עניינו של תיעוד זה הוא המתחם הלטינית (הקתולי) פטרוס הקדוש הכולל מנזר וכנסייה ומוחזק על ידי הנזירים הפרצסיקנים.

 

הכנסייה נמצאת  בחלק הצפון מערבי של הגבעה בה השתרעה העיר העתיקה של יפו.

 

הביקור במקום היה במסגרת מיזם  "נוצרים ביפו" שמטרתו ללמוד אודות הנוכחות של הקהילות הנוצריות ביפו בהווה וגם בעבר לבקר במתחמיהם (מנזרים, כנסיות, בתי ספר, בתי עלמין ועוד).

 

ביום שלישי, 30 ביוני הגעתי למקום עם עמיתי שמעון גת  ועם שרון רגב (מנהלת מח' דתות המשרד החוץ ומורה דרך).

 

במנזר אירח אותנו הביקור האב אפולינרה שווד, הנזיר פרנציסקני מפולין שהוא כהן הדת של קהילת הקתולים דוברי עברית באזור תל אביב.

 

לאחר הביקור במנזר בקרנו בכנסייה הגדולה והמרשימה.

 

סיימנו את הביקור במספר תצפיות לצילום המתחם.

 

******

הכנסייה נקראת על שם פטרוס הקדוש

פטרוס הקדוש כמו ישוע היה יהודי, דיג מהעיר טבריה שנקרא שמעון בר יונה. הוא הפך להיות בכיר מבין שנים עשר השליחים של ישוע המוזכרים בברית החדשה ונחשב לאפיפיור הראשון. הוא ידוע גם בשם "כיפא", המקבילה הארמית ל"פטרוס" (סלע, צור). השם פטרוס ניתן לו כשהכריז לראשונה כי ישו הוא המשיח ובן האלוהים. ישו ענה: "אשריך שמעון בר־יונה, כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים. וגם אני אומר לך כי אתה כיפא (ביוונית, פטרוס) ועל הצור (ביוונית פטרה) הזה אבנה את קהילתי ושערי שאול לא יגברו עליה" (מתי ט"ז 17–19). על שמו הוקמה בזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן שברומא. בעולם הנוצרי ישנם מעל 700 שמות שונים הנגזרים משמו של פטרוס.

מיקום הכנסייה על גבעת יפו 
בכיכר קדומים
בפינה הצפון-מערבית של יפו העתיקה

החזית המזרחית של המבנה מחולקת בצורה ברורה
בין לכנסייה (משמאל ומדרום) ולמנזר (מימין ומצפון),
וקבועים בה שעריהם של שני האגפים הנפרדים, זה לצד זה.

מעל דלת הכניסה לוח הנושא את סמל משמורת ארץ הקודש, סמל המסדר הפרנציסקני (זרועו העירומה של ישו וזרועו המלובשת של פרנציסקוס מאסיזי), יונה המסמלת את רוח הקודש וכתר מלכות המסמל את האל האב.

מבנה ומגדל הפעמונים של המתחם
נראים היטב מכל קו החוף
של תל אביב ויפו,
כמו גם מכיוון הים,

מבנה מגדל הפעמונים שולבו
בקצה הימני בסמל הקודם
של העיר תל אביב-יפו 

.

 

לפי המסורת הקתולית ניצבת הכנסייה במקום בו שכן בית שמעון הבורסקאי, אצלו התארח פטרוס עת שהה ביפו ושם חווה את חזונו .

 

במקורות מסוימים מצוין כי במקום בו ניצבת כנסיית פטרוס הקדוש שכנה כנראה, כנסייה ביזנטית שנהרסה במאה ה-7 על ידי הערבים.

 

עובדה זאת כנראה אינה נכונה כי לא נמצאו שרידים של כנסייה ביזנטית.

 

חיזוק לכך ניתן למצוא בסקר ארכיאולוגי של ישראל שאינו מציין המצאות שרידים של כנסייה ביזנטית. לפי הסקר: "בתקופה הביזנטית חל שינוי באופי העיר והיא מתחזקת ומתפשטת לאזורים נרחבים כבעבר. מספר מבנים שנמצאו בתל מייצגים שלבים שונים של ההתיישבות בתקופה זו. ממזרח לתל נמצאו שרידי רובעי מגורים, בית מרחץ ומתקנים. גם ממערב לתל באזור הנמל נמצאו שרידי מבנים, ואף נמצאו שרידי הרציף הקדום. בשטחים מצפון ומדרום וברחבי העיר נמצאו ממצא חרסים רב ושרידי בנייה. קברים נתגלו במתחם אנדרומדה. נראה אם כן שגבולות העיר הביזנטית היו מצפון לאתר זה."

זאת ועוד בכיבוש הערבי במאה ה-7 לא נהרסו הכנסיות.

