במוצאי שבת, 13 בספטמבר 2025 התכנסו למפגש נוסטלגי חברי שכבת אלמגור – מודיעין, רובם ציינו את שנת ה-70 לחייהם.

 

המפגש הקודם התקיים בשנת 2008 שהיינו בני 53.

 

המפגש תוכנן להתקיים בשנת 2020 ונדחה מספר פעמים בגלל סגר מגיפת הקורונה (2020), מלחמת 7 באוקטובר (2023) ומלחמת ישראל – איראן (יוני 2025).

 

התכנסנו בביתם של שלי ודודי רק שנמצא ביישוב סלעית שנמצא ב"שטחים" כ-2.5 ק"מ ממזרח לקו הירוק.

למפגש הגיעו 36 אנשים מתוך 66 אנשים המצויים בקבוצת הוואטסאפ.

 

בסוף שנת 1973 היו בשכבה המאוחדת כמעט 100 אנשים וחלקם אבד הקשר.

 

להלן תיעוד המפגש בעיקר צילומים, כמעט כולם נעשו בזמן אמיתי ומעט צילומי אנשים של הגיעו ושלחו את תמונותיהם שנדע כיצד הם נראים.

האנשים המסדרים

והמקום לפני
הגעת האנשים

גדודי אלמגור ומודיעין
של שבט צופי רמת גן
הוקמו באביב תשכ"ה
(מאי 1965)
שהיינו בכיתה ד'.
הם אוחדו
לשכבה בוגרת
אלמגור-מודיעין
בסוף קיץ תשל"א
(ספטמבר 1971)
שהיינו בכיתה י"א

הגדודים, כמיטב המסורת שהייתה נהוגה בשבט צופי רמת גן באותן שנים, נקראו על שם היאחזויות נח"ל, קיבוצים שהוקמו על ידי תנועת הצופים והרים.

 

אלמגור ומבוא מודיעין היו שתי היאחזויות נח"ל שהוקמו באותה שנה שהוקמו הגדודים שלנו.

היאחזויות נח"ל אלה הוקמו במסגרת מימוש תוכניתו של יוסף וייץ בראשית שנות ה-60 להקמת "מצודות ספר"  לביצור גבולות המדינה.

 

היאחזויות נוספות לשתיים אלה היו בירנית בגבול לבנון, מעלה גלבוע בסמיכות לקו שביתת הנשק בצפון השומרון, מי עמי בסמיכות לקו שביתת הנשק בהר אמיר מעל וואדי ערה וצור נתן בסמיכות לקו שביתת הנשק במורדות מערב השומרון.

היאחזות נח"ל אלמגור עלתה לקרקע בדצמבר 1961 מול גבול סוריה במפתן כורזים מצפון לכנרת.

 

כבר בעת הכשרת הקרקע של ההיאחזות נפגע טרקטור שעלה על מוקש סורי ושוב נפגע טרקטור כעבור שלושה חודשים.

 

מול ההיאחזות נמצא מוצב סורי בשם "גבעה 62" ממנו נורתה אליה מעת לעת אש תותחים ומרגמות. בתגובה לאש היו מחזירים כוחות צה"ל אש דומה לעבר המוצב התוקף.

 

פעמיים נפגעו חיילי ההיאחזות: ב-19 באוגוסט 1963 אבי רייף ואבינועם אבינשטיין, נהרגו מאש של חוליה סורית שהסתננה מעבר לגבול. ב-16 במרץ 1965 נהרג חבר שמואל לוי מפגז מתותח ללא רתע שפגע בטרקטור בו נהג בסמוך לקו שביתת הנשק ישראל-סוריה.

 

היאחזות אוזרחה ב-14 בספטמבר 1965 והייתה למושב עובדים.

היאחזות נח"ל מבוא מודיעין הוקמה בנובמבר 1964 בקצה יער בן שמן למול קו שביתת הנשק עם ירדן מול הכפר מידיה המשמר את השם מודיעין ארץ החשמונאים.

 

ההיאחזות הוקמה על ידי גרעין נח"ל שהשתייך לתנועת הנוער "עזרא" ואוזרחה זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים ב-28 באוגוסט 1967.

 

בשנת 1970 הגרעין המיישב עבר למקום הקבע בעמק איילון והקים את היישוב מבוא חורון.

