לטיול זה יצאנו ביום שני (4/6/2018). אחרי מספר חודשים של הפסקה, רז גורן ואני את שגרת טיולי אמצע השבוע. הצטרפו אלינו חבריי ארז צפדיה (עומר), דוד מאיר (נגבה) ודורון דורי (ירושלים).

 

בעיצה אחת קבענו שנדווש בשפלה הגבוהה במרחב בין בית גוברין ובין נחושה. רז תכנן מסלול וכמובן הוביל אותנו.

 

******

המסלול,
מעגלי, עם כוון השעון

מסלול זה דומה מאוד לזה שבטיול 
בחבל עדולם וסביבתו, בין בית גוברין ונחושה, (יולי 2015)

 

 

 

 

******

האזור הגיאוגרפי
השפלה המרכזית

השפלה, או שפלת יהודה, היא אזור גאוגרפי המשתרע בין הרי יהודה למישור החוף. מבחינה מורפולוגית השפלה היא אזור מעבר בין הרי יהודה הגבוהים ממזרח לבין מישור החוף הנמוך ממערב מתוך ארבעה גבולות של השפלה, רק הגבול המזרחי ברור ומוגדר והוא הגבול עם הרי יהודה שעובר בתחתית ולאורך כפיפת האנטיקלינה שלהם. כפיפה זו יצרה הפרשי גבהים ברורים בין ההר לגבעות השפלה. לדוגמה, בעוד שהרי חברון מתנשאים לרום של 900 מטר מעל פני הים, הרי אזור בית גוברין מתנשא רק לגובה של כ- 450 מטר מעל פני הים. דוגמה נוספת להפרשי הגבהים ניתן למצוא בירידה מגובה של כ- 800 מטר מעל פני הים באזור בית אל לגובה של כ- 250 מטר מעל פני הים באזור לטרון. שלושת הגבולות האחרים של השפלה אינם ברורים. הגבול המערבי אמור לעבור בנקודת החיבור הנמוכה בין סלעי הקרטון והנארי לבין אדמות הסחף של מישור החוף. אך לאור התרחבות מניפות הסחף, קיימת חדירה של אדמות אלו לאזור הקירטונים. גם הגבול הצפוני אינו ברור וחד וכך גם הגבול הדרומי.
מבחינה טופוגרפית ומבחינת הרום מעל פני הים, יחידות הנוף של אזור הדום הר שומרון דומה לאזור השפלה. מבחינה גיאולוגית – זמן היווצרות ומסלע והתהליכים שעיצבו את שתי יחידות הנוף קיימים הבדלים. הגבול בין שתי יחידות הנוף הוא גבול תפוצתם של הסלעים השונים המרכיבים את יחידת הנוף הצפונית (הדום הר שומרון והשפלה).
בעוד שהיחידה הצפונית של הדום הרי השומרון מורכבת מגיר ודולומיט הרי השפלה מורכבת מסלעי קרטון ומכוסה בנארי. מבחינה גיאוגרפית מדובר על אזור מעבר אפק – ראש העין עמק איילון ותוואי נחל איילון.
גם גבולה הדרומי של השפלה אינו ברור וחד משמעי. כיום, מקובל שהגבול הדרומי עובר לאורכו של נחל שקמה. הגבול אינו ברור וחד משמעי כיוון שגם בבקעת באר שבע ניתן למצוא את מאפייני סלעי הקרטון של שפלת יהודה ומנגד באזורי השפלה שמצפון לנחל שקמה ניתן למצוא הרבדות לס.
בנוסף, גם מבחינה טופוגרפית וגם מבחינה נופית אזור להב – גבעות גורל הוא המשך רציף של השפלה. השפלה היא יחידת נוף הנטויה מכיוון מזרח לכיוון מערב. השתפלות זו מתחילה מגובה של כ- 450 מטר מעל פני הים ועד לגובה של כ- 150 מטר מעל פני הים.
מבחינה הנדסית ניתן לדמות את השפלה למשולש מאורך שבסיסו בדרום וקודקודו בצפון. אורכה של השפלה כ- 50 ק"מ ורוחבה הממוצע נע בין 12 ק"מ ל – 15 ק"מ. קיימות מספר אפשרויות לחלוקתה של השפלה. מבחינה אורכית נהוג לחלק את השפלה לשתי רצועות אורך: הראשונה, השפלה הגבוהה (המזרחית) שהיא רצועה הבנויה מגבעות מעוגלות שביניהן מתפתלים נחלים. גובהה של רצועה זו כ- 450 מטר מעל פני הים. הרצועה מורכבת מסלעים קירטוניים, בדרך כלל עם כיסוי נארי. הצמחייה האופיינית באזור זה היא שיחם ובתה ים תיכונית. השניה, השפלה הנמוכה (המערבית) שהרום שלה מגיע ל- 250 מטר מעל פני הים. נופה מתון יותר והתעבורה ביחידה זו נוחה. חלקים נרחבים מהיחידה מכוסים באדמות סחף המאפשרות עיבוד חקלאי. הצומח האופייני באזור זה הוא שיחייה, בתה וצומח עשבוני. בקו הגבול בין שתי רצועות אלו ניתן למצוא את התלים הגדולים כגון: צרעה, בית שמש, עזקה, גודד מראשה ועוד. מבחינה רוחבית ניתן לחלק את השפלה לשלוש יחידות נוף רוחביות: השפלה הצפונית המשתרעת בין נחל שילה לנחל שורק והיא צרה והיא ממוקמת מול ההתרוממות של בית אל. השפלה המרכזית המשתרעת בין נחל שורק לנחל האלה. השפלה הדרומית המשתרעת בין נחל האלה לבין מורדות הדרומיים של גבעות גורל המשקים לבקעת באר שבע.

