבלים.

הגזרה שבה נמצא הקיבוץ הייתה באותה שבת תחת אחריות גדוד 13 של חטיבת גולני וטנקים של גדוד 77, מחטיבה 7. בשל החג צומצם סדר הכוחות בגזרה, ובעת המתקפה היו באזור כחצי מן החיילים בלבד וארבעה טנקים בלבד.

את קיבוץ כפר עזה תקפו כ-250 מחבלי נוח'בה מ"גדוד שג'אעייה" של חמאס שהגיעו באמצעות מצנחי רחיפה, אופנועים, מכוניות פרטיות וטנדרים וגם ברגל.

המחבלים טבחו ב-64 איש, בהם, ילדים וקשישים, וחטפו 20 תושבים לשטח רצועת עזה.

תחקיר צה"ל העלה חשד כי המחבלים שתקפו את הקיבוץ נעזרו במידע שסופק על ידי פלסטינים שעבדו במקום.

בסביבות השעה 8:30 בבוקר הגיעו אל כפר עזה כוחות מחטיבת עוז, יחידת שלדג מפקד חטיבת צנחנים, גדודי רותם וצבר של חטיבת גבעתי וגדוד 71 של חטיבה 55 (חטיבת צנחנים במילואים) ובהמשך כוחות מחטיבת צנחנים.

בבוקר, לאחר הגעת כוחות צה"ל לקיבוץ החלו הקרבות לטיהור הקיבוץ.

תושבי הקיבוץ שהו בממ"ד כ-20 שעות רצופות ולאחריהן פונו בעיקר לקיבוץ שפיים.

הקרבות לטיהור הקיבוץ נמשכו מעל שלושה ימים ובמהלכם נהרגו שמונה עשר לוחמים מיחידת דובדבן, מגלן וגדוד 202.

ההערכה היא שכרבע מבתי הקיבוץ ניזוקו ברמה שהוגדרה כנזק כבד, עוד עשירית ברמת נזק בינוני, וכשני שליש ברמה קלה. רק אחוז אחד מבתי הקיבוץ לא ניזוק כלל.

תושבי הקיבוץ שפונו לשפיים שם שהו כמעט שנה.

בספטמבר 2024 מרביתם עברו לקיבוץ רוחמה, במתחם וקרווילות שהוכנו להם, ושם הם שוהים עד עתה.

ההערכה שלקראת סוף 2026 יחזרו לכפר עזה כ60% מהחברים ועוד כ10-20% יגיעו בהמשך. כנראה שכ 20% לא יחזרו לעולם להתגורר בכפר עזה.

צילום איציק איתן

הגדר המערבית של הקיבוץ

ביתם של סדני ויגאל פלש ז"ל בקצה המערבי של שכונת ההרחבה הקהילתית. סדני ז"ל הייתה מזכירת המחלקה למדיניות ציבורית במכללת ספיר ואותה הכרתי שלמדתי במחלקה בשנת 2012

עוד מבקרים במקום

שכונת דור צעיר

השכונה ההרוסה "דור צעיר" הייתה המקום הכי שמח בכפר עזה.

בין שני הבלוקים של דירות הקיבוץ הקטנות הופקו מסיבות, הוקמו זולות ונערכו פיקניקים וארוחות.

בשכונה התגוררו יחד חיילים, בני קיבוץ שעזבו את בית ההורים וגם צעירים וצעירות שהגיעו מבחוץ.

חזית חדריהם של יובל סלומון ז"ל ולבריו שנחטפו משמאל אימילי דאמרי ומימין זיו ברמן יבל"א

דורון הזמין אותנו לשבת בסלון של יובל ושם סיפר לנו אודותו, צילום אוסי איתן

על יובל סלומון ז"ל והירצחו ראו בהרחבה

אדם בסביבתו, יובל סלומון ז"ל חזר למנוחת עולמים לביתו לכפר עזה

צילום איציק איתן

בכניסה לביתם של שמחה ודורון

דורון בודק את עץ הלימון המשתקם אותו דרס אחד הטנקים

הטבע ממשיך בסדר שלו. צילום איציק איתן

האנדרטה עשויה רצפת בטון מוארכת, המבקשת להזכיר בעיצובה שביל קיבוצי – שבמרכזו סדק המייצג את החורבן שחוותה הקהילה.

לאורך שפתי הסדק, רשומים שמות הרוגי הקיבוץ באותיות חתוכים בפלדה בגופנים המבוססים על כתב ידם שנאספו מתוך פתקים שכתבו בחייהם.

בקצה השביל, ניצבת מפת הקיבוץ חתוכה בלוח פלדה, מתוכו ניתן להשקיף לעבר משק קיבוץ כפר עזה.

