חום הקיץ לא מרתיע אותי לטייל בכלל וברמת הגולן בפרט.

ביום שלישי 22 ביולי 2025 בשעת בוקר יצאתי לטייל עם חברי גיל מועלם, איש רמת הגולן, מדריך ומורה דרך המכיר כל דרך וכל מקום באזורו (ולא רק בו!).

אין זו הפעם הראשונה שאני מטייל עם גיל.

כך הוא כתב בתיעוד הטיול שלו:

"כשעמירם מגיע זו סיבה נהדרת לשוטט, לחזור למקומות שכבר היינו בהם בעבר עם כמה פרטים חדשים, לנסות למצוא מקומות שלא היינו בהם, וכמובן להנות".

את הטיול עשינו בג'יפ. כיוון הטיול מדרום לצפון וחזרה. עברנו ממרכז רמת הגולן לעבר צפונה והמשכנו ועלינו לחרמון.

להלן יובאו מפות קטעי המסלול והצילומים

*

את הבוקר פתחנו עם קפה שחור בעין ידידיה (עין תנוריה) שנמצא על אחד מיובלי נחל גמלא

*

*

*

*

*

*

*

בנחל תנוריה יש מים

*

המשכנו בדרכי עפר צפונה ומזרחה לשמורת עינות פחם, פנינת טבע שופעת מים שיבשה לחלוטין.

*

*

*

אנדרטת גדוד לזכר חללי גדוד 95 במלחמת יום כיפור

חלק גדול מהמסלול היה על שביל הגולן שזה סימונו

*

*

יבש יבש אין מים

המשכנו ונסענו לעבר עיינות חושניה שם המצב היה מעט יותר מעודד, כתמים ירוקים, בוץ ומעט מים.

הסוף בפריחתו בעיינות חושנייה

עדרי הבקר לבשר הם חלק מנוף רמת הגולן

הגענו לעיי הכפר חושניה שבמרכזם המסגד הנטוש

*

*

המשכנו ומצומת הבשן נכנסנו לאתר אנדרטת אור וירושלים לזכרו של יוסף שריג, הקצין והמשורר שנהרג בחושניה בקרבות הבלימה במלחמת יום כיפור.

*

יוסף, בן תקוה ונחום, מראשוני קיבוץ בית-השיטה, נולד ביום כ"ט באדר תש"ד (24.3.1944) בקיבוץ בית-השיטה וגדל שם.

 

הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ ואת לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר התיכון בקיבוץ. הוא היה תלמיד מצטיין והתעניין בשטחים רבים, אך הקדיש עניין מיוחד להיסטוריוזופיה. מטבעו היה נער סקרן וער מאוד לכל המתרחש סביבו. כן היה בעל תפיסה מהירה וכושר ביטוי תמציתי ובהיר. נער חברותי היה וכל רעיו אהבוהו; תמיד היה מקור שמחה לכל מי שהכירו ועם זאת היה נער מופנם ובודד. מילדות הצטיין בנפש עשירה, שהיו בה אופי תקיף ועדינות רבה. הוא גדל במשפחה חמה, שאהבה וריעות שררו בה והיה קשור מאוד להוריו ולאחיו. כישרונו הגדול בתחום המוסיקה נתגלה עוד בילדותו והוא למד לנגן על פסנתר, החל לכתוב פזמונים ומנגינות לחגים במשק ואף הופיע בשירה ובנגינה באירועים שונים. גם בציור ניסה ידו. כבן משק היה חבר בחטיבת בני הקיבוץ ולאחר סיום לימודיו התיכוניים, כשהיה בן שבע-עשרה, יצא לשנת י"ג בתל-אביב ובמסגרת זו ערך את רבעון חטיבת בני הקיבוץ המאוחד "יחדיו".

 

יוסף גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1962 ולפי המסורת במשפחתו התנדב לשרת בחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שסיים קורס מפקדי טנקים, השלים קורס קצינים והשתלם בקורס קציני שריון ובקורס מפקדי פלוגות שריון. הוא היה חייל מעולה וסיים את הקורסים בהצטיינות. מפקדיו מאותה תקופה ציינוהו כמפקד בעל גישה רצינית לתפקידו ויעיל בעבודתו. גם בצבא היה הרוח החיה בכל פעילות חברתית, כתב פזמונים, ניגן ושר במסיבות של היחידה. בכל אשר הלך היה אהוב על חבריו ועל פקודיו.

 

בשנת 1965 השתחרר מהשירות הסדיר ושב למשק. זמן מה עבד בענף הפלחה ולמד בערבים ובשנת 1966 יצא ללמוד מוסיקה במכון "אורנים". אחרי-כן השתלם בתזמור אצל המלחין נועם שריף. כשפרצה מלחמת ששת הימים גויס והשתתף בקרבות בחזית הדרום, ולאחר המלחמה הוענקה לו דרגת סרן. בשנת 1968 סיים את לימודיו ומאז חילק את זמנו בין עבודה במשק לבין פעילות מוסיקלית עניפה ופורייה. הוא לימד מוסיקה בבית-הספר של הקיבוץ ובאולפנים למוסיקה בעין-חרוד ובבית-שאן, ניצח על מקהלת המשק ועל תזמורת הריקודים של בית-השיטה והשתתף במקהלת הקיבוץ המאוחד. באותו זמן כתב שירים, הלחין יצירות רבות וגם כתב מסות פילוסופיות.

