בני ברק היא עיר יוצאת דופן. היא שונה ממרבית ערי ישראל בגודלה, במבנה הדמוגרפי, בצפיפותה ובשימושי הקרקע שלה.

 

כמו מרבית הערים במטרופולין המרכז, למעט תל אביב ופתח תקווה, היא הוקמה בתקופת השלטון הבריטי כמושבה חקלאית. באותה עת התרחבה בהדרגה ועברה תהליכי עיור והפכה לעיר בשנותיה הראשונות של המדינה.

 

בימי נעוריי, למרות היותי תושב רמת גן הסמוכה, בני ברק לא עניינה אותי. לא היה לי מה לחפש בה.

 

בתקופת היותי סטודנט עברתי ברחובותיה הראשיים בנסיעה בקו 400 מרמת גן לירושלים.

 

בחלוף הזמן, ובעיקר בשנה האחרונה התחלתי לגלות בה עניין. הבנתי שהגיעה העת להכיר את העיר החרדית המיוחדת הזו. לכן הכנסתי את בני ברק למפת טיולי האופניים שלי.

 

בשני ימי שישי רצופים יצאתי לתור בעיר. הפעם הראשונה הייתה ביום שישי (4/4/2019) עת יצאתי עם שלושה חברים (יונה בקלצ'וק, עמית פינקלשטין, רובי שבת) לסיבוב בבני ברק וגבעת שמואל. בפעם השניה, ביום שישי (12/4/2019) יצאתי לבד לסיבוב נוסף.

 

התיעוד המפורט להלן הוא של שני הדיוושים בבני ברק והדיווש בגבעת שמואל.

 

ראשיתו של החלק הראשון כוללת סקירה גיאוגרפית של המקום וסקירה היסטורית של ראשית בני ברק והתפתחותה של העיר. בהמשך מובאות מפות של קטעי המסלולים המלוות בהסברים ובשפע צילומים. החלק השני מתעד את הדיווש בגבעת שמואל

 

******
המסלולים

 

********

מסלול הדיווש הראשון,
יום שישי 5/4/2019

 

 

 

מסלול הדיווש השני
יום שישי 12/4/2019

*****

הערים  בני-ברק וגבעת שמואל
ממוקמות במישור החוף המרכזי
בהתאמה כחמישה ק"מ ושישה ק"מ
מזרחית לתל אביב-יפו ולחוף הים התיכון.

מרחב בני ברק וגבעת שמואל
בשנות ה-40'
טרם הקמת המדינה

בני ברק

בְּנֵי בְּרַק היא עיר העשירית בגודל אוכלוסייתה בישראל, הגובלת בתל אביב, ברמת גן, בפתח תקווה ובגבעת שמואל. שטח השיפוט של העיר, 7,310 דונם. הרוב המכריע של השטח מכוסה במבני מגורים, תעשייה ומסחר. בני ברק היא עיר בעלת צביון חרדי. בעיר ישנן ישיבות רבות, בייחוד של הזרם החסידי והזרם הליטאי. כמו כן בעיר מוסדות דתיים רבים. בשטחה של העיר נותרה שכונה חילונית אחת, פרדס כץ, שאף היא עוברת תהליך התחרדות. עד שנות ה-80 של המאה ה-20 הייתה בני ברק העיר החרדית היחידה בישראל. העיר נוסדה כמושבה חקלאית ב-1924 היא הוכרזה כעיר בשנת 1949.
הצפיפות בבני ברק עומדת על כ-25,000 נפש לקמ"ר. צפיפות זו נחשבת כגבוה גם בהשוואה לערים צפופות אחרות בעולם

חלוקה למתחמים,
רבעים ומרקמים
לפי רחובות ראשיים ומשניים

 

המיקום הפיסי של העיר

חלקה המערבי, הדרומי  והמרכזי ,
על הרכס השלישי מקו החוף (המזרחי)
אשר אינו בנוי כרכס רציף
אלא כסדרת
גבעות כורכר גבוהות במיוחד
ומבודדות יחסית

*****
חלקה המזרחי
גבעות החול
כך גם גבעת שמואל 

*****

צפון העיר בני-ברק
ממוקמת בעמק הירקון,
שבו יש קרקעות סחף

******
ראשית תולדות העיר

בני ברק נוסדה בי"א בסיוון תרפ"ד (13 ביוני 1924) כמושבה חקלאית. היא הוקמה על ידי קבוצת "בית ונחלה" מפולין, שביקשה לעסוק בחקלאות. המתיישבים הראשונים היו דתיים, בני העלייה הרביעית. האדמות, 1020 דונם, נקנו באמצעות חברת "גאולה בע"מ" מבני משפחת אלביטר מהכפר הערבי הסמוך אל-ח'ירייה (אז – "אבן אבריק"), ורובן נמכרו לחברי "בית ונחלה". ביישוב קיוו כי הרכישה תוביל לרצף התיישבות יהודית מפתח תקווה ועד יפו.  בראשיתה של המושבה הייתה פרנסתה על גידול פרי הדר, אך עסקו בה גם בענפי חקלאות אחרים כגידול בקר לחלב. עם זאת, קרבתה לתל אביב העניקה לה צביון עירוני.
כדי לבסס את המושבה בשנים שלאחר עלייתה אל הקרקע, נעשו מאמצים לרכישת קרקעות להרחבת שטח המושבה, ולהבאת בתי חרושת ותעשייה קלה אל המושבה החדשה. המכשיר הפיננסי שנועד לאפשר מימון לכל הפרויקטים שעל הפרק שנתקלו בספקנות בקרב מנהלי הבנקים המבוססים ביישוב, היה "בנק בני ברק", בנק קואופרטיבי שנוסד ב-1925 כאגודה שיתופית בידי ועד המושבה ומייסדי המושבה. בשנותיה הראשונות היווה הבנק מכשיר מימון חיוני להתפתחות המושבה, הוא דעך ונסגר כעשור לאחר הקמתו. בבני ברק הוקם בית חרושת לאריגים בשם "ברקאי". בשנת 1930 עבר מעכו לבני ברק מפעל העורות של פרגמן והצטרף למפעל הטקסטיל שכבר היה במושבה. בסוף הקיץ, הוקמה השכונה הראשונה בעיר, גבעת רוקח, שנקראה על שמו שלישראל רוקח, תעשיין ונדבן יהודי אורתודוקסי ליטאי-אמריקאי, שהקים קרן צדקה למענקים והלוואות ארוכות טווח עבור דיור מוזל בארץ ישראל. בשכונה נמכרו עשרים וחמישה מגרשים בני דונם.
בשנת 1932 השלים יעקב הלפרין את רכישת קרקעות המושבה שתכנן להקים מדרום-מזרח לבני ברק, בשנה שאחריה השלים את בניית השלב הראשון – 30 בתים. בסוף 1933, בעקבות פטירת הרב מאיר שפירא, החליט הלפרין לקרוא לפרויקט על שמו "זיכרון מאיר". כאשר הוכרזה בני ברק כמועצה מקומית נותרה זיכרון מאיר מחוצה לה, רק ב-1941 הצטרפה זיכרון מאיר כשכונה לבני ברק.
בשנת תרצ"ג (1933) התיישב בגבעת רוקח שבבני ברק הרב אברהם ישעיה קרליץ, "החזון איש". פרנסי המושבה קיבלו אותו עליהם כסמכות דתית עליונה שעל פיה ישק כל דבר. הרב חיים עוזר גרודזנסקי פרסם את שמו של החזון איש בארץ ישראל והוא הפך לסמכות בקרב הציבור החרדי בארץ ישראל. מעמדו של החזון איש בציבור החרדי ובציבור הרחב תרם להפיכת המושבה למרכז יהודי חשוב. מספר חודשים אחרי בואו של החזון איש לבני ברק עלה בעקבותיו גיסו הרב יעקב ישראל קנייבסקי והתיישב אף הוא בגבעת רוקח, כשהוא מכהן כראש הישיבה הגדולה הראשונה במושבה, ישיבת בית יוסף, שהוקמה אז בגבעת רוקח.
באפריל 1934 הונחה אבן הפינה לבית הראשון של שיכון ד' שנבנה בידי התאחדות מרכז בעלי מלאכה. בסוף השנה עלו על הקרקע רוכשי המגרשים בשכונת "הר שלום", אף היא בתחומי המושבה. ב-1935 הגיע מספר תושבי בני ברק ל-3,000. בשנה זו הוקם בעיר מפעל הטבק של "דובק". בספטמבר 1936 הוקם בעיר בית חרושת לייצור צמר גפן רפואי בידי שמואל אהובי.
בשנת 1937 ניו במושבה כ-550 משפחות שכללו כ-360 נפשות, ב-425 בתים.

