הדפסה

תיעוד זה כולל בעיקר (אבל לא רק) רשמי סיור לאורך הציר שבין ניצנה ובין עזוז שבו ניכר החותם העות'מאני.

****

מדובר בעיקר על שרידי תוואי מסילת הברזל והתשתיות הנלוות אליה, שנבנו בימי מלחמת העולם הראשונה.

למקום הגענו, הדסי זכריה, ארז צפדיה ואני בטיול ביום חמישי, 24 בדצמבר 2020 במרחב הנגב במערבי.

בתיעוד להלן מעט מידע,  מספר מפות וצילומים של שרידי הנוכחות העות'מנית באזור.

****

****

****

תל ניצנה מבט מכיוון דרום

****

ניצנה היא המערבית שבין ערי הנבטים בהר הנגב. העיר נבנתה במישור, המתנשא לגובה 250 מטר מעל פני הים. בצפון גובל האתר בנחל ניצנה (ואדי עוג'ה אל-חפיר), והוא נחצה במרכזו על ידי יובל של נחל ניצנה, הזורם מצפון לדרום. במערב האתר מתנשאת גבעה מוארכת לגובה כ-35 מטר מעל סביבתה. האזור היה צומת דרכים חשובה בעת העתיקה על הדרך בין אדום בדרום וחוף עזה בצפון מצרים ומדבר סיני ממזרח והרי יהודה מצפון לו.
החל במאה השלישית לפני הספירה נודע כמקום יישוב נבטי שעיקרו מאהלים, שממנו ניהלו הנבטים מערכת מסחרית ענפה. הממצאים מתקופה זו הם ממקומות שונים באגן הים התיכון, והגיעו לניצנה באמצעות מסחר
בזמן שלטונה של האימפריה הביזנטית הגיע המקום לפריחה ושגשוג, ובמקום נמצאו שלוש כנסיות מאותה התקופה שנשתמרו עד היום, ומצודה מלבנית שגודלה 85X35 מטרים, מוקפת חומה עם חמישה מגדלים מרובעים. בחצר המצודה היה מאגר מים מקורה בקשתות. יסודות המצודה היו שייכים, כנראה, למתחם של מקדש נבטי. הפפירוסים של ניצנה שהתגלו ב'גניזה' של שתי כנסיות בניצנה, הם ממצא בעל ערך עליון להיכרות עם ההתיישבות בנגב בתקופה הביזנטית במאות ה 6–7 לסה"נ. היישוב "ניצנה" ננטש, כנראה במאה ה-9, בעקבות השפעת עול המיסוי הכבד של שלטון הכיבוש המוסלמי.

******

הבנייה העתיקה באתר נשתמרה עד שנת 1902, עת העות'מאנים התחילו לבנות בו תחנת משטרה. ב-1906, לאחר סימון הגבול בין ארץ ישראל שבידי העות'מאנים לחצי האי סיני שבידי הבריטים עלתה חשיבותו של המקום, משום היותו נקודת גבול, והעות'מאנים הקימו בו מרכז מינהלי לאזור בשם עוג'ה אל-חפיר (או עוג'ה עלע'פיר) תוך הרס של מרבית המבנים העתיקים. נבנה גם בית חולים אשר חלקו נשתמר עד ימינו.
במהלך מלחמת העולם הראשונה הפכה עוג'ה אלחפיר למרכז לוגיסטי צבאי ונקודת יציאה ליחידות הצבא העות'מאניות והגרמניות שפעלו במרחב חצי האי סיני במלחמת העולם הראשונה. מסילת הרכבת הצבאית שסללו העות'מאנים בסיוע הגרמני – מסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה, הגיעה ב-10.5.1916 לעוג'ה, ומשם נמתחה לקוסיימה.

****

להרחבה אודות מסילת הברזל ראו פנחס פיק (1979), מייסנר פחה: חלוץ הרכבות בארץ-ישראל ובשכנותיה האיש, מסילותיו וקורותיהן, קתדרה 10, עמ' 102 – 128
בחציית נחל ניצנה בנו הטורקים גשר בן 8 קשתות ממנו נותרו רק האומנות. השרידים היחידים לתחנת הרכבת הם מגדל מים למילוי דוודי המים של מנועי הקיטור של הקטרים, קיר מבית מנהל התחנה ושרידי הסוללות עליהם הונחו פסי הרכבת (המסילה התפצלה ל-8 הסתעפויות).

***

המחנה העות'מאני

****

שרידי הסוללה

שרידי הסוללה

***

ניצול המיקום: מסתור צפייה על החוברות

***

****

****

נחל בארותיים

****

סוללת המסילה על נחל בארותיים

****

גשר מסילת הברזל מעל נחל בארותיים

****

***

***

****

****

***

חורשת האקליפטוסים העבותים ועצי אשל שניטעה בשנת 1916, בזמן מלחמת העולם הראשונה, על ידי "קבוצת נוטעים", צעירים עבריים, בוגרי בית הספר החקלאי מקוה ישראל, בראשות מנהל בית הספר, אליהו קראוזה. ההתגייסות לנטיעת עצים בבירין ובמקומות אחרים בגבול המדבר, שחררה את הצעירים מחובת השירות בצבא העות'מאני.

****

***

באר משה

****

תוואי הסוללה ליד בארותיים

שרידי תחנת הרכבת בארותיים

****

*****

******

הכביש המנדטורי לעבר הגבול

אנדרטה לזכר סא"ל יוסי יפה שנהרג באזור בעת אימון הקמה של חטיבת נ"ט.

****

****

****

המחסום לכביש המערכת מדרום למעבר ניצנה

גדר הגבול עם מצרים

*****

סוף דבר,

אזור פתחת ניצנה ואזור עזוז מעניין ביותר!.

היישובים , כפר נוער
והתשתיות הצבאיות,
בתי הסוהר ומעבר הגבול
שנמצאים בו אינן נגישים
לציבור הרחב
אך, ניתן להסתובב בו,
להתפעל מיופיו של המדבר
ולראות את שרידי
הנוכחות העות'מאנית ב
זמן מלחמת העולם הראשונה.
מומלץ!

*****

תודה הדסי וארז!