הדפסה

במסגרת פרויקט "נוצרים בחיפה" שמטרתו לימוד אודות הקהילות הנוצריות, הכנסיות והמנזרים והמוסדות השונים והביקור במקומותיהם (ראו "נוצרים בחיפה" – הרקע למיזם סיכום וריכוז), ביקרתי ביום שלישי (29/10/2019) בארבעה מתחמים של הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית.

מיקום המתחמים

התחלתי בביקור במתחם בית החסד ובתוכו כנסיית המולד של הבתולה (נקראת גם סנטה מריה) במזרח העיר התחתית ושם באדיבות אגנס שחאדה  מנהלת בית החסד, אירח אותי מר גרייס דיב מתנדב במקום מזה מספר שנים.

המשכתי והגעתי למתחם מר אליאס ושם ביקרתי כנסייה ובמשרדי הארכיבישוף היווני-קתולי בעיר שוחחתי עם האב רמי,

הביקור במתחם מר אליאס תואם מראש עם אינאס מזכירת העדה והקשר אליה נוצר באמצעות הפסיכולוגית אמירה שהלא, שהיא חברה של הבת שלי ואותה הכרתי לפני כשנה.

הפגישה עם האב רמי הייתה קצרה ובה הוא סיפר לי מעט על פעילות הקהילה

אחר כך, נסעתי לראות את כנסיית סנט גבריאל בחיפה אל עתיקה אולם לא הייתה לי אפשרות להיכנס אליה והסתפקתי בצילום מבחוץ. גם לא מצאתי מידע אודות בנייתה ופעילותה נוכחית.

המשכתי הלאה לראות את כנסיית סנט גיגוריוס שנמצאת מדרום לשכונת בת גלים, בחוף הים למול עין הים למרגלות הכרמל במקום הקרוי וואדי אל ג'מל. גם שם לא הייתה לי אפשרות להיכנס אליה והסתפקתי בצילום מבחוץ. גם לא מצאתי מידע אודות בנייתה ופעילותה נוכחית.

*******

אודות הכנסייה
המלכיתית היוונית קתולית
והעדה בישראל

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטית העומדת בפני עצמה ("סואי יוריס") שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

*****

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה שלטענתה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה, (הפנטארכיה), אשר נטלו חלק בכנסייה המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח, והתהוו שתי כנסיות נפרדות. הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטוצפלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.
הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית שיוסדה באנטיוכיה על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית. הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית.
מקור והפניות

*******

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.
המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבאנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.
הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).
החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית. במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.
מקור נוסף

*****

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, כאמור, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.
המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – כלומר, הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית הקדומה.
בראש הכנסייה המלכיתית עומד מאז שנת 2017 הפטריארך יוסוף עבסי, שתוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי יווני קתולי של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים".  הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. הוא החליף בתפקידו את קודמו הפטריארך גרגורי לאחם, שעמד בראש הכנסייה משך 17 שנה, מאז שנת 2000. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.
מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

******

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים: בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים החולש על קהילות גם בבית לחם, ברמאללה, ביפו ובכפרים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך, ואת המחוז הצפוני שמרכזו בחיפה ובתחומו קהילות גם בנצרת ובכפרים ברחבי הגליל מנהיג הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל. מספר המאמינים המתגוררים במחוז הצפוני גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים.
היוונים-קתולים נמצאים בכפרי הגליל פסוטה מעיליא (בהם כלם מלכיתים) וראו תיעוד ממאי 2019 אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא וגם פסוטה ערב חג המולד דצמבר 2015. היוונים הקתולים מגוררים גם ביישובים אחרים, חורפיש,  תרשיחא, ראמה, בוקיעה, תורען, עיבלין, יפיע. קהילות קטנות נמצאות בעוד כפרים, ובערים שפרעם, נצרת, חיפה, עכו נמצאות קהילות נוספות. כאמור, מיעוט קטן מאד נמצא בירושלים.