 

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס יוסף ונשלח עם יחידתו לרמת הגולן. הוא לחם כמפקד מחלקת טנקים שהדפה את כוחות הסורים ברמת-הגולן, באזור חושניה. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) נפל בקרב והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ בית-השיטה. השאיר אחריו אישה ושני בנים, הורים, שלושה אחים ואחות.

 

לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן והוענק לו "עיטור המופת" על גבורתו בקרב. בתעודת העיטור נאמר: "לאות ולעדות כי רב-סרן שריג יוסף גילה אומץ-לב הראוי לשמש מופת. והרי תיאור המעשה: עם פרוץ הקרבות שימש רס"ן יוסף שריג ז"ל כמפקד פלוגת טנקים, שנלחמה ברמת-הגולן. ב8- באוקטובר 1973, בהובילו את הכוח לעבר קוניטרה, נתקל במארב סורי. למרות שנפגעו מפקדים מכוחותינו וטנקים ניזוקו הצליח רס"ן יוסף שריג ז"ל להדוף את האויב בקור רוח. מאוחר יותר נתקלה פלוגתו בירי טילים מכיוון תל-סקי. רס"ן יוסף שריג כיוון את הטנקים לעמדות נמוכות והצליח להשמיד חלק מנושאי הטילים. ב-10 באוקטובר 1973 הוביל את הגדוד לכיבוש מוצב, שהוחזק על-ידי עשרות טנקי אויב והצליח במשימתו. הוא נהרג למרגלות המוצב, ממארב סורי, ביום רביעי בצהריים, בשעה האחרונה של הדיפת הסורים. בכל פעולותיו גילה אומץ-לב, קור-רוח, כושר-מנהיגות ודבקות במשימה למופת".

 

בעזבונו של יוסף יש שירים רבים, שחלק מהם הוצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בספר בשם "עשרים שירים". ספר תווים מעזבונו יצא לאור בשם "שירת יוסף" ובו 31 יצירות למקהלה, ליחיד ולכלים שונים; תקליט בשם "אחי חזר מן השדה" יצא בהוצאת "הד ארצי" ו"רשות השידור;" בחוברת שהוציא לאור קיבוץ בית-השיטה לזכר בניו שנפלו, כלולים דברים על דמותו ואחדים משיריו; גם החטיבה שלו הוציאה לאור ספר לזכר הנופלים ובו ביוגרפיה של יוסף; בעלון "הקיבוץ" נתפרסמה רשימה על דרכו האמנותית ואחדים משיריו, שירים רבים תורגמו לשפות שונות. המלחינים שלמה יפה מבית-אלפא ויהודה אנגל ממעגן-מיכאל חיברו יצירות מוסיקליות על יסוד שירי יוסף.

 

המקור אתר יזכור של משרד הביטחון

*

*

*

*

*

*

המשכנו ועלינו לרכס חזיקה וירדנו דרומה וטפסנו לתצפית תל שוייך א-סנדיאן במקום בו נמצא מוצב 111.

*

*

*

חזרנו המשכנו צפונה על רכז חזיקה

*

ועלינו טיפסנו להר חוזק

*

*

*

*

  על צמרת אחד מעצי האלון "תפסנו" חיוויאי שנהנה מהבריזה

*

, רכב שעבר במקום גרם לחיוויאי הנחשים לעופף מעלינו

*

*

המשכנו צפונה טיפסנו אל הר אביטל,

מבט מהר אביטל מערבה לעבר הר יוסיפון

מבט מהר אביטל לעבר בקעת קוניטרה

מבט מהר אביטל צפונה לעבר חרמונית

*

*

המשכנו אל יער אודם ודרך מטעי התפוחים והדובדבנים של כפרי הדרוזים

הגענו ליישוב מסעדה אל חלד ממסעדת אל סולטן לארוחת צהרים.

אחר כך המשכנו ועברנו בשטחים החקלאיים הנמצאים ממזרח למסעדה.

התפוחים כמעט בשלים לקטיף

ירדנו אל ברכת רם

הבצורת צימקה את ברכת רם

מבט ממטעי מסעדה לעבר החרמון

*

התחברנו לשביל הגולן ונסענו לאורך הגדה הדרום מזרחית של נחל סער חצינו אותה, עזבנו את הגולן והתחלנו בטיפוס במורדות החרמון.

חלקו העליון היבש של נחל סער המהווה גבול בין רמת הגולן והחרמון 

במג'דל שאמס עלינו למצפור גבעת הצעקות, כוחות משטרה, מג"ב וגדר חדשה מספרים על אירועי השבוע שעבר.

מול גבעת הצעקות

*

מדווחים מהשטח

החלק העליון של מג'דל שאמס

מבט לכיוון מזרח לעבר גבול סוריה על מג'דל שאמס מחלקו העליון של היישוב

*

*

המשכנו בעליה אל השכונה הגבוהה ביותר במג'דל שמס וממנה התחברנו למעלה גולני

 

משם בכביש העולה אל אתר החרמון

התחלת שביל הגולן על מורדות החרמון

מורדות הר ערער

הירידה לנחל ערער

רכבל תחתון באתר החרמון

*

מורדות הר נמנן מעל בקעת מן

שיקום בקעת מן לאחר עזיבת צה"ל את המקום. הברכה יבשה

ירדנו חזרה למג'דל שאמס

*

מבט ממורדות החרמון אל חלקו העליון של מג'דל שמאס

*

חזרנו דרך הכביש דרומה, עצרנו לקפה ומאפה בבוקעתא

*

שעאר וחברו שבבית הקפה שלהם בבוקעתא התארחנו שניאותו להצטלם

את הטיול סיימנו במושב יונתן ונפרדנו לשלום

סוף,

טיול מעניין זה
נמשך שבע וחצי שעות.

