כללי

עבודת הדוקטורט היא בחינה גיאוגרפית – היסטורית ומטרתה לבחון כיצד היה צה"ל גורם המושפע מהתנאים הגיאוגרפים של הארץ ובעיקר היה גורם המשפיע על עיצוב מרחבה, בשנותיה הראשונות של המדינה (1956-1948).

 

עבודה מתמקדת בהתפתחות מערך שימושי קרקע ביטחוניים בשנים שהיו המכוננת והמעצבות של מדינת ישראל, שבהן גובשו המתווים המרכזיים של המרחב הישראלי.

 

 

במסגרת זו נערך ניתוח של השפעת צרכי הביטחון על עיצוב המרקם המרחבי של המדינה, זאת מתוך הנחה שמרבית ההשלכות המרחביות של שימושי הקרקע של צה"ל בימינו נקבעו בעטיים של הגורמים, האילוצים והמהלכים הביטחוניים-צבאיים בשנותיה הראשונות של המדינה.

 

הצגת העבודה כוללת את ההקדמה,  שאלת המחקר, מקורות העבודה, תוכן העניינים, רשימת מפות, רשימת טבלאות, תמצית, מסקנות, סיכום ורשימת נספחים

 

הקדמה

מראשית הקמת המדינה עומד מרכיב הביטחון בראש סדר היום הלאומי וכגורם המרכזי בהוויית המדינה. הוא נושא שיש לו השפעה ניכרת בתחומים רבים: במדיניות חוץ ופנים, בנושאי כלכלה, חברה, תרבות, משפט תקשורת  ולמעשה בכל תחום הנוגע לעיצוב פני המדינה. אי לכך העיסוק בהיבטים השונים של נושא צבא וביטחון הינו מגוון ועוסקים בו, בנוסף לגורמי מערכת הביטחון והדרג המדיני, גם אנשי אקדמיה, אנשי רוח, עיתונאים ועוד. העיסוק האקדמי בנושא ביטחון ישראל מצוי בתחומים רבים: היסטוריה (כללית, צבאית ושל המזה"ת), גיאוגרפיה, מחקר ופיתוח טכנולוגי, משפט (כללי ובינלאומי), כלכלה, סוציולוגיה, מדע המדינה, יחסים בינלאומיים, פסיכולוגיה ועוד. הוא  כולל נושאים רבים ביניהם תורת הביטחון, תפיסת הביטחון, תורת הלחימה, דוקטרינה צבאית, הגנה והתקפה, הרתעה, הממד הטריטוריאלי, בולטות הביטחון בחברה הישראלית, התיישבות ובטחון, יחסי הגומלין שבין צבא למדינה הדמוקרטית, יחסי צבא ופוליטיקה, חוקי חירום, הביטחון וחירויות האדם, חופש הביטוי וחופש העיתונות אל מול הצנזורה, בטחון וחלקו במשק הלאומי, עלות הכלכלית, מחקר ופיתוח, ייצור ורכש ורבים נוספים.

 

מחקר זה עוסק בנושא, שעד כה כמעט וטרם נחקר במסגרת חקר הביטחון, והוא "צבא ומרחב". מטרת המחקר היא  בחינה גיאוגרפית – היסטורית של השפעת צה"ל על מרחב מדינת ישראל, תוך התמקדות בשנותיה הראשונות של המדינה. ההסבר לתיחום תקופת המחקר יובא בהמשך. טרם הצגת שאלת המחקר, הנושאים בהם הוא עוסק, הגדרת המרחב והמתודולוגיה, נקדים ברקע המתאר את ההשפעות המרחביות של צה"ל בימינו, ונציג את מצב המחקר בנושא. רקע זה מהווה את נקודת המוצא למחקר.

 

כיום, למעלה מחמישים שנה לאחר הקמת המדינה, שמורה עדיין למרכיב הביטחון בכלל ולצה"ל בפרט השפעה מרחבית ניכרת. מדובר במעורבות פעילה והשפעה ישירה על כ – 10 אלף קמ"ר, שהם כמעט חצי משטח המדינה, לא כולל את אזורי יהודה שומרון ועזה. לפי נתוני הרשות לתכנון במשרד החקלאות (1998) מתוך שטח המדינה הכולל 22  מיליון דונם,  יותר מ-10.5 מיליון דונם שהם קצת יותר מ- 48% שטחי אימונים ומחנות. השאר, 9.3 מיליון דונם, 42% משטח המדינה הם שטחים פתוחים היתרה , 2 מיליון דונם שטח בנוי. לנתונים אלה יש להוסיף את השטחים שנוספו לשימוש מערכת הביטחון לאחר ההיערכות החדשה עם יציאת צה"ל מלבנון והשטחים, בתחום "הקו הירוק", שהוא החל עושה שימוש בהם מאז תחילת המאבק האלים עם הפלשתינאיים משלהי שנת 2000.

 

הצרכים הטריטוריאליים של צה"ל השתנו במהלך שנותיה של המדינה, כתוצאה מתהליכים פנימיים שהתרחשו בו – שינויים בתורת הלחימה ובתפיסת ההפעלה, גידול סדר הכוחות ותמורות ארגוניות שונות, שנויים במתווה פעילות הביטחון השוטף, השתנות צורכי המודיעין, השליטה והבקרה, תמורות באופן הניהול הלוגיסטי והתפתחויות טכנולוגיות שהשפיעו על פיתוח אמצעי הלחימה. הצרכים הטריטוריאליים השתנו גם נוכח תהליכים חיצוניים לצבא: מלחמות והסדרים מדיניים, שבעטיים חל שינוי בגודל ופני המרחב בו צה"ל פעל,  ותהליכים הכרוכים בהתפתחות המגזר האזרחי.

 

חלק משטח המדינה הנו מקרקעין באחזקת צה"ל, שיש לו ביטוי ממשי והוא תחום, הלכה למעשה, ע"י התשתית הפיסית של המחנות והמתקנים שהיא רחבה ונובעת מגודלו של צה"ל וצרכיו המגוונים. חלק מהמתקנים הצבאיים הם עתירי שטח ופזורים ספורדית ברחבי המדינה ובכללם באזורים עירוניים, בעתודות לפיתוח אזרחי או בתחומים המוגדרים שמורות טבע. זאת ועוד, מקרקעין זה הוא חלק מהמארג המרחבי ומונע שימוש אזרחי ומטיל לפרקים גם מגבלות בניה על הסביבה האזרחית הסמוכה, שנועדו להגן על המתקן הצבאי או למנוע פגיעה במערכת האזרחית.

 

חלק נרחב מהשטחים הפתוחים במדינה מהווים שטחי אימונים וניסויים לפיתוח אמצעי לחימה. בניגוד למחנות ולמתקנים, לנוכחות הצבאית בשטחים הפתוחים כמעט ואין ביטוי פיסי (במובן של חיבור קבוע לקרקע). השימוש הצבאי בהם הינו רק ניצול הפלטפורמה הקרקעית הקיימת. סימון השטחים במפות אינו שונה מכל שטח פתוח אחר, חרף העובדה שמתקיימים בהם בעצם שתי "ישויות" שונות, אזרחית וצבאית. תיחומם של שטחי האימונים והניסויים הינו וירטואלי והופיע עד היום בעיקר במפות צבאיות שאינן נגישות בדרך כלל למגזר האזרחי. בנוסף למפות הצבאיות, שטחי האימונים של צה"ל מסומנים כיום גם בערכת מפות טיולים וסימון שבילים (קנ"ם 1:50,000) בהוצאת הוועדה הציבורית לסימון שבילים ושביל ישראל וכן בערכת מפות שמורות טבע וגנים לאומיים ואתרים ארכיאולוגיים בישראל (קנ"ם0 1:100,00) בהוצאת הרשות לשמירת טבע וגנים לאומים. תיחום חיצוני של שטחים אלה, עפ"י מידע שנמסר ע"י צה"ל, מצוי גם במפות סקר שטחים פתוחים מאוקטובר 2000 (חלק בקנ"ם 1:50,000 וחלק בקנ"ם 1:100,00). סקר זה הוכן עבור המועצה הארצית לתכנון ולבניה ומנהל התכנון במשרד הפנים ע"י ענת גונן אדריכלות תכנון ערים ופיתוח בע"מ ותהל מהנדסים יועצים בע"מ.

 

מדינת ישראל מוקפת במדינות עוינות – סוריה ולבנון, ושרויה בעימות פנימי עם הפלסטינים באיו"ש ובעזה. מגבולות השלום שלה עם מצרים וירדן – מדינות שהיו בעבר עוינות – עדיין נשקפת סכנה, גם אם לא מיידית, של התלקחות צבאית. בשל כך נדרשת נוכחות צבאית קבועה בסמוך הן לאזורי העימות, והן לגבולות של שלום. תשתית זו כוללת "מערכת", היינו רצועה של מכשולים, מוצבים ותצפיות, וכן בסיסי מודיעין ולוחמה אלקטרונית ושטחי פריסה קרבית המיועדים להזנקת כוחות לוחמים בפרקי זמן מינימליים. כל זאת בנוסף לסגירתם של שטחים באזורי גבול או "תפר" והגדרתם כ"שטחים סגורים" או כ"אזור בטחוני מיוחד" המשמשים לצורכי פעילות ביטחון שוטף.

 

לאחזקה ולשימוש מערכת הביטחון בשטח תיתכן השפעה סביבתית  בשל פגיעה אפשרית בערכי טבע, נוף ומורשת, כתוצאה מבנייה צבאית או פעילות אימונים הכוללת מגוון רחב של אפשרויות למפגעי איכות סביבה: רעש, זהום (קרקע, מים ואוויר),  והרס קרקע. על כן, גם בשטחים הפתוחים, בהם לכאורה לא צריך להתקיים קונפליקט בין שתי המערכות, הוא מתרחש אמנם בעוצמות אחרות, בסוג אחר של פגיעה ובעיקר במשמעויות שאינן כמותיות (ערכי נדל"ן) כי אם איכותיות. השטחים הרבים המוחזקים ע"י צה"ל יוצרים הגבלה במובן המנטלי בהקשר לתפיסת המרחב הפתוח, המגבירה את תחושת הצפיפות והעדר מרחבים פתוחים בקרב חוגים בציבור הישראלי הסובלים ממילא מאפשרויות טיול ותיור מצומצמות. להחזקת שטחים ע"י צה"ל יש גם ממד חיובי, שימור שטחים פתוחים ומניעת בנייה ופיתוח בם.

 

שטחים אחרים, הגם שאינם נמצאים ברשות (אחזקה/שימוש) צה"ל, ושאינם מוגדרים בשום צורה כשטחים צבאיים, אלא כשטחים אזרחיים, מסומנים על ידו לשימוש בשעת חירום. הם כוללים שטחים פתוחים לפריסת מפקדות, יחידות ומתקנים אלקטרוניים במקומות שולטים, ושטחים להיערכות הגייסות. שטחים לשימוש בשעת חירום נקבעו ע"י צה"ל לא רק במרחב הפתוח כי אם גם בשטחים עירוניים ימצאו מרכזי גיוס ושטחי כינוס לכוח אדם ולכלי רכב. לא אחת מתערב צה"ל בתכנון שטחים אלה שסימן לצרכיו וזאת על מנת לוודא שהשימוש האזרחי לא יפריע ביום פקודה.

 

השפעת צה"ל חורגת מעבר למרחב היבשתי ומתקיימת גם במרחב האווירי. חיל האוויר הוא הגורם הקובע את נתיבי התעופה האזרחית ומגביל בנייה בקרבת מתקניו ובעיקר שדות תעופה שלו. כן מגביל חיל האוויר פעילות גלשני אויר ומצנחי רחיפה שהפכו בשנים האחרונות לספורט "עממי" לבני המעמד הבינוני. ההשפעה במרחב האווירי נובעת גם מהימצאות עורקי תקשורת של המתקנים הצבאיים המגבילים או מונעים בנייה לגובה באזורים עירוניים, באם זו עשויה לחסום אותם ולכך משמעויות "כבדות" בתחום הנדל"ן. קונפליקטים בין הצבא ובין המערכת האזרחית מתקיימים גם במרחב הימי וביטויים בסגירת שטחים בקרבת החוף ובמניעת פעילות קיט ימי. מערכת הביטחון מונעת פיתוח אורבני או תיירותי בחוף ומגבילה פעילויות ימיות כדייג, בדיקות סיסמיות וקידוחים מול חופי הארץ.