 

 

******

דמות המרחב,

בתקופה הצלבנית
יישוב בית ג'ברין בצומת הדרכים

היישובים במאה ה-19,
בית ג'יברין ודיר נחאס

חלק מנפת בית גי'ברין
בקצה המזרחי של מחוז עזה

תקופת השלטון הבריטי

בית ג'יברין היה כפר ערבי גדול, ששכן 21 קילומטרים מצפון מערב לחברון. הכפר נכבש בידי צה"ל במהלך מלחמת העצמאות במבצע יואב ותושביו לא הורשו לחזור. מקור שמו של הכפר הוא השם המקראי בית גוברין. הכפר נבנה באזור בו הייתה התיישבות עוד מימי קדם. התיישבות ראשונה באזור הכפר הייתה בתקופה הכנענית. במאה ה-8 לפנה"ס הכפר היה חלק מממלכת יהודה והוכר כעיר הקדומה בית גוברין. בימי המלך הורדוס היה המרכז המנהלתי של נפת אדום. לאחר המרד הגדול, הרומאים כבשו את הכפר והפכו אותו לקולוניה רומאית ולמרכז מנהלי מרכזי, אשר נקרא "אלותרופוליס". בראשית המאה ה-7, הכפר נכבש על ידי המוסלמים, שהונהגו על ידי עמר אבן אל-עאץ. תחת השלטון הצלבני, שכבש את הכפר במאה ה-11, הכפר הדרדר מבחינה כלכלית, אך התפתח מחדש לאחר הכיבוש הממלוכי. בתקופת השלטון הע'ותמני הוטלו על הכפר מסים מסחריים. במהלך המאה ה-19, על רקע המסים הללו, מרד הכפר, שהונהג על ידי משפחת אל-עזי (כיום מן היישוב אל עזי), בע'ותמאנים. מרי זה הסתיים בהגליה והוצאה להורג של מנהיגים מקומיים. במרץ 1912 הוחל בנטיעת אקליפטוסים בכפר כדי להאבק נגד התפשטות מחלות בכפר. תחת שלטון המנדט הבריטי, השתייך הכפר לנפת חברון ושימש שוב כמרכז אזורי. בשנת 1942 הקימו הבריטים תחנת משטרה בסמוך לכפר. על פי סקר הכפרים משנת 1945, אדמות שנפרשו על פני 56,185 דונם (56.1 קמ"ר), מהן 0.28 קמ"ר שטח בנוי, והשאר אדמות חקלאיות.
בתוכנית החלוקה של האו"ם מ-1947, הכפר יועד להיכלל במדינה הערבית. ב-27 באוקטובר 1948, במהלך מלחמת העצמאות, לאחר שלוש התקפות מצריות מכיוון בית ג'יברין, כבשה חטיבה 8 של צה"ל את מבנה המשטרה הבריטי הסמוך לווילה ובהמשך את הכפר. תושביו נמלטו מזרחה והיו לפליטים החיים כיום בעיקר במחנות אל-פוואר ובית ג'יברין בדרום הר חברון. ב-1949 התיישבו יהודים בכפר והקימו בו את קיבוץ בית גוברין. חלק משטח הכפר הפך לגן הלאומי בית גוברין ובחלקו הצפוני של הגן עומדים על תילם אחדים ממבני הכפר ובית הקברות. קברו של הש'יח תמים א-דרי שוכן מערבית לקיבוץ.