 

חלק קטן מהתושבים נשארו במקום והתאגדו למושב שיתופי. לצורך פרנסתם הקימו מפעל אלקטרוניקה, אבל תוך שנים מעטות נטשו כל חברי האגודה השיתופית וב-1974 פורקה האגודה.

 

על אף פרוק האגודה התיישבו במקום קבוצה של עולים מארצות הברית וכמה משפחות עולים ממדינות אחרות.

 

בסוף שנת 1975 הונחה אבן פינה ליישוב הקבע מבוא מודיעין.

 

האנשים

*

 

*

 בעיית היחסים שבין הבנים והבנות היא בעיה מביכה בשכבת אלמגור. בעיה זו היא למעשה מערכת סבוכה של אין ספור  בעיות כשאחת נובעת מתוך השנייה. אני אעמיק על אחת מבין כל אותם הבעיות, בעיה כאובה שכבר נשפכו עליה מילים רבות אולם עדיין היא עומדת ומצפה לפתרון, וזאת בעיית ליווי בנות עם סיום הפעולות לבתיהן. ידוע שלא נעים לאדם שדורכים לו על יבלת, אולם יסלחו הבנים על הכאב שנגרם להם,  זכורה היטב "אספת הגברים" מתחילת השנה.

 

ידועות היטב כל המסקנות הנשגבות אליהן הגיעו הנאספים לאחר דיון סוער. ואולי (לא נעים לבנים!).  אבל זכורות היטב כל ההחלטות היפות שהוחלטו באותה "אספה גברית". בין שאר החלטות  שהוחלטו, זכורה במיוחד ההבטחה שהבנים ידאגו לליווי לכל אחת מבנות השכבה.

 

בנים יקרים! איפה כל ההחלטות? איפה המסקנות? ומה עם ההבטחות שלכם?! כמובן שבנקודה זו יקומו מספר בנים, ידפקו על השולחן ברוגז וישבעו כי הם ממלאים את הבטחתם ויספרו בהתרגשות כי הם מלווים באופן קבוע בנות הביתה . נו, ממש מעורר הערצה. אולם אם נמנה את מספר הבנים שיקומו, ניווכח לדעת שרוב הבנות עדיין נזקקות למלווים ומה איתן?!

 

בני אלמגור! הגיע העת שתבינו כי ליווי בת אינו מחייב ותוציאו את כל ה"פרפרים" מראשכם ותתפכחו, אנחנו הבנות לא "דורשות" מלווים "קבועים"! אולם , הבנים מצידם מוכרחים להבין כי היוזמה צריכה לבוא מצידם הם ולא מצד הבנות.

לא נאה ולא נהוג שבת תציע לבן  שהוא ילווה אותה, (לא עדיין לא ,גם במאה ה-20).

 

בנות רבות מעדיפות ללכת לבד הביתה מאשר להתחנן  לפני בן  שיועיל  ללוותה ברוב חסדו. הבן מצידו צריך להציע לבת את הליווי. ההצעה צריכה להיות שלו ולא של בן אחר המציע לו (בנוכחות הבת) ללוותה לביתה. אין זו צריכה להיות בת אחת זו יכולה להיות קבוצת בנות!

 

כמובן, הרבה יותר נוח להמשיך ישר הביתה כשאתה עייף ומת לישון,  אולם, לכן אתם בנים ואנחנו בנות. לכל אחד מאיתנו יש את הנקודות בהן הוא דפוק! (אתם מוכרחים להשלים עם זה). רבים הבנים הטוענים כי הבנות הן האשמות בקיום הבעיה, כי אין אלה הרוקדות עם הבנים משכבות אחרות, חוזרות איתם הביתה וקושרות קשרים עם בנים אחרים,

 

אולם הבן לא הביט לרגע במעשיו שלו וניסה למצוא את הסיבה לקיום מצב זה. אף בן לא ניסה לשפוט פעם אחת את מעשיו ואחר כך לבוא בטענות אל הבנות.

 

נקווה כי למקרא דברים אלה, יזוז משהו,  אולי תיפתחנה עיניהם של הבנים והם יחושו לפתרון הבעיה.  אמן

 

יאירה בשם בנות שכבת אלמגור

בנים בנות

התופעה של בנים  כגוש אחד ובנות בגוש אחר בלטה בעיקר במחנה העבודה בנחשולים. דבר זה בא לידי ביטוי במנוחת צהרים או בערב כאשר כל הבנים התרכזו באהל אחד והבנות באהל אחר, או  כשישבנו ליד חדר האוכל לפני שנכנסנו לאכול או אפילו בזמן שאכלנו, הבנים התישבו בשולחן אחד ואילו הבנות בנפרד. תופעה זו, לדעתי, הולכת ונמשכת בערבים בפעולות וכו' ולפעמים היא מגיעה לשיא.

