שכונת קריית יובל היא שכונה גדולה וחשובה במערב ירושלים שנבנתה בהדרגה בשני העשורים הראשונים של המדינה.

 

בצעירותי, לפני כארבעה עשורים, בזמן לימודיי באוניברסיטה העברית, התגוררתי בקריית יובל שנתיים לא רצופות.

 

בחודש האחרון, במסגרת סיורי חקר של שכונות בירושלים, הסתובבתי ברכב וברגל בקריית יובל שש פעמים בזמנים שונים. שלוש פעמיים הסתובבתי עם עמיתי ד"ר יאיר פז. בשש הפעמים, מזג האוויר היה אחר ופועל יוצא מכך גם התשנו תנאי התאורה

 

סיורים אלה היו בעצם המשך לסיבוב קודם בשכונה לפני שנתיים, במסגרת טיול אופניים שכונות ותצפיות ברכסים שבדרום מערב ירושלים עם עמיתי דורון דורי באוקטובר 2017

 

התיעוד להלן כולל שני חלקים: החלק הראשון, סקירה קצרה על מיקום השכונה ועל התפתחותה החלק השני, מראות חלקי השכונה.

 

*******

מיקום קריית היובל
בדרום מערב העיר

שכונת קריית יובל משתרעת על שטח של כ-1,200 דונם ובה כ–7,200 יחידות דיור ומתגוררים בה כ-23,000 נפש (נכון לתחילת  שנת 2018).

בתי השכונה בנויים על רכס שגובהו המרבי כ-810 מ' מעל פני הים וכיוונו צפון מערב – דרום מזרח. רכס קריית היובל מסתעף מהרכס המערבי של ירושלים (ציר הר החוצבים עבור שדרות הרצל  בואכה אורה והלאה לעבר יד קנדי).

שלוחת קריית היובל משיקה מצפון להר הרצל, ממערב למדרונות שכונת עין כרם ומשתפלת בדרום לעבר נחל רפאים וממזרח לנחל מנחת. בשל המיקום הגאוגרפי שלה צופה השכונה לנוף מרשים.

ביחס לשכונות העיר, קריית יובל ממוקמת מדרום לשכונת בית וגן; ממזרח ומעל שכונת עין כרם ולקריית המרכזי הרפואי עין כרם, מצפון לקריית מנחם ולעיר גנים לגן החיות התנ"כי וממערב לשכונות רמת דניה, רמת שרת ומנחת (מלחה)

קריית יובל כמו שכנותיה לעייל נחשבת מבין השכונות הגבוהות בירושלים. היא משמשת כאזור מעבר לחלקים שונים של העיר והיא נחצית על ידי מערכת כבישים המובילה נפח תנועה גדול במרבית שעות היממה.

****

קרית היובל היא מבין השכונות הוותיקות בירושלים וכאחיותיה כך גם היא: אוכלוסייתה מבוגרת יחסית לממוצע העירוני. אוכלוסיית קרית היובל מגוונת למדי. נוכל למצוא בה אזורים יוקרתיים ומבוססים, לצד אזורי רווחה השוכנים זה לצד זה.

******

השכונה נבנתה סמוך לחורבה בשם הערבי "ח'רבת בית מזמיל"

שמה העברי, קריית היובל, נקבע באפריל 1951 לרגל מלאות חמישים שנה לקרן הקיימת לישראל, שעל הקמתה הוחלט בקונגרס הציוני החמישי (1901).שמה נקבע על ידי ועדת השמות הממשלתית (בראשותה עמד הארכאולוג ד"ר אברהם בִּירָן (ברגמן) והיא הוקמה בצד משרד ראש הממשלה, ביום ט' באדר ב' תשי"א, 13 במרס 1951).

*****

משמעות השם בֵּית-מַזְמִיל מעורפלת, ומקובל לפרשו כמקום שנודע בחבורת סתתים 'בעלי אִזְמֵל', שם שהתגלגל מן היוונית גם אל הערבית (أزميل, אִזְמִיל). יש הסוברים בטעות כי מקור השם הוא בכפר ערבי בשם זה שעמד במקום וניטש במלחמת העצמאות. אולם, סקרים מימי המנדט הבריטי ומפות בנות התקופה ואף לפניה, מלמדות כי לא היה באזור כל כפר בשם זה אלא רק חרבה נטושה .