 

******

דיר נַחַ'אס היה כפר ששכן בראש גבעת-גיר, 20 ק"מ מצפון-מערב לחברון והשקיף צפונה לעבר ואדי בית גִ'בּרין. יתכן שמקור החלק השני של השם במילה השמית המשותפת לנחושת.  במחצית שנות ה-40- התגוררו בכפר כ-600 תושבים, מוסלמים כולם. אדמות-הכפר, בעל הצורה המלבנית, השתרעו באותה עת על 14,476 דונם. תושביו עסקו בעיקר בחקלאות ובגידול בעלי-חיים. הם גידלו בעיקר דגנים, זיתים וענבים. על האדמות שלא עובדו גדלו עצים, שיחים ועשב בר, והן שימשו למרעה לעזים וכבשים. על אדמות-הכפר היו כ-15 אתרים ארכיאולוגיים, כולל האתר עליו נבנה הכפר עצמו. הכפר נכבש ב-29 באוקטובר 1948, בשלב השלישי של מבצע יואב, בידי יחידות שהתקדמו לכיוון חברון. על אדמות הכפר לא הוקמו ישובים ישראלים. [מושב] נחושה הוקם ב-1982 שלושה ק"מ ממערב לאתר-הכפר, בו נותרו רק מספר בתים נטושים, עיי-חורבות ומערה מגודרת. האדמה שמסביב מעובדת בידי חקלאים ישראלים.

העשור הראשון,
אזור ספר מול הר חברון,
כמעט ריק לחלוטין מהתיישבות

******

קטעי המסלול, המקומות והמראות

******

קטע ראשון, במרחב נחל גוברין

קטע המסלול דומה לחלק הראשון בטיול
בין בית גוברין, לכיש ומרישה (נובמבר 2014)

 

* יציאה ממתחם תחנת הדלק שבצומת גוברין
* חצית הכביש לבית ניר
* צפונה על הדרך המקבילה ממערב לנחל גוברין
* חציית נחל גוברין לרגלי תל בורנה
* מזרחה על הדרך עד כביש "צומת גוברין-בית ניר"
* מעט דרומה בשולי הכביש
* מזרחה על דרך 4X4 לעבר חרבת אלים
* דרומה על דרך הנוף גוברין – משואה
* פניה לכיוון לדרום מזרח על החוצה את השלוחה מצפון לקיבוץ בית גוברין
* בנקודה הגבוהה ירידה מזרחה עד כביש 38
* מעט צפונה בשולי כביש 38
* חזרה לדרך ממערב לכביש עד באר רסק
* יציאה מהפשפש לעבר מגרש חנייה

בֵּית גֻּבְרִין הוא קיבוץ ששטחו כ-20,000 דונם. מקור השם, מארמית, הוא "בית הגברים". קיבוץ בית גוברין נוסד בשנת 1949, על אדמות הכפר הערבי בית ג'יברין, להלן, שנכבש על ידי חטיבה 8 ב-27 באוקטובר 1948. הקיבוץ השתייך ל"קיבוץ המאוחד" ולאחר מכן לתק"ם. בשנת 2004 עבר הקיבוץ שינוי באורחות חיים והפך מקיבוץ מסורתי לקיבוץ משתנה. בשנים 2006 – 2007 עבר הקיבוץ הליך של שיוך בתי המגורים לחברים. הקיבוץ מתאפיין בכמה מרכיבים ייחודיים הקיימים בנופו: מבנים עתיקים, אחד מהם שימש בית משפט בתקופה העות'מאנית, עצי זית וותיקים וממצאים ארכאולוגיים. ברחבת חדר האוכל של הקיבוץ מוצג חלק מקורת גג מעוטרת (אפריז) של אכסניה מהמאה ה-4 עם הכיתוב: "בימיו של סלאוויס קינטיאנוס והקומס והדוכס המזהיר ביותר נבנתה האכסניה מהיסוד". כמו כן ישנם בקיבוץ פריטים אדריכליים של מתקנים חקלאיים מן התקופה הקדומה