******

בתחילת שנת 2006, כינוס הבישופים של הכנסייה הקתולית-יוונית, שהתכנס בביירות, בחר באישור הפטריארך של אנטיוכיה, כל המזרח, אלכסנדריה וישראל  ובאישור האפיפיור בכוהן הדת (אבונה) אליאס שאקור מאעבלין לתפקיד הארכיבישוף של עכו, חיפה, נצרת והגליל. מושבו היה בעבלין. זו הפעם הראשונה מזה יותר מ-200 שנה שבתפקיד נושא יליד הארץ. הוא כיהן עד ינואר 2014.  אחריו כיהן עד נובמבר 2018 האב ג'ורג בייקוני.
סינוד הבישופים של הכנסייה הפטריארכית של אנטיוכיה של של הכנסייה המלכיתית היוונית, שהתקיים ב -5 עד 9 בנובמבר 2018 ברבואה, לבנון, בחר האב יוסף מט'ה ואף הוא יליד ישראל (נצרת 1968) לארכיבישוף לתפקיד הארכיבישוף של עכו, חיפה, נצרת והגליל בחירה שאושרה על ידי האפיפיור  ב- 18 במרץ 2019. הוא הוסמך לארכיבישוף ב -1 ביוני 2019 בנצרת. מקום מושבו של הארכיבישוף בחיפה (רחוב הגפן 35).

******

הכנסייה היוונית-קתולית בישראל מפעילה מוסדות רבים לשירות מאמיניה: כנסיות קהילתיות, בתי ספר, מוסדות רווחה ועוד. בכפר עיבלין שבגליל מחזיקה הכנסייה היוונית-קתולית מערכת חינוכית המכונה “מר אליאס” וכוללת גני ילדים, בית ספר יסודי ותיכון וכן מוסד על-תיכוני שהפך לא מכבר לאוניברסיטה הערבית הראשונה בישראל.
פירוט ראשי הכנסייה וכהני הדת ביישובים השונים

******

בית החסד 

רחבת הכניסה לבית החסד

בית החסד הוא מוסד שיקומי לאסירים משוחררים השוכן בשדרות פלי"ם 10 בעיר התחתית בחיפה ממזרח לכיכר פריז. המוסד שוכן בתוך מתחם סגור המוקף בקיר אבן, ונכללים בו מבנה הכנסייה היוונית-קתולית "א-סיידה" (שמשמעותו בערבית: "גברתנו") ומבנים נוספים.

מיקום מתחם בית החסד רחוב פלי"ם 10 סמוך לכיכר פאריז

מבנה הכנסייה הוקם בשנת 1862 על יסודות כנסייה קטנה ששכנה במקום באותו שם.  אחת ההשערות היא שבוני הכנסייה השתמשו באבני מצודת העיר בורג' א-סלאם שנבנתה על ידי דאהר אל-עומר. הכנסייה המקורית הייתה הכנסייה הראשונה של העדה היוונית-קתולית בעיר שנבנתה על ידי דאהר אל-עומר. האזור בו נבנתה הכנסייה היה חלק מרובע המגורים של ערביי חיפה הנוצרים. באזור זה, שהיה סמוך לכיכר חמרה שהייתה הכיכר המרכזית של העיר, ניבנו כנסיות נוספות כגון "כנסיית אליהו הנביא" שנבנתה בשנת 1867 על ידי הכרמליתים והכנסייה המרונית "סט. לואי" שנבנתה בשנת 1891.
מתחם הכנסייה כלל מבנה בעל שלוש קומות בו ששימשו בית ספר יווני-קתולי, מרכז קהילתי קטן לאוכלוסייה, מנזר ומקום מגורים לנזירים ששימשו במקום והגיעו מלבנון.
בשנת 1920 עבר הבישוף מהמרכז בעכו לחיפה, והתגורר במתחם הכנסייה בין השנים 1920–1926. בעקבות כך, שימשה הכנסייה גם כמרכז הקהילה היוונית-קתולית של חיפה והגליל. בשנת 1926 עבר הבישוף להתגורר במבנה מגורים נפרד. הכנסייה שימשה בתפקידה עד 1948. בעקבות מלחמת העצמאות וכיבוש השכונות הערביות של חיפה, נטשה האוכלוסייה הנוצרית את האזור, וחלקה עבר לאזור ואדי ניסנאס. יחד עם נטישת האזור ננטשה גם הכנסייה.

