הדפסה

תיעוד זה כולל מספר צילומים בעת ביקור חטוף באתר הארכיאולוגי שבטה ששמו הרשמי גן לאומי שבטה.

למקום הגענו, הדסי זכריה, ארז צפדיה ואני לקראת סיום טיול ביום חמישי, 24 בדצמבר 2020 במרחב הנגב במערבי.

****

***

אז ביקשנו להתענג בשעת האחרונה ממעט מראות האתר.

מראש ידענו שהזמן עד החשיכה יספיק לביקור קצר ולו ממצה באתר.

להלן מספר צילומים של אשר ראינו.

******

***

****

תחילתה של שבטה במאה ה-1 לספירה ככפר נבטי לאורך דרך הבשמים. בתחילה היו הנבטים נוודים, אך עם התפתחותה של דרך הבשמים והתעשרותם, החלו מקימים יישובי קבע. שבטה הסכימה להטבות שהציגו בפניה הרומאים בשנת 106 לספירה, והמשיכה ושמשה כתחנה לאורך נתיבי הסחר עד שהמסחר בדרך הבשמים פסק במאה ה-4 לספירה. בד בבד, עם תחילתה של התקופה הביזנטית חדרה הנצרות לאזור, והיישוב הפך לכפר חקלאי, שאוכלוסייתו מנתה כ-2,000 תושבים. בתקופה זו הגיע היישוב בשבטה לשיאו, והיא נזכרה בשניים מפפירוסי ניצנה מהמאה ה-6 ומהמאה ה-7. היישוב נכבש בידי הערבים והחל שוקע, עד שגווע לחלוטין במאה ה-9.
שטחה הבנוי של שבטה משתרע על פני 90 דונם והיא לא בוצרה מעולם. עם זאת, בתיה החיצוניים נבנו ברצף וחוברו זה לזה, כך שתחמו את השטח הבנוי, וניתן לראות את תחילתם של הרחובות המגיעים עד לקצה היישוב כמעין שערים אליו. העיר התפתחה כיישוב בלתי מתוכנן, אם כי תוואי הרחוב הראשי חוצה אותה מדרום לצפון.

****

ידידי הארכיאולוג דן גזית העיר כדלקמן:
הקשר בין הכפר שבטה לדרכי הסחר המדברי לא ברור ולא מסתדר מבחינה גיאוגרפית.
"דרך הבשמים" נדחפה לנושא כדי להיכנס תחת כנפי התקציבים של אונסק"ו כמו אחיותיה הגדולות.
ומשהו על מערכת הרחובות: בשנות ה-50, עם העסקת העולים מחוסרי העבודה, נערך מבצע נרחב של "ניקוי" הישוב בהנהלת הארכיאולוג אבי-יונה. בהזדמנות חגיגית זאת נפתחו סמטאות שלא היו קיימות במקור ו"שופצו" רחובות ראשיים תוך חיסול פינות של מבנים. בקיצור – "שיחזרו" את שבטה תוך מישמש רציני שקשה לצאת ממנו היום.
זה כמובן לא פוגע בכישרונותיהם של התושבים הקדומים להוציא מים מן הסלע.

****

****

מבט למכלול הכנסייה הדרומית

רחבת הכניסה לכנסייה

****

הכנסייה הדרומית: הכנסייה הדרומית נבנתה כנראה על מבנה פולחן מהתקופה הנבטית. אולם התפילה הוא בסגנון בזיליקה – אולם תווך ששתי שורות עמודים מפרידות בינו לשני אולמות צדדיים (סיטראות). אולם התווך רוצף בלוחות שיש והסיטראות רוצפו בלוחות אבן גיר. לצד האפסיס נבנו שני חדרים מרובעים, כפי שהיה מקובל בערי הנגב במאה ה-4 לספירה. מאוחר יותר, כנראה בתחילת המאה ה-6, נבנו במקום החדרים אפסידות ובהן גומחות קטנות להנחת שרידי קדושים בתיבות מיוחדות. מצפון לכנסייה נבנה אגן טבילה (בפטיסטריום) גדול. באגן הטבילו תינוקות וכן מבוגרים שביקשו להתנצר, חלקם בני האוכלוסייה הנוודית.
המקור רשות הטבע והגנים

הכנסייה הדרומית

מיקום הכנסייה הדרומית

הבריכה הגדולה

כיכר הבריכות: כיכר ובה שתי בריכות מים גדולות (רק אחת נחפרה). המים לבריכות הגיעו באמת מים ממרחק 2.5 ק"מ מן העיר, ובהמשך בתעלות שנראות באתר גם היום. בורות המים שבחצרות הבתים היו פרטיים, אך הבריכות שימשו את כלל הציבור.

בית משלחת קולט

****

בית משלחת קולט: בית אבן מדרום לרחבת החניה. את הבית בנו משלחת החפירות של אוניברסיטת ניו יורק ובית הספר הבריטי לארכיאולוגיה בירושלים, בראשות דנסקום קולט (בן למשפחת יצרני הנשק המפורסמת). המשלחת חפרה בשבטה בשנים 1934- 1936.
המקור רשות הטבע והגנים

***

לקראת שקיעה

*****

סוף דבר,

הביקור הקצרצר
בחלק מהאתר היה מעניין.

******

מן הסתם,
עוד נחזור ונשוב להסתובב
בכל חלק האתר
ונתעמק בממצאיו
המוצגים לקהל הרחב.

מומלץ להגיע!