ב-1940 הגיע מספר תושבי בני ברק ל-4,500 נפש ב-1,000 משפחות. פעלו בבני ברק 25 מפעלים שונים, הבולטים בהם: "דובק", "מנורה" לייצור נברשות, "זיזו" ו"יובל. להגעת בתי חרושת למושבה תרמה גם המלחמה הממשמשת ובאה והחשש מפני התקפות מן האוויר על הערים הגדולות.
ב-1945 הוקמה בצפון המושבה, בתוך שטח המועצה המקומית בני ברק, שכונת גבעת שמואל. בנובמבר 1949 הוכרה השכונה יחד עם שכונת גבעת יהודה כמועצה מקומית נפרדת. בינואר 1946 הורחב שטח השיפוט של בני ברק כך שיכיל את כל השטח שמדרום לכביש 481 ומערבית לכביש המקשר מן הדרך לפתח תקווה לתל ליטוינסקי, בתוואי שבו יעבור לימים כביש גהה.

בראשית 1948 היו במושבה כ-8,000 תושבים, בתקופת הקמת המדינה והעלייה ההמונית גדל מספר התושבים במהירות ובסוף אוקטובר באותה שנה נמנו בה כבר 11,000 תושבים והוחל בהכנות לקראת הכרזתה של בני ברק כעיר. המועצה ציינה בשנה זו 25 שנים לרכישת אדמות בני ברק. במהלך השנה הושג הסכם גבולות בין מועצות בני ברק ורמת גן, רמת גן ויתרה על דרישותיה בנוגע לפרדס כץ ואזור התעשייה הקטן שממול הכניסה לרחוב רבי עקיבא (כיום מכון מור ומאחוריו מתחם BBC – בני ברק ביזנס סנטר) ובתמורה ויתרה בני ברק על קרקעות באזור בית המטבחים החדש של גוש דן.  בעקבות ההסכם שהושג בין מועצות בני ברק ורמת גן, הוכפל בפברואר 1949 שטח השיפוט של בני ברק, מלבד האזורים שהיו במחלוקת הוכלל באופן רשמי גם אזור שכונת מרכז בעלי מלאכה בשטח המועצה.
העלייה ההמונית הביאה לעיר עולים רבים מהציונות הדתית, שהקימו את שיכון ג',שיכון ה', שיכון ו' וקריית הרצוג, שבה הוקמה הישיבה התיכונית בני עקיבא בני ברק.
בשכונת פרדס כץ, בצפון-מערב מהעיר, הוקמה מעברה גדולה, שבה התגוררו בעיקר עולים יוצאי תימן, פולין ועיראק. שכונות נוספות הוקמו על ידי חסידי ויז'ניץ, בדרום העיר, בה מתגורר האדמו"ר מויז'ניץ, ושכונת נוה אחיעזר של פועלי אגודת ישראל. הסתדרות הכללית הקימה שכונות לחבריה בעיר, בהן "שיכון ההסתדרות".
עם חגיגות הכרזתה כעיר ה-13 בישראל, במרץ 1950, הקיף שטח השיפוט של בני ברק 7,000 דונמים ומספר תושביה עמד על 12,100. בשנה זו עברו משרדי העירייה שהיו עד אז בבתים פרטיים לבית העירייה החדש שהוקם בתוך הגן העירוני "בית ונחלה" (כיום גן עקיבא גור) על מורדותיו הדרומיים של "הר שלום".
מקור, הרחבה והפניות 

שכונות מזרחיות

קריית ויז'ניץ (או שיכון ויז'ניץ; השם המקורי: שיכון אהבת ישראל ואור החיים היא שכונה המשמשת כמרכז לחסידות ויז'ניץ בישראל.
לאחר השואה, שלח האדמו"ר השישי מויז'ניץ, רבי חיים מאיר הגר, שישב באותה עת בגרוסוורדיין (אורדאה) שברומניה, כמה מחסידיו הנאמנים, לארץ ישראל להכשיר את הקרקע לעלייתו ולבניית מרכז לחסידות ויז'ניץ בארץ. בשנים  1946 – 1948 התקיימו מגעים עם בעלי קרקעות בארץ, ולבסוף נרכש שטח גדול סמוך לבני ברק, אז עדיין יישוב קטן יחסית. המקום נקרא בראשית דרכו "כפר ויז'ניץ" ובהמשך התאחד עם בני ברק וזיכרון מאיר. באפריל 1948 נערך מעמד הנחת אבן פינה ובמאי 1951 עבר רבי חיים מאיר מתל אביב לבני ברק וכן עברה לשם ישיבת בית ישראל ודמשק אליעזר. בשנת 1952 עבר רבי משה יהושע הגר לגור בשיכון ומונה על ידי אביו וועד הקהל לרב הקריה. בשנת 1972 נפטר האדמו"ר ואת מקומו מילא בנו הרב משה יהושע, שמינה את בנו, הרב ישראל הגר לרב הקריה. בהמשך הורחק הרב ישראל מהחסידות, ומשנת 1980 כיהן אחיו הרב מנחם מנדל הגר כרב הקריה. בשנת 2002 החזיר האדמו"ר את הרב ישראל למעמדו המרכזי בחסידות ולאחר פטירת האב משמש הרב ישראל כאדמו"ר בקריה במקומו.
בקריה ישנם כ-50 מוסדות חינוך: ישיבות גבוהות וקטנות, כוללים לאברכים, תלמודי תורה, בתי ספר לבנות, סמינרים – יסודי ועל יסודי, גנים ופעוטונים. המבנה המרכזי בשכונה הוא בית המדרש הגדול של חסידות ויז'ניץ שנחנך בשנת תשמ"ג. בשכונה מתגוררות כ-3,000 משפחות, רובן הגדול חסידי ויז'ניץ, בשכונה ישנם "שטיבלאך", בשם "בית הלל", הפועלים כמעט בכל שעות היממה.
מקור והפניות 

נווה אחיעזר גובלת בכביש גהה ובשכונת רמת עמידר שבעיר רמת גן. השכונה הוקמה בשנת ה'תש"ח מיד לאחר השואה, על ידי חברת "פיתוח" של תנועת פועלי אגודת ישראל כשיכון עולים בו שוכנו פליטים ממלחמת העולם השנייה. במשך השנים התרחבה השכונה והתיישבו בה חוגים חרדיים שונים ביניהם גם מבני עדות המזרח ותימן. באפריל 1957 הונח אבן פינה לשלב ד' של השכונה שכלל 100 יחידות דיור לעולים חדשים.