 

פרידריך השני, שהיה קיסר האימפריה הרומית הקדושה  (26 בדצמבר 1194 – 13 בדצמבר 1250) שעמד בראש מסע הצלב השישי שיצא מאיטליה אל ארץ ישראל בשנת 1228 והיה מסע צלב ללא קרבות, שבו חזרה ירושלים לשלטון הצלבנים, בנה במקום מבוצר  אשר כונה "המצודה"

 

בשלב השני השני של מסע הצלב השביעי ( שנערך משנת 1248 עד שנת 1254) לאחר לואי התשיעי מלך צרפת שכבש את עכו, הוא המשיך ליפו.  הוא החל ביצור העיר בסוף חודש אפריל 1252 ונמשך שנה – עד יוני 1253. אז נבנתה חומה חדשה שהקיפה את כל שטח העיר ונבנו בה 23 מגדלים ומשני צדדיה – הפנימי והחיצוני נחפר חפיר עמוק. שניים מהמגדלים נבנו על ידו מלך הצרפתי ואחד בידי הפטריארך של ירושלים.

בשנת 1268, עם כיבוש יפו על ידי הסולטן הממלוכי ביברס המצודה הצלבנית נהרסה אך אחד ממגדליה העגולים שרד. ובהמשך, כפי שיצוין  להלן, שולב בפינתו הצפון-מערבית של המבנה הנוכחי.

 

במשך כמה מאות שנים העיר יפו עמדה שוממה וחריבה.

 

במחצית המאה ה-17. בשנת 1642 התיישבו בה נזירים פרנציסקנים בעיר והקימו בתוך שרידי המצודה הצלבנית אכסניה אך נאלצו להרוס אותה בפקודת השלטונות העותמאניים. כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1654 ניתנה להם רשות רשמית להקים מנזר, כנסייה קטנה ואכסניה לאירוח צליינים (Casa Nova) שנקראה "ההוספיס הלאטיני" .

 

האכסנייה שימשה כמלון לקליטת לאחר הגעתם לנמל יפו בדרכם לירושלים. בה שהה נפוליאון ולן בה בעת מסעו לארץ ישראל בשנת 1799. כידוע הפצועים אוכסנו במנזר האורתודכסי מר מיכאל וחולי הדבר אוכסנו במנזר הארמני.

 

במחצית המאה ה-19, לאחר מלחמת קרים (1853–1856), שבה ניגפה האימפריה הרוסית על ידי קואליציה של האימפריה העות'מאנית עם האימפריה הבריטית, האימפריה הצרפתית וממלכת סרדיניה, החלה כניסת מעצמות אירופה לארץ ישראל לאחר שניתנה להן הזכות  לפעול ולבנות בה.

 

בין השנים 1888– 1894 בחסות בית המלוכה הספרדי, בנו שני נזירים פרנציסקנים, האח סראפין מפלרמו והאח ברנדין מרומא את המבנה הנוכחי בסגנון רומנסק

 

הכנסייה הורחבה בשנת 1903 ושימשה ככנסייה הקתולית הראשית של העיר בשלהי השלטון העותמאני וחלק מתקופת המנדט עד ששנת 1932 נבנתה כנסיית אנטוניוס הקדוש ברחוב יפת.

 

מקור, הרחבות והפניות וראו גם המקור צור שיזף – כנסיות ביפו  המידע אומת גם שמעון גת

 

 

******

 

 

אחרי הקמת המדינה מרבית הנזירים הפרצסקנים שהחזיקו את המנזר והכנסייה היו פולנים.

 

מאז שנת 1993, עת חודשו היחסים הדיפלומטים בין ישראל ובין הותיקן, בכנסייה נמצאת נציגות האפיפיור בישראל.

 

כיום שוהים במנזר שמונה נזירים פרציסקנים שהגיעו מארצות אירופה, אסיה ואפריקה

 

היום הכנסייה משרתת את העובדים הזרים (מהגרי עבודה, סגל דיפלומטי ותיירים) החיים או נמצאים בישראל גם נוצרים מהאוכלוסייה הערבית ביפו.

 

בשבת ובימי ראשון נערכות בה תפילות בשמונה שפות.

 

המנזר משמש גם מקום כינוס של קהילת הקתולים דוברי עברית באזור תל אביב האב אפולינרה שווד, הנזיר פרנציסקני מפולין הוא כהן הדת שלה ולכך יוקדש תיעוד נפרד.

 

המנזר

קירותיו החיצוניים של המנזר בהירים וחסרי עיטורים, והוא נחלק לשני חלקים.

*****

החלק המזרחי בנוי סביב חצר מרכזית קטנה הגובלת בצידה הדרומי בכנסייה ובצידה המערבי בחדר המלבושים.

