הדפסה

ישנם טיולים בהם אנו עוברים במקומות ששינו את פניהם ואת דמותם ולכן, מעניין ללמוד על עברם.

כך היה בטיול שניר עמית ואני בגליל התחתון המזרחי שהתקיים ביום שני 22 בינואר 2024.

בחלקו הראשון של הטיול עברנו ביער לביא שנטעה הקרן הקיימת לישראל.

*

ציר הסיבוב בשטח

יער לביא "יער צעיר" מאוד במונחי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

 

כמו רבים מיערות שנטעה קק"ל בימיה הראשונים של המדינה, יער לביא קיים פחות משבעה עשורים.

*

*

קודם שניטע, במרכז שטחו של יער לביא נמצא הכפר הערבי לוביה.

 

הכפר לוביה התקיים עד מלחמת העצמאות, הוא נכבש ב"קרבות עשרת הימים" ביולי 1948

עיי הכפר לוביה בתוך היער

באזור הכפר לוביה כמו כל רמות הגליל התחתון המזרחי היו חשופים ולא היו בהם "יערות" בזמן הקמת המדינה ועוד לפניו.

 

היום יער לביא, שיותר נכון לקרוא לו "חורש לביא", הוא מוקד טיול, נופש, מחנאות וספורט.

 

בנוסף ליער, על אדמות הכפר לוביה הוקמו קיבוץ לביא (1949), היישוב הקהילתי גבעת אבני (1991).

 

להלן סיפורו של המקום וצילומים מדמותו היום כפי שקלטה עדשת המצלמה בסיבוב באזור.

*

צילום קיץ 2023

יער לביא

יער לביא משתרע על פני כ-3,000 דונם במדרונות הבזלת שממזרח למחלף גולני.

 

היער ניטע על ידי קרן הקיימת ובשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים.

 

ביער ניטעו אז עצי מחט, בעיקר אורן ירושלים, ברוש מצוי ואורן ברוטיה. במקומות הנמוכים יותר, בשולי הגבעות, ניטעו גם איקליפטוסים.

 

יערני קק"ל הותירו חלקות של עצי זית ומשוכות צבר שנותרו מהכפר הערבי לוביה.

 

קק"ל הכשירה ביער חניון מרכזי לבילוי בחיק הטבע ועוד שני חניונים.

 

סמוך לכניסה המערבית של היער נמצאים המשרדים האזוריים של קק"ל, משתלה ומרכז נטיעות.

 

בלב היער מפעילה קק"ל מרכז שדה לבני נוער ובו מתקיימות מחנות קיץ של תנועות הנוער.

 

היער והחניונים הוקמו בסיוע תורמים מהקהילות היהודיות בדרום-אפריקה ובארצות הברית.

*

העיירה לביא
מזמן המשנה והתלמוד

 

יער לביא ניטע במקום בו נמצא עד קיץ 1948 הכפר הערבי הגדול לוביה

 

השם לוביה הוא גלגול של השם העברי "לביא", שמה של עיירה יהודית בתקופת המשנה והתלמוד

 

העיירה לביא נמצאה באמצע הדרך בין טבריה לציפורי, במקום שבו נמצא כיום היער, כחצי קילומטר ממערב לשולי היישוב גבעת אבני.

 

התלמוד מזכיר פעמים אחדות פונדק דרכים "פונדק דלוי" שפעל במקום ושירת את העוברים בדרך מעכו לטבריה. באחד המקרים מסופר על עיגול גבינה שנמצא בפונדק זה ועל פי שנכתב ניתן היה לאכול ממנו משום שני דברים: "משום מציאה ומשום רוב מהלכי דרכים", כלומר, משום שרוב עוברי האורח היו יהודים, סביר שיהיה כשר (שקלים ז', ב').

העיירה לביא וסביבתה בתקופת המשנה התלמוד

בחפירה ארכאולוגית שנערכה בשטח הכפר בשנת 2006, נחשפו שרידי יישוב שהתקיים ברציפות מהתקופה ההלניסטית בארץ ישראל ועד המאה החמישית.

 

הכפר יושב שוב החל מהתקופה הצלבנית בארץ ישראל ובו חנו גייסות הצבא הצלבני ביולי 1187 בערב שלפני קרב קרני חיטין.

הכפר לוביה
במאה התשע עשרה

באפריל 1799 נערך סמוך לכפר קרב בין הצבא הצרפתי לבין כוחות ערביים כחלק ממסע נפוליאון בארץ ישראל.