 

רחוב השומר, כיום בחלקו רחוב אהרונוביץ' ובחלקו רחוב הרב כהנמן, הוא רחוב מרכזי במזרח בני ברק. הרחוב חוצה את חלקה המזרחי של בני ברק מצפון לדרום. תחילתו בדרך ז'בוטינסקי והוא מסתיים בשכונת נוה אחיעזר, מדרום למחלף גבעת-שמואל ולמפעל קוקה קולה. באמצעו הוא נפגש עם קצהו המזרחי של רחוב רבי עקיבא.

רמת אלחנן גבולות השכונה הם רחוב השומר (הרב כהנמן) במערב, כביש גהה במזרח, ואזורים תעשייתיים ומבני ציבור מצפון ומדרום. במזרח השכונה יש את פארק החי – גן חיות של העיר, שהכניסה אליו היא ללא תשלום. בקצה המזרחי צפוני, שוכנים הבניין הראשי של עזר מציון והמרכז הרפואי מעיני הישועה. השכונה נקראת על שמו של הרב אלחנן ווסרמן שנרצח בשואה. השכונה הוקמה בשנת תשל"ו 1976 על ידי הסתדרות צעירי אגודת ישראל שהקימה גם את שכונת רמת אהרן הסמוכה מספר שנים קודם לכן. בתחילת הקמתה של השכונה, סבבו אותה שיכון ההסתדרות מצפון שמרכזו היה ברחוב מצדה שבמשך השנים שונה שמו לרחוב אשל אברהם, ושיכון צה"ל ממערב, אוכלוסיות פחות דתיות, בחלוף השנים עזבו אוכלוסיות אלה את העיר. וכיום האוכלוסייה בה חרדית מגוונת. בית הכנסת בשכונה יוצא דופן, במבנה אחד שוכנים בתי כנסת בארבעה נוסחים שונים. בית הכנסת "המרכזי" בנוסח אשכנז, "קהל חסידים" שרבו הוא הרב יהודה סילמן. בית כנסת ספרדי בנוסח עדות המזרח רבו הוא הרב מסעוד בן שמעון, ובית כנסת תימני. הרב הראשי שלמה משה עמאר היה אף הוא תושב השכונה במשך עשרות שנים.
מקור והפניות

מרכז רפואי מעיני הישועה הוא בית חולים חרדי הנמצא במזרח בני ברק, בפאתי שכונות רמת אהרן ואור החיים. בבית החולים מחלקות רפואיות, מרפאות ומכונים, חדרי ניתוח, חדרי מיון ומעבדות. בית החולים משרת את תושבי גוש דן בכלל ואת תושבי בני ברק בפרט.
בית רפואה מעיני הישועה" הוקם על ידי ד"ר משה רוטשילד במטרה להעמיד לרשות תושביה החרדים של בני ברק ושל גוש דן בית חולים המתנהל על פי ההלכה. בנוסף, לגישת מקימיו, בתי החולים הסמוכים לעיר, בילינסון ושיבא, היו רחוקים למדי, ולעיתים הייתה לכך משמעות מכרעת בהצלת חיים ובמתן עזרה רפואית דחופה. מסיבות אלו עודדו הרבנים יעקב ישראל קניבסקי,אלעזר מנחם שך וישראל אבוחצירא את ד"ר רוטשילד להקים את בית החולים.
ד"ר רוטשילד ייסד את "אגודת בית החולים" שפעלה למימוש הקמתו. תכנון הפרויקט וגיוס הכספים למענו ארכו לרוטשילד כ-14 שנה בהם גייס כ-20 מיליון דולר ברחבי העולם. רוטשילד רכש אדמת טרשים שיועדה בת.ב.ע. עבור בריכה עירונית, ולא נרתע על אף שמהנדס העיר שלח לו מכתב אזהרה שייתכן שהוא מבזבז כסף לריק.
אבן הפינה לבניין בית החולים הונחה ב-7 בדצמבר 1978 (כסלו ה'תשל"ט). בניית הבניין החלה מאוחר יותר וארכה חמש וחצי שנים, והוא תוכנן על ידי האדריכלים יוסף שנברגר וטוביה קץ. במרץ 1990 (ה'תש"ן) נחנך בית החולים בהשתתפות אלפים, אישי ציבור וממשלה, ובהם שמעון פרס. בית החולים החל לפעול ב-23 באוגוסט 1990 (אלול ה'תש"ן) עם פתיחת מחלקת יולדות. תחילה כלל בית החולים מחלקה זו בלבד, אך תוך שנים ספורות נפתחו מחלקות רבות נוספות.
המרכז הרפואי נקרא על שמו של הנדבן יהושע פרישווסר מלונדון, שתרם סכום ראשוני לבנייתו ("פריש וואסער" בעברית: מים רעננים; מעיין. ו"ישועה" רומז על שמו יהושע), והצירוף נלקח מהפסוק "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה" (ישעיהו י"ב ג). לבקשתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון – שתמך במיזם, ושאליו הגיע רוטשילד במסגרת מסעותיו לגיוס כספים – נקרא המרכז "בית רפואה" ולא בית חולים^[1], וכך נכתב בחזית הבניין.
הפעלת בית החולים נעשתה במשך שנה על ידי נציג משרד הבריאות דוד שלזינגר, שהניח את יסודות הניהול וגייס את צוות העובדים.
המרכז הרפואי עומד תחת הכוונתו של "ועד ההלכה", שבמשך השנים היו חברים בו רבנים ומורי הוראה ידועים: הרב שמואל וואזנר (עד פטירתו ב-2015), הרב נסים קרליץ והרב יצחק זילברשטיין. בשנת 2014 צורף ל"ועד ההלכה" הרב חיים קנייבסקי. רבני המרכז הרפואי הם הרב יוסף ברוך הופנר והרב משה שאול קליין. לאחר פרישת ד"ר רוטשילד מניהול בית החולים שימש ד"ר יורם ליוור כמנכ"ל בית החולים, ואחריו גרשון לידר, לשעבר מנכ"ל בית חולים לניאדו בנתניה. המנהל הרפואי הוא פרופ' מרדכי רביד וד"ר מנחם חיים ברייר הוא סגן המנהל הרפואי
מקור והרחבה

שכונת אור החיים היא שכונה הנמצאת בין רמת אהרן לכביש 4. נקראת על שם רבי חיים אבן עטר, הידוע על שם ספרו אור החיים. השכונה נבנתה בשנות ה-90 של המאה ה-20 בשטחים שהיו בבעלות מוסדות סמינר אור החיים בבני ברק. בשכונה ישנם שלושה רחובות, רחוב נועם אלימלך, על שם ספרו של רבי אלימלך מליז'נסק, רחוב משה פרדו, על שם מייסד מוסדות אור החיים, ורחוב בן זומא בו ישנם מוסדות ציבור בלבד. בקצה הדרומי של השכונה שוכן בית החולים מעייני הישועה ולצדו מתחם ישיבת בית שמעיה. באזור הצפוני של השכונה מתחם של מספר תלמודי תורה ולצדם מתחם ישיבת קול יהודה וישיבת בית שמעיה לצעירים. בשכונה פועלים שלושה בתי כנסת מרכזיים – "אהל יעקב ולאה" לזרם הליטאי, "משכן שמואל" לזרם החסידי, ו"בנין ציון" לזרם הספרדי. כמו כן שוכנת בה ישיבת חמד.