יתרה מכך, בספרו של מוחמד מוחמד שראב, "מעג'ם בלדאן פלסטין" ("לקסיקון ישובי פלסטין"), אשר ראה אור בדמשק ובבירות בשנת 1987 מופיע פירוט מדוקדק של כל היישובים שהיו ב"פלסטין הכבושה", זעיר כגדול, וברשימה כולה לא מופיע ישוב בשם זה בשום מקום, גם לא תחת "ח'רבת בית מזמיל".

******

איש ידיעת הארץ הותיק יהודה זיו ברשימתו על דעת המקום: על שכונותייך ירושלים הפקדתי שמות (מאי 2014) טוען "במקום שמחה גדולה והתלהבות נרגשת בעקבות החלפת השם הערבי, התייחסו תושבי ירושלים אל השם העברי החדש בשוויון נפש". הוא מציין "בזמנו התפרסם המעשה בנהג, שהובא אל בית דין לעבירות תנועה והתובע החל למנות לפני השופט שורה ארוכה של עבירות שביצע אותו נהג. לבסוף קטע אותו השופט ושאל: 'האם אתה מבית שמאי?', והתובע המשטרתי מיהר להשיב: 'כבוד השופט, מה פתאום? אני מבית מַזְמִיל'.
הוא מציין "שגם גם ספרו היפה של הרב חיים סבתו, 'בואי הרוח' (2007), מתאר את חוויות הקליטה של העולים החדשים, ניצולי שואה ועולים מארצות האסלאם (ובהם משפחתו של המחבר) בשכונת בית מזמיל.

באפריל 1948 התרחשו קרבות בין כוח ההגנה שישב בחורבת חמאמה (הר הרצל) ובין כוחות מתנדבים ערביים שישבו באל-ג'ורה (מושב אורה). בקרבות עשרת הימים-19 ביולי 1948, לאחר שכוחות צה"ל השתלטו על ח'רבת בית מזמיל וח'רבת אל-חמאמה, והפגיזו את עין כרם, היא נפלה כמעט בלי ירייה.

*****

לאחר הקמת המדינה קרקעות אזור בית מזמיל נמסרו לקרן הקיימת. תכנון השכונה החל בדצמבר 1949. אז נגשו המודדים לבצוע מדידה מרוכזת של השטחים על מנת להקים עליה את השיכונים הרבים לשיכון העולים החדשים ושיכון חברי אגודות שונות שהמתינו להקצאת קרקע במשך שנים רבות, עוד בטרם הקמת המדינה. בסוף מאי 1950 הסתיים תכנון שטח בית מזמיל, וקק"ל נגשה להכנות בדרושות לביצוע עבודות פיתוח. תכנית בית מזמיל, כפי שתוכננה על ידי קרן קיימת לישראל, תוארה על ידי מרדכי שטנר, נציג האוצר בועדת התכנון: "אחת התכניות של בנין ערים היפות ביותר, שיצא לי לראות עד כה". כאמור, באפריל 1951, ניתן לשכונה שמה העברי קריית היובל.

לאחר אישור התכנית, החלו ארגונים שונים לבנות יחידות דיור בשכונה. שכון ותיקים (שכון ותיקי ההסתדרות) נבנה על ידי חברת "שכון" שכון עממי שכונה ז', שכון עובדי המדינה, שכון עובדי משרד העבודה. שכון סלע שהתחלת בנייתו הייתה בחודש מאי 1952. מעונות עממיים, שכון עולים ושכון עמידר שנבנו על ידי חברת עמידר-אפרידר וקהילת "בני ציון" מארצות הברית. מעונות סטודנטים נבנו ברחוב גואטמלה ושכון אזרחי של חברי הציונים הכלליים. בסוף 1953 ניתנו 33 מגרשים לדיפלומטים, קבלנים ואנשים אמידים מבני ירושלים (רחובות שמריהו לוין ותחילת רחוב הנטקה). חברת החשמל קבלה שטח של 210 ממ"ר בחכירה להקמת תחנת משנה לטרנספורמטור, הקק"ל השתתפה בתשלום 29% לקו מתח חשמלי הגבוה שהועבר מבית וגן לעין כרם עבור קרית היובל במאי 1952. קרן קיימת לישראל החכירה שטח לבית החולים לילדים אילן במערב קרית היובל.