נחל גוברין הוא חלק מאגן הניקוז של נחל לכיש שהוא נחל אכזב ברובו, וזורמים בו בעיקר מי שיטפונות. אורכו הוא כ 70 ק"מ ואגן היקוותו משתרע על 1,020 קמ"ר. הנחל מתחיל את דרכו במורדות המערביים של הרי חברון.  אגן הניקוז של הנחל מורכב מארבע יחידות נוף אורכיות הנחצות ע"י נחל לכיש ויובליו והן מורדות ההר, גבעות שפלת יהודה, מישור החוף הצפוני ורצועת החול. נחל לכיש נשפך לים בחוף אשדוד בין הנמל ואזור התעשיה בצפון ובין השטח העיר. אל אגנו של נחל לכיש מתנקזים שני ערוצים גדולים נחל אלה ונחל גוברין.

נחל גוברין שראשיתו בהדום הר חברון באזור תרקומיא ואליו מתחבר נַחַל פּוֹל שראשיתו בגבעות מצפון למרישה והמתנקז אל נַחַל גַּת; נַחַל מָרֵאשָׁה ואליו מתנקז נחל שחריה; נחל יואב שראשיתו בגבעות מדרום מזרח לקריית גת המתחבר לנחל דגנים באזור נגבה. נחל גוברין מתחבר אל נחל לכיש ליד מושב משואות יצחק. השני,נחל האלה הוא מנקז את מורדות הר חברון, הדום ההר חברון, גבעות השפלה ומישור חוף פלשת עד הים. הוא קרוי על שם עמק האלה בתחומו הוא עובר. אורכו של הנחל הוא כ-50 ק"מ ותחילתו  ממערב לקו פרשת המים במספר יובלים המנקזים את אזור בית אומר וחלחול בין גוש עציון וחברון המתחברים מצפון מערב לעיירות נובא וחרס. מנקודת המעבר בין ההר לשפלה זורם הנחל בכיוון כללי צפון-מערב, דרך עמק האלה מעט ממערב לקיבוץ נתיב הל"ה מתחברים אליו  נחל עציונה ונחל סנסן המנקזים את המורדות הצפון מערביים של הרי חברון מגוש עציון, ביתר עילית, חוסן וצור הדסה. בסמוך לתל עזקה מתחבר אליו נחל חכליל המנקז את אזור גבעות נחושה תל עזקה ובאזור שדות מיכה מתחבר אליו נחל מיכה; ממזרח לתל צפית מתחבר אליו נחל לוזית המנקז את רמת אבישור וגבעות לוזית שאליו הצטרף נחל בלען היורד מכיוון בית ניר; וממערב לתל צפית מתנקז אליו נחל צפיתה; במישור החוף ממערב לכביש 6 ומסילת הברזל מתנקז אליו נחל ברקוס. בהמשך דרכו עובר הנחל מעט מצפון לקריית מלאכי ומדרום לבסיס חצור ובסמוך למאגר חצור מתחבר אליו נחל ברקאי המנקז את אזור גבעות חרובית וכפר מנחם והמישור בין חפץ חיים וצומת ראם. . יובליו  העיקריים הנוספים מצפון לדרום הם נַחַל דִּכְרִין שראשיתו בגבעות ממזרח לבית ניר;נחל עוזרר שראשיתו בגבעות מדרום לבית ניר; נחל האלה ונחל ברקאי מתנקזים אליו בקרבת גשר "עד הלום".
מאזור כביש אשדוד-אשקלון זורם נחל לכיש במרזבה לכיוון צפון, כשממערב לו חולות אשדוד. לאחר כ-5 ק"מ, בחלקו האחרון של הנחל, יוצר הנחל "ברך" גדולה, שבה משתנה מהלכו של הנחל. מגשר עד הלום ועד ניר גלים זורם הנחל בכיוון דרום-צפון. מניר גלים ועד חוף הים זורם הנחל בכיוון כללי מערבה. הקטע המזרחי מהווה הנחל גבול שיפוט של העיר ואילו הקטע הצפוני מהווה גבול השטח הבנוי של העיר, ומצפון לו משתרע אזור התעשייה. קטע זה של הערוץ הוא גם הגבול בין חולות אשדוד בדרום לחולות יבנה שמצפונו.