רמת אהרן גם היא שכונה במזרח בני ברק. גבולות השכונה: רחוב כהנמן ממערב, שיכון ה' מצפון ושיכון ההסתדרות מדרום. השכונה הוקמה בשנות ה-70 על ידי תנועת צעירי אגודת ישראל, והיא נקראת על שם הרב אהרן קוטלר. תשתיות לשכונה הוכנו על ידי עירית בני ברק כבר בשנת 1967 ובנייני עזרת תורה בשכונה נחנכו בספטמבר 1969. בשנות ה-80 נבנתה ממזרחה שכונת אור החיים, החוצצת בין רמת אהרן לכביש 4. בקצה הדרומי מזרחי של השכונה שוכן . מתחם הווילות בשכונה הוא אחד האזורים היוקרתיים בבני ברק.בשכונה שוכנים מספר בתי כנסת, ובהם: בית הכנסת המרכזי "צא"י",  בית הכנסת "יד אהרן" בית הכנסת "נתיבות המשפט", ובית הכנסת החסידי המרכזי  וכן בתי כנסת של חסידויות ביאלא-רמת אהרון,ספינקא, וואסלוי, ביליץ, סוקולוב-קוצק ועוד. חלק מרחובות השכונה קרויים על שם תנאים: שמעון הצדיק, רבי מאיר, בן עזאי, בן זומא, רבן גמליאל ורבי חייא. כמו כן הונצחו בשמות רחובות השכונה מנהיגי אגודת ישראל הרב זלמן סורוצקין, יעקב רוזנהיים ויצחק מאיר הכהן לוין. בשכונה התגורר הרב רפאל ברוך טולדנו, ולאחר פטירתו נקרא על שמו הרחוב הסמוך לביתו
המקור

גני גד היא השכונה נבנתה באמצע שנות ה-60 כשכונה של דיור עממי לחילונים. בשכונה נבנו דירות של 3 חדרים ב-17 בניינים בני 3 קומות ו-12 דירות. השכונה שווקה כנמצאת "על גבול רמת גן"" וכ-"גם בעיר וגם מחוץ לעיר" והובטח לרוכשים שהשכונה תחובר לכביש גהה או לרחוב ז'בוטינסקי. עירית בני ברק הביעה מורת רוח על כך שהחברה מסתירה בפרסומיה את העובדה שמדובר על שכונה בבני ברק. הרב נתן צבי פרידמן, רבה של שיכון ה', המליץ לחברה להדגיש בפרסומיה את הקרבה לשכונה, ה"עשירה בבתי מדרש, מוסדות חינוך דתיים, מקוואות טהרה, ועוד". השכונה אוכלסה החל מסוף 1964. המצאות השכונה בעורפה של שכונה דתית (כיום חרדית) שיכון ה' אשר אנשיה הבהירו שלא ירשו מעבר בתוכה ברכב בשבת, דרשה הכנת מוצא מהשכונה לכביש הראשי. בשנים הראשונות התקיים מוצא מהשכונה ישירות לכביש גהה. אולם עם הרחבת כביש גהה חסמה מע"צ את הגישה לכביש גהה, שכן כביש בינעירוני אינו אמור להתחבר לרחובות עירוניים. בעקבות זאת פרצה עיריית בני ברק דרך עפר מהשכונה לרחוב ז'בוטינסקי. אולם עם התחלת העבודות על מחלף גהה בשנת 1970, נחסם דרך העפר והתושבים נותרו ללא מוצא משכונתם בשבת. ביולי 1970 פנו התושבים לבג"ץ אשר הוציא צו על תנאי בעניין. בדצמבר 1970 הושגה פשרה זמנית, על פיה המצב הזמני הוקפא והנושא הועבר לרשויות התכנון להכרעה. השנים עשו את שלהן ובראשית המאה ה-21, רוב תושבי השכונה הם חרדים.
מקור והפניות 

צפון העיר

 

קריית הרצוג – השכונה קרויה על שם הרב הראשי לישראל, רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בתוך השכונה: שיכון "נחלת סירוקה" שהוקם בידי תנועת צא"י (צעירי אגודת ישראל או הנוער האגודתי תנועה חרדית שפעלה בישראל בין השנים תש"ג-תשמ"ט והשתלבה כסיעה במפלגת אגודת ישראל. בתשמ"ט התפרקה ועל בסיסה הוקמה מפלגת דגל התורה). ונקרא על שם ראש העיר שמעון סירוקה

שכונת פרדס כ"ץ גובלת בשכונת תל גיבורים במערב, בפתח-תקווה במזרח, בשאר העיר בני ברק מדרום ובאזור התעשייה של בני ברק מצפון. שטחה של השכונה כ-300 דונם, ומתגוררים בה כ-30,000 תושבים, מרביתם חרדים. זוהי השכונה היחידה בבני ברק שמתגוררים תושבים חילונים במספר רב ביחס למקומות אחרים בעיר.
השכונה קרויה על שם מייסדה, חיים משה כ"ץ, יליד פולין שעשה את הונו בארצות הברית. הוא עלה לארץ ישראל ב-1926, ורכש פרדס בשטח 173 דונם על אם הדרך מתל אביב לפתח תקווה, צפונית לבני ברק. בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 1929 נעקרו חלקים מן הפרדס, והחל מאוקטובר 1933 הוצעו בו מגרשים לבניה פרטית. בשלב השני של הקמת השכונה, בנובמבר 1934, ניתן לה השם תל אפרים, על שם בנו של כ"ץ, אפרים (פרדי) כ"ץ. ביתו של כ"ץ עצמו, בשטח הפרדס, הושכר ביולי 1936 למחלקת הבריאות של ממשלת המנדט, והוקם בו בית חולים ממשלתי למחלות מידבקות. עד 1947 נבנו בשכונה כ-70 בתים. בשנותיה הראשונות נחשבה פרדס כ"ץ לשכונת יוקרה, בשל ריבוי השטחים הפתוחים בה והפרדסים בסביבותיה. פרדס כץ השתייכה מוניציפלית לבני ברק. בשנת 1945 פעלה רמת גן לספח את השכונה אליה, אך היוזמה נדחתה ופרדס כץ נותרה חלק מבני ברק.
אחרי הקמת המדינה השכונה התרחבה, ושטחי פרדס נוספים הפכו לשיכונים. בשנת 1949 הוקמה בשכונה מעברה, והיא הפכה לשכונה שרוב תושביה עולים חדשים ואנשים קשי-יום. המעברה הייתה מחולקת לשניים: חלקה הראשון היה קרוב יותר לשכונה שהיום שמה קריית הרצוג, גבולה המזרחי גבל במחנה צבאי בריטי ובגבולה המערבי הייתה שכונה שכונתה "הג'ונגל" משום שהיו בה בתים שלהם משק קטן ובו חיות משק שונות. בצפונה של השכונה התנשא תל זייתון (גבעה מלאכותית) שהיוותה מחסן נשק של הבסיס הצבאי הבריטי הסמוך. בהמשך השתרעו שטחי הקרן הקיימת לישראל, בשכונה זו גרו כ-300 משפחות שרובן התגוררו בצריפונים.
בתחילת דרכה של השכונה התגוררו בה עולי טורקיה, תימן, פולין, עיראק ולוב. בהמשך עזבו רבים את המעברה והגיעו אליה רבים מעולי צפון אפריקה. בשטח המעברה עמדו צריפים ציבוריים ששימשו בתחילה כבית הספר השכונתי, קופת חולים וטיפת חלב, בהמשך הועבר בית הספר, שנקרא בתחילת דרכו "הסתדרות", מערבה, לחלקה השני של השכונה, ושמו שונה ל"קוממיות".
בשנות ה-60, בעקבות שנות בצורת בנגב, הורשו מספר משפחות בדואיות להגיע ולהתיישב זמנית בשטח הבסיס הצבאי שנהרס והפך לשדה מרעה לצאנם של הבדואים. עשרות מבקרים נהרו מכל מקום כדי לפגוש בבדואים, והגבעה שבשטח הבסיס כונתה בשם "הר הבדואים". כיום נמצא עליה פארק גדול ומתקני משחקים לרווחת ילדי האזור בקרית הרצוג. בחלקה השני של המעברה, דרומית-מערבית לה, התגוררו יותר מ-800 משפחות. הצפיפות הייתה גדולה ורוב המעברה אוכלסה ביוצאי עיראק, לוב וצפון אפריקה. בשטחה היה גם השוק המקומי שסיפק את כל הדרוש לתושבי המקום. עד סוף המאה ה – 20 השכונה הייתה מאוכלסת בתושבים חילוניים.
המקור והפניות 

