ביקור מפגש/סיור/צילום ביישובים הכפריים (קיבוצים ומושבים) הוא אחד מהמיזמים בהם אני עוסק לסירוגין מאז פברואר 2020.

 

מטרת המיזם לדעת אודות היישובים, להיחשף לדמותם ולרוחם, להיפגש עם אנשים מעניינים המתגוררים בהם ולהתרשם מפניהם הפיסיים.

 

היוזמה לביקורים היא אקראית ולרוב היא תולדה של השיטה הישראלית "חבר מביא חבר".

 

כך גם הביקור בתל יזרעאל שהוא חלק מהביקור בקבוצת יזרעאל.

 

זה סיפור היוזמה הפעם.

 

שבועיים, לאחר פרוץ מלחמת ה-7 באוקטובר, היא מלחמת עזה הארורה, הכרתי את אחאב בקר בחמ"ל דרום של ארגון "אחים לנשק" בבית קמה.

 

הוא נמנה על צוות קטן של משימות מיוחדות יחד עם חברי ניר עמית.

 

בשיחה התברר שיש לנו מכנה משותף והוא ידיעת הארץ.

 

נולד 1965 בקבוצת יזרעאל.

 

גדל והתבגר בעמק, לדבריו "היפה בעולם".

 

קרוי על שם אחאב מלך ישראל.

 

למד בבית הספר בעין חרוד.

 

שירת בצנחנים.

 

למד לתואר ראשון ושני במנהל עסקים.

 

במהלך השנים עסק בהדרכה, חינוך א פורמלי, ניהול מכללות וארגונים העוסקים בהדרכה.

 

מאז 2020 הוא מורה דרך מוסמך משרד התיירות  ומדריך טיולים תו תקן משרד החינוך.

 

אחאב מתמחה בטיולים ברגל ומסעות (טרקים) בארץ ובחו"ל.  מוביל קבוצות הליכה על שביל ישראל.

 

פעיל סביבה ב"שומרי הגבעות והשטחים הפתוחים נס ציונה".

 

כותב להנאתו על העולם ועל החיים.

 

לדבריו, פשוט צועד בשביל!

לאחר מספר שבועות שהכרתי את אחאב, הוא פנה והיציע שנבקר בקבוצת יזרעאל, שבה כאמור נולד וגדל.

 

הסכמתי בלי להסס וקבענו מועד.

 

הצעתו הייתה שתחילת הביקור יהיה בתל יזרעאל.

 

כך היה!

 

ביום ראשון 17 במרס 2024 בשעת בוקר התכנסנו בתל יזרעאל ושם פגשנו את אחאב בקר ורעייתו אשרת.

 

היינו קבוצה שכללה את חבריי לטיולים שהגיעו מקרוב ומרחוק והם: אסתר ויצחק (פיפ) רותם (סאסא), ענת ואמיר יגאל (מעלה גמלא), עדית חגי ומאיר רזניק (עין השופט), ניר עמית (שער העמקים), רפי רגב (הוד השרון), גדעון ביגר (ירושלים) ואיציק שוויקי ואני (מבשרת ציון).

 

ירדנו לתצפית ושמענו הסברים מפורטים מאחאב.

 

המשכנו ונסענו לעין יזרעאל ואחר כך עלינו על מדרון התל לראות שרידי גת מופלאה.

 

עלינו חזרה ונכנסנו לשערי קבוצת יזרעאל ועל הביקור בה יפורסם תיעוד נפרד.

תל יזרעאל נמצא
על-גבי
השלוחה הצפונית מערבית
של הגלבוע

גובה התל  116
מ' מעל פני הים

 התצפית מהתל

כיווני התצפית:
מזרח אל בית-שאן
צפון לגבעת המורה
ולרמות יששכר,
דרום לאזור מגידו
ובקעת עין-גנים (ג'נין).

יזרעאל אינה נזכרת במקורות החיצוניים של תקופת המקרא, אך הידיעות עליה במקרא הן רבות.