היה לנו מעניין!

החום לא הרתיע אותנו.

גם גיל וגם אני
בדיעה
שלמראה הקיץ
ברמת הגולן
יש יופי ייחודי.

נקווה שבשנה הקרובה
הגשמים הרבים
יחזירו
לנחלי הגולן ומעיינותיו
את שפעת המים.

תודה גיל על הטיול,
על ההסברים
ובעיקר על חברות טובה,
נעימה לי חברתך! 

חום הקיץ לא מרתיע אותי לטייל בכלל וברמת הגולן בפרט.

ביום שני 22 ביולי 2025 בשעת ערב הגעתי למושב יונתן.

אבישג מירוני (בת דודה של רוני הבת שלי) אירחה אותי.

*

מושב יונתן נמצא במרכז רמת הגולן 7 ק"מ מהגבול בין ישראל וסוריה,

 

מיקום המושב בגובה של 570 מ' מעל פני הים, סמוך לנחל תנוריה שהוא יובל של נחל גמלא, לעין תנוריה, לעינות פחם ולגלגל רפאים.

 

היישוב נמצא סמוך למושב קשת.

*

היישוב הוקם בשנת 1975  ידי ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, יחד עם ארבעה יישובים נוספים בתגובה לגינוי הציונות באו"ם בשנה זו.

 

היישוב הוקם לזכרו של יונתן רוזנמן הי"ד, לוחם שריון שנפל בגולן למרגלות תל יוסיפון במלחמת יום הכיפורים, ביוזמת אביו אשר רוזנמן וע"י משפחתו וחבריו.

 

חברי הגרעין המייסד היו חבריו לגרעין הנח"ל של יונתן רוזנמן.

 

בתחילה נוסד היישוב באופן זמני בתוך שטחי הקיבוץ מרום גולן, וכשנה אחר כך עבר לתל פארג' ורק בשנת עבר היישוב לאתר הקבע שלו.

 

הגרעין הראשוני עלה כמושבוץ ובהמשך התאגד כ"מושב שיתופי" במסגרת איגוד המושבים של הפועל המזרחי והתבסס בעיקר על חקלאות.

 

בתחילת שנות ה-90 בוצע השלב הראשון של הפרטת המושב השיתופי, אז  התחילה  קליטה של מתיישבים קהילתיים ונבנו 27 בתים בשכונת "עמידר" ע"י משרד השיכון.

 

בשנת 2000 הוקמה האגודה הקהילתית "מתיישבי יונתן" ומתחילת 2009 היא מתנהלת עצמאית, כתאגיד נפרד, עם תקציב ועם מקורות מימון נפרדים.

 

מאז היישוב הולך וגדל שטחי הרחבה הראשונה ובהרחבה השנייה שהחלה בסוף שנת 2016 נבנו בבתים חדשים של מתיישבים שהתקבצו ובאו מקרוב ומרחוק.

 

בשנת 2025 החלה הכשרת הקרקע להרחבה שלישית והיישוב ממשיך לצמוח.

 

כלכלת היישוב מתבססת על מטעי תפוחים, שזיפים, כרמי ענבים להפקת יין בשטחים בקרבתו. ליישוב מטעי מנגו ופסיפלורה בבקעת בית צידה וגידולי שלחין (כותנה, תירס, עגבניות לתעשייה, חיטה ובקיה).

 

ליישוב שטחי מרעה, לולים ורפת גדולה

 

היישוב היה שותף, יחד עם ארבעת היישובים הדתיים האחרים בגולן (רמת מגשימים, אבני איתן, נוב, ואלוני הבשן), בהקמת בית המלון "כינר-גליל" על חוף הכנרת בשטח המועצה האזורית גולן.

 

בהרחבת היישוב מתגוררים גם בעלי מקצועות חופשיים שונים – רופאים, מורים ועוד.

*

להלן מספר צילומי מראות שסיבוב קצר אותו הובילה אבישג במושב ובשטחים שבקרבתו.

חוות הטורבינות בסמוך ליונתן בקרבה לתל פארס

מצפה נחמה

*

מצידית בתצפית

*

*

*

*

*

*

*

סוף,

תודה אבישג
על האירוח
ועל הסיבוב הקצר
גם למדתי
וגם נהניתי לצלם
את שראיתי. 

בשבת 19 ביולי 2025  יצאתי לרכיבת/צילום בירושלים, קרוב למקום מגוריי.

גם הפעם בחרתי לרכוב בירושלים כדי להימנע מנסיעה לעבר תל אביב ועל מנת לחסוך זמן בבוקר הקריר.

הבוקר הקדמתי, קמתי בשעה 04:45 (לא נפלתי מהמיטה) ואחרי שעה, בתחילת הזריחה ב-05:45, יצאתי לרכיבה, סיימתי את הרכיבה כעבור שעתיים וחצי בשעה 08:15.