תל זיתון, או תל אבו זיתון, הוא תל הממוקם מצפון לשכונת פרדס כץ, מצפון מזרח לשכונת קריית הרצוג, וכקילומטר דרומה מנחל הירקון. התל ממוקם על גבעת כורכר, משתרע על שטח של כ-3 דונם, ומתנשא לגובה של כ-9 מטר. לפחות שתי חפירות ארכאולוגיות בוצעו בתל לאורך השנים, ב-1957 בראש התל, וב-2005, במורדות הדרומים של התל. בחפירה המוקדמת נחשפו שתי שכבות מהתקופה הפרסית, ובחפירה המאוחרת התגלו שלוש שכבות מתקופת הברונזה התיכונה.החוקר הקתולי, האב פליקס-מארי אבל, זיהה את האתר המקראי גת רימון כתל זיתון. בנימין מזר שלל זיהוי זה בגלל שתל אבו זיתון הוא קטן מידי, לטענתו, ועל כן הציע לזהות את גת רימון בתל נפוליאון. היום התל מגודר, ונכלל בשטח גן שעשועים לילדים בשם פארק גבעת הזית.
מקור והפניות

שכונת תל גיבורים גובלת בדרך ז'בוטינסקי בדרום, רחוב בן-גוריון (מודיעין) במערב, רחוב אבוחצירא במזרח ודרך אבא הלל (ששת הימים) בצפון. השכונה  ממוקמת על חורבות הכפר הערבי ג'מאסין א-שרקי. בשנות ה-40 התיישבו באזור הכפר יהודים אמידים מאוסטריה וגרמניה, שרכשו כמה עשרות דונמים ובנו בצד הכפר הערבי וילות שהשקיפו על נחל הירקון. במלחמת העצמאות ננטש הכפר הערבי ומיד לאחר המלחמה הוקמה השכונה. השכונה הוקמה על ידי הסתדרות עובדים לאומית עבור חבריה מתל אביב. ההחתמה לבתים בשכונה החלה בשנת 1945 וביולי 1947 הוגרלו המגרשים. באוקטובר 1947 עלו הכלים ליישור המגרשים. מקימי השכונה, אנשי האצ"ל והלח"י נתנו לה את השם "תל גיבורים".
לאחר מלחמת העצמאות נכנסו עולים להתגורר בבתי הכפר הערבי שמצפון לשכונה. בשנות ה-50 הוקמה מצפון לשכונה מעברת בני ברק שבהמשך הוקמו בה שיכונים שנקראו שיכון עממי והיא קלטה עולים רבים מצפון אפריקה. בשנות ה-60 נוספו לה בתים פרטיים רבים. בשנות השמונים עברה השכונה פרויקט שיקום שכונות והפכה משיכון עולים לשכונה משופצת ומטופחת. גם בטווח הארוך הביא הפרויקט לשינוי תדמיתי לשכונה שפירותיו ניכרים עד היום. בשנות ה-90 קלטה השכונה עולים רבים מחבר המדינות, שכן היותה קרובה לאזור מוסכים אפשר לה לשמור על רמת מחירים נמוכה ביחס למיקומה במרכז גוש דן. בעשור הראשון של המאה ה-21 החלה זליגה של תושבים חרדים לשכונה.
ברחבי השכונה נותרו בתים שעדיין עומדים על תִּלם מן הכפר הערבי. בשל כך רחובות מסוימים בשכונה הם סימטאות צרות (רחוב דוד רזיאל) או מעברים לא-סלולים (סימטת ליפשיץ).

הרחובות בשכונת תל גיבורים קרויים על שם גיבורים היסטוריים בתולדות עם ישראל, וכן דמויות מן המאה ה-20 המזוהות עם האצ"ל והלח"י: יהונתן בן שאול, המכבים, החשמונאים, מצדה, בר כוכבא, שלמה בן יוסף, דוד רזיאל, האצ"ל, ניל"י,פורצי כלא עכו ודב גרונר (השתתף בהתקפת אצ"ל על משטרת רמת גן במרחק של קילומטר מהשכונה, נתפס על ידי הבריטים והועלה לגרדום).
מקור והפניות

מרכז העסקים בני ברק

בני ברק ביזנס סנטר׳ BBC הוא מרכז עסקים הנבנה באזור התעשייה הצפוני של בני ברק, סמוך לשכונת תל גיבורים. המרכז מוקם בין צירי התנועה העיקריים באזור – ציר ז'בוטינסקי, דרך אם המושבות, דרך מבצע קדש ורחוב בן-גוריון, החוצץ בין רמת גן ובני ברק. הצירים הראשיים של הפרויקט הם: רחוב בר כוכבא, שעתיד להפוך לשדרה דו-סטרית; רחוב מצדה (כנרת) שעבר שדרוג ומחבר כעת בין ציר ז'בוטינסקי לבין דרך אבא הלל; רחוב החשמונאים, שעתיד להפוך לדרך דו-סיטרית. באוגוסט 2011 נפתח לתנועה ציר אם המושבות, המחבר את הפרויקט לכביש גהה. בשנת 2012 הסתיים חיבור דרך מבצע קדש לרחוב אבוחצירא המחבר את הפרויקט לציר ז'בוטינסקי.
טקס השקת המרכז התקיים ב-15 במרץ 2011, אף שבניית חלק מהמגדלים החלה כבר קודם לכן ומגדל ב.ס.ר. 2 אף הושלם מספר שנים מוקדם יותר. המגדלים מחליפים מפעלי תעשייה (בעיקר תעשיית טקסטיל ומוסכים) שפעלו קודם לכן באזור.
מגדלים מאוכלסים: מגדל ב.ס.ר. 2 (32 קומות), מגדל אפי קונקורד (19 קומות), מגדל ב.ס.ר. 3 (35 קומות), מגדל ב.ס.ר. 4 (40 קומות), מגדל צ'מפיון מוטורס (40 קומות), מגדל בר כוכבא – של קבוצת חג'ג' (21 קומות), בית נועה (12 קומות), מגדל V-tower. מגדלים בבנייה: סטודיו טאוואר של חברת תדהר (16 קומות); מגדלי LYFE של חברות דן ואשטרום (שני מגדלים עד 36 קומות); מגדל אלייד (24 קומות); מגדלי סטימצקי (30 קומות); מגדלי הכשרת היישוב (שני מגדלים עד 38 קומות). מגדלים בתכנון: מגדל נהור-מוסך צ.ד. (60 קומות) ומגדל שינפלד.
אתר עיריית בני ברק גם אודות המרכז וגם מדיניות התכנון 