 

פארק בריטניה נמצא בשפלת יהודה, המהווה מדרגת ביניים החוצצת בין מישור החוף במערב והרי יהודה במזרח. רוב הסלעים החשופים בפארק בריטניה הם סלעי קירטון עם מעט צור, ששקעו בתקופת האיאוקן.  בפארק זה הוגדרו ארבעה אזורים: החלק היערני – יער משואה, בצפון הפארק, משתרע על פני כ-16,000 דונם. באזור הזה פיתחה קק"ל את מרבית החניונים לקליטת קהל. ליבת הפארק – זהו חלק הפארק השוכן בסביבות עיי כידון. מרחב זה מאופיין בחורש טבעי ובבוסתנים והוא נועד לשימור ולטיולים ברגל. אזור הבוסתנים – אזור הבוסתנים, השוכן במערב הפארק, נועד בעיקר לשימור וללימוד תרבות החקלאות המסורתית וללימוד התרבות הזו. הפיתוח בחלק זה הוא מזערי. רמת אבישור – זהו האזור הגבוה בפארק. החלק הדרומי של הרמה, המכוסה בחורש טבעי מפותח, נועד בעיקרו לשימור ולטיולים ברגל. לאורך הרכס הזה סללה קק"ל את דרך הפארק. הדרך, שאורכה כ-20 ק"מ, עבירה לכל רכב. 
רמת אבישור יוצרת מדרגה ברורה בנוף המפרידה בין השפלה הגבוהה לנמוכה. בקצה הצפוני של הרמה מתנשא תל עזקה. בקצה הדרומי שלה בולט תל גודד. מדרגת רמת אבישור החלה להיווצר לפני כ-25 מיליון שנים (תקופת המיוקן). באותה תקופה עלו פני הים. גלי הים "גילחו" וגידדו את החלק המערבי של גבעות השפלה. המורדות המערביים של רמת אבישור מציינים את קו החוף הקדמון של אותם ימים.
מקור והרחבות אתר קרן קיימת

 

*****

קטע שני,
גבעות וערוצי הנחלים עדולם 

 

* חציית כביש 38 וצפונה בשולי הכביש
* טיפוס מזרחה בערוץ למרגלות גבעות אחליי
* באוכף גלישה צפונה לעבר כביש הגישה ליישוב נחושה
* מזרחה במעלה הכביש לכיוון היישוב
* צפונה במעלה הדרך בשמורת חורש עדולם
* גלישה באוכף והתחברות לדרך סלולה בעמק נחל חכליל
* מעט צפונה והמשך צפון מזרח על הכביש עד החנייה ליד חרבת פטום
* טיפוס בסינגלים עדולם וקנים עד המערות בעיר המתים של חרבת בורגין
* ביקור בשתי מערות קבורה
* ירידה דרומה וטיפוס מצפון לחרבת יונים עד דרך הפטרולים
* דהרה דרומה בדרך דרך הפטרולים מעל ערוץ נחל כפר בייש עד כביש 35