מזג האוויר היה נפלא, כמעט כל זמן הרכיבה לוותה אותי רוח קיץ נעימה.

גם הפעם רכבתי במסלול הקבוע המוצג במפה, שאורכו 20.6 ק"מ והטיפוס בו 170 מ'.

המסלול, נגד כיוון השעון, עם שינויים קטנים היה על שבילי אופניים, על מדרכות בכבישים ברחובות מרכז העיר שאין בהן תנועת כלי רכב.

הצילומים הרבים המוצגים להלן
הם במקומות שעצרתי לרגע

בדיקת המצלמה
רגע לפני היציאה לדרך

רגע המעבר בין חושך לאור

למרגלות שכונת
גבעת מרדכי

*

*

פסל סולם יעקב

*

למול שכונת הולילנד

קשה להתעלם מצבעי הזריחה המשתקפים בשטח הבנוי

קרוב לארינה

*

פארק המסילה

*

*

הקיוסק בדרך בית לחם

*

מתחם התחנה הראשונה

חזית המבנה ההיסטורי של תחנת הרכבת

מראה הכניסה מבפנים

המקום הקבוע להפסקה קצרה

מול המתחם הסקוטי

*

*

*

מול הר ציון

*

שולי שכונת ימין משה

*

*

*

נקודה ברחוב דוד המלך

בניין י.מ.ק.א

*

*

הפאה הצפונית של מלון המלך דוד

בדרך אל מול
חומת העיר העתיקה 

רחוב אמיל בוטה

*

שכונת נחלת שבעה

*

*

אתנחתא קצרה
בכיכר ציון

*

*

*

*

מתחם עיריית ירושלים

*

*

מול הקצה הצפון מערבי
של העיר העתיקה

*

*

לא ינום ולא יישן שוטר ישראל

קצה רחוב שבטי ישראל

*

*

מתחם בצלאל

*

*

הכנסייה הרוסית
השילוש הקדוש

*

שוק מחנה יהודה

*

*

*

*

קטע רחוב יפו ליד השוק

*

אור מלא בסיום הרכיבה
במקום חניית הרכב

*

סוף,

כמו תמיד
היה לי כיף
לרכוב ולצלם.

שמחתי שהפעם
הקדמתי לצאת לדרך,
זכיתי לרכוב
בבוקר קריר ונעים
ולהתענג על האור
שֶׁזְּמִינָה שעה מוקדמת זאת. 

ברחבי מדינת ישראל מצויים אתרי הנצחה רבים ואחד מהם הוא אתר הנצחה ואנדרטת משמר הגבול.

לאתר זה אליו הגענו נר עמית (שער העמקים) ואני בטיול שקיימנו באזור בו הוא נמצא ביום שני 30 ביוני 2025.

הגענו למקום בשעת צהרים ושם אירח אותנו השוטר דוד שלמה גרשוביץ שנמנה על סגל אחזקת האתר.

*

האתר ההנצחה כולל אנדרטה, מתחם לטקסים ואירועים, מרכז הנצחה, מגדל תצפית וחניון למטיילים.

*

מיקום האנדרטה: גבעה מעל מחלף עירון, צומת  כביש 65 וכביש 574 מול קיבוץ ברקאי ומחלף משמר הגבול.

*

*

המגדל דמוי משולש גדול מבטון יצוק, המזכיר את סמל משמר הגבול (מצודת כ"ח). המשולש קטום בקצהו ומזכיר את החיים שנגדעו.

*

*

את האנדרטה תכנן האדריכל יחיאל ערד והיא נחנכה ב-28 באוקטובר 1980.

 

האנדרטה נבנתה ביוזמת מפקד מג"ב דאז, ניצב צבי בר, להחליף את אנדרטת מג"ב עד לאותה תקופה ששכנה בתוך בסיס ליד קיבוץ אייל.

 

מיקום האנדרטה נבחר בשל קרבתו למשטרת כרכור, בו ישבה פלוגה ב', אחת מפלוגות משמר הגבול שהוקמו בשנת 1951, עוד בטרם הוקם מג"ב באופן רשמי.

 

לאחר הקמת החיל ישבה במקום פלוגה ו' של משמר הגבול והיום יושבת מפקדת מג"ב חוף ליד העיר חריש הסמוכה

 

האנדרטה המקורית מבסיס אייל הועברה בשנת 2014 למתחם אנדרטת מג"ב.

*

האנדרטה מנציחה את נופלי משמר הגבול מאז הקמתו בשנת 1953 ועד היום.

*

קיר הנצחה ובו שמות חללי משמר הגבול מאז הקמתו בשנת 1953. בראש קיר ההנצחה חרוט פסוק מספר ירמיהו ט"ו – "וּנְתַתִּיךָ לָעָם הַזֶּה לְחוֹמַת נְחֹשֶׁת בְּצוּרָה וְנִלְחֲמוּ אֵלַיִךְ וְלֹא יוּכְלוּ לְךָ". הקיר נעודכן ובו מונצחים שוטרי מג"ב והימ"מ שנפלו במלחמת עזה 7/10 (מלחמת חרבות ברזל)

*

במתחם האנדרטה נמצא גם המרכז למורשת משמר הגבול נקרא על שם רב ניצב פנחס קופל ז"ל שהיה המפקד הראשון של משמר הגבול ואחר מפקד משטרת ישראל .