 

במהלך המאה התשע עשרה נזכר הכפר בתיאורי נוסעים וחוקרים שהגיעו לארץ ישראל מאירופה.

 

בתחילת המאה התשע עשרה ביקר בכפר הסופר האנגלי ג'יימס סילק בקינגהאם, ותיאר אותו ככפר גדול השוכן בראש גבעה רמה.

 

הכפר מוזכר גם ביומניו של הנוסע השווייצרי יוהאן לודוויג בורקהרדט.

 

החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון עבר בכפר בשנת 1838 וכתב שהוא ניזוק קשה מרעידת האדמה שפקדה את האזור שנה קודם לכן וגבתה את חייהם של 143 מתושביו.

 

בשנות ה-70' של המאה התשע עשרה אנשי הסקר של הקרן לחקירת ארץ ישראל (P.E.F) תיארו את לוביה כפר הבנוי מאבן בראש גבעת אבן גיר שמסביב לו נראו אדמות עיבוד וכרמי זיתים מטעי תאנים ובכפר נמצאו בורות מים. אוכלוסיית הכפר מנתה בין 400 ל-700 תושבים.

 

החוקר צרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר ב-1875 וכתב: "בכפר 700 תושבים… ויש במקום שרידים של כנסייה.

הכפר לוביה וסביבתו על פי מפות P.E.F

הכפר לוביה, הגדול מבין כפר קד'א (נפת) טבריה בסנג'ק (מחוז) עכו בווליאת (פלך) צידון בשלהי המאה התשע עשרה המקור: יהושוע בן-אריה, ועמירם אורן (1985) ישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני. בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352

הכפר לוביה
בתקופת השלטון הבריטי

הדרך המרכזית בכפר

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר מנהלית לנפת טבריה והיה הכפר הגדול באוכלוסייתו בה.

 

בכפר התגוררו מספר משפחות עשירות, הודות לאדמה הטובה וריבוי המים. אולם התושבים היו מסוכסכים ביניהם, והכפר היה ידוע בריבוי של מקרי אלימות וגנבות.

 

המשטרה הבריטית הקימה במקום באמצע שנות ה-20 תחנת משטרה והגלתה מהכפר אנשים שהיו חשודים כעושי מהומות.

 

במפקד האוכלוסין של 1922 שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, מנתה אוכלוסיית הכפר 1,712 תושבים, רובם מוסלמים, אך גרו במקום גם מספר נוצרים ודרוזים.

 

במפקד 1931 גדלה האוכלוסייה ל-1,849 תושבים אשר שכנו ב-405 בתים.

 

על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 נאמדה בו אוכלוסייה בת 2,350 תושבים, ושטח אדמותיו היה 39,629 דונם טורקי, מתוכם 1,051 דונם בבעלות יהודית ו-5,683 דונם בבעלות ציבורית.

הכפר לוביה וסביבתו בראשית שנות ה-40' של המאה העשרים

הכפר לוביה וסביבתו הקרובה במחצית שנות ה-40' של המאה העשרים

עיי הכפר לוביה

לוביה כפר עוין 

הכפר לוביה היה עוין להתיישבות היהודית סביבו.

 

תושביו התנכלו למתיישבים היהודים במושבה סג'רה (אילנייה) כבר בשנותיה הראשונות.

 

בשנת 1913 נרצח שומר בסג'רה והמשטרה עצרה שני נאשמים ברצח מלוביה.

 

בספטמבר 1936, בחודשים הראשונים של המרד הערבי הגדול, עצרו הבריטים 26 מתושבי הכפר כחשודים בסיוע לכנופיות.

 

ב-2 באוקטובר 1938. באסון שמכונה מאז ועד היום "הטבח בטבריה", נכנסו ערבים לשכונת קריית שמואל בעיר ורצחו 19 איש, ובהם 11 ילדים. את ההתקפה ביצעו חמושים כפריים, בעיקר מהכפר לוביה

 

ב-15 ביוני 1939 הותקפה מכונית נוטרים ליד לוביה והנוטר בנימין קירשון נהרג. בתגובה ביצעה ב-20 ביוני 1939 חוליית ההגנה (כנראה שלא אושרה על ידי מפקדת ההגנה) פעולת תגמול בלוביה בה נהרגו מספר גברים ונשים שלא היו קשורים לכנופיות.