הכנסייה וסביבתה במחיצת שנות ה-30' של המאה הקודמת

בסוף שנות השישים ניסה הבישוף ראיא לשקם את מבנה הכנסייה. ניסיון זה נקטע בעקבות עזיבת הבישוף את תפקידו. בשנת 1981 החל שיפוץ המבנה ההרוס על ידי כמיל שחאדה, שמוצאו ממשפחה חיפאית, ואשתו אגנס. שחאדה, שהחל בפעילות של שיקום אסירים בבית ברחוב שיבת ציון, פנה לבישוף מקסימוס סאלים וקיבל את אישורו לשיפוץ והסבת המתחם לפעילות של שיקום אסירים. השיפוץ מומן מתרומות וחלק מעבודת השיפוץ נעשה על ידי מתנדבים. במסגרת השיפוץ שוקם אולם הכנסייה, והקומה השנייה בצידה המערבי של הכנסייה הוסבה למגורי המטופלים. במקום נבנה מטבח, חדר אוכל, ואגף למגורי המשפחה. בחצר המתחם מבנה נוסף, שבקומתו הראשונה נמצאים משרדי העמותה ובקומתו השנייה נמצא אולם המשמש לפעילות העמותה. בחצר חדר בנוי עץ המשמש כמשרד נוסף.

כנסיית א-סיידה

שער הכניסה למתחם בית החסד

הוסטל בית החסד הינו הוסטל טיפולי ושיקומי, נוסד בשנת 1982 ע"י המנוח כמיל שחאדה ז"ל ופועל עד היום באמצעות עמותת החסד ע"ש כמיל שחאדה ז"ל (ע"ר) שייעודה טיפול, שיקום וסיוע לאסירים, סיוע למשפחות נזקקות וילדיהם. פעילויות בתחום החינוך, תרבות, רווחה וספורט לקידום בני הנוער. סיוע לסטודנטים.
המוסד פועל בגישה אשר משלבת מקצועיות באווירה ובדגש על משפחתיות. במשך כשלושים שנה המסגרת קלטה וטיפלה במאות אסירים משוחררים, שהתקבלו על-פי תכניות שיקום כמסגרת מעבר בין הכלא לבין הקהילה. המסגרת מאפשרת חוויה טיפולית שבאה לענות על צרכי המשתקמים בהיבטים שונים -רגשי, חברתי, תעסוקתי ומשפחתי.
ההוסטל ממוקם במבנה אשר מספק ומשלב מחד גישה טיפולית פרטנית, ומאידך מאפשר רמה נאותה של פרטיות. הבניין מורכב משתי יחידות דיור, האחת מאכלסת 8  דיירים, ואילו השנייה מאכלסת 7 דיירים. קיים מטבח וחדר אוכל לרווחת המשתקמים, חדר שבו מתקיימת פעילות מגוונת של אספות דיירים, חוגי העשרה, קבוצות הטיפוליות וישיבות הצוות הטיפולי הממונה על הטיפול באסירים. נוסף על כך, קיים מגרש לפעילות ספורטיבית של כדורסל וכדורגל, וכן גינה שנעשה בה שימוש הן לצרכים טיפוליים והן לצרכים חברתיים ופעילות פנאי. הבניין ממוקם בעיר התחתית בחיפה, ושוכן בלב קריית הממשלה בקרבת המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים הקשורים לצרכי האוכלוסייה (משרד השיכון, המוסד לביטוח לאומי, רשות הדואר, בנקים, שירות התעסוקה). כמו כן, ההוסטל מצוי בסמיכות לעורקי תחבורה ציבורית, דבר המסייע למשתקמים ביציאה וחזרה למסגרות התעסוקה ושאר הפעילות מחוץ למתחם ההוסטל.
ההוסטל יכול לקלוט עד 15 דיירים. תקופת הדיירות בהוסטל היא 9 חודשים, ולאחריה שנת מעקב. סך הטיפול בהוסטל הנו 21 חודשים. הוסטל מטפל באוכלוסיית אסירים משוחררים בעלי רקע התמכרותי ופועל ברישיון המשרד לשירותים חברתיים ובהסכם התקשרות מיוחד של הרשות לשיקום האסיר.
המקור הרשות לשיקום האסיר ושם הרחבות

רחבת הכניסה למתחם בית החסד

לחצר המתחם שלוש כניסות, השער העיקרי הוא שער מתכת מצידו המזרחי מעליו שלט "בית החסד". הכניסה היא לחצר קטנה שקירותיה מעוטרים בעבודות קרמיקה. שער המוביל לחצר מצד צפון מצויה דלת עץ המהווה כניסה נוספת לחצר, צידה החיצוני מעוטר בפסיפס. כניסה נוספת נמצאת בצידו המזרחי של המתחם. מצידה הדרומי של החצר בנויה שורת מדרגות המובילה לכנסייה. על קיר הכנסייה תלויים כלים חקלאיים שנאספו בכפרי הגליל על ידי כמיל שחאדה.

