הדפסה

7 באוקטובר 2023 תאריך הטבח ייזכר לעד ולדיראון עולם כיום אסון נורא.

טבח ה-7 באוקטובר נחשב למתקפה הקשה ביותר של ארגון טרור על מדינת ישראל מיום הקמתה, וכן ליום הקטלני ביותר לעם היהודי מאז השואה.

 

בוקר שבת, 7 באוקטובר 2023, שמחת תורה תשפ"ד, החל מטח ירי רקטי ופצצות מרגמה, מסיבי וחריג בהיקפו לעבר ישראל.

 

בחסות המטח בין 5,000 ל־5,600 מחבלים לשטח ישראל חדרו דרך 114 פרצות בגדר המערכת, בחזית של כ־60 ק"מ וגם דרך האוויר והים.

 

המחבלים תקפו והשתלטו על בסיסי צה"ל ומוצביו וניהלו קרבות ירי עם כוחות הביטחון. בד בבד הם חדרו ליישובים אזרחיים, כבשו את חלקם, רצחו וחטפו מאות מתושביהם וביצעו טבח ב"פסטיבל נובה" ליד קיבוץ רעים.

 

במתקפה נרצחו ונהרגו כ־1,163 אנשים רובם אזרחים, ונפצעו כ־1,940, בהם כ־360 במצב אנוש או קשה. עשרות אזרחים ממדינות זרות נרצחו גם הם.

 

251 אנשים נחטפו לרצועת עזה, חיילי צה"ל ואזרחים רבים, ביניהם נשים, תינוקות ילדים, קשישים ואזרחים זרים.

 

ליישובי עוטף עזה ובעיקר אלה הקרובים לגדר רצועת עזה נגרם נזק רב.

 

הניסיונות הנואלים לעמם ואף להשכיח את יום ה-7 באוקטובר לא יצליחו!

*

בין האירועים הרבים לציון יום השנה שני לטבח 7 באוקטובר ולקריאה לשחרור כל החטופים והחטופה היה מסע האופניים "רוכבים עד שכולם חוזרים".

 

המסע אורגן להפליא על ידי ארגון אחים ואחיות לנשק, תוך הקפדה על קוצו של יוד התקיים במרחב עוטף עזה.

 

במסע זה השתתפו כ-3,000 רוכבים ורוכבות לרבות נוער.

*

*

*

היה לי הכבוד להשתתף במסע זה.

 

למרות שרבים מחבריי השונים השתתפו בו את חלקם פגשתי לדקות בודדות ואת חלקם לא ראיתי בכלל.

פגשתי את ניר לפני היציאה לדרך, אז צלמתי אותו

בדיעבד הסתבר שגם ניר צילם אותי

דורון קדמיאל (פרדס חנה) היה החבר היחיד שרכב איתי ובעצם היה צמוד אלי ובמודע או לא במודע היה זה שהשגיח ושמר עלי.

גם דורון זכה לפורטרט

במסע זה צלמתי מעט, לפני היציאה לדרך ובמספר נקודות שעצרתי.

לדאבוני, לא התאפשר לי לצלם יותר ממה שאני רגיל בטיולי האופניים שלי.

הקצב המהיר של הרכיבה לא אפשר לעצור יותר פעמים.

גם הצורך לעמוד בלוח הזמנים שנקבע לטקס לא אפשר להתעכב לצורך הצילום.

*

בשעה 05:00, שעת בוקר מוקדמת שעדין היה חושך התכנסו 3,000 הרוכבים בחניון הכלניות בחורשה הסמוכה למושב שוקדה.

 

לאחר שהרוכבים התארגנו לקראת המסע, אישרו את הרשמתם, קיבלו את חולצת המסע, זכו לכוס תה חם, התכנסו בנקודת בהתחלה של המסע.

*

המסע נפתח בשעה 6:29 בהזנקה בהובלת חיים ילין.

*

*

*

*

*

המסע התקיים בשני מסלולים ארוך (24 ק״מ) וקצר (18 ק״מ).

 

המסלולים עברו לאורך הדרכים  החקלאיות (בלשון רוכבי האופניים: "שבילים לבנים").

מסלול הקצר בו רכבתי

הזרחיה המרהיבה בתחילת הרכיבה

הרוכבים לא נדרשו לנווט מאחר והמסלולים סומנו בשטח קודם המסע ומתנדבים רבים לוו את הרוכבים לאורך המסלול וענו לכל שאלה או תקלה.

 

לאורך המסלולים הונחו שלדות רכבים שרופים כזכר ליום הטבח ומיצגים הממחישים את תנאי השבי בעזה.