מרכז העיר

במרחב הבנוי של העיר ישנם מספר משארי כורכר. במסלול הסיור המוצג למטה עברנו ברובם. הגדול שבהם נמצא ב"הר העצמאות" ) במקום שבו ממוקמת בריכת המים הגדולה בעיר. נוף גבעות הכורכר הוא הנוף המקורי באזור שבה ממוקמת העיר בני-ברק.

גבעת רוקח היא השכונה הראשונה בבני ברק. כ"א באלול תר"צ (1930) הונחה אבן הפינה לשכונה החדשה על אחת משבע הגבעות באזור, והיא נקראה על שם הנדיב – "גבעת רוקח". בהנחת אבן הפינה השתתפו תושבי המושבה ובראשם גרשטנקורן והוקראה מגילת היסוד לכבודו של רוקח. הרחוב הראשי המוליך למעלה הגבעה נקרא רחוב בן פתחיה, לכבודו של גרשטנקורן.
בקיץ תרצ"ג (1933) עלה החזון איש לארץ ישראל והתיישב בגבעת רוקח. כעבור מספר חודשים עלה בעקבותיו גיסו הרב יעקב ישראל קנייבסקי והתיישב בסמוך אליו בשכונה. במרכז השכונה הוקמה ישיבת בית יוסף, והרב קנייבסקי נבחר לעמוד בראשה. במשך שנים הייתה ישיבת בית יוסף המוסד התורני המרכזי של השכונה והיא השפיעה על האווירה הרוחנית והתורנית של בני ברק כולה.
בשנות ה-40 רכש הרב יצחק אייזיק שר שלושה דונם וחצי בפסגת גבעת רוקח מידי ישראל ארטן ובנו אברהם ארטן. על השטח הזה הקים הרב שר יחד עם חתנו הרב מרדכי שולמן, בשנתתש"ז (1946), את ישיבת סלובודקה. הישיבה החדשה דחקה את מקומה של ישיבת בית יוסף כמרכז התורני הגדול של גבעת רוקח. במתחם ישיבת סלובודקה בגבעת רוקח, שרחובה נקרא על שמו של הרב שר, מתגוררים רבני הישיבה. במבנה של ישיבת בית יוסף פועלת כיום ישיבת בית מתתיהו.
כיום שוכנים בגבעת רוקח מוסדות דת נוספים, ובהם ישיבת חומת ציון ובית המדרש "בני שלשים" של חסידות קוסון, וכמשא ומתן ישיבה לצעירים כיסא רחמים. למרגלות הגבעה שכן בעבר מרכז חסידות נדבורנה, ובסמוך לו בית המדרש של חסידות סוכטשוב. כמו כן בעבר שכנה בגבעה, ישיבה לצעירים של חסידות מודזיץ, אמרי שאול.
המקור

גבעת הר השלום,

הר שלום היא שכונה אמידה וותיקה. השכונה נוסדה בסוף 1934, בידי משה רוזנפלד מלוקסמבורג, שמכר את המגרשים בה לחברי "המזרחי" ולעולים מגרמניה. השכונה בנויה על גבעה שמתחתיה נמצאים בית עיריית בני ברק וגן עקיבא גור ברחוב ירושלים. הכניסה לשכונה היא מרחוב חברון. הכביש החד סטרי עולה לראש הגבעה, מקיף את השכונה ויורד בחזרה לכניסה. השמות הקודמים של הדרך הזאת – רחוב נווה יעקב ורחוב הארזים, הוחלפו לרחוב הרב שמידמן ורחוב האדמו"ר מרוז'ין. הבתים ברובם צמודי קרקע ומטופחים והכביש סלול כרחוב הולנדי. בנקודה הגבוהה נמצא "מצפה עקיבא גור" וממנו תצפית על גן עקיבא גור. שביל סלול מתפתל ויורד מהמצפה לגן.
תושבי השכונה הם ממעמד סוציו אקונומי גבוה. הם משלמים ארנונה מהגבוהות בעיר, ושומרים בקנאות על המבנה השקט של שכונתם. בשכונה התגורר הרב רפאל הלפרין. בשנת 2006 ניהלו תושבי הר שלום, מאבק משפטי נגד בניית ישיבה של חסידי גור עם כולל אברכים ופנימייה, לבסוף הגיעו תושבי השכונה להסדר עם הנהלת הישיבה והישיבה נבנתה אך עם תנאים מסוימים.
המקור

גן עקיבא גור,
נקרא גם 
גן העירייה

שכונות מערב העיר

שיכון ההסתדרות הוא שכונה בעיר בני ברק, שהוקמה על ידי הסתדרות העובדים והשתכנו בה חברי ההסתדרות. השכונה המשתרעת בין הרחובות הרב פוברסקי, שנקרא בעבר משה שרת – מצפון, ו'השיריונאים' – מדרום. בשיפוליה המערביים היא מגיעה לרחוב הרב כהנמן, שבעבר נקרא רחוב השומר, ובשיפוליה המזרחיים נמצא בית החולים מעייני הישועה.
הקמת השכונה תוכננה כבר ב-1944 אך בנייתה התעכבה עד לאחר מלחמת העצמאות. השכונה הוקמה בשנות החמישים של המאה העשרים על ידי הסתדרות העובדים והשתכנו בה חברי ההסתדרות. רוב תושביה היו חילונים, ומיעוטם דתיים-ציונים. אולם לקראת סוף שנות ה-60 התקשתה חברת שיכון עובדים למכור את הדירות בשכונה ולבסוף מכרה אותן למשרד השיכון שמסרה אותם לעולים חדשים דתיים. לאור זאת, מכרה שיכון עובדים את יתרת הקרקע של השכונה, 30 דונם, לחברת שיכון של אגודת ישראל. בתהליך הדרגתי שהתפתח ברובו בשנות השבעים השכונה התחרדה. חלק מהפגנות השבת הסוערות של אותה התקופה התקיים בצמת הרחובות משה שרת והשומר, שם היה ממוקם אחד ממחסומי השבת.