 

אינני באה להטיף על המצב שנוצר בשכבה וכן לא לתקנו ברגע זה, כי מצב כזה קשה לפתור וביחוד לא במספר מילים. פשוט רציתי להגיע למסקנה מדוע קיימת אצלנו תופעה זו  והמסקנה שהגעתי אליה היא שהבנות והבנים אשמים במידה שווה במצב שנוצר. לא נתווכח מדוע ולמה אבל זוהי עובדה. ובכדי להגיע למצב בו הבנים והבנות יהיו כגוש אחד לכל אחד מהצדדים חייבת להיות יוזמה עצמית.

 

הבנות,  כביכול  "יורידו מהכבוד העצמי שלהן" וייקחו את העניינים לידיים, וכן לגבי הבנים, שיצאו מן הבושה בה הם נמצאים. וכך, על ידי מעשים בודדים לחיסול תופעה זו נצליח להגיע למצב האידיאלי של בנים ובנות ביחד יאירה

החברים שלא הגיעו
ושלחו תמונה

צילום מזכרת לסיום

משוב המשתתפים
לפי סדר פרסומם בקבוצה

אורנה אבידן (אברמוביץ): היה מפגש מרגש ביותר♥️תודה לכל התורמים למפגש המופלא וכמובן לדוד על האירוח הנהדר. כייף עצום😍 happy many returns 🙏🏻🙏🏻🙏🏻

 

נעמי ברוק שפיר: תודה למארגנים ולמארגן המארח, כל הכבוד🙏 היה ערב נפלא ומרגש. תודה לכל החברים שהגיעו, חיבקו, נישקו, פטפטו והתעניינו… תודה על מה שהייתם עבורי בילדות ועל הזיכרונות שחקוקים והולכים איתי בחיי. שנה טובה🌺

 

יעקב רודניצקי: שנה טובה, רב תודות למארגנים ולדוד המארח, כולנו יצאנו בתחושה שלצופים יש חלק משמעותי בעיצובנו.

 

צביקה לוין: ערב של זיכרונות טובים. היה מעבר לצפיות. תודה למארגנים. עוד 5 שנים. שוב. שבוע טוב ושנראה את החטופים חוזרים במהרה בימינו.

 

אורנה ארנסטו (בן דוד): היה מפגש מרגש ביותר♥️תודה לכל התורמים למפגש המופלא וכמובן לדוד על האירוח הנהדר. כייף עצום😍 happy many returns 🙏🏻🙏🏻🙏🏻

 

שרהל'ה אורן: תודה גדולה לדוד ולצוות המוביל שחשב על כל פרט… היה כיף להיפגש ולהזכר… ולהיות מוקפים בזכרונות טובים🩷🙏🙏🙏🩷גם למעלה מחמישים שנה לא מוחקים פרק חיים עשיר בעשייה, חברות וערכים. כיף להיפגש ולהיזכר.

 

עודד גיל: דוויק וכל הצוות המארגן היה מקסים! כל הכבוד!💋💋💋

 

ענת מיכאלי (ליסי): תודה רבה לדוד על האירוח המושלם, שמחתי לפגוש את כולם, שנה טובה ועד המפגש הבא😍

 

יהודית כץ (אקרמן): היה מקסים ומרגש. תודה לדוד על האירוח הנפלא ולכל המארגנים , שאפו

 

שבע כרם (פוקס): תודה לדוד על הארוח בביתו המקסים, ולכל הועדה המארגנת. היה מפגש כייפי, מחבר לתקופה נהדרת בחיינו! ושנזכה לימים הרבה יותר טובים.

 

יאירה גבאי: דוד יקר ולכל מי שהיה שותף בארגון – תודה ענקית על ערב מרגש ויפהפה. הצחוקים, החיבוקים והזיכרונות החזירו לנו את תחושת החברותא של פעם, והשאירו בלב טעם מתוק של עוד

 

יעקב אברהמי: לדוד ולכל הצוות היה מרגש מעניין ומהנה תודה רבה

 

שמיל פרומן: דוויק שלי והמארגנים, לבנות שלא ליוו אותן ולבנים שלא שילמו לאלי בש, כיף גדול לראות שאנחנו זוכרים בלי תגים של שמות… 😉 כיף להתראות ולהתמנגל, שנה טובה בבריאות לכולם וימים טובים לישראל עם החטופים בבית עכשיו🎗️🎗️

 

גדעון אפשטיין: לדוויק ולכל המארגנים שאפו ענק ותודה רבה. היה מיוחד ומהנה מאד. שתהיה שנה רק עם בשורות טובות.