 

עד לאחרונה כמעט ולא  נחקר  נושא הצרכים הפיסיים של צה"ל וחלקו בעיצוב מרחב המדינה, ובמחקרים הרבים על הביטחון, מנקודת מבט מדעי החברה, לא הייתה התייחסות לסוגיות גיאוגרפיות ולהקשרים פיסיים – טריטוריאליים של הביטחון. מרבית המחקרים שעסקו מנקודת מבט היסטורית, במיוחד אלה העוסקים במלחמת העצמאות (הרלוונטית למחקר זה) התמקדו בהיבט הצבאי והמדיני שלה ובמיוחד בלימוד הקרבות והמבצעים. הם לא עסקו בדיון בנושאים הגיאוגרפיים ובמיוחד לא בכל הקשור לקרקע, שטח ומרחב, קל וחומר לא במערכת יחסי הגומלין בין צה"ל ובין המערכת האזרחית בהיבט זה. מאז סוף שנות השבעים, פורסמו שלושה מחקרים מקיפים על ראשיתו של צה"ל שאף הם אינם עוסקים בסוגיות גיאוגרפיות ובשימושי הקרקע שלו. ממחצית שנות השמונים עת נפתחו (באופן מוגבל וסלקטיבי) בארכיון המדינה ובארכיון צה"ל מסמכים לעיון הציבור, נעשו מספר מחקרים היסטוריים אודות התקופה שמסוף מלחמת העצמאות ועד מבצע "קדש" (התקופה הנדונה במחקר זה). במקביל, במסגרת סדרת מרקם – בימת "מערכות" לליבון סוגיות ביטחון לאומי, יצאו שלושה קבצי מאמרים. המכנה המשותף למחקרים אלה  בדומה למאמרים הבוחנים את הסוגיות הביטחוניות בהווה והאחרים המתייחסים לסוגיות העתידיות היא העובדה כי לא טיפלו ב שימושי קרקע צבאיים והשפעתם על המרחב. העובדה התמוהה ביותר בהקשר לכך היא שעד לאחרונה גיאוגרפים ישראלים מיעטו אף לעסוק במכלול הנושאים הקשורים בגיאוגרפיה וביטחון. כאשר המדובר בתחום הגיאוגרפיה הצבאית, הרי שכמעט ולא  ניתן להצביע על מחקר כולל או פרטני בתחום זה, למרות שפע הנושאים הרלוונטיים לבחינה מעמיקה  בהקשר הישראלי.

 

העבודות המעטות שנושאן הוא סוגיות גיאוגרפיות של ביטחון ישראל דנו בעיקר בהיבטים של גיאו-אסטרטגיה או גיאו-פוליטיקה והתמקדו בסוגיות עקרוניות של תיחום וקביעת המסגרת החיצונית של הארץ, קרי גבולות המדינה, ובניתוח צורתה, גודלה, מיקומה ואיתורה הגיאוגרפי והמשמעויות לכך במשוואת הביטחון הלאומי. חלק מהעבודות עסקו בעומק האסטרטגי החיוני לעימות צבאי אפשרי, אחרות נדרשו לנושא גבולות ביטחון חיוניים כמרכיב להגנה בפני איום חיצוני. יש לציין כי מרביתן לא נכתבו כלל על ידי גיאוגרפים.עבודות נוספות עסקו בסוגיות ביטחוניות אזוריות ביהודה ושומרון ברמת הגולן ומעמד אזורים אלו בהסדרים מדיניים עתידיים. מספר עבודות דנו בנושא הגבולות מנקודת מבט גיאוגרפית – היסטורית, או בהקשר של קביעתם בעתיד, ואחרות עסקו בהיבט הגיאוגרפי של אזורי הספר: "הקו הירוק" ובבחינה גיאוגרפית של אכלוסם. כן נכתבו עבודות על הזיקה בין ההתיישבות ובין הביטחון.

 

לראשונה נדון נושא שימושי הקרקע הצבאיים במרחב בראשית שנות השמונים נוכח פינוי צה"ל מסיני, וזאת בהקשר של קשרי הגומלין המרחביים העתידיים בין צה"ל לבין המערכת האזרחית בנגב. מייד לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים הוצעה תוכנית לפיתוח הנגב תוך התייחסות לפריסה החדשה של צה"ל באזור, וזמן מה לאחר מכן, תוכנית זו הפכה לתוכנית הממשלה לפיתוח תשתית בנגב. במחצית שנות השמונים, לאחר יציאת צה"ל מסיני, נערך מחקר שבחן את היערכות צה"ל בנגב, שתכליתו בחינת השאלה בדבר קיומו של קונפליקט בין צורכי המגזר האזרחי ובין שימושי הקרקע של צה"ל בחבל ארץ זה.

 

במחצית השנייה של שנות השמונים נעשו שני ניסיונות להתמודד עם נושא שימושי הקרקע של צה"ל, אך לא היה להם המשך: האחד, מאמר כללי של סופר ומינגי שעניינו הנוף הצבאי, אשר ממיין את מרכיבי הביטחון במרחב הלאומי, האזורי והמקומי ובוחן את חותמם, השני, מאמר של דרמן, שהגדיר קריטריונים להגדרת המרחב האסטרטגי- צבאי. בשנות התשעים במסגרת פרויקט התכנון "ישראל בשנות אלפים" (ישראל 2020), נבחנה מדיניות תכנון התשתית והפריסה של צה"ל בטווח הרחוק. " תכנית ישראל 2020" הינו פרויקט עצום ממדים, שנעשה בראשית שנות התשעים ביוזמה של מתכננים וחוקרים ללא קשר מחייב עם מערכת התכנון הפורמלי. תוכנית זו משמשת מקור לתפיסות תכנוניות ולשורה ארוכה של תוכניות מתאר ארציות נושאיות, ולתוכניות מתאר מחוזיות אשר הוכנו לאחר פרסומה, בעוד שהיא עצמה לא קיבלה (בהגדרה), מעמד סטאטוטורי מחייב. היא שימשה גם מקור לתמ"א 35, "תוכנית מתאר ארצית משולבת לבניה, לפיתוח ולשימור", שבהכנתה הוחל ב- 1996, ובזמן כתיבת המחקר, קיץ 2002, וטרם אושרה. בחנו סברדלוב ודרמן, מסכמים באופן כללי את המשתנים המשפיעים על יעדי מדיניות זו ומצביעים על אסטרטגיות להגשמתם. בנוסף, ערכו המחברים סקירה כללית של מאפייני פריסת צה"ל מאז הקמת המדינה, הציגו תרחישי ביטחון לטווח ארוך, ומטרות ויעדים של פריסת שימושי הקרקע של מערכת הביטחון בטווח התכנון של ישראל 2020. יש להדגיש כי המסמך הוכן ביוזמת עורכי הפרויקט, ולמרות שמומן ע"י מששרד הביטחון וצה"ל, הוא לא אושר ולא התקבל כמסמך מחייב את צה"ל, שהתייחסותו אליו הייתה כאל "תרגיל מחשבתי" ותו לא. למסמך זה, כמו כל מסמך "תוכנית 2020" אין מעמד סטאטוטורי ולא נעשה בו שימוש בהכנת תמ"א 35. אולם, יש להדגיש כי במסגרת תמ"א 35 נערך דיאלוג בין עורכי התוכנית ובין המטכ"ל ובמסגרתו סומנו השטחים הסגורים של צה"ל למטרות אימונים באחד מתשריטי התוכנית.

 

לסיכום, מתוך סקירת הספרות המחקר עולה כי עד היום אין בישראל המחקר המתמקד בתחום של הגיאוגרפיה של הביטחון שמוקדו תפקידו של הצבא כגורם משפיע על עיצוב המרחב. לא נערך מחקר מקיף הבוחן את כלל האספקטים והיבטים של הקונפליקטים בין שימושי הקרקע של צה"ל ומערכת הביטחון ובין אלה של המגזר האזרחי. גם נושא מרכיבי המדיניות הקרקעית והקצאת המרחב למערכת הביטחון לא נדון עד כה, לא במחקר אקדמי וגם לא ע"י מועצת מקרקעי ישראל של מנהל מקרקעי ישראל (הגוף המרכזי בתכנון והקצאת המקרקעין במדינה).על כך ניתן ללמוד מריכוז החלטות מועצת מקרקעי ישראל ראה ויתקון (1999). דרור קרישפין מנהל האגף לקרקע חקלאית, האחראי על הקצאת קרקע למערכת הביטחון, (בשיחה ב- 10 אוקטובר 1999) ציין כי את הנושא יש לראות רק בצורה כוללת ועקיפה בהחלטת המועצה בנושא הקצאת הקרקע למשרדי הממשלה מ – 20 יולי 1980: " קרקע שהוקצתה למשרד ממשלתי והמשרד לא שילם דמי חכירה ראשוניים עבורה במהלך שנות התקציב, תוערך מדי שנה ע"י השמאי הממשלתי והמשרד יחוייב עפ"י השומה החדשה."

 

עבודה זו אינה מתיימרת להקיף את כל מגוון הנושאים הדורשים עיון בהקשר הנדון. אולם יש בה לפתוח צוהר לעולם זה ולפיכך עוסקת היא רק בחלק מהסוגיות שטרם טופלו בהקשר יחסי צבא ומרחב וזאת מנקודת מוצא של גישה מחקרית  גיאוגרפית – היסטורית. מטרתה לבחון את מעמד ומקומו של צה"ל כגורם המושפע מהתנאים הגיאוגרפים של הארץ והמשפיע על עיצוב מרחבה, בשנותיה הראשונות של המדינה (1956-1948). עבודה תתמקד בהתפתחות מערך שימושי הקרקע הצבאיים בשנים שהיו המכוננת והמעצבות של מדינת ישראל, שבהן  גובשו המתווים המרכזיים של המרחב הישראלי. במסגרת זו יערך ניתוח של השפעת צרכי הביטחון על עיצוב המרקם המרחבי של המדינה, זאת מתוך הנחה שמרבית ההשלכות המרחביות של שימושי הקרקע של צה"ל בימינו נקבעו בעטיים של הגורמים, האילוצים והמהלכים הביטחוניים-צבאיים בשנותיה הראשונות של המדינה.

 

שאלת המחקר המרכזית

היא מה מקומו של צה"ל בעיצוב המרחב בתשע השנים הראשונות לקיום מדינת ישראל ? הדיון בשאלת המחקר כולל שלושה היבטים טריטוריאליים שיש בהם סדר הררכי. ההיבט הראשון הוא מקרקעין באחזקת צה"ל, כלומר תשתית המחנות והמתקנים שיש להם נוכחות מרחבית ברורה ומגודרת. ההיבט השני הוא שטחים בהם פועל צה"ל והוא אינו מצוי בהם ברציפות, אולם צה"ל קובע ומעצב את דמותם המרחבית הכוללים הן שטחי אימונים והן את השטחים בהם מתקיימת פעילות ביטחון שוטף (אזורי ביטחון, שטחי ממשל צבאי, שטחים סגורים ועוד). ההיבט השלישי הוא המרחב עליו צה"ל נועד להגן, וזאת באמצעות בחינת שיקולי ביטחון המוצגים בפני גורמי התכנון האזרחיים: ההתייחסות להתיישבות כמרכיב במערך ההגנה המרחבית, הכבישים הארציים כשימוש קרקע צבאי, הכוונת הפיתוח היישובי ומערכות התשתית של המדינה, ייעור הביטחוני ועוד.