*

*

*

*

*

*

צילום ניר עמית

לפני שעזבנו ניר ביקש להנציח את ביקורי באתר

סוף,

תודה ניר
שמחתי להיענות
להצעתך
לבקר
באתר מרשים זה.

אודה לא הכרתי אותו!

אחד המאפיינים של הטיולים שלי הוא חידוש על היבטיו השונים.

אחד מהיבטי החידוש הוא הגעה לאזור או מקום בו כף רגלי טרם דרכה בו.

כך היה סיבוב אותו הוביל חברי אבס מעוז (גניגר) במזרח עמק יזרעאל וגבעת המורה בצהרי יום שני 14 ביולי 2025.

בסיבוב זה אבס הראה לי אזור ומקומות שמסיבה אינה ברורה טרם הגעתי אליהם כמוצג במפה.

*

הצילומים להלן הם של חלק מההמראות והמקומות אליהם הגענו

שדות העמק

*

*

*

*

*

*

מעיין גדעון

בריכה הבנויה מעל מעיין שכבה שחשף מיי תהום. קוטר הבריכה כ-2 מ' עומק המים 8 מ'

*

תל יפאר
ושמורת בלפוריה

*

*

*

*

*

*

*

שמורת בריכה בלפוריה

מבט לעבר מושב בלפוריה

מבט להרי נצרת
מכיוון בלפוריה

*

גבעת תל עדשים,
הגבעה עליה
התיישבו ראשוני
מושב תל עדשים
והיום נמצא בה
בית העלמין של המושבים
תל עדשים, בלפוריה וכפר גדעון 

*

*

תורשת משה למרגלות תל עדשים

*

תצפית תל עדשים

*

מבט אל אזור התעשייה בעפולה עילית

מבט אל עבר התבור

מבט ממורדות גבעת תל עדשים למושב תל עדשים

מחנה ישראל

*

*

מחנה ישראל היה קומונה של חברי תנועת עזרא יחד עם משפחות נוספות שהתארגנו לקראת חיי קיבוץ.

 

אנשי הקבוצה התיישבו על אדמה שנרכשה על ידי אגודת ישראל בשנת 1925 במקום הנמצא ליד קיבוץ דברת.

 

הקרקע האדמה חולקה ל-300 חלקות שנמכרו ליהודים במזרח אירופה, רובם מהעיר לודז'.

 

בשנת 1925 עלו ארצה 18 משפחות אשר ניסו להקים במקום משק חקלאי. קבוצה זו עזבה את המקום עקב בעיות פרנסה וביטחון. אז הוחלט ליישב במקום גרעיני התיישבות חרדיים ולמקום עלו כשלוש קבוצות של חלוצים. האחרונה שבהן עזבה את המקום בשנת 1938. המתיישבים התפזרו, חלק קטן מהם הצטרף לקיבוצים החילוניים בסביבה, עקב אכזבתם מטיפול מוסדות אגודת ישראל בארץ בהם.

 

המבנה נמסר לנוטרים ממשטרת היישובים העבריים אשר שמרו על קו צינור הנפט כירכוכ-חיפה, שהוצת פעמים במאורעות 1939-1936.

 

הבניין שימש גם בסיס ליציאה של פלוגות הלילה של אורד וינגייט שפעלו נגד הכנופיות באותה תקופה.

 

בתום מלחמת העולם השנייה הוחרם הבניין על ידי ממשלת ארץ ישראל המנדטורית שמסרה אותו לחיל הספר העבר הירדני שעסק במשימות שיטור ושמירת גבולה הצפון מזרחי והצפוני של ארץ ישראל . עם יציאת הבריטיים את הארץ המבנה נעזב.

 

-6 באפריל 1948 הגיעו אליו חברי קיבוץ דברת, שהקימו את הקיבוץ החדש על גבעה קרובה.

 

בסוף שנות ה-90 של המאה העשרים הוקם במקום היישוב קהילתי אחוזת ברק.

 

המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות נטלה את המבנה תחת חסותה, אולם עד היום המבנה נטוש ומוזנח.

*

*

כנסיית בן האלמנה
בכפר ניין

*

*

הכפר נין נמצא מצפון מזרח עפולה, על המורדות הצפוניים של גבעת המורה.

 

הכפר שייך למועצה האזורית בוסתאן אל-מרג.

 

השם "נין" מקורו ביישוב הקדום נעין, ששכן, ככל הנראה, באותו המקום. הכפר נזכר בתלמוד ובברית החדשה.  על המוסרת הנוצרית ישוע ביצע במקום את נס החייאת בן האלמנה:

 

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּלֶךְ אֶל עִיר וּשְׁמָהּ נְעַיֵּן (Ναΐν), וְרַבִּים מִתַּלְמִידָיו הוֹלְכִים אִתּוֹ וַהֲמוֹן עַם רַב. וְיִקְרַב אֶל שַׁעַר הָעִיר, וְהִנֵּה מוֹצִיאִים מֵת, בֵּן יָחִיד לְאִמּוֹ, וְהִיא אַלְמָנָה; וְעִמָּהּ רַבִּים מֵעַם הָעִיר. וְכִרְאוּת אוֹתָהּ הָאָדוֹן, נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר לָהּ: אַל תִּבְכִּי. וַיִּגַּשׁ וְיִגַּע בַּמִּטָּה, וַיַּעַמְדוּ הַנּוֹשְׂאִים. וַיֹּאמֶר: עֶלֶם, אוֹמֵר אֲנִי אֵלֶיךָ, קוֹמָה! וְיִתְעוֹרֵר הַמֵּת וְיִחֵל לְדַבֵּר, וּנְתָנָהוּ לְאִמּוֹ. (הבשורה על־פי לוקאס, פרק ז', פסוקים 11–15)

 

לפיכך הפך המקום קדוש לנוצרים, ובמאה הרביעית לספירה הוקמה בו כנסייה הנקראת "כנסיית בן האלמנה".

