הדפסה

מסיבות שאינן ברורות לי, ישנם מספר מקומות טרם הגעתי אליהם למרות, עשרות שנים שאני תר בארץ.

אחד מהם הוא הר קרני חיטין.

קרני חיטין הוא שמו של הר געש כבוי שאינו פעיל וגובהו המרבי 326 מ'

 

מיקומו בגבעות לביא מעל בקעת ארבל.

 

שמו של ההר בגלל שתי פסגותיו, שצורתן כשל קרניים והן כנראה הפקקים געשיים שנחשפו באמצעות סחיפה.

 

בקרני חיטין התקיימו יישובים בכמה תקופות שנחשפו בחפירות שהתקיימו במקום בשנת 1976.

 

ב-4 ביולי 1187 התחולל למרגלות ההר הקרב בין צבאות הצלבנים, שהגיעו מכיוון ציפורי, ובין צבאו של צלאח א-דין, שבא מכיוון מעברות הירדן, מדרום לצמח. בקרב זה נחלו הצלבנים מפלה ניצחת, ושרידי לוחמיהם נמלטו אל פסגת ההר ושם נכנעו. קרב קרני חיטין, או "קרב חטין", מסמל את ראשית חורבנה של ממלכת הצלבנים בארץ ישראל.

להר קרני חיטין הגענו ניר עמית במסגרת הטיול בגליל התחתון המזרחי ביום שני 22 בינואר 2024 לאחר הסיבוב ביער לביא והשיטוט בגבעות לביא ושוליהן

.

הגענו למרגלות הר קרני חיטין בדרך העולה מכיוון קיבוץ לביא.

עלינו  ברגל לראש ההר והסתובבנו בו.

אלה מראות הסיבוב בהר, התצפיות ממנו וארבע אימהות שפגשנו.

התחלת העלייה, צילום ניר עמית

****

*

צילום ניר עמית

צילום ניר עמית

*

*

*

הקרן הצפונית

מפגש עם
ארבע האימהות
מקיבוץ בית רימון
המשוטטות להנאתן
עם תינוקותיהן בהר

צילום ניר עמית

*

*

*

*

****

התצפית לכיוון
מצוק ארבל

מבט לכיוון מצוק הארבל

*

******

מבט לכיוון קיבוץ לביא משולי הקרן הדרומית

******

*

*

הירידה מההר

צילום ניר עמית

*

המראה בירידה
מהר קרני חיטין
דרך המצוק
לעבר בקעת ארבל 

*

סוף 

שמחתי
שנוצרה ההזדמנות
להעפיל לראש
הר קרני חיטין

המאמץ בעלייה ובשיטוט
היה כדאי וראוי.

המפגש עם
ארבע האימהות מבית רימון
היה מפתיע ומלבב.

תודה ניר !

*********

לאחר פרסום התיעוד ד"ר עומרי בונה (לשעבר איש הקרן הקיימת שהיה המדען הראשי ואח"כ מנהל מחוז צפון) שלח ארבעה צילומים עצים מביקור שלו במקום באפריל 2022 במסגרת אפיון הצומח המעוצה בהר וסביבתו.

לבנה רפואי 

הלבנה הרפואי הוא עץ נמוך (גובהו עד 6 מ'), עליו מלבינים–לבידים בצדם התחתון. חסר אופי ומסתגל – גם מבחינת בית-גידולו, גם מבחינת מספר עלי הכותרת: גדל בבתי-גידול ובחברות-צומח שונות, ומספר עלי הכותרת אמור להיות 5, אך לעתים קרובות מאוד מספרם 6 (הנחשב מספר בלתי-מקובל בקרב הדו-פסיגיים), ותכופות אפילו 7 או 8.

 

העלים מסורגים. העלה פשוט, רך, עגול עד ביצי.  העץ נשיר-חורף, בסתיו מצהיבים עליו, באביב הלבלוב ירוק בהיר.

 

לבנה רפואי פורח מאוחר באביב, מאפריל עד יוני. הגביע ירוק, מאוחה-עלים, בקצהו 5 שיניים, והוא שאיר גם בפרי. הכותרת לבנה צחורה, עם 5–8 עלי כותרת, והם מאוחים בבסיסיהם בלבד. גודל הפרח 20 מ"מ. השחלה עילית, עם עמוד עלי אחד. מספר האבקנים 8–16, כפול ממספר עלי הכותרת, צבעם לבן–צהבהב, והם מאוחים בבסיסיהם. הפרחים תלויים כלפי מטה. מראה הפרח מזכיר פריחת הדרים, והוא אף מפיץ למרחוק ריח נעים המזכיר ריח הדרים, אף שאין ביניהם כל קרבת-מוצא. העץ כולו שופע פריחה, והפרח שופע צוף, לכן הוא ידוע כצמח-דבש חשוב.