 

עם פרוץ מלחמת העצמאות החלו ערביי לוביה להטריד את המכוניות היהודיות בדרך לטבריה.

 

ב־24 בפברואר 1948 הניחו ערביי לוביה מארב על הכביש ופתחו באש על אוטובוס אגד ועל טנדר פתוח של נוטרים. התפתח קרב שבו היו מעורבים גם חיילים ערביים מחיל הספר העבר-ירדני, ובהמשך כוח של הצבא הבריטי. בקרב נהרגו שני נוטרים. לאחר מכן נחסם הכביש לתנועה בכלי רכב בלתי ממוגנים, והתנועה היהודית הופנתה לכביש יבנאל – כנרת.

*

"החשבון"
עם הכפר לוביה
במלחמת העצמאות

הכפר לוביה וסביבתו במלחמת העצמאות

ב-9 ביוני 1948,בתחילת ההפוגה הראשונה, הוחלט לתקוף את הכפר לוביה.

 

להתקפה הוקצו שתי פלוגות חי"ר מגדוד דרור של חטיבת גולני (גדוד 14 שנבנה על גרעין החי"ש הוותיק ממשקי עמק יזרעאל ועמק בית שאן).

 

תוכנית ההתקפה הייתה לכבוש את המשלטים הקדמיים בדרום – מזרח הכפר ואחר כך לפרוץ  לתוך הכפר מאותו הכיוון.

 

באותה שעה הייתה צריך טור "משוריין" לצאת מטבריה ולתקוף את לוביה מכיוון מזרח כדי להטיל מורא בקרב לוחמי לוביה ולהחדיר בהם את ההרגשה שהם מנותקים.

 

אולם לוחמי לוביה לא ברחו כפי שהיה מצופה אלא החלו בהתקפות על המשלטים שנכבשו.

 

תוך זמן קצר הוכרזה פזעה והגיעו תגבורות גדולות מנצרת ומכפרי הסביבה. הערבים התקיפו את השדרה המשוריינת ואילצו אותה לחזור לטבריה וגם הכוח התוקף את הכפר נהדף.

 

הקרב נמשך כל היום. ההתקפה נכשלה, והכוחות נסוגו לאחר 24 שעות. בקרב נפלו 21 מחיילים.

 

ב-6 ביוני 1948 חדר צבא ההצלה לגליל בציר מלכיה – סעסע והתבסס במרכז הגליל. תוכניתו של קאוקג'י הייתה לתקוף בכיוון מזרח בתאום עם הסורים במשמר הירדן כדי לחבור איתם ולנתק את הגליל העליון המזרחי בתנועת מלקחיים. לאחר כישלון התקפת גולני על לוביה, שינה קאוקג'י את תוכניתו. הוא ביקש לנצל את כישלון ההתקפה ולהטיל את כל כוחו על סג'רה כדי להרחיק את כוחות צה"ל מצומת מסכנה – עילבון שהיה הקשר היחידי בין נצרת לגליל העליון ולכבוש את סג'רה כדי לאפשר פריצה לאזור התבור כדי לנתק את הכביש היחידי שהוביל מהעמק לגליל, בסביבות כפר כמא.

 

ההפוגה הייתה להיכנס לתוקף ב-11 ביוני 1948 בשעה 10.00 אולם קאוקג'י לא ראה את עצמו כבול להחלטות האו"ם. ההתקפה הייתה מוצלחת והערבים הצליחו לכבוש את רוב משלטי סג'רה. מטה החטיבה שנמצא ביבנאל הגיב במשלוח תגבורת ובעקבות התקפת נגד, נסוג צבא ההצלה מהכפר בשעות הלילה. צה"ל נכנס לכפר למחרת. חילופי אש נמשכו עד 13 ביוני, אך לא הובילו לשינויים טריטוריאליים.

 

בתקופת ההפוגה הראשונה על סג'רה הגנו חיילי גולני מגדוד "דרור", גדוד "ברק" (גדוד 12 שכלל פלוגות חי"ש, פל"מים ונוטרים מבקעת כנרות, עמק הירדן והגליל התחתון, "מחלקת הקומנדו") ופלוגה מחטיבת כרמלי.

 

בהתקפה ב-9 ביולי 1948, בתחילת קרבות עשרת הימים,  "צבא ההצלה", בפיקודו של פאוזי אל קאוקג'י פתח בהתקפה על סג'רה שנמשכה ללא הפסקה עד 18 ביולי 1948.