 

האזכור הראשון של העיר במקרא מופיע בספר יהושע בתקופת התנחלות השבטים, והיא נכללה בתחומו של שבט יששכר: "לְיִשַּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי…וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה…" (יהושע, י"ט, 17 -19)

 

עדות למעמדה החשוב של העיר היא העובדה כי שאול בחר בעין יזרעאל אשר לרגלי התל, כדי למקם את בסיסו ללחימה בפלשתים: "וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-כָּל-מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים בָּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל" (שמואל א', כ"ט, א')

 

המקום נזכר גם במעשה המלכתו של איש בושת בן שאול על ידי אבנר בן נר: "וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל-הַגִּלְעָד וְאֶל-הָאֲשׁוּרִי וְאֶל-יִזְרְעֶאל וְעַל-אֶפְרַיִם וְעַל-בִּנְיָמִן וְעַל-יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה" (שמואל ב', ב', ט') 

 

מאוחר יותר, גדלה העיר והיא נכללה במחוזו החמישי של שלמה המלך. חשיבותה הכלכלית של העיר עלתה, ככל הנראה עקב סמיכותה לצומת דרכים מרכזי בעת העתיקה, וכתוצאה מכך נקרא העמק כולו על שמה.

 

יזרעאל עלתה לגדולה בימי בית עמרי. המלך אחאב בן עמרי הפך אותה לבירת החורף שלו, כנראה בגלל האקלים הנוח ששורר כאן בעונה זו.

 

ביזרעאל התרחש המעשה בכרמו של נבות היזרעאלי. נבות סירב למכור לאחאב את כרמו, שהיה סמוך לארמון המלך. אחאב אמנם כעס, אך פעל על פי החוק והניח לנבות. אבל המלכה איזבל, אשתו הצידונית של אחאב, לא ויתרה. היא ערכה משפט מבוים שבו האשימה את נבות בכך שחילל את המלך ואת אלוהים, וגזרה עליו גזר דין מוות. הכרם עבר לרשות אחאב. כאן נכנס לתמונה אליהו הנביא. הוא הבטיח לאחאב, לאיזבל ולבני ביתם סוף רע

כרם נבות שחמד אחאב
הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ!