פארק עדולם משתרע באזור של גבעות עגולות ונמוכות, המכוסות ברובן חורש ים תיכוני. הגיאיות שבין הגבעות מעובדים זה מאות ואלפי שנים, ומגדלים בהם בעיקר חיטה וכרמים. בחורף ובאביב מתכסות הגבעות בפריחה ססגונית.נחל האלה (כביש 375) מציין את גבולו הצפוני של הפארק ונחל גוברין (כביש 35) את גבולו הדרומי. כביש בית גוברין-בית שמש (כביש 38) תוחם את הפארק במערב והקו הירוק מציין את תחומו המזרחי. פארק עדולם, המשתרע על פני כ-50,000 דונם, בנוי גבעות נמוכות, המתנשאות כ-400 מטר מעל פני הים. חלקו הצפוני של הפארק נמצא באגן הניקוז של נחל האלה ואילו חלקו הדרומי באגן הניקוז של נחל גוברין. שני הנחלים הם יובלים של נחל לכיש, הנשפך לים התיכון בחוף אשדוד.
פארק עדולם, כמו שפלת יהודה כולה, הוא קער גיאולוגי. בתקופת האיאוקן (לפני 56 עד 34 מיליון שנה), כאשר המזרח התיכון כולו היה נתון להצפה ימית נרחבת, שקעו באזור סלעי קירטון וחוואר, ובהם כמויות משתנות של צור. סלעים אלה נסחפו ברובם מהקמרים, כגון הקמר של הרי יהודה, אך הם נשמרו בקערים של שפלת יהודה, שבהם כלול פארק עדולם.
סלעי הקירטון בפארק מתחלקים לשתי תצורות – מרשה ועדולם. תצורת מרשה עשויה סלע מסיבי, בלתי משוכב, המורכב בעיקר מקירטון ומחוואר. העובי המשוער של תצורה זו הוא 180 מטר. תצורת עדולם, הקדומה יותר, נחשפת בעיקר בחלקו המזרחי של הפארק. סלעי תצורת עדולם צהבהבים יחסית ובנויים קירטון גירי וקירטון ומופיעים בשטח בשכבות דקות לסירוגין, שבהן בולטות עדשות של צור. הסלעים של תצורת עדולם סדוקים ומאפשרים למי הגשם לחלחל לעומק.

גבעות פארק עדולם מכוסות בעצי חרוב מצוי וביניהם שיחים גדולים של אלת המסטיק. ככלל, החורש נמוך, אך אחדים מעצי החרוב מגיעים לממדים גדולים במיוחד. סוג זה של חורש מאפיין את האזור היבש והחם יחסית של האקלים הים תיכוני. לאחר מאות שנים של דיכוי ניתנת עתה לחורש הזדמנות לחדש את פניו בפארק עדולם. תופעה זו בולטת במיוחד במדרונות הפונים צפונה, שבהם שוררים תנאי לחות גבוהים יותר, ובהם נפוצים יותר כיום אלון מצוי ואלה ארץ ישראלית, המלווים באשחר ארצישראלי ובר זית מצוי. במדרונות התלולים שבהם סלע הנארי הקשה אינו קיים, שולטים שיחים נמוכים, בעיקר סירה קוצנית. שיחים אחרים שנפוצים בפארק הם מרווה משולשת ואזוב מצוי. בסוף החורף ובאביב מתכסה הפארק בשפע של פריחה עונתית.
מקור והרחבות אתר קק"ל

נְחוּשָׁה הוא יישוב קהילתי דתי במועצה אזורית מטה יהודה. היישוב נמצא כחמישה ק"מ צפונית מזרחית לבית גוברין שליד עמק האלה. מקור השם "נחושה" הוא מהפסוק: "מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי,". ייתכן ששמו בעקבות עיר נחש, הנזכרת בנחלת שבטי יהודה (דברי הימים א ד, יב).
נחושה נוסדה לראשונה בספטמבר 1955 כהיאחזות נח"ל על ידי גרעין של הנוער העובד הדתי. בשנת 1957 אוזרחה ההיאחזות והפכה למושב שיתופי, אך דרכו לא צלחה וגם ליווי מצד אנשי משואות יצחק לא הועיל, ואנשי המקום נטשו אותו. קרקעות המקום בהיקף של כ-7,000 דונם הוחזקו כפיקדון על ידי אנשי משואות יצחק. ניסיון להפעיל במקום חווה לגידול בקר לא הצליח ורעיון שהועלה בשנת 1964 להקים במקום חוות בוקרים של עולים מארגנטינה לא יצא אל הפועל. נחושה הוקמה מחדש כמושב עובדים של ארגון המושבים של הפועל המזרחי שכלל 30 נחלות, בשנת 1981. בשנת 1994, אושרה הפיכת המושב ליישוב קהילתי המכיל 200 מגרשים למגורים לצד 50 נחלות חקלאיות. היישוב החל בקליטת משפחות באתר מגורונים זמני והנחלות החקלאיות הפנויות הוקצו בתחילת שנות ה-2000. בשנת 2007 החלה החטיבה להתיישבות בשיווק המגרשים למגורים והבתים התאכלסו בשנים2012-2011. כיום גרות בנחושה כ-300 משפחות דתיות לאומיות. במקום בית ספר אזורי ממלכתי דתי (בית ספר "האלה") לכיתות א-ו.