 

לאחר שמונה ימים רצופים של התקפות על סג'רה, התמוטט "צבא ההצלה" והחלה נטישה של משלטים באזור ותושבי לוביה ברחו מהכפר.

 

ב-18 ביולי 1948, במסגרת "מבצע דקל" לאחר הפגזת הכפר יום קודם לכן, נכנסו לכפר כוחות של גדוד "ברק" של חטיבת גולני אל הכפר ואז נפתחה הדרך לטבריה.

קרבות חטיבת גולני בגזרת הגליל התחתון המזרחי במלחמת העצמאות. המקור: אילן ושלח – דרך הקרבות של חטיבת גולני . במלחמת העצמאות  עמ' 230

המקור: אילן ושלח – דרך הקרבות של חטיבת גולני . במלחמת העצמאות עמ' 220

ייהוד המרחב

לאחר מלחמת השחרור בתי לוביה פוצצו כחלק מהמדיניות להרוס את הכפרים הערביים הנטושים.

 

בשנת 1949 הוקם הקיבוץ הדתי לביא בסמוך לאדמות הכפר.

 

כאמור, על חורבותיו הכפר החלה קק"ל בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים בנטיעת יער לביא

אחד מחניוני היער

אזור לוביה בשלהי העשור הראשון של מדינת ישראל

 

בשנת 1991 נבנה על שטחיו החקלאיים של לוביה הוקם היישוב הקהילתי גבעת אבני

 

בשנת 2016 הכשירה הקרן הקיימת במקום שביל רכיבת אופנים הנקרא "סינגל לביא" ואורכו 8.5 ק"מ החושף את הרוכבים בו לנופי הגליל התחתון.

היער והסינגל בו (מסומן תכלת)

*

*

*

המקור: קרן קיימת

השמדה ביולוגית 

הכנימות הלבנות המכלות את הצברים

האצברית היא כנימה, מין פולש שהגיע לארץ במחצית העשור הקודם.

 

לישראל הגיעה כנימה זו ככל הנראה מלבנון, והיא מחסלת משוכות צבר בזו אחר זו.

 

היא החל להתפשט בצפון הארץ בגליל המערבי, ומשם היא צפויה להדרים לאורך כל מישור החוף.

 

הכנימה מכסה את כל חלקי הצבר במעטה לבנבן וממיתה את הרקמות שלו.

 

הצברים הופכים לצהובים ולבסוף מתייבשים ומתים.

 

למרות שהאצברית מצויה בארץ משנת 2013, זמן רב חקלאים רבים לא היו מודעים לבעיה שייצרה

 

כדי לצמצם את התופעה, חוקרים במחלקה לאנטומולוגיה (חקר החרקים) במרכז וולקני שלחו אזהרות לחקלאים ולאזרחים בתקווה שינקטו בצעדים להציל את הצבר

 

המאבק באצברית החל כבר בשנת 2014, כשאנשי מכון וולקני בשיתוף עם קק"ל החלו לפזר חיפושית פרת משה, הידועה בכינוייה "מושית". מקורה של חיפושית זו באוסטרליה והיא אוקלמה בישראל לפני עשרות שנים. 150 אלף חיפושיות גודלו במפעלי חברת ביו-בי שבשדה אליהו, אולם בסופו של דבר התברר כי החיפושיות הללו אינן יעילות במאבק נגד האצברית.

 

בשנת 2017, החלו לפעול לפיזור חיפושיות טורפות ממקסיקו, בשם היפראספיס.

 

להרחבה ראו הכנימה שמחסלת צברים, והחיפושית המקסיקנית שנלחמת בה

סוף

הסיבוב ביער לביא
היה מעניין
ומראות הפריחה מרהיבים.

נהניתי לצלם !!

הסיבוב ביער לביא
עורר שוב את המחשבה
כיצד השתנתה
דמות הארץ
בעקבות תוצאות
מלחמת העצמאות!!!

שמחתי שטיול זה עורר לשוב
וללמוד פרק
על תולדות הארץ
על תולדות הגליל התחתון המזרחי
על מלחמת העצמאות ותוצאותיה
ולהבין את המשמעות
של המושג
"ייהוד המרחב"

תודה ניר
על היוזמה לנוע
ברחבי היער.