מלאכים א' פרק כ"א 

א וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל–אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן. ב וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל-נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ וִיהִי-לִי לְגַן-יָרָק, כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו, כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ; אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, אֶתְּנָה-לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה.  ג וַיֹּאמֶר נָבוֹת, אֶל-אַחְאָב:  חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה, מִתִּתִּי אֶת-נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ.  ד וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל-בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, וַיֹּאמֶר, לֹא-אֶתֵּן לְךָ אֶת-נַחֲלַת אֲבוֹתָי; וַיִּשְׁכַּב, עַל-מִטָּתוֹ, וַיַּסֵּב אֶת-פָּנָיו, וְלֹא-אָכַל לָחֶם.  ה וַתָּבֹא אֵלָיו, אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ; וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, מַה-זֶּה רוּחֲךָ סָרָה, וְאֵינְךָ, אֹכֵל לָחֶם.  ו וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ, כִּי-אֲדַבֵּר אֶל-נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה-לִּי אֶת-כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף, אוֹ אִם-חָפֵץ אַתָּה, אֶתְּנָה-לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו; וַיֹּאמֶר, לֹא-אֶתֵּן לְךָ אֶת-כַּרְמִי.  ז וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, אַתָּה, עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל-יִשְׂרָאֵל; קוּם אֱכָל-לֶחֶם, וְיִטַב לִבֶּךָ–אֲנִי אֶתֵּן לְךָ, אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי.  ח וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב, וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ; וַתִּשְׁלַח הספרים סְפָרִים, אֶל-הַזְּקֵנִים וְאֶל-הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ, הַיֹּשְׁבִים, אֶת-נָבוֹת.  ט וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים, לֵאמֹר:  קִרְאוּ-צוֹם, וְהֹשִׁיבוּ אֶת-נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם.  י וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, נֶגְדּוֹ, וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר, בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ, וְיָמֹת.  יא וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים, אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ, כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם, אִיזָבֶל–כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים, אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם.  יב קָרְאוּ, צוֹם; וְהֹשִׁיבוּ אֶת-נָבוֹת, בְּרֹאשׁ הָעָם.  יג וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ, וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת-נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר, בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר, וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת.  יד וַיִּשְׁלְחוּ, אֶל-אִיזֶבֶל לֵאמֹר:  סֻקַּל נָבוֹת, וַיָּמֹת.  טו וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל, כִּי-סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת; וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל-אַחְאָב, קוּם רֵשׁ אֶת-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת-לְךָ בְכֶסֶף–כִּי אֵין נָבוֹת חַי, כִּי-מֵת.  טז וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב, כִּי מֵת נָבוֹת; וַיָּקָם אַחְאָב, לָרֶדֶת אֶל-כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי–לְרִשְׁתּוֹ.  יז וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי, לֵאמֹר.  יח קוּם רֵד, לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל–אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת, אֲשֶׁר-יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ.  יט וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת-דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמְךָ גַּם-אָתָּה.  כ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל-אֵלִיָּהוּ, הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי; וַיֹּאמֶר מָצָאתִי–יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה.  כא הִנְנִי מֵבִי אֵלֶיךָ רָעָה, וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ; וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר, וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל.  כב וְנָתַתִּי אֶת-בֵּיתְךָ, כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, וּכְבֵית, בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה:  אֶל-הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ, וַתַּחֲטִא אֶת-יִשְׂרָאֵל.  כג וְגַם-לְאִיזֶבֶל–דִּבֶּר יְהוָה, לֵאמֹר:  הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת-אִיזֶבֶל, בְּחֵל יִזְרְעֶאל.  כד הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים; וְהַמֵּת, בַּשָּׂדֶה, יֹאכְלוּ, עוֹף הַשָּׁמָיִם.  כה רַק, לֹא-הָיָה כְאַחְאָב, אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה–אֲשֶׁר-הֵסַתָּה אֹתוֹ, אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ.  כו וַיַּתְעֵב מְאֹד, לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים–כְּכֹל, אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  {פ}