תבליט הקרמיקה בקיר הימני של רחבת הכניסה לכנסייה שנעשה על ידי אמנית הקרמיקה היהודיה חיה תומא, אלמנתו של אמיל תומא.

****

לכנסייה שני פתחים, השער המערבי הוא השער העיקרי המקורי שדרכו נכנסו לתפילה. מעל הדלת לוח הקדשה. לכנסייה פתח נוסף מצידה הצפוני בעל דלת עץ מעוטרת. מבנה הכנסייה הוא מלבני וכיוונה הכללי הוא מערב מזרח. הבמה נמצאת בצידה המזרחי. אולם הכנסייה בנוי מאבן חול בסגנון המזכיר מבצר. באולם שמונה עמודי אבן התומכים בתקרה ובכיפה עגולה וגבוהה. קירות הכנסייה חשופים עם מעט עיטורים. בקיר המזרחי של הכנסייה בה נמצאת הבמה מספר גומחות מעוטרות הכוללות איקונות. מתקרת הכנסייה משתלשלות מספר נברשות המאירות את הכנסייה.

במת הכנסייה

בתוך הכנסייה מצד שמאל לבמה ברצפת הכנסייה נמצא פתח כניסה למערת קבורה. הירידה למערה נעשית בגרם מדרגות צר ומסדרון המוביל לקברו של הבישוף גרגוריוס חג'אר, ראש העדה בין השנים 1901–1940. הקבר מכוסה שיש אפור מעליו לוח שיש שחור עם כתובת. מערת הקבורה נמצאה בזמן שיפוץ המבנה. כסוי הקבר בשיש נעשה במסגרת השיפוץ. בקיר הצפוני של הכנסייה מצויה גומחה מלבנית גדולה בה נמצא קברו של הבישוף מקסימוס סלוּם שנפטר ב-28 באוקטובר 2004 בגיל 82. על הקיר לוח המוקדש לבישוף ריא. בחדר קטן הנמצא מחוץ למבנה הכנסייה וצמוד לקיר הצפוני קיים פתח כניסה לאולם קבורה תחתון בו נקברו במשך שנים נזירי וכוהני הכנסייה היוונית-קתולית מחיפה ומשאר כפרי הגליל. הקבורה האחרונה נעשתה בשנת 1978.
מקורות, הרחבות והפניות

מבט מבמת הכנסייה אל השער המערבי של הכנסייה

מבט אל השער המערבי מבחוץ

****

קתדרלת אליהו הנביא 

קתדרלת אליהו הנביא, המוכרת גם בשם קתדרלת מר אליאס, מוקדשת לאליהו הנביא, ואשר שוכנת ברחוב עין דור 23 בעיר התחתית שבחיפה. הקתדרלה משמשת כמקום מושבו של הארכיבישוף היווני-קתולי בעיר, העומד בראש הקהילה המלכיתית שהיא הקהילה הנוצרית הגדולה בחיפה המונה כ-15,000 מאמינים.

מיקום קתדרלת אליהו הנביא, רחוב עין דור 23

המבנה תוכנן על ידי האדריכל סמיח עטאללה, והוקם בשנים 1939-1938, בימי כהונתו של הארכיבישוף גרגוריוס חג'אר. עד מלחמת העצמאות שימשה כנסיית א-סיידה במתחם בית החסד שליד כיכר פריז בעיר התחתית, ככנסייה המרכזית של הקהילה. לאחר המלחמה נטשה האוכלוסייה הנוצרית את האזור, וחלקה עבר לאזור ואדי ניסנאס, כנסיית א-סיידה ניטשה ומקום מושב הארכיבישוף עבר לקתדרלת אליהו הנביא.

*****

מבט מהצד הדרומי

מבנה הכנסייה עשוי אבן, ובחזיתו גמלון שבראשו מתנשא צלב. הגמלון מדורג בשני צדדיו, ומסתיים בשני מגדלי פעמונים הנושאים גם הם צלב. דלתות הכנסייה עשויות עץ והן קבועות מתחת ללונטה. בלונטה נראה פסיפס המתאר את אליהו עולה השמימה במרכבה, ומשליך את גלימתו לעבר אלישע. מעל הדלת חלון טריפורי, ומשני צדדיה שני חלונות מקושתים.