 

דני בן יעקב: כשחוזרים מארה"ב – למחרת יש גט לג … כששותים יותר מדי – למחרת יש האנגאובר.. כשנפגשים עם חברים יקרים מהצופים, וממשיכים לחשוב על זה למחרת כל הזמן – איך קוראים לזה? 🙂שוב תודה לכולם על ערב נהדר ומיוחד… ונעמי הציעה Hangtogther

 

מיכל אהרוני (פודל): שמחתי לפגוש את כולם. היה ערב קסום, מעלה זיכרונות נעימים תודה לאלה שטרחו ולדוד על אירוח מכל הלב. שתהייה שנה טובה לכולנו ולכל עם ישראל.🙏💕

 

יוסי דינמו בן עמי (בנמו): לצוות המארגן ולדוד שפע ברכות היה מהנה, מרגש,🥃🍷

 

איריס נחמיאס (הלפרין) תודה למארגנים על ההשקעה ותודה לדוד המארח בנדיבות. היה ערב מרגש, וכמה טוב ונעים להיפגש ולהיות שוב יחד עם אנשים שהיו משמעותיים בחיינו. 🥰 שרק נזכה לקיים עוד מפגשים כאלה בבריאות ובשמחה. 🌺
שנה טובה לכולנו שנחזור לשפיות, לשקט ורוגע ושכל החטופים והחיילים יחזרו אלינו בשלום ובמהירות 🙏💞

 

אורנה צוק (ישי): תודה מכל הלב על מפגש מחמם לב, ניזכרת באמש ומתחייכת לי, שיבואו ימים טובים על כולם, שנה טובה ומתוקה🏡🍷🌷

 

רחל שחורי (גוטליב): כל כך הרבה תכנונים, כל כך הרבה הודעות, כל כך הרבה ביטולים..וזה קרה!! היה שווה לחכות. טוב שיש לנו עוגנים בחיים ששומרים שלא ניסחף בזרם העכור ששוטף אותנו. היה מרגש, מעלה זיכרונות, מחזק ומחבק.
חבורה נהדרת של אנשים שכייף להשתייך אליה. אז..תודה לאלה שטרחו, תכננו, הזמינו וחשבו גם מה נעשה. תודה גדולה לדודינקה שפתח את הבית והלב , נקווה לעוד מפגשים , לימים טובים, שתהיה חירות לאלה שנלקחה מהם. שנה טובה, שפויה ומבורכת.

 

אלה סירפד (פז): הי, ממש מצטערת שלא יכולתי להגיע, מתנחמת בתמונות. כמה גדלנו….

 

יהודה אנזל: וואו… בתור אחד שהיה באותו הגיל בצופי הירקון אבל למד עם כמה מכם בכיתה… נחמד מאד להיזכר.

 

איתמר יער (הולצר): גם 52 שנים לאחר שהתפזרנו בגיוס לצה"ל. ב1973, אנו חברי אמת החולקים ערכים משותפים שרכשנו באלמגור/מודיעין בצופי ר"ג.

 

סוף,

שמחתי להגיע,
לפגוש ולצלם
ומעט הצטערתי
שהתמסרתי בעיקר לצילום
ולא הספקתי לדבר עם רבים.
סליחה!

******

אצטרף לדברי התודה
לשלי ודודי שהעמידו
את חצר ביתם למפגש,
תודה למארגנים,
תודה לכולם שהגיעו
ותרמו להצלחת הערב.

****

תודה לאורנה בונדי
לאיתמר הולצר ולרותי שפיר
שסייעו בהכנת התיעוד.

****

אני מקווה, כמו כולם,
שנפגש בתדירות גבוהה יותר.
אנחנו כבר בעשור השמיני לחיינו!

ועד אז שנהייה
בריאים וחזקים,
שהמלחמות תפסקנה,
החטופים יחזרו
והשפיות והשלווה
תחזורנה למדינתו.

שנה טובה!

עמי