 

למקום גם הייתה חשיבות בעיני הצלבנים, לאחר כיבושם את הארץ.

 

הכנסייה שוקמה בשנת 1880 על ידי המסדר הפרנציסקני, והיום שוכנת במרכז הכפר, בסמוך למסגד הכפר, ונשמרת על ידי התושבים בכלל ומשפחה נוצרית בפרט.

*

*

מקום לאכול בו
בעפולה עילית 

*

*

מצפור גבעת המורה

*

*

הכפר דחי

מסגד הכפר דחי

דַּחִי (אֶ-דַּחִי) נמצא על מורדות הצפוניים של גבעת המורה ושייך למועצה אזורית בוסתאן אל-מרג'.

 

היישוב נקרא על שמו של דחיא איבן ח'ליפה אלכלבי, שלפי המסורת המוסלמית היה אחד מרעיו של מוחמד הנביא ובזמן כיבוש הארץ על ידי המוסלמים פיקד על יחידת לוחמים בקרב ירמוך.

 

היישוב הוקם כנראה במאה השמונה עשרה.

 

כיום היישוב מאוכלס בעיקר על ידי חמולת זועביה שמוצאה מעבר הירדן המזרחי ובניה מתגוררים בנצרת ובמספר יישובים הסמוכים אליה י.

מבט מדחי צפונה אל הר תבור

מבט ממורדות גבעת המורה לעבר עפולה

מבט ממורדות גבעת המורה אל הכפר סולם (שונם)

*

סוף, 

תודה אבס
על הסיבוב המעניין
שהובלת אותי בו.
הכרתי מקומות חדשים.
במיוחד נעמה לי השהות איתך.

רכיבת צילום היא אחת ממרכיבי הפעילות השבועית לשימור ולאחזקת הגוף וריענון הנפש.

בזמן האחרון מרבית הרכיבות מתבצעות בסוף השבוע.

ביום שבת 12 ביולי 2025 יצאתי לרכוב בירושלים, קרוב למקום מגוריי. הסיבה לבחירה זו הייתה  על מנת לחסוך זמן בבוקר הקריר בנסיעה לעבר תל אביב.

כמו בפעמים קודמות רכבתי במסלול הקבוע המוצג במפה.

*

מסלול זה מתאים ליכולותיי, ללא אתגרים טכניים, אורך (20 ק"מ) והטיפוס  לגובה (150 מ').

הבוקר השכמתי קום.

התחלתי לרכוב ב-06:15, היה קריר ונעים וסיימתי כשכבר היה חם, מעט לפני  08:30.

רכבתי על שבילי אופניים, על מדרכות. במרכז העיר רכבתי ברחובות שאין בהן תנועת כלי רכב.

ההפתעה" פחות נעימה ברכיבה הייתה החסימות הרבות בהן נתקלתי.

מרבית החסימות היו גדרות של מתחמי עבודות התשתית המסיביות להרחבת רשת הרכבת הקלה בעיר.

לא נורא התגברתי על החסימות, ידעתי איך לעקוף אותן ולחזור למסלול.

כמו בכל רכיבה גם הפעם צלמתי.

הדגש בצילומים להלן הוא כפול:
הצגת משחקי אור וצל בשעת בוקר מוקדמת
והצגת העיר הריקה בשבת מאדם ורכב.

סוף הזריחה
לפני היציאה לדרך
שכונת ניות

*

גן ניות 

*

הדרך החדשה
המקבילה לקו הירוק
מתחת
לשכונת גבעת מרדכי

*

עמק הצבאים

מבט אל שכונת הולילנד

*

*

האזור הסמוך
לגן טכנולוגי מלחה

באמצע סעיף של הקו הירוק

*

*

מבט אל בית צאפפה,
עד 1967 כפר מחולק
היום חלק מירושלים 

*

*

קטע פארק המסילה
החוצה את בית צאפפה 

*

*

*

מתחם התחנה הראשונה

*

*

קצה רחוב בן יהודה
ליד כיכר ציון

*

מגרש הרוסים

*

הדופן הצפונית של בניין עיריית ירושלים

"צו השעה"

קצה הקמפוס החדש של בצלאל

*

המתחם
בין הכניסה
לתחנה המרכזית
ובין הכניסה
לתחנת הרכבת (הכבדה)

*

*

*

*

*

הירידה לעמק המצליבה
מכיוון מוזיאון ישראל

*

מבט על מוזיאון ישראל

מבט אל מנזר המצליבה

סוף

נהניתי לרכוב
וכמובן שגם לצלם.