מרד יהוא 

מלאכים ב' פרק ט' 16 -34

טז וַיִּרְכַּב יֵהוּא וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה, כִּי יוֹרָם שֹׁכֵב שָׁמָּה; וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה, יָרַד לִרְאוֹת אֶת-יוֹרָם.  יז וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל-הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל, וַיַּרְא אֶת-שִׁפְעַת יֵהוּא בְּבֹאוֹ, וַיֹּאמֶר, שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה; וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם, קַח רַכָּב וּשְׁלַח לִקְרָאתָם–וְיֹאמַר הֲשָׁלוֹם.  יח וַיֵּלֶךְ רֹכֵב הַסּוּס לִקְרָאתוֹ, וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ הֲשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה-לְּךָ וּלְשָׁלוֹם, סֹב אֶל-אַחֲרָי; וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר, בָּא-הַמַּלְאָךְ עַד-הֵם וְלֹא-שָׁב.  יט וַיִּשְׁלַח, רֹכֵב סוּס שֵׁנִי, וַיָּבֹא אֲלֵהֶם, וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם; וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה-לְּךָ וּלְשָׁלוֹם, סֹב אֶל-אַחֲרָי.  כ וַיַגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר, בָּא עַד-אֲלֵיהֶם וְלֹא-שָׁב; וְהַמִּנְהָג, כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן-נִמְשִׁי–כִּי בְשִׁגָּעוֹן, יִנְהָג.  כא וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם אֱסֹר, וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ; וַיֵּצֵא יְהוֹרָם מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַאֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה אִישׁ בְּרִכְבּוֹ, וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יֵהוּא, וַיִּמְצָאֻהוּ, בְּחֶלְקַת נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי.  כב וַיְהִי, כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת-יֵהוּא, וַיֹּאמֶר, הֲשָׁלוֹם יֵהוּא; וַיֹּאמֶר, מָה הַשָּׁלוֹם–עַד-זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ, הָרַבִּים.  כג וַיַּהֲפֹךְ יְהוֹרָם יָדָיו, וַיָּנֹס; וַיֹּאמֶר אֶל-אֲחַזְיָהוּ, מִרְמָה אֲחַזְיָה.  כד וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת, וַיַּךְ אֶת-יְהוֹרָם בֵּין זְרֹעָיו, וַיֵּצֵא הַחֵצִי, מִלִּבּוֹ; וַיִּכְרַע, בְּרִכְבּוֹ.  כה וַיֹּאמֶר, אֶל-בִּדְקַר שָׁלִשֹׁה, שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ, בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי:  כִּי-זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה, אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו, וַיהוָה נָשָׂא עָלָיו, אֶת-הַמַּשָּׂא הַזֶּה.  כו אִם-לֹא אֶת-דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת-דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ, נְאֻם-יְהוָה, וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת, נְאֻם-יְהוָה; וְעַתָּה, שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה–כִּדְבַר יְהוָה.  כז וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, רָאָה, וַיָּנָס, דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן; וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא, וַיֹּאמֶר גַּם-אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל-הַמֶּרְכָּבָה בְּמַעֲלֵה-גוּר אֲשֶׁר אֶת-יִבְלְעָם, וַיָּנָס מְגִדּוֹ, וַיָּמָת שָׁם.  כח וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו, יְרוּשָׁלְָמָה; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ עִם-אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד.  כט וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְיוֹרָם בֶּן-אַחְאָב, מָלַךְ אֲחַזְיָה, עַל-יְהוּדָה.  ל וַיָּבוֹא יֵהוּא, יִזְרְעֶאלָה; וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה, וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת-רֹאשָׁהּ, וַתַּשְׁקֵף, בְּעַד הַחַלּוֹן.  לא וְיֵהוּא, בָּא בַשָּׁעַר; וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם, זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו.  לב וַיִּשָּׂא פָנָיו, אֶל-הַחַלּוֹן, וַיֹּאמֶר, מִי אִתִּי מִי; וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו, שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים.  לג וַיֹּאמֶר שמטהו שִׁמְטוּהָ, וַיִּשְׁמְטוּהָ; וַיִּז מִדָּמָהּ אֶל-הַקִּיר וְאֶל-הַסּוּסִים, וַיִּרְמְסֶנָּה.  לד וַיָּבֹא, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ; וַיֹּאמֶר, פִּקְדוּ-נָא אֶת-הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ–כִּי בַת-מֶלֶךְ, הִיא.  לה וַיֵּלְכוּ, לְקָבְרָהּ; וְלֹא-מָצְאוּ בָהּ, כִּי אִם-הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם–וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם.  לו וַיָּשֻׁבוּ, וַיַּגִּידוּ לוֹ, וַיֹּאמֶר דְּבַר-יְהוָה הוּא, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד-עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר:  בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת-בְּשַׂר אִיזָבֶל.  לז והית וְהָיְתָה נִבְלַת אִיזֶבֶל, כְּדֹמֶן עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה–בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל:  אֲשֶׁר לֹא-יֹאמְרוּ, זֹאת אִיזָבֶל.

עוד נזכר כי המלך יורם בא ליזרעאל כדי להירפא, וייתכן כי המקום שימש כאתר הבראה: "וַיָּשָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן-הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בָּרָמָה בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת-חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַאֲחַזְיָהוּ בֶן-יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹת אֶת-יוֹרָם בֶּן-אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי-חֹלֶה הוּא" (מלכים ב', ח', י"ט)

 

נבואתו של אליהו התקיימה במלואה כאשר מרד יהוא ביהורם ורצח לא רק את המלך יהורם ואת איזבל אמו, אלא גם את בני משפחת המלך, גדוליו, מיודעיו וכוהניו, עד בלתי השאיר לו שריד (מלכים ב י, יא).