 

תקופת המחקר

תקופת המחקר של עבודת הדוקטורט היא הזמן מראשית מלחמת העצמאות, לאחר החלטת החלוקה של האו"ם (נובמבר 1947), ועד לאחר מבצע "קדש" (אוקטובר -נובמבר 1956). תיחומה נובע הן משיקול ענייני (עיקרי) והן משיקול טכני(משני). השיקול הענייני נובע הן מן העובדה שבשנים אלו ביסס צה"ל את כוחו בעיקר על יחידות חיל רגלים ולכך היו השלכות על שימושי הקרקע הצבאיים, כאשר לאחר מכן לאחר מבצע "קדש" והסרת האיום, המיידי על קיומה של מדינת ישראל, מתחילה תקופה חדשה בארגונו של הצבא. השיקול הענייני נובע גם מתוך כוונה להשוות את מסגרת זמן לזו בהם עוסקים המחקרים המנתחים מנקודת מבט היסטורית מדינית וצבאית את התקופה שבין שתי מלחמות אלה. השיקול הטכני נובע מזמינות התיעוד ההיסטורי הצבאי, זה המצוי בארכיון צה"ל והפתוח לעיון הציבור הרחב רק לגבי התקופה הנדונה בעבודה זו. תקופת המחקר חולקה לארבע תקופות משנה, בהן ניתן להצביע על שלבים ואירועים בבניין צה"ל ומתווה פעילותו, יצירת התשתית הפיסית שלו ואופן השפעתו על המרחב: זמן מלחמת העצמאות (1948), תקופת המעבר שלאחר המלחמה (1949), השנים של דרכו החדשה של צה"ל (1950 – 1952)  ותקופת תחילת התעצמות צה"ל תוך התמודדות עם משימות ביטחון שוטף (1953 – 1956).

 

הנחת היסוד בעבודה

הנחת היסוד בעבודה זו היא שצה"ל הנו גורם גיאוגרפי שיש לו סדר יום מרחבי שאינו תמיד עולה בקנה אחד עם צורכי המערכת האזרחית. המחקר יבחן את התשתית הפיסית של צה"ל והשטחים בשימושו וכן את אופן הבנת ההמטה הכללי לארגון המרחב של המדינה משיקולי ביטחון. הבחינה תעשה לאור העובדה שלהיערכות הצבא ולפריסת תשתיתו ממד מרחבי, המהווה את אחד ממרכיבי עוצמתו. העבודה תבדוק הן את  הביקוש של צה"ל לקרקע והן את ההיצע, המרחב שבו מצויים השטחים שהיו הלכה למעשה המענה לביקוש.

 

הטענה של המחקר

הטענה של המחקר היא שצה"ל כגורם ארגוני רב עוצמה ובעל מעמד ציבורי חזק מכל, יכול היה לפעול כמעט ללא הגבלה. אולם, לא כך הוא. צה"ל פעל במגבלות החוק ובהתאם לנתונים הגיאוגרפיים של הארץ. בעבודה יוכח כי בראשית ימיה של המדינה קביעת צרכיו הטריטוריאליים של צה"ל הייתה פועל יוצא מהמציאות המרחבית של הגידול הדמוגרפי, מחד גיסא, והעובדה שהמשאבים הקרקעיים קבועים, מאידך גיסא. בעוד הממשלה מבקשת לפזר את תושבי המדינה ולאכלס אזורים פריפריים, צרכי הצבא יצרו תחרות על משאבי הקרקע ועל השימוש בהם, הן בשטחים המיושבים והן בשטחים הפתוחים. לשורה של מאבקים מרחביים שהתפתחו כתוצאה מניגודים אלו הייתה השפעה גדולה על עיצוב המרחב הגיאוגרפי של המדינה.

 

הדיון הגיאוגרפי – היסטורי הבוחן את צה"ל כגורם המשפיע על הגיאוגרפיה של מדינת ישראל מתבסס בעיקרו על ניתוח תעודות ומסמכים ארכיונים.

גישת המחקר 

גישת המחקר היא פוזיטיביסטית – אינדוקטיבית, תוך הסקת מסקנות הנובעות מהכללת הפרטים והעובדות וניתוחן, ותוך הבחנה בין תמונת מצב בנקודת זמן או תקופה מוגדרת ובין התפתחות תהליכים לאורך זמן. לפיכך, הדיון במהלך העבודה יעשה במשולב בשתי דרכים: האחת התפתחותית כרונולוגית המציגה ובוחנת את המעשה הגיאוגרפי לאורך ציר הזמן והאחרת המנתחת אותו בתקופת זמן מוגדרת, תוך פירוקו לנושאי משנה.

 

המרחב בו עוסקת העבודה

המרחב בה עוסקת העבודה כולל את שטח מדינת ישראל. עד לקביעת גבולותיה, בקיץ 1949 לא, ניתן להתייחס לתחומה כאל מרחב קבוע אלא תחום שהשתנה במלחמת העצמאות, מה עוד שרשמית המדינה הוקמה רק ב- 14 מאי 1948, ותחום הדיון של העבודה מתחיל עם פרוץ מלחמת העצמאות בשלהי 1947. תיערך הבחנה בין האזורים הבנויים בערים, בקרבתן, ובשטחים כפריים, ובין השטחים הפתוחים, כמו בין אזורי גלעין ובין הפריפריה, בין העורף לבין אזורי ספר.

 

מקורות העבודה 

השלב הראשון של העבודה איסוף המקורות – מסמכים ותעודות ארכיוניות שבחלק ניכר מהן טרם נעשה בהן שימושי מחקרי. התיעוד על מחנות הצבא הבריטי בא"י ומתקני המשטרה ועל השימוש בהם ערב מלחמת העצמאות ובמהלכה מצוי בתיקי שירות ידיעות של ההגנה, המצויים בארכיון תולדות ה"הגנה" וגם בתיקי מחלקת עבודות ציבוריות של ממשלת המנדט ובתיקי ועדת המצב של המוסדות הלאומיים המצויים בארכיון המדינה.

 

מרבית התיעוד העוסק בתקופה שאחר קום המדינה מצוי בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. תיעוד זה כולל את המסמכים שעומדים לעיון הציבור הרחב ושאין עליהם חיסיון או מגבלה. מדובר במסמכים רבים ומגוונים הכוללים הערכות מצב, מסמכי מטה, תזכירים, התכתבויות, פקודות מבצע ופקודות ארגוניות, הנחיות לביצוע, סיכומי דיונים, פרטי-כל ורשום ישיבות מטכ"ל, מפות ותרשימים. תיעוד זה כולל את מסמכי מטכ"ל ההגנה וחטיבותיה כולל הפלמ"ח, לשכת רמטכ"ל, לשכת סגן רמטכ"ל ששימש ראש אגף המטה, מחלקות אגף המטה: תכנון (אג"ם/תכנון), מבצעים (אג"ם/מבצעים) והדרכה (אג"ם/מה"ד), אגפי האפסנאות (אג"א) וכוח אדם (אכ"א), גופים נוספים במטכ"ל, מפקדות מרחביות, מפקדות החיילות, משרד הביטחון ומחקרי מחלקת היסטוריה של צה"ל. בנוסף לתיקים שהיו פתוחים לעיון הציבור בארכיון צה"ל, אותרו בו תיקים רבים נוספים שהיו עד כה חסויים. על מנת לאתר את התיעוד המתאים למחקר היה צורך להעבירם על פי נוהלי הארכיון תהליך פתיחה ולאחריו גם הם הועמדו לעיון הציבור.

 

חלק אחר של התיעוד, זה העוסק ביחסי הגומלין שבין צה"ל ובין המערכת האזרחית, מתבסס על המסמכים המצויים בארכיון המדינה, וכולל התכתבויות בין משרדי הממשלה השונים ובין צה"ל, תזכירים, סיכומי פגישות, פרטי-כל, מפות, תרשימים  וכיו"ב. תיעוד רלוונטי מצוי גם בסיכום החלטות ישיבות הממשלה ורישום ישיבות ועדת חוץ וביטחון של הכנסת.

 

תיעוד נוסף נמצא גם בארכיון בן גוריון במרכז למורשת בן גוריון שבשדה בוקר; בארכיון האגף החקלאי של מנהל מקרקעי ישראל: תיעוד שעניינו הקצאת קרקע לשטחי אימונים; בארכיון הציוני המרכזי  ובעיקר פרטי- כל ישיבות הדירקטוריון של קק"ל ותיקי המחלקה להתיישבות של הסוכה"י; בארכיונים ההיסטוריים של עיריות תל אביב וירושלים; בארכיון העבודה וארכיון סולל בונה.

 

בנוסף לתיעוד הארכיוני, המחקר הסתייע בעבודות שונות מהן ניתן ללמוד על הרקע היסטורי מדיני- ביטחוני וצבאי של התקופה, כמו גם במונוגרפיות, ספרי יובל של יחידות הצבא וספרי זיכרונות אישיים.

 

בשלב שני נעשה מיון של התיעוד לפי נושאים: תשתית מחנות הצבא הבריטי ופינויה, בניין, ארגון ומתאר פעילות צה"ל, תשתית המחנות, שטחי אימונים, סוגיות טריטוריאליות של ביטחון שוטף (אזורי ביטחון, שטחי ממשל צבאי ושטחים סגורים), ארגון מערך ההגנה המרחבית, מעורבות צה"ל בתכנון והקמת התיישבות, כבישים ארציים כשימוש קרקע צבאי, קשרי הגומלין בין צה"ל והמגזר האזרחי בנושאי התכנון הפיסי, ודרישותיו להקצאת מקרקעין.

 

השלב השלישי כלל עיבוד וניתוח התיעוד תוך ריכוז הנתונים והעובדות ושחזור התמונה המרחבית בחתכים כרונולוגיים, בין היתר באמצעות טבלאות נושאיות. לאחר הפקת הטיוטות הראשונות בוצעו סיורים בשטח ונערכו ראיונות ושיחות רקע עם בעלי תפקידים במטכ"ל בעבר ובהווה במטרה להרחיב את התובנה לגבי הממצאים. בעבודה משולבות מפות שהוכנו על בסיס ניתוח הנתונים וגם מפות מקוריות שנמצאו תוך כדי איסוף התיעוד.

 

חלקי העבודה 

תחילת העבודה היא מבוא עיוני בנושא ביטחון צבא – גיאוגרפיה ומרחב.

 

גוף העבודה כולל ארבעה פרקים כרונולוגיים. הפרק הראשון עוסק במלחמת העצמאות שבראשיתו מוצגת תמונת מצב של תשתית מחנות הצבא הבריטי ערב יציאתו את הארץ. שלושת הפרקים הבאים זהים במבנם. הסעיף הראשון בהם מוקדש לדיון על אפיונה הביטחוני- צבאי של התקופה, ארגון צה"ל, מתווה פעילותו וההשלכות הגיאוגרפיות הנובעות מהם. הסעיפים האחרים מוקדשים לדיון בתשתית הפיסית, בשטחים בשימוש צה"ל ובהשפעותיו על המרחב. הסעיף האחרון בכל אחד מפרקי גוף העבודה מהווה סיכום "תמונת מצב" של היבטי צבא ומרחב לתקופה הנדונה בו.

 

החלק האחרון של העבודה הוא דיון ומסקנות.

 

תוכן העניינים

הקדמה……………………………………………………………………………………. 1

 

מבוא: צבא ומרחב…………………………………………………………………….. 8

 

פרק ראשון –  מלחמת העצמאות (1948)………………………………. 13 – 77

מחנות הצבא הבריטי ערב יציאתו מהארץ………………………………… 13

תשתית המחנות……………………………………………………………… 24

התחלת יצירת תשתית המחנות מפרוץ הקרבות ועד פלישת צבאות ערב…. 24

ההמשך עיצוב תשתית המחנות מהפוגה ראשונה ועד תום מבצעי ההכרעה….. 41

צרכני הקרקע  ………………………………………….. 41

מקרקעין ובינוי ………………………………………….. 60

פריסה מרחבית …………………………………………. 63

"צבא ומרחב" לקראת תום המלחמה………………………………………. 70

 

פרק שני –   זמן המעבר עם סיום המלחמה (1949)…………………. 78- 128

צמצום צה"ל ותכנון דמותו העתידית…………………………………….. 78

המשך עיצוב תשתית המחנות ………………………………………….. 86

צרכני הקרקע…………………………………………………………. 86

מקרקעין ………………………………………………………………. 94.

