השכם בבוקר יום ראשון (11/8/2019), ט' באב תשע"ט, יצאתי מביתי אל רחבת הכותל המערבי.

 

היה זה גם הבוקר הראשון, מבין ארבעה, של חג הקרבן המוסלמי.

 

בירידה לרחוב דוד, עמדו שוטרים שהפנו את המתפללים, שביקשו להגיע לכותל, למסלול דרך הרובע היהודי.

 

לאחר היסוס קל, בקשתי נענתה. השוטרים אישרו לי לרדת במורד הרחוב. הם הזהירו אותי כי בנתיב זה יורדים המוסלמים, חלקם משולהבים לעבר הר הבית.

 

אודה על האמת, הירידה בנתיב זה לא הייתה נעימה, לאור העובדה שהייתי היהודי היחיד שעבר בו.

 

הפחד חלף שהגעתי לשער הכניסה לרחבת הכותל.

 

הייתה זו שעת בוקר מוקדמת מאוד, פחות משעה אחרי הזריחה.

 

אז היו ברחבת אלפי מתפללים.

 

בתחילה הסתובבתי ביניהם.

 

תוך זמן קצר, למדתי את הפטנט: הצטיידתי באחד מכיסאות הפלסטיק הפזורים ברחבה והתיישבתי בין המתפללים.

 

הישיבה הייתה מועילה משתי סיבות: האחת, לא נדרשתי למאמץ, שלא קל מבחינתי, של עמידה ממושכת והשנייה, הייתה לי זווית צילום מתאימה בגובה נמוך.

 

כך במשך למעלה משעתיים, נדדתי עם הכיסא במקומות שונים ברחבת הכותל.

 

לפני שעזבתי את המקום צעדתי ברגל בעוד שני סיבובים.

 

הצילומים המובאים להלן, הם של חלק מהאנשים אותם פגשתי.

 

בפעם זו התמקדתי בנעשה ברחבת הגברים ולכן אני מתנצל מראש מהנשים שלא תיעדתי אותן.

 

*****

מראה כללי

*****

תפילה בעמידה

******

אחינו החרדים

*******

קינה בישיבה על הרצפה

*****

תפילה בשכיבה

****

תצוגת הגרביים

*****

דור ההמשך

*******

פושטי היד

****

סוף דבר,

****

הייתה זו חוויה מיוחדת

שאיני רגיל בה,

******

היה מעניין להשתלב
בין אחינו הדתיים והחרדים
ולהתרשם מכוחה של האמונה
ומהדבקות במסורת ישראל

****