בתחילת שנותיה נבנו בשכונה בתים דו-קומתיים כשבכל בית יש ארבע יחידות דיור על שטח של פחות מחצי דונם. הבתים היו מצופי אבן "דבש" פראית ובשל כך הוענק להם הכינוי: "בתי אבן", יחידות הדיור הללו היו קטנות (כ-33 מטר רבוע).

 

 

בסוף שנות ה-50 הצטרפו אל בתי האבן צריפים עשויים עץ ואזבסט שכונו בשם "אזבסטונים". אז, נבנו שתי שכונות כאלו: האחת מסביב לערוץ הנחל שמערב דרום-מערב לקריית היובל, בינה לשכונת עיר גנים (אזבסטונים א'). והשנייה ממערב לבתי השכונה בכיוון עין כרם (אזבסטונים ב').

במהלך שנות ה-60 התפתח האזור הדרומי של השכונה וסוף שנות ה-60 נבנה האזור הצפון-מערבי ורחוב שטרן התוחם את השכונה מדרום וממזרח. באותן שנים הקומה שכונת הוילות הראשונה בירושלים ברחוב שמריהו לוין.

****

במשך שנותיה הראשונות, נחשבה השכונה לשכונת עוני. לעזרתה באו שיכוני הסטודנטים שנבנו במרכזה (ברחוב גואטמלה ). עם הזמן השכונה התפתחה וגדלה, ועם בוא העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים, החליפו עולים רבים את תושביה המקוריים של השכונה.

*****

כיום גרים בשכונה אנשים ממעמדות שונים בכפיפה אחת, ולא ניתן לסווג את השכונה למעמד חברתי מסוים. בשכונה ישנם פערים סוציו-אקונומיים גדולים בין הרחובות השונים. השכונה נחשבת לשכונה חילונית ולשכונה של שומרי מסורת. תושבים דתיים ומשפרי דיור מהשכונות הדתיות הקרובות עוברים אליה ובשנת 2003 אף הוקמה לראשונה בשכונה ישיבה. רוב אברכי ישיבת הר המור מתגוררים בשכונה, ובאביב התשס"ח (2008) עברה לשם אף הישיבה עצמה, באופן זמני. שינוי בהרכב האוכלוסייה בשכונה נוצר בעקבות מעבר של תושבים חרדים לשכונה, דבר שהביא אף למתיחת חוטי עירוב פרטי נוסף בשכונה. וכן למעברה של ישיבה גדולה חרדית "היכל יצחק" המונה מעל 230 בחורים. בצפונה של קריית היובל יש הגירה פנימית מתמדת של אוכלוסייה חרדית משכונת בית וגן היקרה לשכונת קריית היובל הזולה יותר. הקהילה מרוכזת בשלושה אזורים עיקריים; רחוב זנגוויל והסביבה, רחוב ברזיל והסביבה, רחוב שטרן והסביבה. בשכונה פועל "ועד קריית יובל החופשית" אשר הוקם במטרה לשמור על צביונה החופשי והפלורליסטי של השכונה, בין היתר על ידי מעקב ודיווח על פעילות גני ילדים חרדים ללא היתר.

******

בשנת 1970 הוקמה ממזרח לקריית היובל שכונת היוקרה רמת דניה, שנקראת על שם החברה שבנתה אותה, ומי שהשיגה ידו עבר לשכונה החדשה. הקמת שכונות הלוויין של ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים והחל מראשית שנות ה-70 גרמה לכך שתושבים רבים לעזוב את השכונה העממית ולעבור לשכונות החדשות (נווה יעקב, גילה, הגבעה הצרפתית ורמת אשכול) בהן אפשר היה להשיג דירות רחבות ידיים בתנאים נוחים.
למרות זאת, לשכונה היו יתרונות: היותה שכונה מרכזית בדרום-מערב העיר, קרבתה לבית החולים הדסה עין כרם וליציאה לתל אביב וכביש ישיר ורחב המוביל ממנה למרכז העיר (שדרות הרצל). בשל יתרונות אלו אימצו רבים את השכונה ובהם סטודנטים ב"הדסה" ובאוניברסיטה העברית. גם המרכז המסחרי של השכונה היה הצלחה והמתנ"סים הראשונים שנבנו בה בסיועה של ההסתדרות סייעו להצלחה המקומית, השכונה הייתה למרכז תרבותו הדבר הביא אנשים רבים מהמעמד הבינוני לעבור לגור בשכונה.