פינוי מחנות         …………………………………………………… 95

בינוי                  …………………………………………………… 98

פריסה מרחבית…. ………………………………………………….. 98

שטחים צבאיים……………………………………………………………. 103

קביעת מערך שטחי האימונים……………………………………… 103

מענה טריטוריאלי לסוגיות ביטחון שוטף…………………………. 110

חלקו של צה"ל בעיצוב המרחב הלאומי…………………………………. 116

מערך ההגנה המרחבית ותכנון ההתיישבות ……………………… 116

קשרים עם גורמי התכנון הפיסי האזרחי………………………….. 119

"צבא ומרחב" בתום תקופת המעבר…………………………………….. 124

 

פרק שלישי – השנים הראשונות לאחר המלחמה (1950 – 1952)….. 129- 205

בניין, ארגון ופעילות צה"ל…………………………………….. 129

המשך עיצוב תשתית המחנות………………………………….. 141

התאמה לצרכים החדשים ……………………………….. 141

הסדרה מנהלית וחוקית ………………………………….. 145

המשך פינוי מחנות והסדרת סוגיית הבעלות על המחנות הבריטיים……….. 147

הפריסה המרחבית………………………………………… 150

ארגון מערך  הבינוי………………………………………. 152

שטחים חדשים נדרשים והקצאתם………………………. 153

המשך התאמת תשתית המחנות………………………….. 162

התשתית הפיסית עם סיום הקמתו של צה"ל מחדש……. 163

שטחים צבאיים………………………………………………………………………… 165

ארגון מערך שטחי אימונים……………………………… 165

שטחי ביטחון שוטף באזורי ספר וגבול……………………………………………. 179

חלקו של צה"ל בעיצוב המרחב הלאומי………………………. 184

מערך הגנה מרחבית ותכנון ההתיישבות ………………. 184

קשרים עם גורמי התכנון הפיסי אזרחי…………………. 188

"צבא ומרחב" עם תחילת דרכו החדשה של צה"ל – מבט כולל………………. 200

 

פרק רביעי –  השנים הבאות לקראת ההמשך (1953 – 1956).. 206 – 255

תחילת ההתעצמות צה"ל …………………………………………… 206

תמורות בתשתית המחנות …………………………………………… 213

שטחים צבאיים …………………………………………… 219

מיסוד מערך שטחי אימונים………………………………………. 219

היבט טריטוריאלי של בעיות ביטחון השוטף…………………….. 238

חלקו של צה"ל בעיצוב המרחב הלאומי……………………………….. 240

מערך הגנה מרחבית ותכנון ההתיישבות…………………………… 240

קשרים עם גורמי התכנון הפיסי אזרחי…………………………….. 245

"צבא ומרחב" בשלהי 1956 ………………………………… 252

 

דיון  …………………………………………………………………………. 256 – 267

התשתית והפריסה של צה"ל …………………………………………………. 256

יחסי גומלין עם המערכת האזרחית…………………………………………….. 261

 

מסקנות     ……………………………………………………… 265 – 266

 

סוף דבר     ………………………………………………………………. 267

 

מקורות וביבליוגרפיה ………………………………………………268 – 286

 

נספחים…………………………………………………………………………… כרך שני

 

רשימת מפות

מפה 1: פריסת מחנות הצבא הבריטי בהתאם לחלוקת הארץ לאזורים…………………. 17

מפה 2: פריסת מתקני חיל האוויר המלכותי…………………………………………… 20

מפה 3: פריסת תחנות טיגרט בא"י המערבית בשלהי 1947………………………… 22

מפה 4: הישוב היהודי ערב מלחמת העצמאות ……………………………………….. 24

מפה 5 : תיחום מובלעת הצבא הבריטי בחיפה ……………………………………….. 36

מפה 6: שטח בשליטה יהודית ערב הפלישה………………………………………….. 36

מפה 7 : שטח המדינה עם ראשית ה"הפוגה הראשונה"……………………………… 42

מפה 8: תחום שטח המדינה לאחר קרבות "עשרת הימים"…………………………… 45

מפה 9: חלוקת הארץ לארבע חזיתות …………………………………………………. 47

מפה 10 : חלוקת החזיתות ולמחוזות  ………………………………………………… 48

מפה 11: שטח המדינה עם תום מבצעי ההכרעה ………………………….             54

מפה 12: אזורי ההתיישבות המוצעת לקביעת גבולות המדינה בשלהי מלחמת העצמאות  74

מפה 13: תיחומי מפקדות מרחביות……………………………………………………. 81

מפה 14: מרחב הנגב שנוסף בעקבות מבצע "עובדה" מרס 1949………………….. 88

מפה 15: אזורי הביטחון ……………………………………………………………… 110

מפה 16: קו שביתת הנשק עם לבנון…………………………………………………. 110

מפה 17:   מהלך הקו הירוק………………………………………………………….. 111

מפה 18:   תיחום רצועת עזה…………………………………………………………. 112

מפה 19: גבולות המדינה לפי הסכמי שביתת הנשק ביחס לגבולות הצעת החלוקה. 125

מפה 20: הקצאת חטיבות המילואים בהתאם לחלוקת שטח המדינה לפקודים ומחוזות –1950      132

מפה 21: תיחום הפקוד השמיני………………………………………………………. 133

מפה 22: פריסת ריכוזי מחסני חירום של חטיבות המילואים………………………. 142

מפה 23: מתקני צה"ל העיקריים בשלהי 1950…………………………………….. 150

מפה 24: פריסת שטחי אימונים בקיץ 1950………………………………………… 166

מפה 25: אזור המופרז עוג'ה אל חפיר בגבול ישראל מצרים………………………. 181

מפה 26: האזורים המפורזים קו שביתת הנשק עם סוריה  ………………………… 182

מפה 27: שטחי אימונים בשלהי 1952  …………………………………………….. 204

מפה 28: שטחי אימונים שנקבעו בצו סגירת הרמטכ"ל – נובמבר 1955………… 234

מפה 29:  הגושים שנקבעו ב-1953 עם ביטול המחוזות………………………….. 240

 

רשימת טבלאות

טבלה1: מרכיבי חיל המצב של הצבא הבריטי……………………………. 15

טבלה 2: סוגי המתקנים של הצבא הבריטי……………………………….. 16

טבלה 3: מתקני שירות אכסון ותחומי אחריותם…………………………. 62

טבלה 4: מסגרות צה"ל במלחמת העצמאות כצרכני קרקע……………… 70

טבלה 5: קביעת חטיבות המילואים ומרחבי גיוסן – מאי 1949………… 91

טבלה 6: חטיבות/ מחוז בראשית 1950………………………………… 132

טבלה 7: האזורים בהם נמסרו מחנות צה"ל ……………………………. 149

טבלה 8: מחנות הצבא הבריטי בשימוש צה"ל…………………………. 150

טבלה 9: סוגי המחנות במרחבי הפקודים………………………………. 151

טבלה 10: מסגרות צה"ל כצרכני קרקע ………………………………… 201

טבלה 11: שימושי הקרקע של צה"ל ויחסי הגומלין עם המערכת האזרחית – מהות וקביעה מרחבית.. 261

טבלה 12: שימושי הקרקע של צה"ל ויחסי הגומלין עם המערכת האזרחית – גורמים ומניע       262

 

 תקציר

 

מראשית הקמת המדינה עומד מרכיב הביטחון בראש סדר היום הלאומי וכגורם המרכזי בהוויית המדינה ויש לו השפעה ניכרת בתחומים רבים. מחקר זה עוסק בנושא, שעד כה כמעט וטרם נחקר במסגרת חקר הביטחון, והוא "צבא ומרחב". מטרת המחקר היא  בחינה גיאוגרפית – היסטורית של השפעת צה"ל על מרחב מדינת ישראל, תוך התמקדות בשנותיה הראשונות של המדינה, תקופה מכוננת בה עוצבו וגובשו המתווים המרכזיים של המרחב הישראלי. תקופת המחקר היא הזמן מראשית מלחמת העצמאות, לאחר החלטת החלוקה של האו"ם, נובמבר 1947, ועד לאחר מבצע "קדש" (אוקטובר -נובמבר 1956). תיחום התקופה נובע מן העובדה שבשנים אלו ביסס צה"ל את כוחו בעיקר על יחידות חיל רגלים ולכך היו השלכות על שימושי הקרקע הצבאיים, כאשר לאחר מכן, לאחר מבצע "קדש" והסרת האיום המיידי על קיומה של מדינת ישראל, מתחילה תקופה חדשה בארגונו של הצבא.

 

 

עבודה מתמקדת בהתפתחות מערך שימושי הקרקע הצבאיים ותנתח את השפעת צרכי הביטחון על עיצוב המרקם המרחבי של המדינה, זאת מתוך הנחה שמרבית ההשלכות המרחביות של שימושי הקרקע של צה"ל בימינו נקבעו בעטיים של הגורמים, האילוצים והמהלכים הביטחוניים-צבאיים בשנותיה הראשונות של המדינה. שאלת המחקר המרכזית היא מה מקומו של צה"ל בעיצוב המרחב בתשע השנים הראשונות לקיום מדינת ישראל ? הדיון בשאלת המחקר כולל שלושה היבטים טריטוריאליים שיש בהם סדר הררכי. ההיבט הראשון הוא מקרקעין באחזקת צה"ל, כלומר תשתית המחנות והמתקנים. ההיבט השני הוא שטחים בהם פעל צה"ל, שטחי אימונים והשטחים בהם התקיימה פעילות ביטחון שוטף. ההיבט השלישי הוא המרחב עליו צה"ל נועד להגן, וזאת באמצעות בחינת שיקולי ביטחון המוצגים בפני גורמי התכנון האזרחיים.

 

 

מבחינה מתודולוגית זה מחקר גיאוגרפי – היסטורי הבוחן את צה"ל בתקופת זמן מוגדרת – ממלחמת העצמאות ועד מבצע סיני. מטרתו, הבנת  תפקידו של צה"ל כגורם המשפיע על הגיאוגרפיה של מדינת ישראל. מטרת מחקר זה היא בחינת עיצוב המציאות הגיאוגרפית בתקופה הנחקרת מנקודת מבט צבאית וזאת בעיקר באמצעות ניתוח תעודות ומסמכים ארכיונים. גישת המחקר היא פוזיטיביסטית – אינדוקטיבית תוך הסקת מסקנות הנובעות מהכללת הפרטים והעובדות וניתוחן, ותוך הבחנה בין תמונת מצב בנקודת זמן או תקופה מוגדרת ובין התפתחות תהליכים לאורך זמן. המרחב בה עוסקת העבודה כולל את שטח מדינת ישראל. עד קיץ 1949 בו נקבעו גבולות המדינה בהסכמי שביתת הנשק, לא ניתן להתייחס לתחומה כאל מרחב קבוע אלא תחום שהשתנה במלחמת העצמאות, מה עוד שפורמלית המדינה הוקמה רק ב- 14 מאי 1948, וההתייחסות משלהי נובמבר 1947 ועד תאריך זה רק לשטח שבשליטת היישוב היהודי.

 

 

הנחת היסוד בעבודה זו היא שצה"ל הנו גורם גיאוגרפי שיש לו סדר יום מרחבי שאינו תמיד עולה בקנה אחד עם צורכי המערכת האזרחית. המחקר בוחן את התשתית הפיסית של צה"ל והשטחים בשימושו וכן את אופן הבנת ההמטה הכללי לארגון המרחב של המדינה משיקולי ביטחון. הבחינה תעשה לאור העובדה שלהיערכות הצבא ולפריסת תשתיתו ממד מרחבי, המהווה את אחד ממרכיבי עוצמתו. העבודה תבדוק הן את  הביקוש של צה"ל לקרקע והן את ההיצע, המרחב שבו מצויים השטחים שהיו הלכה למעשה המענה לביקוש.