במחשבה שנייה
רצוי היה
להתחיל את הרכיבה
ביום חם זה כבר
בשעה 05:30,
ואפילו קודם,
וכך לזכות לראות
את הזריחה
וגם לזכות ביותר
זמן רכיבה
במזג אוויר קריר!

ביציאה מהבית כשאני חושב שתהייה לי הזדמנות לצלם, אני לוקח איתי את המצלמה שלי.

כך היה ביום רביעי 9 ביולי 2025.

בצהרי יום זה הזדמנתי לבדיקה במרפאה הנמצאת בשכונת רמת אשכול שבצפון ירושלים.

*

שכונת רמת אשכול נבנתה לאחר מלחמת ששת הימים.

 

בניית השכונה החלה ב-1968, היא השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מעבר לקו הירוק לאחר איחוד העיר.

 

השכונה וכביש "שדרות אשכול" הסמוך לה נקראים על-שם לוי אשכול, ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל.

 

השכונה והכביש נבנו במסגרת תוכנית שכונות הבריח ליצירת רצף התיישבות עברי בין ירושלים המערבית ובין הר הצופים, אשר נותק מהעיר במלחמת העצמאות.

 

לוי אשכול הוא יזם את בנייתה ולכן, בגלל  הצורך לזרז הליכים היא נבנתה בניהול משרד ראש הממשלה. השכונה נבנתה בשיתוף פעולה עם משרד השיכון ועיריית ירושלים.

 

רמת אשכול שימשה דוגמה ומופת תכנוני ואדריכלי לשכונות רבות שנבנו אחריה בירושלים ובמדינת ישראל.

מראש ידעתי שאחרי הבדיקה יהיו לי יותר משעתיים  כדי להגיע למקום אחר בקצה השני של העיר.

החלטתי שכדאי שאנצל שעתיים אלה לצילום.

אחרי הבדיקה התיישבתי בבית קפה קטן הנמצא במרכז המסחרי של השכונה.

*

*

*

אחרי ש"התאוששתי" מהקפה והמאפה, שלפתי את המצלמה וצלמתי ממקום מושבי את העוברים והשבים שראיתי.

אחר כך חשבתי שמן הראוי שגם אשוטט ברגל ואצלם.

צילומי האנשים שמובאים בהמשך, מלמדים על דמותה של השכונה היום ובעצם מעידים על המהפך הדמוגרפי שחל בה מאז בנייתה.

בראשית ימיה של השכונה אוכלוסייתה הייתה של חילונים בני מעמד הביניים ומשפרי דיור.

 

החל מסוף שנות ה-90 של המאה העשרים החלה כניסת אוכלוסייה חרדית לשכונה, בעיקר לחלקה המערבי, הסמוך לשכונת סנהדריה.

 

תהליך ההתחרדות הואץ בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת והתרחש במקביל להתחזקותם של החרדים בעיריית ירושלים.

 

בעת הזו מדיניות העירייה ביחס לשכונה התבטאה בין היתר באישור מזורז להקמתן של מאות מרפסות סוכה בשכונה, אשר לדעת רבים פגעו באופייה של השכונה ובייחודם האדריכלי של בתיה המקוריים.

 

בעקבות כניסת החרדים ורכישת בתים בשכונה, ערך הנדל"ן בשכונה זינק בעשרות אחוזים והשכונה נחשבת כאחת השכונות החרדים היקרות בירושלים.

 

כיום רוב האוכלוסייה בשכונה חרדית ויש בה בה בתי כנסת רבים ואף מוסדות חינוך דתיים.

 

בשכונה מתגוררים גם דתיים לאומיים.

 

בשכונה ישנו מיעוט ניכר של ציבור חילוני בשכונה, וכן כל רחובות השכונה פתוחים בשבתות וחגים.

מראות ממקום הישיבה

*

בית הקפה הסמוך ששימש כרקע

*

*

*

*

*

*

*

*

*

שכנים

*

*

*

*

*

*

שיטוט קצר במרכז המסחרי 

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

בדרך חזרה לרכב 

מבט אחרון למבנה המרפאה שביקרתי בה

סוף,
שמחתי שניצלתי
את הזמן "המבוזבז",
נהניתי מאוד לצלם.

הרחוב הוא
תיאטרון נפלא
ודרך ההתרחשות האנושית בו
ניתן ללמוד
על אופיו של המקום.

שינוי דמותה הדמוגרפית
של שכונת רמת אשכול
הוא ביטוי למהפך
שהתחולל בצפון ירושלים
מאז שנות ה-80'
של המאה הקודמת
ויותר נכון לומר
המהפך שחל בעיר ירושלים!!   

אחד הדברים היפים בטיולים שלי עם חברי ניר עמית (שער העמקים) הוא החידוש.

בכל טיול ניר דואג להראות לי מקום או אזור שאיני מכיר.

כך היה גם בסיום הטיול המשותף שלנו בערב ביום שני  30 ביוני 2025 כשהגענו לקטע נחל סעדיה שבחיפה.

*

קטע נחל סעדיה נמצא בסמוך לצומת ציק פוסט, מתחת לגשר הכביש המוביל לפתח המזרחי של מנהרות הכרמל.

*

*

*

*

*

*

המקום הוא פנינת קסם כפי שניתן ללמוד על הנחל ולהתרשם מיופיו.

*

*

*

*

הסוף במלוא הדרו

*

*

*

זמן מנוחה והתרגעות

*

צלם מוכשר ניר!