 

לאחר תקופת הזוהר של בית עמרי ירדה יזרעאל מגדולתה. נראה כי העיר חרבה בכיבושיו של המלך האשורי תגלת פלאסר השלישי (732 לפני הספירה).

מאז 2012 חופרת במדרגת הקרקע שמעל למעיין משלחת חפירות יזרעאל בראשותה של ד"ר נורמה פרנקלין.

 

בסקר מקדים גילתה המשלחת בשטח המשתרע על פני 3.5 קמ"ר מסביב לתל 25 מערות קבורה, 35 קברים חצובים בסלע, 57 מתקנים חקלאיים וממצאים רבים נוספים.

 

בחפירות נחשף יקב מתקופת המקרא, המשתלב היטב בסיפור המקראי על יקב נבות.

בתקופה ההלנסטית נבנתה העיר ואוכלסה מחדשת.

 

בתקופה הביזנטית מזכיר אוסביוס את יזרעאל ככפר גדול בין סקיתופוליס (בית שאן) ובין לגיו (מגידו).

 

יזרעאל נזכרת שוב במקורות בראשית המאה הרביעית לספירה: אבסביוס, באונומסטיקון, תיאר אותה כ"כפר מפורסם ביותר בעמק הגדול".

 

בתיאורו של הנוסע מבורדו מצוין ש-Stradella נמצאת 12 מילים מסקיתופוליס (בית-שאן) ועוד 10 מילים ממקסימיאנופוליס (לגיו-לג'ון).

 

שמה של יזרעאל בימי הצלבנים היה Parvum Gerinum.

 

בשנת 1170 מספר בנימין מטודלה ש"זרעין היא יזרעאל ושם מעיין גדול ובה יהודה אחד והוא צבע".

 

אשתורי הפרחי, בספרו "כפתור ופרח" מראשית המאה הארבע עשרה  קובע אף הוא אותו הזיהוי: "נחזור לבית-שאן, למערבו ביושר בשעה וחצי הוא יזרעאל של יששכר וקורין לו זרעין".

 

יזרעאל נזכרת בדברי אולי צ'לבי, הנוסע התורכי במחצית השנייה של המאה ה-17.

 

א' דאפפר מספר על יהודים המצויים בה ומתפרנסים על השוד "לא פחות מאשר הערבים".

 

במחצית השנייה הראשונה של המאה התשע עשרה הזכיר אף א' רובינסון את יזרעאל פעמים רבות. הוא מצא במקום כעשרים בתים, מגדל רבוע של ח'אן (ח'אן זה התקיים עד מלחמת השחרור) ושרידים עתיקים: סרקופג, כותרות, שברי עמודים וכו'.

 

בשנת 1830 הושיב אבראהים פאשא בכפר משפחות מצריות שקיבלו כ־25,000 דונם לחקלאות.

 

בשנת 1858 השתלטו במרמה על רוב אדמות הכפר בני חמולת "עבד אל־האדי" מהכפר עראבה שבשומרון והושיבו במקום אריסים מכפרם.

במאה התשע עשרה  זירעין נכלל בתחומי סנג'ק שכם (מחוז שכם) והיה חלק מק'דא (נפה) חארתה אש-שמליה.

במחצית השנייה של שנות ה-30' במאה העשרים, בתקופת המאורעות התנכלו בני הכפר לתחבורה היהודית באזור ולכפרי העמק.

 

על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שטחי אדמותיו היו 23,920 דונם ובשנת 1945 מנה 1,420 נפשות.