 

 

הטענה של המחקר היא שצה"ל כגורם ארגוני רב עוצמה ובעל מעמד ציבורי חזק מכל, יכול היה לפעול כמעט ללא הגבלה. אולם, לא כך הוא. צה"ל פעל במגבלות החוק ובהתאם לנתונים הגיאוגרפיים של הארץ. בעבודה יוכח כי בראשית ימיה של המדינה קביעת צרכיו הטריטוריאליים של צה"ל הייתה פועל יוצא מהמציאות המרחבית של הגידול הדמוגרפי, מחד גיסא, והעובדה שהמשאבים הקרקעיים קבועים, מאידך גיסא. בעוד הממשלה מבקשת לפזר את תושבי המדינה ולאכלס אזורים פריפריים, צרכי הצבא יצרו תחרות על משאבי הקרקע ועל השימוש בהם, הן בשטחים המיושבים והן בשטחים הפתוחים. לשורה של מאבקים מרחביים שהתפתחו כתוצאה מניגודים אלו הייתה השפעה גדולה על עיצוב המרחב הגיאוגרפי של המדינה.

 

 

חלק ניכר מהתשתית הפיסית של המחנות והמתקנים ששימשה את צה"ל עם הקמתו הייתה זו שנמצאה כבר בארץ, מחנות הצבא הבריטי. תשתית זו נועדה לשמש צבא אימפריאלי שלתשתית הפיסית שלו הייתה השפעה גדולה על המרחב. מרבית מחנות הצבא הבריטי נמצאו לאורך מישור החוף בסמיכות לכביש החוף ולתוואי מסילת הברזל, ובאזורים הסמוכים לו, מרפיח בגבול מצרים ועד ראש הנקרה בגבול הלבנון. ראשיתו של השינוי המרחבי היה זמן קצר לאחר החלטת החלוקה של האו"ם, עם תחילת יציאתו הדרגתית של  הצבא הבריטי מא"י שנמשכה שבעה חודשים, תוך שהוא מותיר מאחריו את מחנותיו. שינוי זה התחולל בזמן חלקה הראשון של מלחמת העצמאות, בשלהי תקופת היישוב עד ההכרזה על הקמת המדינה. בעת זו החלה בניית הכוח הצבאי של ההגנה,  וזאת נוכח התגברות המאבק הצבאי עם ערביי א"י והחשש לפלישת צבאות ערב לא"י. הקמת הכוח הצבאי, מליציוני באופיו בתחילת דרכו, התאפשרה בעקבות הגיוס בני הארץ והעולים אולם, בעת הזו לא הייתה לו תשתית פיסית ראויה. ההתארגנות מסגרות ההגנה והיערכותם הייתה בתוך שטחי היישוב היהודי בגבולות החלוקה, בערים הגדולות, בישובים הסמוכים אליהם ובמרחבים הכפריים, והתשתית הפיסית שלהם הייתה אזרחית במהותה. באביב 1948 עם התגברות קצב יציאת הצבא הבריטי והמהלכים להגדלת תחום השליטה יהודית, נתפסו מחנות הצבא הבריטי. בתקופה זו, עד הכרזת המדינה ותחילת פלישת צבאות ערב, הסתיימה הנחת המסד הארגונית לבניין צבא מאורגן ונקבעה התשתית הפיסית שלו בתוך ובסמיכות לריכוזי האוכלוסייה היהודית.

 

 

הקמתו הפורמלית של צה"ל כצבא של מדינת ישראל הייתה עם תחילת חלקה השני של מלחמת העצמאות שנמשכה  מתחילת הקרבות לבלימת פלישת צבאות ערב ועד אחרון מבצעי ההכרעה בתחילת 1949, מבצע "חורב". מעבר לעובדה שהייתה זו תקופה של קרבות, אמנם לא רצופים כל הזמן, היא התאפיינה בהאצת הרחבת צה"ל, שבשלהי 1948, סדר גודלו היה למעלה מ- 100,000 חיילים. במסגרת המהלכים המבצעיים לסילוק צבאות ערב מא"י ולהרחבת תחומה של המדינה,  נערכו הכוחות הלוחמים ברחבי הארץ, לקראת הקרבות ואחריהן, שהפריסה העורפית שלהם נשענה על מחנות הצבא הבריטי. המערכים האחרים של צה"ל וחיילותיו, שגדלו במשך הזמן, השתמשו אף הם במחנות הצבא הבריטי, ובמקומות שלא היו מחנות, השתמשו ברכוש נטוש של האוכלוסייה ערבית ומבנים שהוחרמו מבעליהם היהודיים. לקראת סוף המלחמה, בעקבות התרחבות צה"ל, הוא הפך גורם שיש לו נכסי מקרקעין רבים שנועדו למסגרותיו ולצורכיהן, בהם נכללו מחנות גדולים אלה שהותיר הצבא הבריטי, מתקנים בינוניים: מבנה גדול או מקבץ מבנים, ומתקנים קטנים: מבנה בודד ואף פחות מזה. למרות שצה"ל השתמש רק בחלק ממחנות הצבא הבריטי, היקף התשתית הפיסית שלו היה גדול בלמעלה משליש מצרכיו, ונוכח העובדה שלא הייתה מצרך מוגבל, מחד, והיעדר תכנון מרכזי וגורם שיכוון את צורכי בניית התשתית בצורה מושכלת, מאידך, צה"ל היה בבחינת צרכן קרקע בזבזן.

 

 

השפעת של צה"ל על המרחב בתקופת מלחמת העצמאות הייתה אם כן בעיקר ביצירת נוף צבאי, תשתית הפיסית שנמצאה בתוך ריכוזי האוכלוסייה האזרחית בעיקר בערים ובמושבות הגדולות ובשטחי הכיבוש  וגם תשתיות ההגנה באזורי החזית. צה"ל עסק גם בשיפור חלק מתשתית הדרכים כולל סלילת כביש ירושלים והנחת גשרי ביילי רבים. בשלהי המלחמה צה"ל ביקש לשמור על ההישגים הצבאיים וראה עצמו גורם שצריך להשפיע על מימוש ריבונות על חבלי הארץ שנוספו לשטח המדינה ועל קביעת גבולותיה, וזאת ע"י הכוונת ההתיישבות החקלאית כהמשך למגמות ההתיישבות הביטחונית מתקופת המנדט.

 

 

שנת 1949 הייתה תקופת מעבר לאחר המלחמה, ובחודשיה הראשונים נמשכה הצבת הכוחות בקווי החזיתות כדי לשמור על הישגי המהלכים הצבאיים ולקבוע עובדות בשטח. באותה עת, במקביל ובהתאמה להתקדמות הדיונים והמו"מ על הסכמי שביתת הנשק, התרחשו שני תהליכים: צמצום הדרגתי של מספר המגויסים במסגרת הקטנת ממדי צה"ל, ותכנון דמותו העתידית לזמן שלאחר המלחמה. עם הקטנת צה"ל לא היה לו צורך בתשתית מחנות גדולה כפי שהחזיק בשלהי מלחמת העצמאות, ואכן השינוי המרכזי בתשתית המחנות היה צמצום מספרם והעברתם למגזר האזרחי, אלא שתהליך פינויים נעדר תכנון מרוכז ומסודר. נכסי מקרקעין שהועמדו לרשות המערכת האזרחית שימשו מסד פיסי ותשתית לפיתוח אזרחי למדינה שהחלה את צעדיה הראשונים, וכמו כן הלכו ופחתו הסממנים של הנוף הצבאי בתחומי היישוב האזרחי. לקראת סוף 1949 צה"ל החל מתכנס למספר קטן יותר של מחנות ומתקנים והתגבשה הפריסה המרחבית של המחנות בהתאם לזו שנקבעה במלחמת העצמאות, המחנות הגדולים הם מחנות הצבא הבריטי. בנוסף לעובדה שמספר המחנות קטן, השינויים המרחביים העיקריים היו הגברת הנוכחות הצבאית בירושלים עם קביעתה כבירת המדינה ומקום משכן משרדי הממשלה, ותחילת יצירת מקבץ פיסי בדרום הארץ, במקום בו לא נמצאו מחנות בריטיים, בשלב זה בבאר שבע וסביבתה.

 

 

עם סיום המלחמה מתווה פעילות צה"ל השתנה ולכך היו השלכות על יצירת שימושי קרקע חדשים, בשטחים בהם יחידותיו לא נכחו באופן פיסי רצוף. חלק מהשטחים נועדו לאימונים ובתחילת 1949 נקבעו אד הוק באזורים בהם נמצאו היחידות המבצעיות ובשטחים הפתוחים בסמוך לבסיסי הדרכה, ולקראת סופה החלו להיקבע כשטחים קבועים. האימונים שהתקיימו בשטחים פתוחים בסמוך ליישובים גרמו לא פעם להפרעה לחיי השגרה של תושביהם ולעיתים תוך סיכונם. שטחי האימונים לא נקבעו במסגרת תכנון כולל שהביא בחשבון את צורכי המערכת האזרחית. בהדרגה צץ ועלה מאבק בין המערכת האזרחית ובין צה"ל על השימוש בשטח הפתוח, שהתגבר בהמשך. שטחי האימונים באזורים המרוחקים ממרכז הארץ, בעיקר בגליל ולאורך הקו הירוק נועדו גם לסייע בהגברת הביטחון ע"י נוכחות צבאית בהם. חלק אחר של השטחים הצבאיים היו אלה שנועדו לפעילות ביטחון שוטף, ובעיקר מלחמה בהסתננות, ובמסגרת זו נקבעה סביב גבולות המדינה מעטפת של אזורי ביטחון בתוכם נכללו שטחי הממשל הצבאי.

 

 

בתקופת המעבר החל המטכ"ל לתת דעתו על עיצוב המרחב הלאומי משיקולי ביטחון, שהדגש הוא בתכנון מערך הגמ"ר כחלק מהתפיסה שהתיישבות בספר תהיה חלק מהמערך הצבאי בעת חירום. הצבא גם המשיך לדרוש מהמוסדות המיישבים לממש את מגמות התיישבות שנקבעו ב-1948, מיקום יישובים באזורי הפריפריה הריקים ובאזורי הגבול.

 

 

משנת 1950 החלה בניית צה"ל מחדש תוך התבססות על גרעין סדיר, חיילי חובה וצבא קבע ומערך מילואים, שנמשכה עד שלהי 1952. בניית צה"ל ואופן ארגונו נבעה מתפיסת המרחב בכל הקשור לזירת הקרבות במלחמה עתידית צפויה. המטרה העיקרית של פריסת צה"ל במרחב המדינה הייתה אבטחת מיצוי יכולת הפעלתו למניעת וסיכול איומים. צה"ל לא הגדיר בצורה פורמלית את ייעודי קרקע שלו, אולם, הם היו שלושה: קיום כוננות של סדר הכוחות, הבטחת כשירותם המבצעית, ומניעת פגיעותם. עם בניית צה"ל הסתיים תהליך גיבוש התשתית הפיסית על בסיס הקיים. המאפיין הבולט ביותר בהסדרת התשתית הפיסית היה המשך פינוי מחנות, שהצבא לא השתמש בהם, ומסירתם למגזר האזרחי. במקביל, החל תהליך הסדרה סטאטוטורי שלהם, וזאת עם המשך גיבוש מערכות ניהול והקצאת מקרקעין בצה"ל ומשהב"ט ויצירת המערכת החוקית המתאימה. משנת 1951, עם המשך בניית צה"ל עלה צורך לקבל שטחים נוספים להרחבת מחנות או הקמת חדשים. עם תנופת הפיתוח האזרחי, התברר לצה"ל שיש לו מתחרה על משאבי הקרקע של המדינה. לפיכך, נעשה במטכ"ל ניסיון לתכנן את הדרישות הקרקעיות לטווח של 5 שנים. בינואר 1952 סוכמו עקרונות המדיניות הקרקעית שנועדו להבטיח לצה"ל את אותם שטחים שהוגדרו כנחוצים בהתאם לגידול האוכלוסייה. אולם, בתחילת 1953 עם תחילת תכנון בניין צה"ל ל-7 השנים הבאות, ירדה רלוונטיות הנושא והעיסוק בו פסק.