לאורך שני הצדדים האחרים ארקדה המובילה אל חדרי מפגשים וחדרי שירות, ובמרכז החצר ניצב פסלו של לואי התשיעי.

המגדל העגול, שריד מהמצודה ההיסטורית, נמצא בפינה הצפון-מערבית של החצר

מהקומה העליונה של חלק זה של המבנה נשקף נוף מרשים של הים התיכון ושל סלע אנדרומדה. המבנה כולו שופץ בעשור הראשון של המאה ה-21 והותקנה בו מעלית.

בקומת המרתף של המגדל העגול נמצאת קפלת אבן עגולה.

חלקו המערבי של המנזר גבוה יותר ובו שוכנים מגורי הנזירים, המטבח, הרפקטוריום ששוב אינו בשימוש, אולם תפילה גדול וחדרים נוספים.

*****

הכנסייה

 אפסיס הכנסייה פונה באופן ייחודי לכיוון מערב ולא מזרח, סמל לחזונו של פטרוס, או לכיוון ממנו הגיע המלאך, ואשר סללו את הדלת לפנייה אל הגויים, בין היתר מעבר לים.

 

האפסיס הפונה מערבה מקביל גם את פניהם של עולי הרגל הנוצרים, אשר הגיעו לארץ הקודש משך מאות שנים דרך נמל יפו.

נס החייאתה של טביתא (מעשה שליחים פרק ט') – בְּיָפוֹ הָיְתָה תַּלְמִידָה וּשְׁמָהּ טָבִיתָא, כְּלוֹמַר צְבִיָּה, וְהִיא רַבַּת מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמַרְבָּה בִּגְמִילוּת חֲסָדִים. 37 בַּיָּמִים הָהֵם חָלְתָה וָמֵתָה, וּלְאַחַר שֶׁרְחָצוּהָ שָׂמוּ אוֹתָה בַּחֲדַר הָעֲלִיָּה. 38 כֵּיוָן שֶׁלּוֹד קְרוֹבָה לְיָפוֹ וְהַתַּלְמִידִים שָׁמְעוּ כִּי כֵּיפָא שָׁם, שָׁלְחוּ אֵלָיו שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְהַפְצִיר בּוֹ שֶׁיְּמַהֵר לָבוֹא אֲלֵיהֶם. 39 כֵּיפָא קָם וְהָלַךְ אִתָּם. כְּשֶׁהִגִּיעַ הִכְנִיסוּהוּ אֶל הָעֲלִיָּה, וְכָל הָאַלְמָנוֹת עָמְדוּ לְיָדוֹ בּוֹכִיּוֹת וְהֶרְאוּ לוֹ כֻּתָּנוֹת וּבְגָדִים שֶׁעָשְׂתָה צְבִיָּה בְּעוֹדָהּ עִמָּהֶן. 40 הוֹצִיא כֵּיפָא אֶת כֻּלָם הַחוּצָה, כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְהִתְפַּלֵּל, וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הַגּוּפָה אָמַר: "טָבִיתָא, קוּמִי!" הִיא פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ וּכְשֶׁרָאֲתָה אֶת כֵּיפָא יָשְׁבָה. 41 הוּא הוֹשִׁיט אֵלֶיהָ אֶת יָדוֹ וְהֵקִים אוֹתָהּ. אָז קָרָא לַקְּדוֹשִׁים וְלָאַלְמָנוֹת וְהִצִּיג אוֹתָהּ חַיָּה לִפְנֵיהֶם. 42 הַדָּבָר נוֹדַע בְּכָל יָפוֹ וְרַבִּים הֶאֱמִינוּ בָּאָדוֹן. 43 אַחֲרֵי כֵן נִשְׁאַר כֵּיפָא בְּיָפוֹ יָמִים רַבִּים אֵצֶל אִישׁ אֶחָד שֶׁהִתְפַּרְנֵס מֵעִבּוּד עוֹרוֹת, שִׁמְעוֹן שְׁמוֹ.

*****

סוף דבר,

הביקור במתחם
הכולל את המנזר והכנסייה
היה מעניין,

התחושה הייתה שאנו
נמצאים באיזשהו מקום באירופה,

*****

בביקור זה לא התעכבנו
על כל יצירות האומנות והאקונות
בכנסייה והמבקש לדעת
עוד מוזמן להתעמק ולעבור וללמוד אודותיהם

******

המנזר והמתחם הם
עוד עדות לפעילות המעצמות בארץ ישראל
החל ממחצית המאה ה-19
וכיום הם מהווים בעיקר יעד תיירותי
וכמובן בית תפילה למאמינים,
רובם אינם שייכים לקהילות הנוצריות ביפו

******

תודה לשמעון גת
שתיאם את הביקור במנזר,

תודה לאב אפולינרה שווד,
שאירח אותנו והוביל אותנו בין חלקי המנזר