גבעת ישיבת פוניבז'

ישיבת פּוֹנִיבֶז' היא ישיבה גבוהה ליטאית בישראל, הנחשבת לישיבה החשובה של הזרם הליטאי. הישיבה הוקמה בתום מלחמת העולם הראשונה בעיר פוניבז' בליטא, בידי רב העיר הרב יוסף שלמה כהנמן, במקומן של ישיבות קודמות שפעלו בעיר ונסגרו בשל מאורעות המלחמה. היא צברה יוקרה בין שתי מלחמות העולם. רוב ככל תלמידיה ואנשי צוותה נספו בשואת יהודי ליטא. מייסד הישיבה ומנהיגה הצליח להגיע לארץ ישראל ב-1940, ומיד החל במאמצים שהובילו להקמת הישיבה מחדש בסוף 1943. ב-1945 נחנך בניין הישיבה החולש על "גבעת הישיבה" בזיכרון מאיר שבבני ברק.
להקמת הישיבה חלק מרכזי בשיקום עולם התורה האירופי שחדל להתקיים עם שואת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה. בוגריה כיהנו ומכהנים בצמרת עולם הישיבות בעשורים האחרונים של המאה ה-20 ובעשורים הראשונים של המאה ה-21.
מאז סוף שנות ה־90 של המאה ה־20 מתקיימים בישיבה מאבקי שליטה קשים, וכתוצאה מכך הישיבה מפוצלת לשתי ישיבות הפועלות במקביל בקריית הישיבה תחת שם זהה. בראשית 2015 למדו בישיבה שבהנהלת הרב אליעזר כהנמן (נכדו של יוסף שלמה כהנמן) כ־1,000 תלמידים, ובישיבה שבהנהלת ובראשות גיסו הרב שמואל מרקוביץ כ־700 תלמידים. מלבד התלמידים הרווקים, לומדים עוד מאות אברכים בישיבה וכ־1,000 אברכים נוספים בכולל האברכים הסמוך לה.
בנוסף לישיבה הגבוהה, פועלים במסגרת עמותת ישיבת פוניבז' של הרב אליעזר כהנמן מוסדות ומיזמים נוספים, כדוגמת ישיבות קטנות, בית יעקב, ספרייה תורנית, מכון להוצאת ספרים, אוהל שם להנצחת יהדות ליטא, ומיזם ירחי כלה שנתי. לצד העמותה פועלת גם חברה לתועלת הציבור בשם חברת ישיבת פוניבז' בע"מ. הישיבה הנוספת בקריית הישיבה פועלת תחת עמותת 'מסורת התורה'.
מקור והפניות

 

רחוב חזון איש

רחוב חזון איש הוא רחוב במרכז בני ברק. הרחוב חוצה את מרכז בני ברק מצפון לדרום, תחילתו ברחוב רבי עקיבא וקצהו הדרומי פולש לשטח השיפוט של רמת גן, סמוך לשכונת רמת עמידר.
עד שנות ה-50 שימש הרחוב כגבול המזרחי של בני ברק, התוחם את שכונת זיכרון מאיר ממזרח. ממערב ומדרום לו שכנו פרדסים וחורשות. בשנות ה-40 הם שימשו כמקומות מסתור ומוקדי פעילות של אנשי אצ"ל ולח"י. בשנות ה-40 עבר החזון איש מגבעת רוקח להתגורר בבית שנבנה עבורו במרכז הרחוב. הוא נהג לטייל לצורכי בריאות במעלה הרחוב, לאורך "פרדס ברמן" שבחלקו הדרומי של הרחוב. לאחר פטירת החזון איש נקרא הרחוב על שמו. בית החזון איש ניצב על תלו, עליו נוספו קומות חדשות, והוא משמש כתלמוד התורה"תשב"ר". התלמוד-תורה קרוי על שם החזון איש. בעשור הראשון של המאה ה-21 נבנה עבור התלמוד-תורה מבנה נוסף ברחוב סמוך. בסמוך למבנה הישן של תלמוד תורה "תשב"ר", מוביל הרחוב לשיכון סאטמר. לאחר פטירת החזון איש הוקם בשטח הגובל עם רחוב חזון איש, מול "פרדס ברמן", שיכון חזון איש, עבור משפחות תלמידי החזון איש.
בשנות ה-80 נמכר שטח "פרדס ברמן" ליזמים פרטיים ונבנתה עליו שכונת "רמת דוד", על שם הרב דוד פוברסקי (שמה הלא-רשמי: "קריית משה"). רבה של השכונה הוא הרב שריאל רוזנברג. עם השנים הורחבה הבנייה באזור ונבנה בו מרכז מסחרי שוקק. בשני מתחמים נפרדים בשכונה הוקמו שתי קריות חינוך לבנים ולבנות. מול השכונה, מזרחית-צפונית למפגש הרחובות חזון איש-עזרא, הוקמה קריית נדבורנה. לאחר הקמת הקריה שונה קטע הרחוב המתחבר לרחוב חזון איש ונקרא רחוב אדמו"רי נדבורנה.
בקצהו הדרומי של הרחוב, בהמשך שכונת רמת דוד, שוכנים שני בתי הקברות העירוניים – בית הקברות שומרי שבת ובית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז'. במתחם קיימת חלקה נוספת של חסידות ויז'ניץ. בשל מיקומם של בתי הקברות בקצה רחוב חזון איש, משמש הרחוב למסעות הלוויה שבהם פוסעים המלווים רגלי עד לבית הקברות. מול בתי הקברות, בשטח השיפוט של רמת גן, נבנתה שכונת מרום נווה.
ברחוב חזון איש שוכנים מספר מוסדות תורה וחסידות, ובהם: מרכז חסידות אשלג (של האדמו"ר רבי ברוך שלום הלוי אשלג) ומרכז חסידות אוזרוב, ובתי המדרש של חסידות באבוב,חסידות סרט ויז'ניץ וענף של חסידות אלכסנדר.
המקור

 

רחוב ר' עקיבא

רחוב רבי עקיבא חוצה את העיר מצפון-מערב למזרח. זה הרחוב הראשון שנבנה בעיר ומשמש עד היום כרחוב מרכזי. ברחוב זה שוכנו בתחילה מבני הציבור כמו בית הכנסת הגדול והמועצה המקומית ונבנו בו מפעלי תעשייה שונים כמו דובק. בכניסה לרחוב מרח' ז'בוטינסקי הוקם בזמנו שער כניסה. כיום זה רחוב צר והומה שבו מתרכזת הפעילות המסחרית והחברתית בעיר.

סביבת רחוב סוקולוב

גבעת העצמאות
נקראת גם גבעת סוקולוב
וגם גבעת שמעיה
במרום שכונת גבעת רוקח

גן העצמאות שוכן על גבעת סוקולוב ממנו ניתן לראות בין הבתים מקיפים אותו נוף פנורמי לכל עבר: דרומה ומערבה אל העיר, רמת גן וגבעתיים, צפונה אל פתח תקווה, שכונות עבר הירקון של תל-אביב במקום נמצאת בריכת אגירת מים. בלב הגן ניצבת האנדרטה לחללי מערכות ישראל בני העיר.