 

 

אם בתקופת מלחמת העצמאות ותקופת המעבר אחריה הדגש היה בסדרת תשתית המחנות, הרי בתקופה שהחלה מ- 1950, עם השלמת עיצובה של תשתית זו, הדגשים היו ברמת השטחים הגדולים ועיצוב המרחב הלאומי. עם בניית צה"ל, התגבר הצורך לשטחי אימונים ולשטחי ניסויים לפיתוח אמצעי לחימה ותחמושת. שטחי אימונים היו שימוש הקרקע חדש, השטחים הפתוחים למטרות אימונים הפכו בהדרגה ל"מוצר" מבוקש שלעיתים נדמה כי נמצא במחסור, או שהיה צורך להתמודד עם המערכת האזרחית עליו. בתחילה קביעת מערך שטחי האימונים ע"י המטכ"ל לא נעשתה בתיאום המערכת האזרחית ולא על פי תהליך כולל שבדק, את הצרכים והגדיר את הביקוש של מסגרותיו של צה"ל למול היצע אפשרויות המרחב הפתוח הזמין. הקביעה הייתה פרטנית והמענה היה אד הוק בהתאם לדרישה שהוגדרה ואפשרויות של זמן ומקום. כתוצאה מכך החלו להופיע ניצני הקונפליקט עם המערכת האזרחית על השימוש במרחב הפתוח. בשנים 1951 – 1952 הורחב מערך שטחי האימונים ונקבעו שטחי אימונים נוספים בצפון הנגב. במקביל גבר המאבק עם המערכת האזרחית, וצה"ל הגיע לידי הכרה שעליו למסד את החזקת שטחי האימונים בצורה פורמלית כדי שיהיו ברשותו הבלעדית.

 

 

בשנים החל מ- 1950, במקביל ליצירת מערך שטחי אימונים, עם התגברות ההסתננות, נמשך הצורך בקיום מרחב לביצוע פעילות ביטחון שוטף. מרחב זה נקבע בהתאם לתקנות לשעת חירום, וכלל את אזורי הביטחון ושטחי ממשל צבאי ובתחומם נקבעו שטחים סגורים. שטחים סגורים נקבעו גם באזורים רגישים מבחינה ביטחונית, שלא בתחום שטחי ממשל צבאי, סביב מחנות צה"ל ולאורך חופי הים. בנוסף נמשכה המגמה שהחלה בתקופת המעבר, במעורבות צה"ל בעיצוב המרחב הלאומי וזאת עם המשך ארגון מערך ההגמ"ר ומעורבות במעשה ההתיישבות. התפיסה שהתגבשה הייתה שיישובי הספר יהוו חלק מהבלם לעצירת כוחות האויב עד להתארגנות כוחות המילואים.

 

 

צה"ל בתוקף היותו הגורם האחראי לביטחון המדינה הרשה לעצמו להתערב בהכוונת הפיתוח האזרחי ובעיקר דרישותיו החוזרות ונשנות לפיזור אוכלוסין שבאו לידי ביטוי בקביעת מיקום בניית ערים חדשות ונמל מים בדרום הארץ כמו גם ארגון תשתיות לאומיות לשעת חירום ומיגונם. כחלק מתפיסת ההגנה המרחבית צה"ל עמד בתוקף שיהיה גורם שותף להקמת פיתוח התיישבות הכפרית החקלאית בכל הקשור למיקום, איתור גודל וצורת היישובים וכן קביעת האוכלוסייה בהם. צה"ל היה הגורם בקביעת מערך הדרכים לנגב ואזורי ספר וע"י כך הגדלת נגישות אליהם והשפיע על ייעור הארץ במחנות, באזורי ספר, ובצדי דרכים.

 

 

התקופה שהחלה מ- 1953 התאפיינה בהמשך בניין המערך הלוחם צה"ל וראשית התעצמותו וזאת עם שינוי בתפיסת הביטחון מזו הדפנסיבית – אופנסיבית לזו האופנסיבית – דפנסיבית. תהליך זה לא גרר שינוי מהותי במערך תשתית המחנות, אלא רק עדכונו בהתאם לצורכי בניין הכוח הצבאי ודגש על התרחבות מחנות ומתקני המערך הלוחם עתירי שטח, הרחבת שדות התעופה, התאמת מחנות לקליטת מערך השריון, והרחבת מחסני חירום של החטיבות ומתקני המערך הלוגיסטי. הפריסה המרחבית של מחנות עתירי שטח ושדות התעופה בשלהי 1956 הייתה דומה לזו שנקבעה בשלהי מלחמת העצמאות על בסיס פריסת המחנות הבריטיים, אולם הממדים שלה והיקפה היו פחותים.

 

 

הדגש המרחבי בשנים 1953 – 1956 היה המשך ארגון מערך שטחי אימונים, תוך הגדלתו. בשנים אלה תנהל באיטיות תהליך הסדרת החזקת שטחי האימונים ע"י צה"ל.  בשלהי 1955, עם סיום התהליך, לאחר הוצאת צו הרמטכ"ל לסגירת שטחים אושר למעשה שימוש קרקע חדש שלא היה לו מעמד תכנוני אך רישומו בשטח היה ניכר. במסגרת זו נקבעו ברחבי המדינה מהגליל בצפון והר הנגב למעלה מ-60 משבצות קרקע של ש"א שגודלן השתנה ונע בין אלפי דונם ועד מאות אלפי דונם.

 

 

לסיכום, מפת התשתית והפריסה צה"ל, היא בראש וראשונה ביטוי גיאוגרפי לצורכי הביטחון מהם נגזר גודלו מבנהו ואופן ארגונו. היא גם תולדה של הגיאוגרפיה של הארץ, אמצעי הלחימה והטכנולוגיות שהועמדה לרשותו, ירושת הצבא הבריטי וזמינות המקרקעין, האמצעים הכלכליים שלו שאפשרו או מנעו פיתוח ובנייה של מחנות ומתקנים חדשים. מפה זו אף הותאמה למערך היישובי והצרכים הקרקעיים של המערכת האזרחית לבניה ופיתוח תשתיות. בשנותיה הראשונות של המדינה ניתן להיווכח כי בקשר שבין צבא לבין מרחב יש גם מן ההמשכיות וגם מן חידוש. כעשור לפני הקמת המדינה, החל מראשית שנות הארבעים, נמצא בא"י כוח צבאי גדול וחזק חלק מצבא קולוניאלי שלתשתית הפיסית שלו הייתה השפעה גדולה על המרחב. עם הקמת המדינה ובניין צה"ל לא חל שינוי מהותי בהקשר בין צבא ובין מרחב בישראל אולם נסיבותיו היו אחרות. צה"ל שהוקם תוך כדי מלחמת העצמאות היה זקוק לשטח בכל המקומות בהם הוא נמצא ופעל. התשתית הפיסית של המחנות עתירי גודל, עליה התבסס צה"ל בראשית דרכו הייתה זו שהצבא הבריטי הותיר הארץ אחרי יציאתו ממנה. לאחר מלחמת העצמאות השינוי המהותי היה בממדי שימושי הקרקע של צה"ל ואופיים ונועדו לצבא שמטרתו הגנה על המדינה, גבולותיה ריבונותה ושלום אזרחיה. מאותה עת הארץ התמלאה בשימושי קרקע צבאיים נוספים. מטבע הדברים הימצאותו של צה"ל במרחב הייתה גדולה ובאותו זמן החל מתפתח מאבק על שימושי הקרקע עם המערכת האזרחית שעוצמתו הלכה וגברה במשך הזמן.

 

 

בהמשך לדיון על השינוי לאורך זמן בתשתית והפריסה, העבודה התייחסה גם לנושא יחסי הגומלין בין צה"ל ובין המערכת האזרחית, ובחלקם של ממערכות התכנון והקצאת המקרקעין הלאומיים ביצירת מפת שימושי הקרקע הצבאיים. את קשרי הגומלין אלה יש לראות ולהבין ברקע רחב יותר של היחס בין צה"ל והמערכת האזרחית בכלל, ומעמד נושאי הביטחון בעת ההיא בסדר היום הלאומי בפרט. לנוכח תחושת הסכנה הקיומית ההתייחסות לכל מרחב הארץ כחזית אחת מושג ביטחון הורחב לתחומים רבים. מהות קשרי גומלין אלה הייתה לנוכח מעמד צה"ל, מעבר לכך שאחראי לנושא הביטחון, וגם לנוכח דרישתו להשפיע דמותה של המדינה גם בהקשר המרחבי. יש לראותם גם בהקשר של יחסי צבא ומדינה, שהתאפיינו בנכונות והסכמה לקבלת דרישות צה"ל להקצאת קרקע ולהיבט תכנוני של הארץ, ובבקרה עליו.

 

 

תחילת יחסי הגומלין בין צה"ל ובין המערכת האזרחית הייתה בראשית שנת 1950 זמן קצר לאחר חתימה על הסכם שביתת הנשק האחרון לאחר שהיה ברור שבשלב זה הסתיים העימות הצבאי, עם תחילת ארגונו מחדש של צה"ל וראשית תנופת הפיתוח והבניה האזרחיים. הם היו בשני היבטים: תכנון פיסי, קביעת צורכי הקרקע של צה"ל והצגתם לגורמי התכנון האזרחי על מנת לשריין את השטחים הנדרשים ותיאום התשומות הביטחוניות שנדרשו לפיתוח בניה האזרחי, השני, מקרקעין, הקצאת שטחים לצה"ל הלכה למעשה.

 

 

בהכללה ניתן לציין שבחלק מהנושאים צה"ל היה היוזם ובחלק אחר היה מגיב, ובמקרים נוספים במשך הזמן התייחסותו השתנתה, אם בתחילה היה יוזם בהמשך רק הגיב. קשרי הגומלין שהתאפיינו בתגובה היו בעיקר מענה לפניות לשחרור ופינוי מקרקעין: בתחילה שחרור מקרקעין אזרחי שנתפס במלחמת העצמאות, לאחר מכן דרישות לשחרור מחנות לטובת פיתוח אזרחי, בהמשך דרישות לצמצום השטח הפתוח בידי צה"ל למטרות אימונים, וגם גם דרישות המגזר הערבי בצפון הארץ לאפשר שימוש בשטחיהם שנסגרו לאימונים. קשרי הגומלין שהתאפיינו בתגובה היו גם בתחום התכנון הפיסי, ובחלק מהמקרים בהם בתחילה היוזמה הייתה של צה"ל, כמו תכנון ההתיישבות או סלילת הכבישים.

 

 

היוזמה של צה"ל הייתה בעיקר במענה לצרכיו לאחזקת קרקע למחנות ומתקנים ושימוש בשטח לצורכי אימונים. דרישות צה"ל לקרקע לא נענו בצורה גורפת, גורמי ניהול הקצאת המקרקעין הלאומי לא אמרו אמן אחרי כל דרישות צה"ל, וקיימו עימו ויכוחים רבים ונוקבים, שהדוגמה הבולטת, המאבק על המרחב והשטח הפתוח בין צורך צה"ל לשימוש בשטחי אימונים, לבין צורכי המערכת האזרחית לפיתוח יישובי הן להרחבת ההתיישבות הכפרית החקלאית והן לפיתוח עירוני. הדרישות העיקריות לפינוי שטחי אימונים לפיתוח עירוני היו שלוש, בחולות רשל”צ צה"ל ויתר על חלק מש"א לפיתוח עירוני אך השאיר לעצמו רצועת חוף נרחבת לשימושיו הבלעדיים, בחולות דרום נתניה צה"ל הבין כי לא יוכל למנוע או לבלום את הפיתוח האזרחי ובהדרגה פינה את מתקני האימונים שלו וכך לאפשר העברת להרחבת העיר דרומה, בדרום הכרמל, צה"ל לא היה מוכן לוותר על שטחי אימונים ומנע את הקמת עיר הכרמל למרות שהתוכנית אושרה ע"י אגף התכנון.

