הדפסה

בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל התקיימו לאורך גבול הלבנון כפרים שאוכלוסייתם הייתה מוסלמית ונוצרית.

כל הכפרים האלה נכבשו על ידי צה"ל במסגרת ההשתלטות על הגליל העליון ב"מבצע חירם" שנערך בשלהי מלחמת העצמאות, באוקטובר 1948.

אוכלוסיית כל הכפרים הועזבה מהם.

שנים מהכפרים, נשוא תיעוד זה,  הם  אל מנסורה ואיקרית, שאוכלוסייתם הייתה נוצרית.

הכפרים וסביבתם ברבע האחרון של המאה התשע עשרה

הכפרים וסביבתם בשנות ה-40' של המאה העשרים

הכפרים וסביבתם בעשור הראשון של מדינת ישראל

מיקום הכפרים וסביבתם היום

אלי אתרי שני כפרים אלה הגעתי עם חברי יצחק (פיפ) רותם  (סאסא) בשיטוט באזור גבול לבנון בין קיבוץ סאסא ובין המושבים זרעית ואבן מנחם ביום רביעי 23 ביולי 2025.

אל מנסורה

*

מיקום הכפר וסביבתו בשנות ה-40' של המאה העשרים

אל מנסורה היה כפר קטן שנמצא מצפון להר בירנית בשולי תוואי כביש הצפון המקורי באתר שגובהו 675 מטר מעל פני הים.

 

רוב תושבי הכפר היו נוצרים מארונים שהגיעו אליו בתחילת המאה העשרים מלבנון.

 

מדרום ובסמוך נמצאה כנסיית הכפר, כנסיית מאר חנא.

 

הכפר היה קטן מאוד ואוכלוסייתו לא נכללה במפקדי אוכלוסין שביצעה ממשלת ארץ ישראל המנדטורית.

 

כלכלת אל-מנסֿוּרה התבססה בעיקר על גידול דגנים ומטעים וכן על גידול בעלי-חיים.

 

הכפר הותקף ונכבש באוקטובר 1948 במבצע חירם במסגרת השתלטות צה"ל על הגליל העליון עד גבול לבנון.

 

לאחר כיבושו תושבי הכפר נדרשו לעזוב אותו.

 

חלק עברו ללבנון אך רובם נלקחו הועברו לכפר א-ראמה ומשם חלק עבר בהמשך לחיפה.

 

בפברואר 1949 פנתה הכנסייה המארונית בבקשה רשמית לממשלת ישראל בשם תושבי אל-מנסֿוּרה שיורשו לחזור לבתיהם, אולם הבקשה נדחתה.

 

במשך שנים הוסיפו אנשי הכפר שנשארו בישראל להגיש בקשות חוזרות ונשנות לממשלה שתורשה חזרתם לכפר, אך לשווא.

 

על קרקעות הכפר, כקילומטר ממערב ממנו הוקם בשנת 1966 מושב נטועה. על אדמות הכפר הוקמו גם מושב אלקוש (1949), ההיאחזות נח"ל בירנית (1963) והיישובים הקהילתיים מתת (1979) ואבירים (1980).

 

בתי הכפר נהרסו כליל וגלי האבנים שנותרו מהם נדחקו בערמות לקצה הצפוני של הכפר. במערב האתר עומד לול של מושב נטועה.

 

היום אתר הכפר מגודר ומשמש למרעה בקר.

 

המבנה היחיד שנותר מהכפר הוא הכנסייה שבשנים האחרונות גגה וחלקים מקירותיה קרסו.

*

*

*

*

איקרית

* 

מיקום הכפר מצדו הדרומי של כביש הצפון על גבעה תלולה בגובה כ-660 מ' מעל פני הים של אחת משלוחות הרי הגליל העליון ההררי המערבי ממנה יורדים יובלי נחל בצת.

 

איקרית נמצא כ-8 ק"מ ממזרח לקיבוץ אילון, כ-1.5 ק"מ מדרום מערב למושב שומרה, כ-2.5 ק"מ מדרום לגבול לבנון כ-5 ק"מ מצפון מערב לפסוטה.

 

ההגעה לגבעה בה נמצא הכפר היא בדרך בטון תלולה המטפסת מכיוון כביש הצפון (כביש 889).

הכפר איקרית וסביבתו בשנות ה-40' של המאה העשרים

תושבי הכפר היו נוצרים המשתייכים לכנסייה היוונית קתולית.

 

כמו מהכפר אל מנסורה הכפר הותקף ונכבש באוקטובר 1948 במבצע חירם במסגרת השתלטות צה"ל על הגליל העליון עד גבול לבנון.

 

שבוע לאחר כיבוש הכפר נדרשו אנשי אקרית לעזוב את בתיהם ולעבור לכפר ראמה.

 

אז נאמר להם שהפינוי יוגבל לחמישה-עשר יום בלבד עד אשר מצב הביטחון יאפשר להם לשוב, וכי עליהם לקחת אספקה לתקופה קצרה. ואכן, אנשי אקרית השאירו מאחוריהם את מרבית הרכוש והמזון ומספר ומספר אנשים לשמירה.

 

תושבי איקרית לא הורשו לחזור לכפר וניהלו לאורך השנים מאבק משפטי שלא הצליח.

 

צאצאי עקורי איקרית (דור ראשון ושני) בערך כ-2,000 נפש, מתגוררים בעיקר בחיפה, ראמה וכפר יאסיף ומיעוטם גם בתרשיחא, מעילה ופסוטה. הקהילה ממשיכה לקיים חיי קהילה למרות הביזור הגאוגרפי, בכנסיית הכפר נערכת תפילה בכל שבת ראשונה של החודש, בחגים ובמועדים. צאצאי הכפר מקיימים את החתונות של בני הקהילה בכנסייה וכך גם ההטבלות של התינוקות. חלק נוסף מהפעילות של התושבים הוא הקייטנה השנתית שהפכה למסורת כבר למעלה משני עשורים.

 

מאז אוגוסט 2012 שומרת חבורת הצעירים שהתגבשה במחנות הקיץ על נוכחות רצופה באיקרית, במשמרות של שניים עד עשרה בכל רגע נתון, במעין קומונה אידיאליסטית הם גרים בשני חדרים הצמודים לכנסייה,

 

להרחבה אודות איקרית והמאבק המשפטי לחזרתם ראו בתיעוד ביקור במקום במאי 2020 וראו הכפר איקרית שבגליל העליון ההררי המערבי

*

*

הדרך העולה ממקום בתי הכפר אלי הכנסייה

*

*

מבט מאיקרית לכיוון צפון מערב

מבט מאיקרית צפונה לעבר גבול לבנון

סוף

הביקור בכפרים אלה, היווה גם השלמת מידע ראויה במסגרת המסע אל קהילות הנוצרים הערבים במדינת ישראל ומקומותיהן

תודה פיפ
על השיטוט
ביום זה!