******

נפתלי גפן חברו של יונה בקלצ'וק הציע לנו במהלך הדיווש לרכוב למקום. שהגענו דרך הטלפון סיפר לנו וכתב על מקום ילדותו: " במקום בו נמצא גדל מים היה בעבר בסיס האזנה בריטי שהפך לבסיס צבאי מאוייש עד אי שם בשנות ה 80. היו שם שתי אנטנות ענקיות כי זה נחשב המקום הגבוה ביותר בגוש דן לפני עידן הבנייה ההר הזה היה גדול מהמצב הנוכחי בערך פי 5. ההר היה מלא בפרחי בר מכל המינים דורבנים שועלים צבים וכו.  עם הזמן התחילו לבנות מסביבו עוד ועוד בתים ונשאר רק מה שיש היום. הסיבה שמשהו נשאר זה בגלל האנדרטה במרכז ההר שם נערכו טכסי יום הזכרון. בנוסף ההר נחשב אתר ארכיאולוגי והשיא היה ביקור של דיין בהר מצאו שם ממצאים פיניקיים גם אני חפרתי עצמאית יצאתי כל מיני חרסים וכלים ישנים אם עוד יש נוף ( לא הייתי שם 20 שנים לפחות ) אמור להיות נוף מרהיב אם עוד יש משהו לא בנוי. ואחרון אחרון חביב מצאנו שם סליק של ההגנה מתי שהו בשנות השבעים זה היה משהו מרגש….
ההוי ברחובות הסמוכים להר היה הווי נורמאלי שם חיים משותפים דתיים חילוניים וחרדים רח אבטליון הסמוך בו התגוררתי היה רחוב עם בתים קטנים נסעו בו בשבת ודרו בו ראשי ישיבה עם כופרים בשלווה…."

 

******

גבעת שמואל

 

גִּבְעַת שְׁמוּאֵל היא עיר הגובלת עם רמת גן בדרום-מערב, פתח תקווה במזרח ובצפון, בני ברק במערב וקריית אונו בדרום. נקראת על שם העסקן הציוני הדתי שמואל פינלס. הוקמה בשנת 1944 כשכונה במועצה המקומית בני ברק, הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949, וכעיר ב-20 בדצמבר 2007. בסוף שנת 2017 התגוררו בה קצת פחות מ-26,000 נפש

אדמותיה של גבעת שמואל השתייכו בעבר לכפר הערבי אבן אבראק, אשר מקור שמו ביישוב העתיק בני ברק, שהיווה מרכז תורני חשוב בתקופת התנאים (בשנת 1929 הסבו הערבים את שם הכפר "אבן אבראק" לאל ח'ירייה).

בראשית שנות ה-40 התגבש, בקרב ציונים מיהדות רומניה, רעיון להקים יישוב עירוני על שם שמואל פינלס, מנהיג ציוני ברומניה. עם עלייתן של קבוצות עולים מרומניה במאי 1944 נפגשו נציגיהן, ובראשם מהנדס הבניין הרמן אברהם, סולי מזרחי וקרול אייזנהנדלר (לימים ברזילי), עם המוסדות המיישבים, וניתנה להם האפשרות לבחור ולהקים את היישוב בסביבות כפר סבא, חולון או בני ברק. הנציגים בחרו בשטחי הגבעות על אדמות אבן אבראק, שממזרח לבני ברק.
בנובמבר 1944 החלו פעילים מרומניה בסיוע הסוכנות יהודית בהקמת היישוב שנקרא בפי מייסדיו גבעת שמואל. באפריל 1945 נכנסו לבתיהם ראשוני המתיישבים, עולים מרומניה, מהונגריה ומבולגריה, וניהלו את חייהם באגודה שנוהלה על ידי ועד. בראשית 1948 גויסו רבים מתושבי המקום ליחידות  של חטיבת אלכסנדרוני, חטיבת קרייתי ויחידות אחרות והשתתפו בקרבות מלחמת העצמאות.

בנובמבר 1949, עם גידולה של גבעת שמואל והקמתה של שכונת "קריית ישראל", הפכה אגודת גבעת שמואל למועצה מקומית שכללה את השכונות "גבעת יהודה" הוותיקה ומעברת "פרדס רוזנבלום" הצעירה.

בשנות ה-50 וה-60 קלטה גבעת שמואל עולים יוצאי עיראק, סוריה, בולגריה, איראן, פולין, רומניה ומצרים, והרוב הגדול של העולים שנקלטו בגבעת שמואל היו עולים מצפון אפריקה, ברובם הגדול מאלג'יר וממרוקו. יותר מאוחר נקלטו עולים גם מברית המועצות. את היישוב הקיפו פרדסים, שברבות השנים פינו את מקומם לשכונות חדשות.
בשנת 1966 הסתיימה בנייתו של שיכון על שם גיורא יוספטל בצפון היישוב. בשנת 1968 הוחל בבנייתה של שכונת רמת אילן בחלקו הדרומי של היישוב, ממזרח לאוניברסיטת בר-אילן. השכונה הוקמה בשלושה בשלבים וראשוני הדיירים נכנסו לדירותיהם בקיץ 1970
בשנת 1979 החלה בנייתה של שכונת הברושים על מגרש פרדס רובין והוקם בית תדיראן המפואר בצמוד לכביש גהה. בניין זה הוא הראשון בשרשרת בנייני משרדים שהוקמו לאורך כביש גהה עד קריית מטלון. במקביל נמשכה הבנייה הפרטית, צמודת הקרקע, באזור המזרחי של גבעת שמואל עד רחוב הזיתים. לקראת סוף שנות ה-90 החלה הקמת שתי שכונות חדשות: רמת הדקלים בצפון העיר ורמת הדר במזרח העיר.

משנת 1998 גדלה גבעת שמואל באופן ניכר והכפילה את מספר תושביה. בשנות האלפיים, התפתחה ביישוב קהילה דתית לאומית גדולה.
משנת 2011 מקדמת העירייה תוכנית להקמת אזורי תעסוקה בעיר.  ב-2011 נפתח בצפון-מזרח גבעת שמואל, קאנטרי קלאב
ב-2017 החלה בנייתם של שכונת המשולש הדרומי שבדרום-מזרח העיר, הרחבה של רמת הדקלים ממערב אליה, בנייה מוקדמת של הרצועה השלישית שתקום במזרח לרמת הדר ותכנון מוקדם של אצבע הסיליקון שבצפון העיר בין מחלף גהה לקריית מטלון.
כוונת עיריית גבעת שמואל שבשנים הקרובות יושלם תהליך העיור, המבוסס על ארבע הנחות בסיסיות: שטחים ירוקים נרחבים, אוכלוסייה בת 45,000 נפש שרובה בבניה רוויה, בסיס כלכלי, וקיום כעיר נפרדת, כאשר יהיו בה כחצי מיליון מ"ר של שטחי מסחר, היי-טק משרדי ותעסוקה, ופיתוח החינוך והקצאת 60 דונם לקריית החינוך שתכלול מכללה ובית ספר תיכון.
מקור המידע אודות גבעת שמואל וגם באתר העירייה

 

******

סוף דבר

שני דיוושים אלה היו בלתי שגרתיים!!

******
התחלתי ללמוד על העיר המיוחדת בני ברק.

*****

גבעת שמואל שהחלה דרכה
כשכונה של בני ברק
התפתחה לכיוון אחר
בעקבות הניתוק שיצר כביש גהה (כביש 4)
שנסלל בראשית שנות ה-50'

*****

ידעתי שהקהילה החרדית
אינה מצטיינת
בכל הקשור לתרבות דיור
מחוץ לד' אמות.
הופתעתי, נדהמתי וגם התביישתי
למראה הרחובות הרבים המזוהמים.

*****

איני מבין מדוע "הבחורים" מהישיבות
אינם מתגייסים לניקיון המרחב הציבורי
במיוחד בעת זו
שהיא בין הזמנים והם "משוחררים" מלימוד.

*****

מי שמעוניין להכיר קצת
את העיר החרדית,
מוצע שיצא להסתובב בה.
מומלץ בחום!