 

 

עדות לויכוח של המערכת האזרחית עם צה"ל על השטחים הפתוחים היא משך הזמן הארוך להסדרת אחזקת ושימוש השטחים הפתוחים כשטחי אימונים. הכרעת העימות על הסדרת אחזקה ושימוש בשטחים הפתוחים לאימונים ולמול הדרישה לויתור על חלק מהם לצורכי התיישבות היה בדיונים הארוכים בין צה"ל וגורמי ההתיישבות. דיונים אלה החלו בשלהי 1952 ונמשכו כמה שנים ובהמשך נוהלו בדיאלוג בין צה"ל והועדה לשמירת קרקע חקלאית והגורמים המיישבים עד 1955 עת נקבעו השטחים שיוקצו לצה"ל ומה יהיו ההתניות לכך.

 

 

ראוי להדגיש כי המסגרת במטכ"ל שעסקה בתכנון הפיסי לא קבעה את מערך שימושי הקרקע הצבאיים. היא קיבלה אותם כנתון והציגה אותם למערכת האזרחית. קביעת שימושי הקרקע הצבאיים הייתה אד הוק בהתאם לדרישות הצרכנים הצבאיים ולא בהתאם לתהליך תכנון צבאי סדור ומאורגן. למעשה שימושי הקרקע של צה"ל נקבעו ונבעו מתוך המציאות בעטיים של התהליכים מדיניים וצבאיים והתערבות המערכת האזרחית. לא ניתן לומר באופן חד משמעי שהתכנון הפיסי הצבאי פעל במסגרת תכנון ארוך טווח מוסדר שעקב אחרי תכנון בניין צה"ל, למעט הניסיון 1951 לבין 1952. מאז ייסוד צה"ל לא נקבעה מדיניות מנחה שתגדיר את הפריסה המיטבית ולא נערכה תוכנית אב פיסית כוללת להיערכותו ברחבי המדינה. מנגנוני ההקצאה והתכנון הלאומי היו שותפים בעיצוב שימושי הקרקע של צה"ל בכך שהגיבו לדרישותיו וקיימו אתו דיאלוג פרטני ולא כולל. פריסת שימושי הקרקע של צה"ל לא הייתה תוצאה מוכוונת או מתואמת מראש ע"י התכנון הפיסי הלאומי הכולל לפיתוח והתיישבות.

 

 

מעורבות צה"ל בתכנון הלאומי הייתה היבט אחר של קשרי הגומלין שלו עם המגזר האזרחי. ב-1950 במקביל לארגון מערך הגמ"ר נמשכה תנופת ההתיישבות על פי המלצות והצעות צה"ל ממלחמת העצמאות. באותה עת מוסד הקשר בין המטכ"ל ובין הגורמים המיישבים בדבר העברת המלצות צה"ל לכיוון ההתיישבות בכל הקשור לקביעת אזורי התיישבות, האתרים עליהם יוקמו היישובי ואופן ארגונם הפיסי, מיקומה. למרות זאת למטכ"ל היו טענות כי מעשה ההתיישבות אינו נעשה בתיאום עם צה"ל. בשנת 1951 טענות אלה גברו אולם,  במסגרת יישור הדורים בין המטכ"ל ובין המוסדות המיישבים, הועברו  עקרונות שצה"ל החל לגבש בדבר תכנון איתור ומבנה היישובים החדשים וזאת כחלק מארגון מערך ההגמ"ר.

 

 

תחום נוסף של מעורבות הצבא בענייני תכנון לאומי היה הניסיון להכוונת משרדי הממשלה העוסקים בתכנון והפיתוח הפיסי של המדינה בהתאם לדרישות האסטרטגיות-ביטחוניות הנובעות מתוך מצבה הגיאו-פוליטי של המדינה. מעורבות זו באה לידי ביטוי בתכנון מערכת תחבורה בהתוויית כבישים, מסילות ברזל, ונמלים, וכן במיקום מפעלי מים ותשתיות חשמל. בנוסף ביקש הצבא להיות מעורב באיתור ערים חדשות, בהרחבת מושבות היינו בעיצוב המערכת העירונית בפריפריה. זאת כחלק מן ההיבט הביטחוני של התוכניות לפיזור אוכלוסייה להקטנת סיכויי היפגעותה במלחמה ולשילוב היישובים הכפריים במערך ההגמ"ר. צה"ל לא פעל כאן כגורם תכנון יוזם אלא כגורם מגיב לתכנון האזרחי.

 

 

במסגרת הכנת חוק התכנון והבניה דרש הצבא שבחוק יבוא לידי ביטוי ההיבט הביטחוני של תכנון המרחב הלאומי וזאת באמצעות ייצוגו במועצה הארצית, בועדות המחוזיות לתכנון ובנייה. אך בהצעת החוק שגובשה ב-1954 משהב"ט וצה"ל הוזכרו רק בהקשר של נציגות בוועדות המחוזיות. נושא זה לא גרם ליצירת עימות בין הצבא לבין הדרג האזרחי נוכח העיכוב בחקיקת חוק התכנון והבניה שהושלמה ב- 1965, הרחק מעבר לתחום הזמן של העבודה הזו.

 

 

מסקנות 

 

עם הקמתו של צה"ל התשתית הפיסית המשמשת אותו היא זו הקיימת בשטח, תשתית שמותיר אחריו צבא הבריטי, תשתית שהיקפה ופריסתה מתאימים לצרכיו של צבא אימפריאלי ולא בהכרח לצבא לאומי.

 

בתקופת מלחמת העצמאות, שימוש הקרקע העיקרי של צה"ל הוא התשתית הפיסית של מחנות ומתקנים, שנעשה ע"י צבא שקם ומתארגן תוך כדי מלחמה. לרשות צה"ל עמדו מחנות רבים שהצבא הבריטי הותיר בארץ והשימוש שעשה בהם לא היה חסכוני ויחד עם זאת צה"ל לא ניצל את כל המחנות. הדבר מלמד כי התשתית האימפריאלית הייתה גדולה מצרכיו של הצבא הלאומי, הגם שהיקפו בזמן המלחמה היה גדול.

 

בתקופת המלחמה אין מחסור במבנים ונכסי מקרקעין, זאת לנוכח העובדה שהמערכת האזרחית נרתמה למאמץ המלחמתי וקיבלה בהבנה את הפקעה של נכסים לשימוש צבאי. בנוסף, הרכוש הנטוש של האוכלוסייה הערבית, במקומות בהם אין מחנות צבא בריטי או לא הופקעו נכסי מקרקעין ומבנים מבעלים יהודים, הווה חלק ניכר מאינוונטר התשתית הצבאית.

 

בשלב המעבר שלאחר המלחמה, עם ההקטנה ההדרגתית של הצבא, קטן הצורך בתשתית הפיסית. צמצומה היה גם הכרח לנוכח עלויות הגבוהות של אחזקתה ותפעולה.

 

בשלב המעבר התברר שהמרחב הצבאי האימפריאלי שהותיר הצבא הבריטי אינו מתאים לא בגודלו ולא בפריסת המחנות לצבא לאומי שצריך להגן על מדינה שזה קמה וגבולותיה שונים משל א"י המנדטורית. היו מקומות בארץ בהם לצבא הבריטי לא היו כמעט מחנות אולם צה"ל נדרש לקיים בהם נוכחות מוגברת. מדובר בעיקר בצורך בתשתית בירושלים, שהיא בירת המדינה, אך גם עיר ספר המחולקת בקו חזית עירוני, וגם בבניית תשתית בבאר שבע וסביבתה כחלק מקיום הנוכחות בצפון הנגב. לעומת זאת היו אזורים כמו בחיפה וסביבתה בהם היו מחנות רבים מעבר לנדרש לצה"ל.

 

בשלב המעבר שאחרי המלחמה המערכת האזרחית נזקקה למרחב ובעיקר לקליטה ואכלוס עולים שמספרם מאז 1948 ועד סוף 1949 הגיע ל- 350,000. המערכת האזרחית פנתה לצה"ל על מנת שיסייע לה במציאת פתרונות דיור מיידים וזה פינה מחנות רבים, כרבע מכלל המחנות הבריטיים ששמשו אותו בזמן מלחמת העצמאות. חלקם שימש בסיס להקמת יישובים כגון ראש העין.

 

כאמור, כבר בשלב המעבר שלאחר המלחמה, צה"ל השתמש במרחב בצורה שונה מזו של הצבא האימפריאלי הבריטי. צה"ל נדרש לשטחים פתוחים למטרות אימונים, בעוד שהצבא הבריטי הותיר בארץ רק מטווחים ושטחי האימונים שלו היו בעבה"י. צה"ל צריך היה גם להגן גם על גבולות הארץ ולצורך כך נקבעו אזורי ביטחון. לצבא הבריטי לא היה צורך באזורי הביטחון בגבולות אלא בהיקף קטן באזורים העירוניים לפיקוח על האוכלוסייה המקומית והדוגמה הבולטת הם אלה שנקבעו בירושלים.

 

בתקופת המעבר צה"ל עסק בעיצוב המרחב הלאומי כולו, בהמשיכו את המורשת של ההתיישבות האסטרטגית מתקופת מלחמת העצמאות. יתר על כן, הוא התחיל ליצור את מערך ההגמ"ר כחלק מהתארגנות הפורמלית של צה"ל בתקופה שלאחר המלחמה, היינו ההתיישבות בספר היא חלק מהכוח הצבאי שיופעל במלחמה העתידית, והיישובים החדשים שיוקמו עתידיים להיות למוצבים צבאיים בזמן קרבות.

 

בשנים 1950 – 1952, זמן רגיעה ביטחונית יחסית, תקופת כהונת ידין כרמטכ"ל, הצבא התארגן מחדש כשכוחות היבשה שהם עיקר הצבא מתבססים על חיל הרגלים. בתקופה זו התגבש המערך הסדיר (חיילי חובה וצבא קבע) ומערך המילואים. הצרכים לתשתית המחנות היו ברורים ומוגדרים והתבססו על הפריסה שנוצרה במלחמת העצמאות, אולם ממדיה היו קטנים. במקביל התרחב תהליך יצירת מערך שטחי אימונים.

 

בשנים 1953 – 1956, הרגיעה הביטחונית היחסית נמשכה למרות שפעולות התגמול הולכות ומתגברות, כחלק מפעילות הביטחון השוטף. שנים אלה, זמן כהונת הרמטכ"לים מקלף ודיין התאפיינו בהתעצמות הצבא שבאה לידי ביטוי במיכון ומודרניזציה של אמצעי הלחימה. פועל יוצא מכך היה צורך בהרחבת מחנות ושדות תעופה הקיימים. דבר זה נעשה נוכח מגבלות תקציביות קשות שצמצמו את אפשרות בניית מחנות חדשים. בשנים אלה גדל גם הצורך בהרחבת מערך שטחי האימונים, גדל מספר שטחי האימונים בצפון הנגב ובאזורים פריפריאליים אחרים, במקביל פונו בהדרגה שטחי אש ואימונים במרכז הארץ נוכח צורכי הפיתוח של המגזר האזרחי.

 

בשנים 1950 – 1956 התקיים דיאלוג מרחבי בין צה"ל ובין המערכת האזרחית בשני תחומים מרכזיים. תחום אחד היה בנושא הקרקע והתמקד בשאלת השימוש בשטחים הפתוחים, וסיומו עם קביעת תיחום שטחי האימונים שנקבעו בצו סגירת השטח שהוציא הרמטכ"ל בסוף 1955. לנושא זה יש לקשור גם את ההסדר הסטאטוטורי של החזקת נכסי המקרקעין של המחנות והמתקנים שהתאפשר הודות לקיומן של מערכות ניהול מקרקעין, הן זו של צה"ל והן זו של משהב"ט, שפעלו מול המערכת הלאומית לניהול והקצאת מקרקעין, תוך הישענות על חוקי המקרקעין החדשים שנחקקו בשנים אלו. התחום השני היה מעורבות צה"ל בתכנון המרחב הלאומי בכל הקשור להצגת שיקולי ביטחון בפיתוח האזרחי ובקיום דיאלוג של קונפליקטים מרחביים בכל רחבי המדינה. דיאלוג זה היווה צורה חדשה של מערכת יחסים בין הצבא ובין המגזר האזרחי, בניגוד לימי המלחמה שהצבא קיבל למעשה את כל שדרש והחליט על צרכיו בעצמו.