את מי השתייה לכפר סיפק מעיין עין יזרעאל שהורחב ושופץ על ידי ממשלת ארץ ישראל המנדטורית

בתחילת מלחמת העצמאות התבססה בזירעין יחידה צבאית של צבא ההצלה שהטרידה באש את התחבורה היהודית ואת יישובי עמק חרוד. הנשים והילדים פונו והכפר כולו הפך למשלט מבוצר של אנשי הכנופיות.

 

קרבתו של הכפר לכביש ועליונותו הטופוגרפית היוותה איום קשה על היישובים. התנועה בכביש העמק התנהלה בכלי רכב משוריינים.

 

ב-21 באפריל 1948 נכשל הניסיון הראשון של כוח מ"גדוד העמק" (הגדוד הראשון) מחטיבת יפתח של הפלמ"ח בשיתוף תגבורת מגולני ואלכסנדרוני לכבוש את הכפר.

 

בליל ה־28/29 במאי כבש כוח של חטיבת גולני את זירעין בקרב קל יחסית, והדף את התקפת הנגד שבאה מכיוון ג'נין למחרת.

 

ב-10 ביולי, עם תום ההפוגה הראשונה, פלש כוח עירקי שחנה בג'נין וכבש תוך שעות אחדות חלקים ניכרים מהגלבוע ואת דרום עמק יזרעאל. רק בזרעין נחסם השריון העירקי. במאמץ עילאי, בלילה האחרון שלפני ההפוגה השנייה, עלו בני יישובי העמק אל פסגות הגלבוע וקבעו בכך את גבולה של ישראל בהר.

 

ב-20 באוגוסט 1948, מספר שבועות לאחר מכן, על אדמות הכפר הקימו משוחררי הפלמ"ח שלחמו בזירעין את קיבוץ יזרעאל.

בראשית שנות ה־50 פעלה במקום מעברה בשם מעברת זרעים (זרעין)

מי עין יזרעאל מתנקזים בתעלה אל מרכז החורשה ויוצרים בריכה של מים צלולים.

 

המעיין עצמו נובע מתוך נקבה שנמצאת מעט מדרום לחורשה ונחצבה בתקופת המנדט הבריטי כדי להגביר את שפיעת המים.

 

בעבר אפשר היה לזחול בנקבה, אך כעת פתחי הנקבות מכוסים בסבכות.

 

בעבר זרמו מי המעיין אל הערוץ הקטן של נחל נבות, שנשפך אל נחל חרוד, כ-800 מ' מהמעיין. קק"ל נטעה לאורך הערוץ עצי בוסתן.

 

בתוך בנייני הכפר הנטוש וביניהם נתגלו שרידים מרובים. במיוחד יש לציין את שרידי הכנסייה הצלבנית הבנויה באבני גזית עשויות גיר.

 

נראה שהכנסייה נבנתה על-גבי כנסייה קודמת מן התקופה הביזנטית.

 

נוסף לאלה נמצאו מפוזרים בין בתי הכפר שרידים ארכיטקטוניים מרובים: שברי עמודים, כותרות, ביניהן כותרת "יונית" המעובדת באופן גס ביותר (תמונה א'), משקופים וספים.

 

צפונית-מזרחית לכנסיה הצלבנית נתגלו רצפות פסיפס עשויות באבנים לבנות גדולות, אולי אף אלה שרידי כנסייה. על אחת האבנים נחקקה בתקופה מאוחרת כתובת בערבית.

 

בתל נמצאו חרסים מתקופת הברזל ועד התקופה הערבית ולא נמצאו בה חרסים מלפני תקופת הברזל המזוהה עם ההתנחלות הישראלית.

 

על השרידים הארכיאולוגים שנמצאו בתל ראו אתר 7 בסקר ישראל מפת עין חרוד  וגם ממצאים ארכיאולוגיים מרתקים מיזרעאל הקדומה

סוף,

הביקור במקום
היה מעניין.

 

למדנו מעט,
היסטוריה, גיאוגרפיה
וארכיאולוגיה.

מראות הנוף מרהיבים
ובמיוחד בעונה זו.

תודה אחאב
על ההובלה
ועל ההסברים.

תיעוד הביקור
בקבוצת יזרעאל
יובא בהמשך.