*

*

*

*

*

*

*

*

*

חציית מעבר הכרחי בערוץ נחל שוקדה מתחת לגשר כביש 232

חציית ערוץ נחל גרר בדרך לאתר הטקס

בערך בשעה 08:00 בסיום החלק הראשון של הרכיבה התקיים טקס מרכזי במתחם בזק בסמוך לאתר הזיכרון של מסיבת הנובה וקרוב לכביש 232.

 

בטקס השתתפו הרוכבים ורבים אחרים נוספים להערכתי נכחו בו למעלה מ-4,000 איש, אולי יותר

 

בתחילת הטקס נשא דברים גלעד גולן, אביו של רס״ן שגיא גולן ז״ל קצין ביחידת לוט"ר שנפל בקרב ההגנה על בארי ב-7.10.

 

לקראת סיומו דיבר איציק הורן, אביהם של שורד השבי יאיר הורן והחטוף איתן הורן.

 

את הטקס ליוותה תזמורת "התקווה" והזמרת אחינועם ניני ששרה ונשאה דברים.

 

לצערי בגלל הצפיפות במקום ואי מציאת מקום מתאים לצערי הרב לא צלמתי את הטקס.

פגישה עם דורון סלומון, איש כפר עזה שהגיע למקום לפגוש אותנו. צילום ניר עמית

בסיום הטקס  לאחר השעה 09:00, ברכיבה חזרה אל חניון הכלניות, רבים מהרוכבים ביקרו במשך מספר דקות באתר ההנצחה מסיבת הנובה.

הרכיבה חזרה

לקראת סוף הרכיבה הרשיתי לעצמי לעצור והתפעל היופי של האזור

המסע הסתיים לקראת השעה 10:00 שהרוכבים הגיעו לחניון הכלניות ושם זכו לקרטיבים ורימונים.

 

איש איש חזרו רוכבי האופניים לכלי רכבם מרביתם חזרו לביתם ואחרים המשיכו להסתובב במרחב העוטף.

 

אני נסעתי לנתיב העשרה לבקר את לימור ובני ברייר, בן דודי האהוב.

******

המסע, בעיצומה של ימים קריטיים לגיבוש העסקה, העביר מסר ברור של סולידריות, ערבות הדדית וזיכרון של קורבנות ה-7 באוקטובר.

 

מהטקס יצאה קריאה למקבלי ההחלטות: "אל תעזו לטרפד את העסקה!",  העם לא יוותר – עד שכולם יחזרו הביתה!" 🇮🇱🎗️

 

זמן קצר לארגן סיום המסע כתבתו המארגנים:  "סיימנו אירוע ראוי ביותר, הודות לכם והמתנדבים הרבים שסייעו להרים הפרויקט. אזי תודות לכולם. והתגייסות מלא מלא לפרויקט הביתה החטופים החיילים והממשלה."

 

בשעת ערב, מספר שעות לאחר סיום המסע כתבו המארגנים כך: "רוכבים ורוכבות יקרים – תודה מהלב! 🚴‍♂️

 

אחים ואחיות, בזכותכם.ן היה היום אירוע מדהים.

 

היה מרגש. היה עצוב. דמיינו יחד מה קרה בדיוק בשדות האלה לפני שנתיים. בכינו עם הדוברים המרגשים.

 

והכי חשוב – הרגשנו את הכוח של להיות ביחד. את הערבות המיוחדת. 🎗️

 

תודה לכל אחת ואחד מכם שהגעתם, רכבתם והיינו שם יחד.

 

ממתינים בכיליון עיניים לחזרתם ומחזיקים אצבעות לבשורות טובות בקרוב ממש.

 

עד שכולם יחזרו הביתה – החטופים, הלוחמים והממשלה! 🎗️"סיכום

סיכום אישי
ותובנות

*****

האירוע שכלל
את הרכיבה והטקס
היה מכובד ומוקפד.

******

התרגשתי מאוד לראות
את אלפי הרוכבים
שהתייצבו והגיעו למסע.

******

הטקס שיקף
את פני העם
היפה זקוף הקומה
והסולידרי
שאמר את דברו.

*****

אודה על האמת
הרכיבה עצמה
לא הייתה נעימה

*****
הצפיפות הרבה,
האנשים רכבו בקצב שונה.
ענני האבק הרב
שיצרו הרוכבים
לא היו מלבבים.

******
הרכיבה בקצב מהיר
בצפיפות שכזאת
לא התאימה לי.
נדרשתי להתאמץ מאוד
לעמוד בקצב ובלוח הזמנים.

*****

למרות הכל,
איני מצטער
שיצאתי למסע
מכובד ומרגש זה.

******

תודה לך דורון קדמיאל
שהיית איתי כל הדרך

מה מבשרים לנו ענני הסתו, האם יחזרו החטופים ותסתיים המלחמה הארורה ויתחיל השיקום?