בתחילת השביל, שלט העשוי גמל מים חצוי. השלט כולל כיתוב המסביר על האנדרטה ומפה של קו המים המערבי.

האנדרטה היא חלק מהנתיב התיירותי ב.מ.ה. (ביטחון, מים, התיישבות) הכולל 14 אתרים בנגב המערבי.

את המיזם קידם ראש המועצה האזורית שער הנגב אופיר ליבשטיין ז"ל, חבר כפר עזה שנפל בקרב להגנתה במסגרת כיתת הכוננות.

האנדרטה תוכננה ועוצבה על ידי האדריכל צביקה פסטרנק, והעיצוב הגרפי שלה נעשה על ידי אורית אמיר לסלו.

האנדרטה הוקמה בשיתוף פעולה של המועצה האזורית שער הנגב עם הקיבוץ, ובמימון של רשות ניקוז ונחלים שקמה בשור. היא נפתחה לציבור הרחב במרץ 2025 ונחנכה באופן רשמי בטקס בהשתתפות נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג ב-16 ביולי 2025.

נחל עוז

קיבוץ נחל עוז הוקם ב-26 ביולי 1951 כהיאחזות הנח"ל הראשונה בישראל, בשם "נחלאים א' – מול עזה"

ההיאחזות הוקמה במרחק 2.5 קילומטרים מהעיר עזה, על אדמות קיבוץ בארות יצחק הישן, שתושביו העדיפו לעזוב אותו לאחר קרב הבלימה והגבורה שלהם מול הצבא המצרי במלחמת העצמאות.

מקום היישוב נקבע בהתאם לצורכי הביטחון של אותה תקופה בסמוך לגבול על כביש עזה-באר שבע, מאות מטרים מגבול רצועת עזה, מול שכונת שג'אעייה שבמזרח עזה.

המוטו הציוני "הגבול יעבור במקום בו יסתיים התלם החרוש האחרון" יושם הלכה למעשה בשדות נחל עוז.

לא הייתה גדר סביב רצועת עזה וגם לא כביש מערכת. הסימון היחידי לגבול עם מצרים לאורך רצועת עזה, מצידו המזרחי, היה קו התלם– חריץ באדמה שחרשו חקלאי האזור על קו הגבול. מצידו המערבי של התלם בהפרש של 500 מטר זו מזו היו עמדות של האו"ם.

בספטמבר 1953 אוזרחה ההיאחזות על ידי גרעין נח"ל של בני רחובות, קריית חיים ותל אביב של התנועה המאוחדת כקיבוץ במסגרת איחוד הקבוצות והקיבוצים.

בשנותיו הראשונות סבל הקיבוץ מהתקפות פידאיון ומפגזים שנחתו בשטחו. בשנות ה-50 ושנות ה-60 של המאה העשרים נפלו ארבעה חברי משק בתקריות על הגבול עם רצועת עזה.

התקרית הידועה שבהן אירעה בשנת 1956, כאשר חיילים סודאנים ששירתו בצבא מצרים ברצועת עזה רצחו את מא"ז הקיבוץ (רכז הביטחון) רועי רוטברג, בעת שסייר על סוסתו בשדות, והתעללו בגופתו. ההספד שנשא הרמטכ"ל, משה דיין על קברו הותיר רושם עז והוא נחשב עד היום לנאום היסטורי.

בעשור בין מבצע קדש לבין מלחמת ששת הימים לא אירעו מעשי טרור באזור, אך אחרי מלחמת ששת הימים הפכו שדות נחל עוז ליעד של פעולות מיקוש על ידי מחבלים מרצועת עזה.

במאי 1968 נהרגו שני חברי הקיבוץ וחמישה נפצעו, כאשר רכב שיצא לכבות אש שהוצתה בשדה על גבול הרצועה עלה על מוקש. הקיבוץ היה מטרה לירי מרגמות. מעשי האיבה פסקו לאחר שיחידת רימון בפיקוד מאיר דגן הצליחה לחסל את תשתית הטרור בעזה.

מראשית המאה ה-21, בימי האינתיפאדה השנייה לאחר שנים של שקט, שוב היה הקיבוץ מדי פעם מטרה לירי פצמ"רים ורקטות קסאם מרצועת עזה.

בקיץ 2014 במהלך מבצע "צוק איתן", סבל היישוב באופן יומיומי ממטחים כבדים של ירי רקטות ופצמ"רים. מקצת התושבים עזבו, ועם התארכות המבצע, ולאחר שדניאל טרגרמן בן הארבע נהרג מירי פצמ"ר ב-22 באוגוסט 2014, היישוב פונה ממשפחות עם ילדים ובקיבוץ נותרו רק 90 חברים מתוך כ-360 חברים ותושבים.