*****

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 פונו אחרוני התושבים ממעברת קריית יובל. אם זאת שני צריפים שרדו עד שנת 2012, בשטח שבין קריית יובל לעין כרם שהיה ידוע בשם "עמק האסבסטונים". במקום נבנו כ-1,000 יחידות דיור ב-12 מבנים/

*****

בעשור השני של המאה ה-21 החלה עיריית ירושלים לקדם בשכונה מספר תוכניות של פינוי בינוי, התוכנית המשמעותית מביניהם היא פרויקט "שדרות היובל", פרויקט פינוי-בינוי ברחוב טהון, שרוב המבנים בו יהרסו לטובת מגדלי מגורים וחזית מסחרית. רחוב טהון יורחב כך שיוכל לשמש בעתיד למעבר שלוחה של הרכבת הקלה בירושלים. לפי התוכניות, אוכלוסיית התושבים בקרית יובל, שמנתה ב-2018 כ–23 אלף איש, כמעט ותוכפל ותגיע בתוך שני עשורים ל–45 אלף איש ויותר. הצפיפות המתוכננת תגיע ל–30 אלף איש לקמ"ר. התוכניות עתידות להוסיף לשכונה 3,100 דירות בפינוי בינוי של שיכונים, חלקן בפינוי בינוי ותמ"א 38 וחלקן בבנייה חדשה; ובנוסף יש 4,000 יחידות דיור מתוכננות שמועד מימושן צפוי בעשור השלישי של המאה ה-21 ועד 2040

******

מקור הסקירה אתר עיריית ירושלים  ומקור נוסף להרחבה והפניות 

******

מראה חלקי קריית יובל

רחובותיה נקראים על שמות מדינות באמריקה הלטינית
ועל שמם של אישים בתנועה הציונית ובתנועת העבודה.

*****

שיכוני מערב קריית יובל

צפון קריית יובל

דרום ומזרח קריית יובל

רחוב אורגואי

 

המבנים על המדרון ברחוב שטרן

רוח המקום 

מרכז דרום קריית יובל

************

******

רחוב גווטאמלה 

מעונות הסטודנטים –
"מעונות גוואטמלה"

******

המרכז המסחרי

*****

רחוב טהון

בסמוך לגן המפלצת נפתח בשנת 2016 פאב המפלצת – פאב קואופרטיבי שכונתי. הפאב ייחודי בכך שהוא מתנהל כקואופרטיב (אגודה שיתופית) ומופעל כולו על ידי חברי הקואופרטיב ומתנדבים מן הקהילה. זהו עסק ללא מטרת רווח המשמש כמקום מפגש לתושבי השכונה, וכן במה להופעות, הרצאות, פעילות לילדים וסרטים

******

סוף דבר,

****

השיטוטים בשכונת קריית יובל
והצילום בה היו מרתקים

******

ממראה השכונה והקיפי הבנייה
ניתן ללמוד על המאמץ האדיר
שהשקיעה המדינה בשני העשורים הראשונים
בבניית שיכונים, למגורים, מרביתם לעולים החדשים 

*****

השכונה נבנתה בשטחים הזמינים במערב העיר,
במקום שהטופוגרפיה לא הייתה נוחה, 
וזאת על מנת להגדיל את תחומה
ועל מנת ליצור נוכחות על הרכס למול הקו הירוק

******

כפי שכבר צוין, כיום גרים בשכונה אנשים
ממעמדות שונים בכפיפה אחת,
ולא ניתן לסווג את השכונה
למעמד חברתי מסוים וגם לא לפי חתך גיל.

******

זאת ועוד, מראות רחובות השכונה מלמדים כי
ניכרים פערים גדולים
במעמד החברתי והכלכלי של אוכלוסייתה.

******

השכונה נחשבת לשכונה חילונית,
לשכונה של שומרי מסורת
וקיימים בה גם ניצנים של התחרדות.

*****

מהסיבוב בשכונה והתרשמות הראשונה בה
אין בהם די כדי להכיר אותה,
במהלכו צצו ועלו נושאים רבים
שמחייבים לימוד מעמיק.