 

בשנים בהם עסק המחקר עוצבו המתווים המרכזיים של המרחב הישראלי ולצה"ל הייתה תרומה לא מעטה בכל הקשור להכוונת הפיתוח האזרחי. בנוסף, השפעתן של הקביעות המרחביות של שימושי הקרקע שלו ניכרו לפחות עד מלחמת ששת הימים ואף מעבר לה. התשתית הפיסית של המחנות והמתקנים התגבשה בשנים 1950 – 1956 התבססה על המחנות של הצבא הבריטי ושדות התעופה של חיל האוויר המלכותי, ונוספו לה מחנות על פי צרכיו הייחודיים של צה"ל. חלק מתשתית זו משמש את צה"ל עד עצם ימינו, וכך גם בנוגע למערך שטחי האימונים שגובש בשלהי 1955. מערך זה שימש את צה"ל עד מלחמת ששת הימים ובחלק מהשטחים מתאמן הצבא גם בימינו אנו.

 

סיכום

 

ההתארגנות המרחבית של צה"ל בראשית ימיה של המדינה מתאפיינת באינטנסיביות רבת ממדים. הדבר ניכר בהשפעה של הגיאוגרפיה על צורכי הביטחון, והיא פועל יוצא של צרכיו הפיסיים והטריטוריאליים של צה"ל, השפעת השיקול הביטחוני על מרחב המדינה, ועיצובו והתפתחותו. בחינת ההשפעה של צה"ל על המרחב התאפשרה לאחר ברור נושא הביטוי הגיאוגרפי –מרחבי של בניין וארגון צה"ל ופעילותו, ונושא התפתחות מערך שימושי הקרקע שלו, הנגזרים מיעדי הפריסה וההיערכות להפעלת הכוח ובניינו, ושל נושא כינון המערכות הצבאיות של תכנון הפיסי וניהול והקצאת מקרקעין על מרכיביהן הארגוניים, הסטאטוטוריים ויחסי הגומלין שלהן עם אלה הלאומיות.

 

מחקר זה, שעיקרו היה אינדוקטיבי בחן את צה"ל כגורם גיאוגרפי – מרחבי המשפיע על המרחב. ניתן לומר שמחקר זה, הן בהקשר התוכן והן בדיון המתודולוגי יכול להוות את ראשית הדרך בדיון בסוגיית המחיר המרחבי של הביטחון בישראל. ניתן להיעזר בו להרחבת הבחינה ההיסטורית-התפתחותית של השלבים ואבני הדרך, למעשה עד ימינו, ביצירת ועיצוב מפת שימושי הקרקע של מערכת הביטחון. באמצעות מחקר זה ניתן להמשיך ולהתמקד בבחינת ארגון המרחב של מדינת ישראל הנובע מצורכי הקרקע של צה"ל. בחינה זו יכולה להיות תוך הערכת חלקם של התהליכים והגורמים השונים (החיצוניים והפנימיים לצה"ל ומערכת הביטחון). בחינה זו אינה עומדת בפני עצמה אלא יכולה לסייע בהבנת המשמעויות המרחביות וההשלכות התכנוניות של היערכות ופריסת  הקבע של צה"ל  והערכת חלקו ומקור כוחו כגורם משמעותי ובעל משקל בעיצוב המרחב של מדינת ישראל על מרכיביו היישוביים ואלה של השטח הפתוח.

 

מבט כללי ורחב על נושאי המחקר יש בו יצירת פרספקטיבה היסטורית להבנת הגורמים המשפיעים על בעיות דומות המעסיקות את צה"ל בהווה, ועשויות להעסיקו עוד יותר בעתיד הקרוב, בתחום התשתית והפריסה והממשק עם המערכת האזרחית. כפי שכבר צוין בתחילת עבודה זו, שימושי הקרקע של צה"ל כיום כוללים בעיקר את התשתית הפיסית והשטחים בשימושו. השינוי בהם נבע הן מתהליכים פנימיים שהתרחשו בו: שינוי סדר הכוחות, שינוי תורות הלחימה ותפיסת ההפעלה, שינויים ארגוניים, מתווה פעילות ביטחון שוטף, התפתחויות טכנולוגיות ופיתוח אמצעי לחימה, צורכי מודיעין, שליטה ובקרה, ענייני לוגיסטיקה וקיום שוטף והן מתהליכים חיצוניים לו: אירועים מלחמתיים, הסדרים מדיניים ופועל יוצא מכך שינוי וגידול מרחב הפעילות, המבצעי והאחר, ושינוי צורתו ופניו, השתנות העומק האסטרטגי והתפתחות המגזר האזרחי. תהליכים אלה קבעו גם את השפעתו על מרחב המדינה באזוריו, בצפון, במרכז, ובדרום, בחלקיו, במרכז ובפריפריה, ובסוגיו בשטחים מיושבים, עירוניים וכפריים, ובשטחים הפתוחים.

 

הדיון הפרטני, תוך יצירת מסגרת מתודולוגית במחקר זה מאפשרים את המשך הבחינה אודות תהליך יצירת מפת שימושי הקרקע של צה"ל והשלכותיו עד ימינו  תוך קביעת מסגרות זמן בהתאם לתהליכים הפנימיים והחיצוניים לעייל.

 

לסיום, ניתן לומר שמחקר זה צריך להוות את ראשית הדרך לבחינת הממד הגיאוגרפי של הביטחון הלאומי בישראל ובמיוחד ההיבטים והקשרים של היחסים בין צבא ובין חברה ומדינה בכל הקשור להשפעתם על המרחב.

 

נספחים

 פרק 1

הכוח הצבאי הבריטי המבצעי בא"י בשלהי 1947 משימותיו ופריסתו

מחנות הצבא הבריטי בחלוקה לפי מחוזות

מתקני חיל האוויר המלכותי

פריסת תחנות משטרה "מצודות טיגרט"

סדר כוחות ה"הגנה" בדצמבר 1947

סדר כוחות ה"הגנה" וארגונם המרחבי בתחילת אפריל 1948

מערכי ה"הגנה" ותשתיותיהם בתחילת המלחמה

המשא ומתן לרכישת המחנות הבריטיים והיערכות להשתלטותם

משימות חטיבות ה"הגנה" בתוכנית "ד'"

הקרבות והמבצעים אפריל – מחצית מאי 1948 והכוחות שהשתתפו בהם

סדר הכוחות והיערכותו המרחבית ערב הפלישה

הפריסה עיקרית של ה"הגנה" ערב הפלישה

הפריסה והיערכות בקרבות בלימה

סדר הכוח הלוחם בימי הפוגה ראשונה

הפריסה והיערכות בהפוגה הראשונה

המהלכים טריטוריאליים בקרבות "עשרת הימים"

שינוי הפריסה והיערכות בתחילת הפוגה השניה

סדר הכוחות לאחר קביעת החזיתות והמחוזות

הפריסה במרחבי החזיתות מספטמבר 1948

ההיבט טריטוריאלי של מבצעי ההכרעה

הפריסה והיערכות בחזית הדרום בנובמבר 1948

סדר הכוחות בדצמבר 1948

השינויים בפריסה והיערכות בדצמבר 1948

תשתית מחנות של מערכי וחיילות צה"ל

מצודות טיגרט ומבני ממשלת א"י בהחזקת צה"ל בשלהי 1948

הפריסה המרחבית של מחנות צה"ל

מחנות גדולים בחזקת צה"ל לקראת סוף המלחמה

פרק 2

הרכב החדש של החטיבות מראשית 1949

הפריסה והיערכות בראשית 1949

הרכב חטיבות חיל הרגלים שנקבע באפריל 1949

הפריסה והיערכות במאי 1949

חטיבות המילואים שנקבעו במאי 1949

הפריסה והיערכות לאחר קביעת המפקדות המרחביות

הצעה לארגון משמר הגבולות – יוני 1949

מבנה הכוח הסדיר שנקבע ביולי 1949

מיקום החטיבות הסדירות וגדודי המשמר בשלהי 1949

סיכום השינויים במערך המחנות במהלך 1949

חיל האוויר ותשתיותיו

מתקני ותשתיות יחידות חיל הים

פינוי נכסים ומתקנים בערים

מחנות פינויים ברשות צה"ל במחצית 1949

מחנות שהועברו לסוכנות היהודית לקליטת עליה

הפריסה המרחבית של יחידות ומחנות בשלהי 1949

הצעות צה"ל לסלילת כבישים בנגב

הצעת אגף התכנון לסלילת כבישים בשולי וספר הגליל שהועברו להתייחסות צה"ל סוף 1949

תקציב מע"ץ לשנת 1949 (1 אפריל 1949 – 31 מרס 1950) לסלילת כבישים ארציים חדשים

מעורבות צה"ל בהרחבת השימוש ברכבת

גשרי ביילי

פרק 3

צה"ל בשלהי 1950 (לא כולל את מערך הדרכה חיל האוויר וחיל הים)

סדר הכוחות המתוכנן עד 1952

שינויים עיקריים במערך המחנות ב-1950

הצעת ראש אגף נכסים לניהול נכסי מערכת הביטחון

ההבדלים המשפטיים בחוקי מקרקעין

המחנות שפונו ונמסרו ע"י צה"ל עד מחצית 1950

מחנות הצבא הבריטי בשימוש צה"ל בקיץ 1950

הפריסה המרחבית של המחנות והמתקנים בשלהי 1950

בקשות צה"ל לקרקע ב-1950

שטחים נדרשים עבור מתקנים צבאיים בין דצמבר 1950 ודצמבר 1952

בקשות נוספות של צה"ל להקצאת מקרקעין שהועברו במהלך 1951

שינויים בתשתית המחנות 1951 –1952

מחנות הגדולים והעיקריים בשלהי 1951

תקציב בינוי לשנת עבודה 1952/53 להחזקת הקיים ובינוי חדש

קביעות ה"ועדה לתכנון אכסון לשלוש שנים" החל משנ"ע 1953

מתקני אימונים, שטחי אימונים ומטווחים (1950 – 1952)

גושי מערך הגנה מרחבית ב-1951

הדיון על קביעת מיקום נמל מים עמוק

המחלוקת בין גורמי מטכ"ל על ייצוג צה"ל בוועדות המחוזיות

מעורבות צה"ל בפעילות מועצת תכנון העליונה

תוכניות צה"ל וסדרי עדיפויות לסלילת כבישים

פרק 4

הדיונים, החלטות ומימוש המשך בניין הכוח והתעצמותו (1953 – 1954)

פריסת פלוגות משמר הגבול שנקבעה באפריל 1954

תכנון מערך כוחות היבשה צה"ל לשנת 1960 כפי שנקבע ביוני 1954

הרכב סדר הכוחות המורחב לשנת 1958

שינויים בתשתית המחנות 1953 – 1956

אבטחת מתקנים עיקריים 1954 – 1956

בקשות להקצאת והפקעת קרקע עבור צה"ל

שטחי אימונים שנקבעו כחיוניים ונדרשים לצה"ל במרס 1953

מרחבי טיסת אימוני חיל האוויר ומטווחים לירי בקרקע

סיכום המלצות ועדת בדיקת שטחי אימונים – יולי 1953

סוגי שטחי האימונים שנקבעו במרס 1955 ופריסתם

שטחי אימונים שאושרו ע"י המערכת האזרחית בשלהי 1955

מטווחים בשטחים פתוחים שאושרו בצו סגירת רמטכ"ל – 1955

מטווחים בתוך מחנות שלא נכללו בצו סגירת הרמטכ"ל

סיכום דו"ח ועדה פיקוד צפון לבדיקת שטחי אימונים במרחב הפקוד

עתודה גושית סדירה –1953

מערכת הגנה מרחבית –יוני 1955

עדיפויות צה"ל לתכנון כבישים