 

מקור והרחבה אתר צמח השדה

*

אשחר ארץ ישראלי 

אשחר ארץ-ישראלי הוא שיח גבוה או עץ נמוך, קוצני וסבוך, גובהו עד 4 מ'. הענפים הצדדיים קצרים ומסתיימים בחוד קשה. העלים גלדניים, נשירי-חורף, קטנים, אורכם 15 מ"מ, רוחבם חצי מאורכם. כדי להבדילו ממין דומה, אשחר מנוקד, יש לזכור כי עלי אשחר ארצישראלי קירחים ומבריקים גם מלמטה, ושוליהם אינם גלולים לאחור. הם דמויי ביצה הפוכה (רחבים בקצה יותר מאשר בבסיס), ראשם מעוגל וקהה או קטום.

 

אשחר ארצישראלי פורח במרס ובאפריל. הפרחים אינם בולטים – הם ירקרקים וזעירים (קוטרם 2 מ"מ), מושכים המוני חרקים, בעיקר זבובים. הצמח דו-ביתי, כלומר פרחים נקביים גדלים על פרט אחד, ופרחים זכריים על פרט אחר. הפרי ביצי, אורכו 5 מ"מ. הוא עסיסי, טעמו מתקתק, תפל מעט. גונו אדום תחילה ואחר נעשה סגול כהה מוכתם בשחור. בתוכו 2–4 זרעים קשים. הפרי נאכל ונפוץ בפי ציפורים.

 

מקור והרחבה אתר צמח השדה

ם

אלה ארץ ישראלית 

אלה ארצישראלית היא התורמת העיקרית לצבע האדום בחורש הימתיכוני בארץ. לבלוב העלים והענפים הצעירים אדום, וכזה הוא גם צבעם של התפרחות, הפרי, העלים לקראת שלכת – הכל אדום עז וזוהר. זהו עץ או שיח נשיר, דו-ביתי, נפוץ באזורים שונים בארץ מהצפון ועד מדבר יהודה בדרום, לרוב בפרטים בודדים. היא נחשבת למרכיב חשוב בחברת "אלון מצוי ואלה ארצישראלית", הנקראת אכן גם על שמה. ברוב המקומות היא נראית כשיח בגובה של מטר עד שניים, אך במקומות שלא נפגעה בידי אדם ובהמתו, כגון ליד קברים מקודשים, היא מופיעה כעץ שיכול להגיע לגובה של 8–10 מטר. בהיפצעו מפריש העץ שרף עם ריח אופייני, המזכיר את ריח המנגו (גם המנגו הוא ממשפחת האלתיים). העלה מורכב–מנוצה, עלעליו יושבים, רכים, קירחים, מסתיימים בחוד ארוך. בכל עלה 4–6 זוגות עלעלים, ולרוב עוד עלעל אחד בלתי-זוגי, קטן יותר, בקצה העלה. הצד העליון של העלעל אינו מבריק. שפת העלעלים תמימה מסתיימת בחוד . ציר העלה גלילי, חסר מלל. העלים מסורגים. בחורף ניכר העץ בניצניו הגדולים והשעירים.

 

אלה ארצישראלית פורחת בחודשים מרס–אפריל. התפרחת היא מכבד עם אשכולות צפופים של פרחים זעירים. לפרחים הנקביים 2–5 עלי גביע, כותרת חסרה. העלי קצר ושסוע בקצהו. השחלה עילית. לפרחים הזכריים גביע בן 3–5 אונות, וגם להם אין כותרת כלל. מספר האבקנים 3–7, זיריהם קצרים. האבקנים והצלקות אדומים, מקנים לתפרחת את הופעתה האדומה. הפרי הוא בית גלעין חד-זרעי כדורי בקוטר 5 מ"מ, שצבע ציפתו ירוק, והוא הופך עם ההבשלה לאדום ולסגול–כחלחל. הפירות האדומים עקרים. הפירות הסגולים-שחורים נאכלים ע"י ציפורים, כך זרעיהם מופצים על-ידי ציפורים.

 

מקור והרחבה אתר צמח השדה

*

אשמר קוצני 

אשמר קוצני (לשעבר שמיר קוצני) הוא עץ נמוך, נשיר-חורף, דומה מאוד לשיזף. העלים מבריקים, דמויי ביצה, עם 3 עורקי-אורך בולטים ושינון עדין בשפתם. הענפים זיגזגיים, בכל פרק של הענף יוצא זוג קוצים, האחד ישר וארוך, השני מאונקל וקצר. קוצים אלה הם גלגול של עלי-לוואי. בכל אלה הוא דומה להפליא לקרובו השיזף. כדי להבדיל בינו לבין השיזף יש להתבונן בפרי.

 

אשמר קוצני פורח בין אפריל ליוני. הפרחים שופעים בכמותם, צנועים בהופעתם: הם קטנים (קוטרם 6 מ"מ), צבעם ירוק-צהבהב. פריו הוא המבדיל בינו לבין קרובו השיזף: פריו של השיזף הוא כידוע כדורון עסיסי עגול, מבריק בגוני חום בהיר; ואילו פריו של האשמר שונה לגמרי: הוא חום–אפור, לא עסיסי ולא מבריק, אלא שעמי (מרקמו דמוי שעם), צורתו חרוטית פחוסה ככובע סיני, או משהו בין פעמון רחב ושטוח לבין דיסקוס מחודד. קוטרו 25 מ"מ.

 

מקור והרחבה אתר צמח השדה

 

*