אחרי תום מבצע צוק איתן חזרו לנחל עוז כמעט כל המפונים, והיישוב המשיך לקלוט משפחות חדשות, למרות חידוש ירי הקסאמים והפצמ"רים על יישובי "עוטף עזה".

בשנת 2020 התגוררו ביישוב כ-470 תושבים.

ראוי לציין שברבות השנים כשהעיר עזה גדלה והתרחבה, השכונה המזרחית של סג'אעייה התקרבה למרחק של 700 מ' מנחל עוז.

מיקום נחל עוז מול רצועת עזה

בשעה 6:29 החל ירי רקטות רצוף על הקיבוץ. מיד עם תחילת המתקפה נפל החשמל בקיבוץ, והרבש"צ אילן פיורנטינו סבר כי לא ניתן לפתוח את הנשקייה ולכן לא הקפיץ את כיתת הכוננות של הקיבוץ.

כוח ממוצב נחל עוז, שכלל טנק מגדוד 77 וכוח מגדוד 13, הגן על הכניסה לקיבוץ בחלקו הצפון-מערבי, ובלם את המחבלים שניסו לפלוש לקיבוץ מכיוון זה.

בשעה 7:05, תוך כדי ירי הרקטות, הגיעו כ-30–40 מחבלים לצד הדרום מזרחי של הקיבוץ, וחדרו דרך השער האחורי, לאזור השכונה החדשה. הרבש"צ פיורנטינו וסגנו ניסן דה-קלו, היחידים מכיתת הכוננות של היישוב להם היה נשק ארוך, יצאו להגן על הקיבוץ ופתחו בירי על המחבלים.

בבוקר הקרב נכחו בקיבוץ 11 לוחמים מיחידת ימ"ס דרום והם הצטרפו ללחימה מול המחבלים. אילן הרבש"צ נהרג תוך זמן קצר, וסגנו, דה-קלו, ניהל את הלחימה בקיבוץ, יחד עם מפקד כיתת הכוננות ברי מאירוביץ'.

כוח אחד של לוחמי הימ"ס התבצר באחד הבתים בשכונה החדשה, ומשם פגע במחבלים. לכוח היה הרוג אחד, שלמה יעקב קרסנינסקי, מפקד צוות, וארבעה פצועים. כוח נוסף לחם במחבלים באזור הרפתות. הפצועים פונו לבית החולים על גבי רכב "זאב" שהיה ליחידה, והשאר המשיכו בלחימה על גבי "זאב" נוסף, יחד עם דה-קלו, סגן הרבש"צ, ומאירוביץ'. הכוחות הצליחו לבלום את פלישת המחבלים ולהשיג שליטה בקיבוץ.

בסביבות השעה 10:00 החל הגל השני של פלישת המחבלים לקיבוץ, וכ-160 מחבלי חמאס חדרו לקיבוץ מחלקו הצפוני. המחבלים פרצו לבתים הצפוניים, טבחו בתושבים, וחטפו שבעה תושבים לעזה. בחלק זה של הקיבוץ לא היו כוחות לוחמים.

כוח מיחידת מגלן, שכלל חמישה לוחמים ניסה להגיע לקיבוץ. בסביבות 12:00 בצהריים, על הכביש מצומת סעד לנחל עוז, נתקל הכוח במחבלים וניהל מולם לחימה קשה. הכוח הצליח להרוג מספר מחבלים, אך שניים ממנו נהרגו. בהמשך הגיע האלוף במילואים נעם תיבון, שבנו אמיר מתגורר בקיבוץ, יחד עם כוח קטן שאסף בדרך, וחבר ללוחמי מגלן בלחימה במחבלים.

בסביבות השעה 13:30 הגיעו לקיבוץ כוחות מסיירת גבעתי ומיחידת מגלן. הכוחות החלו בטיהור הקיבוץ, ניהלו קרב ארוך עם המחבלים במשך מעל 12 שעות, ועברו מבית לבית כדי לחלץ את התושבים שהיו נצורים בממ"דים.

בטבח נרצחו 15 איש ואישה – 13 מחברי ותושבי הקיבוץ, וביניהם 4 ילדים, ושני אזרחים זרים – האחד מתאילנד והשני מטנזניה (שגופתו נחטפה לעזה ועדיין מוחזקת בשבי). חמישה לוחמים נהרגו בקרב על הקיבוץ. שמונה אזרחים נחטפו מהקיבוץ לשטח רצועת עזה, ואחד מהם נרצח בשבי.

בשעות הלילה הושלם חילוץ כל התושבים והם פונו באוטובוסים למשמר העמק.