*****

באולם הכנסייה שולטים גוני הכחול והזהב. הוא מחולק לשלושה מעברים על ידי שתי שורות עמודי שיש דקים, המסתיימים בכותרות יוניות. המעבר המרכזי גבוה מעט ממעברי הצד ומעליו "קומת אור" שבה שתי שורות חלונות. בחלונות אלה קבועות עבודת ויטראז' של דגמים גאומטריים וצמחיים. מעל צידו המערבי של המעבר המרכזי, מעל דלת הכניסה לאולם, מותקנת גלריה פנימית. תקרת האולם צבועה בגוון כחול שבה משולבים כוכבי מוזהבים, ולרוחבה קורות עץ מוזהבות. מן התקרה תולות נברשות מוזהבות שבהן משולבות איקונות של קדושים.
משמאל לכניסה, על בימת אבן מוגבהת, ניצב אגן טבילה מאבן, ומעליו איקונין המתאר את טבילת ישוע בידי יוחנן המטביל. מעל הכניסה תלוי איקונין גדול ורבוע המתאר את ישוע ומרים, אם ישוע המולכים, וסביבם ארבעת המבשרים המכוונים אליהם.

*****

באיקונוסטאזיס שלוש שורות של איקונות, ובאופן יוצא דופן, האיקונין השני משמאל לדלת המלכותית, אינו מתאר את אליהו שלו מוקדשת הכנסייה, אלא את גאורגיוס הקדוש בהורגו את הדרקון. מעל הדלת המלכותית מוצבת עבודת עץ המתארת את צליבת ישוע. על הקיר שמאחורי המזבח, שתי איקונות המתארות את תרדמת הבתולה (משמאל) ואת מעמד ההשתנות (מימין), ובחלון הטריפורי שמעליהן קבועה יצירת ויטראז', שבה נראים גאורגיוס הקדוש הורג את הדרקון (מימין), ישוע עם קומו לתחייה כשהוא אוחז בשמאלו בנס שעליו נראה צלב (במרכז), ואליהו מניף את חרבו מעל אחד מנביאי הבעל (משמאל).

מבט מבחוץ לקיר המזרחי ומתחת משרדי הקהילה בחיפה

כנסיית סנט גבריאל

*****

בכנסייה ששופצה לפני מספר שנים משתמשת היום הקהילה האוקראינית הקתולית בחיפה

מיקום כנסיית סנט גבריאל ברחוב זיסו 6 בחיפה אל עתיקה

הכנסייה סנט גבריאל קרויה על שם גבריאל המלאך שמשרת כשליח האלוהים. בנצרות המלאך גבריאל ושאר המלאכים סוגדים ומשרתים את ישו המלאך גבריאל מוכר כ"מלאך המבשר", כלומר, המלאך שבישר על הולדת ישו הנוצרי לאמו מריה (מרים). בספר הבשורה על פי לוקאס שבברית החדשה מסופר שגבריאל מבשר את מרים "בשורה גדולה", בה הוא מודיע לה שהיא עתידה להוליד בן שיושיע את האנושות מן העוול והרשע.
המקום בו בישר גבריאל למרים על הולדת בנה נמצא על פי מסורת נוצרית בנצרת, במקום בו נמצאת כיום כנסיית הבשורה. בנצרת ישנה גם כנסייה אורתודוקסית יוונית מן המאה ה-18, המכונה "כנסיית גבריאל" על שם אותה התגלות. כמו כן, גבריאל הוא זה שמודיע לזכריה ואלישבע הורי יוחנן המטביל על הולדת בנם.

מיקום הקתדרלה בשנות ה-30' בעיר העתיקה

שער הכניסה המקורי הראשי מכיוון מערב

****

שער הכניסה הנוכחי בקיר הדרומי

כנסיית סנט גירגוריוס

******

מיקום כנסיית סנט גריגוריוס, ברחוב יוברט המפרי 37  מול עין הים

גאורגיוס הקדוש (בין 275 ל-281 – 23 באפריל 303) הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוקסית. גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.
החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.
אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד ולאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.
לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה
מקור והפניות

מיקום הכנסייה באמצע שנות ה-30' של המאה הקודמת

מבט אל הכנסייה מכיוון הים

דלת הכניסה העיקרית מכיוון צפון