 

כפר זוהרים, השוכן במרחק של קילומטר וחצי דרומית-מערבית למושב נחושה שבחבל עדולם, הוא כפר נוער חינוכי המיועד לנוער חרדי בסיכון בנשיאותו של הרב יצחק דוד גרוסמן. כפר זוהרים היה בעבר כפר לטיפול בנפגעי סמים, הוקם בשנת 1993 כנראה, על ידי אנשי הפנתרים השחורים, שהשתלטו על המקום והקימו מוסד טיפולי בשם "כפר זוהרים" על שם הזמר זוהר ארגוב שהיה מכור להרואין והתאבד. מקימי המוסד לא הצליחו לנהל אותו, והניהול עבר לעמותת מתנדבים בשם "רמות יהודה", שזכתה לסיוע מהרשות הלאומית למלחמה בסמים. שמו של המקום שונה ל"רמות יהודה-זוהרים". במקום התגוררו כ-80 מטופלים, במסגרת טיפול שנמשך שנה וחצי. כמו כן, היה בכפר מרכז חירום לטיפול מיידי במכורים לסמים שנמצאים בסכנת חיים. ב-2011 נקלע המקום לקשיים ועמד על סף פשיטת רגל. לאחר פניה לרב יצחק דוד גרוסמן, הסכים הרב לשקם את העמותה תוך כדי החלפת חברי ההנהלה וגיוס תרומות להצלת המקום וזאת על מנת להופכו לכפר נוער לילדים מבתים חרדיים שנפלטו ממסגרות חינוכיות. כפר הנוער לנוער חרדי בסיכון שם לו למטרה גם את ההיבט השיקומי של הנערים, חידוש הקשר עם משפחותיהם וגם את ההיבט הלימודי-אזרחי, הכוונה לתעודת בגרות מלאה וגיוס לצה"ל.

****

קטע שלישי,
רכס הר אזרוע ועמקי הנחלים

 

* חציית כביש 35
* מזרחה על הדרך הלבנה עד בריכת צאנן
* טבילה במימי הבריכה.
* המשך חזרה ומערבה דרך הלבנה
* טיפוס בדרך הפטרולים שמעל ערוץ נחל צנובר על מדרון נחל אזרוע
* דהירה מערבה על דרך הפטרולים.ה
* מערבה בדרך 4X4 בערוץ נחל עד מול מתקן אימונים לחימה בשטח בנוי
* המשך מערבה לעבר אוכף לתצפית על תל מרישה ושרידי כנסיית סנטה אנה הצלבנית
* הלאה מערבה והתחברות  לכביש המרכזי של גן  לאומי בית וברין
* צפונה עד צומת גוברין וחזרה למתחם תחנת הדלק.

 

******

סוף דבר

לאחר חמש שעות הסתיים הטיול.
מתוכן שעה וחצי עצרנו
לצילום, הסבר ולטבילה

***********

היה זה טיול מענג במזג אוויר נפלא,
לא חם, לא לח
ושמים לעיתים בהירים לעיתים מעט מעוננים.
מזג אוויר שכזה כל הקיץ יכול להיות משאלת לב בלבד…..
אין סיכוי שישרור
אנחנו זכינו!

*******

היה זה  טיול כיף
באחד האזורים היפים והנעימים של הארץ
במרחב הפתוח.
שהטופוגרפיה בו מגוונת,
רובו מכוסה חורש ים תיכוני
וחלקו חורש נוטע
בעמקי הנחלים משבצות חקלאיות

********

תודה

לרז גורן,
מתכנן המסלול שהמוביל,
וגם השתתף בהסבר
תיעוד המסלול באתר שלו
ותרם את אלבום התמונות לתיעוד
לדורון דורי שגם תרם אלבום תמונותיו

וכמובן לכולם
שהיוו חבורה נעימה,
מפרגנת ומסייעת שנדרש