סוף,

תודה ניר
שהכרת לי
את פינת חמד זאת,
צלמת
ועזרת לי
להיכנס למים
על מנת
ליהנות מקרירותם
וגם לצאת מהם!  

בשנים האחרונות הצילום שהוא חלק משמעותי בחיי, כרוך בעיקר, אבל לא רק, בטיול מכל סוג.

לדידי הצילום בטיול רכיבה באופניים הוא מטרה נוספת לפעילות הפיזית.

אם אני יוצא לרכוב עם חבר, מתווספת לטיול רכיבה מטרה שלישית והיא מפגש ושיחה.

ביום שבת 5 ביולי 2025 יצאתי עם חברי מיכאל סופר לטיול רכיבה בצפון תל אביב.

כשקבענו שנרכב , מיכאל שאל אותי באיזה מסלול אני מבקש שנדווש.

תשובתי הייתה, מיכאל תקבע המסלול שיתאים לי (מרחק ומאמץ) והעיקר שנזיע ותהיה לי הזדמנות לצלם חלק ממראות הדרך.

כך היה, בשעת בוקר, מעט מאוחרת לעונת הקיץ, יצאנו כמוצג במפה משכונת מגוריו ישגב (הסמוכה לרמת החיל) לסיבוב מעגלי (20 ק"מ).

המסלול עם כיוון השעון

כל שלוש המטרות של הרכיבה הושגו ואת זו שעניינה צילום ניתן לראות בצילומים הבאים.

פורטרט לפתיחה, בין היתר לבדיקת תקינות המצלמה

פארק הירקון

*

*

*

****

*

*

*

גשר מעל כביש סואן

*

*

*

*

בין רידינג ושפך הירקון לים

*

*

אתנחתא על הטיילת
מול חוף תל ברוך

*

*

*

אסף בא לבקר אותנו

*

היי מיכאל, למה אתה לא מביט לצד ימין?

גינת השח מט

גינת השחמט היא גינה הקהילתית ואתר טבע עירוני בנווה אביבים.

 

הגינה, הוקמה בשיתוף פעולה בין תושבי השכונה והעירייה.

 

בגינה התושבים שרכשו פיסת קרקע, מגדלים ירקות, צמחי תבלין ויש בה צמחייה מושכת מאביקים ועצי פרי.

 

בגינה מתקיימות בה פעילויות קהילתיות: פיקניקים, הקרנת סרטים בקיץ, שוק קח-תן וסדנאות.

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

תוצאות הרס
טיל מאיראן
שנפל ברמת אביב

* 

*

*

*

עוד אחת מהגינות
ברמת אביב

*

*

שכונת מעוז אביב

*

*

*

פורטרט לסיום

סוף,
מיכאל תודה
על ההזמנה,
על המסלול שקבעת
והובלת אותי.

כמו תמיד
נהניתי בחברתך!

מדי מספר שבועות ניר עמית (שער העמקים) ואני יוצאים לטייל במשך יום שלם.

מסלול הטיול המשותף שלנו ביום שני 30 ביוני 2025 היה מורכב ממספר קטעים במספר מקומות.

בבוקר, ניר ביקש להראות לי את התוצאות שריפה רמת מנשה בשטח שבין מושב עין העמק בצפון ובין מתחם המועצה האזורית מגידו בדרום, שהתחוללה מספר שבועות קודם לכן ב-17 במאי 2025.

שריפה זו הייתה בשטח גדול ועל מנת לכבות אותה פעלו כ-30 צוותי כיבוי מתחנת עפולה ומתחנות נוספות במחוז הצפון, בסיוע צוותים ממחוז חוף.

 

לכוחות הסיוע הצטרפו גם 8 מטוסי כיבוי, מסוק חוזי, יחידות מתנדבים, צוותי כיבוי מרשות הטבע והגנים (רט״ג) ומקרן קיימת לישראל (קק״ל) וכן ציוד הנדסי כבד ממועצה אזורית מגידו.

 

המאמץ המרכזי התמקד בבלימת חזיתות האש ובהגנה על קיבוץ רמת השופט, שעקב העשן הכבד, תושביו קיבלו הנחייה להסתגר.

 

בזמן השריפה משטרת ישראל סגרה לתנועה את כבישים 66 ו־672 בקטעים הסמוכים לשריפה.

 

כמו כן, פארק נחל השופט ופארק מנשה פונו ממטיילים. עבודות הכיבוי נמשכו מספר שעות.

מראות השטח חקלאי לאחר השריפה.

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

בעקבות השריפה
ערוץ נחל ריחנייה
למרגלות עין העמק
שהיה מכוסה בקנים נחשף,
וניתן להגיע לנחל הזורם 

*

*

*

*

*

*

*

*

צילום ניר עמית

*

*

*

*

התארגנו לארוחת בוקר מאוחרת

*

האם לא כדאי לזכות את ניר בפורטרט?

סוף,
שריפה לעולם
היא אינה תענוג,
תוצאותיה הרסניות,
במקרה הזה
היה בה גם משהו חיובי,
הנגשת ערוץ נחל ריחנייה.

שטחי הבור
של העשב החד שנתי
יתאוששו
בחורף הבא.
מטעי האבוקדו, עצי הברוש
וכרמי הזיתים
שנשרפו אבודים
וחבל!